דרוש מידע הספר רזי ניהר של אביגיל גדולד

בקיצור, תהיו בטוחים שיש לזה פיתרון שמעוגן בהלכה. חדמ"ש.
לא כתוב בשום מקום בת כמה התינוקת כשאיספאל ורחלינה קראו לה לינאר.
אולי הסופרת בכוונה עירפלה את הסצנה, בכדי שכשנקרא אותה בספר הראשון תראה לנו הגיונית.
 
נערך לאחרונה ב:
בקיצור, תהיו בטוחים שיש לזה פיתרון שמעוגן בהלכה. חדמ"ש.
ועובדה שיש דרכים לפתור את זה.
תהיו בטוחים שאביגיל גדולד לא דקדקה את ההלכות בספר עד כדי כך, כשאחרי הכול זה לא יהודים.
אין שם מתן תורה ויציאת מצרים, גם לא חומש וסידור.
 
תהיו בטוחים שאביגיל גדולד לא דקדקה את ההלכות בספר עד כדי כך, כשאחרי הכול זה לא יהודים.
אין שם מתן תורה ויציאת מצרים, גם לא חומש וסידור.
רק חגים, שבתות, כיסוי ראש, נישואים כדת משה וישראל, תפילות, צניעות, כשרות... ועוד ועוד ועוד.
זה שלא פירטה זה בשביל לא להעיק ולהיכנס מקומות סבכוכים, אבל כל מה שיכלה- פירטה. הרי ברור שהדמויות לא יעשו שום דבר בניגוד להלכה, ועוד בכאלו הלכות...
 
רק חגים, שבתות, כיסוי ראש, נישואים כדת משה וישראל, תפילות, צניעות, כשרות... ועוד ועוד ועוד.
זה שלא פירטה זה בשביל לא להעיק ולהיכנס מקומות סבכוכים, אבל כל מה שיכלה- פירטה. הרי ברור שהדמויות לא יעשו שום דבר בניגוד להלכה, ועוד בכאלו הלכות...
נו! באמת דין שרובנו לא יודעינו עליו, וגם מי שכן לא קפץ לו מיד, לומר שנכנסה עד כדי כך לפרטי דינים בקושי ידועים, זה כבר מוגזם.
ואם אתם ממש רוצים ספקולציות.
אז אפשר לומר שאז רחלינה ואיספאל עדיין לא הספיקו להינשא.
 
נו! באמת דין שרובנו לא יודעינו עליו, וגם מי שכן לא קפץ לו מיד, לומר שנכנסה עד כדי כך לפרטי דינים בקושי ידועים, זה כבר מוגזם.
ואם אתם ממש רוצים ספקולציות.
אז אפשר לומר שאז רחלינה ואיספאל עדיין לא הספיקו להינשא.
היה עניין דומה בספר 'אדמה פראית' של מ.קינן, שאשתו של גדליה רצתה לחכות שנתיים ורק אז לקבל את הגט כי ממילא היא אסורה עד אז.
כך שאני סבורה שלהרבה דווקא קפצה התמיהה, ובכללי, זה לא משנה אם זה דין ידוע או לא, ברור לי שסופרת וההוצאה לא היו מתעלמים מדבר כזה, גם אם היו בונים עלינו שלא נדע.
בנוסף, כל כך קל היה לפתור את זה מלכתחילה (הרי הסופרת ידעה שטורמסו הוא אביה של לינאר מההתחלה, אז איזו בעיה הייתה לה לסדר את העניינים כך שהכול יהיה בדיוק מושלם ומתאים להלכה? שום בעיה, ולכן, אם יוצאים מנקודת ההנחה הפשוטה שהסופרת הייתה חייבת לפתור אז זה כבר מהספר הראשון- מבינים שוודאי שהעלילה תוכננה כך שזה יהיה בסדר).

ובכן, אם גם ההסבר הזה לא מניח את דעתך- העניין עם טורמסו מתמיה גם כך, הרי חובה שיהים נתן לה גט, (אפילו אם לשיטתך לדין של השנתיים הסופרת התעלמה) ואם כבר מסתכבים עם הגט, שוודאי שניתן לה, לא כל כך קשה לסגור גם את הפינה הזאת.

אבל יותר ממוזמנים לחפש הוכחות בספר שנוגדות את ההשערה הזאת, אולי נחכים כולנו...

