בקשה גננות יקרות--- מעלה לדיון- אשמח לחוות דעת.

[הטעם המושלם]

זה באמת יותר קשה לגננת עם פחות ממתקים- אין ספק,
אבל לכן אנחנו מבקשות- תרחמו על הילדים ותעזרו לנו לגדל אותם קצת יותר בריא ושפוי
חייבת לציין לשבח את הגננת של הבת שלי (גיל 3)
שעשו ארוחה משותפת בר"ח- לא לחם עם שוקולד וסוכריות...
אלא גבינה, קטשופ וממרח טונה- כל ילדה מרחה לעצמה (נתנה להן חויה)
והילדה חזרה מרוצה מאוד!
בדורינו זה לא מובן מאליו באמת, וזה מה שחבל

ולכל מי שכתב שילד שלא מקבל ממתקים יהיה לו חסכים:
לדור של האמהות שלנו יש חסכים? לא. למה? כי לכולם לא היה/ היה פחות ממתקים.
וזו הבקשה שלנו- שלא נצטרך לבחור בין- לגרום לילד חסכים/ כאבי בטן, שיניים, קשב וריכוז ועוד,
אלא את האלטרנטיבה השלישית והנכונה- שינוי המקובלות
ממתק פעם ב- זה הגיוני ולא קורה כלום לאף אחד ממנו,
אבל הכמויות שיש היום- גם הילדים מבינים שזה לא הגיוני!

ואם כבר-
אולי נשתף גם פרקטית תחליפים ומה עוזר?
אני מוכנה להתחיל
פירות בכללי/ שייקים/ ארטיקים מפירות וכד'-
בדר"כ ילדים מאוד אוהבים
משהו קטן לתת כשרוצים לפרגן- חמוציות ללא סוכר (רכז תפוחים) ממש תחליף למרמלדות, שוקולד צ'יפס- קטן ולא כ"כ מזיק
שינוי הטרמינולוגיה- לקרוא לדברים בריאים בשמות מגרים- פעקאלה של פירות למשל
אשמח לשמוע עוד רעיונות
וכל הכבוד על העלאת הנושא

יש ממתקים ביתיים מושלמים.
ארטיק ביתי משייק פרות- את יודעת בדיוק מה יש שם וכמה סוכר הוספת. אם שמת כוס סוכר ל20 ארטיקים לא קרה כלום.
כדורי שוקולד או גבינה- את שולטת בכמות הסוכר.
חטיפי גרנולה.
ועוד ועוד.
אבל מה- את זה את יכולה לחלק בבית בשבת. לשלוח לגן- פחות. עניני כשרות וכל זה. (בהרבה מקומות אסור לחלק דברים ביתיים בגן).
בגן אפשר לחלק במבה, קידס, איגלואים- יחסית סביר. במיוחד שהם מגיעים בכמויות ממש מזעריות.

 

[שרה אנסבכר]

יש ממתקים ביתיים מושלמים.
ארטיק ביתי משייק פרות- את יודעת בדיוק מה יש שם וכמה סוכר הוספת. אם שמת כוס סוכר ל20 ארטיקים לא קרה כלום.
כדורי שוקולד או גבינה- את שולטת בכמות הסוכר.
חטיפי גרנולה.
ועוד ועוד.
אבל מה- את זה את יכולה לחלק בבית בשבת. לשלוח לגן- פחות. עניני כשרות וכל זה. (בהרבה מקומות אסור לחלק דברים ביתיים בגן).
בגן אפשר לחלק במבה, קידס, איגלואים- יחסית סביר. במיוחד שהם מגיעים בכמויות ממש מזעריות.

ודאי, התכוונתי לבית.
חוץ מהבקשה מהגננות- גם עצות לבית,
וגם דברים להציע לילדים כתחליף לטופים שקיבלו בגן...

