דרוש מידע שידוכים- אח/ות שרוצים לעקוף והגדול נפגע -דעתכם!

[ד. פריד]

דעתי פחות רלוונטית, ולכן אביא את דעת התורה בנושא.
שאלו את ר' משה פיינשטיין "באח צעיר אם יכול לישא אשה קודם אחיו הגדול כשאחיו מקפיד"
ובסיכום תשובתו הוא כותב "ולכן איני רואה שום איסור ואף לא שום דבר שלא כהוגן בזה שישא הצעיר תחלה ואדרבה זכה במצוה רבא דנישואין ופו"ר שחייב בן עשרים ולא יצטרך לבקש זכותים להנצל מהעונש דאמר רבא ותנא דב"ר ישמעאל והוא דבר ברור לדינא". (שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ב סימן א)
באמצע יש משפטים כמו
"ואיך שייך שלא יקיים חיובו בשביל שאחיו הגדול לא מקיים ואף שמה שאינו מקיים הוא מצד האונס שלא נזדמנה ההוגנת לו מ"מ לא שייך שלכן יתבטל גם הצעיר ממצותו איזה זמן בלתי ידוע".
"ומה שאומר אחיו שהוא צער גדול מזה שישא הצעיר אדרבה אסור לו להצטער מאיסור קנאה"
"דכי שייך לחייב לאחד כשיאמר לו חברו שאם לא יתן לו חפץ פלוני במתנה יחלה מזה שיתן לו החפץ כדי שלא יחלה"
"וגם מסתבר שלא שייך לאסור לאדם מלעשות עסקיו וכל צורכי גופו בטענה שאחד יתבייש ע"י זה במה שהוא לא הצליח כמותו."

 

[ד. פריד]

מותר לעקוף רק בהסכמה של הנקעף

ר' משה פיינשטיין סבור אחרת.
אגרות משה אבהע"ז ב' א'

 

[משתמש משודרג]

אם כבר האשכול הוקפץ ופעיל,
בת דודה שלי, בת גילי (אני נשואה כבר 8.5 שנים עם ילדים, ב‘‘ה) , היום מתארס האח השלישי שעוקף אותה...
אח אחד שעקף כבר אבא, השני מתחתן בעוד מס‘ חודשים והשלישי מתארס היום.
אין לנו קשר רציף ביום יום, רוצה מאד להתקשר או לכתוב לה אבל לא רוצה לדרוך על הפצעים..
אשמח מנסיון הנעקפים להמלצה על מה שבאמת עשה לכם טוב לשמוע בכזה מצב,
ולהכוונה איך להתנהג בסיטואציה כזו.

חכי כמה ימים עם הטלפון, היא תהיה כבר יותר רגועה רגשית...
ובשיחת הטלפון- לא ללחוץ ולא לשאול (קרי לחפור...) על תחושותיה וכו' אם היא תרצה היא תשתף לבד.
אולי כדאי להתקשר קודם לאחד מבני המשפחה הקרובים שלה ולברר האם מתאים לה השיחה...

 

[Sara led]

אולי ניתן לסיים אני פה לכל עזרה שתצטרכי וכיוצ"ב

אאוץ' נראה לי ממש מכאיב.

 

[בת של הקב"ה!!!]

אולי כדאי להתקשר קודם לאחד מבני המשפחה הקרובים שלה ולברר האם מתאים לה השיחה...

בעניי הכי פוגע להתקשר ולדבר מאחורי הגב
דברו איתנו כאילו אנחנו נשואות -לא על הנושאים...
אבל כן מותר להגיד שיש לכם ילדים...

 

[ניק 145713]

אם כבר האשכול הוקפץ ופעיל,
בת דודה שלי, בת גילי (אני נשואה כבר 8.5 שנים עם ילדים, ב‘‘ה) , היום מתארס האח השלישי שעוקף אותה...
אח אחד שעקף כבר אבא, השני מתחתן בעוד מס‘ חודשים והשלישי מתארס היום.
אין לנו קשר רציף ביום יום, רוצה מאד להתקשר או לכתוב לה אבל לא רוצה לדרוך על הפצעים..
אשמח מנסיון הנעקפים להמלצה על מה שבאמת עשה לכם טוב לשמוע בכזה מצב,
ולהכוונה איך להתנהג בסיטואציה כזו.

