דרוש מידע ימי שישי בגנים

מצב
הנושא נעול.
שוב מדגישה.
אין לי שום ניתוק מהמציאות היומיומית בבתי ישראל. אני ממש קרובה אליה.
אין שום בעיה לדון על המענה המתבקש למציאות זו ועל הצרכים הרבים שילקחו בחשבון אצל מקבלי ההחלטות
אבל אין סיבה בעולם להאשים, ללגלג, לבוז ולכעוס על המורות.
אין שום קשר בינן לבין המציאות המורכבת.
הגיע הזמן להבין שלמרות ההבדלים בתנאי ההעסקה, הן לא חוגגות כלל
[לא כל הדרך אל הבנק ולא כל הדרך אל החופש...]

ושוב, צר לי שהתכווצת, לא התכונתי לכך כלל.
בטח לא חוגגות
אנחנו עוד לא התאוששנו מחנוכה (רק דוגמא קטנה)
 
איזה שטויות.
הבת שלי בגן פרטי שלא לומד בשישי,
ויש להם קבלת שבת ביום חמישי, לימודי פרשת שבוע כל השבוע,
ותיקיה מפוארת עם יצירות, גם על פרשת השבוע והחגים.
נראה שמישהו מנסה להפחיד את עצמו בכח.
גם לנו.
דווקא מאוד אשמח ליום חופשי מלהוציא את הילדים ולהחזירם לאחר שעות בודדות.
גוזל המון אנרגיות וזמן בזמן ההכנות לשבת.
(ובקלות נצא לשבת מיום חמישי בלי מצפון על חומר שיחסר)
אם זה אכן יהיה - זה יהיה מבורך!
 
גם לנו.
דווקא מאוד אשמח ליום חופשי מלהוציא את הילדים ולהחזירם לאחר שעות בודדות.
גוזל המון אנרגיות וזמן בזמן ההכנות לשבת.
(ובקלות נצא לשבת מיום חמישי בלי מצפון על חומר שיחסר)
אם זה אכן יהיה - זה יהיה מבורך!
את ממש לא חייבת לשלוח כל שבוע
 
נראה לי שצריך להפריד את הקושי של ההורים מול מערכת החינוך (חופשות וכ"ו) מעובדי ההוראה.
אני מביאה עכשיו בכוונה דוגמא מתחום אחר- אם לי קשה שהבנק פתוח רק בשעות מסויימות שלא מסתדרות לי בחיים, או שדורשים ממני כל מיני אמצעי זיהוי טכנולוגיים חשובים שמקשים לי על החיים, זה יהיה לא הגיוני מצידי להשתלח בגלל זה על פקיד הבנק, שהוא בסך הכל עושה עבודתו נאמנה ובמסירות. הוא לא קשור לקושי האישי שלי מול הבנק.

גם עובדי ההוראה וגם ההורים מבינים שהמערכת רקובה מהיסוד ודרוש תיקון יסודי אבל אם ההורים ועובדי ההוראה ימשיכו להשתלח אחד בשני זה לא יפתור את המצב זה רק יחריף אותו.
 
נראה לי שצריך להפריד את הקושי של ההורים מול מערכת החינוך (חופשות וכ"ו) מעובדי ההוראה.
אני מביאה עכשיו בכוונה דוגמא מתחום אחר- אם לי קשה שהבנק פתוח רק בשעות מסויימות שלא מסתדרות לי בחיים, או שדורשים ממני כל מיני אמצעי זיהוי טכנולוגיים חשובים שמקשים לי על החיים, זה יהיה לא הגיוני מצידי להשתלח בגלל זה על פקיד הבנק, שהוא בסך הכל עושה עבודתו נאמנה ובמסירות. הוא לא קשור לקושי האישי שלי מול הבנק.

