סיפור בהמשכים אשליה - סיפור מתח.

[mic003]

סליחה על הנודניקיות
אבל הסימפוניה השמינית של שוברט היא הבלתי גמורה..

1. אואה, ביקורת על הפרקים הראשונים - זה משהו שכבר שנתיים לא היה כאן. כמובן, שלמרות זאת - היא מתקבלת בברכה.
2. לגופו של עניין: לפי גוגל, אתה צודק לגמרי. אבל זו לא חכמה מצידי לומר את זה לאחר מעשה.
3. מוזר. זכרתי שיש מחלוקת במספור של הסימפוניות של שוברט, אבל אני לא מצליח למצוא לזה מקור. אתה בטוח שזו טעות מוחלטת?!

 

[mic003]

כבר שנתיים שאני עוקב אחרי הסיפור הזה סוף כל סוף יש לי זכות להגיב
אז ככה הסיפור הזה הוא סיפור מדהים וגאוני גם רמת הכתיבה גבוהה מאוד כיף לקרוא!

תודה! כיף לשמוע.

עם זאת היו כמה דברים קטנים שהפריעו לי:
1פירוט יתר
עם כל הכבוד ויש לי הרבה כבוד לאקספוזיציה בלע"ז אני חושב שבסיפור הזה היא קצת מוגזמת יש הרבה קטעים שהיה אפשר להוריד ולא היה נגרע מאומה מהיופי של הסיפור למשל הקטע של ברוך ודודי בספק-מסעדה ספק-חנות נוחות עם כל הכבוד הקטע הזה לא נצרך ולא מקדם אותנו במ"מ הוא פשוט מיותר

העניין הזה ידוע, משום שאני חוטף לגביו ביקורות - על ימין ועל שמאל.
אני מנסה להשתפר, הקוראים מנסים לבלוע את זה, מקווה שמתישהו ניפגש באמצע.

2 אלימות, אלימות, אלימות
עם כל הכבוד ויש לי הרבה כבוד לדעה שצריך להציג את החיים כמות שהם אני חושב שבסיפור הזה התצוגה קצת מוגזמת אומנם גם בספר שלי מתים אנשים והרבה אבל לא שוררת אווירה כמו בסיפור הנוכחי אווירה שכל אדם הוא בן מוות אווירה שניתן להרוג בן אדם [מבחינה ספרותית כמובן] רק בגלל שהוא מפריע לך לתוכניות

זו, כבר ביקורת חדשה שעדיין לא שמעתי, וחשוב לי לדון בה.
השאלה הגדולה היא, איך אתה מגדיר ׳אלימות׳.
כי אין בסיפור תיאורים מפורטים של מעשי זוועה. להיפך, לאורך הסיפור - ניסיתי להמעיט כמה שיותר בתיאורים כאלו, וניסיתי לחפש את הדרכים היותר נעימות לקריאה. אין אצלי כמעט תיאורים ׳מדממים׳, ולמרות שהיו כמה דמויות שחטפו חבטות כאלו או אחרות - זה נעשה תמיד באופן מטושטש, שלא מציג את כל ההשלכות במדויק.
גם מאופי התגובה שלך, אני מבין - שמה שמפריע לך הוא לא תיאור של מעשי הרג, אלא יותר - אווירה. כלומר: הסיפור ׳אפל׳, וכולם בסכנת חיים, כולל הדמויות הראשיות.
אם זו אכן כוונתך, אז בעיניי - זה לא חיסרון. הסיפור אפל, כי זו הדרך שלי לגרום לכך שהוא לא יהפוך למשהו מצועצע וצבעוני מדי. כשכותבים סיפור דמיוני כל כך, בפרט כאשר הוא לא מתיישב עם המציאות המוכרת לנו, תמיד יש חשש שזה יברח למקומות שייראו אולי ילדותיים ויהרסו את המתח.
חוץ מזה, שלדעתי - יש הרבה יותר חיבור לסיפור, כשיודעים שאין חסינות לדמויות, ואין ׳גיבור על׳ שיחיה לנצח. בפירוש, אפשר לומר, שהסיפור לא תלוי בשום דמות, לרבות הדמויות הראשיות. הציר סביבו נעה העלילה, אינו אדם, אלא מאורע. על המאורע הזה אפשר לכתוב מהרבה זוויות, והדמויות שבסיפור נבנו כך - שאף אחת מהן היא לא דמות שהסיפור ימות יחד איתה. יכול להיות שזה גורם לאי נוחות מסוימת, כי לפעמים חשוב לקורא להיתפס על דמות מסוימת כעוגן. אבל ברגעים המותחים באמת - אני חושב שהגישה הזו יוצרת אצל הקורא חשש אמיתי לשלומן של הדמויות הראשיות, ולא רק התבוננות מפוהקת מהצד מתוך סקרנות לראות איך הדמות תצא מהמלכוד שהוכן לה.
בכל מצב, אני לא היחיד שמחליט. כפי שאני רגיל לעשות, אני פשוט מעמיד את זה לביקורת הקוראים, ונראה מה תהיה דעתם בנושא.

אלו תובנותי בנוגע לסיפור חשוב לי להדגיש שעם זאת הסיפור מדהים אחד הסיפורים הטובים שקראתי

שוב תודה. תמשיך לקרוא, ותמשיך להעביר ביקורות - אם תמצא לנכון לעשות זאת.

 

[תמרוז]

לגבי אלימות- אני ממש לא מסכימה עם @חנוך בן ירד
היום בכל ספר קומיקס מצוי פי עשר מהאלימות שמוזכרת פה, (אם אפשר לקרא לה אלימות) מצד שני האוירה לא מרגישה לי כ"כ אפילה כמו מיסטית, אולי כי אני פשוט בטוחה שאלישע יצא משם מנצח.
(לפי מה ש @mic003 אמר, אני כבר לא כ"כ בטוחה.), אבל בכל פרק יש רטט מיסטי, מתי יהיה האירוע המיסטורי, מתי כל העולם בו היינו בטוחים יתהפך, וכו'.

​

 

[חנוך בן ירד]

לגבי אלימות- אני ממש לא מסכימה עם @חנוך בן ירד
היום בכל ספר קומיקס מצוי פי עשר מהאלימות שמוזכרת פה, (אם אפשר לקרא לה אלימות) מצד שני האוירה לא מרגישה לי כ"כ אפילה כמו מיסטית, אולי כי אני פשוט בטוחה שאלישע יצא משם מנצח.
(לפי מה ש @mic003 אמר, אני כבר לא כ"כ בטוחה.), אבל בכל פרק יש רטט מיסטי, מתי יהיה האירוע המיסטורי, מתי כל העולם בו היינו בטוחים יתהפך, וכו'.

​

ובכן אין לי בעיה עם הרג של דמויות אין לי בעיה אפי' עם התעללות מידי פעם אבל בסיפור הנוכחי ההרג של דמויות ראשיות-עמיקם ואמיר בתוספת ההרג של העובדים של העיתון ההוא ההרג של אנשי ההצלה שהצילו את ליאוניד והכמעט הרג של הרבנית וליאוניד וההתמוטטות של שמשון מלכיאלי יוצרים ביחד אוירה קשה לעיכול אוירה שכל בן אדם הולך למות בשלב זה או אחר זו דעתי לפחות

 

[חנוך בן ירד]

ודרך אגב לאיזה ספרי קומיקס אתה מתכוון? כי ספרי הקומיקס שאני קראתי [אלי וגולד, שלושה אחים והקומיקסים של דוד ביכמן] לא מכילים חצי מהאלימות הזאת ואם אתה מתכוון לספריו של אברהם אוחיון-אני יוצא באמת גם נגדם

 

[תמרוז]

לדעתי כמות ההרוגים מתפרסת על כ"כ הרבה פרקים שזה לא מורגש, וזה לא מטרת הסיפור, רק נתונים אגביים (ככה לי זה מרגיש)
בנוגע לספרים, היה פה דיון בפרוג על קומיקסים, ובאמת מה שהעלית פה עלה שם, אבל היה בערך (פלוס מינוס, ביחס לכמות שאר הקומיקסים בעולם החרדי) את זה.
ואגב, אברהם אוחיון- זה רוב הקומיקסים בימינו. (ספרתי 68 ספרים בעמוד הראשון אצלו, מתוך 8 עמודים)

 

[חנוך בן ירד]

נו נו עניין של טעם אני אישית מרגיש שהסופר פשוט הורג את כל מי שלא בא לו בטוב [אחרי הכול כמעט כל דמות חיובית שמוזכרת בספר מתה או כמעט מתה בשלב זה או אחר] וזו לא הרגשה נעימה
ובנוגע לספרים הדיון באשכול שם די השמיץ את הספרים של אברהם אוחיון כך שאני לא יחיד בעניין

 

[תמרוז]

הי,הי אני לא אמרתי שאני אוהבת, אני ממש נגד.

