סיפור בהמשכים סודות מן החדר

בעז"ה בהמשך. העדפתי לא להעמיס בפרק הזה יותר מדי פרטים, בעיקר שמדובר בפרק לא ארוך במיוחד. אבל בהמשך כמובן שאכתוב בעז"ה.
מחכה כבר להמשך שיבוא בקרוב..
אז כן מעניין אותי לשמוע לאיזה כיוונים לקחתם את זה: מי לדעתכם הצית את הפנימייה ומה היה האינטרס שלו? והאם לאפרת יש קשר לכל זה?
חשודה לדעתי זאתי שלא רצתה לצאת.. ואפרת נכנסה והוציאה אותה בכוח
או אולי עוזבי הכת שמתנקמים..

בכל אופן הכתיבה שלך מרגשת ומסקרנת!
 
נניח. מה הם ירויחו מזה?
אפרת יכולה להשבר אבל באותה מידה למרוד.
 
תודה רבה לכולם. היה מעניין לקרוא את ההשערות שלכם.

לגבי זה:
@הודיה לוי.
קראתי את הסיפור בהתחלה בהתחלה כשכתבת שאת לא יודעת אם יהיה המשך...
אז כתבת שזה סיפור שאת מכירה באמת
זה עדיין כך? או שהבסיס היה אמיתי או הפרקים הראשונים ואח"כ כיד הדימיון?
בכל אופן, הכתיבה יפי מאוד זורמת ואמינה.
הסיפור מבוסס על סיפור אמיתי עד הרגע בו אפרת נכנסה לכת. מהכת ואילך כבר לא. למרות שבכל הסיפור יש חלקים אמיתיים. למשל הקטע הזה:
מילים ביידיש מלוות בפסנתר הקדימו את הצונאמי שגעש בי.

ואז הן הגיעו, המילים. פרטו על מיתרי ליבי והציתו בי זיכרונות ישנים: 'ואפילו בהסתרה, שבתוך ההסתרה בוודאי גם שם, נמצא ה' יתברך'.

'אוי- אוי-אוי, גם מאחורי הדברים הקשים העוברים עלייך. אני עומד, אני עומד, אני עומד'.


כיסיתי את פניי בקפוצ'ון וספגתי את הדמעות. 'ריבונו של עולם, מכל המילים בעולם למה דווקא השיר הזה?'


האוטובוס שעט על הכביש, מורח את העולם מסביב לכתמי ירוק אדום ושחור. ואני שמעתי קול ה' לוחש לי, מלטף את פניי ואומר: נכון שהעולם בחוץ חשוך והפוך וצולע. אבל מאוחרי כל זה אני עומד. אני עומד. אני עומד'.
הקטע הזה נולד בעקבות עדות מאותה הבחורה שיש שירים 'ישנים' שהחזירו אותה לאבא ושהיא לא מצליחה לשכוח.
בעז"ה מקווה להעלות בסוף הסיפור שיתוף על כל מיני קטעים מהחיים עצמם שהובילו אותי לכתוב קטעים נבחרים מהסיפור.
 
בס"ד

פרק מ"ו/ לָמַד אוֹתִי


בבית חולים אחד, שהתה בחורה אחת, לא רצתה לעזוב. אולי כי כבר הכירה את העולם שבחוץ יותר מדי טוב.


שם, בחדר קטן וצנוע בקומה השלישית, היה לי יותר מדי זמן לחשוב על החיים שמחכים לי אחרי שאשתחרר.

"להשתחרר, אמרת?", לעג קול מתוכי והזכיר לי את השיחה האחרונה עם אם הבית: 'זה לא שריפה מקרית, אפרת!! זה הצתה. הצתה מכוונת'. 'איפה היית אתמול? א י פ ה ה י י ת??'.


התהפכתי מצד אל צד, מנסה לשכוח את מה שלקח לי לא רק אוויר. ידעתי בדיוק למה אצטרך לחזור אחרי שיגיע "השחרור" ההוא.

ולא רציתי. לא רציתי לעזוב.

וככל שחשבתי על כך יותר, הרגשתי איך נפש משפיעה על גוף: מחשבות שנולדו בי הפכו דאגות שהאיצו את קצב פעימותיי וגזלו את מנוחתי.

ובדיוק אז, נשמעו דפיקות הססניות מכיוון הדלת.


אחרי שניות ספורות, דמות טובה ומוכרת נכנסה אל החדר, שקיות בידיה ומבט רך בעיניה.

"אפרת, מה שלומך?", המורה חיה נטשה את השקיות שהיו בידיה וחיבקה אותי חיבוק ארוך.

"אני בסדר, ברוך ה' " עניתי והרגשתי איך אלוקים שלח אותה דווקא עכשיו, כשגלים של אי ודאות מאיימים להטביע אותי ולפלוט אותי אל מחוץ למים.


"אפרת, שמעתי על מה שקרה", היא אחזה חזק בשתי זרועותיי. "ואין לי משהו אחר להגיד לך חוץ מגיבורה".


חייכתי בביישנות. גיבורה הייתה מילה שהעדפתי להשאיר מחוץ לקו המים. בים הזה, לא חיפשתי תארים. רציתי רק לשרוד.

"אני רצינית", היא אמרה שוב, עיניה מלאות הערצה. "אין לי מילה אחרת: גיבורה".

"תודה", המילים נתלשו ממני, עייפות.

"אפרת...", סומק קל צבע את לחייה של המורה חיה. שתיקה באה אחריו. הבחנתי שהיא רוצה לומר לי משהו, אך לא יודעת כיצד.

"מה?", שאלתי.

"יש כאן מישהי מאחורי הדלת שמחכה לפגוש אותך".

"אמא?", הגבתי מיד. הטון הסודי שהשתמשה בו גרם לי לחשוב שמדובר במישהו רחוק-קרוב.

"לא. מישהי אחרת מהמ.. משפחה".

ועוד לפני שהספיקה לחשוף את שמה, דמות מוכרת נכנסה אל החדר בהיסוס.

רחלי עמדה סמוך לדלת והביטה בי מרחוק. ילדות ושתיקה חצצו ביננו.

הפניתי את מבטי אל המורה חיה, מחכה שתציל אותי מהזיכרונות, מהכאב. לפעמים, לא צריך אש בשביל להישרף.


אך בדיוק ברגע הזה, היא אספה את השקיות לידיה והתקדמה לכיוון הדלת. "אני רוצה להשאיר אתכן לבד. ניראלי שיש לכן על מה לדבר", אמרה ויצאה מן החדר.


שתי אחיות ושקט.


כשעמדתי מול אחותי ידעתי שרק בורא עולם יכול לרפא את השתיקה הזו, את הפצע שעומד מאחוריה: חשוף ורגיש ופגיע כל כך.

היא התקדמה לקראתי ואני השפלתי מבט. זכרתי את הפעם האחרונה בה נפגשנו בשוק מחנה יהודה. השוק צהל מסביבנו ואנחנו שתקנו. בתוך כל ההמולה, מי שם לב לנשמות שנעצרו, לעולמות שהתהפכו ביניהן.

רחלי ישבה על הכיסא לידי. חיכיתי שהיא תתחיל לדבר, אני לא הייתי מסוגלת.

"אתמול עברתי ליד הסמינר", היא זרקה את המילים לחלל, כאילו הן לא מיועדות בעבורי. "ונזכרתי בך. איך... אחרי הכל נלחמת שאתקבל. עשר דקות אחר כך הנייד שלי צלצל, המורה חיה הייתה על הקו ו... היא סיפרה לי על השריפה". רק עתה רחלי הפנתה אלי את מבטה. מזווית עיניי ראיתי את עיניה נתלות בי, מצפות לתגובה.

כשלא אמרתי דבר היא המשיכה: "הרגשתי שזה סימן משמים: הזיכרון מהסמינר, השיחה עם המורה חיה, השריפה. לכן הגעתי. אני חושבת שזה זמן טוב לדבר".


רק עתה סובבתי לעברה חצי מבט דומע, עוד לפני ששפכתי מילים, הגיעו הדמעות.

"קרו הרבה דברים אחרי שעזבת", היא המשיכה. "גם אני לא אותה הנערה שהכרת".

הנהנתי לאט, מחכה שתמשיך. רציתי לשמוע עוד על החיים שהשארתי מאחור, על הסדין שלא הספקתי למתוח. על האבק שלא הספקתי לנער.

