כותבת מלב אל לב [והדברים היוצאים מן הלב יכנסו ללב ממנו יצאו הדברים...] :
שמות לב מה קרה לנו? איך הגענו למצב שבו הילדים שלנו הפכו למטרד ורק שלא יתקעו אותנו איתם
כמה שעות של בוקר שהתרגלנו בהן לשקט.... למה זה?
למה לא כיף לנו להיות עם הילדים ולהסתדר עם מטלות הבית והנוכחות שלהם שלא בהכרח כ"כ מטרידה ומפריעה?
ומה, את הקיטור אנחנו מוציאות על המורות...
את אמא יקרה נזעקת רק מהמחשבה ש3-5 ילדים שלך יסתובבו לך בבית ביום שישי ומה עם המורה שיום יום צריכה לנהל כיתה, להקנות ידע והרגלים עם 30 ילדות ועוד שכשליש מתוכן בד"כ מאותגרות קשב ועוד אתגרים נוספים והמורה מוסרת את נשמתה לרפד, ללמד, להבין, לפשר, לקרב ועוד ועוד...
לא מגיעה להן ההערכה על כל מה שהן עושות כשאת בקושי שורדת רק מהמחשבה שמא יתוספו לך עוד 4 שעות בחיים עם הילדים... ?!
מי אנחנו רוצות שיהיו המורות, אם כ"כ בקלות כותבים כאן, 'שלא תהיה מורה'?!
כן יש מחסור מטורף במורות מוצלחות, מוכשרות וחכמות. כן. !
אמרה לי מנהלת, מי באה היום להציע את עצמה למ"מ? ממש לא אלה שיש להן כשורי הוראה, הבנה בחינוך ויכולת מנהיגות- המוצלחות האלה לא בקטע של הוראה, נכון?
מי את רוצה, אמא יקרה, שתלוה את בנותייך בשלבי הגדילה, הצמיחה, הלמידה וההתבגרות שלהן? מי תהיה זו שתשהה עם בנותייך רב שעות היום...(!) ?
ונראה את ההורים מסכימים לשמוע שאין ממש מקצוענות ולמידה ברמה, אלא סתם מעבירים את הזמן שם...
כל אמא רוצה מורה טובה לביתה, מורה מקצועית, מורה חכמה ודמות חינוכית, לא?
למה האיבה הזו שנשמעת כל פעם נגד המורות?
אולי נאמר הפוך, אם החופשות של המורות כאלה קסומות, למה שלא תלכי להיות מורה....?!
בואו, אולי כן אפשר ללמוד להנות קצת בבית עם הילדים? אולי כן אפשר להסתגל ולשלב בין צרכי הבית לבין שהות הילדים שלא בהכרח תמיד כ"כ מפריעים אם יש להם מענה סביר ותואם להם בבית?
אולי נפסיק לצפות שמישהו אחר יגדל לנו את הילדים, יתן את המקסימום ואבוי אם ידרשו ממני משהו על חשבוני.
ואם המורות האלה מתלוננות או צריכות את החופשות, אז כבר נכתוב עליהן את כל מה שיש לנו להגיד...
רשמתי לקיטנת חנוכה את ילדתי בכיתה א, היא הלכה יומיים ואז אמרה לי: אמא, אני רוצה קצת חופש, להיות בבית...
נשארה, העסיקה את עצמה, שחקה, נחה והיה לה כיף וטוב בבית, בלי שום דבר דרמטי.
ת'אמת, פתאם הבנתי אותה, כיף להיות בבית, רק להיות. לא יותר.
ונכון שיש אמהות עובדות שלא יכולות להשאיר ילדות בבית לבד ובדיוק לכך נועדה הקיטנה וזה בסדר.
אבל בואו לא נהיה בגישה של 'רק שיהיו מסודרים במסגרות, שיהיה לי שקט, שלא יסתובבו לי מול העיניים...'
אם אפשר ואת בבית, שיהיו. הם הילדים שלך וכמו שבשבת את מגישה לשולחן/ מדיחה כלים/ מתפעלת בית וסעודות שבת כשהילדים איתך וזה כנראה זורם ובסדר, כך גם בוקר יום שישי יזרום היטב....
פעם שמעתי ממישהי חכמה שאמרה, בקצב הזה של הצהרונים, עוד יפתח לנו ליילון ושבתון וחגון וכו' על זו הדרך...
באמת זה מה שאנחנו רוצים?
מהאשכול, עלה פרדוקס- מצד אחד, המורות האלה.... [שלא יתלוננו ואם קשה להן שלא יהיו מורות, קול של חוסר הערכה לתפקיד ולמסירות] מצד שני, חייבות מסגרת לילדים אין מצב שיהיו בבית -איך זה מסתדר יחד?
תודה שקראתן עד כאן ושוב כותבת שדברתי בעיקר לעצמי [ולעוד לבבות שאולי רוצות לשמוע ולחשוב...]


Reactions: שני 100, פרובוק, מחזירים אותם עכשיו ועוד 18 משתמשים21 //