 

[mic003]

67

בריח עליון.​

השעה הייתה כמעט אחת עשרה בבוקר, כשרצף של דפיקות הדהד בבית השקט.

אביגיל הרימה מבט תוהה אל השעון שעל הקיר, כאילו שאלה את עצמה – מי מסוגל לדפוק בשעה כזו על הדלת ללא התראה. הדפיקות שבו ונשנו, והיא נאלצה לקום מהספה – צועדת בהיסוס אל הדלת.

״מי זה?!״ שאלה כשהייתה במרחק של כמה מטרים, כאילו חששה להתקרב עוד.

״אלירן״. השיב לה קול עמום מאחורי הדלת.

על פניה ניכרה הפתעה גמורה. למיטב ידיעתה, אמור היה אלירן לסיים את משמרתו רק בשעות הצהריים, ולמרות שלא הייתה זו הפעם הראשונה בה הוא שב הביתה לפני המועד הצפוי, היה זה אירוע חסר תקדים – משום שהפעם, הוא לא עדכן אותה מראש על חזרתו הצפויה.

כשעל פניה הבעה מוטרדת, היא פתחה את הדלת. ״היי,״ אמרה בקול שהעיד שהיא שמחה לראות אותו, אך גם מודאגת מהנסיבות. ״הפתעת אותי!״ אמרה ישירות. ״למה לא הודעת שאתה חוזר מוקדם?!״

משום מה, התמהמה אלירן מלהגיב. הוא גירד את שערו במבוכה, וההבעה שעל פניו – חיזקה את החשש של אביגיל. ״קרה משהו?!״ היא חקרה, ליבה פועם בעוז.

אלירן הביט לצדדים בחשש. ״בואי נדבר בפנים,״ אמר בזהירות. ״ייתכן ששומעים אותנו״.

פתאום היא קלטה, שהוא עדיין עומד מחוץ לדלת. ״אוי, סליחה!״ מיהרה להתנצל, מאפשרת לו להיכנס פנימה. באופן שכלל לא תאם את התנהגותו השגרתית, הוא סגר ונעל בעצמו את הדלת, ואף הקפיד להשתמש בבריח העליון – כאילו חש שהוא אינו בטוח, על אף שהוא בביתו.

ברור היה לה שקרה משהו נורא, והעובדה שאלירן התמהמה מלפצות את פיו – הייתה בעיניה עדות לכך, שהוא מתקשה לבשר לה את הבשורה. מרגע לרגע, הלכה תחושתה הרעה והתגברה, ולמרות זאת – היא עשתה הכול כדי לשמור על עצמה יציבה. ״אתה רוצה שאכין משהו לשתות?!״ הציעה, למרות שהיה זה הדבר האחרון שרצתה לעשות בנקודת הזמן הזו.

בתגובה, נענע אלירן את ראשו. ״אני רוצה שנשב,״ הוא אמר. ״יש כמה דברים שאנחנו צריכים לדבר עליהם״.

זו הייתה תגובה רשמית במיוחד, שלא תאמה את אופיו של אלירן, ואביגיל מצאה את עצמה מתיישבת על הספה בסלון – כשהיא חסרת סבלנות מצד אחד, וחרדה מפני מה שתשמע – מהצד השני.

לרווחתה, לא השאיר אותה אלירן עוד זמן רב בחוסר וודאות. ״הלילה היה מטורף,״ הוא אמר מיד כשהתיישב על הספה שניצבה מולה. ״נרצחו שני שוטרים, אחד מהם קצין בכיר״.

על פניה עלתה הבעה הלומה, עיניה נפקחו לרווחה. במקום לדבר, היא שאפה אוויר בצליל חד.

״כן,״ הגיב אלירן, כאילו קרא את מחשבותיה. ״זה הלם רציני מאוד בשביל כולם. זה לא רק האבל על שני השוטרים, שאחד מהם – הוא מפקד יחידה, אלא גם פחד. אני לא יכול להיכנס לפרטים, כך שכל מה שאוכל לומר בנושא זה – שהצורה בה הם נפגעו הוכיחה, שאף אחד אינו חסין״.

המילים האחרונות היו מספיקות כדי ליצור אצלה חרדה אמיתית, והיא ידעה שאלירן מבין היטב את ההשלכות, מה שאומר – שהוא כנראה חושב, שהיא צריכה להיות מודעת למלא חומרת המצב. ״אני לא מבינה,״ היא הגיבה תגובה נואשת, כאילו ניסתה להתכחש לעובדות בכל מחיר. ״איך זה שלא שמעתי כלום?! איך זה לא פותח מהדורות?!״

אלירן נאנח. ״זה עדיין תחת צו איסור פרסום,״ אמר, וברור היה – שהוא חש חוסר נוחות בכך שהוא מעיד בפניה שהוא למעשה אינו רשאי למסור לה את הפרטים שמסר. ״יותר נכון,״ מיהר לתקן, ״המידע על השני שנרצח – הוא שעדיין אינו מותר לפרסום. הראשון – נרצח כבר אתמול, אבל הגרסה הרשמית היא שהוא מת מהתקף לב. למעשה, ההלוויה שלו צריכה הייתה להתקיים ממש עכשיו – אבל ברגע האחרון החליט מי שהחליט, שהגופה לא תשוחרר״.

אביגיל תפסה את ראשה בכפות ידיה. ״אני לא מבינה,״ הודתה, ״איך זה שהגרסה הרשמית לא תואמת את העובדות?! איך זה שיש צו איסור פרסום, ואתה יושב מולי – ומדבר איתי על זה?! ובכלל – מי רצח את השוטרים האלו?! איפה הוא?! מה המשטרה מתכוונת לעשות?!״

אלו היו שאלות רבות, שלאלירן לא הייתה תשובה מספקת על רובן. ״אני מצטער,״ הוא אמר, משתדל לא לפגוש את מבטה. ״הייתי עושה הכול כדי שאוכל להרגיע אותך ולומר לך שהרוצח נלכד. אבל הסיבה שאני פה, היא אחרת לגמרי. לצערי, זהו לא אירוע רגיל. יש כאן התחלה של משהו, וזה אפילו לא נראה קרוב לסגירה. אלו שעשו את זה, מובילים עלינו בכל תחום, וזה אומר שכולנו בסכנה. כל איש בתחנת המשטרה – ובמיוחד, כל מי שהיה שותף לחקירה...״

״רגע!״ היא קטעה את דבריו, והלחץ ניכר היטב בפניה ובקולה. ״אתה, אלירן, איפה היית הלילה?! היה לך קשר לזה?!״

הוא שתק, מאפשר לה להבין לבדה את התשובה.

״אתה רוצה לומר לי שהיה לך חלק בחקירה הזו?!״ היא תבעה ממנו תשובה, מסרבת להסתמך על הרמזים שלו.

אלירן הנהן באיטיות בראשו. ״כשהתחילה החקירה,״ הוא אמר בעגמומיות, ״היו שלושה אנשים שניהלו אותה, אבל איש מהם לא היה מהיחידה שלי. אלו היו שני קצינים בכירים, אפרים ועמיקם, וחוקר ראשי – ששמו אלישע. מאוחר יותר, הצטרפו עוד שניים. מומחה למחשבים – ששמו אמיר, ואני – שהצטרפתי כשותף לחוקר הראשי אלישע״.

היא לא אהבה את הניסיון שלו לתאר את העובדות כפי שהיו. ״למה אתה מספר לי על כל האחרים?!״ טענה בביקורתיות. ״אני רוצה לדעת על התפקיד שלך, על מה שעשית! עם כל הכבוד לשוטרים האחרים – יש מישהו אחר שידאג להם. תסביר לי, ממה אני צריכה לחשוש בקשר אליך?!״

אלירן הבין את הלחץ שבו היא נתונה, ומיהר להסביר. ״זה בדיוק מה שהתכוונתי לומר,״ הסביר בנימה רכה. ״העניין הוא, שמתוך חמש שוטרים בכירים שעמדו בראש צוות החקירה – נותר רק אחד שעדיין פעיל, והאחד הזה הוא אני״.

״אתה לא אמיתי!״ היא הגיבה בזעזוע.