בל נשכח שעד כה לא סופר לנו כמעט כלום על נישואיהם של רחלינה ויהים. כך שטכנית בספר הבא הסופרת יכולה לשטוח בפנינו סיפור מסעיר על כל מה שקרה שם שיסביר את הכל.
 
הכל מסביר למה היא החליטה כך
אבל למה היא לה התלבטה
באמת, תעצמו עיניים ודמינו אתכם בסיטואציה כזאת,
אין סיכוי שבעולם שתענו כזה לא בלי להתלבט,
היא מתוארת לכל אורך הספר כדמות אימפולסיבית שלא חושבת יותר מדי בהיגיון והרבה פעמים מסתכנת שלא לצורך בגלל טוב ליבה
זה אחד מהמקרים
 
היא מתוארת לכל אורך הספר כדמות אימפולסיבית שלא חושבת יותר מדי בהיגיון והרבה פעמים מסתכנת שלא לצורך בגלל טוב ליבה
זה אחד מהמקרים
בלי כל קשר לזה, באופיה שאיפה לכוח לא מניעה אותה, היא בצד של הטוהר.
היה עניין דומה בספר 'אדמה פראית' של מ.קינן, שאשתו של גדליה רצתה לחכות שנתיים ורק אז לקבל את הגט כי ממילא היא אסורה עד אז.
כך שאני סבורה שלהרבה דווקא קפצה התמיהה, ובכללי, זה לא משנה אם זה דין ידוע או לא, ברור לי שסופרת וההוצאה לא היו מתעלמים מדבר כזה, גם אם היו בונים עלינו שלא נדע.
בנוסף, כל כך קל היה לפתור את זה מלכתחילה (הרי הסופרת ידעה שטורמסו הוא אביה של לינאר מההתחלה, אז איזו בעיה הייתה לה לסדר את העניינים כך שהכול יהיה בדיוק מושלם ומתאים להלכה? שום בעיה, ולכן, אם יוצאים מנקודת ההנחה הפשוטה שהסופרת הייתה חייבת לפתור אז זה כבר מהספר הראשון- מבינים שוודאי שהעלילה תוכננה כך שזה יהיה בסדר).

ובכן, אם גם ההסבר הזה לא מניח את דעתך- העניין עם טורמסו מתמיה גם כך, הרי חובה שיהים נתן לה גט, (אפילו אם לשיטתך לדין של השנתיים הסופרת התעלמה) ואם כבר מסתכבים עם הגט, שוודאי שניתן לה, לא כל כך קשה לסגור גם את הפינה הזאת.

אבל יותר ממוזמנים לחפש הוכחות בספר שנוגדות את ההשערה הזאת, אולי נחכים כולנו...

בל נשכח שעד כה לא סופר לנו כמעט כלום על נישואיהם של רחלינה ויהים. כך שטכנית בספר הבא הסופרת יכולה לשטוח בפנינו סיפור מסעיר על כל מה שקרה שם שיסביר את הכל.
לומר שהוא נתן לה גט, זה ענין בסיסי, לומר שהסופרת וההוצאה לאור שמו לב שזה סותר לדין הזה, ואפ' היו שמים לב, שהם שינו את העלילה בגלל כזה דבר צדדי, זה מופקע.
מלבד דינים ידועים עיקריים ופשוטים, לא מוזכרים שאר הדינים, לדוג' הכשרת הבשר השחוט בספר הראשון לא מוזכרת, וכן תפילה, צום ביום החופה(לינאר החליטה לצום מעצמה) ועוד.
 
המשפט הזה יכול להיות עובדה. אם תרצו- אקסיומה. שום קשר בין אותו אביב בו הפציעה התינוקת לאוויר העולם לזמן הנוכחי במעגל השנה.
שוב, כתבתי כמה אופציות, אבל אם נלך על כך שנולדה ואז רחלינה ברחה או משהו (הרי מן הסתם יהים הפך טורמסו וגם אם נתן לה גט, לא היה מניח לאישתו לשעבר לברוח ולטייל לה בין הממלכות) אז לאחר שנתיים, במקום מסתור (מהרלי כלדהלן) ולאחר שנישאו כהלכה, איסאפאל ורחלינה ישבו להעניק לה שם חדש, טהור, נטול קשר לאביה מולידה הרשע.
הרי בתחילת הספר הראשון (אם קוראים אותו לאחר הספר השני ומבינים מה הלך שם) אפשר לראות שאיסאפאל מודע לעברה של רחלינה, כך שזה הגיוני.
שימו לב שאין שום תיאור על גילה של התינוקת הנ"ל בעת הם קוראים לה בשם. רק דיאלוג על עבר חורפי ועתיד אביבי (אם אני זוכרת נכון).
אין לי כל תכנית להעתיק לכאן את כל הפרק הראשון, אבל כל המעוניין יכול ללכת ולקרוא בעצמו.
ומובן משם במפורש ללא כל ערפל והסתרה שלינאר נולדה אז (תינוקת זעירה... ועוד כאלו)