 

[-רות-]

ואם כבר-
אולי נשתף גם פרקטית תחליפים ומה עוזר?
אני מוכנה להתחיל
פירות בכללי/ שייקים/ ארטיקים מפירות וכד'-
בדר"כ ילדים מאוד אוהבים
משהו קטן לתת כשרוצים לפרגן- חמוציות ללא סוכר (רכז תפוחים) ממש תחליף למרמלדות, שוקולד צ'יפס- קטן ולא כ"כ מזיק
שינוי הטרמינולוגיה- לקרוא לדברים בריאים בשמות מגרים- פעקאלה של פירות למשל
אשמח לשמוע עוד רעיונות
וכל הכבוד על העלאת הנושא

הרגל, אין תחליף, לא מתחילים לאהוב ירקות ופירות משומקום, פשוט צריך לתת את זה לילדים כחלק מהחשיפה לאוכל.
דבר שני - דוגמא אישית. כשאמא אוכלת סלט הילדים באים ומבקשים גם. הם גם לומדים מה זה סלט בסטייל אגב.

וחשוב מאוד - צריך לדעת לתת את זה באופן לא מלחיץ, הכי טבעי בעולם זה שילד ירצה לאכול אוכל שההורים אוכלים, אין שום צורך ותועלת בתחנונים מסוג "אם תאכל מלפפון תקבל...", אני תמיד מקפידה לשים בצלחת ולומר באדישות - זה טעים אבל אתה לא חייב לאכול, אם תרצה תטעם ואם לא אז לא. ברוב המקרים מתישהו טעמו, גם סלט כרוב.
אפשר כמובן לבקש לאכול מבחינת שובע, תאכל לפני שאתה הולך לשחק, או תקבל שתיה של שבת כשתגמור את הצלחת, זה ענין חינוכי וגם נימוסי שולחן בסיסיים. אבל לא לדחוף אוכל כי הוא בריא.
באותה אדישות אני גם מחנכת לא להתנפל על ממתק, מדגישה את הפן החינוכי ופחות את הבריאותי. קיבלת שתי ממתקים מהאימהות של שבת, יופי, לפחות אחד מהם תשמרי לאחרי הדלקת נרות. קיבלת פקעלה בבית הכנסת - כמה נחמד, יכול לאכול ממתק אחד לפני הסעודה, מחר תקבל עוד בקידוש.
בעצם אני לא רוצה להגיע למצב שהקטע הבריאותי יהפוך למלחיץ לשלילי, אם כבר מנצלת את הרצון לבריאות כדי ללמד דחית סיפוקים. חשוב לי יותר.

בקשר לזה-

שינוי הטרמינולוגיה- לקרוא לדברים בריאים בשמות מגרים- פעקאלה של פירות למשל

לא הצליח לי, ניסיתי לקרוא לכדורי תמרים בשם כדורי שוקולד וזה לא עבד, הילדים ידעו מצוין שזה לא שוקולד.
מצד שני - גיליתי שאין צורך, הם בהחלט אכלו את זה ככדורי תמרים
אגב, עוד עצה - אם לא תסכימו לילדים שלכם לאכול מהכדורים שהכנתן לעצמכן - תגלו אותם מפלחים את זה בשקט בלי רשות, מים גנובים ימתקו

 

[ח.ג.ג'.]

ואם כבר-
אולי נשתף גם פרקטית תחליפים ומה עוזר?
אני מוכנה להתחיל
פירות בכללי/ שייקים/ ארטיקים מפירות וכד'-
בדר"כ ילדים מאוד אוהבים
משהו קטן לתת כשרוצים לפרגן- חמוציות ללא סוכר (רכז תפוחים) ממש תחליף למרמלדות, שוקולד צ'יפס- קטן ולא כ"כ מזיק
שינוי הטרמינולוגיה- לקרוא לדברים בריאים בשמות מגרים- פעקאלה של פירות למשל
אשמח לשמוע עוד רעיונות
וכל הכבוד על העלאת הנושא

האמת? הדבר שהכי עוזר לילדים לצרוך פחות סוכר הוא... לצרוך פחות סוכר.
כמה שפחות רגילים לצרוך סוכר, ככה פחות מרגישים בחסרונו.
כמה שפחות יוצרים התניות שצריך ממתק ככה יותר פשוט.
אם הילדים עוד קטנים, תעצרו לחשוב לפני כל סיטואציה שנראה לכם ש"צריך" מתוק ותשאלו את עצמכם האם באמת צריך. כל התניה שלא יצרתם, זו בעיה שחסכתם מעצמכם בעתיד. תנו את המתוקים מהסוג ובמינון שמתאים לכם בלי התניות.