גם עובדי ההוראה וגם ההורים מבינים שהמערכת רקובה מהיסוד ודרוש תיקון יסודי אבל אם ההורים ועובדי ההוראה ימשיכו להשתלח אחד בשני זה לא יפתור את המצב זה רק יחריף אותו.
מדויק!
המדינה לא ממנת שמירה לילדים בהתאם לזמני העבודה במשק אלא רק חלקי- זה באמת מצב קשה,
אבל זה לא עוזר לפגוע ולזלזל במורות שמוכנות לקבל משכורת שלא מצדיקה בכלל את העבודה- רק בגלל שיש מידי פעם חופשים- וגם זה הרבה לא רוצים ורואים את זה על המחסור במורות.
הכי טוב היה אם המדינה אכן היתה ממנת כמו שצריך מוסדות לימוד לכל זמני העבודה,
אבל במצב היום צריך לדעתי להפסיק לדמיין (ולהתחמק מהמחויבות כלפי הילדים ע"י פגיעה וזלזול במורות) ולנסות להקים מסגרות עצמאיות לימי חופש.
 
עובדי הוראה הגיעו למקצוע מתוך שליחות ואהבה (וגם חופשיות שמאפשרות יותר לגדל את ילדיהם), והם עוזבים בעיקר בגלל חוסר הערכה שהוא המאיץ הגדול ביותר של השחיקה, לעניות דעתי.

אבל זה לא עוזר לפגוע ולזלזל במורות שמוכנות לקבל משכורת שלא מצדיקה בכלל את העבודה- רק בגלל שיש מידי פעם חופשים- וגם זה הרבה לא רוצים ורואים את זה על המחסור במורות.
הכי טוב היה אם המדינה אכן היתה ממנת כמו שצריך מוסדות לימוד לכל זמני העבודה,
אבל במצב היום צריך לדעתי להפסיק לדמיין (ולהתחמק מהמחויבות כלפי הילדים ע"י פגיעה וזלזול במורות) ולנסות להקים מסגרות עצמאיות לימי חופש.

אשמח שתראו לי איפה יש זלזול ופגיעה בעובדי הוראה?
כי אני לדוגמא רואה שזה המקצוע היחיד שבו בכל הזדמנות נפתחות אשכולות של 'תנו לי רעיון מה להביא למורה לחנוכה'
וגם אני אישית נותנת בכל הזדמנות מתנה, פינוק או מעטפה עם כסף (לרבעס)
ונותנת בשמחה ובהערכה! כי באמת מעריכה מאוד את הצוות המדהים של הילדים שלי!
 
איך זה עובד בדיוק?
במקום לחשוב איך פותרים טכנית את הבעיה של השמירה על הילדים בזמן עבודת ההורים, עסוקים בלהתמרמר ולצחוק על המורות ואז פסיכולוגית ההורים לא מרגישים שהם צריכים להשקיע בזה כי זה הרי אשמת המורות ואחריותם וכך הם מבחינה פסיכולוגית מסירים אחריות מעצמם.
זה דומה לחלק מהאנשים שמתקשים לארס את ילדיהם ואז הם מתחילים להתעסק במה שהשדכנים אמרו או לא אמרו וכמה הם פוגעים ומעליבים ולא בסדר וכו'
הלו! אנשים! יש לכם ילדים, תחפשו להם שידוך, תעשו עבודה עם עצמכם לוותר על חלומות וכו'
תעזרו בשדכנים או שלא- איך שבא לכם אבל אל תברחו מהעבודה שאתם צריכים לעשות ע"י תלונות של התקשרו לא התקשרו אמרו ככה ולחצו ככה והציעו הצעה מעליבה וכו'
לא סתם חסרים שדכנים וחסרות מורות אלו מגזרים שאנשים מוציאים עליהם עצבים במקום לעשות את העבודה הקשה שהם צריכים לעשות.
אז נכון למצוא סידור לילדים בזמן העבודה זה קשה, ולהתפשר בשידוך זה קשה- אבל חבל להוציא את העצבים על בעלי המקצוע זה רק מוריד אותם בכמות ובאיכות ואז הקושי הופך לגדול עוד יותר.
 
במקום לחשוב איך פותרים טכנית את הבעיה של השמירה על הילדים בזמן עבודת ההורים, עסוקים בלהתמרמר ולצחוק על המורות ואז פסיכולוגית ההורים לא מרגישים שהם צריכים להשקיע בזה כי זה הרי אשמת המורות ואחריותם וכך הם מבחינה פסיכולוגית מסירים אחריות מעצמם.
טכנית זה עדיין לא פותר את בעיית הסידור לילדים בימי החופשה...
 