"אני יודעת שהדבר הכי קל בעולם זה להאשים מישהו אחר. זה מה שקרה אחרי שפזלתי למקומות צבעוניים יותר. את היית הסיבה הראשונה והאחרונה שעמדה מול עיניי. אמא שאלה אז בעיניים דומעות: 'רחלי, למה?' ואני עניתי במילה אחת: אפרת".

"אז בשביל זה באת? לבקש סליחה?", סובבתי את פניי לכיוונה.

"גם. וגם כי... רציתי שתדעי שאת לא באמת אשמה".


'תודה לך, רחלי. מעריכה', הדהדו המילים בין צלעותיי. 'תודה שאת אומרת לי עכשיו שאני לא אשמה. הלוואי והיית יודעת רק חצי מהדברים שעברתי בחצי השנה האחרונה'.

"אפרת" קולה רעד. "אני יודעת מה את חושבת ואני מבינה למה את כועסת. אבל תדעי לך שגם עלינו עברו דברים לא פשוטים".


הדמעות שירדו במורד לחייה המיסו אל ליבי ופוררו לאט את המסכה שעטתי על פניי.

"אני אשמה", היא התפרצה בבכי חנוק. "אני אשמה, אפרת. אל תסלחי לי. אני אשמה בהכל. זה בכלל לא היה קשור אלייך, הירידה הרוחנית שלי. זה הייתה בכלל חווי שוורץ מהכיתה מעלי".

הבכי שלה הבהיל אותי. ברגע אחד נשטפתי בחמלה עמוקה עליה.

"הכל בסדר", אמרתי. "את לא צריכה לבכות".

"אני צריכה", היא מחתה בי. "לא צריכה - חייבת. כשאמא שאלה אותי מה קורה איתי אני הפניתי אצבע מאשימה עלייך. פחדתי לומר את האמת".

"ומה האמת?", שאלתי בהיסוס.

"חווי שוורץ. זו האמת", היא אמרה בקול חנוק. "בגללה נגררתי למקומות שלא חשבתי שאבקר בהן אי פעם. בגללה ולא בגללך".

"ואת עזבת את הבית, ולא חזרת. ואף אחד לא התקשר. אף אחד לא ביקש שתחזרי".

נשכתי את שפתיי, מנסה להיאבק בדמעות. עכשיו זה לא תורך, אפרת. הזכרתי לעצמי. תני לרחלי להישטף.

הלוואי והייתי יכולה לשמוע לקולות ההגיוניים שבי. דמעות של גשם ראשון זלגו במורד לחיי. לאט ובשקט פילסו את הדרך אל הלב.

"וגם אני שיקרתי על עצמי", המשיכה רחלי. "כשראיתי אותך בשוק, את אמרת: אני אחותך, זוכרת? ואני צחקתי: 'בטח זוכרת את הרסת לנו את המשפחה' ".

"תגידי משהו" היא התחננה אלי כשראתה אותי שותקת. "תגידי שאת סולחת. תגידי שאת לא מוחלת. לא משנה מה תגידי. רק תגידי".


"אני מצטערת", נאנחתי. "אבל אני לא מרגישה שיש בי מילים. לא כעס ולא אשמה. לא סליחה ולא מחילה. אין בי כלום עכשיו. אני מבולבלת מכל מה שקורה איתי, מכל מה שקרה".

"אני מבינה אותך", היא ניסתה למחות את הדמעות בשרוול ג'קט העור שעטתה על עצמה. "אולי את פשוט צריכה את הזמן שלך".

"יש לי משהו בשבילך", היא אמרה אחרי שהתרוממה מהכיסא. היא חפרה בתיקה ואז הוציאה שקית עם עוגיות שוקוצ'יפס ומעטפה. "זה מאמא", אמרה והניחה את השקית על ברכיי.

"אני צריכה ללכת. שתהיי לך רפואה שלימה. ושוב, סליחה".


רחלי יצאה מן החדר, ואני נותרתי להיאבק עם השקט. השקית עם המעטפה נחה על ברכיי, כאילו אין לה דורש, כאילו מעולם לא היה.

הרגשתי איך מילותיה של רחלי עדיין מהדהדות בחדר, נמתחות מקיר אל קיר.

ואף על פי שחיפשתי, לא מצאתי. לא מצאתי בי נחמה.

נזכרתי בנערה ההיא שישנה על הספסל בזמן שהיה לה חדר. בילדה שהגיעה לישון במקום אחר, זר. מקום שגרם לה לשנוא את עצמה יותר.


כשהתארסתי לציון אפרים לא הצלחתי למחול לעצמי. כל יום שקידם אותי אל החופה, רק גרם לי לשנוא את עצמי יותר.

ועכשיו רחלי מגיעה. מניחה דמעות על ליבי, עוגיות על ברכיי. יש גם מכתב, מאמא.

איך אצליח לסלוח לה, שאין בי מחילה לעצמי. ואיך אלמד לאהוב, כשהחיבוק הזה חסר גם לי.


"אבא'', הקירות הקרים בבית החולים ספגו את תפילותיי . "הילדה ההיא, השרוטה מהרחוב. שלא יודעת מהי חמלה. ששכחה מחילה. למד אותה, אבא. למד אותה אהבה".
 
איזה פרק כואב.
כולי תקוה שרחלי ו/או המורה חיה, עדיף ששתיהן יחד, ישארו וישמרו עליה גם מה'ארוס' שלה, וגם מהכת בכלל.

רק שאלה: איך המורה חיה מכירה את רחלי, ילדה שעוד לא למדה בסמינר?
 
וואו איזה פרק.. דמעות.
המשך דחוף!
תודה רבה. מקווה לעמוד בתדירות שהצבתי לעצמי לאחרונה. פעם בשבוע חמישי/ מוצ"ש.
רק שאלה: איך המורה חיה מכירה את רחלי, ילדה שעוד לא למדה בסמינר?
האמת שאת צודקת. תודה על ההערה. אני מודה שכשכתבתי את זה היה לי בראש שגם רחלי למדה בסמינר. אבל האמת שחוץ מזה, המורה חיה יצרה קשר עם המשפחה של אפרת לא בתור אחות של מישהי מהסמינר אלא בתור מישהי מהמשפחה של אפרת.

יש בי פחד שהיא לא פתחה אפילו את המכתב, בגלל ה סיפור הזה
:(
האמת שלקטע הזה אין קשר להמשך הסיפור.
 
נערך לאחרונה ב:
אגב, אני אשמח גם לביקורת: האם השיחה בין רחלי הרגישה טבעית או מאולצת? איך הייתם מצפים מאפרת להגיב?
האם היה מתבקש שאפרת תהיה 'רכה' יותר עם אחותה?
 
אני חושבת שזה לא 100% טבעי, משהו שם לא מרגיש לי, לא יודעת אם זה המורה, או האחות, או היא בעצמה.
חייבת גם לומר שזה אחד הסיפורים האוטנטיים והיפים שקראתי אי פעם.
תודה רבה! גם על המחמאה וגם על הביקורת. צודקת, אני אעבור על זה שוב בעריכה בעז"ה. לדעתי יש מקום לשכתב בעיקר את המשפטים של רחלי.
 
אני הרגשתי שחסר לי גם האכזבה שלה מהמורה חיה.
כאילו, שהיא נכנסה, בתור אפרת זיהיתי תקווה סמויה.
משהו להיאחז בו.
ופתאום היא בורחת ומשאירה מישהי רחוקה יותר.
במהלך השיחה היה חסר לי להרגיש שוב את התלישות הרגעית הזאת.

והסיפור מיוחד מיוחד מיוחד
וכתוב באומנות.
כל מילה - פנינה.

(סיפור טוב הוא סיפור שאי אפשר כבר למחוק בו אף מילה?
זה זה)
 
אני הרגשתי שחסר לי גם האכזבה שלה מהמורה חיה.
כאילו, שהיא נכנסה, בתור אפרת זיהיתי תקווה סמויה.
משהו להיאחז בו.
ופתאום היא בורחת ומשאירה מישהי רחוקה יותר.
במהלך השיחה היה חסר לי להרגיש שוב את התלישות הרגעית הזאת.

והסיפור מיוחד מיוחד מיוחד
וכתוב באומנות.
כל מילה - פנינה.

(סיפור טוב הוא סיפור שאי אפשר כבר למחוק בו אף מילה?
זה זה)
נכון מאוד, הפריע לי שהמורה חיה באה לדקה ועזבה. הייתי מצפה ממנה ליותר.
 