 

[-רות-]

כמה שפחות רגילים לצרוך סוכר, ככה פחות מרגישים בחסרונו.

בול
אם תרגילו את הילדים שלכם לדלל את השתיה המתוקה במים - יהיה להם מגעיל לשתות בלי מים.
ולא, לא צריך להסתיר מהם שהקולה מדוללת...

 

[ח.ג.ג'.]

בול
אם תרגילו את הילדים שלכם לדלל את השתיה המתוקה במים - יהיה להם מגעיל לשתות בלי מים.
ולא, לא צריך להסתיר מהם שהקולה מדוללת...

אם תרגילו אותם מגיל צעיר לשתות פשוט מים, לא תצטרכו לדלל להם את הקולה...
לא הייתי בונה על זה שיהיה להם מגעיל. זה שאפשר להנות ממתיקות נמוכה לא אומר שמתיקות גבוהה נהיית מגעילה. אנחנו מדברים על ילדים...
הבעיה הכל התחליפים והדילולים היא שזה בסופו של דבר לא שווה ערך והילדים יודעים את זה. הרבה פעמים יותר קל לנתק את ההתניה שבזמן מסוים צריך שתיה מתוקה, מאשר להשאיר את ההתניה ולנסות לעשות משא ומתן על האיכות. בטח שיותר קל פשוט לא ליצור את ההתניה מראש.

 

[S234]

לא הייתי בונה על זה שיהיה להם מגעיל. זה שאפשר להנות ממתיקות נמוכה לא אומר שמתיקות גבוהה נהיית מגעילה. אנחנו מדברים על ילדים...

בחגים קנינו גאמפ מסדרת ממתקים, נראה לי בטעם מסטיק אבטיח או משהו כזה
הילדים נגעלו לשתות אחרי שטעמו!
רק אחרי שדיללתי בהמון מים היה להם טעים.

 

[-רות-]

אם תרגילו אותם מגיל צעיר לשתות פשוט מים, לא תצטרכו לדלל להם את הקולה...
לא הייתי בונה על זה שיהיה להם מגעיל. זה שאפשר להנות ממתיקות נמוכה לא אומר שמתיקות גבוהה נהיית מגעילה. אנחנו מדברים על ילדים...
הבעיה הכל התחליפים והדילולים היא שזה בסופו של דבר לא שווה ערך והילדים יודעים את זה. הרבה פעמים יותר קל לנתק את ההתניה שבזמן מסוים צריך שתיה מתוקה, מאשר להשאיר את ההתניה ולנסות לעשות משא ומתן על האיכות. בטח שיותר קל פשוט לא ליצור את ההתניה מראש.

ברור, אבל לכל אחד יש את תנאי הבית והסביבה שלו.
ואם נחזור לדוגמת הקולה - אז אצלינו בבית אבי הטף לא מסוגל להעביר שבת בלי קולה, ואותו קצת קשה לשנות.
וכשיש קולה על השולחן, מה הסיכוי שזה לא יהיה בכוסות של הילדים?
אז כן, כרגע הקולה מדוללת להם, במודע. ברור לי שהם יגדלו יום אחד ולא לנצח אני ידלל להם, אבל בינתיים זה מה יש.

גם בתחומים אחרים זה כך, הילדים שלנו נחשפים לממתקים מחוץ לבית, לא ניתן לעצום להם את העינים, ואם ניקח להם את זה בכח מהידים נקבל ילדים שרודפים בלהט אחרי סוכרית "פישקלע" (יש אותן עדין היום?)
אז אין לנו ברירה אלא ללכת בין הטיפות, לנסות לדלל את הכמויות, לחנך אותם שלא לאכול הכל ביחד.
זו מציאות חיים. אם נרצה ואם לא.

 

[ח.ג.ג'.]

