שיתוף - לביקורת מעבירין ממנו עול דרך ארץ: כך לא קיבלתי את המשרה הנחשקת

[איש המילה הכתובה]

לאחרונה חיפשתי עבודה. כמובן שעשיתי את מה שמתבקש לעשות בצומת חיים קריטי זה: ליידע את כל מעגל מכריי בעובדה שאני מעוניין למכור את מיטב כוחותיי וביצועיי תמורת כסף.

התקופה שלאחר מכן הייתה מהמעליבות שידע אגו אנושי מטופח אי־פעם. הצעות מבישות נחתו על שולחני. הן הסבירו לי, באופן בלתי מנומס, כיצד שוק העבודה מעריך ומתמחר את הערך המוסף שאני יכול להעניק לו – למטה מעשרה טפחים.

נעלבתי ושתקתי. שמעתי חרפתי. לא השבתי ולא עניתי. אומרים שמי שעומד בניסיון הזה, דרגתו נעלה, וברכותיו חלות. אז ניצלתי את ההזדמנות לבקש מעצמי ברכה לפרנסה הגונה. איחלתי מכל הלב, למרות ניגוד העניינים המובנה. על אף חוקיותו המפוקפקת של המהלך, הישועה באה מהר מאוד.

עוד נימולי העלבון מטפסים בלחיי בעצבנות, והנייד מצלצל:
"נראה לי שמצאתי את העבודה האולטימטיבית עבורך", נשמע קול בוטח מעבר לקו.

"תבוא ואמסור לך את כל הפרטים".

רצתי כפי שלא רצתי מאז שחזרתי בשלוש בלילה מחתונה ודמיינתי שמחבל עוקב אחריי למטרת חטיפה ומיקוח.

"העבודה היא אינטנסיבית מעט, אבל כמו שנכתבה לך מלמעלה", זה אותו קול, שמגיע אליי עכשיו מבלי להיעזר באותות חשמליים.

"מדובר במעין מוסד עם תלמידים".
הפתיחה נשמעה מבטיחה; אני אוהב עבודה בחינוך.

"בבוקר אתה צריך להעיר אותם ולהכין להם ארוחת בוקר.
בהמשך היום עליך להעמיד להם ארוחות צהריים, וכמובן שגם בערב הם צריכים ארוחה מזינה.
בסוף היום אתה דואג שילכו לישון, וזהו, סיימת את היומית שלך".
הנחית עליי הקול פטיש של עשרה קילו, בטון לא תואם תוכן. מנגינת דיבור כמו של ההיא ממפעל הפיס שמבשרת על זכיות גדולות.

"כמו שאמרת, אינטנסיבי מאוד", הצפתי את התרשמותי המסויגת.
"כמה משלמים על דבר כזה?", שאלתי, מצפה לשמוע סכום שכר דומה לזה שזאת ממפעל הפיס נוהגת להגות.

"תראה, היות שמדובר במשרה שמורכבת מתפקידים בבוקר, בצהריים ובערב, אז בשוק היא באמת נחשבת לשלוש משרות שונות. כל משרה שבעת אלפים שקל; כפול שלוש, שווה עשרים ואחד אלף שקלים".

גלי צמרמורת פקדו את גופי, גירשו נימולי עלבון במרץ.
עשיר נולד.

ואז הגיע האבל האלמותי – תליין התקוות:
"אבל במקרה הספציפי הזה, היות שמדובר במוסד המשפחתי שלך, הפעילות היא התנדבותית, ללא שכר", סיכמה אשתי בהצלחה את התרגיל האכזרי שביצעה בי.

"האמת היא שזו עבודה מצוינת, עם המון שליחות", גמגמתי את דרכי החוצה מן המלכוד. "אבל את יודעת, אלה בדיוק השעות שיש לי את החברותות שלי. לקח לי שנים להשיג חברותות בדיוק בראש שלי; עכשיו אוותר עליהן ככה?
אז כמה שהעובדה הזאת קורצת לי, אני בוחר בתורה!"

שיקרתי למען שלום הבית.

בתוכי ידעתי שאני לא יכול לעשות את זה לחברותות שלי. זו חוסר קולגיאליות משוועת. גם להם יש בתים אינטנסיביים להימלט מהם; אני לא יכול להפקיר אותם לביתם. זה לא אחראי.

אכזבה עמוקה פשטה על פניה.

"אבל אל תתייאשי", אמרתי לה רגע לפני שטרקתי את הדלת בדרך לעוד חברותא – אוד מוצל מהשכבות.
"תמשיכי לחפש לי עבודה לשעות שבין החברותות. אה, ושכחתי להגיד לך. אני מעדיף שלא לעבוד מהבית".

 

[אוראל סולטן]

למען האמת, למרות שגיליתי את הפאנץ' כבר באמצע, התמוגגתי מכל שנייה של קריאה.
מסתבר שיש לך במה לעבוד.

 

[איש המילה הכתובה]

למען האמת, למרות שגיליתי את הפאנץ' כבר באמצע, התמוגגתי מכל שנייה של קריאה.
מסתבר שיש לך במה לעבוד.

תודה רבה,
תענוג לקרוא פידבק כזה.

 

[שמואל אגסי]

אגדי!

בתוכי ידעתי שאני לא יכול לעשות את זה לחברותות שלי. זו חוסר קולגיאליות משוועת. גם להם יש בתים אינטנסיביים להימלט מהם; אני לא יכול להפקיר אותם לביתם. זה לא אחראי.

כל מילה פנינה.

 

[איש המילה הכתובה]

תודה רבה
מחמם את הלב