עזרה ההתמודדויות הכלכליות של הזוצי"ם

[חני בנני]

נאמר שכל ספר תורה הוא מקבל עליו סכום שמספיק למשכורת לשנה...)

ספר תורה לוקח כשנה לכתוב
ומה זה משכורת?
מחילוק הרווח ל 12 חודשים יוצא כמה אלפים בודדים ממש.

 

[חני בנני]

לדעתי יותר משנה , מקבל מאות אלפים

מאות אלפים על ספר תורה אחד?
חלומות...
אפילו ברוטו לא משלמים מאות אלפים, אז אחרי ההוצאות, בכלל...

 

[שקית ניילון]

ואל תספרו שזה מיעוט כי אפשר לומר שזה כולם.

מידיעה, לא כולם.

 

[יצאתי להפוגה]

מחזק אני את ידי אותם האברכים, שאני זוכה לראות אותם בכל יום, אברכים צעירים שמרימים טלפון אשה אם הם יכולים להשתתף ב 30 שקל בקניית מיקרוגל בכולל כדי שיוכלו לחמם את ארוחת הצהריים הדלה שלהם!, ונראה לי שרובם כלל לא מחזיקים מחשב בבית, ממה שאני מכיר מקרוב... לכן אתם כמעט ולא שומעים אותם כאן.
אשריכם!
הם ונשותיהם בוחרים במודע להתנזר ולהקריב מההנאות הגשמיות שלהם בשביל שיהיה להם בית של תורה, מכיר אני אברכים שהם או נשותיהם לא היו מספיק בעניין של בית של תורה ובאמת יצאו לעבוד כי אין שום עניין שאברך יעשה לעצמו עוד יום קפה בכולל אם הוא לא אוחז בלהתקדם בלימוד...
אבל...
גם אם יש כאן אנשים שחושבים שכשיש קושי כלכלי הבעל צריך לצאת לעבוד, הייתי מצפה לשמוע מהם בד בבד את ההערכה העצומה שאנו חייבים לאותם האברכים שהם ממקימי העולם ושלא נהיה חס ושלום בבחינת עם הארץ האומר "מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו".

בכלל אני חושב שהאשכול הזה לא היה אמור ללכת לדיון הזה, אלא שאנשים יתנו מחכמתם לזוצי"ם איך להתמודד, ולא איך לפתור את הבעיה בצורה הזאת זה כמו להגיד לזוג עם בעיות שלום בית, יאללה תתגרש, לא זה מה שהם רוצים לשמוע.

כולם מאוד מעריכים את האברכים ואת נשותיהם, שבוחרים במודע לוותר ולהקריב מהנאות החיים הגשמיות כדי לבנות בית של תורה, בזה אין ספק!
אבל כמו שכתבת, זו בחירה מודעת, והם יחידי סגולה.
היום זה כבר פחות כך.
רבות רוצות בעל אברך, לא מתוך רצון אמיתי, אלא כי "ככה כולם", כמו שמישהי כתבה באשכול השכן: בגינה, אישה שבעלה יצא לעבוד צריכה להתנצל.
זה לא אומר שהיא רוצה בכך, אלא שפשוט לא נעים לה, או שאין לה ברירה.
ובמקביל, הן רוצות גם חיים נוחים, בגדים חדשים "סטים" כל עונה, עגלת דונה + בוגבו... אבל זה פשוט לא הולך יחד.

 

[אילוש פ]

אפרופו חיובי הכתובה
כולנו יודעים שבדרך כלל כמה שאנשים יותר מחוברים לתורה
אז יש יותר כבוד לאשה [הרי זה מתבטא הכי בהבדל בינינו לחילונים... וכן..על זה הרצף...]

עמד על ידי בגינה אחד כזה שעובד...
אני נדנדתי את ילדי וצחקנו..
והוא גם נידנד.. אבל אחרי רגע הוא היה עם סמרטפון ביד... [וכמובן זה אחרי דקה מאז שהוא הוציא את הילד שלו מהגן]
ואל תספרו שזה מיעוט כי אפשר לומר שזה כולם.
אז כשמדברים על חיובי הבית והאשה... תזכרו מה קורה אחרי שעוזבים את הגמרא...
מקבלים אולי חיוב אחד של הבעל אבל מפסידים בעל...