ברור, אבל לכל אחד יש את תנאי הבית והסביבה שלו.
ואם נחזור לדוגמת הקולה - אז אצלינו בבית אבי הטף לא מסוגל להעביר שבת בלי קולה, ואותו קצת קשה לשנות.
וכשיש קולה על השולחן, מה הסיכוי שזה לא יהיה בכוסות של הילדים?
אז כן, כרגע הקולה מדוללת להם, במודע. ברור לי שהם יגדלו יום אחד ולא לנצח אני ידלל להם, אבל בינתיים זה מה יש.

גם בתחומים אחרים זה כך, הילדים שלנו נחשפים לממתקים מחוץ לבית, לא ניתן לעצום להם את העינים, ואם ניקח להם את זה בכח מהידים נקבל ילדים שרודפים בלהט אחרי סוכרית "פישקלע" (יש אותן עדין היום?)
אז אין לנו ברירה אלא ללכת בין הטיפות, לנסות לדלל את הכמויות, לחנך אותם שלא לאכול הכל ביחד.
זו מציאות חיים. אם נרצה ואם לא.

דווקא לפעמים הדרך הכי אפקטיבית לשנות את ההורים זה להחליט להקפיד על ההרגלים של הילדים...
אבל זה לא עניין של הדוגמה הספציפית, כל בית צריך למצוא את האיזון שלו ואם להוריד את הקולה לא בא בחשבון אז אפשר לחסוך בדברים אחרים.
לא צריך (ואי אפשר) לעצום לילדים את העיניים, ואני גם לא כל כך אוהבת לקחת בכוח.
אבל אפשר לפחות בבית לסגל הרגלים בריאים. זה שילדים מקבלים ממתקים במסגרת, לא אומר שצריך לתת להם גם חטיף כשיוצאים לגינה, חטיף בהדלקת נרות, בייגלה בדרך לבית הספר, עוגיות כשחוזרים מבית הספר, וכו' וכו'. כל משפחה וההרגלים שלה, באופן כללי לרוב המשפחות יש לפחות כמה הרגלים כאלו, שהתרגלנו מגיל צעיר ש"חייבים" ואנחנו לא מעלים על דעתנו שאפשר בלי. מה שאני מנסה להגיד זה - תעזו לחשוב שאפשר בלי, תגלו שזה יותר קל משחשבתם.
אפשר גם במסגרות לנסות לעשות שינוי בכמות ההתניות וההרגלים, שזה נושא השרשור המקורי. לא חייבים לקבל את זה כמציאות, זה בר שינוי.

 

[aster]

בחגים קנינו גאמפ מסדרת ממתקים, נראה לי בטעם מסטיק אבטיח או משהו כזה
הילדים נגעלו לשתות אחרי שטעמו!
רק אחרי שדיללתי בהמון מים היה להם טעים.

כי בלי קשר יש לזה טעם של אקמול...
גם סוג השתיה זה עניין של דוגמא אישית. אם את אוהבת להרוות את צמאונך במים אז הילדים אחריך (כמובן מהכוס שלך)

 

[משתמש משודרג]

אפשר לשאול את ההורים שאלה?

לטיול סופ"ש כמה ממתקים אתם שולחים?
איזה ממתקים?
כמה כסף אתם נותנים בידי הילדים שלכם ושולחים אותם לחנות לקנות מה שהם בוחרים?

תענו בכנות!
(אולי כדאי לכתוב גם גילאים)

 

[חנסר]

ילדים עד כיתה ה' ו' הייתי שולחת ליומיים 6-7 חטיפים
ילדים גדולים יותר אולי 10 שיהיה להם מגוון
אבל מוסיפה גם דברים מזינים ובריאים יותר כמו פרות וכו

 

[BIZZARC- עשירה]

ואם כבר-
אולי נשתף גם פרקטית תחליפים ומה עוזר?
אני מוכנה להתחיל
פירות בכללי/ שייקים/ ארטיקים מפירות וכד'-
בדר"כ ילדים מאוד אוהבים
משהו קטן לתת כשרוצים לפרגן- חמוציות ללא סוכר (רכז תפוחים) ממש תחליף למרמלדות, שוקולד צ'יפס- קטן ולא כ"כ מזיק
שינוי הטרמינולוגיה- לקרוא לדברים בריאים בשמות מגרים- פעקאלה של פירות למשל
אשמח לשמוע עוד רעיונות
וכל הכבוד על העלאת הנושא

