דרוש מידע הספר רזי ניהר של אביגיל גדולד

זהו גם אני חושבת שהיא נישאה לו רק יותר מאוחר
עוד שאלה שצצה לי, לפני ההגעה למחמש התמלוצים תקפו את האוניה,
לא ממש הבנתי איך?? הרי טורמסו בטוח מצייד את כל האוניות מטעמו במלח הכחול
אז איך הם נקלעו לכזו תקיפה?
 
זהו גם אני חושבת שהיא נישאה לו רק יותר מאוחר
עוד שאלה שצצה לי, לפני ההגעה למחמש התמלוצים תקפו את האוניה,
לא ממש הבנתי איך?? הרי טורמסו בטוח מצייד את כל האוניות מטעמו במלח הכחול
אז איך הם נקלעו לכזו תקיפה?
שימי לב שזה רק אחד
יכול להיות שהיה חולה או משהו ולכן תקף
והראיה שאחרי שהוא מת לינאר הוכנסה למחמש
 
זהו גם אני חושבת שהיא נישאה לו רק יותר מאוחר
עוד שאלה שצצה לי, לפני ההגעה למחמש התמלוצים תקפו את האוניה,
לא ממש הבנתי איך?? הרי טורמסו בטוח מצייד את כל האוניות מטעמו במלח הכחול
אז איך הם נקלעו לכזו תקיפה?
אני חשבתי שכדאי שלא יתגלה הסוד איך להילחם אםהתמלוצים זה סוד שהמלח עוזר
 
אני חשבתי שכדאי שלא יתגלה הסוד איך להילחם אםהתמלוצים זה סוד שהמלח עוזר
הגיוני אבל עדיין מוזר
בטוח היה לפחות מישהו אחד בדרגה גבוהה שאפשר היה לצייד אותו במלח
הרי הוא רצה לשמור את האסירים בחיים עד ההגעה למחמש ולינאר ניצלה בנס ממש...
חופשי יכלה למות
 
ועוד משהו,
אין לי מולי את החלק השני של הספר הראשון,
אבל אחד הפרקים האחרונים שלו זה תיאור עיר האסירים, וגם פה, הפרק אחד לפני האחרון הוא תיאור עיר האסירים מזוית אחרת.
זכור לי שבספר הקודם היא כתבה משהו שהמוני חיות השתחררו שם, או משהו כזה.
יתכן שזה בעצם תיאור של מה שקרה עם הזקן אברהם רק מהצד השני של התמונה?
 
סיימתי את הספר והנה ביקורתי הדלה.

כתיבה יפה, מרתקת, כל סיטואציה מתוארת היטב, הסופרת לוקחת אותנו למסע בכל קטע, הרגשתי ממש שאני יכול לעצום עיניים ולדמיין את כפר הנאמנים תחת אש .

אבל הכתיבה היפה מסתירה חסרונות אחרים שמאוד הפריעו לי במהלך הקריאה,

1. הספר הראשון היה מלא בסודות ורמזים עבים לדרמות שהולכים לקרות בחלק הבא, רובם בחלק השני הכן התגלו, אבל לא היו כל כך מהפכנים,
במשך שני הספרים הראשונים, כל הזמן קיבלנו רמזים על מצודת הזכוכית המפחידה והדרמתית,
לבסוף היה זה עוד מקום כליאה שלינאר ופיאגרו ברחו משם מאוד מהר,
דוג' נוספת בשני הספרים האחרונים כל הזמן הסתקרנו לגבי הסוד שמאחורי אנשי המלח, לבסוף היה זה מאוד מאכזב, כוחם מתבטא בהצלה נקודתית מכמה בעלי חיים
הדוגמאות רבות, המכנה המשותף אחד, לא מוציאים כל כך הרבה אנרגיה בשביל כלום

2. משהו שהפריע לי אישית, אשמח לשמוע את דעתכם בעניין, הספר בנוי מהרבה פנטזיה ויצורים שאינם קיימים באמת,
לכל יצור מפונטז יש כללי הפעלה שהסופר/ת קובעת, שמתי לב כמה פעמים שבמהלך העלילה, הכללים השתנו והתווספו כללים נוספים
הפריאטור ימ"ש בחלק הראשון הוא היה סתם ציפור חזקה, בחלק השני התברר שהוא יכול להחליף זהות
שינוי והוספת כללים במהלך הספר פוגעים באמינות העלילה, לי נוצרה הרגשה שהסופרת יכולה להפוך כל דבר בהתאם לסיטואציה,