אני הרגשתי שחסר לי גם האכזבה שלה מהמורה חיה.
כאילו, שהיא נכנסה, בתור אפרת זיהיתי תקווה סמויה.
משהו להיאחז בו.
ופתאום היא בורחת ומשאירה מישהי רחוקה יותר.
במהלך השיחה היה חסר לי להרגיש שוב את התלישות הרגעית הזאת.
נכון מאוד, הפריע לי שהמורה חיה באה לדקה ועזבה. הייתי מצפה ממנה ליותר.
תודה רבה על ההערה! לוקחת לתשומת ליבי ואבדוק איך אפשר לשפץ את זה בעריכה בעז"ה.
והסיפור מיוחד מיוחד מיוחד
וכתוב באומנות.
כל מילה - פנינה.

(סיפור טוב הוא סיפור שאי אפשר כבר למחוק בו אף מילה?
זה זה)
תודה רבה. מחמיא לי מאוד.
 
נכון מאוד, הפריע לי שהמורה חיה באה לדקה ועזבה. הייתי מצפה ממנה ליותר.
אני הרגשתי שהיא ממתינה בחוץ.
ילדה בגיל של רחלי לא אמורה ולא יכולה להיות בבית החולים לבד. מתבקש שהמורה חיה ממתינה לה מחוץ לחדר, או אפילו תכנס חזרה שוב, אולי להפרד כשהיא חוזרת לב"ב.
 
האמת שהכוונה בקטע הייתה שהמורה חיה היא זו שבעצם מתווכת ביניהן. אני שמחה שלא הארכתי בשיחה עם המורה חיה, כי אחרת זה היה מוריד מהאפקט של השיחה עם רחלי. מה שכן, אולי באמת היה אפשר להוסיף עוד משפט שניים על האכזבה של אפרת על כך שהמורה חיה לא נשארה.
 
בס"ד


פרק מ"ז/ אוויר


ארבעה ימים אחרי השריפה, כבר הצלחתי להחלים לחלוטין ולחזור אל הפנימייה.

לו רק יכולתי, הייתי שוכרת חדר בבית החולים, בורחת אל השקט והביטחון בכל פעם שהעולם מסביבי רעד. מי אמר שצריך לראות דם ושברים בשביל להחליט: את חולה, ולמה צריך אש בשביל לקבוע: את צריכה מנוחה.



***

החששות שלי התממשו לא הרבה אחרי שהרהרתי בהן.

כשאם הבית ביקשה שאכנס לחדר של הרב, כל איבר בתוכי רעד. היה פיל שרבץ על צלעותיי, לא תכנן לעזוב.


"לגבי מה?", נשכתי שפתיים, מעמידה פנים שאיני יודעת את התשובה. כל כך קיוויתי שכל הסיפור הזה מאחוריי, שאני מתחילה חיים חדשים. חיים שיש בהם אוויר ונשימה.

"תכף תדעי", היא חייכה חיוך נחמד מדי.

נכנסתי אל חדרו של הרב, עקביה של אם הבית נשמעו מאחוריי.

"אפרת, איך את מרגישה?", הוא שאל מייד כשנכנסתי. נראה היה שהוא באמת רוצה לדעת את התשובה.

"יותר טוב, ברוך ה' ", עניתי קצרות.

"ברוך ה', אני שמח מאוד לשמוע".

שתיקה קצרה עברה ביננו, צעקה את כל מה שעתיד עוד להיאמר.

"את יודעת שזה היה מאוד מסוכן מה שעשית?", הוא סדק את השקט באנחה. "תכף נדבר על איך הכל בדיוק קרה, אבל לפני כן חשוב לי שתדעי שזה היה מעשה חסר אחריות לעלות אל הקומה השנייה בזמן שהאש משתוללת".

"הייתה שם מישהי שלא הספיקה לרדת", התגוננתי. מנסה להציל את עצמי בהצלת נפש.

"אני יודע", הנהון קל הבהיר לי שהוא יודע כמוני ואף יותר.

"אני מבין שהכוונות שלך היו טובות", הוא הדביק את אצבעותיו זו לזו, "אבל את יודעת מה אומרים על הדרך לגיהינום. גם היא רצופה בכוונות זהות".


"ובכן, לא על זה באתי לדבר היום", הוא המשיך, קולו שקט ונינוח. "באתי לדבר על ההצתה".

שקט התפשט בחדר. נראה היה שהרב מצפה שאספר את הסיפור המלא, אתאר מה קרה לפני ומה אחרי. אקח חלק בעלילה שאיני יודעת את תוכנה.

כשלא עניתי הוא אמר "תספרי הכל, אני רוצה לשמוע".

"אני לא יודעת מה קרה לפני שקמתי, או איך הכל התרחש. אבל אני כן יכולה לספר מה קרה מהרגע שהתעוררתי".

"תספרי מה שאת יודעת", הוא ענה ונראה היה שהוא באמת חושב שאני יודעת הכל.


"התעוררתי מהאזעקה, היה ריח של עשן בחדר", זיכרון טרי פצע אותי "הערתי מיד את הבנות. כולן רצו לאותו הכיוון, הייתה בהלה באוויר. הרבה צעקות. ואז שמעתי מישהי אומרת שאחת הנערות לא הספיקה לרדת".

הרב הנהן, לאט.

"אז רצתי לשם".

"רגע, אבל לפני כן ראיתי אותך", התערבה אם הבית. "והזהרתי אותך לא לעלות".

"נכון", אישרתי בביטחון. "אבל אני כן חשבתי שזה היה הצעד הנכון".

"אחרי שמשכתי את הנערה ההיא, אני זוכרת רק שירדתי שלוש מדרגות. לא זוכרת מה קרה אחר כך".

"כי אז כבר התעלפת" התערבה שוב אם הבית. "היית כבר מטושטשת מחולשה ועייפות".


"ואת לא זוכרת מה קרה ביום שלפני השריפה?", הרב נשען לאחור, חופן את אצבעותיו בזקנו. "זה ממש חשוב לי המידע הזה".


"היום שלפני השריפה היה יום רגיל", עניתי בפשטות. באמת שלא הצלחתי להבין לאן הסיפור הזה דוהר.

אם הבית והרב החליפו ביניהם מבטים שלא ידעתי את פשרם. סודות של הווה, סיפורים של עבר.


"טוב, אני ציפיתי שזה יגיע ממך", אמר הרב אחרי שתיקה קצרה, קולו מדמה ייאוש. אצבעותיו, שחפרו בזקן, עברו אל הכיס בחולצה. "אבל אם את מתעקשת שאין לך באמת שום מידע, אנחנו נשמח להסבר".

הוא שלף מכיס החולצה תמונת פספורט והניח אותה על השולחן בתנועה איטית מדי, כאילו ידע שהרגע הזה יכביד עלי.

"מוכר לך?", שאל.

קירבתי את הכיסא לשולחן רק בשביל לגלות ששוב אין בי אוויר. דמות מוכרת עד כאב ניבטה אליי מעם התמונה. מבט שפגשתי לראשונה בביתו של הרב.

פעמונים צלצלו באוזניי. לא הצלחתי להזיז אף שריר. אפילו לא למצמץ.

"את בטח מופתעת", יישר הרב את התמונה. "אבל אני אשמח שתסבירי לי מה התמונה הזו עשתה בקומה העליונה ביחד עם חומר דליק".

"באמת שאני לא יודעת" עניתי, מיואשת. מחשבה מדאיגה חלפה בי: לו הייתי סמרטוט עכשיו, לא הייתה בי אף טיפת מים לסחוט.

"את היחידה שדיברת על עמנואל קדם", אמרה אם הבית. "והכל קרה ממש לאחרונה. את מבינה שאנחנו לא יכולים לחשוב שכל הסיפור הזה מקרי, נכון?".


סימן השאלה של אם הבית היה מיועד בעבורי. ולרגע אחד, רציתי אני להיות זו שהציתה את הפנימייה רק בשביל לענות לה נכון. רק בשביל לא להרגיש שוב כדור שלג. הולך ומתגלגל אל הלא נודע. נזרק ומתפרק עד שמאבד צורה.

הנהנתי רק כי לא מצאתי בי מילים.

הרב פירש את זה כהסכמה. "מסכימה להודות?".


"זה לא אני!", אמרתי שוב, נפש סחוטה. "מבטיחה".


המבט שחלף בין אם הבית לרב, אמר לי בלי מילים: את משקרת.

