דרוש מידע הספר רזי ניהר של אביגיל גדולד

בקיצור, תהיו בטוחים שיש לזה פיתרון שמעוגן בהלכה. חדמ"ש.
לא כתוב בשום מקום בת כמה התינוקת כשאיספאל ורחלינה קראו לה לינאר.
אולי הסופרת בכוונה עירפלה את הסצנה, בכדי שכשנקרא אותה בספר הראשון תראה לנו הגיונית.
 
נערך לאחרונה ב:
בקיצור, תהיו בטוחים שיש לזה פיתרון שמעוגן בהלכה. חדמ"ש.
ועובדה שיש דרכים לפתור את זה.
תהיו בטוחים שאביגיל גדולד לא דקדקה את ההלכות בספר עד כדי כך, כשאחרי הכול זה לא יהודים.
אין שם מתן תורה ויציאת מצרים, גם לא חומש וסידור.
 
תהיו בטוחים שאביגיל גדולד לא דקדקה את ההלכות בספר עד כדי כך, כשאחרי הכול זה לא יהודים.
אין שם מתן תורה ויציאת מצרים, גם לא חומש וסידור.
רק חגים, שבתות, כיסוי ראש, נישואים כדת משה וישראל, תפילות, צניעות, כשרות... ועוד ועוד ועוד.
זה שלא פירטה זה בשביל לא להעיק ולהיכנס מקומות סבכוכים, אבל כל מה שיכלה- פירטה. הרי ברור שהדמויות לא יעשו שום דבר בניגוד להלכה, ועוד בכאלו הלכות...
 
רק חגים, שבתות, כיסוי ראש, נישואים כדת משה וישראל, תפילות, צניעות, כשרות... ועוד ועוד ועוד.
זה שלא פירטה זה בשביל לא להעיק ולהיכנס מקומות סבכוכים, אבל כל מה שיכלה- פירטה. הרי ברור שהדמויות לא יעשו שום דבר בניגוד להלכה, ועוד בכאלו הלכות...
נו! באמת דין שרובנו לא יודעינו עליו, וגם מי שכן לא קפץ לו מיד, לומר שנכנסה עד כדי כך לפרטי דינים בקושי ידועים, זה כבר מוגזם.
ואם אתם ממש רוצים ספקולציות.
אז אפשר לומר שאז רחלינה ואיספאל עדיין לא הספיקו להינשא.
 
נו! באמת דין שרובנו לא יודעינו עליו, וגם מי שכן לא קפץ לו מיד, לומר שנכנסה עד כדי כך לפרטי דינים בקושי ידועים, זה כבר מוגזם.
ואם אתם ממש רוצים ספקולציות.
אז אפשר לומר שאז רחלינה ואיספאל עדיין לא הספיקו להינשא.
היה עניין דומה בספר 'אדמה פראית' של מ.קינן, שאשתו של גדליה רצתה לחכות שנתיים ורק אז לקבל את הגט כי ממילא היא אסורה עד אז.
כך שאני סבורה שלהרבה דווקא קפצה התמיהה, ובכללי, זה לא משנה אם זה דין ידוע או לא, ברור לי שסופרת וההוצאה לא היו מתעלמים מדבר כזה, גם אם היו בונים עלינו שלא נדע.
בנוסף, כל כך קל היה לפתור את זה מלכתחילה (הרי הסופרת ידעה שטורמסו הוא אביה של לינאר מההתחלה, אז איזו בעיה הייתה לה לסדר את העניינים כך שהכול יהיה בדיוק מושלם ומתאים להלכה? שום בעיה, ולכן, אם יוצאים מנקודת ההנחה הפשוטה שהסופרת הייתה חייבת לפתור אז זה כבר מהספר הראשון- מבינים שוודאי שהעלילה תוכננה כך שזה יהיה בסדר).

ובכן, אם גם ההסבר הזה לא מניח את דעתך- העניין עם טורמסו מתמיה גם כך, הרי חובה שיהים נתן לה גט, (אפילו אם לשיטתך לדין של השנתיים הסופרת התעלמה) ואם כבר מסתכבים עם הגט, שוודאי שניתן לה, לא כל כך קשה לסגור גם את הפינה הזאת.