3. גבורת גיבורת הסיפור, קצת מדי מובנת מעליה
כשמתברר שטורסאו הוא אביה, קצת צרם לי שהיה מובן מעליו שהיא לו עוברת צד, ברור לה שהיא לא תשתף פעולה עם אביה, ואפילו לא מתואר בספר התלבטות כל שהיא, פשוט לא אמין

4. לקיחת סיכונים מיותרים, ובזה ישנם שני נקודות, א. פוגע באמינות גיבורת הסיפור, יוצר הרגשה שמדובר באישה לא מאוזנת, ב. מבחינה יהודית, המסר הוא שמותר להסתכן בשביל כל שטות, וזה פשוט לא נכון.
הביקורת שלי על הספר.
אשמח לתגובות.
 
הביקורת שלי על הספר.
אשמח לתגובות.
1. לגבי מצודת הזכוכית- מה ציפית? שישארו שם לנצח? היה ברור שיברחו משם מתישהו, במיוחד שהיו ללא אוכל ושתייה אז לא יכלה להשאיר אותם יותר מידי זמן,
לגבי אנשי המלח- בשביל לנצח את התמלוצים מספיק זהרהורים, וכפי שזכור לי פיאגרו אומר שכנראה יש לאנשי המלח סוד נוסף שהם לא חשפו עדיין.
2. בשני החלקים הראשונים לא ספרה לנו על הפריאטור כמעט כלום חוץ מזה שהוא מאתר אותם כל פעם שהם בורחים ועוד כמה פרטים קטנים. בספר הנ"ל התווסף עוד המון ידע על הפריאטור כך שלדעתי האישית מותר לה גם להוסיף לו כוחות.
3. ו 4. אני ממש מסכימה עם הנקודות שהעלית.
 
1. לגבי מצודת הזכוכית- מה ציפית? שישארו שם לנצח? היה ברור שיברחו משם מתישהו, במיוחד שהיו ללא אוכל ושתייה אז לא יכלה להשאיר אותם יותר מידי זמן,
ציפיתי שיהיה שם עוד משהו מלבד הבריחה ממנו
יכולים לגלות שם מידע יקר ערך, יכולים לצאת משם עם נשק מיוחד, לא חסרים רעיונות.
2. בשני החלקים הראשונים לא ספרה לנו על הפריאטור כמעט כלום חוץ מזה שהוא מאתר אותם כל פעם שהם בורחים ועוד כמה פרטים קטנים. בספר הנ"ל התווסף עוד המון ידע על הפריאטור כך שלדעתי האישית מותר לה גם להוסיף לו כוחות.
יתכן, אבל עם היא לא סיפרה את זה בחלק הראשון אלא בחלק השני, זה יוצר הרגשה שעכשיו היא לקחה את הקטע הזה בשביל למצוא דרך לחדור אל כפר הנאמנים, ובחלק הבא היא כבר תוסיף להם ידיים ורגליים וחשבון בנק,
 
יתכן, אבל עם היא לא סיפרה את זה בחלק הראשון אלא בחלק השני, זה יוצר הרגשה שעכשיו היא לקחה את הקטע הזה בשביל למצוא דרך לחדור אל כפר הנאמנים, ובחלק הבא היא כבר תוסיף להם ידיים ורגליים וחשבון בנק,
דווקא יחסית לספרים אחרים באותו הסגנון היא די נצמדת לקוים הכלליים שהתחילה איתם.
בסה"כ קשה לחבר כזה ספר, היא היתה חייבת איזה פריאטור לצידה, אחרת איך היתה חודרת לכפר הנאמנים??
 
דווקא יחסית לספרים אחרים באותו הסגנון היא די נצמדת לקוים הכלליים שהתחילה איתם.
בסה"כ קשה לחבר כזה ספר, היא היתה חייבת איזה פריאטור לצידה, אחרת איך היתה חודרת לכפר הנאמנים??
אל תודיעי מראש שאי אפשר לחדור אליו, וכך גם לא תצטרכי שום קוסם.
 