ובאמת לא ברור איך מסתדר התמונה של טורמסו שהראה ללינאר וכו'
 
שהם שינו את העלילה בגלל כזה דבר צדדי, זה מופקע.
לא שינו את העלילה, בנו אותה מראש כך שתתאים להלכה. עוד מהספר הראשון.
מלבד דינים ידועים עיקריים ופשוטים, לא מוזכרים שאר הדינים, לדוג' הכשרת הבשר השחוט בספר הראשון לא מוזכרת, וכן תפילה, צום ביום החופה(לינאר החליטה לצום מעצמה) ועוד.
כתוב היכשהו שפיאגרו שוחט.
מלבד זאת, דווקא מה שכתבת מוכיח שכשצריך היא מזכירה, מפרטת, כל השאר- מובן מאליו.
 
אין לי כל תכנית להעתיק לכאן את כל הפרק הראשון, אבל כל המעוניין יכול ללכת ולקרוא בעצמו.
ומובן משם במפורש ללא כל ערפל והסתרה שלינאר נולדה אז (תינוקת זעירה... ועוד כאלו)
בן שנתיים, עדיין תינוק. אני דווקא קראתי את זה שוב והסתדרו לי לאחר קריאת הספר השני הרבה דברים שלא היו מובנים בקריאה ראשונה.
ובאמת לא ברור איך מסתדר התמונה של טורמסו שהראה ללינאר וכו'
מה הבעיה, נולדה- הצטלמו. לאחר מכן רחלינה ראתה שבגד, עבדה עליו שהתינוקת נפטרה וברחה.
 
שתתאים להלכה.
נו! שמלכתחילה תשים לב לכזה דבר צדדי ותחשבן את את זה בשעת בנית העלילה? אתם, הייתם שמים לב?
שפיאגרו שוחט.
על זה דיברתי שכתוב שהוא שלח להם בשר שחוט ולא כתוב שהם הכשירו אות, הרי לא נראה לומר שפיאגרו כבר הכשיר אותו.
ועל הצום ביום החופה, שכתוב מפורש שזה היה רצון עצמאי של לינאר ולא מנהג כללי, מה תאמרו?
 
בן שנתיים, עדיין תינוק. אני דווקא קראתי את זה שוב והסתדרו לי לאחר קריאת הספר השני הרבה דברים שלא היו מובנים בקריאה ראשונה.
בן שנתיים תינוק שכותבים עליו תינוק זעיר?? מתי לאחרונה ראית ילד בן שנתיים??
 
נו! שמלכתחילה תשים לב לכזה דבר צדדי ותחשבן את את זה בשעת בנית העלילה? אתם, הייתם שמים לב?
ברור. זה בכלל לא צדדי, זה אחד מעמודי התווך של הספר: היות לינאר ביתו של טורמסו.
על זה דיברתי שכתוב שהוא שלח להם בשר שחוט ולא כתוב שהם הכשירו אות, הרי לא נראה לומר שפיאגרו כבר הכשיר אות
גם לא כתוב איזה סוג בשר זה היה, אולי הייתה צריכה הסופרת לפרט בכדי שלא נחשוב שזה חלילה בעל חיים שאיננו טהור? אני לא באה לזלזל, חס ושלום, רק להסביר שאין לדבר סוף ואם הסופרת הייתה מתעמקת מעבר לנדרש בדקדוקים שכאלו, זה לא היה נגמר. זה לא ספר על יהודי בערבות הסיבריות שמצליח לשמור שבת על אף המצב ולא אוכל טריפות וכו' וכו' , כל תוספת שכזו, שוודאי ברור לקוראים שהדמויות לא עוברות על תרי"ג - אין עניין לפרט.
ועל הצום ביום החופה, שכתוב מפורש שזה היה רצון עצמאי של לינאר ולא מנהג כללי, מה תאמרו?
שלא כל עדות ישראל נוהגות לצום ביום החופה. בעיקר מנהג אשכנז.
 
