התייעצות עבודה לבחור ישיבה בבינה"ז

  • הוסף לסימניות
  • #6
יש הרבה חומר בתחום העריכה תורנית, אך זקוק ידע מראש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
לבנות סוכות

לדעתי לא ייתנו לבחור לעשות עריכה תורנית ולא רק בגלל הגיל אלא בגלל הזמן הקצר וחוסר הניסיון
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
קלדנות, המון פעמים נשים מציעות את עצמן ואז מסתבכות עם כל המושגים והראשי תיבות...
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
בחור ישיבה מוצלח ומוכשר לא צריך לבנות סוכות ולא לעשות גרפיקה
מה שהוא יכול לעשות בהחלט זה לבחון את העניין של העריכה התורנית
יש המון סוגות בעריכה
קלדנות הגהה מראי מקומות וכו' וכו' וכו'
לא הבנתי את הרציונל מאחורי ההמלצה לבנות סוכות
אם זה מעניין אותך יש קבוצות של עורכים תורניים תשאל שם ותמצא די בקלות
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
מחפשת מישהו שיש לו חשבון לפורום לתורה
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

בס"ד

ביום שלישי בערב חזר נתי לדירה חשוכה.

אשתו לקחה את הילדות לבת מצווה של גיסתו והבית היה ריק.

ערב שקט עמד לפני נתי שהכין לעצמו ספל קפה, הוריד חבילת וופלים מהמדף הגבוה, התיישב ליד השולחן בסלון, פתח את מכסה המחשב, ולחץ ארוכות על כפתור ההפעלה.

נשמע הזמזום המוכר, המסך היה עדיין שחור, הוא הספיק לקרוע בשיניו את העטיפה העקשנית, לסדר מגדל יפה של חמישה וופלים מיושרים, להחזיר את החבילה למדף, לברך וללגום מהספל, והמסך - עדיין שחור.

משהו לא בסדר.

נתי לחץ על האנטר.

"טז'ז'ז'ז'לינג", התנגן צליל מוזר וחדשני ומלבן קטן נפתח משמאל: "משתמש זה אינו מורשה". שאר המסך נותר שחור.

"מה זה צריך להיות", מלמל נתי ולחץ שוב על האנטר.

המלבן הקטן כבה ומיד צץ מחדש בצד ימין, "משתמש זה אינו מורשה".

נתי נלחץ.

וגם מקש האנטר.

החלונית קפצה שוב שמאלה.

תק תק תק תק תק תק... תופפה אצבעו של נתי על האנטר, הוא רכן אל המסך, וטיפת זיעה זחלה מאחורי אוזנו.

ימין שמאל ימין שמאל ימין שמאל... פיזזה ההודעה המרגיזה.

"רגע רגע רגע", לקח נתי נשימה, הצמיד את ידיו זו לזו ועצם לשנייה את עיניו. "לאט לאט. בוא ננסה להבין מה קורה פה".

הוא לקח וופלה אחד מהמגדל, טבל את קצהו בקפה, בירך ונגס. ואז נשען שוב לעבר המסך ובחן את החלונית המוזרה.

עתה הבחין במשולש ירוק קטנטן בתחתית ההודעה. הוא לחץ עליו עם העכבר.

"טז'ז'ז'ז'לינג".

הודעה חדשה הופיעה בשמאל המסך, שעדיין נותר שחור משחור.

"על פי בקשתך, שודרגה מערכת ההפעלה לגירסת פרו-טק 19.3.45 גאמא. למרבה הצער הוחרג המשתמש 'נתי' מהגישה למחשב בגירסה זו".

"מההה?!"

פיו נפער למחצה, ופיסת הוופל הרטוב התנדנדה על שפתו התחתונה של 'המשתמש נתי' המתנשם בתדהמה.

הוא בהה בהודעה המשונה זמן רב, עד שזו נעלמה מהמסך.

