פנאי הנשר נחת יונה ספיר דיונים בלבד!!!!

[-רות-]

סתם שאלה:
מה מקור השם 'הנשר נחת'?
(אולי פספסתי את הפרק הזה בדיוק?)

כך קראו לחללית ששוגרה לחלל עם החברים של ברוס
(זה מקביל כביכול לחללית של ניל ארמסטרונג שקראו לה "עיט" (ככה הבנתי בכל זאת מהספר..)

משפט הסטורי מפורסם של ניל אמסטרונג - האדם הראשון שדרך על הירח.
כאשר נחתה אפולו 11 (הנחיתה האנושית הראשונה על הירח), שידר ניל אמסטרונג את המילים "יוסטון בסיס השלווה, העיט נחת!"

אפולו 11 – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[ניק 141872]

היה לו כנראה כיס ממש גדול...
וברצינות, זה לא באמת הגיוני שלא רואים אור (גם בלי לראות את מקור האור, באוויר.) בכזה חושך

אולי הפרוזקטור היה ממש קטן

 

[כוכבית קטנה]

שידר ניל אמסטרונג את המילים "יוסטון בסיס השלווה, העיט נחת!"

זה אפילו כתוב בכריכה של הספר.

בכל אופן, ספר של יונה ספיר אני קונה (חוץ מדופליקטים..), והוא היה נחמד,
אבל מסכימה עם תיאורי האלימות המוגזמים, היה עמוד וחצי שפשוט דילגתי.

בענין ההשקפה, לטעמי דרישה מהעיתון שבו הוא פורסם..

ובאופן כללי הספר הרבה פחות ממרגל להשכרה גם בגלל שגיבורי הסיפור פחות מגניבים ( למה ברוס מאמין לכל מה שאומרים לו? למה צביקי ומשפחתו מאמינים ל"שוטרים"?),
והכי חסר לדעתי, זה הקשרים הקרובים. לאיל בספרים יש אשה, ילדים, חבר טוב, וכל השיח איתם מעלה את הריגוש של הספר. יש את צביקי ואמא שלו אבל חוץ מזה...

 

[חיפאית!!!!]

יש פה ניקים שכתבו שאין במרגל להשכרה רגש ואני בהלם!!!!!!!!
כמעט כל הסדרה של מרגל אייל מונע מרגשות!
ןב'הנשר נחת' מסכימה שיש פחות רגש (אולי כמעט בכלל) ויותר אלימות אבל הפכו את הספר הזה למיצג של כל הספרים שלה!

 

[I L♥ve Israel]

ספר מתח בלי אקדחים ?
אז לא יקראו לזה ספר מתח .
אבל מסכימה שהיא קצת מגזימה אם האלימות.
(גם אני עדיין באמצע , ודווקא לי מרגיש ממש שונה ממרגל להשכרה , )

אז יש לי חדשות....
בהחלט אפשר לכתוב ספר מתח בלי אקדחים!
המתח הוא לא האקדחים שצצים בכל רגע - אלא המהלכים של הספר.
לא האקדח הוא זה שמייצר את המתח, ולא הוא זה שקובע אם זה ספר מתח או לא.

 

[אפשר עזרה?]

אז יש לי חדשות....
בהחלט אפשר לכתוב ספר מתח בלי אקדחים!
המתח הוא לא האקדחים שצצים בכל רגע - אלא המהלכים של הספר.
לא האקדח הוא זה שמייצר את המתח, ולא הוא זה שקובע אם זה ספר מתח או לא.

אני מסכימה עם זה.
דרמות משפחתיות... כסף... אפילו מחבלים...
לא צריך מאפיות ואף בי איי, ומוסד ושבכ.. בואו נתגוון
אני מאד אוהבת ומעריכה את הספרים שלה ואת הכתיבה שלה ובדיוק לכן אני מרגישה שאם היא מוציאה בודדים ולא סדרה שיהיה מענין... שונה .
לא יודעת . אולי זה הסגנון וזהו. אבל בעיני זה קצת חוזר על עצמו וכשזה קורה אז אתה כבר יודע מה הולך לקרות. ושהוא יתפס ואז הוא יעלה על טרמפ שברור שזה החוטפים.. הכל מכור מראש.
ואז בסוף מסובבים את כל העלילה ואתה מגלה שסובבו אותך סביב האצבע.
...
מסכימים איתי?

 

[חני יחי המלך]

יש פה ניקים שכתבו שאין במרגל להשכרה רגש ואני בהלם!!!!!!!!
כמעט כל הסדרה של מרגל אייל מונע מרגשות!
ןב'הנשר נחת' מסכימה שיש פחות רגש (אולי כמעט בכלל) ויותר אלימות אבל הפכו את הספר הזה למיצג של כל הספרים שלה!