אבל יותר ממוזמנים לחפש הוכחות בספר שנוגדות את ההשערה הזאת, אולי נחכים כולנו...

בל נשכח שעד כה לא סופר לנו כמעט כלום על נישואיהם של רחלינה ויהים. כך שטכנית בספר הבא הסופרת יכולה לשטוח בפנינו סיפור מסעיר על כל מה שקרה שם שיסביר את הכל.
 
הכל מסביר למה היא החליטה כך
אבל למה היא לה התלבטה
באמת, תעצמו עיניים ודמינו אתכם בסיטואציה כזאת,
אין סיכוי שבעולם שתענו כזה לא בלי להתלבט,
היא מתוארת לכל אורך הספר כדמות אימפולסיבית שלא חושבת יותר מדי בהיגיון והרבה פעמים מסתכנת שלא לצורך בגלל טוב ליבה
זה אחד מהמקרים
 
היא מתוארת לכל אורך הספר כדמות אימפולסיבית שלא חושבת יותר מדי בהיגיון והרבה פעמים מסתכנת שלא לצורך בגלל טוב ליבה
זה אחד מהמקרים
בלי כל קשר לזה, באופיה שאיפה לכוח לא מניעה אותה, היא בצד של הטוהר.
היה עניין דומה בספר 'אדמה פראית' של מ.קינן, שאשתו של גדליה רצתה לחכות שנתיים ורק אז לקבל את הגט כי ממילא היא אסורה עד אז.
כך שאני סבורה שלהרבה דווקא קפצה התמיהה, ובכללי, זה לא משנה אם זה דין ידוע או לא, ברור לי שסופרת וההוצאה לא היו מתעלמים מדבר כזה, גם אם היו בונים עלינו שלא נדע.
בנוסף, כל כך קל היה לפתור את זה מלכתחילה (הרי הסופרת ידעה שטורמסו הוא אביה של לינאר מההתחלה, אז איזו בעיה הייתה לה לסדר את העניינים כך שהכול יהיה בדיוק מושלם ומתאים להלכה? שום בעיה, ולכן, אם יוצאים מנקודת ההנחה הפשוטה שהסופרת הייתה חייבת לפתור אז זה כבר מהספר הראשון- מבינים שוודאי שהעלילה תוכננה כך שזה יהיה בסדר).

ובכן, אם גם ההסבר הזה לא מניח את דעתך- העניין עם טורמסו מתמיה גם כך, הרי חובה שיהים נתן לה גט, (אפילו אם לשיטתך לדין של השנתיים הסופרת התעלמה) ואם כבר מסתכבים עם הגט, שוודאי שניתן לה, לא כל כך קשה לסגור גם את הפינה הזאת.

אבל יותר ממוזמנים לחפש הוכחות בספר שנוגדות את ההשערה הזאת, אולי נחכים כולנו...

בל נשכח שעד כה לא סופר לנו כמעט כלום על נישואיהם של רחלינה ויהים. כך שטכנית בספר הבא הסופרת יכולה לשטוח בפנינו סיפור מסעיר על כל מה שקרה שם שיסביר את הכל.
לומר שהוא נתן לה גט, זה ענין בסיסי, לומר שהסופרת וההוצאה לאור שמו לב שזה סותר לדין הזה, ואפ' היו שמים לב, שהם שינו את העלילה בגלל כזה דבר צדדי, זה מופקע.
מלבד דינים ידועים עיקריים ופשוטים, לא מוזכרים שאר הדינים, לדוג' הכשרת הבשר השחוט בספר הראשון לא מוזכרת, וכן תפילה, צום ביום החופה(לינאר החליטה לצום מעצמה) ועוד.
 
