דיון עושר זה מצב תודעתי?

הקטע המצחיק בכל הדיון הזה
שרוב האנשים מחשיבים את עצמם לנורמלים וסטנדרטים
ומי שחי בבפזרנות מעליהם אז הוא תודעת השפע הלא נכונה ובזבזנית
ומי שחי בצמצום מהם אז זה הקמצנות הלא נכונה והחסכנות הלא נורמלית ....

כי רובם מרגישים טוב בדרך שהם בחרו בה...
בכל נושא זה פחות או יותר כך וטוב שכך...
גם פזרנות וחסכנות זה מושג מאוד אינדבדואלי יש אחד שחוסך באוכל אבל משלם שכירות בעיר יקרה
ועל זה לא מוכן לוותר.יש אחדשלא יוותר על בגדים וכו
 
שאלה דומה לענין האשכול
מה דעתכם האם בחור או בחורה בגילאי 20 פלוס שיש להם קצת כסף בצד האם להמשיך לחסוך אותו ולהגיע עם איזה 5 אל"ש לחתונה (לא לחיות בקמצנות אבל לא לחסוך ולא להשתמש במה שלא צריך) או לחיות כמו קינג לפחות עד החתונה (עם תודעה שזה זמני וכו')
והצד לחיות טוב הוא בגלל שיש משמעות חזקה בנפש האדם (במיוחד אצל החרדים שאין שום קניות מיותרות) לתת תחושה שיש מעבר למה שצריך שגורם שלא צריך לרדוף בדמיון שאם היה לנו כסף וכו'
וגם מה כבר יעזור 5 אלף בחתונה
אני מדבר כמובן לאלו שאין להם...
 
וגם מה כבר יעזור 5 אלף בחתונה
סברא זו רבים אומרים, אך יש לעוקרה!
אם תמעיט בחסכון המועט לעולם לא תגיע לחסכון הגדול
לדוגמא אם תשקיע את 5000 ש"ח האלו ל5 שנים (לברית של הבן הראשון ב"ה) בתשואה של 8% לשנה אזי יהיה לך ₪7,449 שזה סכום יפה, ויקשו על דבריי שהרי זה רק עוד 2.5K~ וזה כלום, אבל באמת זה לא הסתכלות נכונה כי הכל הוא ביחס לסכום המושקע והרי באחוזים זה רווח של 50%!!! .
וכל העשירים הגדולים יודעים להעריך כל חסכון גם הקטן שבקטנים, ורק בזכות זה הם הגיעו לאן שהגיעו.
(גם אם לא רוצים להיות כמוהם מ"מ מהם נלמד כיצד הצורה היעילה להשיג סכום של חסכון מסוים)

וכבר קדמם החכם מכל אדם במשלי:
"הון מהבל ימעט וקבץ על יד ירבה"

וכתב על זה הרלב"ג:
"וזאת הערה טובה למי שישתדל בשלימות הקנין מפני שלא יבוזה חלק מהקנין מפני קטנו אבל יקחהו ויאספהו אל הדומים לו כי בזה האופן ישיג ממנו הרבוי"
 
שאלה דומה לענין האשכול
מה דעתכם האם בחור או בחורה בגילאי 20 פלוס שיש להם קצת כסף בצד האם להמשיך לחסוך אותו ולהגיע עם איזה 5 אל"ש לחתונה (לא לחיות בקמצנות אבל לא לחסוך ולא להשתמש במה שלא צריך) או לחיות כמו קינג לפחות עד החתונה (עם תודעה שזה זמני וכו')
והצד לחיות טוב הוא בגלל שיש משמעות חזקה בנפש האדם (במיוחד אצל החרדים שאין שום קניות מיותרות) לתת תחושה שיש מעבר למה שצריך שגורם שלא צריך לרדוף בדמיון שאם היה לנו כסף וכו'
וגם מה כבר יעזור 5 אלף בחתונה
אני מדבר כמובן לאלו שאין להם...
בנוסף למה שכבר אמרו בתגובה הקודמת, צריך להוסיף לזה את העניין שמי שחי "כמו קינג" יהיה לו מאד קשה לרדת ברמה. "תודעה שזה זמני" לא באמת עובדת.
את אותו טיעון אנשים פה גם אומרים על זו"צים. "זה המן להנות וממילא זה לא סכום גבוה" וכו'. ככה דוחים את החיסכון ואת הרגלי הצמצום עד שלב שבו כבר קשה לחסוך, ולא מגיעים אליו אף פעם.
לא חייבים לחסוך כל גרוש אפשרי ולהצטמצם מאד בשביל זה, אבל בכל גיל ממש לא כדאי לחיות מהיד לפה, כלומר לבזבז את כל ההכנסה.
 
סבבה, את מסתכלת על מקרי קצה
אנחנו פה באשכול מדברים על האוכלוסיה שברוך השם לא רעבה ללחם ועדיין יש להם קצת גאווה לא לקחת מבית התבשיל, גם לא אחרי לידות
אני לא אגיד לך שאני לא מתפללת בכל יום על רווחה כלכלית-זה א' ב' לזכור מי זן ומפרנס לכל
אבל אם אפשר ללחוש משהו בלי שאף אחד ישמע- לכל מקרה קצה, יש מעקה.. ותמרור.. ואולי גם רמזור.
חייבת לציין שלקחתי אחרי לידות,
אין קשר לנצרכות כלכלית,
אלא טכני בלבד,
היה טעים ומפנק, וחבל שנותנים רק שבועיים..
 