זה מדמיון אישי או שכתוב בספר?? לא זכור לי באף מקום כזה דבר:unsure:
כתוב מפורש,לא זוכר איפה.
הביקורת שלי על הספר.
אשמח לתגובות.

א. אנשי המלח יש בהם סוד נוסף שאם יגלו אותו יהיה להם יתרון על טרומסו, כך אמר פיאגרו ללינאר אחרי שהם ברחו ממצודת הזכוכית, מכיון שהם היו אמורים לשרוף את התמלוצים ולא להכפיף אותם לרצון פיאגרו ולינאר.

ב.מעולם לא קיבלנו פירוט על משהו וכלל אחד היה חסר בפירוט, אנחנו בקושי יודעים על כל הכוחות והייצורים משהו אז ככה שזה לא מפריע זה שהתגלה משהו חדש, כשמלכתחילה ברור שאנחנו לא יודעים הכול.

ג.זה לא עלילה של מיה קינן, ולא נועד להיות כאן בחירה לגיבור אפ' רגע אחד כי לא זה העלילה. העלילה היא עצם המלחמה בין הטוב והרע. אמנם בשילוב מסע אישי של הגיבור, אבל העיקר זה מלחת הטוב והרע.והניסים שקורים לה כל הזמן, הם נועדו להיות ניסים במוצהר, כמו שברור מתחילת הסיפור שבסוף הטוב ינצח, וזה לא בעיה בעלילה.

ד.אשמח לפירוט מהם הסיכונים המיותרים? כי לא מצאתי כאלה.בארמון טרומסו היא לא ברחה עד שהיה לה סיבה מיוחדת ולא לדוג' לפני טקס השיוך.
ציפיתי שיהיה שם עוד משהו מלבד הבריחה ממנו
יכולים לגלות שם מידע יקר ערך, יכולים לצאת משם עם נשק מיוחד, לא חסרים רעיונות.

יתכן, אבל עם היא לא סיפרה את זה בחלק הראשון אלא בחלק השני, זה יוצר הרגשה שעכשיו היא לקחה את הקטע הזה בשביל למצוא דרך לחדור אל כפר הנאמנים, ובחלק הבא היא כבר תוסיף להם ידיים ורגליים וחשבון בנק,
מלהתלונן על זה שזה מפריע קצת, עד ההקצנה הזאת, הלכתם רחוק מאוד.
מלבד זה שהטענה הזאת היא כשל לוגי.
 
אל תודיעי מראש שאי אפשר לחדור אליו, וכך גם לא תצטרכי שום קוסם.
מה רציתם? שתכתוב לפני שלכפר אפשר לחדור אם פריאטור שנהפך ליונה?זה היה הורס לה את המשך העלילה כי לינאר היתה מבינה מיד.
מה שאני לא הבנתי, איך הפראיטור הראשון עזר לאחרים להכנס, ואיך זה שיש פראיטורים בפנים הורס את חומת הכפר.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

מאמצים את מודל בית שמש ( תנופה )
א. כאשר אוטובוס לא יצא /איחר /דילג - מתקשרים ל"קו ישיר"
הקשה שלוקחת דקה וקנסת את קווים במס 023137999
ב. כאשר יש צורך בעקבות אירועים מסוימים ניתן לתבוע ת"ק ( כאן לא הנושא להרחיב - יש נושא בשביל ת"ק )
ג. בואו נאמץ את שיטת בית שמש מרגע זה ואילך
לאחר תלונה לקווים ( מיקודרך ) ומשרד התחבורה - שולחים מייל ל שרת התחבורה ולמנכ"ל המשרד --- / ולמנהלת לשכה ר"ע מ"ע /רמט ר"ע / מנהלת קשרי ממשל בלשכה - ר"ע מ"ע הרב גוטרמן /מנכ"ל העייריה / אגף פניות ציבור בכדי שיוציאו מכתב כמו עיירית בית שמש
ולכתוב מספר רב של תלונות אשר הגשת בתקופה האחרונה כגון 10 פעמים אי יציאה 5 איחור משמועתי 20 דילוג - התנהגות נהג וכו
ואני מדגיש לא לשלוח מייל לנ"ל על כל דבר קטן אלא במצטבר בלבד - ולהכניס בגוף המייל את דף הרעיון של חבר מועצת העיר ב"ש נמצא בנושא בית שמש (תנופה )
ד. וכן חשוב לתעד כל אירוע באשר הוא - ואם יש אנשים אשר מתעדים שיפנו אלי בפרטי
ה.בהקשר לתלונות על האתר של משרד התחבורה להגשת התלונות החדש בגלל הכוכבית של הלוחית רישוי ממשרד מבקר המדינה
אשר שוחחו איתי היום דקות ארוכות נאמר שהנושא בטיפול המשרד בגלל המון פניות אשר הגיעו ממכם - תמשיכו כך
פרק 1