לכאורה זה הכי הגיוני יותר מכל מה שנאמר פה
אני עוסקת לגופו של כתוב, לא לגופו של כותב. אתם העליתם טענות, אני כתבתי תשובות הגיוניות לדעתי, אתם לא חייבים לקבל אותם. הכל בסדר.

ובבקשה, לשמור על עניניות כדי שהאשכול לא ינעל...
 
שזה פשוט לא הגיוני.
מכיוון שקוראים לך אונמר אני משערת שאת מחבבת את סדרת ממלכה במבחן, ובאמת שם לא היה נוצר כזה מצב של טעות הלכתית.
אבל זה ספר אחר. ולמרות שברור לחלוטין שמנהגי בני אברהם זה בעצם היהדות, היא לא מחויבת לזה באמת.
זה שאלה שאני עצמי העליתי כי ציפיתי מסופרת לשים לב גם לפרטים קטנים (ואגב זוהי לא הלכה לא מוכרת כפי שנאמר פה, אולי לכאלו שלא מכירים גרושות מקרוב, ולצערנו יש הרבה כאלו)
 
ברור. זה בכלל לא צדדי, זה אחד מעמודי התווך של הספר: היות לינאר ביתו של טורמסו.
החלק בעלילה לא צדדי, התאור המדויק איך זה קרה ואם חיכו או לא חיכו שנתיים, הוא הצדדי.
גם לא כתוב איזה סוג בשר זה היה,
דוקא כתוב, זה היה כבשים.
שזה פשוט לא הגיוני.
לא הגיוני לומר שהיא לא שמה לב או התעלמה מאיזה דין שרובנו המוחלט לא זכרנו עד שלא זוכר מי העלה כאן.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

אז אחרי שנבלעתי עמוק בתוך קרביה של מפלצת הזוהר הספרותית שהיא "רזי נאאר" ושרדתי כדי לספר. התיישבתי לכתוב את הגיגיי על היצירה הזו, כן - מדובר ביצירת אמנות של ממש.

עם מעט מאוד כללי כתיבה פורמליים, תוך ריקוד עוועים בין ז'אנר, חלום וחזיון נרקמה עלילה מתוחכמת, לא צפויה ועל אף כל הרוע שנשפך ממנה - מלאת רגש.

איך מסכמים מעל אלף עמודים? לא מסכמים.
אבל הנה כמה נקודות שצפו לי במהלך הקריאה -

בין הקוראים עלתה לא פעם השאלה, מהו הרקע לסיפור? זו פנטזיה, עם נגיעות אימה, המשלבת שפע של אלמנטים, מפלצות, רוחות, כוחות על, פורטלי מעבר, קסם ועוד.
אך אין לו תשתית היסטורית מוכרת, והוא גם אינו אלגוריה לפחות לא באופן ברור. (יהיו שיחלקו, אשמח להבין במה הוא אלגורי)
עם זאת, נראה כי העלילה מרפררת לעשרת השבטים האבודים, "הרי החושך" המוזכרים בה לא פעם, נהר המשליך אבנים (רמז לסמבטיון?)
זה יכול ליישב את המונח "בני אברהם" ואת הסימובליזם היהודי השזור לאורך הספר, נוגע ולא נוגע.

הכתיבה עצמה - מופתית, חושנית כמעט. שואבת לתוך תיאוריה הסבוכים את כל כולך, כמעט ניתן להרגיש על קצה הלשון את טעם הקפה, להצטמרר מהקור המקפיא של סופת האימים ולחוש את מקלה האכזרי של המשכילה בין האצבעות.

אגב, אכזרי - הספר רווי בתיאורי אלימות וסדיזם, בחדות וצבע שחוצה מעט את הגבולות המוכרים לנו בספרות החרדית. לא, לא כמו יונה ספיר.
האלימות מתוארת, נוטפת, ניגרת, ננעצת.

התפאורה של העלילה היא אפוקליפטית, אפלה לחלוטין. עונת חורף קודרת משתרעת לאורכה.
היא משתדלת להיות טראגית ככל האפשר, אבדן ואבל ניבטים מכל פינה עד כדי קושי אמיתי בקריאת קטעים מסוימים.
הרוע בספר הוא רוע מוחלט, ללא קונפליקט, סיפור הרקע של הנבל לא נועד כדי לעורר אמפתיה בקרב הקוראים ואין אף צדיק בסדום.