כותבת נקודת מבט קצת שונה על הנושא הזה-
אני מחלקת את הנושא לשלוש חלקים-
1. אכילה רגשית
2. אוכל בריא
3. ממתקים
כשמתבוננים במעגל השנה רואים שיש המון חשיבות לאוכל, ויש מאכלים סמליים לכל חג, וזה מוכיח את הכח וההשפעה שיש לאוכל וחשוב להכיר בכח הזה ולהשתמש בו לטובתינו ולא להשתמש בו ל'חינוך קולקל' כגון ליצור התניה שכאב נפתר ע"י אוכל- וזה לא משנה האם זה אוכל בריא או לא, קודם כל לבחור מתי ואיך אנחנו משתמשים באוכל ואיזה רגשות והתנהגות אנחנו משדכים אליו.
לכן גם מאוד חשוב לתת כבוד לאוכל ובד"כ לא לאכול 'תוך כדי' משחק/קריאה/הליכה אלא לשבת ע צלחת ולשים לב מה אנחנו אוכלים.
מסייגת תינוקות/ילדים בררניים מאוד שכן מומלץ בשלב הזה להשיח דעתם מהאוכל, אבל חשוב לשים לב לעבור בהדרגה לאכילה מודעת כשהבררנות מתמעטת קצת.
בנוסף יש את התזונה הבריאה- נע מאכילה אורגנית וכו' ועד אכילה מאוזנת של אבות המזון,
כן מומלץ גם אם אין כח להיות 'בריאים' (ולא תמיד יש לנו את הפניות/יכולת להשקיע באוכל בריא כמו שאנחנו רוצים) להנגיש את הפירות והירקות בצורה מגרה- לתת לילדים לעשות שיפודים/פרצופים מפירות וירקות, לסדר מגש נחמד על השולחן ולשבת יחד לאכול, להכין שטוף וחתו במקרר נגיש בקלות, לתת לילדים לקלף את הירקות - גורם להם להרגיש חיבור לירק שהם קילפו וזה נותן טעם שונה לירקות... חחח
וחוץ מזה יש את הנושא של הממתקים-
קודם כל ממש חשוב לא לקחת מהילד את הבחירה. מה טווח הבחירה כבר נתון לשיקול דעת בהתאם לגיל הילד/אופי/הרגלים סביבתיים וכו', וכן אפשר להעמיד גבולות שאיקס, וואי וזד- אנחנו לא אוכלים.
אבל להשאיר בידיים שלו את מירב הבחירה.
שזה אומר שגם אם הוא בחר כן לאכול, לא לעשות לו פרצופים ולהוציא לו את התאבון עם אמירות כמה זה מגעיל וכמה זה לא בריא והנה החיידקים באים לעשות מסיבה בגוף, אלא לכבד את ההחלטה שלו, למיטיבי לכת- אפשר גם לשאול אם זה טעים ואם כיף לך לאכול את זה
לעבוד על הרקע- להסביר המון על נושא הבריאות, הממתקים, הסוכר, האחריות שיש לנו על הגוף שלנו שה' נתן לנו, על הנזקים שמיידים והאלה שלוקח זמן עד שרואים ומרגישים אותם וכו' וכו' לגדולים יותר (5 ומעלה) אפילו לתת הסבר על זה שאפילו הצבעוניות החזקה של הממתק זה בשביל להשפיע על הרצון שלנו לטעום ולאכול ולהרחיב בהזדמנויות שונות ומהבטים, לא כי מחר בבוקר הם יקומו בהחלטה נחושה לא לאכול יותר ממתקים, אלא כי זה מכניס למודעות, ובהמשך כשגדלים זה עוזר להם להבין יותר ולבחור ממקום של מה אני רוצה לבריאות שלי ולא 'בגלל שאמא לא מרשה- אז אני או לא יאכל בכלל וארגיש אומלל או יאכל מהר לפני שאמא תראה ואשמיד כל ראיה.
בקשר לתחליפים- חושבת שממתקים שהילד קיבל- מומלץ להחליף בפרסים - דורש להחזיק מלאי ענק של פרסונים מגוונים מהכל בשקל...
וכשמחליפים ממתק- לזרוק אותו, לא לשים בארון למעלה להזדמנות אחרת או יותר גרוע- למתי שהוא שאפשר לאכול בלי שהילדים 'רואים'
בקשר לזמנים אחרים- זה כבר מתקשר לשתי החלקים האחרים- אכילה רגשית ואכילה בריאה, לא כל פעם צריך להביא אוכל (לא משנה אם בריא או לא בריא) ולא צריך להמציא שמות מעניינים ש'יעבדו' על הילדים שיחשבו שהם אוכלים ממתק שווה במקום הפקעלה/חטיף/סוכריה.