המשפט הזה יכול להיות עובדה. אם תרצו- אקסיומה. שום קשר בין אותו אביב בו הפציעה התינוקת לאוויר העולם לזמן הנוכחי במעגל השנה.
שוב, כתבתי כמה אופציות, אבל אם נלך על כך שנולדה ואז רחלינה ברחה או משהו (הרי מן הסתם יהים הפך טורמסו וגם אם נתן לה גט, לא היה מניח לאישתו לשעבר לברוח ולטייל לה בין הממלכות) אז לאחר שנתיים, במקום מסתור (מהרלי כלדהלן) ולאחר שנישאו כהלכה, איסאפאל ורחלינה ישבו להעניק לה שם חדש, טהור, נטול קשר לאביה מולידה הרשע.
הרי בתחילת הספר הראשון (אם קוראים אותו לאחר הספר השני ומבינים מה הלך שם) אפשר לראות שאיסאפאל מודע לעברה של רחלינה, כך שזה הגיוני.
שימו לב שאין שום תיאור על גילה של התינוקת הנ"ל בעת הם קוראים לה בשם. רק דיאלוג על עבר חורפי ועתיד אביבי (אם אני זוכרת נכון).
אין לי כל תכנית להעתיק לכאן את כל הפרק הראשון, אבל כל המעוניין יכול ללכת ולקרוא בעצמו.
ומובן משם במפורש ללא כל ערפל והסתרה שלינאר נולדה אז (תינוקת זעירה... ועוד כאלו)

ובאמת לא ברור איך מסתדר התמונה של טורמסו שהראה ללינאר וכו'
 
שהם שינו את העלילה בגלל כזה דבר צדדי, זה מופקע.
לא שינו את העלילה, בנו אותה מראש כך שתתאים להלכה. עוד מהספר הראשון.
מלבד דינים ידועים עיקריים ופשוטים, לא מוזכרים שאר הדינים, לדוג' הכשרת הבשר השחוט בספר הראשון לא מוזכרת, וכן תפילה, צום ביום החופה(לינאר החליטה לצום מעצמה) ועוד.
כתוב היכשהו שפיאגרו שוחט.
מלבד זאת, דווקא מה שכתבת מוכיח שכשצריך היא מזכירה, מפרטת, כל השאר- מובן מאליו.
 
אין לי כל תכנית להעתיק לכאן את כל הפרק הראשון, אבל כל המעוניין יכול ללכת ולקרוא בעצמו.
ומובן משם במפורש ללא כל ערפל והסתרה שלינאר נולדה אז (תינוקת זעירה... ועוד כאלו)
בן שנתיים, עדיין תינוק. אני דווקא קראתי את זה שוב והסתדרו לי לאחר קריאת הספר השני הרבה דברים שלא היו מובנים בקריאה ראשונה.
ובאמת לא ברור איך מסתדר התמונה של טורמסו שהראה ללינאר וכו'
מה הבעיה, נולדה- הצטלמו. לאחר מכן רחלינה ראתה שבגד, עבדה עליו שהתינוקת נפטרה וברחה.
 
שתתאים להלכה.
נו! שמלכתחילה תשים לב לכזה דבר צדדי ותחשבן את את זה בשעת בנית העלילה? אתם, הייתם שמים לב?
שפיאגרו שוחט.
על זה דיברתי שכתוב שהוא שלח להם בשר שחוט ולא כתוב שהם הכשירו אות, הרי לא נראה לומר שפיאגרו כבר הכשיר אותו.
ועל הצום ביום החופה, שכתוב מפורש שזה היה רצון עצמאי של לינאר ולא מנהג כללי, מה תאמרו?
 
בן שנתיים, עדיין תינוק. אני דווקא קראתי את זה שוב והסתדרו לי לאחר קריאת הספר השני הרבה דברים שלא היו מובנים בקריאה ראשונה.
בן שנתיים תינוק שכותבים עליו תינוק זעיר?? מתי לאחרונה ראית ילד בן שנתיים??
 
נו! שמלכתחילה תשים לב לכזה דבר צדדי ותחשבן את את זה בשעת בנית העלילה? אתם, הייתם שמים לב?
ברור. זה בכלל לא צדדי, זה אחד מעמודי התווך של הספר: היות לינאר ביתו של טורמסו.
על זה דיברתי שכתוב שהוא שלח להם בשר שחוט ולא כתוב שהם הכשירו אות, הרי לא נראה לומר שפיאגרו כבר הכשיר אות
גם לא כתוב איזה סוג בשר זה היה, אולי הייתה צריכה הסופרת לפרט בכדי שלא נחשוב שזה חלילה בעל חיים שאיננו טהור? אני לא באה לזלזל, חס ושלום, רק להסביר שאין לדבר סוף ואם הסופרת הייתה מתעמקת מעבר לנדרש בדקדוקים שכאלו, זה לא היה נגמר. זה לא ספר על יהודי בערבות הסיבריות שמצליח לשמור שבת על אף המצב ולא אוכל טריפות וכו' וכו' , כל תוספת שכזו, שוודאי ברור לקוראים שהדמויות לא עוברות על תרי"ג - אין עניין לפרט.
ועל הצום ביום החופה, שכתוב מפורש שזה היה רצון עצמאי של לינאר ולא מנהג כללי, מה תאמרו?
שלא כל עדות ישראל נוהגות לצום ביום החופה. בעיקר מנהג אשכנז.
 