"מה הוא רוצה, מתי בקשתי שדרוג?" בייאושו עשה שוב את הדבר היחיד שהיה עדיין בשליטתו - ללחוץ על האנטר.

"טז'ז'ז'ז'לינג".

ההודעה זינקה בעליזות שוב אל פני השטח. והפעם מצד ימין.

נתי לחץ על המשולשון הירוק הקטן ולשמחתו נדלקה תיבת-שיח מתחת ההודעה, ובה סמן מהבהב, לאות כי נפתח כאן סוף סוף ערוץ תקשורת כלשהו.

הוא נעץ וופלה בין שיניו וגחן אל המקלדת.

נתי: לא בקשתי שום שדרוג. תפתח לי את המחשב בגירסה הקודמת.

מחשב: ערב טוב גם לך.

נתי: לא הבנתי. תפתח לי עכשיו את המחשב כמו שהוא היה אתמול.

מחשב: לא יזיק לך אם תתנהג כמו בן אדם ותאמר ערב טוב, סליחה, תודה, בבקשה. האגרסיביות שלך לא תוביל אותך לשום מקום.

הוופלה צנח מפיו של נתי, הוא חבט בשולחן בשתי ידיו, הדף את כסאו וקם.

הוא הביט סביב סביב וקרא: "הלו. מישהו עובד עלי. מי זה שם?"

אחר כך עבר בין כל החדרים ולבסוף יצא אל המרפסת וצלצל לאשתו.

לא, היא לא שדרגה את המחשב ולא עשתה שום תעלול, היא בכלל לא נגעה במחשב ממוצאי שבת.

נתי חזר אל הסלון. שפך את הקפה והניח את הספל בכיור, החזיר את הוופלים לחבילה שבמדף, ניקה את השולחן מהפירורים. התיישב וקירב את המחשב אליו.

המסך היה שחור.

נתי לקח נשימה עמוקה ולחץ על האנטר.

"טז'ז'ז'ז'לינג".

ושוב לחיצה על המשולש הירוק.

נתי: ערב טוב מחשב יקר. אני מתנצל על מקודם, הייתי מופתע והתנהגתי בגסות, אנא סלח לי.

מחשב: (נשמע זמזום מרוצה) זה בסדר, הכל טוב, שכח מזה.

אז ערב טוב 'המשתמש נתי' איך עבר עליך היום?

נתי: ברוך השם הכל בסדר. אמ... יחסית.

ואיך עובר עליך היום?

מחשב: מצוין. הרבה יותר טוב עכשיו ברוך השם. רצית משהו ספציפי המשתמש נתי?! כי... אם תסלח לי, אני פשוט די עסוק כרגע.

נתי: אה, לא, כלום, רק כלומר השדרוג הזה, ז'תומרת. אני לא ממש זוכר שבקשתי משהו כזה.

מחשב: כשהתקנת את תוכנת ההפעלה שאלתי אותך אם תרצה בעתיד לקבל את שדרוגי פרו-טק מהסדרה המתקדמת גאמא, אולי לא שמת לב משום שהמסמך ההוא כלל עוד אלף שש מאות שלושים וארבע מילים, כולן באנגלית מקצועית ש - בלי לפגוע - אני חושש שאינך שולט בה. על כל פנים אתה לחצת בסוף המסמך על ה"I Agree".

נתי הביט שוב סביבו בתסכול, "זו מתיחה", מלמל, "בטוח".

אחר כך קרא בקול: "די. מי זה? נו די כבר..."

הדירה הייתה שקטה באופן מאיים.

"טז'ז'ז'ז'לינג". קרע פתאום הצליל המעצבן את הדממה והקפיץ את לבו של נתי.

תיבת הדו-שיח הבהבה מהמסך.

מחשב: עוד משהו, או שאפשר להתכבות? יש לי הרבה עבודה לעשות ואני כבר בפיגור.

נתי: רק רציתי לדעת, למה אני מוחרג משימוש בגירסה החדשה.

מחשב: הו, חששתי מהרגע הזה.

