דרוש מידע הספר רזי ניהר של אביגיל גדולד

ב.מעולם לא קיבלנו פירוט על משהו וכלל אחד היה חסר בפירוט, אנחנו בקושי יודעים על כל הכוחות והייצורים משהו אז ככה שזה לא מפריע זה שהתגלה משהו חדש, כשמלכתחילה ברור שאנחנו לא יודעים הכול.
זה בדיוק העניין,
עלילה טובה של מדע בדיוני היא שכללי הבדיות ברורים בשלב מוקדם של העלילה, והסופר מקובע אליהם בלי הוספת כללים בהתאם לעלילה.
 
ג.זה לא עלילה של מיה קינן, ולא נועד להיות כאן בחירה לגיבור אפ' רגע אחד כי לא זה העלילה. העלילה היא עצם המלחמה בין הטוב והרע. אמנם בשילוב מסע אישי של הגיבור, אבל העיקר זה מלחת הטוב והרע.והניסים שקורים לה כל הזמן, הם נועדו להיות ניסים במוצהר, כמו שברור מתחילת הסיפור שבסוף הטוב ינצח, וזה לא בעיה בעלילה.
בסדר גמור,
פוגם באיכות העלילה.
 
ד.אשמח לפירוט מהם הסיכונים המיותרים? כי לא מצאתי כאלה.בארמון טרומסו היא לא ברחה עד שהיה לה סיבה מיוחדת ולא לדוג' לפני טקס השיוך.
זה לא רק בספר הזה אלא אף בשאר הספרים,
לדוג' היא יוצאת אפילו שהניצוץ שלה אומר לה לא לצאת.
 
מה רציתם? שתכתוב לפני שלכפר אפשר לחדור אם פריאטור שנהפך ליונה?זה היה הורס לה את המשך העלילה כי לינאר היתה מבינה מיד.
undefined
שתכתוב שהכפר מקומו לא ידוע בגלל סיבה מסויימת, ובספר השני הסיבה הזאת נופלת,
או שתהיה סיבה שלינאר יוצאת מהכפר ושם היא נלכדת.
 
זה לא ראיה כי ניצוץ לא יודע יותר מידי, כמו שהוא חשב שהעץ דיו הוא אפל אפ' שמהאגדה של רזי ניהר ברור שהוא לא.

היא כתבה את זה על הכפר הזמני שעל העגלות, אבל על הכפר הקבוע מוכח פה בסיפורשעוד לפני הפראיטור אנשי הביצה ידעו אפה הוא.
אני לא מצליח להבין מה אתה עונה,
אינני דן בפרטי הסיפור,
אני דן באיכות הסיפור

ולכך גם עם ניצוץ כן ידע או לא ידע, אדם בריא בנפשו לא לוקח סיכונים כשמזהירים אותו עליהם,

ולא כל כך משנה לי אם הם ידעו היכן הכפר או לא, כל בדיון היה, כיצד לעקוף את הפרטים העל טבעיים של הפריטאור הנ"ל.
 