אלירן נראה כמו מי ששונא את העובדה שהוא צריך להמשיך ולעדכן אותה. ״אני יודע שזה קשה ומפחיד,״ אמר. ״ותאמיני לי – שאני בעצמי, מרגיש בדיוק כמו שאת מרגישה עכשיו. קשה לי להיות במקום הזה, אבל את חייבת להיות מוכנה. אני רק רוצה לומר – שלא כל מי שהיה בצוות נפגע. שניים מהם, עמיקם ואמיר, הם השוטרים שנרצחו, אלו שסיפרתי לך עליהם. האחרים – נעלמו איכשהו בנסיבות אחרות. אפרים התנתק כבר בתחילת הלילה, והוא עדיין לא חזר להיות פעיל. ואלישע – הצטרף לצוות חוקרים אחר, למרות שגם אותו אני לא מצליח להשיג״.

הניסיון שלו להרגיע ולו במעט את החשש שלה – התקבל בצורה קשה משחשב. ״אתה שומע את עצמך?!״ היא הטיחה בו, והוא יכול היה לראות את הפחד שבעיניה. ״שניים נרצחו, עם השניים האחרים אבד הקשר, אתה החוקר היחיד שעוד עומד על הרגליים – וזה נראה לך כמו משהו שירגיע אותי?!״

הוא כנראה הבין איך זה נשמע מהצד שלה, ולא היה לו דבר לומר. שוב הוא שתק, וברור היה – שהוא מודע לכך שהשתיקות האלו מגבירות את הלחץ שלה. נראה היה, שהוא שותק – רק כי אין לו דבר לומר. כי הוא עצמו מודאג ומוטרד מההיעלמות של כל שותפיו, עד שגם לעצמו – אין לו תשובות טובות מספיק.

במשך כמה רגעים שררה דממה בחדר, ולאחריהם – התנערה אביגיל מהרהוריה ושלחה מבט ממושך לעבר אלירן. ברגע אחד, השתנתה ההבעה שעל פניה, כאילו קלטה – שהתנהגותה הייתה חסרת רגישות. ״אתה בטח משתגע מדאגה...״ ניחשה, ועל פניה היה מבע של חמלה.

אלירן נראה כמי שמסתייג מהתיאור, אם כי – ייתכן שהיה זה רק חוסר נעימות שמנע ממנו להודות בתחושותיו האמיתיות. ״אני לא יכול לומר שאני לא חושש,״ הוא הרשה לעצמו לומר. ״אבל החשש שלי – הוא לא על עצמי. אני שוטר, יש סביבי מעטפת הגנה, ואני יכול להיזהר...״

״זה לא עזר לשניים שנפגעו״, היא קטעה אותו.

הוא הנהן בראשו. ״את צודקת,״ אמר. ״אבל אל תשכחי שכשזה קרה, איש לא היה מוכן לזה. הרצח של הקצין הראשון היה בהפתעה גמורה, ובזמן שכולם עוד חשבו שזה התקף לב – קרה האירוע השני. עכשיו, לעומת זאת, יש כוננות מלאה. השוטרים בתחנה דרוכים כמו קפיץ, ולמרות שאף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה – בכל זאת, אפשר להעריך שהסיכון לפגיעה נוספת הוא מזערי״.

הדברים שאמר היו הגיוניים למדי, ודווקא בגלל העובדה הזו – התקשתה אביגיל להבין את האופן בו הוא נהג. ״אם ככה,״ שאלה, ״למה אתה פה?! למה לא נשארת בתחנה – במקום המוגן היחיד?!״

אלירן הביט בה בחשש, כאילו התלבט אם היא מסוגלת להכיל את התשובה לשאלה. ״האמת היא,״ אמר לאחר כמה רגעים, ״שבאתי לכאן – כי אני לא רגוע בקשר אליכם. יש לי הרגשה לא טובה, ואני חושש שהגורמים שהיו אחראים לאירועי הלילה – ינסו לפגוע בי דרככם״.

היא לא ציפתה לתשובה הזו. ״אתה רציני?!״ שאלה, ועיניה הביטו לצדדים בחוסר מנוחה – כאילו עוררו בה הדברים חשש מפני מתקפה פתאומית שעלולה להתרגש עליה. ״איך זה יכול להיות?! הרי אתה עצמך אמרת לי תמיד – שמתקפה על בני משפחה של שוטרים בתפקיד, זה משהו שאפילו הגרועים שבפושעים נרתעים ממנו?!״

אלירן הנהן בראשו בעגמומיות. ״כך באמת אמרתי,״ אישר. ״אבל במקרה הזה – אנחנו מתמודדים מול פושעים שלא ידוע לנו דבר עליהם. אפילו מערכת החוקים של עולם הפשע, שגם היא – יכולה להשתנות בהתאם לקפריזות של ראשי הכנופיות השונים, לא רלוונטית במקרה הזה. אלו לא פושעים רגילים, ואי אפשר לדעת מה הקווים האדומים שלהם, אם יש בכלל כאלו...״

היא הייתה זקוקה לכמה רגעים כדי לעכל את המידע. לאחריהם – היא הרימה את מבטה, קולה היה תכליתי – אם כי, עדיין שלט בו הפחד. ״מה עכשיו?!״ שאלה. ״מה אפשר לעשות?!״

אלירן נאנח. ״לדעתי, יש רק פתרון אחד, אבל הוא לא נעים במיוחד,״ הודה בשפל קול. ״אני חושב שבמצב הזה – אתם צריכים לעזוב את הבית, עד שהדברים יהיו ברורים יותר. זה יהיה קשה עבורך, וכנראה קשה אף יותר עבור הילדים, אבל הביטחון שלכם – מצדיק גם הקרבה גדולה יותר״.

״לעזוב את הבית?!״ היא כמעט וצעקה את המילים האחרונות, כאילו לא הבינה עד עכשיו שזוהי מגמת השיחה. ״איך?! לאן?!״

אלירן שלח את ידו אל כיס מכנסיו, שולף משם גיליון נייר מקופל. ״יש כאן כתובת של מלון באזור המרכז,״ הסביר, והתכליתיות שבקולו העידה – שהוא כבר התכונן מראש, וצפה את תכלית השיחה. ״זה מלון קטן, שנמצא בבעלות של דרור, חבר מהצבא. זה אמנם לא מלון חמש כוכבים, אבל הוא מספיק טוב בשביל להעביר בו כמה ימים, ומכיוון שהוא לא מלון גדול במיוחד – אפשר לשלוט על האורחים, ולוודא שאין בהם מישהו שעלול להיות מסוכן״. הוא פתח באיטיות את הקפלים, מציג את הדף מול עיניה. ״האמת היא,״ המשיך, ״שכבר דיברתי עם דרור, והוא אישר לי שהוא שם בימים הקרובים והביע את רצונו לעזור. הוא הבטיח לדאוג לכם, ומכיוון שהוא היה איש ביטחון – אני סומך עליו גם בכל הנוגע לאבטחה. הצעתי לו, כמובן, סכום כפול ממה שהוא גובה עבור חדר רגיל, אבל הוא סירב לקחת תמורה״.

הוא כבר התקדם שניים או שלושה צעדים קדימה, אבל היא – הייתה עדיין רחוקה מלהשלים עם הרעיון עצמו. ״אני לא מבינה!״ אמרה. ״זה הפתרון שלך?! לברוח?!״

אלירן השפיל את מבטו. ״לצערי,״ אמר, ״כרגע זה באמת הפתרון היחיד שאני יכול להעלות בדעתי. המצב מסוכן, ואני לא יכול אפילו לחשוב על מציאות שבה אתם תישארו כאן, חשופים לפגיעה״.

היא שילבה את ידיה, מהורהרת. ״זה מטורף...״ אמרה לאחר כמה רגעים. ״אני לא מאמינה שאתה באמת מציע את זה...״

על פניו של אלירן חלפה הבעה של חוסר סבלנות. ״אני יודע,״ הוא אמר. ״תאמיני לי – שזה המוצא האחרון. את מכירה אותי ויודעת, שאני לא איזה מדומיין, או פחדן. אם בכל זאת אני פה, ואם בכל זאת אני מציע לך את זה, את אמורה להבין מזה שהמצב באמת לא משהו״.