כ"נעקף" אני אומר, שהכלל הראשון הוא לא לרחם ולא לנסות לחזק.. פשוט לזרום

 

[GITARIST]

לסיכום את המחילות וההסכמות צריך לקבל מהבחורים/ות בני ה20 ומעלה שמונעים מהם להתחתן,
שזה הרבה יותר גרוע מלהתחתן לפני האח הגדול יותר.

מענין הסיכום שלך, דווקא שמעתי פה דעות שונות לחלוטין

 

[GITARIST]

אם כבר האשכול הוקפץ ופעיל,
בת דודה שלי, בת גילי (אני נשואה כבר 8.5 שנים עם ילדים, ב‘‘ה) , היום מתארס האח השלישי שעוקף אותה...
אח אחד שעקף כבר אבא, השני מתחתן בעוד מס‘ חודשים והשלישי מתארס היום.
אין לנו קשר רציף ביום יום, רוצה מאד להתקשר או לכתוב לה אבל לא רוצה לדרוך על הפצעים..
אשמח מנסיון הנעקפים להמלצה על מה שבאמת עשה לכם טוב לשמוע בכזה מצב,
ולהכוונה איך להתנהג בסיטואציה כזו.

תגידי לה מה שאת מרגישה , אם אכפת לך ממנה תגידי לה את זה אם את מיתפללת עליה תגידי לה את זה
את האמת במילים מרגישים ...

 

[א . צ .]

זיווג הגון לכולם בעיתו ובזמנו!

 

[חנה111]

מצרפת כאן סדרת מאמרים שנכתבו בדיוק על הנושא הזה
אצלנו זה גרם לכך שפתאום נהיה שיח פתוח בענין
מייל 1
מייל 2
מייל 3

מומלץ מאד להיכנס ולקרוא.
בשורות טובות!

 

[הפולניה]

מייל 1
מייל 2
מייל 3

חסום. אולי תעלי פתוח בספוילר

 

[משה 05276]

חסום. אולי תעלי פתוח בספוילר

ספוילר: בבקשה 1

קיבלתי השבוע שאלה שנוגעת בלב: "אני כבר בן 25. אחי הצעיר ממני בן 21, וההצעות אליו זורמות בלי סוף. אבל הוא ממתין. בסבלנות, כי אני הגדול עוד לא מצאתי. ויש לי פחד גדול בתוך הלב: מה אם הוא יתקע בגללי? מה אם בגלל שהוא מחכה לי יעברו חודשים או שנים, וכבר לא יהיו לו אותן ההצעות? ואולי למרות שעכשיו הוא לא מראה את זה - בסוף הוא עוד יכעס עלי? אבל איך אפשר להגיד לו: 'תתחיל בלעדי'? זה קשה מדי. מרגיש כאילו אני מוותר על המקום שלי, כאילו אני מסכים להישאר מאחור. ואולי זה רק יעצים אצלי את תחושת הכישלון – כי אם הוא מתארס פתאום, מה זה אומר עלי?" השאלה הזו חושפת כאב כפול שכל אח או אחות גדולים מכירים: מצד אחד – ההיגיון והכבוד לסדר הטבעי. מצד שני – הדאגה לאח הצעיר, הפחד שיפסיד הזדמנויות ואולי בעתיד יבוא בטענות. ובפנים מתנגשים שלושה קולות: "אני לא רוצה לעכב אותו – הוא ראוי לזיווג מצוין." "אבל איך אעמוד בזה אם הוא יקדים אותי?" ואפילו קול קטן ולגיטימי: "מגיע לי שהוא יחכה." האח הגדול נקרע בין רגשות שכל אחד מהם אמיתי: מצד אחד הוא רוצה בטובתו של אחיו, ומצד שני הוא יודע שהקדמתו עלולה להכאיב לו עוד יותר מבפנים. וזה מעמיד אותו מול השאלה הכי עמוקה: איך אפשר לרצות משהו – ולפחד ממנו בו זמנית? ואם ננסה להיכנס ללב של הצעיר – מה הוא מרגיש? האם הוא באמת רוצה לחכות? האם הוא מתוסכל בשקט? אולי גם הוא לא יודע מה נכון לעשות – מחכה לסימן, מפחד לפגוע, מפחד להחמיץ. וכשלא מדברים על זה, כשכל אחד שומר את התחושות לעצמו – כולם נשארים עם סימני השאלה. והשאלה שאני רוצה להשאיר פתוחה ולשמוע את דעתכם: האם נכון שהצעיר ימתין – גם במחיר של החמצת הצעות, או אולי דווקא אם יוותרו על הסדר – זה יפתח אפשרויות חדשות לשניהם? ומה באמת מרגיש האח הצעיר – כשהוא "מחכה"? ואולי על הדילמה של ההורים שלא יודעים לאן לכוון את ההחלטה? אשמח לשמוע את דעתכם. (נא לציין גם גיל ואיזה צד של השאלה אתם מביאים). ועל התגובות שלכם נדבר במייל הבא.