"אולי כדאי שתיקחי את הזמן שלך לחשוב", הציע הרב. "ונדבר על הכל בהזדמנות אחרת".


התרוממתי מהכיסא בשתיקה ויצאתי. כמעט ולא מצאתי בי כוחות לפסוע במסדרון ולהמשיך אל החדר.



בסוף הגעתי אליה, אל המיטה בפינה. נשמתי לרווחה כשגיליתי שאין אף אחת בחדר. עיניי שטו אל התקרה ואז נחתו אל הרצפה, בדרך עברו אל שידת העץ. המכתב מאמא נח במגירה השלישית. הרגשתי שאני לא מסוגלת לקרוא בו אף מילה.

'שלוש שיחות שלא נענו – המורה חיה' , הציג הנייד שלי. ניגשתי אל הדלת ונעלתי אותה פעמיים. שולחת מבט חטוף לחלון ומחייגת.


"אפרת", צהל קולה של המורה חיה מעבר לקו, "סוף סוף! חיפשתי אותך. מה שלומך?".

"הייתי רוצה לומר שמצויין", הבטתי שוב בחלון. "אבל לצערי אני לא יכולה להרשות לעצמי לומר את זה".

"מה קרה?".

"הם מאשימים אותי", בכי ראשון תקף אותי. לא תכננתי שיבוא, "הם מאשימים אותי בהצתה. הם מאשימים אותי בשריפה אבל אני מבטיחה לך, אני מבטיחה שזה לא אני. אני לא אשמה".

"אפרת, אפרת תעצרי" היא ביקשה, מבוהלת. "את לא צריכה לשכנע אותי שזה לא את. אני יודעת בדיוק איזה יהלום את. ובבקשה אל תבכי".

"אבל יש להם הוכחות", דמעות נטפו על פניי. "יש להם הוכחות שזו אני".

"הוכחות?! איזה הוכחות כבר יש להם?".

"המורה זה ארוך. יש סיפור שלם שאת לא יודעת על המקום שאני נמצאת בו".

"את מדאיגה אותי, אפרת. מה אני לא יודעת?".

דפיקות חלשות נשמעו מכיוון הדלת.

"המורה, אני לא יכולה לדבר על זה עכשיו", אישוני נפערו אל הידית.

"אבל אני חייבת לדעת! מה קורה?".

הדפיקות התחזקו והידית רעדה. מישהו צעק 'תפתחי מיד!!'.

"אני באמת לא יכולה לדבר עכשיו", הלחישה שלי כמעט קרעה את הפומית, "אבל תתפללי".
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

שלום,
החלטתי להכנס לשוק ההון, מתוך הבנה שזהו אפיק שיכול להניב רווחים גדולים בעזרת ה'.
כמובן שלהכנס לנושא כה רחב וגדול- עם אפס ידע (זה בגדול מה שיש לי...)- לא מומלץ.
אני מחפשת קורס מקיף ואיכותי שלאחריו אני אוכל לעוף קדימה עצמאית.
מחיפוש ברשת, נתקלתי במכללת דניאל דמארי,- שהוא, כך הבנתי מלמד את הנושא בצורה מעמיקה ויסודית.
אני לא אכתוב מחיר מדויק, אבל הם לוקחים בסביבות התשע אלף, ונותנים בתמורה מעטפת מאוד מושקעת, של כמעט 24/7 עם קבוצת ווצאפ צמודה שבה אפשר לשאול הכל ועונים ממש מהר, תיעוד ביומני מסחר- שהם עוברים עליו כל שבוע ומפדבקים אותי, בנוסף יש סקירה שבועית על כל מה שקורה בשוק מדניאל עצמו בה הוא מפרט על כל מה שכנראה הולך לקרות והמהלכים שהוא עצמו הולך לעשות.
וגם- פתיחת חשבון דמו- ולווי צמוד עליו, ורק אחרי שהם רואים שאני יודעת להתנהל איתו מעולה, הם עושים בדיקה ומשחררים אותי לפתיחת חשבון אמיתי.
וגם- הם מדגישים שהליווי שלהם הוא לכל החיים.
שאלתי היא-
שווה?
האם יש קורסים אחרים שנותנים מענה דומה בפחות מחיר?
זה מחיר הגיוני בשוק?

אשמח לכל מידע.
תודה רבה!!!
תודה רבה ל @אסתר אייזנבאך על מתן במה לרעיונות מעניינים לתעסוקת ילדים, ואחרי שהעסקנו אותם 3 וחצי שבועות, שמענו כ"כ הרבה משפטים חמודים שלהם, ואותם נביא היום לקדמת הבמה.
האתגר היום לקחת משפט חמוד/ חכם מהילדים שלנו או מהאשכול "משפטים חמודים של ילדים" וליצור לו תמונה בכל סגנון שעולה על דעתכם...
אם בחרתם משפט מהאשכול הנ"ל, נא לתייג (עם @ לפני השם) את הניק + המשפט.
בהצלחה!!!


📌כללי האתגר:
🔹 בכל הודעה ניתן להעלות יצירה אחת בלבד.
🔹 היצירה נוצרה במיוחד לצורך האתגר ובבינה מלאכותית בלבד.
🔹 יש להעלות תמונה בפורמט JPG או PNG בלבד (קבצי webp לא נתמכים).
🔹 לפני ההשתתפות באתגר, חובה לקרוא את חוקת האתגרים.
🔹 נא לוודא שהתמונה עומדת בכללי האתר.
🔹 לפי כללי פרוג, אין להעלות תמונה של בנות מעל גיל 3.
🔹
פטפוטים וחוכמות ילדיכם בנספח


⏰זמני האתגר:
מהערב (מהשניה הקרובה... )ועד למחרת בשעה 23:59.
שימו לב! יצירות שיעלו לפני או אחרי השעות המותרות ימחקו על ידי המנהל!

@הדר 310

בן שלוש וחצי אוכל פומלה.
"אמא, זה כל כך טעים וגם חמוץ הגורילה הזאת!"

1774385901459.png


@נקניקית
בפורים:
"הלוואי שאמא תשתכר ואז נדע את כל הסודות שהיא אמרה באנגלית".
1774386628607.png

חוקת האתגרים

פורום AI בינה מלאכותית


ברוכים הבאים לפורום החדש שלנו ליוצרי ai.


הפורום מחולק לתתי פורומים נפרדים, כפי שבוודאי ראיתם, וזכה לתת פורום בפני עצמו לאתגרי ai.
האתגרים נועדו לשפשף יכולות, התנסות בכלים חדשים ועמידה בדרישות ייחודיות ע"פ כללים מאתגרים במיוחד.

למען הסדר הטוב, קראו בעיון את הכללים, קצת ארוך, אבל לא מסובך, הרי יש לכם בינה אמיתית!





אתגר יומי:​

  • בכל ערב בעז"ה עולה אתגר יומי חדש, שיהיה פעיל כ- 26 שעות.
  • חברי הפורום מוזמנים לדרג ולהשפיע על היצירות המוצלחות ביותר, בדגש על יצירה שעמדה בכללי האתגר. היצירה שתקבל את דירוג המשתמשים הגבוה ביותר, היא תוכרז כיצירה הזוכה באתגר, ויוצרה ינהל את האתגר יומיים אח"כ.
  • לאחר הזכייה, היצירה הזוכה באתגר תנעץ בראש אשכול האתגר.
  • מנהל האתגר פותח אשכול אתגר יומי חדש, כותרת אשכול האתגר תכלול את שם האתגר ומספרו.
  • מנהל האתגר מוזמן גם לפתוח אשכול נפסח בפורום דיונים, במידה ופותח האתגר לא פתח נספח, משתמש אחר יכול לפתוח אשכול נספח, עם כותרת ומספר האתגר זהים לכותרת אשכול האתגר. עם קישור לאתגר בהודעה הראשונה.
  • אשכול האתגר היומי מיועד להצגת האתגר בפועל, בו מופיעים אופי האתגר וכלליו, ובו גם המשתתפים מעלים יצירות להתמודדות.
  • אשכול הנספח מיועד לכל הפטפטת, הפרגונים והשאלות על כללי האתגר או על יצירות המתמודדים. כמו כן, בהשתתפות באתגר אין להרחיב מעבר להסבר קצר על היצירה הויזואלית, ביצועה וכדו' - הרחבות נוספות מקומן בנספח.
  • והיה אם בשגגה יכתבו תגובות באשכול האתגר, הן יימחקו או יועברו לאשכול הנספח ע"י המנהלים.