זו הסתכלות קצת מצומצמת על הלוואות
(וגם על קנייה בתשלומים שכתבת שמעולם לא עשיתם)

הוצאות שוטפות אכן לא נכון לשלם מתשלומים, אלא כל חודש בחודשו
ואם תשלם בסופר קבוע ב2 תשלומים - כמובן שלא הרווחת כלום, אתה משלם כל חודש הוצאות מחייה של חודש אחד

אבל מה עם הוצאות חריגות?
אני צריכה למשל מחשב חדש ב3000 ש"ח, אין לי עכשיו 3000 שח מזומן, אבל אין לי בעיה להוסיף 200 שח הוצאה חודשית - אז אני משלמת ב15 תשלומים.
ובאותה מידה - אני יכולה ללוות משכן שלי, שלו יש 3000 שח מיותרים כרגע (או מהגמח, זו ממש רק דוגמא לא אמיתית), לשלם במוזמן בחנות שלא מאפשרת תשלומים, ולהחזיר בתשלומים של 200 שח

לא כח אחד שלוקח הלוואה לוקח בשביל לכסות הוצאות שוטפות,
ולכן המשפט "אני לעולם לא לוקח הלוואה" הוא קיצוני
אולי מבחינתכם הוא קיצוני כי הנה פירטת מתי כן תקחי ומתי לא,
אבל עבורנו זה דרך חיים, הכל מתחיל בקטן
כששאלתי את המבוגרים במשפחתי (את אלה שעברו את השואה ועוד היה להם N.Z - 'כסף לשעת חירום' שהם הצליחו לחסוך) איך הם עשו את זה, אמרו לי: אף פעם לא קניתי, מה שאין לי כסף לקנות.
היום, המשפט הזה נראה רחוק שנות אור
אבל חוכמה זה חוכמה, גם במרחק של 70 שנה
 
אני פשוט באופן אישי קיצוני לצד השני ההוצאות שלי בחודש לא מחושבנות בכלל אין לי מושג כמה עולה לי דלק של הרכב
וכמה עולים הבגדים של הילדים כמה הולך לי על תרומות באשראי וכמה על שיפוצים בדירה כמה על שכר לימוד
ומעולם לא ראיתי בעיה בזה מה שצריך קונים אם צריך מקסר חדש או שואב שוטף או מדיח כלים קונים
בלי חשבון אין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין ברור לי שזה קיצוני ולא מפריע לי
זה שזה לא נכון ולא הדרך יכול להיות שאתם צודקים אבל לי בסדר כך וזה קיצוני
אבל גם הצד השני לעשות מזה ממש דרמה מהלוואה זה קיצוני
אתה מתאר חיים בלהלהלנד
איך זה עובד טכנית? החלטת שצריך להחליף ריצוף, לא נכנס לסיבה.
מאיפה הכסף? יש לך עץ?
זה אומר גם שאין לך עדיפות לקניות בסופי עונה, שאתה בוחר סופר רק לפי הנוחות ושקונה כל מוצר הכי טוב שיש?
כסף לא נמצא במערך השיקולים שלך?
 
לא בטוחה מה זו בדיוק תודעת שפע
אבל
מי שרוצה להרגיש שפע, לא רק לדבר עליו...
מוזמנת לנסות משהו קטן, פשוט ומפתיע.

קחי מעטפה. אמיתית, כזו שנוגעים בה.
עליה כתבי: “פינוקים” (או “שפע”, או “בשביל הכיף”).
ובכל חודש שימי בה סכום קבוע, קטן או גדול, כמה שמתאים לך.
זה יכול להיות 20 או 50 או 500.
העיקר שזה יהיה במרשרשים או מצלצלים, כאלה שמרגישים ביד.
הכסף הזה נועד רק למה שאת לא צריכה.
וזה בדיוק מה שפותח מרווח בלב, בראש, בנשימה.
כי כמה פעמים הנשמה נחמצת עוד לפני שבכלל בדקת אם את רוצה.
רק מהתחושה שאי אפשר, שאין רשות, שאין מקום.
ופתאום, כשאת עוברת ליד אייס קפה,
את לא נלחמת ברצון לקנות — כי את יכולה!
הכסף מחכה לך.
השאלה היחידה היא אם את באמת רוצה.
ותתפלאי — לא פעם תגלי שלא. (כי את עולה לאוטובוס או כי קר לך וכו וכו).
כשאת רואה כובע פונפון חמוד לתינוקת,
שוב, אין מלחמה. כי את יכולה.
עכשיו רק נותר לבדוק אם את באמת רוצה,
או שהצבע בהיר מדי, או שזה לא מכסה את האוזניים,
או שבחנות השנייה יש יפים יותר.
כשבא לך לצאת לקפה — שוב, את יכולה. נשאר לך לבדוק אם את רוצה.

הכסף הזה לא הולך לשום מקום ותתפלאי כמה הוא מצטבר מחודש לחודש... כמה המון יש לך כשאין לך את המחנק הזה של האין. כי שפע זו שחרור ורווחה, הרבה יותר מאשר בעלות על מזומנים.
 
אני פשוט באופן אישי קיצוני לצד השני ההוצאות שלי בחודש לא מחושבנות בכלל אין לי מושג כמה עולה לי דלק של הרכב
וכמה עולים הבגדים של הילדים כמה הולך לי על תרומות באשראי וכמה על שיפוצים בדירה כמה על שכר לימוד
ומעולם לא ראיתי בעיה בזה מה שצריך קונים אם צריך מקסר חדש או שואב שוטף או מדיח כלים קונים
בלי חשבון אין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין ברור לי שזה קיצוני ולא מפריע לי
זה שזה לא נכון ולא הדרך יכול להיות שאתם צודקים אבל לי בסדר כך וזה קיצוני
אבל גם הצד השני לעשות מזה ממש דרמה מהלוואה זה קיצוני
אירוניה, גם אני ככה מתנהל.
כנראה שבהתחלה הבנת אותי לא נכון.
 