זה בדיוק העניין,
עלילה טובה של מדע בדיוני היא שכללי הבדיות ברורים בשלב מוקדם של העלילה, והסופר מקובע אליהם בלי הוספת כללים בהתאם לעלילה.
א. זה פנטזיה.
ב.כללי העלילה ברורים, זה לא כללי העלילה אלא מידע פרטני וספיציפי שבכל עלילה כמעט מתוספים כללים כאלה וגם אפ' אצל רולינג.
בסדר גמור,
פוגם באיכות העלילה.
לא כל עלילה שאינה בנויה כעלילה של מיה קינן היא פגומה, אם לינאר כאן היתה מתלבטת זה היה פוגם את אמינות הדמות שלה לחלוטין. היא נבנתה כדמות בעלת אופי כזה שבכאלה מקרים של מרבק בין כוח לטוהר, שזה ליבת הסיפור, היא תבחר בטוהר, ולא לחינם היא מביאת הגאולה.
זה לא רק בספר הזה אלא אף בשאר הספרים,
לדוג' היא יוצאת אפילו שהניצוץ שלה אומר לה לא לצאת.
כשהמזהיר הוא חיה שמדברת על סמך תחושות בטן, אין חילוק בינן לתחושות בטון אישיות, וכמו שמתחושות בטן שלך תתעלמי, אתו דבר משל הראמלון.
שתכתוב שהכפר מקומו לא ידוע בגלל סיבה מסויימת, ובספר השני הסיבה הזאת נופלת,
זה מה שהיא עשתה, וכבר לפני שנתגלה שהם חדרו בפועל היא כבר כתבה שיש מציאות שאפשר להעביר פראיטור, ולא היה לה מתי לספר לנו את זה בספרים הקודמים כי הם הגיעו לכפר רק בסוף הספר השני ולינאר לא הספיקה ליצור קשר עם בנות הכפר.
או שתהיה סיבה שלינאר יוצאת מהכפר ושם היא נלכדת.
היא רצתה להפיל את הכפר. על מנת להעמיק את הניצחון הזמני של הרע.
ומלבד זאת בצורה שכתבת זה היה קיטשי מידי.
 
נערך לאחרונה ב:
מה שאני לא הבנתי, איך הפראיטור הראשון עזר לאחרים להכנס, ואיך זה שיש פראיטורים בפנים הורס את חומת הכפר.
זה קשור כנראה לכוח שלהם, כמו שכשיש פריאטורים בסביבה ניצוץ לא הצליח לתקשר עם לינאר, ההגנות של הכפר הם אמורות להיות לא משהו טבעי אלא יותר משהו מופשט ורוחני
 
לא כל עלילה שאינה בנויה כעלילה של מיה קינן היא פגומה, אם לינאר כאן היתה מתלבטת זה היה פוגם את אמינות הדמות שלה לחלוטין. היא נבנתה כדמות בעלת אופי כזה שבכאלה מקרים של מרבק בין כוח לטוהר, שזה ליבת הסיפור, היא תבחר בטוהר, ולא לחינם היא מביאת הגאולה.
מתנצל, אדם שמציעים לו להיות בעתיד מלך בעתיד והוא אומר לא בלי למצמץ, זה לא אמין.
 
מעניין מה אתם חושבים על זה שהיה כתוב בספר שטרמסו בן 49, ויהים היה בן 12 40 שנה אחרי לכתו של הזקן קדם...
והשנה בסיפור היא 102 ללכתו, זה ואומר שזה לא מסתדר שטרמסו בן 49(כי הוא יהים) אלא הוא אמור להיות בן 74...
(זה כתוב בסוף הספר שלינאר מתחילה לחשוב על זה ואז היא מפסיקה....)
 
זה קשור כנראה לכוח שלהם, כמו שכשיש פריאטורים בסביבה ניצוץ לא הצליח לתקשר עם לינאר, ההגנות של הכפר הם אמורות להיות לא משהו טבעי אלא יותר משהו מופשט ורוחני
זה הובן. רק לא הובן מה זה משנה אם הפראיטור מבפנים או מבחוץ.
 
מתנצל, אדם שמציעים לו להיות בעתיד מלך בעתיד והוא אומר לא בלי למצמץ, זה לא אמין.
בנ"א שמגיל 0 חונך בהשקפה הפוכה מדרכו של המלך הנוכחי
בנ"א שמגיל 0 רואה בעיניים שלו את האנשים שיקרים לליבו נענשים ומוגלים וסובלים באשמת המלך
בנ"א שבמשך שנים היה אויב אישי של המלך ומבחינתה הוא היה התגלמות הרוע בעולם
וכן-
כל פעם שלינאר התוודעה לתארים שלה "לוחמת אופל" "גואלת הכפרים" "גואלת העמים" היא נלחצה וכו'
היא לא בנתה אותה כדמות כוחנית ואוהבת שליטה
 