אשמח שתראו לי איפה יש זלזול ופגיעה בעובדי הוראה?
כי אני לדוגמא רואה שזה המקצוע היחיד שבו בכל הזדמנות נפתחות אשכולות של 'תנו לי רעיון מה להביא למורה לחנוכה'
וגם אני אישית נותנת בכל הזדמנות מתנה, פינוק או מעטפה עם כסף (לרבעס)
ונותנת בשמחה ובהערכה! כי באמת מעריכה מאוד את הצוות המדהים של הילדים שלי!
לקחתי ציטוטים רק מחצי אשכול:
את יכולה לעזוב את ההוראה

המורות לא מוסיפות לימודים - הן רק תחלפנה יום חופשי!! וסך הכל לא תוכלנה לבחור את היום הנחשק ביותר בשבוע מבחינתן לשטוף בו כלים!!

אין בעיה שיורידו את ימי שישי שיוכלו להכין אוכל לשבת
ולדעתי גם קשה להן לקום ביום ראשון אחרי שבת אז אולי בראשון יעשו יום מקוצר,
אם הן טיפה מצוננות שיקחו מיד חופשת מחלה
שבועיים לפני פסח חופשה כי מתי הם ינקו את הבית?
אסור חג לנוח מהחג
ועוד חודשיים כדי שלא ישחקו לנו חלילה...

זה גם המקצוע היחיד עם חודשיים חופש . בחגים, חנוכה, פסח.

לא כל עובדת משרד יכולה להרשות לעצמה לחגוג על מחלה רק כי היא לא מורה
ויש מקומות שהתשלום המלא על יום מחלה מתחיל רק ביום השלישי למחלה
אז אין צורך להתמסכן

ושוב התבכיינויות הידועות של המורות ?

לא לוקח חודשיים להערך לשנהל
ולמה היא נערכת בחנוכה? חודש ניסן? כל הימי חופש בשאר ערבי החגים? לא לשיעור שייערך למחרת החג
אלא לחג עצמו.
וסתם בערבים, רוב המורות לא עונות לאימהות , מנסיון לא רק שלי.
צריך לרדוף אותן ממש

ומי שבכל זאת מרגישה שזה לא משתלם לה שתעשה הסבה.

דודה שלי שמורה כבר מעל לשני עשורים,
המשפט הקבוע שלה זה שבכנות היא עובדת חמישה חודשים בשנה מתוך 12.
אז הנה שאלתי.

המשכורת של המורות לא נמוכה ממשכורת רגילה
מכיוון שאם תחלקו את השכר השנתי שלהן לשעות העבודה שלהן - תקבלו שכר מקסים ונפלא
הבעיה היא שהן בנשימה אחת מתלוננות על השכר והעבודה הקשה
ומצפות שלא יזכירו להן שהשכר שלהן מקסים ומדהים
והחופשות שלהן הן האחראיות לשכר הנמוך
מי שמתאים לה - מעולה
מי שלא - מוזמנת לעבור לעבודה אחרת

והמורות יתחילו להתמרמר שנוגעים להם בחופשים הקדושים,

ברגע שהם יפסיקו להתמרמר זה אומר שהם כבר לא מורות
התמרמרות זה חלק מהעבודה כלשון מורה מתוך החדר מורות

המלמדים לא מתבכיינים זה יותר מורות זה ההלך רוח שם מכל מיני סיבות ובעיקר חברתיות

ההתמרמרות המוגזמת והפרועה מרחיקה אנשים מלהאמין למילה
מי שעשתה הסבת מקצוע יודעת כמה החיים היו קלים לפני כן ...

מורות מרוויחות פר שעת עבודה שכר מהגבוהים במשק.

הניתוק של המורים מהעבודה במשק---

אני לא רואה שמורות מותשות יותר מפאניות בסיום יום עבודה
ההיפך הגמור.