לכאורה זה הכי הגיוני יותר מכל מה שנאמר פה
אני עוסקת לגופו של כתוב, לא לגופו של כותב. אתם העליתם טענות, אני כתבתי תשובות הגיוניות לדעתי, אתם לא חייבים לקבל אותם. הכל בסדר.

ובבקשה, לשמור על עניניות כדי שהאשכול לא ינעל...
 
שזה פשוט לא הגיוני.
מכיוון שקוראים לך אונמר אני משערת שאת מחבבת את סדרת ממלכה במבחן, ובאמת שם לא היה נוצר כזה מצב של טעות הלכתית.
אבל זה ספר אחר. ולמרות שברור לחלוטין שמנהגי בני אברהם זה בעצם היהדות, היא לא מחויבת לזה באמת.
זה שאלה שאני עצמי העליתי כי ציפיתי מסופרת לשים לב גם לפרטים קטנים (ואגב זוהי לא הלכה לא מוכרת כפי שנאמר פה, אולי לכאלו שלא מכירים גרושות מקרוב, ולצערנו יש הרבה כאלו)
 
ברור. זה בכלל לא צדדי, זה אחד מעמודי התווך של הספר: היות לינאר ביתו של טורמסו.
החלק בעלילה לא צדדי, התאור המדויק איך זה קרה ואם חיכו או לא חיכו שנתיים, הוא הצדדי.
גם לא כתוב איזה סוג בשר זה היה,
דוקא כתוב, זה היה כבשים.
שזה פשוט לא הגיוני.
לא הגיוני לומר שהיא לא שמה לב או התעלמה מאיזה דין שרובנו המוחלט לא זכרנו עד שלא זוכר מי העלה כאן.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

שלום וברכה,
ברצוני לברר בשביל מכרים-

אנו מנסים לאתר אנשים שרכשו דירה בפרויקט מגורים בעיר נתניה לפני כשנתיים במסגרת מודל התשלום ‎7/93.

מדובר בדירות חדשות שנרכשו “על הנייר”, כאשר בשלב הרכישה שולמה מקדמה של כ-7% ממחיר הדירה, והיתרה אמורה להיות משולמת לקראת מסירת הדירה (כ-93% מהסכום).

הרכישה בוצעה דרך מתווך שליווה את העסקה, ובמסגרת השיווק הוצג לרוכשים כי הרכישה היא על מנת למכור את הזכויות בדירה לפני המסירה.

המתווך גבה על השרות הזה כ-100K תוך התחייבות (לצערנו ללא כל תיעוד/ חוזה) שהוא ימצא קונה לדירה לכשתהיה מוכנה, והרוכשים יגזרו קופון של כמה מאות אלפים (ההפרש בין הדירה על הנייר לדירה המוכנה)

והנה- מתקרב זמן התשלום הסופי- והמתווך מודיע שהוא עשה כל מאמץ אך לא הצליח למכור את הדירה, מה שמשאיר את הרוכשים להתמודד לבד עם הצורך לשלם/למצוא קונה, בתוספת ההפסד העצום של הכסף שהוא גבה מהם ללא כל תמורה.

הבנו שישנם עוד קונים רבים שנפלו בפח...