יצחק מטלון מפת הדרכים לחיים לקביעת פגישת יעוץ​ למענה על שאלות קצרות, אפשר להתקשר מידי יום בין השעות 14:00 ל-15:00 בטלפון 073-3571546 למידע אודות הקורסים​ התארסת? מזל טוב! שיעור חשוב במיוחד לתקופת האירוסין – במתנה: חתן לחץ כאן / כלה לחצי כאן קיבלת את המייל מחבר ועדיין לא ברשימת התפוצה?​ ניתן לשלוח שאלות במייל <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>

ספוילר: בבקשה 2

תדמיינו רגע. שני אחים יושבים יחד. יש ביניהם כאב, אבל גם קרבה אמיתית. אחד שמחכה - בן 26 - כבר שנים מתמודד עם לב מלא תקוות ואכזבות. האח הצעיר - בן 22 - קיבל עכשיו הצעה טובה. האוויר טעון. אפשר היה לחשוב שיהיה כאן מתח, אולי שתיקה כבדה. אבל במקום זה - שיח פתוח, אמיתי, כנה. האח שממתין לוחץ את ידו של הצעיר, מביט בו ישר בעיניים ואומר: "כואב לי. אני לא מסתיר את זה. אבל אני רוצה עבורך את הטוב. אני רוצה שתמצא. אני רוצה שתתארס. גם אם אצלי זה עוד לא קרה." ואז בתהליך, קורה משהו עוד יותר חשוב: האח הצעיר לא מסתיר, לא מחביא. הוא משתף את אחיו הגדול בכל שלב. מתייעץ, מקשיב, ונותן לו להיות חלק. וכשמגיע הרגע המרגש - הוא פונה אליו ראשון, לפני כולם, ואומר: "אני עומד לסגור. רציתי שאתה תדע ראשון. כי אתה האח שלי. כי אני רוצה שתשמח איתי, באמת." וברגע הזה - בתוך כל הכאב - נולדת קרבה חדשה. האח שממתין בולע דמעה, אבל גם מרגיש גאווה. כי הקשר ביניהם לא נשבר. להפך - הוא התחזק. לא נשאר פיל בחדר. נאמרו המילים הכואבות, והלבבות נפתחו. *** אבל מה באמת קורה במציאות? לצערנו, ברוב הבתים זה לא כך. במקום שיח פתוח - יש שתיקות. במקום כנות - יש הסתרות. ואז הפגיעה האמיתית נולדת לא מהעובדה שהצעיר התקדם, אלא מהתחושה שעשו את זה "מאחורי הגב." גם אם ממש לא התכוונו לכך. קיבלתי עשרות מיילים אחרי המאמר הקודם. רבים מהם חזרו על אותו משפט בסגנונות שונים: "אני יודע/ת שהדבר הנכון הוא לא לעכב את האח/אחות הצעירים. אבל זה כל כך קשה." והפער הזה - בין ההבנה השכלית לבין הכאב הרגשי - הוא הפיל האמיתי בחדר. *** במייל הקודם שיתפתי שאלה אמיתית ומטלטלת שקיבלתי מבחור בן 25: האח הצעיר שלו מחכה, ומסרב להצעות עד שהוא ימצא. הוא כתב לי בכאב: "מה אם בגללי אחי יתקע? ומה אם בסוף הוא עוד יכעס עלי?" השאלה הזו נגעה במאות אנשים, וקיבלתי עשרות תגובות. ומה שהפתיע אותי - אף אחד לא אמר שצריך לחכות. כולם הסכימו שאין בזה שום היגיון. אבל משם זה התחלק לשניים: חלק אמרו: "עשיתי את זה. זה היה קשה מאוד - אבל נתתי לאח/אחות הצעירים להתקדם." וחלק הודו בכנות: "פשוט לא מסוגל/ת לעמוד בזה." ואם לא יצא לך לקרוא