אני דווקא רואה מורות שמרוויחות 9000 שקל לחודש
וזה נקרא בגלל זה שמורים מרוויחים יותר.
כמובן שזה לא כולם ויש כאלה שמריכים ומכירים טובה- ואלו בד"כ לא יסבירו שהמורים מקבלים שכר גבוה ויש עבודות הרבה יותר קשות במשק ואין שום סיבה לחופשים המופרזים וכו'
 
כל האשכול הזה נובע ממציאות מתסכלת שבה צריך לשחק בין המצוי לרצוי. נשים עובדות פול טיים ובמקביל ב"ה משפחות ברוכות ילדים, ואין את התנאים להיות 100% האם המושלמת ו100% העובדת המושלמת. ילדים בבית ביום שישי - זה לא תמיד אוטופי כמו בציורים. ולמי שעובדת משרה מלאה בראשון עד חמישי הכמה שעות בוקר האלו הן איפוס שבועי לבית, במיוחד כשיש ילדים קטנים. מצד שני - כל החופשים האחרים הם גם לא כוס התה להורה שעובד כמעט ללא חופשות.

ביטול יום שישי במקביל לביטול חופשים אחרים, יש בו חסרונות מחד ויתרונות מאידך גם למורים וגם להורים. אבל אם המורים נשארים עם ילדיהם הם ביום שישי - זה לא מספיק אפקטיבי גם עבורם כיום חופש.
משרד האוצר נחוש מאוד לייעל תקציבים בכל המשק. והוא מגיע מעט לוחמני בכל מיני שווקים. אבל גם ארגוני העובדים של עובדי הוראה הם מהחזקים בשוק הישראלי. נשאר רק לראות מה תהיה התוצאה. החשש שלי כהורה - המאבק יגרום שהמחיר לביטול ימי שישי יהיה נמוך ולא מספיק מוצדק (הן מבחינה כלכלית למדינה והן מבחינת המענה להורים).
ימים יגידו אם יש לאוצר סיכוי מול ארגוני המורים.
 
באופן אישי אני בעד מודל שיצמצם חופשים למינימום אבל במקביל יגדיל שכר בצורה אפקטיבית למורים, ביחוד בגילאי הגן והכיתות הנמוכות, כך שמורים יוכלו לאמץ משרה חלקית בלי להפגע משמעותית בשכר או להשתכר שכר גבוה למשרה מלאה בדומה לשוק הכללי, באותם תנאים הדומים לשוק הכללי.

אני גם בעד לצמצם גנים וכיתות בגילאים הנמוכים לטובת הילדים ואנשי הצוות, וכן להגדלת שכר הסייעות בצורה משמעותית. כל השאלה כסף מנלן? :)
 
המציאות היא שאין מדינה מתוקנת שזה קיים כי כולם מודעים לכך שזה בלתי אפשרי לא למורים ולא לתלמידים.
זה בדיחה לדבר כך.
ולא תמיד הבעיה היא רק שכר, גם צריך להישאר שפויים אחרי עבודה

בשביל לפתור את בעיית השחיקה של הילדים והמורים אפשר פשוט לומר שבחודש מסוים יהיה פורמט קיטנה שהוא קליל יותר לכל הצדדים (כמו שיש בכל מקרה ״בית ספר של החופש הגדול״ שאחוז מסוים מהמורות בכל מקרה עובד בו בשביל השלמת הכנסה).
רק שזה יהיה מובנה במערכת ולא כל שנה כל הורה צריך לשבור את הראש באיזה ימים בדיוק יש קיטנה לכל ילד ומתי צריך לדאוג לבייביסיטר או לחופש מהעבודה.
 
לקחתי ציטוטים רק מחצי אשכול:































כמובן שזה לא כולם ויש כאלה שמריכים ומכירים טובה- ואלו בד"כ לא יסבירו שהמורים מקבלים שכר גבוה ויש עבודות הרבה יותר קשות במשק ואין שום סיבה לחופשים המופרזים וכו'
נכון יש עבודות יותר קשות.
בוודאות.
מורה וגם רואת חשבון שלא מכירה בזה היא בבעיה.
 
אני גם בעד לצמצם גנים וכיתות בגילאים הנמוכים לטובת הילדים ואנשי הצוות, וכן להגדלת שכר הסייעות בצורה משמעותית
בעיני, תחילת ההתדרדרות בגיל הרך החלה מאז הרפורמה המהוללת של בנט של 2 הסייעות וכעת אנו רואים את תוצאותיה בבירור.
 
יש לך תעודת הוראה? תואר ראשון/ שני?