שעת בוקר מאוחרת בביהכנ"ס בבית טובי הארץ של מדינת וואס הערצאך, ראה"מ ר' משה זוכמיר ישב על מקומו בעודו מעיין בספר "חק לישראל" המבואר.

"אוף", שוב חט"ה (חבר טובי הארץ) מר אפרים מגהו'ל ממפלגת "מורשת מזרח" לא הסכים לוותר על אמירת תחנון למרות ההילולא של הרה"ק ר' זונדל מפולרוואי זי"ע, "מה, הוא לא מבין שלא אומרים תחנון בהילולא" חייבים לערב את "משמר בית דין" בנושא כדי שיתנו לו דו"ח, הרהר לעצמו תוך כדי המהום כמה הברות לא ברורות.

הוא קם ממקומו והתחיל לחלוץ את תפיליו, "רגע הפלאפון שלי רוטט" צקצק, הוא הביט לעבר המסך של המכשיר המאושר ע"י ועדת הרבנים.

"מה שר האוצר ר' זבולון גינצבורגר רוצה ממני על הבוקר?", חשב לעצמו בעודו תוקע את המכשיר בין כתפו השמאלי לאוזנו, כן ר' זבולון מה הענין? שאל.

"מה, המליאה של טובי הארץ מחכה לי", מתי קבעו את המושב הזה?, טוב, אני מגיע אני כבר אתנצל על האיחור.

הוא השאיר את תיק התפילין על השולחן ורץ לעבר אולם המליאה, בדרכו עצר ב"ירושלימער מזנון" המיועד לחברי טובי הארץ, "תכניסו לי למליאה צלחת קוגל ירושלמי בתוספת מלפפון חמוץ ובועבעס" צעק לעבר אחד המוכרים, והמשיך בדרכו למקומו בשולחן הממשלה במליאה.

בהיכנסו לעבר מקומו ראה מזוית עיניו את חט"ה יענקל צוכמאכער ממפלגת "מאה שערים" ישוב על מקומו עטור בטלית ותפילין מתפלל בדביקות.

הוא סימן בידו לחברי משמר טובי הארץ שיוציאו אותו, "שוב הוא מתפלל במליאה כבר הזהרנו אותו שזה לא מקובל", נצטרך לדון על כך בועדת האתיקה, הרהר.

על מה הדיון?, שאל את יו"ר טובי הארץ ר' קלמיש גריצנבוים, "על חוק השולעם זוכער'ס" שהוגש ע"י חט"ה אבריימל ציגנבאום ממפלגת "הייליגער שבת" השיב, תכף נשמע אותו מסביר את פרטי החוק.

"מורי ורבותי" הרעים קולו של חט"ה אבריימל ציגנבאום ברחבי המליאה,

ברשות ראה"מ שרי הממשלה וידידי חברי טובי הארץ, האמת היא שלא הכנתי את עצמי לדבר אבל היות שהצעת החוק המדוברת היא שלי, לא הייתי מסוגל לשבת בחוסר מעש והוצרכתי להסביר מה מסתתר מאחורי חוק זה.

כולכם בוודאי מכירים את התחושה, לאחר סעודת ליל שבת כולל מאכלים מכל טוב הארץ עוד צריכים ללכת ולאחל מזל"ט בשמחת שולעם זוכער של אחד מהידידים, שם מכבדים אותכם בקופסאות מלאות ארבעס ובועבעס מיחדים במינם, ומכאן והלאה הגרון שלכם מלא צרבות בלתי פוסקות.