כמובן שמי שחייבלצאת לעבוד יכול למשרה תורנית אחרי התיעצות עם רב...
אבל צריך לדעת שאם מדברים על רוב העבודות, אז צריך ליהיות פחד וחרדה מעתיד הבית.

קצת לא הוגן ומנותק לכתוב ככה
אפשר לומר שכל מי שיצא לעבוד לא צוחק עם ילדיו בגינה? כל מי שהלך לעבוד אשתו הפסידה בעל? כל מי שיצא לעבוד יותר קרוב לצד החילוני מאברך? עד כדי שרק עבודות תורניות לא מביאות לזה?

תפיסה מנותקת מהמציאות.
כנראה כותב השורות לא יודע על הרבה מאוד אנשים טובים שיצאו לעבוד מחמת קושי כלכלי, ומחמת עוד כמה סיבות, הם עובדים בכל מיני עבודות שהם לא תורניות, ודברי כותב השורות לא קשורים אליהם אפילו לא כמשל.

יכולת לכתוב את זה על אנשים מודרנים / בעלי אייפון, ועוד הייתי מבינה את ההקשר ואת תפיסת עולמך, אבל להכליל את כל העובדים בכזה דבר, לא מתחבר לי.

 

[יצאתי להפוגה]

עמד על ידי בגינה אחד כזה שעובד...
אני נדנדתי את ילדי וצחקנו..
והוא גם נידנד.. אבל אחרי רגע הוא היה עם סמרטפון ביד... [וכמובן זה אחרי דקה מאז שהוא הוציא את הילד שלו מהגן]
ואל תספרו שזה מיעוט כי אפשר לומר שזה כולם.
אז כשמדברים על חיובי הבית והאשה... תזכרו מה קורה אחרי שעוזבים את הגמרא...
מקבלים אולי חיוב אחד של הבעל אבל מפסידים בעל...

כל מי שיצא לעבוד יש סמטפון

 

[אור צחצחות]

כולם מאוד מעריכים את האברכים ואת נשותיהם, שבוחרים במודע לוותר ולהקריב מהנאות החיים הגשמיות כדי לבנות בית של תורה - בזה אין ספק!
אבל כמו שכתבת, זו בחירה מודעת, והם יחידי סגולה.
היום זה כבר פחות כך.
רבות רוצות בעל אברך - לפעמים לא מתוך רצון אמיתי, אלא כי "ככה כולם", כמו שמישהי כתבה באשכול השכן: בגינה, אישה שבעלה יצא לעבוד צריכה להתנצל.
זה לא אומר שהיא רוצה בכך, אלא שפשוט לא נעים לה, או שאין לה ברירה.
ובמקביל, הן רוצות גם חיים נוחים - בגדים חדשים "סטים" כל עונה, עגלת דונה + בוגבו... אבל זה פשוט לא הולך יחד.

נכון זה בהחלט יותר קשה היום. יוקר המחיה גורם להרבה לצאת לעבוד חצי יום ומעלה
ובעיני זה דבר מדהים כי לאט לאט הבחירה בחיי אברכות הופכת מברירת מחדל ומובן מאליו למשהו שצריך הרבה מאמץ, מסירות ואמונה בצדקת הדרך

 

[העץ הרענן]

כולם מאוד מעריכים את האברכים ואת נשותיהם, שבוחרים במודע לוותר ולהקריב מהנאות החיים הגשמיות כדי לבנות בית של תורה, בזה אין ספק!
אבל כמו שכתבת, זו בחירה מודעת, והם יחידי סגולה.
היום זה כבר פחות כך.
רבות רוצות בעל אברך, לא מתוך רצון אמיתי, אלא כי "ככה כולם", כמו שמישהי כתבה באשכול השכן: בגינה, אישה שבעלה יצא לעבוד צריכה להתנצל.
זה לא אומר שהיא רוצה בכך, אלא שפשוט לא נעים לה, או שאין לה ברירה.
ובמקביל, הן רוצות גם חיים נוחים, בגדים חדשים "סטים" כל עונה, עגלת דונה + בוגבו... אבל זה פשוט לא הולך יחד.