זמני האתגרים:​

שלבי האתגר מחולקים לשלושה ימים: פעילות האתגר, דירוג האתגר, העלאת אתגר חדש. כדלהלן:
  1. פעילות האתגר: 26 שעות שבהן המשתתפים מעלים את היצירות לאתגר. החל מ22:00 ועד 23:59 למחרת. העלאת יצירות לאתגר מתאפשרת לא לפני השעה 22:00 גם אם האתגר עלה קודם.

  2. דירוג האתגר: מסיום עת פעילות האתגר לא ניתן להעלות יצירות חדשות לאתגר, אך ניתן עדיין להצביע ולהשפיע ליצירה הזוכה 24 שעות נוספות, עד ליל המחרת, שאז יוכרז הזוכה שקיבל את מירב הנקודות מהציבור, ויצירתו תנעץ בראש אשכול האתגר.

  3. אתגר חדש: לאחר הזכייה באתגר, על הזוכה להעלות אתגר חדש בערב הבא (יש יום אחד להתכונן) החל מ20:00 בערב ולא יאוחר מ-02:00 בלילה.
  • פעילות האתגרים הינה 5 ימים בשבוע, מראשון עד חמישי (כלומר, עולה במוצ"ש עד רביעי בלילה).
  • ניתן להעלות יצירות לאתגר החדש החל מ-22:00 בערב פתיחת האתגר ועד 12 בלילה למחרת. בדיוק.
  • משתמש שיעלה יצירה מעבר לזמן פעילות האתגר הודעתו תוסר, ותיפסל מהתמודדות באתגר.
  • לאחר נעילת האתגר יהיה ניתן עדיין לדרג 24 שעות נוספות, והוא יינעל להצבעה בלילה שלמחרת.
  • סדר העלאת האתגרים היא בדילוגים של 3 ימים. יום לפעילות האתגר, יום לדירוג ובחירת זוכה, ויום להתכונן להעלאת אתגר חדש.
  • הזוכה באתגר של יום ראשון, יהיה מנהל האתגר של יום רביעי.
  • לשם המחשה: ראובן השתתף באתגר מספר 4. יום למחרת עלה אתגר מספר 5 ובינתיים משתמשים דירגו את אתגר מס' 4, וראובן שלנו גרף את מירב הקולות. באותו ערב בו הוכרז ראובן כזוכה אתגר מס' 4, עולה אתגר מס' 6 ע"י הזוכה של אתגר מס' 3, וראובן מתכונן להעלות את אתגר מס' 7 בערב למחרת. מסובך?! לא נורא. אתם הרי עם בינה לא מלאכותית. קטן עליכם!
  • המחשה נוספת: ראובן הזוכה באתגר ביום שלישי שעבר מעלה אתגר במוצ"ש בשעה 21:00. הציבור מוזמן להעלות יצירות להשתתפות באתגר החל מ-22:00 במוצ"ש ועד לראשון בלילה בשעה 23:59 למחרת (יצירות שיעלו לפני או אחרי הזמן לא ישתתפו באתגר). בראשון בערב יעלה שמעון אתגר חדש בגלל שזכה באתגר של יום רביעי שעבר. בינתיים ניתן עדיין לדרג את האתגר של ראובן עד שני בלילה, שאז יוכרז הזוכה ע"פ דירוג המשתמשים, האתגר יינעל להצבעות, והיצירה המנצחת תנעץ בראש האשכול. לוי שזכה באתגר של ראובן מתכונן להעלות אתגר חדש ביום שלישי בערב, שיהיה פעיל ברביעי, וינעל להצבעות בליל שישי.
  • היות והזכייה באתגר היא ע"פ דירוג המשתמשים. ההודעה הזוכה בדירוג הגבוה ביותר, היא הזוכה! ע"כ מומלץ להשתתף בין הראשונים, ככל שתעלו את היצירה שלכם מוקדם יותר, כך היא תקבל חשיפה רבה יותר.
  • במקרים מסוימים (חגים וכדו') תהיה הקפאה בפעילות האתגר, או הארכה בזמן, בכפוף להודעת המנהלים.





זכיה באתגר:​






כללים עבור מנהלי האתגרים:​

מנהל אתגר פותח אשכול אתגר הכולל:
  1. מקדם - 'אתגר יומי'.
  2. כותרת - שם ומספר האתגר. על שם האתגר לבטא את מהות האתגר, עדיפות לקריאייטיבי.
  3. הודעה פותחת - הסבר קצר על היצירה הנדרשת, יצירה אחת לדוגמא, וכללים בסיסיים שעל היוצרים לעמוד בהם. רצוי אף קישור לאשכול הנספח.
  • על מנהל האתגר לפרט תיאור למשימה אותה המשתתפים יצטרכו לבצע, סגנון היצירה, אופייה, מה יהיה בה ומה אסור שיהיה בה, באילו כלים ניתן להשתמש או שלילת שימוש בכלים מסוימים. האם כדאי/מומלץ/אסור לערוך ולשפץ את היצירה באופן עצמאי, האם ניתן להוסיף טקסט ליצירה, וכדו'.
  • על האתגר לעלות בין שמונה בערב לשמונה בבוקר.
  • השתתפות באתגר מותנית בזמינות להעלאת אתגר מיידי במידה ותזכו, העלאה בזמן ללא עיכוב של רצף האתגרים. מומלץ להיות מוכנים עם רעיון בראש, או לקחת השראה מאשכול הרעיונות לאתגרים >
  • מנהל/ת האתגר חופשי לבחור אם היצירות שיועלו להתמודדות יהיו יצירות חדשות וייעודיות שנוצרו למטרת האתגר או גם יצירות קיימות המתאימות לכללים.
  • מנהלי הפורום רשאים להחליט על נושא מסוים שאינו מתאים, ולערוך או למחוק את האתגר במידה והוא אינו מתאים לפורום ע"פ שיקול דעתם.
  • יש לשים לב להימנע מכפילויות, שלא נעשה אתגר דומה בעבר.





השתתפות באתגרים:​

  • בכל הודעה באתגר, נתן להעלות יצירה אחת בלבד!
  • ניתן להשתתף עד 3 פעמים בכל אתגר, אלא אם נכתב אחרת בכללי האתגר ע"י מנהל האתגר.
  • אין להעלות טקסטים בהודעה המתמודדת באתגר שאינם קשורים ישירות לאתגר. הוספת טקסט כמו "דרגו אותי" תפסול את היצירה מהתמודדות באתגר.
  • מומלץ ורצוי, ואף יתקבל בברכה פירוט על הכלי בו יצרתם את היצירה, הפורמפט אותו כתבתם, ופרטים נוספים שייתנו ערך מוסף למבקרים באתגר.
  • בונוס בהוספת פרטים על היצירה שלכם, הכלי והפורמפט, שתקבלו דירוג גבוה יותר מהצופים, וזה יכול להכריע במקרה של תיקו בהצבעות.
  • אין להעלות תמונות לא מהוקצעות, דמויות מעוותות, מספר אצבעות לא תקין, או תמונות חובבניות ברמה נמוכה מידי. יצירה כזו תימחק או תועבר לנספח.
  • בהשתתפותך באתגר, הנך מאשר שהקבצים הינם יצירה בלעדית שלך, אינם מועתקים ממקורות זרים ואין בהם עבירה על זכויות יוצרים. - אין להעלות קבצים שלא אתם יצרתם בעצמכם.
  • לאור שאלות משתמשים, הדגשה נוספת! אין להעלות לאתגר קבצים שהם לא יצירה בלעדית שלכם בAI.
  • משתמש שיעלה קובץ המפר זכויות יוצרים, ייחסם מהפורום לצמיתות.
  • בהשתתפותך באתגר, הנך מאשר לפרוג לעשות ביצירות העלות באתגר שימוש חופשי, ולא תהיה תביעה מצדך בעניין זה.