מסכימה עם כל מילה!
יש במרגל להשכרה כמויות של רגש,
אבל סוג רגש הרבה יותר עמוק מליבי קליין לצורך העניין, יש שם רגש מתובל במתח ששניהם במינון המדויק והנכון.

 

[חני יחי המלך]

והכי חסר לדעתי, זה הקשרים הקרובים. לאיל בספרים יש אשה, ילדים, חבר טוב, וכל השיח איתם מעלה את הריגוש של הספר. יש את צביקי ואמא שלו אבל חוץ מזה...

וואי בולל
היא ניסתה לעשות קשר כלשהוא עם הסבתות וזה, אבל לא היה לזה יותר מידי במה וזה הרגיש טיפונת מאולץ לדעתי..

 

[I L♥ve Israel]

מישהו\י יכולים לכתוב לי תקציר של הספר בספויילר?

 

[שמש שוקעת]

אז יש לי חדשות....
בהחלט אפשר לכתוב ספר מתח בלי אקדחים!
המתח הוא לא האקדחים שצצים בכל רגע - אלא המהלכים של הספר.
לא האקדח הוא זה שמייצר את המתח, ולא הוא זה שקובע אם זה ספר מתח או לא.

לא אמרתי שהאקדחים הם אלה שמייצרים את המתח , אלה שהם נחוצים לאקשן ולמתח,כנ’’ל רציחות(אבל עדיף כמה שפחות)

יש פה ניקים שכתבו שאין במרגל להשכרה רגש ואני בהלם!!!!!!!!
כמעט כל הסדרה של מרגל אייל מונע מרגשות!
ןב'הנשר נחת' מסכימה שיש פחות רגש (אולי כמעט בכלל) ויותר אלימות אבל הפכו את הספר הזה למיצג של כל הספרים שלה!

לגמרי
לדעתי זה מה שמייחד את הסידרה , שהמתח משולב אם הרבה רגש .

 

[אבוקדו מבושל]

אני מסכימה עם זה.
דרמות משפחתיות... כסף... אפילו מחבלים...
לא צריך מאפיות ואף בי איי, ומוסד ושבכ.. בואו נתגוון
אני מאד אוהבת ומעריכה את הספרים שלה ואת הכתיבה שלה ובדיוק לכן אני מרגישה שאם היא מוציאה בודדים ולא סדרה שיהיה מענין... שונה .
לא יודעת . אולי זה הסגנון וזהו. אבל בעיני זה קצת חוזר על עצמו וכשזה קורה אז אתה כבר יודע מה הולך לקרות. ושהוא יתפס ואז הוא יעלה על טרמפ שברור שזה החוטפים.. הכל מכור מראש.
ואז בסוף מסובבים את כל העלילה ואתה מגלה שסובבו אותך סביב האצבע.
...
מסכימים איתי?

אני לא מצליח להבין, זה הסגנון של קהל הקוראים של ספיר, היא לא חייבה אף אחד לקנות את הספרים שלה, ויש קהל יעד גדול לסגנון הזה, זה כמו להגיד לסופרת אל תכתבי על סיכסוכים במשפחה למשל כי זה נותן הרגשה לא טובה וכדו', בקיצור מי שאוהב יקרא ומי שלא לא

 

[אבוקדו מבושל]

אולי הפרוזקטור היה ממש קטן

שלכן ראו אותו עד החלל...

 

[אבוקדו מבושל]

זה אפילו כתוב בכריכה של הספר.

בכל אופן, ספר של יונה ספיר אני קונה (חוץ מדופליקטים..), והוא היה נחמד,
אבל מסכימה עם תיאורי האלימות המוגזמים, היה עמוד וחצי שפשוט דילגתי.

בענין ההשקפה, לטעמי דרישה מהעיתון שבו הוא פורסם..

ובאופן כללי הספר הרבה פחות ממרגל להשכרה גם בגלל שגיבורי הסיפור פחות מגניבים ( למה ברוס מאמין לכל מה שאומרים לו? למה צביקי ומשפחתו מאמינים ל"שוטרים"?),
והכי חסר לדעתי, זה הקשרים הקרובים. לאיל בספרים יש אשה, ילדים, חבר טוב, וכל השיח איתם מעלה את הריגוש של הספר. יש את צביקי ואמא שלו אבל חוץ מזה...

אגב סתם מעניין למה חוץ מדופליקטים? (גם אני לא אהבתי...)

 

[שם משתמש: נחוץ]

סיימתי הרגע את הספר בשקיקה.