המטרה שלנו היא ליצור קשר עם רוכשים נוספים כדי:
• להבין האם קיימים מקרים נוספים עם מאפיינים דומים
• להחליף מידע בין הרוכשים
• ולבחון אפשרות להתייעצות משפטית משותפת במידת הצורך

אם אתם:
• רכשתם דירה בפרויקט מגורים בנתניה לפני כשנתיים במסגרת עסקת ‎7/93
• נכנסתם לעסקה דרך מתווך שהציע ליווי או סיוע במכירת הדירה לפני המסירה
• או שאתם מכירים מישהו שנמצא במצב דומה

נשמח מאוד שתכתבו כאן, או שתשלחו מייל לכתובת: shenbituach ואז שטרודל ג'ימייל וכו'

בשורות טובות
אתגר קשרי מילים נוסף, מתחלף כל יום ב-13:00

מוזמנים לשלוח רעיונות לאתגר sheva.motion בג'ימייל
וכן אם יש רעיון למשחק מילים אחר שאשמח לבנות.

- ללא התחייבות לאתגר מדי יום
- ללא התחייבות לרמה גבוהה... מי שקל לו מדי, שייתן לילדיו הרכים לפתור

ועוד משחק נחמד שיצרתי בין לבין
אפשר לשנות את רמת הקושי בגלגל השיניים
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

אז אחרי שנבלעתי עמוק בתוך קרביה של מפלצת הזוהר הספרותית שהיא "רזי נאאר" ושרדתי כדי לספר. התיישבתי לכתוב את הגיגיי על היצירה הזו, כן - מדובר ביצירת אמנות של ממש.

עם מעט מאוד כללי כתיבה פורמליים, תוך ריקוד עוועים בין ז'אנר, חלום וחזיון נרקמה עלילה מתוחכמת, לא צפויה ועל אף כל הרוע שנשפך ממנה - מלאת רגש.

איך מסכמים מעל אלף עמודים? לא מסכמים.
אבל הנה כמה נקודות שצפו לי במהלך הקריאה -

בין הקוראים עלתה לא פעם השאלה, מהו הרקע לסיפור? זו פנטזיה, עם נגיעות אימה, המשלבת שפע של אלמנטים, מפלצות, רוחות, כוחות על, פורטלי מעבר, קסם ועוד.
אך אין לו תשתית היסטורית מוכרת, והוא גם אינו אלגוריה לפחות לא באופן ברור. (יהיו שיחלקו, אשמח להבין במה הוא אלגורי)
עם זאת, נראה כי העלילה מרפררת לעשרת השבטים האבודים, "הרי החושך" המוזכרים בה לא פעם, נהר המשליך אבנים (רמז לסמבטיון?)
זה יכול ליישב את המונח "בני אברהם" ואת הסימובליזם היהודי השזור לאורך הספר, נוגע ולא נוגע.

הכתיבה עצמה - מופתית, חושנית כמעט. שואבת לתוך תיאוריה הסבוכים את כל כולך, כמעט ניתן להרגיש על קצה הלשון את טעם הקפה, להצטמרר מהקור המקפיא של סופת האימים ולחוש את מקלה האכזרי של המשכילה בין האצבעות.

אגב, אכזרי - הספר רווי בתיאורי אלימות וסדיזם, בחדות וצבע שחוצה מעט את הגבולות המוכרים לנו בספרות החרדית. לא, לא כמו יונה ספיר.
האלימות מתוארת, נוטפת, ניגרת, ננעצת.

התפאורה של העלילה היא אפוקליפטית, אפלה לחלוטין. עונת חורף קודרת משתרעת לאורכה.
היא משתדלת להיות טראגית ככל האפשר, אבדן ואבל ניבטים מכל פינה עד כדי קושי אמיתי בקריאת קטעים מסוימים.
הרוע בספר הוא רוע מוחלט, ללא קונפליקט, סיפור הרקע של הנבל לא נועד כדי לעורר אמפתיה בקרב הקוראים ואין אף צדיק בסדום.

גיבורת הספר, למודת הסבל, מביאת הישועה, סמל התקווה - הלא היא לינאר, היא דמות שניתן להזדהות איתה, בעלת כוחות על - אך לא "כל יכולה" היא משלבת בתוכה חוסן גדול ורגש עז, הנסחט עד קצה גבול יכולת הצער שלה, ומעבר לו. ללא סתירה. התחושה היא שבאשר היא תלך במסעה המפותל - נלך עמה בנאמנות ובאהדה.

מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו - טורמסו הנוכחי, מבני אברהם - ילד, מעט סוציופת שגדל להיות התגלמות הרוע האנושי, אשר ביכולותו לשים קץ לסבלם של עמים שלמים - בוחר באכזריות חסרת תקנה. לבד מהפרעה אמיתית עמה נולד - סיפורו של יהים הקטן אינו משכנע במיוחד ביחס למבוגר שנהיה.

הדבר הבולט ביותר בספר, הוא המקוריות שלו. היכולת להפתיע אותנו מחדש עם טוויסטים חדים, עליות ומורדות בלתי צפויות ורכבת הרים רגשית ולעיתים גם פיזית ממש.

"גבירתי גברת גדולד, הואילי נא להמשיך לכתוב במרץ ובחמלתו הספר הבא יצא במהרה"
על החתום -
נאמני הזקן.
ארבע שנים של צפיה מאז הכרכים הקודמים, וכמות הפייק ניוז, ההוצאות להורג וההשערות לא ניתנות לספירה. כבר ממבט ראשון בספר, ניתן להבין שההשקעה והאורך מצדיקים את ההמתנה.
כמו תמיד, בביקורות מסוג זה אני מעט מתקשה לחלק לכותרות מסודרות ולנושאים, עימכם הסליחה...



כשיש ביד שתי ספרים, אפשר כבר להתחיל לדבר בפרספקטיבה של סדרה, ולבקר בהתאם. ע"פ הבניה של הספרים עד כה, אני מהמרת, ודי בטוחה בדעתי, שזה הולך לכיוון של טרילוגיה. ולפני שאתם מגלגלים עיניים ומגחכים על הטרנד, בואו נדבר רגע מה זאת טרילוגיה, ומה ההבדל בינה לבין סדרת ספרים. טרילוגיה בעיני היא שלושה ספרים, עם דגש על המספר שלוש. העלילה היא עלילה אחת, המחולקת לספרים עם סיום ביניים בכל ספר, עד הספר האחרון. הספר הראשון לרוב יהיה הכרות עם העולם בו הטרילוגיה מתקיימת, הצגת הקונפליקט המרכזי של העלילה, כשהספר יסגר בטוב, יחסית. הספר השני יהיה הספר הקשה ביותר, העלילה תעמיק עוד, הטוב והרע יתרחקו עוד יותר זה מזה, האופל יתגבר, והסיום – לרוב לא חיובי. הספר האחרון ימשיך את השני, עד לנקודת השיא ולהתרה. לעומת זאת, סדרה בעיניי, היא אוסף של ספרים הנמצאים תחת כותרת משותפת – גיבור זהה, קונספט זהה, זירה זהה ועוד. בשנים האחרונות תופעת הסדרות התפשטה בציבור החרדי בשיטת כל המרבה הרי זה משובח, ומחצית מהספרים הם 'חלק מסדרת המתח האגדית' או ש'עלילותיו של גיבורנו לא תמו וניפגש שוב בספר הבא'. בגלל כל זה, הופעה של טרילוגיה אמיתית, ועוד פנטזיה – היא מבורכת בעיניי, ואני מקווה שבעקבותיה התופעה תתפשט עוד ועוד.

הספר בנוי בצורה מדהימה. אם בספרים הקודמים היו תלונות על התמרחות, פה העלילה קצבית וכל משפט הוא תגלית חדשה והתקדמות בסיפור. הספר מתחיל בפרולוג מפחיד וקשה לקריאה, ואח"כ בערך מאתיים עמודים של התרחשויות שליליות. לאחר מכן יש אתנחתא קלה למשך כמה עשרות עמודים כיפיים ומגניבים, ואז כמעט עד סוף הספר האופל משתלט ולינאר חוטפת מכל כיוון אפשרי. ופתאום, ממש במאה עמודים האחרונים של הספר, סוף סוף משהו טוב קורה ללינאר, עד הסיום – שבו המצב בשלוש הממלכות קשה מאי פעם, אבל לינאר ופיאגרו באיזשהו ניצחון חלקי על המשטר. ואז, מגיע האפילוג. קטע פשוט יפיפה. ספרותית, כתיבתית, עלילתית. והדבר המדהים בעיני – זה שהסופרת סגרה מעגל עם האפילוג.
העלילה מדהימה ומפתיעה, מלאת הפתעות וטוויסטים. מתברר, כצפוי, שהסופרת ידעה מראש בדיוק מה הולך לקרות בספרים הבאים, ושתלה הרבה רמזים מקדימים ושאלות שנפתרות. בלי לתת מדי הרבה ספויילרים – אגדות רבות מתגלות כאמיתיות, חלומות מתגשמים ודמויות מהעבר מוארות באור חדש ומפחיד. קטע שאהבתי הוא הספר בתוך ספר – מלכות של שמש ירח ועשן כוכבים. מגניב!