אם מתבוננים על הפסיכולוגיה שמאחורי טרנד ה'תודעת שפע'
יש מציאות קצת עצובה
היא נובעת ברובה מהציבור שברובו הגדול גדל בחסכנות (לא קמצנות) פשוט כי לא היה וכולנו יודעים מה התודעות שההורים שלנו גדלו עליהם
דור שני/שלישי לשואה/לעליית יהדות ספרד- ובקיצור, סוג חיים 'אחרים' ממה שאנחנו רואים היום
ובצירוף הנתון שהעולם נהפך לכפר גלובלי קטן והיום אתה יודע לא רק מה יש לשכן/לחבר/לאושיה אלא גם איך חיים בדיוק בכל העולם
ובסוף אדם לא רוצה להרגיש שהוא חי ב'סוג ב'
ובצירוף הדברים האלו התפתח העניין של 'לחיות איך שטוב לך היום'
ובסוף כולנו חיים ככה בצורה כזאת או אחרת
אבל, וכאן האבל הגדול
בדור שלנו יש עוד מתנה שלא היה בעבר שזו תודעת ההשקעה וניצול השוק העולמי לטובתינו
(חפשו אשכולות על סנפ 500 לפני 10 שנים, רוב האנשים חשבו שזה שם של תרופה)

אם נדע לנצל את היתרון הזה לחשוב על העתיד ובמקביל לא להצר את צעדינו שלנו היום
לדעת לקנות גם מעבר למה שקנינו בילדותינו
מאמין שזה האיזון הנכון

וכמובן שהיום כשהכל כ"כ יקר מותר גם לחשוב מחוץ לקופסה ולדעת להגדיל הכנסות אקטיבית
אבל זה באמת נושא לאשכול אחר
 
אתה מתאר חיים בלהלהלנד
איך זה עובד טכנית? החלטת שצריך להחליף ריצוף, לא נכנס לסיבה.
מאיפה הכסף? יש לך עץ?
זה אומר גם שאין לך עדיפות לקניות בסופי עונה, שאתה בוחר סופר רק לפי הנוחות ושקונה כל מוצר הכי טוב שיש?
כסף לא נמצא במערך השיקולים שלך?
נבדיל טכנית מבחינת הדרך והאופן ברור שהדרך והאופן ש@MOKO מתנהגים הוא עם הגיון
אבל אני חושב שהשאלה שלך תקפה לאיך אברכים מחתנים ילדים ואיך חיים אברך עם משפחה גדולה כשהאשה לא עובדת ואיך משלמים שכר לימוד על ישיבות וסמינרים ומסלולים ואיך קונים דירה ואיך עושים חוגים טיפולים לילדים וכו
יש כסף ואם לא מצידי לקחת הלוואה מהבנק או מהחברת אשראי
לעצם השאלה שלך לא אמרתי שזה נכון לחיות כך איך שאני חי אבל כך אני חי ולא יודע לחיות אחרת וגם כרגע לא מפריע לי אני מרגיש שאני קונה מה שצריך ולא מופרז אישתי קונה למשל כל שבוע במשנת יוסף בסביבות 900 שקל הבת שלי עושה קניה שבועית באושר עד בערך ב1000 שקל קונים לפי רשימת קניות מוצרי יסוד שולחים את הילדים למכולת
בגדים אני לא קונה בסוף עונה כי אישתי מפחדת שהמידות ישתנו אבל קונים רק כשצריך או לפני חגים כובעים וחליפות לבחורים הבת לוקחת את האשראי וקונה לעצמה בגדים שמתאימים לה בתאום עם אישתי אני לא רואה איך אני אמור
לעשות אחרת שלא תקנה בגדים כשצריכה לא לשלם שכר לימוד לישיבות או לסמינר כרגע 3 ילדים שלי צריכים יישור שיניים שזה 20000 שקל
אני לא יעשה להם? אני יחתוך את המעשרות או את הארנונה או את החשבון חשמל נסיעות ברכב אני יכול לחתוך אולי ולא מעוניין אבל בגדול רוב הדברים קשיחים והקב"ה מביא את הכסף אני לא יקנה עגלה מהסוג היקר ביותר והמנקר עיניים אבל כשצריך אקנה ברור שיש דברים שהם מעבר ואפשר להתווכח איתם כמו לצאת לנופש להחליף מטבח
כמו למשל עכשיו הבת שלי החליטה להרשם לקורס צילום המצלמה הקורס האביזרים עולים כסף וניתן להתווכח או לחסוך אבל גם כשבן אדם חוסך וחוסך וחי עם חשבון יום אחד יכול להיות לו איזה טיפול רפואי לא עלינו ולא על אף אחד
או נזילות ופיצוצים בצנרת או בביוב של הבית ופתאום הכל יוצא מהחשבון זו היא תשובתי הארוכה ישתכן שלא נכונה בכלל
 
יש שתי גישות לחיים הנובעות בעיקר מאופי שונה [ובא לידי ביטוי גם בהרבה דברים אחרים], וכרגיל דרך האמצע היא המתאימה לרוב האנשים.
גישה א' - התנהלות בשליטה מלאה, חרדה משחרור, שימת לב לכל פרט. אם יש מצב שלא מאוזן לגמרי הנפש לא רגועה. מזה נובע הכלל הפשוט כל כך - מוציאים פחות מההכנסות וזהו. יש שיקראו לה ראש קטן, אבל זה ממש לא מדויק. רבים חיים כך.
גישה ב' - התנהלות בלי חשבון, חרדה משליטה ומצורך לשים לב לכל פרט. בדרך כלל יש אחריות מינימלית לא להתרסק. יש שיקראו לה חוסר אחריות, אבל זה ממש לא מדויק. כל אחד מכיר כאלו שחיים כך.