היה יפה, ברמה גבוהה.
(אם כי - אם לא היו אומרים לי שזה של יונה ספיר - הייתי קצת מפקפק, רק אצלה אני ממש מרותק כל פרק מחדש, פה פחות הרגשתי את זה)

נושא האכזריות - לא ייאמן כמה שהשפיע עליי. (ראיתי בחיים דברים מפחידים פי אלף, אבל היא הצליחה להחדיר לי את זה ברמה שממש הרגשתי שאני מקבל את המכות האכזריות האלו... טו מאצ'...)

שאלות פתוחות - ממש הרבה, חלקן נענו פה, וחלקן מרחפות בגלקסיית המחשבה שלי אט אט.. (דוגמא: הקצין מאמין לסבתא שקורה פה משהו מטורף שהמשטרה לא עלתה עליו, וחטיפה והתחזות לשוטרים ועוד מליון דברים.. ו... זהו.. מציע לה בחיוך להיות שוטרת... ועוד אינספור כאלו)

הכי הציק לי - נהיה מין קטע כזה בספרים שיש שני סוגי מתח:
1. אקדחים, מכות, תפניות, תוכניות משתבשות, וכו' (בהחלט מרגל להשכרה)
2. לספר סיפור שלם שהמח לא מצליח לחבר נקודות, והוא קורא וקורא, וקורא, עד שבשלב מסוים - רגע לפני שמתפוצץ לו הראש - הוא מתחיל לחבר נקודות מסויימות בשביל להגיע למתח.. אולי קוראים לזה מותחן פסיכולוגי ?! קטונתי..
בעבר היא כמובן השתמשה בדרך הראשונה - כך שבעמוד 40 כבר הלב היה מתחיל לדפוק ולהרגיש הזדהות והיערכות למבצע (נגיד...)
בספר הזה - לא מצאתי את החיבורים... (A.D.H.D אולי?) רק בחצי הספר התחלתי לנסות לקלוט שרידי מתח (ציפיתי כשהוא נחשד בנאס"א שיתחיל להצטבר מתח/אימה, אבל לצערי גם שם הכל קרה דיי הגיוני, ורק אחרי זה התחיל רצף של תרחישים מהירים)

כמובן השיחות המטורללות - פשוט רציתי להיכנס לדפי הספר ולתרגם לצביקי במהירות מה ברוס רוצה ממנו - שיגע אותי חוסר התקשורת ביניהם.
(האמת היא הפתיעה אותי - היה ברור לי כל שורה שכבר היא תכניס איזשהו טריק שיעזור להם לדבר, אידיש/מדובב/מדען/לא אכפת לי מה,)
זה היה כמו לשמוע שיחת חירשים..

ואחרון חביב - הגיבורים - בזה אני מאשים אתכם ניקי פרוג... במשך עשרות הודעות הסבירו לה בפורום - שלא תמיד הגיבור חייב להיות מישהו יוצא דופן עם כח וכדו' כשאני מאוד אהבתי את אייל ודני..

הנה - קיבלנו 2 גיבורים כנגד אייל ודני - משמעממים ושרתיים עד כדי בחילה (אוקיי.. הזיכרון של ברוס והאימונים שלו עשו עליי קצת רושם, אבל לא ממש הועיל בעלילה מלבד בסנפלינג על בנייני נאס"א...)

לסיכום - אהבתי, ממליץ לאחרים, אבל מנמיך ציפיות, "זה לא מרגל להשכרה".

זהו! שמחתי לפרוק, אתם לא חייבים לקרוא
קראתם? מתנצל.

 

[כוכבית קטנה]

אגב סתם מעניין למה חוץ מדופליקטים? (גם אני לא אהבתי...)

כי זה פנטזיה

 

[חיפאית!!!!]

כי זה פנטזיה

ומה הבעיה?

 

[חני יחי המלך]

סיימתי הרגע את הספר בשקיקה.

היה יפה, ברמה גבוהה.
(אם כי - אם לא היו אומרים לי שזה של יונה ספיר - הייתי קצת מפקפק, רק אצלה אני ממש מרותק כל פרק מחדש, פה פחות הרגשתי את זה)

נושא האכזריות - לא ייאמן כמה שהשפיע עליי. (ראיתי בחיים דברים מפחידים פי אלף, אבל היא הצליחה להחדיר לי את זה ברמה שממש הרגשתי שאני מקבל את המכות האכזריות האלו... טו מאצ'...)