לכן לעניות דעתי צריך לעגן בחוק שכל בעל שמחה חייב לחלק לכל המעוניין כדור נגד צרבות ומי שלא יעשה כן יענש בחומרה "כי ככה זה לא יכול להמשיך!", סיים את דבריו בהחלטיות וירד מהדוכן.

"אל תאכלו את כל השטויות האלו ולא יהיה לכם צרבות, למה שכולם יצטרכו לשלם יותר בגללכם?", צרח לעברו חט"ה ראובן צמעודי ממפלגת "הבוכרים" שהביע את דעת המתנגדים לחוק.

היו"ר דפק עם פטיש העץ על השולחן והכריז "מי שבעד החוק בקריאה ראשונה שירים את ידו" בעודו מתחיל לספור את ידי החברים המושטות אל על, בעוד המתנגדים מנסים לעורר מהומות ומוצאים אחד אחרי השני מהאולם ע"י משמר טובי הארץ....

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

אז אחרי שנבלעתי עמוק בתוך קרביה של מפלצת הזוהר הספרותית שהיא "רזי נאאר" ושרדתי כדי לספר. התיישבתי לכתוב את הגיגיי על היצירה הזו, כן - מדובר ביצירת אמנות של ממש.

עם מעט מאוד כללי כתיבה פורמליים, תוך ריקוד עוועים בין ז'אנר, חלום וחזיון נרקמה עלילה מתוחכמת, לא צפויה ועל אף כל הרוע שנשפך ממנה - מלאת רגש.

איך מסכמים מעל אלף עמודים? לא מסכמים.
אבל הנה כמה נקודות שצפו לי במהלך הקריאה -

בין הקוראים עלתה לא פעם השאלה, מהו הרקע לסיפור? זו פנטזיה, עם נגיעות אימה, המשלבת שפע של אלמנטים, מפלצות, רוחות, כוחות על, פורטלי מעבר, קסם ועוד.
אך אין לו תשתית היסטורית מוכרת, והוא גם אינו אלגוריה לפחות לא באופן ברור. (יהיו שיחלקו, אשמח להבין במה הוא אלגורי)
עם זאת, נראה כי העלילה מרפררת לעשרת השבטים האבודים, "הרי החושך" המוזכרים בה לא פעם, נהר המשליך אבנים (רמז לסמבטיון?)
זה יכול ליישב את המונח "בני אברהם" ואת הסימובליזם היהודי השזור לאורך הספר, נוגע ולא נוגע.

הכתיבה עצמה - מופתית, חושנית כמעט. שואבת לתוך תיאוריה הסבוכים את כל כולך, כמעט ניתן להרגיש על קצה הלשון את טעם הקפה, להצטמרר מהקור המקפיא של סופת האימים ולחוש את מקלה האכזרי של המשכילה בין האצבעות.

אגב, אכזרי - הספר רווי בתיאורי אלימות וסדיזם, בחדות וצבע שחוצה מעט את הגבולות המוכרים לנו בספרות החרדית. לא, לא כמו יונה ספיר.
האלימות מתוארת, נוטפת, ניגרת, ננעצת.

התפאורה של העלילה היא אפוקליפטית, אפלה לחלוטין. עונת חורף קודרת משתרעת לאורכה.
היא משתדלת להיות טראגית ככל האפשר, אבדן ואבל ניבטים מכל פינה עד כדי קושי אמיתי בקריאת קטעים מסוימים.
הרוע בספר הוא רוע מוחלט, ללא קונפליקט, סיפור הרקע של הנבל לא נועד כדי לעורר אמפתיה בקרב הקוראים ואין אף צדיק בסדום.

גיבורת הספר, למודת הסבל, מביאת הישועה, סמל התקווה - הלא היא לינאר, היא דמות שניתן להזדהות איתה, בעלת כוחות על - אך לא "כל יכולה" היא משלבת בתוכה חוסן גדול ורגש עז, הנסחט עד קצה גבול יכולת הצער שלה, ומעבר לו. ללא סתירה. התחושה היא שבאשר היא תלך במסעה המפותל - נלך עמה בנאמנות ובאהדה.

מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו - טורמסו הנוכחי, מבני אברהם - ילד, מעט סוציופת שגדל להיות התגלמות הרוע האנושי, אשר ביכולותו לשים קץ לסבלם של עמים שלמים - בוחר באכזריות חסרת תקנה. לבד מהפרעה אמיתית עמה נולד - סיפורו של יהים הקטן אינו משכנע במיוחד ביחס למבוגר שנהיה.

הדבר הבולט ביותר בספר, הוא המקוריות שלו. היכולת להפתיע אותנו מחדש עם טוויסטים חדים, עליות ומורדות בלתי צפויות ורכבת הרים רגשית ולעיתים גם פיזית ממש.

"גבירתי גברת גדולד, הואילי נא להמשיך לכתוב במרץ ובחמלתו הספר הבא יצא במהרה"
על החתום -
נאמני הזקן.
ארבע שנים של צפיה מאז הכרכים הקודמים, וכמות הפייק ניוז, ההוצאות להורג וההשערות לא ניתנות לספירה. כבר ממבט ראשון בספר, ניתן להבין שההשקעה והאורך מצדיקים את ההמתנה.
כמו תמיד, בביקורות מסוג זה אני מעט מתקשה לחלק לכותרות מסודרות ולנושאים, עימכם הסליחה...



כשיש ביד שתי ספרים, אפשר כבר להתחיל לדבר בפרספקטיבה של סדרה, ולבקר בהתאם. ע"פ הבניה של הספרים עד כה, אני מהמרת, ודי בטוחה בדעתי, שזה הולך לכיוון של טרילוגיה. ולפני שאתם מגלגלים עיניים ומגחכים על הטרנד, בואו נדבר רגע מה זאת טרילוגיה, ומה ההבדל בינה לבין סדרת ספרים. טרילוגיה בעיני היא שלושה ספרים, עם דגש על המספר שלוש. העלילה היא עלילה אחת, המחולקת לספרים עם סיום ביניים בכל ספר, עד הספר האחרון. הספר הראשון לרוב יהיה הכרות עם העולם בו הטרילוגיה מתקיימת, הצגת הקונפליקט המרכזי של העלילה, כשהספר יסגר בטוב, יחסית. הספר השני יהיה הספר הקשה ביותר, העלילה תעמיק עוד, הטוב והרע יתרחקו עוד יותר זה מזה, האופל יתגבר, והסיום – לרוב לא חיובי. הספר האחרון ימשיך את השני, עד לנקודת השיא ולהתרה. לעומת זאת, סדרה בעיניי, היא אוסף של ספרים הנמצאים תחת כותרת משותפת – גיבור זהה, קונספט זהה, זירה זהה ועוד. בשנים האחרונות תופעת הסדרות התפשטה בציבור החרדי בשיטת כל המרבה הרי זה משובח, ומחצית מהספרים הם 'חלק מסדרת המתח האגדית' או ש'עלילותיו של גיבורנו לא תמו וניפגש שוב בספר הבא'. בגלל כל זה, הופעה של טרילוגיה אמיתית, ועוד פנטזיה – היא מבורכת בעיניי, ואני מקווה שבעקבותיה התופעה תתפשט עוד ועוד.

הספר בנוי בצורה מדהימה. אם בספרים הקודמים היו תלונות על התמרחות, פה העלילה קצבית וכל משפט הוא תגלית חדשה והתקדמות בסיפור. הספר מתחיל בפרולוג מפחיד וקשה לקריאה, ואח"כ בערך מאתיים עמודים של התרחשויות שליליות. לאחר מכן יש אתנחתא קלה למשך כמה עשרות עמודים כיפיים ומגניבים, ואז כמעט עד סוף הספר האופל משתלט ולינאר חוטפת מכל כיוון אפשרי. ופתאום, ממש במאה עמודים האחרונים של הספר, סוף סוף משהו טוב קורה ללינאר, עד הסיום – שבו המצב בשלוש הממלכות קשה מאי פעם, אבל לינאר ופיאגרו באיזשהו ניצחון חלקי על המשטר. ואז, מגיע האפילוג. קטע פשוט יפיפה. ספרותית, כתיבתית, עלילתית. והדבר המדהים בעיני – זה שהסופרת סגרה מעגל עם האפילוג.
העלילה מדהימה ומפתיעה, מלאת הפתעות וטוויסטים. מתברר, כצפוי, שהסופרת ידעה מראש בדיוק מה הולך לקרות בספרים הבאים, ושתלה הרבה רמזים מקדימים ושאלות שנפתרות. בלי לתת מדי הרבה ספויילרים – אגדות רבות מתגלות כאמיתיות, חלומות מתגשמים ודמויות מהעבר מוארות באור חדש ומפחיד. קטע שאהבתי הוא הספר בתוך ספר – מלכות של שמש ירח ועשן כוכבים. מגניב!