כי יש הבדל מאודדדדדדדדדדדד גדול בין מ"מ יומי שהוא ללא שום מחוייבות, לבין הוראה במשרה קבועה על כל דרישותיה.

עובדי הוראה הגיעו למקצוע מתוך שליחות ואהבה (וגם חופשיות שמאפשרות יותר לגדל את ילדיהם), והם עוזבים בעיקר בגלל חוסר הערכה שהוא המאיץ הגדול ביותר של השחיקה, לעניות דעתי.
תואר ראשון ותעודת הוראה

אני כרגע בסוג של בדיקה
נוח לי מאוד ולא מחפשת קביעות
זה ממש נסיון של כמה חודשים כך שאולי לא אידיקציה מספיקה
 
לקחתי ציטוטים רק מחצי אשכול:































כמובן שזה לא כולם ויש כאלה שמריכים ומכירים טובה- ואלו בד"כ לא יסבירו שהמורים מקבלים שכר גבוה ויש עבודות הרבה יותר קשות במשק ואין שום סיבה לחופשים המופרזים וכו'
למה אם אני יודעת שיש עבודות קשות יותר זה חוסר הערכה?
ולקחת ציטוטים מנותקים מההקשר שלהם לא מראה לי כלום
 
לא הבנתי,
משכורת של 4,500 משתווה לך לשכר של עצמאית שכתבת שהוא גבוה ומשתלם מאד מאד?
איך חיים מ4,500?

(40 ש"ח לשעה אגב, זה לא שכר גבוה,
במיוחד אם את ממלאת מקום ולכאורה אין לך תנאים סוציאליים כמו חופשים - חגים, חופש מחלה, ולא קרן השתלמות)
נכון זה משכורת של התנדבות
משכורת שקופאית אולי מרוויחה יותר
זה ממש ממש לא משתווה לעצמאית זה מה שכתבתי קודם
הייתי מרוויחה ממוצע 400 לשעה!
כמובן לא תמיד יש עבודה
אבל היו חודשים של 10000 וכ'...
ותמיד היה לי תקופות יפות של רווח ואז של שקט,
ובס''ה הייתי מכניסה הרבה יותר.



כרגע השיקולים שלי הוא לא איך להרוויח הכי הרבה
חשוב לי עוד דברים וב''ה תודה לה' שלא רעבים ללחם ולא חסר
מאמינה שלא לאורך זמן נוכל להסתדר כך אבל כרגע זה הכי מדויק לי מעוד הרבה סיבות
 
למה מכוונים הדברים? האם לגידול במספר ילדי הגן "תמורת" הגדלת מספר הסייעות?
הרפורמה היתה מעכשיו לעכשיו בלי יכולת של המערכת להערך. המבנים נשארו אותם מבנים אך כמות הילדים גדלה (נסו שבוע אחד להיות בגן עם 35 ילדים ואקוסטיקה דפוקה) גיל הילדים ירד ל- 2.8 ומגיעים ילדים לא גמולים. הדבר יצר מחסור אדיר בסייעות מה שגרם לקחת כפשוטו כל אחת שיש לה דופק. הרבה מטפלות מהמעון ראו כי טוב ועזבו את המעונות לטובת הגנים (מה שיצר מצוקה במעונות) ואז הגננת עם תואר שני ודרישות אינסופיות מהמשרד (כל כמה שנים מגיע שר חינוך חדש עם רעיונות מהפכניים חדשים) צריכה רוב היום להיות עסוקה עם מריבות בין הסייעות (מי תחליף לילד, ותגידי לה שלא תצא מוקדם...) במקרה הטוב או להתמודד עם 2 סייעות ששמות לה מקלות בין הרגליים במקרה הפחות טוב (ולרוב יש גם תוספת של סייעת אישית או רפואית בתוך הקלחת) ודרך אגב ההורים לא עושים אחד פלוס אחד שהעומס נהיה פסיכי והם עדיין רוצים לילד שלהם יחס של ילד יחיד (ובצדק אבל תהיו חכמים ולא צודקים)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
סיפור היסטורי המשלב מתח ורגש.
ואם אתם אוהבים שילובים (כמוני), אתם מוזמנים לקרוא ולהעיר (אפשר גם להחמיא:)).