 

[S234]

כי בלי קשר יש לזה טעם של אקמול...

אקמול מהול במים זה טעים?

גם סוג השתיה זה עניין של דוגמא אישית. אם את אוהבת להרוות את צמאונך במים אז הילדים אחריך (כמובן מהכוס שלך)

זה ממש לא תמיד נכון
אם יש בהישג יד שתיה מתוקה הרבה פעמים יעדיפו אותה.

 

[ח.ג.ג'.]

מסייגת תינוקות/ילדים בררניים מאוד שכן מומלץ בשלב הזה להשיח דעתם מהאוכל, אבל חשוב לשים לב לעבור בהדרגה לאכילה מודעת כשהבררנות מתמעטת קצת.

כתבת יפה, רק תפס אותי המשפט הזה - למיטב ידיעתי הוא מנוגד להמלצות אנשי המקצוע. גם ילדים בררנים צריכים לאכול באופן מודע.
ואני מאד מזדהה עם מה שכתבת שאי אפשר לעבוד על ילדים. ממתקים היו וישארו טעימים גם למי שאוהב אוכל בריא. גם מי שמצליח באופן נקודתי לגרום לילדים להירתע ממשהו מסוים, יהיה משהו אחר שהם כן ירצו. עדיף לעבוד איתם לאהוב מספיק סוגים של אוכל בריא, ועל איפוק בקשר לממתקים.

 

[גימפעל]

מה שאני מבין מכל האשכול שכולם ההורים והגננות מבינים שצריך להפסיק את מעגל השדים של הממתקים והסוכר,
אבל אף גננת לא רוצה להיות המרשעת, שמאחורי הגב שלה ההורים יצחקו ממנה.

 

[BIZZARC- עשירה]

כתבת יפה, רק תפס אותי המשפט הזה - למיטב ידיעתי הוא מנוגד להמלצות אנשי המקצוע. גם ילדים בררנים צריכים לאכול באופן מודע.

ההנחיות שקיבלתי מבעלי המקצוע היו לנסות להאכיל תוך כדי פעילות אחרת (על נדנדה, בבריכה, וכו') ורק בהמשך עברנו לאט לאכילה מודעת.

 

[אמא של :-)]

לא הצליח לי, ניסיתי לקרוא לכדורי תמרים בשם כדורי שוקולד וזה לא עבד, הילדים ידעו מצוין שזה לא שוקולד.
מצד שני - גיליתי שאין צורך, הם בהחלט אכלו את זה ככדורי תמרים
אגב, עוד עצה - אם לא תסכימו לילדים שלכם לאכול מהכדורים שהכנתן לעצמכן - תגלו אותם מפלחים את זה בשקט בלי רשות, מים גנובים ימתקו