התעלמות והפקרות לא יכולה להיחשב גישה.

גישה מאוזנת - ידיעה כללית על הוצאות מול הכנסות, אחריות על התזרים. חובות יכולים להיווצר מאינספור סיבות שלא יהיה שליטה על זה, וצריך לסדר אותם. אבל - צריך שתהיה מודעות כלכלית ויחס נכון לאיך בונים בסיס כלכלי נכון שמזין את עצמו.
גם צבר הלוואות גבוה ומנגד תק השקעות גדול יותר שיאפשר לו ביום מן הימים לפרוע את חובותיו ולהישאר מאוזן - יכול להיחשב מצב מאוזן. צריך פיקוח ומודעות, גם לצרכים עכשויים וגם לצרכים עתידיים.
לא צריך להגיע לחופש כלכלי שמכניס 30000 ש"ח בחודש, אפשר גם הרבה פחות, או לחילופין לכוון לסכום גבוה שיצטבר לחתונות הילדים, זה עולם אחר.
ובעיקר - מודעות כלכלית לא יכולה לעמוד בסתירה לרצון ה'. המצב הקיים שישנה אפשרות לצבור סכומים גבוהים בהשתדלות מועטת הוא נגד האמונה וביטחון?? ואולי זוהי הדרך שבה ה' שולח לך את הפרנסה והכלכלה?
המודעות הזו עלתה לתודעת הציבור החרדי הרבה מאוד בזכות מנהלי הפורומים הרלוונטיים פה @מקצועי בלבד ו@השקעות Rהון, שרבים מאוד חייבים להם הרבה הכרת הטוב, ואין לזה הרבה קשר להסולידית שמערבת הרבה את צורת החיים שלה שיתכן ואפשרית בציבור הכללי, משא"כ בציבור שלנו שרבים סבורים שיש לתת לילד את מה שיש לסביבה הכללית, על מנת שיוכל לחיות באופן רגוע את מסלול החיים החינוכי והערכי.
 
חשוב לציין שאני לא בעד התנהלות לא אחראית בכלכלה או בכל דבר.

אלא מדובר יותר בהבנה תודעתית מה זה כסף .
בסופו של דבר החסכן ישאר חסכן והפזרן ישאר פזרן אי אפשר לשנות אופי של אנשים.

יש כאן רצון להכיר בכך שיש עוד מקומות חוץ מצמצום וחיי חיסכון בתחושת מצוקה סביב כסף.

הכוונה שאפשר ללמד את עצמנו להתייחס לכסף כשליח, כאמצעי, לא כמטרה.
והאמצעי הזה אף פעם לא חשוב יותר מאיתנו.

בנוסף תודעת שפע אף פעם לא אומרת : אין לי יכולת.
אלא אומרת: זה לא מספיק חשוב לי.

לדעתי, להתבונן על אנשים שחיים בשפע זה מעניין מאוד, ומרחיב את הדעת בעיקר לאנשים כמוני, שמאוד מאמינים בצמצום ונבהלים משפע.

להתבונן על אנשים כאלה שחיים בצורה מאוד נדיבה זה אומר ללמוד ולהבין ששפע זה לא מפחיד, לא שלילי, זה קיים בעולם ואנשים יודעים לחיות טוב.
במקרה שלהם זו דוגמה קצת קיצונית, אבל הם באמת מתייחסים לכסף כמשרת שלהם.
לדוגמה פעם היינו בארוע ולא היה לחתן כסף לשלם לתזמורת, ולהם היה כסף מזומן (מהלוואה כנראה), והם החליטו לשלם את התזמורת. (זו היתה חתונה פשוטה והזמר לא לקח הרבה כסף כמו שנהוג).
הם היו שלמים עם זה, וזה לא נתפס להם כבזבוז ולא כחסד אלא יותר משהו כמו: "זה מה שצריך אז נעשה את זה".
כנראה שגם הקניות שלהם זה מתוך הבנה ש"זה מה שצריך".
אצלם זה קצת קיצוני, אבל הגישה הזו מעניינת. גישה שלא סוגדת לכסף אלא מתייחסת לכסף ככלי.

אני לא שם, אבל כן חשוב להכיר את זה.
את מתכוונת שהם מסתכלים על כסף
כעל אמצעי להשיג דברים,
לעומת רוב העולם שמסכל על כסף כעל דבר נחשק שצריך לעבוד עליו.

זה נכון שזו הסתכלות מעניינת, אבל השאלה היא, האם בחתונה ההיא זו היתה המצוה שלהם?
אולי היה עדיף לחכות שיבוא מישהו שבאמת יש לו כסף (ולא מהלוואה)
שישלם לזמר?
 
יש שיקראו לה ראש קטן, אבל זה ממש לא מדויק. רבים חיים כך.
יש שיקראו לה חוסר אחריות, אבל זה ממש לא מדויק. כל אחד מכיר כאלו שחיים כך.
מעשה לסתור? כן, רבים מתנהלים בראש קטן, ורבים מתנהלים בחוסר אחריות, זה לא הופך אותם למשהו תקין
 
בלת"ק.
למנטורים שמפמפים את התזה של "תודעת שפע" יש מקום מיוחד בגהינום.
רק למי שיש קרוב משפחה שנפל ב"תודעת שפע" מבין מה שאני אומר.
לא כ"כ בטוח שהבנתי למה אתה קורה תודעת שפע.
אבל בכל אופן, קיצוניות תמיד גרועה.
 
בלת"ק.

בדיוק על זה נאמר בחז"ל- "בתר עניא אזלא עניותא"- אחרי העני הולכת העניות.
ועוד כתוב- "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון"- כפי רצונו של האדם.