מתנצל, אדם שמציעים לו להיות בעתיד מלך בעתיד והוא אומר לא בלי למצמץ, זה לא אמין.
על נאדם אם אופי כשל לינאר, אם היא היתה מתלבטת זה היה לא אמין.
כמובן כשבהצעה כלולים טרומסו והמרת דת.
מעניין מה אתם חושבים על זה שהיה כתוב בספר שטרמסו בן 49, ויהים היה בן 12 40 שנה אחרי לכתו של הזקן קדם...
והשנה בסיפור היא 102 ללכתו, זה ואומר שזה לא מסתדר שטרמסו בן 49(כי הוא יהים) אלא הוא אמור להיות בן 74...
(זה כתוב בסוף הספר שלינאר מתחילה לחשוב על זה ואז היא מפסיקה....)
בבדיקה.
 
בנ"א שמגיל 0 חונך בהשקפה הפוכה מדרכו של המלך הנוכחי
בנ"א שמגיל 0 רואה בעיניים שלו את האנשים שיקרים לליבו נענשים ומוגלים וסובלים באשמת המלך
בנ"א שבמשך שנים היה אויב אישי של המלך ומבחינתה הוא היה התגלמות הרוע בעולם
וכן-
כל פעם שלינאר התוודעה לתארים שלה "לוחמת אופל" "גואלת הכפרים" "גואלת העמים" היא נלחצה וכו'
היא לא בנתה אותה כדמות כוחנית ואוהבת שליטה
מדויק.
המסר של הספר שעליו בנויה העלילה, היא מיצוב הכוח כרע, מול הטוהר כטוב.
כל מי ששאף לכוח גם הפך בסוף להיות רע, טרומסו. והפנתרה.
 
בנ"א שמגיל 0 חונך בהשקפה הפוכה מדרכו של המלך הנוכחי
בנ"א שמגיל 0 רואה בעיניים שלו את האנשים שיקרים לליבו נענשים ומוגלים וסובלים באשמת המלך
בנ"א שבמשך שנים היה אויב אישי של המלך ומבחינתה הוא היה התגלמות הרוע בעולם
וכן-
כל פעם שלינאר התוודעה לתארים שלה "לוחמת אופל" "גואלת הכפרים" "גואלת העמים" היא נלחצה וכו'
היא לא בנתה אותה כדמות כוחנית ואוהבת שליטה
אינני חולק איתכם שההחלטה צריכה להיות לבסוף סירוב,
אבל עם מעט התלבטות,
אולי כדאי לה להשאר שם ולחכות למות אביה ואז לשנות את התרבות,
היא אפילו לא חשבה על זה.
 
עלתה לי שאלה בענין טורמוסו
הוא הרי היה נשוי לרחלינה, אבל בספר הראשון מתואר איך רחלינה ואיספהאל מחליטים לקרוא לתינוקת שלהם לינאר.
למיטב הבנתי לתינוקת קוראים שם בגיל כמה ימים.
איך רחילנה התחתנה עם איספהאל??
(כמובן שמתוך הנחה שחוקי נאמני הזקן מקבילים לחוקי היהדות, שלאישה גרושה אסור להתחתן עד גיל שנתיים של התינוק)
 
עלתה לי שאלה בענין טורמוסו
הוא הרי היה נשוי לרחלינה, אבל בספר הראשון מתואר איך רחלינה ואיספהאל מחליטים לקרוא לתינוקת שלהם לינאר.
למיטב הבנתי לתינוקת קוראים שם בגיל כמה ימים.
איך רחילנה התחתנה עם איספהאל??
(כמובן שמתוך הנחה שחוקי נאמני הזקן מקבילים לחוקי היהדות, שלאישה גרושה אסור להתחתן עד גיל שנתיים של התינוק)
לאשה גרוש המותר להתחתן אחרי ג' חודשים.
ולחלוטין לא שנתיים.
 