חס וחלילה!! ממש לא כדורי שוקולד, הם מכירים ויודעים מה זה כדורים אמתיים, ויצאת חלילה לא דוברת אמת ,
אלו "תלתלי תמרים" או "קלמפמנטשה תמרים" (לשנן מראש, שלא יגידו שכל פעם את משנה שם), ואם ננזפת "אמא, לפני חודשיים קראת לזה 'כתרי תמרים' / 'קפצוני קלמפניטו'?!", לפני שאת מכאה על חטא איך שכחת את השם: "כן, זה ממש דומה למה שהכנתי אז, מעניין אם תרגישו הבדל לטובה או שזה אותו טעם".
זה ההזדמנות לעוף על כנפי הדמיון, הלשון והטעם, בלי לדעת להיות דמיוניום מידי, רק שימו לב שהשם הזה אכן לא קיים, אחרת תתקבעו כלא דוברות אמת

אצלנו בבית יש אופני ים (רצועות מלפפון), נטיפי קלנשקה (קציצות עב"ם שהתרסקו קצת במחבת), קישקושיה (מלשון קשקוש, שאריות קטנטנות של שניצל מטוגנים בביצה שנשארה בסיום טיגון השניצלים הרגילים) "עוגת לא מגלה" (סלק!!! ושוקולד 90% שמטשטש את הטעם) וכו.

אגב ערבוב מילים כמו: קשקושי / תלתלי / מעורבלי / מוזרי ומילה שניה מוכרת או מילה ששוברים ת’שיניים כדי להגיד אותה, "טופס" הכי טוב.

(וגם הפוך: "איפה מחולל החורים שהבטחתי לו? הנה מצאתי, קח ילד מקסים שלי, לא לשכוח לשטוף את הפה אח"כ". ואז למלמל אבל שהילד ישמע "יהיה רצון של יזיק" בטון של "שיהיה עסק זה לך לרפואה שלמה" שאומרים לפני ויטמין או תרופה. מה שאנחנו אומרות "לעצמינו" משפיע יותר ממה שאומרים ישירות להם. כמובן גם להגיד אחכ שאת שמחה שטעים לו ושזה קורה במינון הנכון ולא כל הזמן. אבל אם כבר "חוטאים", וזה נכון גם לנו האמהות שבדיאטה, אז לנצל את זה עד הסוף להנאה! ככה נצטרך את הרגש הזה פחות)

 

[אמא של :-)]

מה שאני מבין מכל האשכול שכולם ההורים והגננות מבינים שצריך להפסיק את מעגל השדים של הממתקים והסוכר,
אבל אף גננת לא רוצה להיות המרשעת, שמאחורי הגב שלה ההורים יצחקו ממנה.

ממש לא.
יש גם הורים שרואים בכולנו משוגעים שרוצים לעשות לילדים שלהם חסכי ילדות, כשיקבלו "רק" ממתק בודד ביום שישי. הן פשוט לא מגיבות כאן.

 

[אור צחצחות]

הרמתי ידיים עם ההוצאה מההקשר.

אגב, להביא ממתק לברכת המזון ולברכת אשר יצר יפה, זה מתחרה יפה מאוד עם כמות הממתקים של היום, אלא אם כן במוסדות של הבנים שלי לא נותנים כמעט ממתקים ביחס למוסדות אחרים.
ואני לא חושבת שכשהייתי ילדה קיבלנו בגנים ובתי ספר פחות ממתקים מהיום

למה הוצאה מהקשר?
את כתבת שהבאת את הציטוט מהרב נויבירט כהוכחה לכך שתגמול בממתקים זה לא המצאה של הדור שלנו, נכון?
ואני עונה על זה שנכון, זה לא המצאה של הדור הנוכחי,
אבל אולי דווקא כן אפשר לראות בכך הוכחה להתפתחות הפרועה של הנושא אצלנו.
לא בטוח שכיום היה אומר אותו דבר, כי ממתק שווה כבר לא כזה נדיר אצל הילדים (שלי לפחות. לצערי.)
וכשמקבלים ממתקים שווים והזויים (נחש גומי באורך חצי מטר מצופה בסוכריות קטנות. כמעט הקאתי כשראיתי) בשמחת בית השואבה, שמחת תורה, אבות ובנים, יומולדת, אבא של שבת ועוד היד נטויה,
אז ממילא המטרה החינוכית של ממתק שווה כתגמול על ברכה לא ישיג את המטרה כמו פעם
הובן ההקשר?