גיבורת הספר, למודת הסבל, מביאת הישועה, סמל התקווה - הלא היא לינאר, היא דמות שניתן להזדהות איתה, בעלת כוחות על - אך לא "כל יכולה" היא משלבת בתוכה חוסן גדול ורגש עז, הנסחט עד קצה גבול יכולת הצער שלה, ומעבר לו. ללא סתירה. התחושה היא שבאשר היא תלך במסעה המפותל - נלך עמה בנאמנות ובאהדה.

מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו - טורמסו הנוכחי, מבני אברהם - ילד, מעט סוציופת שגדל להיות התגלמות הרוע האנושי, אשר ביכולותו לשים קץ לסבלם של עמים שלמים - בוחר באכזריות חסרת תקנה. לבד מהפרעה אמיתית עמה נולד - סיפורו של יהים הקטן אינו משכנע במיוחד ביחס למבוגר שנהיה.

הדבר הבולט ביותר בספר, הוא המקוריות שלו. היכולת להפתיע אותנו מחדש עם טוויסטים חדים, עליות ומורדות בלתי צפויות ורכבת הרים רגשית ולעיתים גם פיזית ממש.

"גבירתי גברת גדולד, הואילי נא להמשיך לכתוב במרץ ובחמלתו הספר הבא יצא במהרה"
על החתום -
נאמני הזקן.
ארבע שנים של צפיה מאז הכרכים הקודמים, וכמות הפייק ניוז, ההוצאות להורג וההשערות לא ניתנות לספירה. כבר ממבט ראשון בספר, ניתן להבין שההשקעה והאורך מצדיקים את ההמתנה.
כמו תמיד, בביקורות מסוג זה אני מעט מתקשה לחלק לכותרות מסודרות ולנושאים, עימכם הסליחה...



כשיש ביד שתי ספרים, אפשר כבר להתחיל לדבר בפרספקטיבה של סדרה, ולבקר בהתאם. ע"פ הבניה של הספרים עד כה, אני מהמרת, ודי בטוחה בדעתי, שזה הולך לכיוון של טרילוגיה. ולפני שאתם מגלגלים עיניים ומגחכים על הטרנד, בואו נדבר רגע מה זאת טרילוגיה, ומה ההבדל בינה לבין סדרת ספרים. טרילוגיה בעיני היא שלושה ספרים, עם דגש על המספר שלוש. העלילה היא עלילה אחת, המחולקת לספרים עם סיום ביניים בכל ספר, עד הספר האחרון. הספר הראשון לרוב יהיה הכרות עם העולם בו הטרילוגיה מתקיימת, הצגת הקונפליקט המרכזי של העלילה, כשהספר יסגר בטוב, יחסית. הספר השני יהיה הספר הקשה ביותר, העלילה תעמיק עוד, הטוב והרע יתרחקו עוד יותר זה מזה, האופל יתגבר, והסיום – לרוב לא חיובי. הספר האחרון ימשיך את השני, עד לנקודת השיא ולהתרה. לעומת זאת, סדרה בעיניי, היא אוסף של ספרים הנמצאים תחת כותרת משותפת – גיבור זהה, קונספט זהה, זירה זהה ועוד. בשנים האחרונות תופעת הסדרות התפשטה בציבור החרדי בשיטת כל המרבה הרי זה משובח, ומחצית מהספרים הם 'חלק מסדרת המתח האגדית' או ש'עלילותיו של גיבורנו לא תמו וניפגש שוב בספר הבא'. בגלל כל זה, הופעה של טרילוגיה אמיתית, ועוד פנטזיה – היא מבורכת בעיניי, ואני מקווה שבעקבותיה התופעה תתפשט עוד ועוד.