כצפוי מסיפור דיסטופי, האופל שולט בכל. הנבלים – הם הסטראוטיפ המדויק. הרוע הוא אמיתי, ומאידיאל. זוכרים את הפריחה היפה ליד בקתת משפחה רז? את התיאורים על טעמם המדויק של הדוקאנים, צבע השקיעה והרעב הכבד? אז התיאורים נשארים, אבל המתוארים משתנים בחדות. בספר מתוארים לאורך, לרוחב ולעומק נופים אפלים, נבלים אכזריים, חיות מחרידות ועוד. האלימות קשה מאוד לקריאה, ולשואלים – קשה פי כמה מהספרים הקודמים. אם עד כה השיא היה ההוצאה להורג של ההורים של דיתה לעיניה, בספר הנוכחי זו רק מדרגה ראשונה. הוצאות להורג על ימין ועל שמאל, איומים, תאי כלא מחרידים, ואנשים שפשוט מחרידים לקריאה. החלק שהיה לי הכי קשה לקרוא – זה הקטעים על העם הראשלי, שהתיאורים עליו הם פשוט בחילה. באופן אישי – רעדתי פיזית במהלך הקריאה. למתלוננים על הספר הראשון – אל תקראו את השני, הוא לא יעשה לכם טוב.

מה שעוד מעמיקה מאוד בספר, היא הפנטזיה. בספרים הקודמים היא הוכנסה במינון קטן, ופה הסופרת הולכת על הקופה והפנטזיה היא פנטזיה על מלא. קצת היה קשה להחזיק ראש עם כל כך הרבה חיות, כלי נשק וטקסים, אבל זה שווה, כי התוצאה פשוט יפיפה. ברמת האליגוריה גם יש העמקה קלה, כשלינאר הופכת ממביאת גאולת הכפרים למביאת גאולת הממלכות, ומושגים כמו אחרית הימים נכנסים. אם כי, אני מחכה לראות איך הסיפור יסתיים, ואז לגבש את דעתי על האליגוריה שהסופרת הכניסה. יש לי הרהור מסוים, יכול להיות שהיא הכניסה את כל האליגוריה ו/או היהדות כדי להצדיק את הרוע של הראשלים? כי באופן רגיל, לא כותבים בציבורינו על נבלים עד כדי כך אכזריים, ברמת ההנאה מהרוע, וכשהיא בעצם אומרת – הם שונאים את בני אברהם סתם, מאותה סיבה שחמאס הרגו לנו 1300 איש לפני שנתיים, היא מצדיקה את עצמה. אבל אם היא הולכת על הקבלה חזקה, היא תצטרך גם לספק הסבר מיהי לינאר ועוד שאלות. כך או כך, מסקנת הביניים שלי על השאלה של איזה ז'אנר הסדרה – היא פנטזיה אפית עם מרכיבים אליגוריים. בזה, בסוגריים, היא לוקחת מיונה ספיר את התואר של הפנטזיה הראשונה במגזר...