להתנהג בדקדוקי עניות (לריב עם נהג מונית/ מוכר על כמה שקלים, לחשוב על כל כלי ח"פ או שקית אם אפשר לחזור על השימוש ועוד כהנה וכהנה מנהגים מוזרים שיצא לי לראות), זה בדיוק ההפך מתודעת שפע.

תודעת שפע אכן מושג מבלבל וקל להתלות בו
כשרוצים לקנות בלי חשבון
אבל תודעת שפע איננה בזבוז!
בפרט אם מדייקים אותה ע"פ ההשקפה (כי המושג המקורי להערכתי לא מהיהדות)
היא חשיבה אחרת על כסף.
כסף איננו מטרה בפני עצמו
הוא אמצעי.
ותודעת השפע לא סותרת התנהלות כלכלית נבונה!!!

אצל הורי גדלתי עם המושג "אם צריך ד' יתן"
כסף אף פעם לא היה שיקול
השיקול היה אם צריך, ולא משנה כמה היה בעו"ש.
(ואבי שיחי' היה עורך חשבונות כל שבוע וממש לא פזרן).
חשיבה כזו
מאפשרת להוציא בנחת, בלי יסורי מצפון ובלי דאגה למחר.
ומחנכת לערכים אמיתיים (חינוך, תורה, צדקה, חסד, כבוד השבת, כיבוד הורים, חגים ועוד)

קצת קשה להכניס "תודעת שפע"
למי שלוקח רק את המושג המצומצם של פזרנות
אבל בלי כל האופי הנלווה לצורת חיים של תודעת שפע.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

מעולם לא העלתי בפרוג אשכול ואולי אפילו הודעה על נושאים כאלה אבל הנושא הזה די מעניין אותי ואני ממש מקווה שאני לא נוגד את החוקים של האתר באם כן אני מתנצל מראש על הטירחה במחיקה של האשכול...
בחודשים האחרונים מעניין אותי לראות מהלכי חשיבה "ואני ממש מנסה לכתוב על זה כעל תהליך שאני מסתכל עליו מבחוץ ולא שייך לו" ראיתי כמה אשכולות על נושאים קשורים והיו בו הבלחות של התהליך הזה

והנושא הוא אייך לא "נושא הגיוס" עד היום היה חלוקה לשתי קבוצות שאחת קידשה כל אחד שנעצר גם אם הוא היה עבריין (לא באמת) שבמקרה לא התייצב והשניה זילזלה בכל אחד שנעצר גם אם הוא היה אברך ששקוע בלימוד 24/7 (והיו גם הרבה כאלה באמצע אז אני לא בא להכליל)
ועכשיו זה קצת קונפליקט פנימי כי הנתונים השתנו והמצב הוא שיש סיכוי טוב שיעצרו גם בחורים ארדקור מישיבות ארדקור שיתפסו אותם באיזה חציית כביש שלא במעבר חציה או של אברכים יקרים שיש להם רישיון (לענ"ד מי שחושב שזה לא יקרה טומן את ראשו בחול כי כיום לאף אחד כבר אין אינטרס למנוע בלאגן ונראה שלהפך כל "הפקידים" מנסים רק ללבות את האש) ועל כן שאלתי היא מה עכשיו הציבור חושב על חוק הגיוס כאילו עד היום להיות עריק היתה מילת גנאי ומעכשיו..?

עוד נקודה מעניינת זה הקו של הפלג שמזעיק אברכים/ בחורים נראה שזה עוזר (במידה כזאת או אחרת) למנוע מעצרים מה דעתכם עליו מצד אחד זה של הפלג ואין שום רב (ארדקור) שעומד מאחורי זה ויש מצב שיש הרבה אנשים שעד לפני שנתיים אם הם היו רואים את החברה האלה מגיעים למנוע מעצר הם היו מבליחים כזה... חילול השם.. מה עכשיו? זה כבר לא חילול השם? אם חס וחלילה יבואו לעצור אחד מהאחים /הבעל/ שכן.. אתם תתקשרו אליהם שיבואו?

ואחרון שזה ממש הכי מעניין אותי הפלג גדלו על זה שנמות ולא נתגייס וגזירת הגיוס גזירת שמד ונלך בגאווה לכלא וכו וכו (יש לי אחיין כזה בן 18 והוא מפריח סיסמאות מכאן ועד ל.. ואני בטוח שאם הוא יעצר הוא יהיה מבסוט ממש) מה ההורים כיום שחלקם היו אברכים צעירים מתי שכל הסיפור הזה התחיל אומרים לילדים שלהם יש כאן פרדוקס שהמסרים קצת סותרים ואני מדבר על אלה שראו בפלג קבוצה פחות מיינסטרים (ועדיין חושבים ככה) הם גם יחדירו בבנים שלהם תשב בכלא ולא תתגייס...? תלך בגאווה אתה מחזיק את העולם...?

למעשה יש כאן איזה שינוי בכיוון החשיבה ומרוב ההתבצרות והחידוד של העמדה הציבורית משתי הצדדים כרגע נראה שיש כאן שוקת שבורה (ביננו אני מאמין שאם לא היה מחלוקת של יותר מ 10 שנים סביב הנושא הזה היה היום הפגנות ומהלכים הרבה יותר קיצוניים ממה שיש כרגע)

מה אתם חושבים על זה
ובבקשה בבקשה אני לא נכנס כאן לויכוח של מי צודק ומי צדק בעבר כי זה לא רלוונטי ולא מעניין מה שכן מעניין זה שינוי פרספקטיבה והשינוי בתודעה

נקודה אחרונה (גם ככה זה ארוך אז סליחה ממעלתכם) חבר זרק לי באיזה שיחה "הם יפגיעו בלומדי התורה אז המדינה תלך לעזזל כי כל מה שהחזיק אותם עד היום היה זכות לימוד התורה" (נראה לי זה ציטוט של אחד מגדולי הדור מהדורות הקודמים) וזה קצת הציק לי הרי מי ידפק מזה? אנחנו וגם האחים האחרים שלנו שאינן שומרי תורה ומצוות וגם אלו ששונאים אותנו אבל שלא באשמתם... מה דעתכם אכפת לכם מזה שאין להם עכשיו את כוח השמירה הזאת?