הספר בנוי בצורה מדהימה. אם בספרים הקודמים היו תלונות על התמרחות, פה העלילה קצבית וכל משפט הוא תגלית חדשה והתקדמות בסיפור. הספר מתחיל בפרולוג מפחיד וקשה לקריאה, ואח"כ בערך מאתיים עמודים של התרחשויות שליליות. לאחר מכן יש אתנחתא קלה למשך כמה עשרות עמודים כיפיים ומגניבים, ואז כמעט עד סוף הספר האופל משתלט ולינאר חוטפת מכל כיוון אפשרי. ופתאום, ממש במאה עמודים האחרונים של הספר, סוף סוף משהו טוב קורה ללינאר, עד הסיום – שבו המצב בשלוש הממלכות קשה מאי פעם, אבל לינאר ופיאגרו באיזשהו ניצחון חלקי על המשטר. ואז, מגיע האפילוג. קטע פשוט יפיפה. ספרותית, כתיבתית, עלילתית. והדבר המדהים בעיני – זה שהסופרת סגרה מעגל עם האפילוג.
העלילה מדהימה ומפתיעה, מלאת הפתעות וטוויסטים. מתברר, כצפוי, שהסופרת ידעה מראש בדיוק מה הולך לקרות בספרים הבאים, ושתלה הרבה רמזים מקדימים ושאלות שנפתרות. בלי לתת מדי הרבה ספויילרים – אגדות רבות מתגלות כאמיתיות, חלומות מתגשמים ודמויות מהעבר מוארות באור חדש ומפחיד. קטע שאהבתי הוא הספר בתוך ספר – מלכות של שמש ירח ועשן כוכבים. מגניב!

כצפוי מסיפור דיסטופי, האופל שולט בכל. הנבלים – הם הסטראוטיפ המדויק. הרוע הוא אמיתי, ומאידיאל. זוכרים את הפריחה היפה ליד בקתת משפחה רז? את התיאורים על טעמם המדויק של הדוקאנים, צבע השקיעה והרעב הכבד? אז התיאורים נשארים, אבל המתוארים משתנים בחדות. בספר מתוארים לאורך, לרוחב ולעומק נופים אפלים, נבלים אכזריים, חיות מחרידות ועוד. האלימות קשה מאוד לקריאה, ולשואלים – קשה פי כמה מהספרים הקודמים. אם עד כה השיא היה ההוצאה להורג של ההורים של דיתה לעיניה, בספר הנוכחי זו רק מדרגה ראשונה. הוצאות להורג על ימין ועל שמאל, איומים, תאי כלא מחרידים, ואנשים שפשוט מחרידים לקריאה. החלק שהיה לי הכי קשה לקרוא – זה הקטעים על העם הראשלי, שהתיאורים עליו הם פשוט בחילה. באופן אישי – רעדתי פיזית במהלך הקריאה. למתלוננים על הספר הראשון – אל תקראו את השני, הוא לא יעשה לכם טוב.

מה שעוד מעמיקה מאוד בספר, היא הפנטזיה. בספרים הקודמים היא הוכנסה במינון קטן, ופה הסופרת הולכת על הקופה והפנטזיה היא פנטזיה על מלא. קצת היה קשה להחזיק ראש עם כל כך הרבה חיות, כלי נשק וטקסים, אבל זה שווה, כי התוצאה פשוט יפיפה. ברמת האליגוריה גם יש העמקה קלה, כשלינאר הופכת ממביאת גאולת הכפרים למביאת גאולת הממלכות, ומושגים כמו אחרית הימים נכנסים. אם כי, אני מחכה לראות איך הסיפור יסתיים, ואז לגבש את דעתי על האליגוריה שהסופרת הכניסה. יש לי הרהור מסוים, יכול להיות שהיא הכניסה את כל האליגוריה ו/או היהדות כדי להצדיק את הרוע של הראשלים? כי באופן רגיל, לא כותבים בציבורינו על נבלים עד כדי כך אכזריים, ברמת ההנאה מהרוע, וכשהיא בעצם אומרת – הם שונאים את בני אברהם סתם, מאותה סיבה שחמאס הרגו לנו 1300 איש לפני שנתיים, היא מצדיקה את עצמה. אבל אם היא הולכת על הקבלה חזקה, היא תצטרך גם לספק הסבר מיהי לינאר ועוד שאלות. כך או כך, מסקנת הביניים שלי על השאלה של איזה ז'אנר הסדרה – היא פנטזיה אפית עם מרכיבים אליגוריים. בזה, בסוגריים, היא לוקחת מיונה ספיר את התואר של הפנטזיה הראשונה במגזר...