בהשתתפות באתגר כזה, ישנם מספר יתרונות משמעותיים:
  1. למידה ופיתוח: השתתפות באתגר מאפשרת לך ללמוד ולפתח יכולות חדשות. בזמן שעוסקים במגוון תחומים, כמו בינה מלאכותית ועיצוב גרפי, אתה מקבל הזדמנות להרחיב את הידע והכישורים שלך.
  2. התנסות בהוראות מיוחדות: בזמן שמשתתפים באתגר, עשויים להיות דרישות והוראות מיוחדות שיש לעמוד בהן. השלמת האתגר מאפשרת לך לפתח יכולות כגון יכולת לקריאה והבנה של הוראות, תכנון וארגון פעולות, וביצוען במהירות ובדיוק.
  3. התנסות בכלים חדשים: במהלך האתגר, יכול להיות צורך להשתמש בכלים חדשים וטכנולוגיות מתקדמות. ההתמודדות עם כלים חדשים מאפשרת לך להתפתח ולפתח את היכולת שלך להשתמש בטכנולוגיה בצורה יעילה ויצירתית.
  4. עיצוב יצירתי: יתרון נוסף שבהשתתפות באתגר הוא הזדמנות להתמקד בעיצוב וביצירתיות. כאשר אתה עוסק ביצירה של תמונה בבינה מלאכותית, יש לך את האפשרות להביע את עצמך בצורה חדשה ויצירתית.





הוראות כלליות:​

  • על האתגר להכיל לכל הפחות השתתפות של שלשה מתמודדים, ע"מ לנהל שיפוט ולהכריז על זוכה.
  • במקרה הנדיר בו לא השתתפו די מתמודדים ביום הפעילות של האתגר, מנהל הפורום יכול להגמיש ולעדכן את כללי האתגר, ולתת עוד מספר שעות לפעילות האתגר.
  • במקרה בו הזוכה באתגר לא העלה אתגר חדש בזמן, לאחר השעה 8:00 בבוקר רשאי מנהל הפורום לפתוח אתגר חדש בעצמו, או למנות משתמש אחר לפתיחת אתגר חדש. הנהלת הפורום רואה חשיבות רבה שלא לקטוע את הרצף.
  • באם הזוכה הנכבד בוחר לוותר על ניצחונו ולהעבירו לאחר, הדבר יתבצע אך ורק לפי מדרג הזוכים באתגר, ולא לפי נטיית לב.





אתגר שבועי וחודשי:​

  • מעת לעת יעלה אתגר מטעם ההנהלה, שבועי או חודשי בנוסף לאתגרים היומיים.
  • הדבר תלוי הרבה בהשתתפות הפעילה של כלל חברי הפורום.
  • על כללי אתגר שבועי וחודשי תבוא הרחבה בעתיד בל"נ.

עריכה:
לאור בקשות משתמשים רבים, ולאחר שהתבססנו כבר עם האתגרים היומיים בהצלחה מדהימה, אנו נרגשים להתחיל עם האתגרים השבועיים.

האתגר השבועי יעלה בעז"ה בימי חמישי בערב (שאז אין אתגר יומי), ויהיה פעיל עד יום שלישי 00:00 בלילה, ויהיה ניתן יום נוסף עד רביעי בלילה, שאז יוכרז הזוכה. הזוכה באתגר השבועי יקבל כרטיס כניסה לקהילת יוצרי AI, ויעלה את האתגר השבועי בליל שישי הקרוב.

שימו לב לכללי האתגר השבועי!​

  • ניתן להעלות יצירה אחת בלבד לאתגר!
  • היצירה חייבת להיות מרובעת.
  • יש הקפדה יתרה על יצירות מקצועיות ונעימות לעין, ללא עיוותי פרצוף או אצבעות.
  • אין להוסיף טקסט כלל בהודעה מלבד כותרת עד שלוש מילים.
  • חובה להוסיף את הפורמפט בספוילר.





עריכה - כללים נוספים:​

  • יש להקפיד על יצירה התואמת להנחיות האתגר, בדגש על יצירה מקצועית ופחות על קריאייטיביות סוחטת דמעות, ע"כ לא יתקבלו יצירות שלוקחות את התיאור בצורה קומית, קריקטורית, תינוק ג'ינג'י מאחורי סורג וכדו', אלא אם זה חלק מהאתגר עצמו.
  • אין להעלות תמונות בנות מעל גיל 3.




עדכון 7/4/25:

בווווווווום!
💥 💥 💥
קבלו את השדרוג החדש שלנו לאתגרים!

נכון מעצבן שהערב ירד, וטרם עלה אתגר? ממתינים עד בוש, והזוכה התבושש? לא עוד! מעתה, זוכה באתגר שלא יעלה את האתגר בזמנו בשעות הערב, החל משעה 02:00 יפתח אשכול אתגרי מסוג Masterpiece - יצירת מופת - עם כללים מיוחדים לאתגר מסוג זה.

שימו לב לכללי אתגר יצירות מופת - Masterpiece:​

🔹 במידה וטרם עלה אתגר עד השעה 02:00 בלילה, ניתן להעלות אתגר יצירות מופת במקום האתגר.
🔹 במידה ונפתח אתגר יצירות מופת, הזוכה באתגר הפסיד את זכותו להעלות אתגר.
🔹 כל אחד מחברי קהילת יוצרי AI יכול לפתוח אתגר החל מ 2 בלילה, כמובן, אשכול יחיד, ע"י הראשון שיתפוס.
🔹 המעלה אתגר יצירות מופת, עם המקדם Masterpiece, חייב להעלות גם דוגמא של יצירת מופת איכותית בהודעה הראשונה.
🔹 במידה ומנהל הפורום יחליט, או יודע שלא יתאפשר לזוכה להעלות אתגר, ייתכן ויפתח אתגר יצירות מופת בשעה מוקדמת יותר.
🔹 ניתן ומומלץ לשמור יצירות מופת מעת לעת, ולהעלותן באתגרי יצירות מופת, ובלבד שלא שיתפתם את היצירה מע"ג הפורום מעולם.
🔹 אתגר יצירות מופת נכנס ומשתלב ברצף האתגרים. הזוכה באתגר זה יעלה את האתגר לפי לוח חוקת האתגרים.
🔹 על היצירות המשתתפות באתגר זה להיות באמת יצירות מופת! בכל סגנון שתבחרו, אך שיהיו נעימות לעין, ומקצועיות.
🔹 יש בידי מנהל הפורום הזכות למחוק יצירה שלהבנתו אינה עומדת בהגדרת 'יצירת מופת'.
🔹 זמני האתגר: עד הערב בשעה 23:59.

למידע נוסף אודות אתגרי Masterpiece עינו פה.





לשאלות הצעות ופטפוטים אודות האתגרים בכלל, בנספח בלבד!





בהצלחה לכל המתמודדים באתגרים,
מי ייתן והניצחון יהיה שלכם!
תוכניות מלאות של הגרלה 2446
המסקנות:
עיריית בית שמש לא יודעת קרוא וכתוב.
הפרוייקט יכלול 5/6 קומות ללמטה כמו התוכנית המקורית
יבנה בצורת H כדי לאפשר 2 כיווני אויר בכל הדירות (@די )
עד 8 בקומה
79-85 יח"ד בבנין
7 בניינים
אגב, ההגשה היתה ב 9/3 ולא כמו שמפורסם. התאריך שמופיע באתר ההנדסה הוא תאריך חתימת המהנדס.
בשורות טובות לכולם!

אשכולות דומים

בס"ד





היא עטפה את הכריכים בניילון נצמד, הניחה בתיקים הקטנים. אחד לרובי ואחד ליעלי. מלאכים קטנים שזכתה לגדל. על השולחן בסלון המתין הפתק שכתבה לנתנאל: 'בהצלחה'. מילה אחת שריגשה אותה מכל דבר אחר. אתמול, ששרבטה מילים על דף ממו צהוב, חשבה שזה חלום. מי בכלל חשב שאחת כמוה תינשא למישהו שלא מבלה את רוב ימיו במסלול הקבוע שבין המקרר למיטה.

משב רוח קליל חדר אל הבית מבעד לחלון, הביא אתו ריח טרי של תשרי. בחוץ אנשים הלכו מהר, הביטה בהם פונים ימין ושמאל, ובדיוק אז צפו ועלו בתוכה הזיכרונות.

זה קרה בכיתה י', ממש בתחילת שנה. משהו קרה לה. עד היום היא לא יודעת באמת מה.

היא זוכרת שאיבדה את הטעם בכל דבר בחייה באותה התקופה. לא מצאה עניין בלימודים, בחברות ובעיקר בעצמה. זה התחיל מחריגות בתקנון. המשיך להיעדרויות שלושה ימים בשבוע מתוך חמישה והמשיך לשמועות שרצו עליה בכל התיכון.


מהר מאוד מצאה את עצמה בחוץ. טוב, זה לא באמת שינה לה. גם ככה תמיד חשבה שלימודים זה מיותר. ואיזה כיף שאף מורה לא תעצור אותה במסדרון. תעיר לה על החצאית או על הכפתור בחולצה.