נ.ב. זה נושא כ"כ נפיץ שחשבתי אולי לתת לGPT לשכתב את זה כדי שאף אחד לא יחשוב כאילו פגעו באיזה שהוא צד ירדתי מזה כי אף אחד לא היה קורא את זה אז בבקשה גם מכם תכתבו כאילו אתם מסתכלים על זה מהצד ולא חלק מזה
את הפוסט הזה קראתי במייל שקיבלתי ברשימת תפוצה של קובי.
2. חשיפה מיוחדת איך החרדים קונים דירות?

זה אחד הנושאים שהכי מסקרנים את הציבור בארץ.

כדי לענות על השאלה הזו אריאל פייגלין ראיין אותי לעיתון מעריב ויאמר לשבחו שהוא לא שינה ולא עיוות את מה שאמרתי

מפה לשם יצאה מזה סדרת כתבות.

זה מה שהם פרסמו:

כתבה ראשונה:

"ארבע מנורות בדירת שלושה חדרים": כך החרדים קונים דירות | חלק ראשון
בלי טיסות, בלי רכב ועם הכנסה שלא מאוד שונה מההכנסה הממוצעת למשק בית בישראל: המתמטיקה הפשוטה שמאחורי ההון העצמי החרדי

"בתור התחלה, בוא אני אגלה לך סוד - החרדים מרוויחים די יפה", אומר טורנהיים ל"מעריב". "אפילו מורה חרדית כבר מרוויחה היום 9,000 שקל נטו. תוסיף לזה אברך כולל שלומד שלושה סדרים ומביא 6,000-8,000 שקל בחודש ממלגות - גם זה נטו - וקיבלת ביחד משק בית שמכניס 14,000-16,000 שקל. זה כמעט שווה ערך להכנסה ממוצעת למשק בית בישראל".


עוד תפיסה שטורנהיים מבקש לנפץ היא זו שכל הנשים החרדיות הן מורות. "כבר לפני עשרים שנה החרדיות הפסיקו להיות רק מורות", הוא אומר בנחרצות. "כבר בדור הקודם הן הבינו שכדי להחזיק בית של תורה צריך לדאוג לפרנסה. אז הן נהיו רואות חשבון בהתחלה, ולפני עשור התחילה גם נהירה להייטק. היום יש כמויות של חרדיות שהן מתכנתות - שמתחילות ב-9,000 שקל כמו מורה עם ותק - ויכולות להגיע גם ל-20 ו-30 אלף. אלה נשים שמחזיקות את הבית, ולפעמים אפילו משלמות את המשכנתה של ההורים שלהן".

אבל ההכנסה היא רק חלק מהסיפור. האקו-סיסטם החרדי, מסביר טורנהיים, שונה בתכלית מזה החילוני. "החרדים מוכווני דירות מגיל אפס. יש שם הסתפקות במועט שהחילונים לא מכירים. אתה יכול להיכנס לבית של שלושה חדרים שיש בו רק ארבע מנורות, זהו. חשמל עולה להם 100 שקל בחודש. קונים רק מוצרי בסיס. אין חופשות, אין בילויים, אין רכבים", הוא מתאר.

"עד שהעירייה שינתה את המדיניות בבני ברק, בנו בניינים עם חניות תת-קרקעיות כי החוק חייב את זה, אבל זה פשוט נשאר ריק - כי אנשים בבני ברק לא מחזיקים רכבים. הם מעדיפים לחסוך את הכסף הזה להון עצמי לדירה לילדים. אני אישית גדלתי בבית שמהיום שנולדתי ידעתי שההורים שלי חוסכים כדי לחתן אותנו, ומהיום שהתחתנתי חסכתי כדי לחתן את הילדים שלי".

השילוב הזה - בין הכנסה שהיא ממוצעת לבין הוצאה שהיא משמעותית מתחת לממוצע - מאפשר למשפחה חרדית לחסוך 3,000-4,000 שקל מדי חודש, ולעיתים אף יותר אצל משפחות שבהן האם היא רואת חשבון או מתכנתת. כך מצליחים להגיע להון עצמי שמספיק לרכישת דירה לילדים.

עם זאת, טורנהיים מזהיר מהשינויים התרבותיים שעלולים לשבור את האיזון. "הבעיה מתחילה כשמרוויחים הרבה ואז גם מבזבזים הרבה", הוא אומר. "ברגע שהציבור החרדי נכנס למעגל ההכנסות הגבוהות - הוא נכנס גם למעגל הפיתויים של החברה הכללית: טיסות, סמארטפונים, חופשות, מותגים. פתאום משפחה שהייתה רגילה לחיות מצמצום מרגישה ש'מגיע לה קצת ליהנות', ושם בדיוק נוצר הסדק. לא בטוח שההכנסה הגבוהה תתורגם לחיסכון גבוה - לפעמים זה אפילו הפוך, כי ככל שיש יותר כסף, כך גדל גם היצר לצרוך אותו".

לדבריו, ככל שהמשפחה החרדית יותר "אדוקה" - כך היא גם חוסכת יותר. וככל שהיא מודרנית יותר - כך גדלים הפיתויים. "וזה מה שמתחיל לשחוק את היתרון שהיה לציבור החרדי במשך שנים: היכולת להסתפק במועט ולהפוך כל שקל להון עצמי לדירה".