״ואתה?!״ היא שאלה בתגובה. ״איפה תהיה?! גם אתה תצטרף אלינו?!״

אלירן נענע את ראשו. ״יש לי תפקיד,״ אמר. ״אני שוטר, זו המחויבות שלי!״

משום מה, עלה על פניה חיוך עגמומי, כאילו השתעשעה באמת מכך שהוא אינו מבחין באבסורד שבדבריו. ״אתה שומע את עצמך?!״ שאלה. ״אתה רוצה שאנחנו נהיה במקום בטוח, כי אתה דואג לנו ולא תהיה מסוגל לתפקד בידיעה שאנחנו בסכנה, ובאותה נשימה – אתה מציע לנו להתרחק, כשאתה בעצמך – ממשיך לפעול נגד מי שכבר הוכיחו את עצמם כמי שמסוגלים לפגוע בשוטרים. לא חשבת שגם אני לא אצליח לתפקד אם אדע שאתה בסכנה תמידית?!״

אלירן השפיל את עיניו. ״את צודקת,״ מלמל. ״ובכל זאת – איזו ברירה יש לי?! אם אברח עכשיו – לא יהיה שום סיכוי להגן על כולנו מפני הפושעים האלו. איש לא יהיה מוכן ליטול על עצמו את הטיפול בתיק, אם יידעו כולם שברחתי. לכולם יש משפחות, וכולם רוצים להיות מוגנים. אני בכלל לא מדבר על זה שמבחינה חוקית – אסור לי לברוח. בשביל זה אני פה, זו העבודה שלי, על זה אני מקבל משכורת. אוכל אמנם להגיש בקשה להתפטר מניהול התיק, אבל זה לא יקרה תוך שעה או שעתיים, וכל זמן שאתם פה – אתם פגיעים. או נכון יהיה לומר – אני פגיע, כי אותי הם מחפשים, ובשביל לעצור אותי – הם ירצו אולי לפגוע בכם...״

היא הבינה את העמדה שלו, ולמרות זאת – הייתה המחשבה קשה מנשוא. במשך דקות ארוכות – לא דיבר אף אחד מהם. היא הייתה שקועה בהרהוריה, והוא כנראה הבין שלא כדאי להפריע לה – למרות שחוסר הסבלנות שלו ניכר היטב.

בסופו של דבר, היא קיבלה את ההחלטה, והקושי ניכר היטב על פניה. ״אני אעשה את זה,״ אמרה בנימה של חוסר ברירה. ״אני אעשה את זה, אבל אתה תבטיח לי – שתעשה הכול כדי לשמור על עצמך. הייתי רוצה שתגיש בקשה להתפטר מניהול התיק, אבל אני סומכת עליך שתדע לקבל את ההחלטה הזו בעצמך. הבקשה שלי היא רק, שתימנע בכל מחיר מלהיות גיבור. אני יודעת עד כמה אתה מתגעגע לימים בסיירת, ואני חוששת שדווקא עכשיו – יתעוררו אצלך הזיכרונות מהימים ההם. אני מבקשת שתזכור תמיד, שאתה כבר לא צעיר רווק חסר מחויבות, אלא אבא – שהילדים לא יהיו מסוגלים לתפקד אם יקרה לו משהו לא טוב. אתה מבטיח לי שכך תעשה?!״

אלירן לא התלבט אפילו לשבריר שניה. ״ברור!״ אמר מיד, ושפת הגוף שלו שידרה – שהוא מוטרד מעצם העובדה שהיא חשבה אחרת.

היא הביטה בו בעיניים מצומצמות, כאילו רצתה לבחון אם זוהי תגובה כנה. ״אוקי״, אמרה לאחר שני רגעים. ״אני רק רוצה להבהיר, שההבטחה שהבטחת לי – כוללת גם התחייבות שלך להעביר את הטיפול בתיק למישהו אחר במקרה שיהיה מי שירצה בכך. אנחנו לא אמורים להישאר רחוק מהבית רק בגלל שאתה רוצה להשלים את זה בעצמך. אתה מבטיח גם את זה?!״

הפעם, היה קשה לו יותר להבטיח, אבל בסופו של דבר – הוא הנהן בראשו. ״כן, זה מובן,״ אמר.

״וזה גם לא משנה כמה התקדמת בחקירה״. היא התעקשה להדגיש, ״אפילו אם אתה רגע לפני השלמת החקירה, אתה עוזב הכול ברגע שיש לך הזדמנות ומשחרר אותנו מהמעצר הכפוי הזה. מקובל עליך?!״

״כן,״ הוא אמר, מהורהר משהו – כאילו ניסה לדמיין סיטואציה כמו זו שהיא מתארת. הפעם, הייתה תגובתו רפה, כאילו הוכרח להסכים לתנאים שהעמידה בניגוד לרצונו.

״בסדר,״ היא אמרה, וניכר היה שהוקל לה. ״אני מקווה שזה ייגמר מהר״.

הוא הנהן בראשו, מצטרף לתקווה שהביעה. ״אני בטוח שכך יהיה,״ אמר, למרות שלא הייתה שום סיבה הגיונית שהוא יכול היה להציג כסימוכין לכך.

היא השתהתה עוד כמה רגעים, ואז – עלתה הבעה מעשית על פניה, והיא קמה באחת ממקומה. ״אם ככה,״ סיכמה, ״אני צריכה להתחיל להתארגן. איך זה בדיוק הולך להיות?!״

אלירן התבלבל לרגע, כאילו לא היה מוכן למהירות בה היא עברה ממחשבה למעשה. אולם ברגע הבא – הוא כבר התעשת, ושוב ניתן היה לראות – שהוא היה מוכן לקראת השאלה הזו. ״צריך להכין מזוודה,״ הוא אמר, מעיף תוך כדי כך מבט בשעונו. ״הייתי עוזר לך עם האריזה,״ המשיך, ״אבל צריך להוציא את הילדים מבית הספר, ואני מעדיף לעשות את זה כשהם לא בכיתות – כי אז זה ימשוך תשומת לב מיותרת״.

באופן בלתי רצוני – העיפה גם היא מבט אל השעון התלוי על הקיר. ״ההפסקה של אורי מתחילה עכשיו,״ אמרה, ״ושל שירה - עוד רבע שעה״.

אלירן הנהן בראשו, והיא הבינה – שהוא זכר גם את הפרטים האלו. ״בדיוק,״ הוא אישר את מה שחשבה. ״לכן חשוב מאוד שאצא עכשיו. עד שאחזור – אני מקווה, תהיי כבר מוכנה לקראת היציאה. בשלב הזה, את תיקחי את הרכב ואני אהיה עם הניידת. המשמרת שלי כבר תסתיים עד אז, ואני אלווה אתכם עם הניידת עד שם. רק כשאוודא שאתם בטוחים – אני אחזור לדרום״.

״אוקי,״ היא אמרה לאחר מחשבה קלה. ״זה נשמע טוב״. לרגע הייתה דממה ביניהם, ואז – עלה חיוך קל על פניה, כאילו ביקשה להפר את הכבדות שבאווירה. ״מעניין אותי רק להבין, איפה הייתה יכולת התכנון הזו עד היום, ולמה לא ראיתי אותה ביציאות שלנו לנופש. ברור לך שמעכשיו, אתה מתכנן את המסלולים, ואני לא אקבל את התירוצים הקבועים שלך...״

הוא צחק, ולמרות המתח – היה צחוקו אמיתי. ״מדהים אותי, איך בכל מצב – את מוצאת את הדבר שיסנדל אותי לחמישים השנים הבאות...״ החזיר.

למשך כמה רגעים, נראה היה שהשפיות שבה לחייהם, אבל אז – העיפה אביגיל מבט נוסף אל השעון והחיוך שעל פניה קפא. ״אתה צריך להזדרז,״ אמרה, ״הזמן לא עובד לטובתנו״.

הוא הנהן בראשו. ״את צודקת,״ הודה, נע בחוסר רצון לכיוון פתח הבית. ״תשמרי על עצמך,״ ביקש, כשכבר היה חצי מגופו מחוץ לדלת. ״תנעלי את הדלת היטב, גם מלמעלה, ואל תפתחי לי לפני שאת בטוחה שזה אני״.

הוא נשאר לעמוד עוד כמה רגעים, ואז הסתלק – סוגר מאחוריו את הדלת.

הוא התלבט אם להשתמש לצורך הנסיעה הקצרה ברכב המשפחתי שלהם, או שמא נכון יהיה יותר לנסוע בניידת שהביאה אותו לכאן. הרצון שלו להימנע כמה שיותר ממשיכת תשומת לב – גרם לו להירתע משימוש בניידת, ולמרות שבנסיעה ברכב המשפחתי היה סיכון לא מבוטל, שכן – בשעות הפקוקות הללו, עלולה הייתה הנסיעה להיות ארוכה מהרגיל, הוא העדיף את האופציה השנייה.

כמה רגעים לאחר מכן, ישב אלירן במושב הקדמי של מכונית כחולה וחדשה מדגם ׳הונדה׳. הוא כיוון את הכיסא והפעיל את מיזוג האוויר, מביט תוך כדי כך קדימה – אל משטח האספלט המוביל מהחנייה אל הכביש המשותף לכל דרי הרחוב. בשעה הזו, הייתה השמש ממש מול עיניו – וקרניה סנוורו אותו, והקשו עליו את הראייה.