אצטט את מה שכתבת "היום זה פחות כך", לא מסכים איתך, תלוי כל אחד לפי כמה הוא מחובר להשקפות שלו.
ואגש ישר לעניין, אכן אני מסכים איתך שבחורות שמדקלמות את מה שאומרים להם בסמינר על בית של תורה, ומאידך מרגישות כל הזמן צורך להיות מעודכנות במילה האחרונה, אז יש שם בעיה, וקוראים לה מודעות...
מודעות זה אומר שאם אני מחליט או מחליטה שאנחנו הולכי על בית של תורה זה אומר שיהיה לנו פחות ממה שיש לזוג אחר, אבל ודאי שזה שם המשחק, צריך לדעת שזוהי הקרבה...
ואשה או איש שלא נמצאים שם בעמדה הנפשית של הקרבה, ועסוקים בריצוי המעגל הקרוב, או הרחוק, זאת בעיה בפני עצמה, וחוסר מודעות משווע ששווה אשכול נפרד.

 

[אור צחצחות]

קצת לא הוגן ומנותק לכתוב ככה
אפשר לומר שכל מי שיצא לעבוד לא צוחק עם ילדיו בגינה? כל מי שהלך לעבוד אשתו הפסידה בעל? כל מי שיצא לעבוד יותר קרוב לצד החילוני מאברך? עד כדי שרק עבודות תורניות לא מביאות לזה?

תפיסה מנותקת מהמציאות.
כנראה כותב השורות לא יודע על הרבה מאוד אנשים טובים שיצאו לעבוד מחמת קושי כלכלי, ומחמת עוד כמה סיבות, הם עובדים בכל מיני עבודות שהם לא תורניות, ודברי כותב השורות לא קשורים אליהם אפילו לא כמשל.

יכולת לכתוב את זה על אנשים מודרנים / בעלי אייפון, ועוד הייתי מבינה את ההקשר ואת תפיסת עולמך, אבל להכליל את כל העובדים בכזה דבר, לא מתחבר לי.

האמת שלייקתי את ההודעה הזאת רק על הנקודה שמי שיוצא לעבוד צריך לקחת בחשבון עוד דברים חוץ מהמשכורת הנוספת שתכנס
ובהחלט עמידה בניסיונות רוחניים היא חלק מהם
למשל לוותר על עבודה מכניסה מאוד בסביבת נשים, להתאמץ ללמוד בערב אחרי יום מעייף במיוחד וכו'
ברור שא"א להכליל ויש גם הרבה עבודות שמורות

 

[לחזות בנועם]

אפרופו חיובי הכתובה
כולנו יודעים שבדרך כלל כמה שאנשים יותר מחוברים לתורה
אז יש יותר כבוד לאשה [הרי זה מתבטא הכי בהבדל בינינו לחילונים... וכן..על זה הרצף...]

עמד על ידי בגינה אחד כזה שעובד...
אני נדנדתי את ילדי וצחקנו..
והוא גם נידנד.. אבל אחרי רגע הוא היה עם סמרטפון ביד... [וכמובן זה אחרי דקה מאז שהוא הוציא את הילד שלו מהגן]
ואל תספרו שזה מיעוט כי אפשר לומר שזה כולם.
אז כשמדברים על חיובי הבית והאשה... תזכרו מה קורה אחרי שעוזבים את הגמרא...
מקבלים אולי חיוב אחד של הבעל אבל מפסידים בעל...

כמובן שמי שחייבלצאת לעבוד יכול למשרה תורנית אחרי התיעצות עם רב...
אבל צריך לדעת שאם מדברים על רוב העבודות, אז צריך ליהיות פחד וחרדה מעתיד הבית.