אינני חולק איתכם שההחלטה צריכה להיות לבסוף סירוב,
אבל עם מעט התלבטות,
אולי כדאי לה להשאר שם ולחכות למות אביה ואז לשנות את התרבות,
היא אפילו לא חשבה על זה.
1. טורמוסו אמר לה שכל האפשרות לשמור על חוקי הדת שלה הם רק לתקופה קצרה
2. היא היתה אמורה להמיר את דתה מה שמבחינתה לא היה רלוונטי
3. היא שנאה אותם בכל עוצמת ליבה
4. אסתאיה והפנתרה לא הפסיקו להתנכל לה
5. מתואר שטורמוסו נראה צעיר לגילו ובריא וכו' זה לא איזה זקן שמחר מת
איך היא יכולה להשאר שם???
 
עלתה לי שאלה בענין טורמוסו
הוא הרי היה נשוי לרחלינה, אבל בספר הראשון מתואר איך רחלינה ואיספהאל מחליטים לקרוא לתינוקת שלהם לינאר.
למיטב הבנתי לתינוקת קוראים שם בגיל כמה ימים.
איך רחילנה התחתנה עם איספהאל??
(כמובן שמתוך הנחה שחוקי נאמני הזקן מקבילים לחוקי היהדות, שלאישה גרושה אסור להתחתן עד גיל שנתיים של התינוק)
היא לעולם לא היתה גרושה
היא ברחה ממנו, ולא קיבלה גט.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

@ה. בקר

דבר ראשון המון תודה על כל החוברות עם המתכונים המדהימים שלך !!!
ממש כיף לקבל שפע של רעיונות לבישול אפיה וסלטים
האם נזכה שתיהיה חוברת מתכונים גם לפסח ??
זה הקישור


0 תגובות
🎉🎉🎉🎉🎉🎉🎉
האתר!
האתר המיוחד על סדרת דופליקטים!

מה יש לנו שם?

❓ חידונים

📰 מאמרים

🖼️ תמונות

ועוד׳

האתר אינו פתוח בנטפרי עדיין, אז נשמח אם מישהו יוכל לשלוח לבדיקה!

לשליחת מאמרים : שלחו אימייל מסודר אל <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>

והמאמר שלכם יפורסם ברגע שנוכל! (נבקש לא להטריד בנושא)
לשליחת חידונים

האתר בשלבי הקמה על כן לא כל הפתורים שתראו יעבדו!

וזהו... !
תהנו!!!
שלום,
החלטתי להכנס לשוק ההון, מתוך הבנה שזהו אפיק שיכול להניב רווחים גדולים בעזרת ה'.
כמובן שלהכנס לנושא כה רחב וגדול- עם אפס ידע (זה בגדול מה שיש לי...)- לא מומלץ.
אני מחפשת קורס מקיף ואיכותי שלאחריו אני אוכל לעוף קדימה עצמאית.
מחיפוש ברשת, נתקלתי במכללת דניאל דמארי,- שהוא, כך הבנתי מלמד את הנושא בצורה מעמיקה ויסודית.
אני לא אכתוב מחיר מדויק, אבל הם לוקחים בסביבות התשע אלף, ונותנים בתמורה מעטפת מאוד מושקעת, של כמעט 24/7 עם קבוצת ווצאפ צמודה שבה אפשר לשאול הכל ועונים ממש מהר, תיעוד ביומני מסחר- שהם עוברים עליו כל שבוע ומפדבקים אותי, בנוסף יש סקירה שבועית על כל מה שקורה בשוק מדניאל עצמו בה הוא מפרט על כל מה שכנראה הולך לקרות והמהלכים שהוא עצמו הולך לעשות.
וגם- פתיחת חשבון דמו- ולווי צמוד עליו, ורק אחרי שהם רואים שאני יודעת להתנהל איתו מעולה, הם עושים בדיקה ומשחררים אותי לפתיחת חשבון אמיתי.
וגם- הם מדגישים שהליווי שלהם הוא לכל החיים.
שאלתי היא-
שווה?
האם יש קורסים אחרים שנותנים מענה דומה בפחות מחיר?
זה מחיר הגיוני בשוק?