בשעה עשר בבוקר, כשחברות שלה הקשיבו לשיעור הבית היהודי או תורה, היא ישנה. התהפכה מצד לצד, סידרה את הכרית, ייצבה את התנוחה.

כל יום מצאה את עצמה מתעוררת בשתיים עשרה בצהריים לבית שקט. אבא בכולל, אמא בעבודה. האחים והאחיות במוסדות. והיא לבד.

"הבטלה מביאה לידי שעמום והשעמום מביא לידי – ".

"חטא", מצאה את עצמה משלימה את המשפט הזה כבר יותר מדי פעמיים. הוויכוחים עם אמא תמיד התחילו והסתיימו באותן המילים, שאבו לשתיהן את הכוח.


וכן, אולי אמא קצת צדקה. נכון שהבטיחה לה שלא תשתנה יותר מדי, כי 'גם ככה התיכון הזה לא נתן לה שום דבר', לפי טענתה.

אבל האמת, שגם היא הרגישה על עצמה. שאחרי שעזבה את התיכון והתעוררה לתוך הריק – שום דבר כבר לא באמת היה אכפת לה. הלבוש, הדיבור. וכן, גם ההתנהגות.


****

באלול תשע"ה משהו בה התעורר. זה קרה ממשפט אחד בהרצאה של רב, ששמו אפילו לא נחרט בזיכרונה.

זה היה ערב הפרשת חלה לזכות אחת מהדודות. היא הגיעה רק כדי לכבד, תכננה להישאר רבע שעה ולברוח. גם כך לא יכלה לשאת את הלחישות-צעקות: "וואי, איך היא השתנתה!".

אבל במקום לצאת, מצאה את עצמה שוקעת לתוך המילים. הן התפזרו באוויר, נחתו ישירות על הלב, איבר קטן ועיקש שהמשיך לפעום בתוכה.

הרב דיבר על הזדמנות ומתנה. ופתאום, בשבריר שניה היא הבינה – היא באמת יכולה להתחיל מהתחלה. והמחשבה הפשוטה הזאת, הצליחה לרגש אפילו אותה.


****

בתחילת תשרי של י"א כבר מצאה את עצמה בסמינר לחוזרות בתשובה – המקום היחיד שפתח לה דלת, אחרי שהתיכון סגר בפניה את שעריו.

בהתחלה הגיעה קצת מתנשאת, אך מהר נדהמה לגלות שהבנות שם חזקות הרבה יותר ממה שחשבה. מכל מילה שלהן למדה איך להתחבר להקב"ה, איך לחוות אהבת ה' אמיתית, ואיך תפילה פשוטה יכולה למלא את החלל שבלב.


****

שלושה חודשים אחרי שסיימה את הסמינר, חברה של אמא הציעה לה את יהונתן. עילוי אמיתי, למדן, שקדן, חברותי. הייתה עוד רשימה ארוכה שנשרכה אחריו, היא לא באמת זוכרת את תוכנה.


אף על פי שלא תכננה להתחיל שידוכים מיד אחרי סיום הלימודים, נענתה להצעה. היו יותר מדי שבחים שנספחו אחרי הבחור המדובר. הרגישה שזו מציאה שאולי קצת חבל לה להפסיד.

הפגישות זרמו אחת אחרי השנייה, ואחרי שבועיים מצאה את עצמה מאורסת לבן תורה. זה היה חלום. חלום אמיתי שהתגשם לה מול העיניים. דווקא בגלל הדרך שעברה.


****

יום אחד הטלפון בבית שלהם צלצל.

לא, זה לא היה סתם יום. זה היה היום בו האדמה נשמטה מתחת לרגליה.

חברה של אמא הייתה על הקו, אמרה כמה מילים שגרמו לשפתיים של אמא להחוויר ואז למלמל: "אבל למה?"

עוד כמה משפטים מהצד השני הבהירו לאמא את התשובה.

השיחה נותקה אחרי שתי דקות ועשרים וחמש שניות. והשקט שנשאר בחלל היה חזק יותר מכל מילה.

"הם ביטלו", היא זוכרת את אמא קורסת על הספה, פניה אפורות. ועוד לפני שהספיקה להציב סימן שאלה, אמא אמרה: "זה קשור לתקופה של... הירידה".


****

היא לא זוכרת מה קרה אחר כך. הסלון נהיה מטושטש פתאום והרגליים שלה רעדו. הרגישה שהיא חייבת לשבת.
רק אחרי שהתיישבה ליד אמא בספה, הרגישה את הלב. הוא התכווץ בכל פעימה, היכה בה שוב ושוב. הצטמק והתקמט, הפך לגרעין.
עד היום, היא לא יודעת מה צבט לה יותר. החופה שהתרחקה, או העובדה שמישהו הכתים את הקיר שהתאמצה לטהר.


למשפחת נווה לא שינתה העובדה שכיום היא חרדית למהדרין, וזה כאב לה. מאוד.

לא שינתה להם העובדה שהיא מתפללת שלוש תפילות ביום ומקפידה על קלה כבחמורה. וזה שרף אותה, מבפנים.


"אי אפשר לדעת", אמרה לה שיראל, אחותה, באחת השיחות שלהן. "אולי גם אנחנו היינו מתנהגים בדיוק כמוהם. אנשים לא אוהבים להכניס ראש בריא למיטה-".

"זה לא נכון!!", התפרצה עליה. "אני לא מיטה חולה! עשיתי תשובה כבר מילון פעמים מאז, ואם הקב"ה קיבל אותי ככה, למה הם לא יכלו לקבל?!"

את המילים של אבא כן הצליחה לקבל. הוא דיבר על אמונה: 'משמים הבחור הזה לא היה מיועד בשבילך', אמר. זה הצליח לרפא בתוכה. לפחות פיסה.


****

אחרי שהתארסה לנתנאל, כל הפיסות בתוכה התחילו להגליד. פתאום היא הבינה – אולי אחותה באמת צדקה. בני אדם מתנהגים כמו בני אדם. ואולי, אחרי הכל, גם היא לא הייתה רוצה להכניס ראש בריא למיטה חולה.

הידיעה הפשוטה הזו, גרמה לה להתחיל להשלים עם העולם ובעיקר עם העבר.



****

עשר שנים חלפו מאז. העבר נמוג וההווה עומד מולה. ותמיד שהיא נזכרת בכל הסיפור הזה, חומקת ממנה דמעה. בגלל רובי. בגלל יעלי. ובגלל נתנאל, שהסכים להתחתן איתה למרות העבר הלא פוטוגני שלה, וקם כל בוקר ללמוד תורה.

ואף על פי שביטול השידוך קרה באייר, והחתונה עם נתנאל הייתה בכלל בשבט, תמיד כשמגיע תשרי היא מזכירה לה עצמה מהי תשובה. היא לא יכולה לשכוח איך שכל העולם סגר עליה דלת, היה מי שנתן לה הזדמנות להתחיל מהתחלה.

פעם, כשעמדה מול חלון ונזכרה. שמעה את קולה הדק של יעלי שואל: "אימוש, למה יש לך גשם בעיניים?". היא ליטפה את הלחי הקטנה ושלחה נשיקה. לא סיפרה על דמעות של תשרי, וגשם של ברכה.
סיפור בהמשכים סיפור בהמשכים
תעתועי הזמן פרק ט"ו

פרק טו



"כל מי שיש לו ללמד זכות על זמרי בן זבדיאל יבוא ויעיד!" נשמעה קריאה משונה שהגיעה לאוזניה של איילת. כעת התחזק קולו של הקורא ונשמע היטב בכל שטח הכיכר המרכזית של הכפר. "כל מי שיש לו ללמד זכות על זמרי בן זבדיאל יבוא ויעיד".

"מה זה?" השתוממה איילת.

"הסנהדרין דן את זמרי לסקילה". הסבירה יעל. היא התרגלה להסביר לאיילת כלילדה קטנה כל מאורע קטן או גדול. זה כבר לא היה סוד שאיילת משונה. כל ההתרחשויות הקורות מסביב חדשות ומוזרות לה. אך הפעם הכרוז היה חריג.

"מוזר". אמרה יעל כמו לעצמה.

"את אומרת מוזר?" התפלאה איילת. "חשבתי שלך התופעה מוכרת".

"דעי שסנהדרין שדנה אדם למיתה אחת לשבעים שנה נקראת סנהדרין קטלנית".

"במה הוא פשע?"