הוא נזכר באיחור, שהשאיר את משקפי השמש בניידת, ולמרות שהאחרונה חנתה במרחק של כמה מטרים ממנו – לא היה לו זמן פנוי לשם נטילת המשקפיים משם. כשגופו רוכן קדימה, ועיניו מכווצות וממצמצות, הוא החל בנסיעה, משקיע את כל מאמציו בניסיון לראות באופן מדויק את תוואי הכביש.

הוא היה מרוכז כל כך בהתבוננות במה שלפניו, ובניסיון להשתלב בנתיב הימני הסמוך ליציאה, עד שלא הבחין בכלי רכב דו גלגלי שפרץ אל הכביש מהצד האחר, מתקרב אליו במהירות דרך הנתיב הנגדי - השמאלי. רק כשהתקרבה צווחת המנוע וחדרה לאזניו – הוא הפנה בבהלה את מבטו אל מקור הרעש, מספיק לקלוט אופנוע ספורט שחור חולף על פניו. עיניו נעו אוטומטית במעקב אחר הכתם השחור, ולהפתעתו – סטה האופנוע פתאום מהנתיב שלו, ונעצר בדיוק ממולו.

לרגע מבולבל אחד, היה נראה לאלירן שזוהי רק התנהגות פרועה של אחד מילדי השכנים, שהתרגשות הנעורים העבירה אותו על דעתו. כשעל פניו הבעה זועפת, צפר אלירן צפירה ארוכה – מתענג מהמחשבה על בהלתו של הנער, כשיבחין שמאחורי ההגה יושב שוטר במדים.

אולם רגע לאחר מכן, כשהפנה האופנוען את פניו עטויות הקסדה לעבר אלירן, ושום דבר בהתנהגותו לא שידר חשש או כוונה לסגת, קלט פתאום אלירן את הסיטואציה, ועוד לפני שהספיק מוחו לעבד את הנתונים ולהבין את הקשר המלא לאירועי היום כולו, ברור היה לו שהוא בסכנה.

הנתיב שלפניו היה חסום לרוחב באמצעות האופנוע, ובנתיב הנגדי – נסעו מכוניות במהירות שלא אפשרה לו לעקוף את החסימה, כך שהאופציה היחידה שנותרה לו – היא לעבור דרך האופנוע, במחיר של פגיעה ממשית ברוכב שהמשיך עדיין להביט לכיוונו. האינסטינקט שלו קרא לו לעשות זאת, להימלט בכל מחיר, אבל ההיגיון שלו התעקש לפעול למרות הכול, והוא עדיין לא היה מוכן לפעולה קיצונית כזו. לא כאשר הוא עדיין אינו בטוח בכוונותיו של נהג האופנוע.

ככל הנראה, הבין האופנוען שאלירן לא יפגע בו לעת עתה, שכן הוא הרשה לעצמו להתנתק מכלי הרכב, ולהתקדם בלי כל חשש אל מקומו של אלירן. מרגע לרגע גבר הלחץ של אלירן, והשניות שעברו עד שקיבל את ההחלטה כיצד לפעול – כמעט ואפשרו לאופנוען להגיע עד אליו.

הכושר של אלירן היה רחוק מלהיות כבעבר, אבל הטכניקה – עדיין לא אבדה. בזריזות שהפעימה אפילו אותו, הוא פתח את הדלת שמשמאלו – מתגלגל ומסתתר מאחוריה כשהנשק שלו בידו. ״עצור!״ הוא קרא, מקווה שהאופנוען שומע את קולו. ״שוטר במדים!״

זו הייתה אמירה מטופשת למדי, שכן – ברור היה, שהאופנוען כבר הבחין בכך שאלירן הוא שוטר, ולמרות זאת – לא היה בכך כדי להניא אותו מכוונתו. מפתיע היה לגלות, שמשום מה – פעלו המילים את פעולתן. תוך כדי שאלירן מהרהר בחוסר התועלת שבקריאה שלו, ראו עיניו את האופנוען נעצר. ״היי!״ קרא האופנוען ממרחק. ״אני לא נמצא כאן כדי לפגוע בך!״

זה היה משפט מסוג המשפטים שעשויים להיאמר על ידי כל פושע שהוא, כך שאלירן – היה רחוק מלהשתכנע. ״אל תתקרב!״ הוא קרא שוב, ומרגע לרגע הלך ביטחונו והתחזק. ״אני לא רוצה לפגוע בך!״

האופנוען הרים את כפות ידיו אל ראשו, ואלירן נדרך. ״אל תזוז!״ קרא שוב.

רוכב האופנוע הגיב בתנועה שסימנה לאלירן להרגיע את הלחץ. ״אני רק רוצה להוריד את הקסדה,״ קרא האופנוען. ״כבר אמרתי לך, אני לא מתכוון לעשות משהו טיפשי״.

למרות החשש של אלירן, הוא נטה להסכים לבקשתו של רוכב האופנוע. ״תעשה את זה בזהירות״, הוא קרא לאחר מחשבה קלה. ״אם אני ארגיש שמשהו לא בסדר – אני לא אהסס!״

האופנוען שלח את ידיו שוב אל הקסדה, ותנועותיו נעשו בעדינות רבה – כאילו חשש מפני פרשנות לא נכונה של אלירן. בזהירות, הגביה האופנוען את הקסדה מבסיס צווארו, חושף בהדרגה פנים שהיו מוכרות לאלירן, פנים שהוא ראה לראשונה רק לפני כמה שעות – אבל די היה בכך, כדי לאפשר לו לזהות אותן באופן מדויק.

זה היה אביגדור. הסוכן המסתורי של היחידה המסתורית אליה נלקח אלישע בפתאומיות לפנות בוקר.

ולמרות שבפעם הקודמת בה הם נפגשו – הייתה לאלירן הזדמנות קצרה מאוד לבחון את פניו של האיש, די היה במה שראה אז – כדי שברור יהיה לו, שבשעות הבודדות שחלפו מהפגישה האחרונה שלהם, חווה אביגדור לא מעט מאורעות.

מאורעות שהותירו סימנים מדממים בגופו, אבל לא רק.​

 

[mic003]

היי, כולם.