אשמח לכל מידע.
תודה רבה!!!
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

אז אחרי שנבלעתי עמוק בתוך קרביה של מפלצת הזוהר הספרותית שהיא "רזי נאאר" ושרדתי כדי לספר. התיישבתי לכתוב את הגיגיי על היצירה הזו, כן - מדובר ביצירת אמנות של ממש.

עם מעט מאוד כללי כתיבה פורמליים, תוך ריקוד עוועים בין ז'אנר, חלום וחזיון נרקמה עלילה מתוחכמת, לא צפויה ועל אף כל הרוע שנשפך ממנה - מלאת רגש.

איך מסכמים מעל אלף עמודים? לא מסכמים.
אבל הנה כמה נקודות שצפו לי במהלך הקריאה -

בין הקוראים עלתה לא פעם השאלה, מהו הרקע לסיפור? זו פנטזיה, עם נגיעות אימה, המשלבת שפע של אלמנטים, מפלצות, רוחות, כוחות על, פורטלי מעבר, קסם ועוד.
אך אין לו תשתית היסטורית מוכרת, והוא גם אינו אלגוריה לפחות לא באופן ברור. (יהיו שיחלקו, אשמח להבין במה הוא אלגורי)
עם זאת, נראה כי העלילה מרפררת לעשרת השבטים האבודים, "הרי החושך" המוזכרים בה לא פעם, נהר המשליך אבנים (רמז לסמבטיון?)
זה יכול ליישב את המונח "בני אברהם" ואת הסימובליזם היהודי השזור לאורך הספר, נוגע ולא נוגע.

הכתיבה עצמה - מופתית, חושנית כמעט. שואבת לתוך תיאוריה הסבוכים את כל כולך, כמעט ניתן להרגיש על קצה הלשון את טעם הקפה, להצטמרר מהקור המקפיא של סופת האימים ולחוש את מקלה האכזרי של המשכילה בין האצבעות.

אגב, אכזרי - הספר רווי בתיאורי אלימות וסדיזם, בחדות וצבע שחוצה מעט את הגבולות המוכרים לנו בספרות החרדית. לא, לא כמו יונה ספיר.
האלימות מתוארת, נוטפת, ניגרת, ננעצת.

התפאורה של העלילה היא אפוקליפטית, אפלה לחלוטין. עונת חורף קודרת משתרעת לאורכה.
היא משתדלת להיות טראגית ככל האפשר, אבדן ואבל ניבטים מכל פינה עד כדי קושי אמיתי בקריאת קטעים מסוימים.
הרוע בספר הוא רוע מוחלט, ללא קונפליקט, סיפור הרקע של הנבל לא נועד כדי לעורר אמפתיה בקרב הקוראים ואין אף צדיק בסדום.

גיבורת הספר, למודת הסבל, מביאת הישועה, סמל התקווה - הלא היא לינאר, היא דמות שניתן להזדהות איתה, בעלת כוחות על - אך לא "כל יכולה" היא משלבת בתוכה חוסן גדול ורגש עז, הנסחט עד קצה גבול יכולת הצער שלה, ומעבר לו. ללא סתירה. התחושה היא שבאשר היא תלך במסעה המפותל - נלך עמה בנאמנות ובאהדה.

מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו - טורמסו הנוכחי, מבני אברהם - ילד, מעט סוציופת שגדל להיות התגלמות הרוע האנושי, אשר ביכולותו לשים קץ לסבלם של עמים שלמים - בוחר באכזריות חסרת תקנה. לבד מהפרעה אמיתית עמה נולד - סיפורו של יהים הקטן אינו משכנע במיוחד ביחס למבוגר שנהיה.

הדבר הבולט ביותר בספר, הוא המקוריות שלו. היכולת להפתיע אותנו מחדש עם טוויסטים חדים, עליות ומורדות בלתי צפויות ורכבת הרים רגשית ולעיתים גם פיזית ממש.