שאלות פתוחות - ממש הרבה, חלקן נענו פה, וחלקן מרחפות בגלקסיית המחשבה שלי אט אט.. (דוגמא: הקצין מאמין לסבתא שקורה פה משהו מטורף שהמשטרה לא עלתה עליו, וחטיפה והתחזות לשוטרים ועוד מליון דברים.. ו... זהו.. מציע לה בחיוך להיות שוטרת... ועוד אינספור כאלו)

הכי הציק לי - נהיה מין קטע כזה בספרים שיש שני סוגי מתח:
1. אקדחים, מכות, תפניות, תוכניות משתבשות, וכו' (בהחלט מרגל להשכרה)
2. לספר סיפור שלם שהמח לא מצליח לחבר נקודות, והוא קורא וקורא, וקורא, עד שבשלב מסוים - רגע לפני שמתפוצץ לו הראש - הוא מתחיל לחבר נקודות מסויימות בשביל להגיע למתח.. אולי קוראים לזה מותחן פסיכולוגי ?! קטונתי..
בעבר היא כמובן השתמשה בדרך הראשונה - כך שבעמוד 40 כבר הלב היה מתחיל לדפוק ולהרגיש הזדהות והיערכות למבצע (נגיד...)
בספר הזה - לא מצאתי את החיבורים... (A.D.H.D אולי?) רק בחצי הספר התחלתי לנסות לקלוט שרידי מתח (ציפיתי כשהוא נחשד בנאס"א שיתחיל להצטבר מתח/אימה, אבל לצערי גם שם הכל קרה דיי הגיוני, ורק אחרי זה התחיל רצף של תרחישים מהירים)

כמובן השיחות המטורללות - פשוט רציתי להיכנס לדפי הספר ולתרגם לצביקי במהירות מה ברוס רוצה ממנו - שיגע אותי חוסר התקשורת ביניהם.
(האמת היא הפתיעה אותי - היה ברור לי כל שורה שכבר היא תכניס איזשהו טריק שיעזור להם לדבר, אידיש/מדובב/מדען/לא אכפת לי מה,)
זה היה כמו לשמוע שיחת חירשים..

ואחרון חביב - הגיבורים - בזה אני מאשים אתכם ניקי פרוג... במשך עשרות הודעות הסבירו לה בפורום - שלא תמיד הגיבור חייב להיות מישהו יוצא דופן עם כח וכדו' כשאני מאוד אהבתי את אייל ודני..

הנה - קיבלנו 2 גיבורים כנגד אייל ודני - משמעממים ושרתיים עד כדי בחילה (אוקיי.. הזיכרון של ברוס והאימונים שלו עשו עליי קצת רושם, אבל לא ממש הועיל בעלילה מלבד בסנפלינג על בנייני נאס"א...)

לסיכום - אהבתי, ממליץ לאחרים, אבל מנמיך ציפיות, "זה לא מרגל להשכרה".

זהו! שמחתי לפרוק, אתם לא חייבים לקרוא
קראתם? מתנצל.

ביקורת מדוייקת.
אני אחרי שסיימתי לקרוא הייתי בטוחה שעבדו עליי וזה לא יונה ספיר כתבה אתזה, בדקתי והתברר לי שזה סיפור שפורסם בהמשכים, ככה שהגיוני שיהיה לנו מאפיינים טיפה שונים מספר רציף, אבל ברגע שהחליטו להוציא את זה לאור כספר- המינימום הוא לעבור על הספר כולו ולראות את הרצף הלוגי והענייני...
(רק לי יש תחושה שיונה ספיר לא ישבה וקראה את הספר ברצף בפעם אחת?)
הבעיה הכי גדולה של הספר הזה זה החיבורים לדעתי..
בין העלילות, בין האנשים(מסכימה ממש לגבי התקשורת, זה נחמד לקרוא שיחה אחת שלהם ככה, על עמוד בערך, אבל שזה מתפרס על פני כמות של שיחות זה מעיק)..
מרגיש כאילו דילגו מהשלב של לזרוק רעיונות לעלילה להכנסת כל הרעיונות והקצוות שהיא העלתה בעלילה..

 

[חני יחי המלך]

כתבתי על זה גם ביקורת כאן לפני כמה עמודים..
(https://www.prog.co.il/threads/הנשר-נחת-יונה-ספיר-דיונים-בלבד.1092642/post-15593274)

 

[דבורה. ה]

הסיפור מעניין
אבל למי שמחכה למתח זה לא הספר הזה
אני אישית מאד התאכזבתי כי אני אוהבת ספרי מתח
ופה הסיפור היה מלא אלימות אבל לא מותח
ההוכחה שלי היא, שתמיד בספרים שלה אני קוראת בלי לנשום
ופה יכלתי להפסיק באמצע כמה פעמים

 

[מילה מילה]

לא מובן למה החוטפים עצמם לא שאפו את הרעל שצביקי שאף, הרי לא מוזכר שהם היו עם מסכות אב"כ או משהו

בלת"ק
הוא שאף את החומר בכל פעם שהגיע ללמוד איתו, במצטבר המוןן זמן לעומת החוטפים שלא היו שם יותר משעה...