כתבה שניה

ראיון שפרסמנו אתמול קובי טורנהיים, בעלים של משרד יעוץ משכנתאות ו"אושיית רשת" - מדורג מקום ראשון בסטטוס וואטסאפ, הרשת החברתית של המגזר החרדי, בתחום הנדל"ן – הסביר איך משפחות חרדיות מצליחות, כמעט בניגוד לכל היגיון כלכלי, לחסוך מאות אלפי שקלים לדירה בזכות אורח חיים צנוע ונטול מותרות.

אבל גם אחרי שההורים חסכו, מכרו את הרכב וויתרו על חופשות, נשאלת השאלה הגדולה באמת - איך לוקחים משכנתא במשפחה שבה אחד מבני הזוג הוא בלי תלוש שכר מסודר ובלי הכנסה קבועה? התשובה, כמו הרבה דברים במגזר החרדי, נמצאת במשפחה. "פה בדיוק נכנסת הערבות ההדדית", מסביר טורנהיים. "אצל חילונים, אם תגיד לבחור שאבא שלו יהיה ערב למשכנתה – או, "חס וחלילה", ישלם חלק ממנה - זה נגמר שם. הוא יעדיף כבר לוותר על הדירה".

"אצל החרדים זה ההפך: אבא ערב לילד, אח ערב לאח. אפילו ראיתי עסקאות שבהן גם האמא וגם האחות חתמו ערבות על המשכנתה של ילדה בת שמונה־עשרה. אחרי כמה שנים, כשהאחות הזו מתחתנת ומרוויחה, היא כבר ערבה בחזרה לאחותה הבאה בתור. זו מערכת של ערבות הדדית שמחזיקה את כל הסיפור הזה".

הבנקים מבינים את הפוטנציאל. "בנק מזרחי באופן מסורתי עובד עם הציבור החרדי, והחלק שלו בעוגת המשכנתאות עלה ל-41%", אומר טורנהיים. "יש לו לפחות ארבעה סניפים בבני ברק. בנק לאומי, הבנק הגדול בארץ, יש לו שניים. בנק הפועלים - אחד".

בשנתיים האחרונות, כשהציבור החילוני הוריד את הרגל מהגז בנדל"ן בגלל הרפורמה המשפטית, החרדים המשיכו לקנות. "החבר'ה בתל אביב, בחוגי ההייטק, רצו לקנות דירות בקפריסין, ביוון, פורטוגל - רק לא בארץ. מי קנה? החרדים. כי אצלם לא קונים לשנה-שנתיים. אין להם לאן ללכת, יש ילדים, צריך לקנות".

החרדה הזו לקנות דירה לילדים מגיעה לרמה שלעיתים ההורים גם ממשכנים את הבית שלהם כדי לעזור לילדים לקנות את הדירה הראשונה. "כן, זה קורה הרבה," מודה טורנהיים. "הורים מוכנים לשים את הדירה שלהם כבטוחה, בידיעה שכנראה בעוד עשור הם ייאלצו למכור ולעבור לשכירות - העיקר שלילדים תהיה דירה. זו תפיסה שמבחינתם חשובה יותר מהביטחון האישי שלהם. הרצון לחתן את הבת עם בחור טוב, עם בחור מישיבה טובה, גובר על הכל".

אבל זה לא יוצר מעגל קסמים שהיחידים שמרוויחים ממנו הם הבנקים? שכל דור ממשכן את הבית שלו כדי לקנות בית לדור הבא? טורנהיים מסכים, אבל חושב שהמעגל יישבר בדור שלנו. "הדור החדש כבר שם. הבנות מתכנתות, עובדות בבנקים, מרוויחות הרבה יותר מההורים. הן אלו שמחזיקות את המשפחה, והן אלו שמאפשרות את רכישת הדירה.

ועדיין, אחרי שכל זה נאמר ועם כל השכר שעלה, החיסכון הקיצוני והערבות המשפחתית, טורנהיים סבור שהמודל הנוכחי הגיע לקצה גבול היכולת במרכז, ושמכאן והלאה החרדים יקנו דירות בעיקר בפריפריה. "בני ברק שהייתה פעם יותר יקרה מפתח תקווה ורמת גן, הפכה לעיר הכי זולה בגוש דן אחרי לוד", הוא אומר, "החרדים פשוט הגיעו למקסימום יכולת ההכנסה שלהם".

מה דעתכם?

הנתונים האלו נשמעים לכם??
מורה מרוויחה נטו 9000 ש"ח? (לא מדברת על משרד החינוך)
אברך שלומד 3 סדרים מכניס ממלגות 6000-8000??
תספרו לי איפה.
  • תודה
Reactions: ברוך בלייער1 //
92 תגובות
למה אנשים מצליחים לאורך זמן?

יש שני גורמים להצלחה:
רצון לקבל פרסום והכרה וכסף
גורם שני זה רצון לעשות טוב.

המניע הראשון מביא הצלחה רק בתנאים מסוימים לאנשים מסוימים בסיטואציות של יותר מזל ונסיבות מתאימות.

למניע השני קצת יותר קשה להגיע כי הוא מוציא את האדם מהמעטפת של עצמו לכיוון מקום יותר גבוה, אבל כשמגיעים אליו ומתחילים להביט על העולם באכפתיות מתוך הבנה שמה שאנחנו עוברים זו רק דוגמה למה שהעולם עובר ושכולנו בעצם אחד, משפיעים זה על זה בכל התחומים, בעיקר בתחום התודעתי, כך נצליח להגיע למקום נקי מאגו, כזה שרוצה להשפיע טוב כי זה מה שצריך ולכך נועדנו, וזה האור והשמחה של נשמתנו.