"אינני מכירה אותו ואת מעשיו".

"אבל אם בית דין גזר עליו מיתה, מדוע שליחי בית הדין צריכים שילמדו עליו זכות?"

"וכי קל בעינייך הדבר, לגזור מיתה וליטול חיים? אינך מבינה שהסנהדרין מדירים שינה מעיניהם, שוקלים וחוקרים ודנים אך ורק על פי שני עדים וחוקרים אותם בחדרים נפרדים כדי להוציא דברים ברורים עם הוכחות?"

"לא קורה שהם הורגים חף מפשע?"

"אם היית מעט יותר מבינה, לא היית שואלת".

"אני רוצה להבין".

"מדובר באדם שהתרו בו פעמיים, וחזר על פשעו, ולאחר שהעידו שני עדים כשרים, שופטים אותו שבעים ואחד צדיקים, שהם חברי הסנהדרין המסולאים מפז".

"כל שבעים ואחד הצדיקים?"

"כל חברי הסנהדרין חייבים לדעת שבעים שפות על בוריין, שפת החיות וחוכמת הטבע, חוכמת הצמחים וגרמי השמיים עד היסוד, ואפילו חוכמת הכישוף".

איילת עמדה מוקסמת ומשתוממת. "מה, עד כדי כך?"

"אם תחסר להם אחת מהחוכמות שהזכרתי, לא יתקבלו לסנהדרין. ולא רק זה, אלא שהם חייבים להיות ענווים, צנועים ובורחים מהכבוד".

"האומנם?"

"ועם כל זה הם אינם ממהרים להוציא את דינם אלא מוציאים כרוז שיבואו ללמד זכות. אם תוך פרק זמן מסוים אף לא אחד מגיע - מוציאים את משפטם".

"מדוע אמרת שגם לך זה מוזר?"

"כי המלכות השלטת ביהודה רוצה למלוך לבדה ולהסיר מירושלים את נזרה ותפארתה, לכן ביטלה את הסנהדרין. נשארה רק סנהדרין קטנה, כמו שיש בכל פלך ופלך, ויושבים בה רק עשרים ושלושה דיינים".

"נו, וזה לא מספיק?"

"בית דין של עשרים ושלושה לא דן בדיני נפשות. יכול להיות שזה מקרה מיוחד שהתכנסו לכבודו שבעים ואחד לצורך העניין".

איילת הביטה ביעל והרהרה בכל מה ששמעה זה עתה. שאלות רבות צצו במוחה. הם שוחחו ליד תנור הפחמים.

היא הביטה לעבר בית הריחיים והרהרה. לפתע שאלה את יעל.

"שמתי לב שלא טחנת חיטים בשבוע האחרון".

דוק של עצב נסוך על פניה של יעל. היא צעדה קרוב לאיילת והיססה מעט מה לענות. "מצטערת איילת, ניסיתי להסתיר מפנייך את מצבנו. השלטון גרם לעניות". יעל הסיטה את ראשה. "פשוט, יהיה קשה לנו לפרנס אותך". דמעות זלגו והרטיבו את לחייה. "לא נשארו לי חיטים היום לכן אין לי צורך להתעכב בבית הריחיים. אם היינו זוכים, כמו דורו של רבי שמעון בן שטח, היו החיטים גדלות כקליות ושעורים כגרעיני הזיתים ועדשים כדינרי זהב. היינו אוכלים לשובע רק מגשמים שירדו בלילות שבת".

איילת נזכרה שמנות האוכל בימים האחרונים ניתנו במשורה, עם זה התקשתה לעכל את פירוש הדברים.

"אם כך אינני רוצה להכביד עלייך. אמצא לי מקום אחר".

"האמיני לי שרציתי להיטיב עימך. הצעתי לך חתנים טובים אבל סירבת. ענית לי שאינך מן הפרושים ולא מתאים לך". יעל ניגבה את פניה. "אם היית שייכת למחננו, הייתי שולחת אותך לידידתי בעלת חסד שפותחת את ביתה לנזקקים, אבל היא לוחמת נגד הצדוקים".

"אינני נזקקת". נעלבה איילת.

"אשלח אותך לבית תמחוי שהתקינו חכמי ירושלים ולאחר מכן תשובי ללון בביתי".

"אחזור לארוז את חפציי ואלך לחברתי, אינני מעוניינת להכביד. אולי עכשיו הזמן להיענות להפצרותיה של יוליאנה".

"יוליאנה?"

"יוליאנה הציעה לי שאשרת בארמון לצידה. בעצם אטפל בעולליה של מרים המלכה".

"אדאג מאוד אם תיעני להצעתה. מדוע שתכניסי ראשך למקום סכנה?"

"הרבה יותר קשה לי לאכול לחם חסד, ואפילו יותר ממנו: להתכבד בסעודה שאינה מספיקה לבעליה".

"אולי תיסעי לרומא. יש לי הרגשה ששם תמצאי את משפחתך".

"אינני מבינה, כל הזמן שמרת עליי שלא אתיידד עם נוכריות ועכשיו לא אכפת לך אם אסע לרומא?"

"כל זמן שהיה לי ספק שאולי את יהודייה, עשיתי את חובתי. ניסיתי למנוע ממך לחבור לתרבות ההלניסטית. תרבות היופי החיצוני שמפילה כל כך הרבה חללים מבני עמנו. ראי כמה מתי מספר נשארנו, מעט סולת מפסולת. לכל יהודי שנשאר ביהדותו, יש תפקיד להאיר את העולם".

"את מטילה ספק ביהדותי?"

"לא ראיתי שאת שונה מכל העמים היושבים בתוכנו".

"אבל יש סוגים אחרים של יהודים".

"די איילת, עייפתי. מכיוון שנקשרתי אלייך אני רוצה בטובתך. סעי לרומא, שם המצב טוב יותר, תוכלי לשקם את חייך. אולי אפילו להינשא. נשארו לי כמה סלעים-כסף לתת לך לנסיעה, יש לך כישורים רבים. היום את יודעת היטב לטחון, לכבס, לבשל, לדאוג לצאן ולבקר. בכל מקום ישמחו להעסיק אותך".

איילת הלכה לצידה במבט מושפל ובחוסר אונים. תהיה קשה עליה הפרדה. היא כל כך אוהבת את יעל האמיתית והישרה שהיטיבה עימה.

"רומא היא ארץ עשירה, תהיה לך פרנסה בשפע. אתן לך איגרת עם המלצות".

יעל שלחה את ידה והניחה על כתפה השחוחה של איילת. "הביטי אליי, שמעי להצעתי ואל תוציאי מפיך לעולם את המשפט 'חזרתי אחורה אלפיים שנה'. הבטיחי לי זאת!"

"אשתדל"

"עוד משהו, לעולם אל תינשאי לחייל!"

שתיקה כבדה עמדה באוויר והעיקה על נשימתה, סטירת הלחי של אי האימון ביהדותה פצעה את נפשה. רגע ארוך עמדה בדממה, ונאלמה בלשונה. יעל חשה ברגישותה כי זה הזמן להשאיר את איילת לבדה. יעל נכנסה ממהרת לראות במה תוכל להאכיל את בני ביתה. איילת הניחה לדמעותיה להרטיב את לחייה. היא התאמצה לא לרחם על עצמה, דבר שכל כך שנוא עליה. היא מיהרה להעסיק עצמה באריזת כל חפציה ולא שמה לב שיעל עומדת בפתח החדר בעיניים מצועפות.

"אצרף אותך לידידתי היוצאת מחר לדרך צפונה. היא תשגיח עלייך".

"אני כבר מספיק בוגרת להגן על עצמי". פנתה לאחור כדי להסתיר את עיניה שהאדימו והתלחלחו בדמעות. אחרי הכול כרגע היא חסרת בית. רגליה נשאו אותה לברוח מהר לאן שלא יהיה.

היא סיימה לארוז את מיטלטליה. נשאר עוד לה לקחת את הפנס; מהיחידים שהזכיר לה את ביתה.

עיניה תרו סביב לראות אם יש מי שמביט במעשיה. אף אחד לא היה בבית מלבד יעל שהתעסקה בקדחתנות בלהכין טרף במעט שעוד נשאר. היא מיהרה למדרגות, הביטה לתקרה, גילתה את הלבנה המשוחררת, הסיטה אותה חרש והושיטה ידה לפנס.

להפתעתה הרבה לא היה גבול: הוא איננו. נעלם.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  13  פעמים
למעלה