עזרה אדם לא מת מרעב, אלא מבושה.

[כוכב103]

לגבר- היציאה לעבודה במקום ללמוד היא באמת שלב לא קל
והסביבה (אם היא בסגון ליטאי) באמת לא מחמיאה...
כדאי לעשות צעד כזה בהתיעצות עם רב שינחה איך ומה לעשות
ואז תהיה הס"ד מעצם הברכה של רב...
זה באמת לא פשוט...
לגבי סוג העבודה - הבושה היא רק בראש שלכם
לא ממש מעניין חוץ מימכם עצמכם האם אתם מתכנתים או עובדים בביטוחים
רק אתם עצמכם מתביישים ב"כישלון" שלכם וחושבים שכולם בזים לכם
לכו בראש מורם, אתם הולכת לפרנס משפחה , להאכיל ילדים של הקב"ה
אל תתנו לבושה מקום
לא המקום עושה את האדם אלא האדם עושה את המקום

ולא חסר אנשים שנכנסו לתפקיד זוטר וצדדי והפכו אותו למכובד בזכות מה שהם
חיזקו ואימצו!!

 

[ניק ללא שם]

אני יכולה לשתף על עצמי,
הקב"ה בירך אותי בכישרון
ואני נחשבת מוצלחת במקצועי,
ובכל זאת אני עובדת בתור שכירה ולא כעצמאית
חרף כל הפעירות עיניים של חברות

גרפיקאיות עצמאיות צריכות שתי כישרונות
1. לעצב
2. להתנהל מול לקוחות / לנהל עסק

אם יש לך רק את הראשון, מעולה!
לא צריך להתפדח מאף אחד.

אם יש לך את שתיהם,
אז כדאי לך לצאת לעצמאות, זה לא פי שתיים בכסף, זה לפחות פי שלוש.

 

[פילהרמוניה]

פשוט להגדיל את הגאווה האישית
על העוצמה והאומץ לעשות מה שחשוב באמת!
לחזק את עצמך כל הזמן שזה מראה על חוזקה ונכון שיש בושה, אבל היא לא מונעת ממני להשיג מה שנכון
בסוף זה מגדיל את הערך העצמי

 

[מעין רקובסקי]

לצערנו
יש הרבה אברכים צעירים
שאין להם שקל לנשמה

וחייבים לצאת לעבוד (אחרי היתר מרב)
כי כבר ממילא לא יכולים ללמוד ברוגע מרוב חובות

אבל מאוד מתביישים מהסביבה שלהם
מה יאמרו אלו שקיבלו דירות בלי משכנתא
ולא כל כך מבינים את עומק הבעיה שלשלם משכנתא ושכירות

והבושה זה אחד מאבני הנגף הקשים בדרך
מה יגידו ההורים האחים השכנים חברי הכולל והבית כנסת
שלא עוזרים לו לשלם משכנתא ושכירות
אבל זה לא מונע מהם לחלק השקפות בחינם (כי זה לא עולה כסף)

 

[יהודיפשוט]

איזה מין השוואה אתם עושים?
במה כל הרשימה שלכם קשורה לעבודה ופרנסה?

עצם זה שאדם שמתבייש לעבוד זה דבר שצריך לבדוק מה השורש של הבושה,אבא שלו עבד? האחים עובדים?

לדעתי השורש לפעמים הוא (לא מכיר את המקרה הזה) שהאדם נחשב בסביבתו לאינטליגנט וחכם ועם פוטנציאל גדול- ומאוד יכול להיות שזה כך באמת, אך מכורח המציאות הזמן הסביבה המשפחה המיקום הגיאוגרפי והרבה סיבות אחרות אין לו את הפנאי והיכולת ללמוד מקצוע מכובד, ולכן לעשות שליחויות למשל עם הרכב או משהו בסגנון הוא ירגיש שהוא מאכזב את המשפחה/הורים שלו, ופוחד שיאבד את ההערכה של הסביבה שלו כשישמעו במה הוא עוסק
ומאידך גיסא הוא חייב את הכסף על מנת לכלכל את משפחתו

 

[מדבר לעניין]

לצערנו
יש הרבה אברכים צעירים
שאין להם שקל לנשמה

וחייבים לצאת לעבוד (אחרי היתר מרב)
כי כבר ממילא לא יכולים ללמוד ברוגע מרוב חובות

אבל מאוד מתביישים מהסביבה שלהם
מה יאמרו אלו שקיבלו דירות בלי משכנתא
ולא כל כך מבינים את עומק הבעיה שלשלם משכנתא ושכירות

והבושה זה אחד מאבני הנגף הקשים בדרך
מה יגידו ההורים האחים השכנים חברי הכולל והבית כנסת
שלא עוזרים לו לשלם משכנתא ושכירות
אבל זה לא מונע מהם לחלק השקפות בחינם (כי זה לא עולה כסף)

היתר מרב
ואלאה ואלאה
אולי אפשר להבין מה אסור פה שצריך היתר
עצם השפה הזאת היא הבעייתית!
אפשר לומר שילך להתייעץ עם רבו בדיוק כמו שהוא יתייעץ אם לעבור מעבודה לעבודה

 

[הילדה]

איך מתגברים על הבושה מהסביבה???

לאחרונה למדתי גישה מאוד עמוקה ועוצמתית בעניין.
במקום להתגבר על הבושה - להכיל ולקבל את הבושה.
עצם זה שיש בושה לאדם - זה טבעי עבורו.
ואם הוא מרגיש בושה בכל מיני חוויות זאת אומרת שיש לו חלק במערכת שקורים לזה 'בושה'.
אם הוא יריב עם החלק הזה וינסה לדחוק אותו יתכן שהבושה יתגבר כי יש לו מניעים חזקים וככל שיותר ילחם הבושה יותר יתגבר.
יש אופציה לא לריב איתו אלא לקבל ולהכיל את החלק הזה של הבושה, אני מקבל את עצמי עם החלק של הבושה, וזה לא אומר עלי כלום שיש לי חלק של בושה, זה טבעי עבורי, אני הרבה יותר מזה, יש לי גם בושה, ויש לי עוד כל מיני חלקים ומותר לי להרגיש בושה, זה סך הכל חלק קטן קטן ממי שאני באמת.
לדעתי כשמקבלים ומכילים את הבושה הוא מביא אותנו למקום יותר רגוע ושלו עם עצמנו.

 

[הברגלוני]

לצערנו
יש הרבה אברכים צעירים
שאין להם שקל לנשמה

וחייבים לצאת לעבוד (אחרי היתר מרב)
כי כבר ממילא לא יכולים ללמוד ברוגע מרוב חובות

אבל מאוד מתביישים מהסביבה שלהם
מה יאמרו אלו שקיבלו דירות בלי משכנתא
ולא כל כך מבינים את עומק הבעיה שלשלם משכנתא ושכירות

והבושה זה אחד מאבני הנגף הקשים בדרך
מה יגידו ההורים האחים השכנים חברי הכולל והבית כנסת
שלא עוזרים לו לשלם משכנתא ושכירות
אבל זה לא מונע מהם לחלק השקפות בחינם (כי זה לא עולה כסף)

ברגע שיש היתר מרב (במיוחד עם המלצה שזהו הדבר הנכון לעשות ולא רק בדיעבד)
זה כבר לא נושא של בושה רק אלא גם של אמונת חכמים להאמין שזו הדרך הנכונה
וכל ה''חכמים'' מהצד שאומרים אחרת וחושבים אחרת אפשר (ורצוי) להסתכל עליהם כאפיקורסים