"גבירתי גברת גדולד, הואילי נא להמשיך לכתוב במרץ ובחמלתו הספר הבא יצא במהרה"
על החתום -
נאמני הזקן.
ארבע שנים של צפיה מאז הכרכים הקודמים, וכמות הפייק ניוז, ההוצאות להורג וההשערות לא ניתנות לספירה. כבר ממבט ראשון בספר, ניתן להבין שההשקעה והאורך מצדיקים את ההמתנה.
כמו תמיד, בביקורות מסוג זה אני מעט מתקשה לחלק לכותרות מסודרות ולנושאים, עימכם הסליחה...



כשיש ביד שתי ספרים, אפשר כבר להתחיל לדבר בפרספקטיבה של סדרה, ולבקר בהתאם. ע"פ הבניה של הספרים עד כה, אני מהמרת, ודי בטוחה בדעתי, שזה הולך לכיוון של טרילוגיה. ולפני שאתם מגלגלים עיניים ומגחכים על הטרנד, בואו נדבר רגע מה זאת טרילוגיה, ומה ההבדל בינה לבין סדרת ספרים. טרילוגיה בעיני היא שלושה ספרים, עם דגש על המספר שלוש. העלילה היא עלילה אחת, המחולקת לספרים עם סיום ביניים בכל ספר, עד הספר האחרון. הספר הראשון לרוב יהיה הכרות עם העולם בו הטרילוגיה מתקיימת, הצגת הקונפליקט המרכזי של העלילה, כשהספר יסגר בטוב, יחסית. הספר השני יהיה הספר הקשה ביותר, העלילה תעמיק עוד, הטוב והרע יתרחקו עוד יותר זה מזה, האופל יתגבר, והסיום – לרוב לא חיובי. הספר האחרון ימשיך את השני, עד לנקודת השיא ולהתרה. לעומת זאת, סדרה בעיניי, היא אוסף של ספרים הנמצאים תחת כותרת משותפת – גיבור זהה, קונספט זהה, זירה זהה ועוד. בשנים האחרונות תופעת הסדרות התפשטה בציבור החרדי בשיטת כל המרבה הרי זה משובח, ומחצית מהספרים הם 'חלק מסדרת המתח האגדית' או ש'עלילותיו של גיבורנו לא תמו וניפגש שוב בספר הבא'. בגלל כל זה, הופעה של טרילוגיה אמיתית, ועוד פנטזיה – היא מבורכת בעיניי, ואני מקווה שבעקבותיה התופעה תתפשט עוד ועוד.

הספר בנוי בצורה מדהימה. אם בספרים הקודמים היו תלונות על התמרחות, פה העלילה קצבית וכל משפט הוא תגלית חדשה והתקדמות בסיפור. הספר מתחיל בפרולוג מפחיד וקשה לקריאה, ואח"כ בערך מאתיים עמודים של התרחשויות שליליות. לאחר מכן יש אתנחתא קלה למשך כמה עשרות עמודים כיפיים ומגניבים, ואז כמעט עד סוף הספר האופל משתלט ולינאר חוטפת מכל כיוון אפשרי. ופתאום, ממש במאה עמודים האחרונים של הספר, סוף סוף משהו טוב קורה ללינאר, עד הסיום – שבו המצב בשלוש הממלכות קשה מאי פעם, אבל לינאר ופיאגרו באיזשהו ניצחון חלקי על המשטר. ואז, מגיע האפילוג. קטע פשוט יפיפה. ספרותית, כתיבתית, עלילתית. והדבר המדהים בעיני – זה שהסופרת סגרה מעגל עם האפילוג.
העלילה מדהימה ומפתיעה, מלאת הפתעות וטוויסטים. מתברר, כצפוי, שהסופרת ידעה מראש בדיוק מה הולך לקרות בספרים הבאים, ושתלה הרבה רמזים מקדימים ושאלות שנפתרות. בלי לתת מדי הרבה ספויילרים – אגדות רבות מתגלות כאמיתיות, חלומות מתגשמים ודמויות מהעבר מוארות באור חדש ומפחיד. קטע שאהבתי הוא הספר בתוך ספר – מלכות של שמש ירח ועשן כוכבים. מגניב!