כמו שכבר ראיתם, חזרנו לעניינים - והנה, אחרי המון מחשבה, יש פרק נוסף.
לא קל לכתוב פרק שגרתי, רגיל, נורמלי, אחרי שבפרק הקודם ערערתי את יסודות הסיפור. מהמציאות המטורפת שפגשנו בפרק הקודם, שיש בה מנהרות תת קרקעיות, מאגרי מים מסתוריים - שמי יודע מה מסתתר בתוכם (ברצינות - איך לא חשבתם על זה שאולי זה בכלל לא מים?! ויותר ברצינות - אני סתם אוהב להתעלל בקונספירטורים שבין הקוראים), ותיאורים שאפילו עבור מישהו מוזר כמוני - הם מוזרים, פתאום - חוזרים לשגרה. וזה לא פשוט, כי מצד אחד - כולם רוצים לדעת מה קורה עם אלישע. מצד שני - הוא ישן עכשיו וחבל להפריע לו, וגם יש עוד שיקולים נוספים. והשאלה שלי הייתה - איך לכתוב את זה?! לחזור לשגרה, להמשיך כרגיל ולסגור קצווה אחרי קצווה (דקדקנים: אל תציקו! זה לא היה בשבילכם!), או להפוך הכול שוב ושוב כמו רכבת הרים - על חשבון האמינות והדיוק, שתמיד היו בשבילי ערך עליון.
בסופו של דבר, בחרתי במה שהיה נראה לי נכון. מצד אחד - חצי פרק שאמור להראות לנו צד נוסף באלירן, כי בכל זאת - הוא יהיה בפרונט עוד פרק או שניים, יחד עם הבנה אמיתית של ההשלכות שיש לכל הבלגן הזה על כל המעורבים, ויחד עם מעין סיכום של איך שהדברים נראים - מנקודת מבטו של אלירן, שתמיד היה מן דמות משנית כזו שבעיקר עושה טוב לדמויות הראשיות, וגם הוא - מסתבר, מבין את זה איכשהו.
רציתי גם לבדל את אלירן, שזה לא ירגיש שהוא אלישע עם שם אחר. בסופו של דבר, שניהם חוקרים, שניהם שוטרים, ובתחנה - יש להם רעיונות שיכולים להתחלף בקלות. אבל בסביבה הטבעית שלהם - הם שונים מאוד. אלישע הוא איש שחי לעצמו, שלא חייב חשבון לאף אחד, ואלירן - הוא איש משפחה, חברותי בהרבה ועם יותר אינטיליגנציה רגשית.
מהצד השני - בואו, דרמה זה לא הצד החזק שלי. ועם כל הכוונות הטובות - לא התכנסנו לשם כך.
ההתפתחות עם אביגדור בסוף הפרק - מתוכננת כבר המון זמן. אני לא רוצה להרחיב כדי לא לחשוף דברים חשובים, ועם כל זה - ראיתי שהאישיות של אביגדור מעניינת אתכם, וזה נותן יתרון גדול לקו העלילתי הזה - שאני רואה בו פוטנציאל למשהו ספרותי מוזר מאוד שלא קראתי כמותו אף פעם.
התפקיד שלכם הוא לומר לי, האם בחרתי נכון?! האם הבחנתם בנקודות האלו תוך כדי קריאה, או שהן לפחות היו מאחורי המילים - ועכשיו אתם מבינים אותן, או שהייתי רחוק ממה שרציתם וחשבתם.
תשתדלו להיות מנומקים, אבל גם אם לא - זה בסדר. העיקר לשמוע, כי יש עוד הרבה התפתחויות, וזו ההזדמנות שלי לדייק את עצמי לקראתן.
-
לכל כותבי התגובות, כאן ובפרטי. לחלקכם הגבתי - לחלק לא. יש תגובות שאין לי מה להוסיף עליהן, יש כאלו שכבר הגבתי עליהן, ויש כאלו שנמנעתי מלהתערב בהן - ואני אגיב עליהן בהמשך. קחו בחשבון, שאני קורא כל תגובה, אבל לא תמיד יש לי את הצלילות כדי לנסח תגובה, ולכן - לפעמים עובר הרבה זמן עד שנחה עליי הרוח.
אני מודה לכל מי שאינו נמנה על חברי הקהילה שנענה להצעתי ושלח לי תגובה. אין תגובה שלא תרמה לי משהו, ואת חלקן (אלו שיש לי לגביהן ספק) אעמיד למבחן הציבור בהמשך.
תמשיכו לקרוא, ואם לא אהבתם את הפרק - לא נורא. בהמשך יהיו פרקים מוזרים, שיערערו כל כך את המציאות - עד שמה שהיה בפרק הקודם - ייראה קלוש וחיוור לעומתם.​

 

[קשת החיים]

טוב, כרגע אני מתייחסת לפרק עצמו ומתעלמת מהבקשה שלך לגבי סוג הביקורת שאתה מבקש (אם הקטע עם אביגדור היה כך או אחרת).
אז קודם כל, זה היה פרק טוב, מרענן, אהבתי שהפעם לא הפרזת בפירוט הסאב טקסט יותר מדי (אם כי יש עדיין מקום לשיפור). מה שאני כן רוצה לומר, שזה פרק מפתיע. מפתיע לא בגלל התוכן, אלא בגלל נקודת המבט שעברה מאלישע לאלירן.
אז קודם כל זה טוב מאוד.
ודבר שני, הייתי מציעה שתוסיף עוד כמה פרקים כאלה גם על עמיקם ועל אפריים. כלומר, אני חושבת שלתת פרק אחד מכל הספר מנקודת מבט שונה זה מעט מדי. או שכל הספר הוא מנקודת מבט אחת - של אלישע (וכרגע אני מתעלמת מהנספח, כי זה משהו שקשור ישירות לעלילה), או שמדי פעם אתה מנקד את הספר מנקודות מבט שונות. לדעתי זה טוב מדי פעם נקודות מבט שונות, כי זה מרענן, מרגיע את הקורא ונותן עוד פרספקטיבה על המצב. לכן הייתי מציעה לך לתת עוד פרק דומה על עמיקם, כי כל מה שאנחנו יודעים על המשפחה שלו זה רק מנקודת המבט של אלישע, ואולי גם על אפרים שנעלם איפשהו. לדעתי זה יאזן.
יש משהו שהפריע לי בפרק עצמו. קודם כל חזרת פעמיים על הביטוי: "זה לא אמיתי". לא יודעת למה זה הפריע לי. אולי זה לא מתאים לכתיבה בספר, אולי זה ביטוי שכשאומרים אותו מתכוונים לדברים פחות גרועים, לא יודעת. בכל אופן זה הפריע, צריך לחשוב למה משנים את זה.
דבר נוסף שהפריע לי שאביגיל מרשה לעצמה לנהל את חייו המקצועיים של אלירן. אני לא מצליחה להבין, הרי היא נשואה לשוטר ויודעת שחלק מתפקידיו הם מסוכנים, אז מה העניין עכשיו לצוות עליו לעזוב את החקירה? נכון שהוא בסכנה, אבל לא נראה לי שאשת שוטר תגיד לו כאלה דברים. מקסימום היא תזהיר אותו, תנסה לחשוב איתו מה עושים כדי להימנע מסכנה, אבל לא לסחוט ממנו הבטחה שיעזוב את החקירה.
וגם אלירן אמור לענות לה שאין מה לעשות והוא בחקירה הזאת ועליה להתמודד עם זה.
לגבי ההופעה של אביגדור, וואו, זה היה קטע מלחיץ ומפחיד. התפתחות מדהימה בעלילה. עולים כאן כמה שאלות - איך אביגדור ידע לבוא דווקא אליו ולמה? כלומר, הוא הרי לא ידע שאלישע התקשר לאלירן מהדרך והקליט את עצמו. מבחינתו אלירן לא בתמונה.
שנית, כאן המתח גואה, האם אלירן יאמין לאביגדור? מה אביגדור יספר לו על אלישע? האם אלירן ישתף אותו בתוכניתו להסתיר את משפחתו?
אז כאן באמת מרגישים שהעלילה מתקדמת. המתח מתחיל וכולם מבינים שאנחנו לקראת הסוף.
מה שנותר כרגע הוא להוסיף עוד פרק מותח מהנספח כדי לקדם עניינים גם שם וכמובן לקשר עם העלילה המרכזית.
חוץ מזה נותרנו סקרנים עד העצם לגבי אלישע. מה קורה איתו? הוא מסתדר? מה היה שם?
טוב, עד כאן. לגבי מה שביקשת, אולי בהמשך.

 

[תמרוז]

דווקא אני ממש אהבתי את הפרק, לי הוא השתלב מצוין, היינו חייבים הפסק נורמלי בין אלישע לאלישע .
הרגיש לי מעט מידי פרטני בסאב טקסט, ממש מאכיל בכפית.
גם לי הפריע שאביגיל ככה דיברה אתו, הרגיש לי לא טבעי, אישה אמורה לתמוך בבעלה, אצלם זה די אמור להיות ערך עליון- התהילה וכו'.
הפרק היה מרענן, אני עדיין רוצה להאמין שאביגדור חזר לבקש ממנו עזרה להציל את אלישע, משום מה הוא נכנס לי ללב, ואני ממש מאמינה בו.
ומשהו שממש הפריע לי- אביגדור לא היה לפני דקה בירושלים, (שכחתי, א"א להאמין לו, אולי הוא במרחק של דקות) איך הוא הספיק להגיע כ"כ מהר לאלירן?

 

[mic003]

טוב, כרגע אני מתייחסת לפרק עצמו ומתעלמת מהבקשה שלך לגבי סוג הביקורת שאתה מבקש (אם הקטע עם אביגדור היה כך או אחרת).
אז קודם כל, זה היה פרק טוב, מרענן, אהבתי שהפעם לא הפרזת בפירוט הסאב טקסט יותר מדי (אם כי יש עדיין מקום לשיפור). מה שאני כן רוצה לומר, שזה פרק מפתיע. מפתיע לא בגלל התוכן, אלא בגלל נקודת המבט שעברה מאלישע לאלירן.
אז קודם כל זה טוב מאוד.
ודבר שני, הייתי מציעה שתוסיף עוד כמה פרקים כאלה גם על עמיקם ועל אפריים. כלומר, אני חושבת שלתת פרק אחד מכל הספר מנקודת מבט שונה זה מעט מדי. או שכל הספר הוא מנקודת מבט אחת - של אלישע (וכרגע אני מתעלמת מהנספח, כי זה משהו שקשור ישירות לעלילה), או שמדי פעם אתה מנקד את הספר מנקודות מבט שונות. לדעתי זה טוב מדי פעם נקודות מבט שונות, כי זה מרענן, מרגיע את הקורא ונותן עוד פרספקטיבה על המצב. לכן הייתי מציעה לך לתת עוד פרק דומה על עמיקם, כי כל מה שאנחנו יודעים על המשפחה שלו זה רק מנקודת המבט של אלישע, ואולי גם על אפרים שנעלם איפשהו. לדעתי זה יאזן.