את המייל הקודם - כדאי מאוד להשלים, כי זה הרקע למאמר הנוכחי. אבל אם נשים לב לעומק, יש כאן בעצם: שלוש שכבות של קושי הקושי הזה לא נולד ממקום אחד. הוא הולך ונבנה שכבה על שכבה – עד שהוא הופך כמעט לבלתי נסבל. השכבה הראשונה - אצל הצעירים: מצד אחד, הרצון להתקדם ולהקים בית בוער בהם. מצד שני, עצם המחשבה לבטא את זה בקול - מלווה בפחד: “מה אם זה יכאיב לאחי או לאחותי שעוד לא מצאו?” הם נשארים עם תחושת אשמה כבדה, כאילו עצם ההתקדמות שלהם עלולה לפגוע. השכבה השנייה - הצל שמלווה את מי שעדיין מחכה: אפילו אם הצעיר עוד לא התקדם בפועל, עצם הידיעה שזה עלול לקרות - מטילה צל כבד. המבטים, המשפטים שנזרקים באירועים, ההשוואות השקטות - כל אלה מגבירים את המתח. התחושה היא שאם מחר האח או האחות הצעירים יקדימו - ייפתחו השאלות, הרחמים והדיבורים מאחורי הגב. השכבה השלישית והעמוקה ביותר - בפנים של מי שעדיין לא מצא: שם עמוק בפנים יושב הפחד: “מה יקרה אם הוא יתקדם לפניי? מה זה יגיד עלי? אולי אני פשוט 'לא שווה'?" החשש להישאר מאחור - להיות זה שכולם עקפו - הוא הכאב הכי שורשי, והכי קשה לשאת. אז מה עושים? 1. להכיר בכאב. לא לבטל, לא לומר "תתגבר." זה קושי אמיתי שמגיע לו כבוד. 2. שיח פתוח. קל להגיד "שיח פתוח" – אבל איך זה נשמע במציאות? מהצעיר לממתין: "אני מתלבט לגבי ההצעה הזו. מה שהכי מטריד אותי זה לא לפגוע בך. איך אתה מרגיש עם זה?" מהממתין לצעיר: "זה כואב לי, לא אשקר. אבל הכאב שלי זה לא הבעיה שלך לפתור. אני רוצה שתתקדם." מההורים: "יש לנו מצב מורכב. בואו נדבר על זה ביחד, בלי להסתיר רגשות." המטרה איננה רק "לקבל אישור." זה לא מספיק שהאח או האחות יגידו "אין לי קפידא." העניין האמיתי הוא שיתוף פעולה. לא להסתיר, לא לפעול מאחורי הגב - כי זה מה שהכי פוגע. 3. לא רק להסכים - אלא לתמוך באמת. למי שממתינים - לא מספיק לומר "אני מסכים." האתגר האמיתי: להיות שם למען האח הצעיר, גם בתוך הקושי שלכם. להתעניין, לשאול, להיות חלק מהתהליך - לא רק להשקיף עליו מהצד. 4. להפסיק עם מבטי הרחמים. כאן אני פונה לכל מי שמסביב. לאחים, לאחיות, לחברים, לדודים, למי שפוגש את המשפחה באירוסין. התחושה הזו - של המבטים, של "בקרוב אצלך" של השאלות הלוחצות - היא אולי מה שיוצרת את הכאב הגדול ביותר. (ולא רק לא לומר את זה - עדיף אפילו לא לחשוב את זה.) כי מה יותר פשוט מזה, לברך מזל טוב על אירוסי האח הצעיר, כמו שהיו מברכים אם האח שממתין היה כבר נשוי? או כמו שהיו מברכים אם הוא היה צעיר יותר מהחתן? כמה נזק אפשר לחסוך אם רק נזכור: השמחה לא נמדדת לפי הסדר. *** אז למה באמת מחכים? השאלה שאף אחד