ברגע שנגיע ל'לשם שמים' לא יהיה גבול ליכולות שלנו כחברה וכיחידים, כי אדם שמגיע מתוך ראיית הזולת ורצון להשפיע (וגם ראיית עצמו זה לא סותר) הוא אדם עוצמתי וחזק שמצליח לחיות את החלום של עצמו בלי להתחשב בתוצאות או בנתונים האחרים, אלא אם הוא יתחשב בהם זה כדי למקסם את ההשפעה הטובה ולא מתוך מקום מסכן, צר ומתוסכל.
*
זה בעצם לימוד תורה:
בניגוד להבלי העולם שדורשים מהאדם להיכנע לאגו של עצמו, התורה דורשת מהאדם ללמוד אותה, וגם ללמוד את עצמו.
וכשאדם לומד תורה הוא לא מצפה לקבל תואר או משכורת או פרסום, אלא עצם הלימוד זה התכלית.
אותו דבר גם בהגשמה עצמית לשם שמים: האדם לא צריך לחיות סביב ציפיה לקבל דבר-מה, אלא עצם העשיה היא ההצלחה.
כמו שנאמר: כי אם בתורת ה' חפצו, ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח.
כי כשאדם מכניע את הכוחות האחרים שרוצים להשתלט עליו, ומוכן להסכים שההצלחה היא בעשיה עצמה, וברצון לעשות טוב, הוא פשוט מקשיב למציאות ופועל על פי הקוד הזה שעושה טוב, ולא צריך באמת דבר מה.

כך הוא תמיד זוכה להצלחה תמידית, מתוך הבנה שהעשיה עצמה מחוללת פלאות בעולם גם אם לא רואים דבר, כל עשיה מקדמת את העולם, וככל שהיא יותר לשם שמים ובלי פרסום, הכרה או כסף, כך היא פועלת יותר ויותר!

אפילו אם אדם מתקן משהו רק מול עצמו – גם זה פועל על כל העולם לטובה.
ןכולנו רוצים לפעול ולעשות טוב, זו נקודת האושר הכי גבוהה של האדם.

זו עבודה קשה, תמידית, לא באמת קל או אפילו בלתי אפשרי וקצת משעמם להכניע את הרצון לפרסום והכרה וכסף, אבל זה מה שיניב תועלת אמיתית ויאפשר חיים אמיתיים של עשיה ואור לעולם כולו.
אנשים רבים פוחדים לקנא בזולת, ואנשים רבים פוחדים שיקנאו בהם.

במהלך היציאה שלי לאור כתבו לי כמה דמויות, בסיטואציות שונות, שהן מקנאות בי, והן פרטו גם מדוע.
למרבה הפלא הן קינאו בי בדבר זהה:
על היכולת שלי לכתוב על עצמי בגלוי, ולספר על הבעיות שלי וכו'.
*
האמת שגם אני מקנאה בהן, כי תמיד יש על מה.

רציתי לכתוב להן שלא צריך לקנא בי, כי אם היו יודעות בדיוק מי אני, על יחסי האנוש המורכבים שלי ועל זה שאין לי חברות, בגלל האופי שלי. (כיום זה לא חסר לי, יש לי מכרות וזה מספיק לי).
אם היו יודעות מה אני עוברת ועד כמה אני ריקה וחסרה וכמה בעיות יש לי הן לא היו מקנאות, כנראה.
אבל לא כתבתי להן זאת.
מכיוון שגם אני מקנאה ואני יודעת מאיפה זה מגיע, כך שלשכנע אנשים באופן שיכלי שאין צורך לקנא זה לא כ"כ יעזור.
*
אני עובדת על מידת הקנאה שלי, אבל לא מתוך מקום של שכנוע שאנשים מסכנים כמוני או יותר, ורק אני לא יודעת עד כמה... (זה אומנם מעודד אבל לא הייתי רוצה תמיד להתעודד מהמחשבה עד כמה הזולת מסכן יותר ממני).
אלא מתוך הקשבה לעצמי והבנה שהקנאה היא התוצאה של הרצון שלי להתפתח ולהיות מאושרת ומחוברת לעצמי באמת.
הקנאה היא בריאה כי היא באה לומר לי: יש לך פוטנציאל, יש לך את עצמך, תסכימי לעצמך לשבור את המחסומים, תתקדמי, בבקשה!!!
*
מה אכפת לי מהזולת?
לא אכפת לי.
ונראה לי שאני אמורה לשמוח מאוד שהזולת מצליח ומשגשג.
אם אצליח לשמוח בפשטות בשמחת הזולת, אסכים לעצמי למצוא את הייעוד שלי בחיים ואסכים לעצמי להתקדם.
כי מה שתוקע אותי בחיים זו האמונה שאסור לי.
שאסור לי להיות באמת מאושרת.

אם אסכים שמותר לזולת להיות באמת מאושר, שמותר לזולת לחיות באופן נכון עבורו, אסכים גם לעצמי להיות באמת מאושרת.
ואז אחפש את הדרך שלי בביטחון עצמי מלא, בלי לבנות לעצמי מחסומים, אלא אקבל את העובדה שיש קשיים בדרך והקושי והאתגרים הם בעצם אמורים להקפיץ אותי בדרך.
ואם יש אנשים מאושרים עלי לשמוח בכך כי זה מוכיח שמכיוון שגם לי יש חלק בעולם, אז גם אני יכולה להיות מאושרת.

והאושר האמיתי - הוא ההסכמה שלי לעצמי שמותר לי לחיות, להרגיש חלק עם העולם, לתרום בדרכי ולהתקדם מהמקום שלי.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  0  פעמים
למעלה