האמת, שהיה כזה פרק על אלישע. רק שאצלו, לא הייתה משפחה או משהו כזה, רק קוניאק בסלון.

יש משהו שהפריע לי בפרק עצמו. קודם כל חזרת פעמיים על הביטוי: "זה לא אמיתי". לא יודעת למה זה הפריע לי. אולי זה לא מתאים לכתיבה בספר, אולי זה ביטוי שכשאומרים אותו מתכוונים לדברים פחות גרועים, לא יודעת. בכל אופן זה הפריע, צריך לחשוב למה משנים את זה.

זה סלנג, ומהפחות טובים שבהם. כשאני מצטט דמות, אני לא מנסה להיות ספרותי, כי אנשים אינם ספרותיים בחייהם האישיים.
לכל דמות יש את צורת הדיבור שלה. אלישע, לדוגמא, מדבר עברית תקינה, ואין לו כמעט עיוותי לשון. זה הכרחי, כי ככותב - אני לא יכול באמת לבנות דמות ראשית שמדברת בצורה לא תקינה. תפקיד של דמות ראשית, כולל קטעי שיחה שמקדמים את הסיפור, ולא אוכל באמת לנסח את עצמי דרך דמות שאינה רהוטה.
אבל בדמויות הצדדיות - זה לגמרי יכול להיות. לא כולם מדברים עברית של בית מרקחת, בפרט באזור פריפריאלי כמו באר שבע וסביבותיה, ולדעתי - אם כולם ידברו עברית מצוחצחת, זה יהיה מאוד לא אמין.
בהקשר הזה, אני משתמש לעיתים בביטויים שלא הייתי מעלה על דעתי להשתמש בהם באופן רגיל. במקרה הזה, הביטוי התלבש לי היטב על הדמות, ואפשר גם להבחין בכך - שזה האזכור היחיד של ביטויים אלו בסיפור כולו.

דבר נוסף שהפריע לי שאביגיל מרשה לעצמה לנהל את חייו המקצועיים של אלירן. אני לא מצליחה להבין, הרי היא נשואה לשוטר ויודעת שחלק מתפקידיו הם מסוכנים, אז מה העניין עכשיו לצוות עליו לעזוב את החקירה? נכון שהוא בסכנה, אבל לא נראה לי שאשת שוטר תגיד לו כאלה דברים. מקסימום היא תזהיר אותו, תנסה לחשוב איתו מה עושים כדי להימנע מסכנה, אבל לא לסחוט ממנו הבטחה שיעזוב את החקירה.
וגם אלירן אמור לענות לה שאין מה לעשות והוא בחקירה הזאת ועליה להתמודד עם זה.

זו נקודה טובה, וטוב שהיא עולה.
העניין הוא, שלדעתי - אין שום הבדל אמיתי בין אשתו של שוטר לאשה של כל אדם אחר, בכל הנוגע לדאגה לשלום בעלה. אמת, התפקיד הוא לא לבעלי לב חלש, ולמרות זאת - האירוע המדובר, בו נרצחים שני שוטרים מהתחנה, הוא בהחלט חריג והוא לא חלק רגיל מעבודתו של שוטר. בדרך כלל, שוטרים לא נפגעים באופן כזה, ואם כן - האחראים על כך נלכדים מהר מאוד. ההבנה שאלירן הוא ראש החץ של החקירה כרגע, יחד עם התיאור של מה שקרה לשאר השוטרים שהיו בתפקיד לפניו, היא בהחלט מעוררת בהלה - ולדעתי, אין מי שבאמת יכולה להיות מוכנה לזה.

לגבי ההופעה של אביגדור, וואו, זה היה קטע מלחיץ ומפחיד. התפתחות מדהימה בעלילה. עולים כאן כמה שאלות - איך אביגדור ידע לבוא דווקא אליו ולמה? כלומר, הוא הרי לא ידע שאלישע התקשר לאלירן מהדרך והקליט את עצמו. מבחינתו אלירן לא בתמונה.
שנית, כאן המתח גואה, האם אלירן יאמין לאביגדור? מה אביגדור יספר לו על אלישע? האם אלירן ישתף אותו בתוכניתו להסתיר את משפחתו?
אז כאן באמת מרגישים שהעלילה מתקדמת. המתח מתחיל וכולם מבינים שאנחנו לקראת הסוף.

אני חושב שזה יילך למקום קצת בלתי צפוי, אבל לא אהרוס לכם את ההמשך.

מה שנותר כרגע הוא להוסיף עוד פרק מותח מהנספח כדי לקדם עניינים גם שם וכמובן לקשר עם העלילה המרכזית.

זו הכוונה הכללית באמת.

חוץ מזה נותרנו סקרנים עד העצם לגבי אלישע. מה קורה איתו? הוא מסתדר? מה היה שם?

הסיפור מתקדם לפי סדר כרונולוגי, ואלישע ישן עכשיו, אז ייקח די הרבה זמן עד שניפגש איתו מחדש - אם בכלל.

דווקא אני ממש אהבתי את הפרק, לי הוא השתלב מצוין, היינו חייבים הפסק נורמלי בין אלישע לאלישע .
הרגיש לי מעט מידי פרטני בסאב טקסט, ממש מאכיל בכפית.

דווקא השתדלתי לא להכניס מחשבות ורגשות, פשוט בגלל שאני לא רואה את עצמי מספיק מדויק בתיאור מה שעובר על בני אדם במצבים כאלו. כרגיל, אני מבטיח להשתפר בעניין הזה, מקווה שזה גם יקרה מתישהו לפני סוף הסיפור.

גם לי הפריע שאביגיל ככה דיברה אתו, הרגיש לי לא טבעי, אישה אמורה לתמוך בבעלה, אצלם זה די אמור להיות ערך עליון- התהילה וכו'.

ניסיתי לענות על זה, אני מקווה שזה יתקבל על הדעת.

הפרק היה מרענן, אני עדיין רוצה להאמין שאביגדור חזר לבקש ממנו עזרה להציל את אלישע, משום מה הוא נכנס לי ללב, ואני ממש מאמינה בו.

נראה לי שהעובדה שהאינטרסים שלו מוחבאים - ושהוא טיפוס מוזר בהחלט, יוצרת כאן איזו תקווה מסוימת. עם זאת, אני מקווה שאני בעצמי לא נאיבי מדי. נראה שבמוקדם או במאוחר - הוא יגלה לנו מיהו באמת.

ומשהו שממש הפריע לי- אביגדור לא היה לפני דקה בירושלים, (שכחתי, א"א להאמין לו, אולי הוא במרחק של דקות) איך הוא הספיק להגיע כ"כ מהר לאלירן?

הערה טובה. והתשובה היא - שהיה פער של שעה לפחות בין הפרק הקודם לפרק הזה. מהסיבה הזו, בחרתי לפתוח את הפרק בתיאור שהופיעה בו השעה המדויקת. זה קצת נדיר אצלי, כי אני לא קופץ שעות בדרך כלל (אני יותר נוטה להעמיס על שעות הרבה יותר ממה שנכנס בהן). אבל בהמשך - זה יהפוך לעניין שבשגרה.

 

[CN]

ב"ה

אני רציתי להגיב משהו אחר דווקא. אמרת שאלירן ילווה אותנו רק פרק שניים וזהו,
ואני רוצה להניח רגע מחשבה על זה:
הסיפור לא נשמע עומד להיגמר תוך 2-3-4 פרקים,
ואיכשהו בסוף צריך להציל את העולם מקלפטון, אי אפשר שהוא ישתלט, נכון? אחרת אף קורא לא יסלח לסופר לעולם.
אם ככה, אין לנו הרבה אנשים ששייכים לטובים,
אבל להכניס בשלב הזה של הסיפור דמות טובה אחרת שתפתור את הבעיה - זה לא אמין כבר. זה קצת דאוס-אקס-מכינה.
אלישע מחוסר הכרה בידיים של גואטה, גם ליאוניד אצלו, אפרים נעלם, באמת מרכז הכובד על אלישע כרגע, להרוג אותו ולהכניס מישהו אחר במקומו - נשמע לי חבל משני הכיוונים - גם כי קוראים לא אוהדים הרג של דמויות טובות, ואלירן בנוי היטב,
וגם כי בשלב הזה הוא פשוט האדם המתאים ללוות את העלילה אל סופה הטוב, בלי להצניח דמות חדשה עלומה שתצטרך מחדש לרכוש את אמוננו, אחרי שעברנו כבר יותר מידי בסיפור הזה כדי שכל אחד יהיה חשוד נורא עד שלא תוכח חפותו.
כרגע אנחנו מאמינים באלישע ואלירן, בפרט אחרי שליאוניד נתן לנו את הגושפנקא להאמין בהם.
בקיצור, זה היה מניפסט ארוך כהקדמה לבקשה האישית - אנחנו רוצים את אלירן עד הסוף!
תודה על ההקשבה וסליחה על הסבלנות.