לא שואל בקול: מה באמת היסוד החיובי בהמתנה? האם זה כבוד לאח שממתין? האם זה פחד מהלחץ החברתי? ואולי זה רק הרגל, שנמשך מדור לדור? אם זה רק לחץ או הרגל - אין בזה היגיון לעצור חיים. ואם יש נקודה עמוקה שכן שווה לדון בה - צריך לדבר עליה בגלוי. לא להשאיר אותה בחדר כשתיקה כבדה. ואולי כאן נמצא השורש: הרבה מהכאב נובע מחוסר בהירות פנימית. כשאני לא יודע בדיוק מי אני ומה אני מחפש - כל התקדמות של מישהו אחר יכולה להרגיש כאיום. אבל כשיש בהירות - גם אם זה עדיין קשה, זה הופך להרבה יותר נסבל. זו בדיוק הסיבה שיצרתי את שאלון פיצוח האישיות - שאלון פשוט ומדויק (לבחורים ולבחורות), שעוזר להבין לעומק מי אתה, מה חשוב לך, ואיזו התאמה באמת מתאימה לך. כי כשיש בהירות – אף אחד לא מרגיש שעוקפים אותו. יש לו את הדרך האישית שלו. ועכשיו, מילה אישית: אני יודע שהנושא הזה כואב. קיבלתי עשרות תגובות - ורבים שיתפו בכאב האישי שלהם. (בחור שמרגיש שהוא מתקשה להתמודד, שרוצה מקום לסדר את המחשבות או סתם להתייעץ - מוזמן לפנות דרך כאן פתחתי ביומן מקומות לשבועיים הקרובים, כדי לאפשר פגישות אישיות למי שצריך.) אבל חשוב עוד יותר להבין שמה שציירתי בתחילת המייל הוא לא סיפור שנועד לרגש אותנו ולדמיין כמה החיים יהיו יפים אילו… זה יכול לקרות במציאות. שני אחים שמדברים בגובה העיניים, בכנות, בדמעות - אבל גם בלב פתוח. זה לא קל, זה לא מושלם - אבל זה אמיתי, וזה מחבר. מה שאני מבקש מכם: יש לנו פה שליחות. לא בכוח, לא בלחץ - אלא בשיח. להפסיק לחיות בכאב, ולהתחיל לרפא. אני לא רוצה שיהיה בית בציבור שלנו שלא יקרא או ישמע את המילים האלה. כי אם כולנו נדבר על זה ונפיץ הלאה - אז הדמיון יהפוך למציאות. והיום שבו משפחות ידעו איך לעבור את זה בכבוד ובאהבה - יהיה היום שבו התמונה תשתנה לכולנו. בואו נעשה את זה ביחד. תעבירו את המייל הזה לכל מי שבשידוכים. לכל משפחה שיש לה בנים/בנות בוגרים, ובעצם גם למי שלא, כדי שנשנה באמת את השיח. אשמח מאד לשמוע כל מה שיש לכם לומר. אפשר פשוט ללחוץ על 'השב' ולכתוב. אני קורא כל תגובה. ובמייל הבא - נדבר על אחד הדברים שהכי מפחידים הורים ואחים שממתינים: מה קורה ביום שאחרי - כשהצעיר מתארס. איך ממשיכים לחיות יחד בבית, בלי שהכאב יתפוצץ כל יום מחדש. אם קיבלת את המייל הזה מחבר: הצטרף לרשימת התפוצה, ותקבל ישירות אליך מאמרים שיעשו לך סדר בכל הבלבול של עולם השידוכים. ובנוסף - במתנה: שאלון פיצוח האישיות (לבחורים ולבחורות) - כלי עמוק ופשוט כאחד, שיעזור לך להבין מי אתה, מה אתה מחפש, ומי באמת מתאימה לך. כי כשיש בהירות - גם הקשה נראה הרבה יותר קל. בהצלחה!