כל מילה בסלע, בקושי יש עבודות היום בשוק העבודה שאין צורך בשילוב של סמארטפון, לפעמים הפיתוי גדול ולפעמים הבוס מחייב, והבן תורה העדין והנחמד הופך להיות איש אחר לגמרי אם חשיבה אחרת לגמרי שלא שמה את הדעת תורה בראש סדר העדיפויות, אף על כל החרדיות שבה הוא דוגל, אין ספק שהיום קם זן חדש של חרדים, והלוואי שנמצא עצה איך למנוע את זה!

 

[אילוש פ]

כולם מאוד מעריכים את האברכים ואת נשותיהם, שבוחרים במודע לוותר ולהקריב מהנאות החיים הגשמיות כדי לבנות בית של תורה, בזה אין ספק!
אבל כמו שכתבת, זו בחירה מודעת, והם יחידי סגולה.
היום זה כבר פחות כך.
רבות רוצות בעל אברך, לא מתוך רצון אמיתי, אלא כי "ככה כולם", כמו שמישהי כתבה באשכול השכן: בגינה, אישה שבעלה יצא לעבוד צריכה להתנצל.
זה לא אומר שהיא רוצה בכך, אלא שפשוט לא נעים לה, או שאין לה ברירה.
ובמקביל, הן רוצות גם חיים נוחים, בגדים חדשים "סטים" כל עונה, עגלת דונה + בוגבו... אבל זה פשוט לא הולך יחד.

סביבי יש הרבה נשים שרוצות בית של תורה כי על זה חונכנו, ובמקביל רוצות בית עם כסף. רבים גם עושות את זה ומצליחות בשניהם. (וגם מצליחות לעשות את זה עם הרבה ילדים, ועם בית שמח).
אם הרבה מאוד מצליחות, טבעי שכולם ירצו להיות כמוהם ויתקשו לוותר על אחד החלקים.

 

[העץ הרענן]

אספר כאן סיפור:
אני יושב בכולל ובאלול האחרון נכנסו כמה חרדים חסידים שעובדים בענף הבנייה והתחילו שואלים אותנו איך אתם מסתדרים אנחנו לא גומרים את החודש ועוד טענות כהנה וכהנה,
ענה מי שענה ושאל אותם: כמה פעמים נשבר לך הטלפון בשנה האחרונה הוא אמר פעמיים, וכמה עולה כל טלפון, וענה כמה אלפי שקלים- זה טלפון חכם, וכמה פעמים היו לך תקלות ברכב, ותקלות בבית, ודוחות, כי לי, אומר האברך לא היה אפילו אחד...

 

[אור צחצחות]

אספר כאן סיפור:
אני יושב בכולל ובאלול האחרון נכנסו כמה חרדים חסידים שעובדים בענף הבנייה והתחילו שואלים אותנו איך אתם מסתדרים אנחנו לא גומרים את החודש ועוד טענות כהנה וכהנה,
ענה מי שענה ושאל אותם: כמה פעמים נשבר לך הטלפון בשנה האחרונה הוא אמר פעמיים, וכמה עולה כל טלפון, וענה כמה אלפי שקלים- זה טלפון חכם, וכמה פעמים היו לך תקלות ברכב, ותקלות בבית, ודוחות, כי לי, אומר האברך לא היה אפילו אחד...

מכירה גם אברכים עם הרבה תקלות בבית וטיפולי שיניים יקרים
לא בגלל סיפורים כאלו מקבלים החלטה לחיות חיי אברכות!
אני הייתי במקומו מבקשת מהם פירוט הוצאות מהחודש האחרון
אני די בטוחה שחצי מההוצאות שם לא נמצאות אפילו בחלומות של האברכים אחרי שיזכו בפיס

 

[דמוקרטיה]

"וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל, מה ראה, ראה שאין פתחיהן מכוונין זה לזה, אמר ראויין הללו שתשרה שכינה עליהן". (ילקוט שמעוני רמז תשע)

 

[yonatanr]

גם עבודה לגברים לא כל כך קל למצוא
בשוק העבודה היום
יש הרבה שמחפשים
העיקר להביא לחם הביתה
וקשה להם מאוד למצוא

אני לא בטוח שחסר למצוא מקום לעבוד בשכר מינימום
יש דרישה גדולה למסדרי מדפים, קופאים בצ'ונטיות וכדו'.
כנראה שהם מחפשים דברים מאוד ספציפיים.
יש גם מחסור גדול במלמדים,
ואפילו להיות רבי בצהרון או מלווה הסעות בין הסדרים זה לא קשה להיות.