כצפוי מסיפור דיסטופי, האופל שולט בכל. הנבלים – הם הסטראוטיפ המדויק. הרוע הוא אמיתי, ומאידיאל. זוכרים את הפריחה היפה ליד בקתת משפחה רז? את התיאורים על טעמם המדויק של הדוקאנים, צבע השקיעה והרעב הכבד? אז התיאורים נשארים, אבל המתוארים משתנים בחדות. בספר מתוארים לאורך, לרוחב ולעומק נופים אפלים, נבלים אכזריים, חיות מחרידות ועוד. האלימות קשה מאוד לקריאה, ולשואלים – קשה פי כמה מהספרים הקודמים. אם עד כה השיא היה ההוצאה להורג של ההורים של דיתה לעיניה, בספר הנוכחי זו רק מדרגה ראשונה. הוצאות להורג על ימין ועל שמאל, איומים, תאי כלא מחרידים, ואנשים שפשוט מחרידים לקריאה. החלק שהיה לי הכי קשה לקרוא – זה הקטעים על העם הראשלי, שהתיאורים עליו הם פשוט בחילה. באופן אישי – רעדתי פיזית במהלך הקריאה. למתלוננים על הספר הראשון – אל תקראו את השני, הוא לא יעשה לכם טוב.

מה שעוד מעמיקה מאוד בספר, היא הפנטזיה. בספרים הקודמים היא הוכנסה במינון קטן, ופה הסופרת הולכת על הקופה והפנטזיה היא פנטזיה על מלא. קצת היה קשה להחזיק ראש עם כל כך הרבה חיות, כלי נשק וטקסים, אבל זה שווה, כי התוצאה פשוט יפיפה. ברמת האליגוריה גם יש העמקה קלה, כשלינאר הופכת ממביאת גאולת הכפרים למביאת גאולת הממלכות, ומושגים כמו אחרית הימים נכנסים. אם כי, אני מחכה לראות איך הסיפור יסתיים, ואז לגבש את דעתי על האליגוריה שהסופרת הכניסה. יש לי הרהור מסוים, יכול להיות שהיא הכניסה את כל האליגוריה ו/או היהדות כדי להצדיק את הרוע של הראשלים? כי באופן רגיל, לא כותבים בציבורינו על נבלים עד כדי כך אכזריים, ברמת ההנאה מהרוע, וכשהיא בעצם אומרת – הם שונאים את בני אברהם סתם, מאותה סיבה שחמאס הרגו לנו 1300 איש לפני שנתיים, היא מצדיקה את עצמה. אבל אם היא הולכת על הקבלה חזקה, היא תצטרך גם לספק הסבר מיהי לינאר ועוד שאלות. כך או כך, מסקנת הביניים שלי על השאלה של איזה ז'אנר הסדרה – היא פנטזיה אפית עם מרכיבים אליגוריים. בזה, בסוגריים, היא לוקחת מיונה ספיר את התואר של הפנטזיה הראשונה במגזר...