כצפוי מסיפור דיסטופי, האופל שולט בכל. הנבלים – הם הסטראוטיפ המדויק. הרוע הוא אמיתי, ומאידיאל. זוכרים את הפריחה היפה ליד בקתת משפחה רז? את התיאורים על טעמם המדויק של הדוקאנים, צבע השקיעה והרעב הכבד? אז התיאורים נשארים, אבל המתוארים משתנים בחדות. בספר מתוארים לאורך, לרוחב ולעומק נופים אפלים, נבלים אכזריים, חיות מחרידות ועוד. האלימות קשה מאוד לקריאה, ולשואלים – קשה פי כמה מהספרים הקודמים. אם עד כה השיא היה ההוצאה להורג של ההורים של דיתה לעיניה, בספר הנוכחי זו רק מדרגה ראשונה. הוצאות להורג על ימין ועל שמאל, איומים, תאי כלא מחרידים, ואנשים שפשוט מחרידים לקריאה. החלק שהיה לי הכי קשה לקרוא – זה הקטעים על העם הראשלי, שהתיאורים עליו הם פשוט בחילה. באופן אישי – רעדתי פיזית במהלך הקריאה. למתלוננים על הספר הראשון – אל תקראו את השני, הוא לא יעשה לכם טוב.

מה שעוד מעמיקה מאוד בספר, היא הפנטזיה. בספרים הקודמים היא הוכנסה במינון קטן, ופה הסופרת הולכת על הקופה והפנטזיה היא פנטזיה על מלא. קצת היה קשה להחזיק ראש עם כל כך הרבה חיות, כלי נשק וטקסים, אבל זה שווה, כי התוצאה פשוט יפיפה. ברמת האליגוריה גם יש העמקה קלה, כשלינאר הופכת ממביאת גאולת הכפרים למביאת גאולת הממלכות, ומושגים כמו אחרית הימים נכנסים. אם כי, אני מחכה לראות איך הסיפור יסתיים, ואז לגבש את דעתי על האליגוריה שהסופרת הכניסה. יש לי הרהור מסוים, יכול להיות שהיא הכניסה את כל האליגוריה ו/או היהדות כדי להצדיק את הרוע של הראשלים? כי באופן רגיל, לא כותבים בציבורינו על נבלים עד כדי כך אכזריים, ברמת ההנאה מהרוע, וכשהיא בעצם אומרת – הם שונאים את בני אברהם סתם, מאותה סיבה שחמאס הרגו לנו 1300 איש לפני שנתיים, היא מצדיקה את עצמה. אבל אם היא הולכת על הקבלה חזקה, היא תצטרך גם לספק הסבר מיהי לינאר ועוד שאלות. כך או כך, מסקנת הביניים שלי על השאלה של איזה ז'אנר הסדרה – היא פנטזיה אפית עם מרכיבים אליגוריים. בזה, בסוגריים, היא לוקחת מיונה ספיר את התואר של הפנטזיה הראשונה במגזר...

נקודה משמעותית שהפריעה לי: אפיון הדמויות בסיסי מאוד מאוד, והגיבורים לא עוברים שינויים פנימיים משמעותיים. אם לפחות היא הייתה כותבת רק בטווח האפיון, ניחא. אבל לינאר נעה ונדה באירועים שדורשים ממנה מעבר, והתגובות שלה משתנות ולא עיקביות, מה שמוריד מאוד מהאמינות של הדמות. כשטורמסו מאיים עליה היא נכנעת בכזו קלות! הייתי מצפה ממנה ליותר. גם היחס המשתנה שלה לבנות העמים, וההחלטות הלא מספיק מנומקות. גם ההצטרפות של דיקלואר לפולארים בעייתית, כי נכון שבספר הראשון היא בנתה את הדמות שלו כאחד שמאמין בכח ובתנו לצה"ל לכסח, אבל חוץ מאופי יש לגיבור גם אישיות, והאישיות של דיקלואר עד כה הייתה יפה! היו לו מידות טובות, והוא באמת ובתמים אהב את לינאר. אני מסרבת להאמין לכך שהוא נתן לה פשוט למות, זה לא דיקלואר של הספר הראשון!
הערה נוספת, שקשורה גם לעלילה, היא שלינאר מפגינה טיפשות מסוימת, למה היא לא קוראת לניצוץ? גם אם הוא לא ענה לה בפעם הראשונה, הייתי מצפה שתנסה שוב ושוב, ולו רק מהרצון להיאחז במשהו. אגב, היו דברים רבים שניחשתי מראש, ופשוט חיכיתי שלינאר תקלוט אותם גם, לדוגמא ברגע שהיא נכנסה למצודת הזכוכית היה ברור לי שאנשי המלח יסייעו לה לצאת, ומי הם האחים באגדת האחים מראשל שיערתי עוד לפני הקריאה של הספר.