עריכה:
עוד משהו חשוב: לפגוע באשתו וילדיו של אלירן יהיה מעל ליכולת הסיבולת, אל תנסה אותנו בזוועות כאלו. הספיק לנו שביעי באוקטובר, הספיק לנצח.

 

[קשת החיים]

ב"ה

אני רציתי להגיב משהו אחר דווקא. אמרת שאלירן ילווה אותנו רק פרק שניים וזהו,
ואני רוצה להניח רגע מחשבה על זה:
הסיפור לא נשמע עומד להיגמר תוך 2-3-4 פרקים,
ואיכשהו בסוף צריך להציל את העולם מקלפטון, אי אפשר שהוא ישתלט, נכון? אחרת אף קורא לא יסלח לסופר לעולם.
אם ככה, אין לנו הרבה אנשים ששייכים לטובים,
אבל להכניס בשלב הזה של הסיפור דמות טובה אחרת שתפתור את הבעיה - זה לא אמין כבר. זה קצת דאוס-אקס-מכינה.
אלישע מחוסר הכרה בידיים של גואטה, גם ליאוניד אצלו, אפרים נעלם, באמת מרכז הכובד על אלישע כרגע, להרוג אותו ולהכניס מישהו אחר במקומו - נשמע לי חבל משני הכיוונים - גם כי קוראים לא אוהדים הרג של דמויות טובות, ואלירן בנוי היטב,
וגם כי בשלב הזה הוא פשוט האדם המתאים ללוות את העלילה אל סופה הטוב, בלי להצניח דמות חדשה עלומה שתצטרך מחדש לרכוש את אמוננו, אחרי שעברנו כבר יותר מידי בסיפור הזה כדי שכל אחד יהיה חשוד נורא עד שלא תוכח חפותו.
כרגע אנחנו מאמינים באלישע ואלירן, בפרט אחרי שליאוניד נתן לנו את הגושפנקא להאמין בהם.
בקיצור, זה היה מניפסט ארוך כהקדמה לבקשה האישית - אנחנו רוצים את אלירן עד הסוף!
תודה על ההקשבה וסליחה על הסבלנות.

עריכה:
עוד משהו חשוב: לפגוע באשתו וילדיו של אלירן יהיה מעל ליכולת הסיבולת, אל תנסה אותנו בזוועות כאלו. הספיק לנו שביעי באוקטובר, הספיק לנצח.

אלו נקודות חשובות מאוד שאת מעלה. אכן כולנו רוצים את אלירן עד לסוף הטוב, וגם את משפחתו, וגם את אלישע ולאוניד, ואם אפשר גם לספר לנו מה מצבה של הרבנית.
יחד עם זאת, אני חושבת שלמיכאל יש תוכניות שונות, הוא לא מתכוון לדעתי להכניס דמות אחרת וגם אם כן, זו תהיה דמות שאנחנו כן מכירים, אולי ראובן, הבן האבוד. מה שחשוב זה לסיים עם אלירן בטוב, לתת לו קרדיט, לספר לנו שהוא בסוף הצליח במה שהיה צריך להצליח, בוודאי שלא להרוג אותו וגם לא להעלים אותו סתם או להתעלם ממנו.
מה שבטוח אם יצא ספר, יהיה חייב עריכה גם בנושא הדמויות, איך לשלב אותן נכון ובאופן זורם ואיך לא להקשות על הקורא כשהן פתאום נעלמות ללא הסבר מספיק.
ועוד משהו קטן, הסופר מפתיע אותנו בכל פעם בגדול, אז בואו נהיה סבלנים וניתן לו את הקרדיט.

 

[CN]

אלו נקודות חשובות מאוד שאת מעלה. אכן כולנו רוצים את אלירן עד לסוף הטוב, וגם את משפחתו, וגם את אלישע ולאוניד, ואם אפשר גם לספר לנו מה מצבה של הרבנית.
יחד עם זאת, אני חושבת שלמיכאל יש תוכניות שונות, הוא לא מתכוון לדעתי להכניס דמות אחרת וגם אם כן, זו תהיה דמות שאנחנו כן מכירים, אולי ראובן, הבן האבוד. מה שחשוב זה לסיים עם אלירן בטוב, לתת לו קרדיט, לספר לנו שהוא בסוף הצליח במה שהיה צריך להצליח, בוודאי שלא להרוג אותו וגם לא להעלים אותו סתם או להתעלם ממנו.
מה שבטוח אם יצא ספר, יהיה חייב עריכה גם בנושא הדמויות, איך לשלב אותן נכון ובאופן זורם ואיך לא להקשות על הקורא כשהן פתאום נעלמות ללא הסבר מספיק.
ועוד משהו קטן, הסופר מפתיע אותנו בכל פעם בגדול, אז בואו נהיה סבלנים וניתן לו את הקרדיט.

ב"ה

אם כבר, אז אולי בסוף דווקא ברוך יפתור את הכל.
אבל באמת שבעיקר באתי להגיד שצריך לחשוב טוב על אלירן והזניחה שלו בעוד שני פרקים, אם זה באמת ישרת את העלילה.
דווקא בגלל שצורת הכתיבה של הסיפור הזה, כמו שהעיד הסופר, היא כתיבה ללא תכנון יסודי מוקדם.
אני חושבת שבסוף אנחנו כקוראים נרצה גם לשמוע קצוות סגורים,
שדמויות לא היו כלי שימושי ועפו הצידה בלי הגיון, ובטח שלא הרגו אותם רק כי העלילה יכולה להתקדם בלעדיהם,
והכי חשוב זה דווקא הפרטים הקטנים שנפתחו ולא נסגרו -
גם לגבי הזוהר ההוא, או האותות הקוליים, או העלמות הנוזלים ברכב, ההגעה לצוק ללא עקבות של רכב נוסע, או למה דווקא אלישע לא נהרג - אלו דברים שאי אפשר לסגור את העלילה בלי לענות עליהם בצורה ברורה וחלוטה.

 

[א-ירושלמית]

בהחלט!
וכמובן, אני עם השריטה של העריכה...
בטח שם ימצאו עוד כמה חורים והם יקבלו את הסגירה שלהם אז.

 

[קשת החיים]

ב"ה

אם כבר, אז אולי בסוף דווקא ברוך יפתור את הכל.
אבל באמת שבעיקר באתי להגיד שצריך לחשוב טוב על אלירן והזניחה שלו בעוד שני פרקים, אם זה באמת ישרת את העלילה.
דווקא בגלל שצורת הכתיבה של הסיפור הזה, כמו שהעיד הסופר, היא כתיבה ללא תכנון יסודי מוקדם.
אני חושבת שבסוף אנחנו כקוראים נרצה גם לשמוע קצוות סגורים,
שדמויות לא היו כלי שימושי ועפו הצידה בלי הגיון, ובטח שלא הרגו אותם רק כי העלילה יכולה להתקדם בלעדיהם,
והכי חשוב זה דווקא הפרטים הקטנים שנפתחו ולא נסגרו -
גם לגבי הזוהר ההוא, או האותות הקוליים, או העלמות הנוזלים ברכב, ההגעה לצוק ללא עקבות של רכב נוסע, או למה דווקא אלישע לא נהרג - אלו דברים שאי אפשר לסגור את העלילה בלי לענות עליהם בצורה ברורה וחלוטה.

אותי מעניין גם השוטר ההוא בהתחלה או יותר נכון זה שהתחזה לשוטר כשהחשוד בפרשה מלכיאל ראה אותו והתעלף. הקצה הזה לא נסגר לי, לא הבנתי מיהו ואגב, גם מלכיאל - איה הוא? מה איתו?

 

[CN]

ב"ה

בוקר טוב!

מה שלום אלירן? אלישע? אפרים? מלכיאלי? ליאוניד? הרב חזן? הרבנית חזן? ברוך? אליאב?

 

[Sara led]

בלת''ק תגובות על הפרק האחרון.
אהבתי את הבחירה לחזור לאלירן ולהיפגש בצדדים נוספים שלא חשבנו עליהם.
פרק מרתק ומלא במתח.