נקודה משמעותית שהפריעה לי: אפיון הדמויות בסיסי מאוד מאוד, והגיבורים לא עוברים שינויים פנימיים משמעותיים. אם לפחות היא הייתה כותבת רק בטווח האפיון, ניחא. אבל לינאר נעה ונדה באירועים שדורשים ממנה מעבר, והתגובות שלה משתנות ולא עיקביות, מה שמוריד מאוד מהאמינות של הדמות. כשטורמסו מאיים עליה היא נכנעת בכזו קלות! הייתי מצפה ממנה ליותר. גם היחס המשתנה שלה לבנות העמים, וההחלטות הלא מספיק מנומקות. גם ההצטרפות של דיקלואר לפולארים בעייתית, כי נכון שבספר הראשון היא בנתה את הדמות שלו כאחד שמאמין בכח ובתנו לצה"ל לכסח, אבל חוץ מאופי יש לגיבור גם אישיות, והאישיות של דיקלואר עד כה הייתה יפה! היו לו מידות טובות, והוא באמת ובתמים אהב את לינאר. אני מסרבת להאמין לכך שהוא נתן לה פשוט למות, זה לא דיקלואר של הספר הראשון!
הערה נוספת, שקשורה גם לעלילה, היא שלינאר מפגינה טיפשות מסוימת, למה היא לא קוראת לניצוץ? גם אם הוא לא ענה לה בפעם הראשונה, הייתי מצפה שתנסה שוב ושוב, ולו רק מהרצון להיאחז במשהו. אגב, היו דברים רבים שניחשתי מראש, ופשוט חיכיתי שלינאר תקלוט אותם גם, לדוגמא ברגע שהיא נכנסה למצודת הזכוכית היה ברור לי שאנשי המלח יסייעו לה לצאת, ומי הם האחים באגדת האחים מראשל שיערתי עוד לפני הקריאה של הספר.

יש לסופרת קטע מסוים, שהיא פותחת נושאים ותעלומות בקול רעש גדול, ולבסוף כמעט ולא מתייחסת אליהם או שהם נדחים לספר הבא. עיר האסירים כמעט ולא הוזכרה, זה קו עלילה שנפתח בספר הקודם וחשבתי שימשיך בספר הנוכחי. גם הפרולוג מטיל האימה בעצם לא היה משמעותי בכלום לעלילה, מלבד ההרגשה המעצבנת כשהקוראים מחזיקים במידע שהגיבור לא מכיר, ופועל בצורה שגויה. והשיא – זה הפומפוזיות של "רזי ניהר, מביאת גאולת הכפרים". במציאות כמעט ואין חשיבות בספר הנוכחי לשם שלו, והוא לא באמת מניע את העלילה. אפרופו רזי ניהר, יש פה סתירה - באגדה על רזי ניהר נאמר שכשהסבתא העבירה את כח ראיית הצללים לנכדתה היא הפסיקה לראות אותם, אז למה בזמן שלינאר כבר קיבלה את הכח הוא לפתע מופיע אצל המשרתת ההיא? ובנוסף, איפה הוא היה קודם, למה היא לא ראתה צללים לפני שהיא חלתה באנטהילוקיוס?

מרגישה קטנונית לכתוב את זה, ולכן זה רק בסוף בסוף – היו כמה סצנות ואלמנטים שהזכירו לי ספרים אחרים, יתכן שזה נטו הרגשה שלי, אבל בכל אופן מניחה את זה. מעבר הכור – שרשרת שמסובבים בה משהו ואז עוברים... קשה לי להאמין שזה לא קשור למחולל זמן. כנ"ל המושג טוהר הדם שאין לי מושג למה הוא נכנס בכלל לספר, היה אפשר להתגזען וללמוד סולם דרגות גם בלי המילים האלו שאין להם באמת אחיזה במציאות, הרי אין שם מדרג של חצויי דם או מעמדות ביניים כתוצאה מנישואים בין אנשים ממעמד שונה. הייתי משנה את שלט הכניסה לראשל למשהו אחר, ובטח לא פעמיים טוהר. שינויי צורה, הפריאטור שהופך ליונה... חבל, היה אפשר בקלות לשנות אותם למשהו שלא מזכיר שום ספר.
בשלב מסוים בספר, עלה מול עיני חלום של מלך, על ציפור שחורה וציפור לבנה, וטיפת דם שנופלת על כוזר, וגם הסצנה של ההעלאה על המוקד הזכירה לי קטע שבו נער אחד אמור להתלות על העמוד הירוק במרכז אתיל, ולבסוף מגלה את אביו, ודיקלואר הוא הקבלה אמיתית לשאול - כמובן שכל אלו הן אסטואציות בלבד.
(ורק בסוגריים: החורף של שירי | החורף של דיתה😉)

כיף שקראתם עד פה,
ותודה לאביגיל גדולד על יצירת האומנות הזו.
מומלץ בחום!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  4  פעמים
למעלה