יש לסופרת קטע מסוים, שהיא פותחת נושאים ותעלומות בקול רעש גדול, ולבסוף כמעט ולא מתייחסת אליהם או שהם נדחים לספר הבא. עיר האסירים כמעט ולא הוזכרה, זה קו עלילה שנפתח בספר הקודם וחשבתי שימשיך בספר הנוכחי. גם הפרולוג מטיל האימה בעצם לא היה משמעותי בכלום לעלילה, מלבד ההרגשה המעצבנת כשהקוראים מחזיקים במידע שהגיבור לא מכיר, ופועל בצורה שגויה. והשיא – זה הפומפוזיות של "רזי ניהר, מביאת גאולת הכפרים". במציאות כמעט ואין חשיבות בספר הנוכחי לשם שלו, והוא לא באמת מניע את העלילה. אפרופו רזי ניהר, יש פה סתירה - באגדה על רזי ניהר נאמר שכשהסבתא העבירה את כח ראיית הצללים לנכדתה היא הפסיקה לראות אותם, אז למה בזמן שלינאר כבר קיבלה את הכח הוא לפתע מופיע אצל המשרתת ההיא? ובנוסף, איפה הוא היה קודם, למה היא לא ראתה צללים לפני שהיא חלתה באנטהילוקיוס?

מרגישה קטנונית לכתוב את זה, ולכן זה רק בסוף בסוף – היו כמה סצנות ואלמנטים שהזכירו לי ספרים אחרים, יתכן שזה נטו הרגשה שלי, אבל בכל אופן מניחה את זה. מעבר הכור – שרשרת שמסובבים בה משהו ואז עוברים... קשה לי להאמין שזה לא קשור למחולל זמן. כנ"ל המושג טוהר הדם שאין לי מושג למה הוא נכנס בכלל לספר, היה אפשר להתגזען וללמוד סולם דרגות גם בלי המילים האלו שאין להם באמת אחיזה במציאות, הרי אין שם מדרג של חצויי דם או מעמדות ביניים כתוצאה מנישואים בין אנשים ממעמד שונה. הייתי משנה את שלט הכניסה לראשל למשהו אחר, ובטח לא פעמיים טוהר. שינויי צורה, הפריאטור שהופך ליונה... חבל, היה אפשר בקלות לשנות אותם למשהו שלא מזכיר שום ספר.
בשלב מסוים בספר, עלה מול עיני חלום של מלך, על ציפור שחורה וציפור לבנה, וטיפת דם שנופלת על כוזר, וגם הסצנה של ההעלאה על המוקד הזכירה לי קטע שבו נער אחד אמור להתלות על העמוד הירוק במרכז אתיל, ולבסוף מגלה את אביו, ודיקלואר הוא הקבלה אמיתית לשאול - כמובן שכל אלו הן אסטואציות בלבד.
(ורק בסוגריים: החורף של שירי | החורף של דיתה😉)

כיף שקראתם עד פה,
ותודה לאביגיל גדולד על יצירת האומנות הזו.
מומלץ בחום!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  0  פעמים
למעלה