יצחק מטלון מפת הדרכים לחיים לקביעת פגישת יעוץ​ למענה על שאלות קצרות, אפשר להתקשר מידי יום בין השעות 14:00 ל-15:00 בטלפון 073-3571546 למידע אודות הקורסים​ התארסת? מזל טוב! שיעור חשוב במיוחד לתקופת האירוסין – במתנה: חתן לחץ כאן / כלה לחצי כאן

השלישי נחסם לי

 

[חנה111]

ספוילר: חלק 3

​ ​ ​ ​ ​ מי שלא קרא את המייל הקודם כדאי לקרוא מכאן *** קיבלתי שאלה כואבת שנכתבה ממקום אמיתי ועמוק.​ ​ ​ אז באמת זה קשה. אין מה לומר. השאלה האמיתית היא - מה אנחנו רוצים שיקרה. כי לפעמים אין ברירה. גם ניתוח הוא כואב וקשה, אבל כשיש מישהו שרוצה לצאת לדרך חדשה - הוא מוכן לעבור כאב זמני, כדי לזכות בחיים חדשים. ושימי לב: כשאני מדבר על אח/אחות גדולים - אין הכוונה לוותר למען הצעירים. זה לא בא מהמקום של "תרחמי עליה - לא חבל שתתקע בגללך?". ממש לא. זה מגיע מהמקום שלך - של הגדולה. את היא זו שרוצה יותר מכל להשתחרר מהמקום התקוע. את זו שכואבת מבפנים את העובדה שהתוצאות עד עכשיו לא משביעות רצון. לכל אחת יש את הדברים שכובלים: מחשבות שתוקעות, הרגלים שמסבכים, פחדים שמעכבים. וכשמבינים את זה, מבינים גם שלפעמים - אם רוצים להתקדם ולהתחתן - חייבים לשנות גישה, ולהחליף את החשיבה. וזה באמת כואב. לפעמים אפילו יותר מניתוח. אבל זה כאב של ריפוי. וזה כאב שמוביל לשינוי. ולמה?​ כי עצם זה שיש מאחוריך אח או אחות צעירים מכניס אותך ללחץ. את מגיעה לפגישות לא פתוחה, לא משוחררת - וממילא לא מתפקדת כמו עצמך. ​ תחושת המסכנות מזיקה מאד לתהליך. ורק כשיש דחיפה אמיתית - כשאת זה שמעודדת ותומכת בצעירים, כשאת משתתפת איתם ברגעי שמחתם - שם תחושת המסכנות נעלמת. כי את חלק. את לא מסכנה. מסכן מתחבא בבית. ​ אז עכשיו - כל קושי, כל מהמורה, כל כאב - הוא לא בשביל לוותר לאח או לאחות הצעירים. הוא מגיע בשבילך! וכשמבינים את זה - האם בכלל נשאר מקום לשאלה "איך אפשר??" ועדיין, צריך עצות וכלים - איך לעבור את זה נכון. והנה - תגובה שקיבלתי שבוע שעבר, מאחת שכבר עשתה את זה בפועל…​ ​ ​ אחרי זה- כל מילה מיותרת. ולסיום: חיזוק קטן לסביבה שאוהבת מאד לעודד...​ ​ ​ ​ אני יודע שהנושא הזה נוגע עמוק בלב, ולעיתים משנה ממש את כל ההסתכלות על השידוכים ועל הבית. אשמח לשמוע ממך: עד כמה הדברים האלו שינו לך את התפיסה? עד כמה הם יצרו שיח בבית? אפשר פשוט ללחוץ על "השב" ולכתוב כמה מילים. אני קורא כל תגובה. ביחד נוכל בעז"ה ליצור שיח חדש בעולם השידוכים, כדי שדברים יראו אחרת. בהצלחה​ ​ ​ ​ ​ ​ ​ יצחק מטלון​ ​ מפת הדרכים לחיים​ ​ לקביעת פגישת יעוץ​ ​ למענה על שאלות קצרות, אפשר להתקשר מידי יום בין השעות 14:00 ל-15:00 בטלפון 073-3571546​ ​ ​ ​ למידע אודות הקורסים​ ​ התארסת? מזל טוב! שיעור חשוב במיוחד לתקופת האירוסין – במתנה: חתן לחץ כאן / כלה לחצי כאן​ ​ עוד לא ברשימת התפוצה? לחץ כאן >​ ​ ניתן לשלוח שאלות במייל <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>​ ​ ​