 

[המלאך מלונדון]

מעניין אם הזו"צים שבקושי יש להם כסף קונים בסופר רק לחם פירות ירקות אורז וכו'

אכן כן

או שהם קונים גם מעדנים ממתקים חטיפים שתיה מתוקה, מחזיקים רכב, קונים ביגוד חדש כל עונה, פאה כל כמה שנים וכו'.

ממש לא

ואז פלא שנכנסים לחובות.

מההוצאות הבסיסיות

 

[מעין רקובסקי]

שמעתי מאישה חכמה
שהבת הנשואה שלה קנתה עגלת בוגבו
אז היא אמרה אם אין להם דירה ובקושי גומרים את החודש
לפחות שיהיה להם עגלת בוגבו
זה הנכס היחיד שיש להם
שירגישו שיש להם נכס מסוים

 

[#ג'וקר]

כל מי שהלך לעבוד אשתו הפסידה בעל?

לא.
אבל זה עלול ליהיות.. וחשוב לקחת בחשבון

כל מי שיצא לעבוד יותר קרוב לצד החילוני מאברך?

מי אמר את זה?

כל מי שיצא לעבוד יש סמטפון

לא
אבל הרבה... כן [אולי רוב] אבל זה לא משנה כמה...
המסר שרציתי להעביר ש"סיכון" יש פה ולכן גם שמדברים על חיובי הבעל... צריך לקחת בחשבון את הסכנות בענין...

נ.ב.
ונמאס שכל תגובה בפרוג יהיה מי שיגיד "מה"??? "לא כולם"!! ---אוקי הבנו--אבל יש כאן סכנה זה מפחיד... אתם לא רואים סביבכם אברכים שיוצאים לעבוד ונופלים וקונים סמרטפון אז מה עם לא כולם אבל הרבה כן... לילד שלכם הייתם נותנים משהו רק בגלל שלא כולם נופלים איתו לסמרטפון?!

 

[כתב עט]

כמה מצומצם פה, מחניק.

אז ככה,
תופתעו לשמוע שיש כאלה שיצאו לעבוד לא בגלל שכל מאווייהם הם חיי רווחה, בוגבו וצילומי ניובורן,
אלא בגלל שלא זכו לדעת ללמוד את התורה ולא זכו להידבק בה.
אין כאן מקום להתנצלות של האישה בגינה וכדומה, כי זה בכלל לא ענין שלה.
זה ענין של הבעל מול בוראו.
זו"צ שמצטמצם מבחירה כי הבעל לומד תורה- אין דבר גדול מזה.

תכל'ס,
אל תחשבו שבית שהאבא עובד בו, יש בו בהכרח יותר שלווה ושקט כלכלי.
שלווה ושקט הם תוצאה של אמונה וביטחון.
מכירה הרבה מאוד זוגות ששניהם עובדים, והם לחוצים בסוף החודש, ולא התחייבו לילדים של על סכומים בחתונתם.
בקיצור,
טיפים מלמעלה לזוצים שמתמודדים עם יוקר המחיה-
תתמידו בלימוד אמונה וביטחון.
אל תסתכלו בדשא של השני.
תתנהלו בהתאם ליכולות שלכם, ולא בהתאם לנורמה החברתית.
ובעז"ה תעשו ותצליחו.

 

[כתב עט]

אתם לא רואים סביבכם אברכים שיוצאים לעבוד ונופלים וקונים סמרטפון אז מה עם לא כולם אבל הרבה כן... לילד שלכם הייתם נותנים משהו רק בגלל שלא כולם נופלים איתו לסמרטפון?!

לא תמיד העבודה הביאה את הסמרטפון, לפעמים זה בדיוק הפוך....
אף פעם לא תדעו מה הביצה ומה התרנגולת.