פרולוג

החום של סוואנת אפריקה העיק עליי כמשא כבד כמעט כמו הפחד שחלחל כנוזל דביק ומעלה זיעה. מנסה להתחזק, לסגור שפתיים בכוח. להתקרר מן החום הנורא שגורם לפחד מצמית. אפילו שאם הייתי מפחד ממש לא הייתי מרגיש בחום בכלל.

צועד בין בקתות החמר והקש, משקפים מראה לח. עובר תחת מבטיהם השותקים של הלוחמים כהי העור ועזי המבט. משגרים מבטים מקפיאים שבכח קפאונם אפשר לשכוח לרגע מן החום.

אבל רק לרגע.

כמה חדורי מבע עז וחסונים כמו עץ בערבה ליוו אותי אל פתח המבנה הגדול מכולם. ריח חריף של עורות מעובדים ועשן מדורות הכה באפי כשחציתי את סף הדלת החשוך. הפעם לא הרגשתי בחום. מתפלל בלחש להצלחתי. נמס. העיניים עצומות. אני לא צדיק. אני לא.

ראש השבט יושב על כס עץ מגולף, פניו חרושות קמטים עמוקים ועיניו הקרות, נטולות כל שמץ של רחמים, נועצות בי מבט קר כאילו הייתי טרף ולא אורח שהוזמן בדברו.

בולע רוק. מתפלל. רוצה לצאת מזה בשלום. להיות טוב יותר.

נענע קם מכיסא העץ המגולף, תנועותיו איטיות ומדודות כמו של טורף שאינו ממהר. הוא לא הסתכל ישירות אלא נעמד בפתח האוהל, צופה אל האופק המאובק. "התקרב, איש המערב," אמר בקול עמוק שרעד בחלל החדר. "אתה רואה בדרכים מרחב פתוח, אך בעיניי – כל שביל מוביל בסופו של דבר אליי."

הפחד זוחל בתוכי. גוש קרח קפוא שמניס את החום הבוער. מנסה להתחזק. מתפלל.

הוא הסתובב בחדות, גלימתו הכבדה משמיעה רשרוש יבש על רצפת האדמה. "האדמה הזו אינה מקבלת אורחים, היא מקבלת רק שותפים או זרים שאיבדו את דרכם לעד." הוא צעד צעד אחד קדימה, נכנס כמו אל תוך הקיפאון והמורא ממנו, מבטו חודר ומקפיא. "יש לך כישרון שאין לאנשיי, וזה הופך אותך לחלק מהניצחון שלי. הדרך חזרה למערב נסגרה מאחוריך ברגע שנכנסת לכאן."

נענע הניח יד כבדה על שולחן עץ קטן שעליו היו מונחים מספר אבנים צבעוניות, מסודרות במבנה שנראה כמו מפה. הוא הזיז אבן שחורה אחת הצידה בתנועה פסקנית.

"אני רוצה שתחדור אל לב המועצות שלהם," המשיך, והפעם קולו היה נמוך, כמעט לחישה מאיימת. "אנשיי מוכרים מדי; הפנים שלהם צרובות בזיכרון האויב, אבל אתה – אתה דף חלק." הוא הרים את אחת האבנים ובחן אותה מול האור הקלוש. "עבורם, אתה רק נווד שמחפש מסחר, וזהו השריון הטוב ביותר שתוכל לעטות."

הוא הניח את האבן בחוזקה חזרה על השולחן, צליל נקישה עמום הדהד בחדר. "אל תביא לי סיפורי גבורה, הבא לי חולשות. אני צריך לדעת מי מהמנהיגים שלהם חולה, אילו בריתות הן מילים ריקות, ומצא את הנתיב שדרכו הם מעבירים את הבקר. כשנשתלט עליו, הם יתחננו להצטרף אליי כדי לא לגווע ברעב."

הוא חזר והתיישב על כיסאו, נשען לאחור ושלב את ידיו, משאיר שתיקה כבדה.

סמיכה.

הקרח אט אט מפשיר, משאיר לי מראה סדוק. לא יודע מה לומר.


אשמח להערות והארות.
וכן אשמח לדעת האם להמשיך את הסיפור.

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  12  פעמים
למעלה