​

​ מייל זה נשלח לכתובת toEmail הסרה מהרשימה | דיווח ספאם לא ניתן לצפות במייל? לחצו כאן נשלח ע״י company fromEmail , נשלח באמצעות רב מסר מערכת דיוור ודפי נחיתה​ ​

מי שמעוניינת להיכנס לרשימת התפוצה הזו אפשר מכאן

או לשלוח בקשה לכתובת מייל שמופיעה בסוף הספוילר

 

[קודם כל-בן אדם.]

מצרפת כאן סדרת מאמרים שנכתבו בדיוק על הנושא הזה
אצלנו זה גרם לכך שפתאום נהיה שיח פתוח בענין
מייל 1
מייל 2
מייל 3

מומלץ מאד להיכנס ולקרוא.
בשורות טובות!

קבלת אישור לפרסם את התוכן?
אם זה נשלח לרשימת תפוצה-בד"כ זה מיועד רק למי שנמצא בתוך הרשימה...
צריך לבדוק עם יוצר התוכן אם אפשרי להעלות את זה לפורום ציבורי...

 

[כל מה שמעוצב]

וידוע לי אישית מהרב אלישיב זצוק"ל
שמי שעוקף ללא בקשת רשות ןמחילה מהגדול
נכנס לקפידא קשה מאד

מקור מתועד?
אם לא, אז מקובלני ש"אין מביאים ראיה מן המתים"

 

[משה 05276]

מקור מתועד?
אם לא, אז מקובלני ש"אין מביאים ראיה מן המתים"

אני שמעתי ממנו באזני

 

[שואל לעניין]

מקור מתועד?
אם לא, אז מקובלני ש"אין מביאים ראיה מן המתים"

אני שמעתי ממנו באזני

תיעוד בפרוג, קביל?

 

[חנה111]

קבלת אישור לפרסם את התוכן?
אם זה נשלח לרשימת תפוצה-בד"כ זה מיועד רק למי שנמצא בתוך הרשימה...
צריך לבדוק עם יוצר התוכן אם אפשרי להעלות את זה לפורום ציבורי...

כן. אישר לפרסם את התוכן לתועלת ובתנאי שישלח במלואו עם שם הכותב והקישור לכניסה לרשימת התפוצה.
אגב, בכניסה לרשימה מקבלים במתנה שאלון פיצוח אישיות מדהים.
מומלץ מאד
אני מצרפת כאן שוב את הקישור.
אני רואה שהכתובת מייל נחסמה בספוילר אז לתועלת החסומים אפשר לשלוח בקשה במייל:

ספוילר

A0733571546 בגימייל

 

[משה 05276]

תיעוד בפרוג, קביל?

מעניין

 

[ניק 145713]

מה דעתכם לגבי האח העוקף, איך הוא צריך להתנהג לאחיו הנעקף, כשמגיע בשבת למשל וכדומה?