נקודה משמעותית שהפריעה לי: אפיון הדמויות בסיסי מאוד מאוד, והגיבורים לא עוברים שינויים פנימיים משמעותיים. אם לפחות היא הייתה כותבת רק בטווח האפיון, ניחא. אבל לינאר נעה ונדה באירועים שדורשים ממנה מעבר, והתגובות שלה משתנות ולא עיקביות, מה שמוריד מאוד מהאמינות של הדמות. כשטורמסו מאיים עליה היא נכנעת בכזו קלות! הייתי מצפה ממנה ליותר. גם היחס המשתנה שלה לבנות העמים, וההחלטות הלא מספיק מנומקות. גם ההצטרפות של דיקלואר לפולארים בעייתית, כי נכון שבספר הראשון היא בנתה את הדמות שלו כאחד שמאמין בכח ובתנו לצה"ל לכסח, אבל חוץ מאופי יש לגיבור גם אישיות, והאישיות של דיקלואר עד כה הייתה יפה! היו לו מידות טובות, והוא באמת ובתמים אהב את לינאר. אני מסרבת להאמין לכך שהוא נתן לה פשוט למות, זה לא דיקלואר של הספר הראשון!
הערה נוספת, שקשורה גם לעלילה, היא שלינאר מפגינה טיפשות מסוימת, למה היא לא קוראת לניצוץ? גם אם הוא לא ענה לה בפעם הראשונה, הייתי מצפה שתנסה שוב ושוב, ולו רק מהרצון להיאחז במשהו. אגב, היו דברים רבים שניחשתי מראש, ופשוט חיכיתי שלינאר תקלוט אותם גם, לדוגמא ברגע שהיא נכנסה למצודת הזכוכית היה ברור לי שאנשי המלח יסייעו לה לצאת, ומי הם האחים באגדת האחים מראשל שיערתי עוד לפני הקריאה של הספר.

יש לסופרת קטע מסוים, שהיא פותחת נושאים ותעלומות בקול רעש גדול, ולבסוף כמעט ולא מתייחסת אליהם או שהם נדחים לספר הבא. עיר האסירים כמעט ולא הוזכרה, זה קו עלילה שנפתח בספר הקודם וחשבתי שימשיך בספר הנוכחי. גם הפרולוג מטיל האימה בעצם לא היה משמעותי בכלום לעלילה, מלבד ההרגשה המעצבנת כשהקוראים מחזיקים במידע שהגיבור לא מכיר, ופועל בצורה שגויה. והשיא – זה הפומפוזיות של "רזי ניהר, מביאת גאולת הכפרים". במציאות כמעט ואין חשיבות בספר הנוכחי לשם שלו, והוא לא באמת מניע את העלילה. אפרופו רזי ניהר, יש פה סתירה - באגדה על רזי ניהר נאמר שכשהסבתא העבירה את כח ראיית הצללים לנכדתה היא הפסיקה לראות אותם, אז למה בזמן שלינאר כבר קיבלה את הכח הוא לפתע מופיע אצל המשרתת ההיא? ובנוסף, איפה הוא היה קודם, למה היא לא ראתה צללים לפני שהיא חלתה באנטהילוקיוס?

מרגישה קטנונית לכתוב את זה, ולכן זה רק בסוף בסוף – היו כמה סצנות ואלמנטים שהזכירו לי ספרים אחרים, יתכן שזה נטו הרגשה שלי, אבל בכל אופן מניחה את זה. מעבר הכור – שרשרת שמסובבים בה משהו ואז עוברים... קשה לי להאמין שזה לא קשור למחולל זמן. כנ"ל המושג טוהר הדם שאין לי מושג למה הוא נכנס בכלל לספר, היה אפשר להתגזען וללמוד סולם דרגות גם בלי המילים האלו שאין להם באמת אחיזה במציאות, הרי אין שם מדרג של חצויי דם או מעמדות ביניים כתוצאה מנישואים בין אנשים ממעמד שונה. הייתי משנה את שלט הכניסה לראשל למשהו אחר, ובטח לא פעמיים טוהר. שינויי צורה, הפריאטור שהופך ליונה... חבל, היה אפשר בקלות לשנות אותם למשהו שלא מזכיר שום ספר.
בשלב מסוים בספר, עלה מול עיני חלום של מלך, על ציפור שחורה וציפור לבנה, וטיפת דם שנופלת על כוזר, וגם הסצנה של ההעלאה על המוקד הזכירה לי קטע שבו נער אחד אמור להתלות על העמוד הירוק במרכז אתיל, ולבסוף מגלה את אביו, ודיקלואר הוא הקבלה אמיתית לשאול - כמובן שכל אלו הן אסטואציות בלבד.
(ורק בסוגריים: החורף של שירי | החורף של דיתה😉)

כיף שקראתם עד פה,
ותודה לאביגיל גדולד על יצירת האומנות הזו.
מומלץ בחום!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  12  פעמים
למעלה