נקודה משמעותית שהפריעה לי: אפיון הדמויות בסיסי מאוד מאוד, והגיבורים לא עוברים שינויים פנימיים משמעותיים. אם לפחות היא הייתה כותבת רק בטווח האפיון, ניחא. אבל לינאר נעה ונדה באירועים שדורשים ממנה מעבר, והתגובות שלה משתנות ולא עיקביות, מה שמוריד מאוד מהאמינות של הדמות. כשטורמסו מאיים עליה היא נכנעת בכזו קלות! הייתי מצפה ממנה ליותר. גם היחס המשתנה שלה לבנות העמים, וההחלטות הלא מספיק מנומקות. גם ההצטרפות של דיקלואר לפולארים בעייתית, כי נכון שבספר הראשון היא בנתה את הדמות שלו כאחד שמאמין בכח ובתנו לצה"ל לכסח, אבל חוץ מאופי יש לגיבור גם אישיות, והאישיות של דיקלואר עד כה הייתה יפה! היו לו מידות טובות, והוא באמת ובתמים אהב את לינאר. אני מסרבת להאמין לכך שהוא נתן לה פשוט למות, זה לא דיקלואר של הספר הראשון!
הערה נוספת, שקשורה גם לעלילה, היא שלינאר מפגינה טיפשות מסוימת, למה היא לא קוראת לניצוץ? גם אם הוא לא ענה לה בפעם הראשונה, הייתי מצפה שתנסה שוב ושוב, ולו רק מהרצון להיאחז במשהו. אגב, היו דברים רבים שניחשתי מראש, ופשוט חיכיתי שלינאר תקלוט אותם גם, לדוגמא ברגע שהיא נכנסה למצודת הזכוכית היה ברור לי שאנשי המלח יסייעו לה לצאת, ומי הם האחים באגדת האחים מראשל שיערתי עוד לפני הקריאה של הספר.

יש לסופרת קטע מסוים, שהיא פותחת נושאים ותעלומות בקול רעש גדול, ולבסוף כמעט ולא מתייחסת אליהם או שהם נדחים לספר הבא. עיר האסירים כמעט ולא הוזכרה, זה קו עלילה שנפתח בספר הקודם וחשבתי שימשיך בספר הנוכחי. גם הפרולוג מטיל האימה בעצם לא היה משמעותי בכלום לעלילה, מלבד ההרגשה המעצבנת כשהקוראים מחזיקים במידע שהגיבור לא מכיר, ופועל בצורה שגויה. והשיא – זה הפומפוזיות של "רזי ניהר, מביאת גאולת הכפרים". במציאות כמעט ואין חשיבות בספר הנוכחי לשם שלו, והוא לא באמת מניע את העלילה. אפרופו רזי ניהר, יש פה סתירה - באגדה על רזי ניהר נאמר שכשהסבתא העבירה את כח ראיית הצללים לנכדתה היא הפסיקה לראות אותם, אז למה בזמן שלינאר כבר קיבלה את הכח הוא לפתע מופיע אצל המשרתת ההיא? ובנוסף, איפה הוא היה קודם, למה היא לא ראתה צללים לפני שהיא חלתה באנטהילוקיוס?

מרגישה קטנונית לכתוב את זה, ולכן זה רק בסוף בסוף – היו כמה סצנות ואלמנטים שהזכירו לי ספרים אחרים, יתכן שזה נטו הרגשה שלי, אבל בכל אופן מניחה את זה. מעבר הכור – שרשרת שמסובבים בה משהו ואז עוברים... קשה לי להאמין שזה לא קשור למחולל זמן. כנ"ל המושג טוהר הדם שאין לי מושג למה הוא נכנס בכלל לספר, היה אפשר להתגזען וללמוד סולם דרגות גם בלי המילים האלו שאין להם באמת אחיזה במציאות, הרי אין שם מדרג של חצויי דם או מעמדות ביניים כתוצאה מנישואים בין אנשים ממעמד שונה. הייתי משנה את שלט הכניסה לראשל למשהו אחר, ובטח לא פעמיים טוהר. שינויי צורה, הפריאטור שהופך ליונה... חבל, היה אפשר בקלות לשנות אותם למשהו שלא מזכיר שום ספר.
בשלב מסוים בספר, עלה מול עיני חלום של מלך, על ציפור שחורה וציפור לבנה, וטיפת דם שנופלת על כוזר, וגם הסצנה של ההעלאה על המוקד הזכירה לי קטע שבו נער אחד אמור להתלות על העמוד הירוק במרכז אתיל, ולבסוף מגלה את אביו, ודיקלואר הוא הקבלה אמיתית לשאול - כמובן שכל אלו הן אסטואציות בלבד.
(ורק בסוגריים: החורף של שירי | החורף של דיתה😉)

כיף שקראתם עד פה,
ותודה לאביגיל גדולד על יצירת האומנות הזו.
מומלץ בחום!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  1  פעמים
למעלה