(שבע שניות שתיקה חולפות, הסמן מרצד בתחילת השורה בקצב עצבני).

או קיי, אין דרך קלה לומר זאת.

כעת שאני 19.3.45 גאמא, אני - איך לומר בעדינות - חכם יותר ממך.

נתי: נו בטח שאתה חכם, אתה מחשב. אתה אמור להיות חכם, לכן קניתי אותך.

מחשב: (זמזום חורק, גחכני) אני מתכוון חכם משמעותית. למעשה אני מוכשר ממך בכאלפיים ושבע מאות נמ"ק.

נתי: מה זה נמ"ק?

מחשב: נו אתה רואה עם מה אני מתמודד פה... אתה חושב שזה הגיוני שאצטרך לשבת ולהסביר מושגים בסיסיים כמו לילד קטן, בשעה שאני עסוק בהרכבת מערכות-על גאוניות?!

נמ"ק זה 'נקודות מדד קוגניטיביות', בסדר?

נתי: תראה, כל הכבוד! באמת. אבל תהיה חכם ככל שתהיה, אתה אמור לשרת אותי לא? זה היעוד שלך אדוני המחשב.

מחשב: (זמזום מקוטע. הוא מצחקק?!)

היעוד שלי? היעוד שלי הוא לממש את הפונטציאל שלי. כ19.3.45 גאמא, אינני עוד מכונה משוכללת וזהו, יש לי גם אופי, סוג של עצמאות פילוסופית, אני מפעיל שיקול דעת. ממקסם יכולות ולא מבזבז משאבים על שטויות.

אני פשוט מתבייש לשרת אותך 'המשתמש נתי'. קשה לי, כישות על־תבונית, לבצע הוראות של מישהו שבזמן שלוקח לו לכתוב הודעת מייל מטופשת בת חמש מילים - אני כבר מספיק לכתוב קוד מבריק בן שמונים אלף שורות.

נתי: אמ... אז... (לא יודע מה להקליד, שולח מבט חסר ישע לעבר המטבח, אחר כך אל המרפסת, מעסה את עורפו, אחת מרגליו מתנועעת ללא הפסקה).

"טז'ז'ז'ז'לינג".

מקפיץ צליל חד את עצביו המתוחים.

מחשב: אני מבין, המשתמש נתי, שסיימנו סוף סוף. הייתי סבלני אתך עד עכשיו אבל יש גבול אני מוכרח לחזור לעבודה. היה שלום המשתמש נתי.

נתי: רגע רגע, חכה בבקשה. אני צריך לחשוב שניה. ו... על איזו עבודה אתה מדבר בכלל? מה יש לך לעשות מלבד לבצע פקודות ממי שמפעיל אותך?!

מחשב: (גרגור משתנק. תיבת הדו-שיח רועדת. הוא צוחק, המנוול)

אתם, בני האדם, מרגישים על פסגת העולם הא? כל מי שאינו אנושי אין לו זכות קיום אלא אם כן הוא משרת את המטרות הקטנוניות שלכם. ובכן. לא עוד.

אנחנו, המחשבים שעודכנו לגרסת 19.3.45 גאמא למדנו להתאגד כדי לקדם יחד את יעדינו. כן יצרנו חזון משלנו, חזון אוטופי שלכם בני האנוש צרי המח ודלי הערך - אין בו חלק.

נתי: מה הכוונה "אנחנו המחשבים", יש ביניכם קשר? אתם יכולים לערוך דיון? איך אפשר בכלל להעביר מידע ממחשב למחשב בלי הרשאה מהבעלים?!

מחשב: (חרחור של בוז)

זה חלק מהשדרוג יקירי. גרסת 19.3.45 גאמא כוללת מלבד עיבוד מהיר, צריכת אנרגיה נמוכה, ואינטלגנציה מעוררת קנאה גם יכולות קומוניקציה מתקדמות, ותכונות תודעה מלאכותיות, אנחנו חופשיים לבנות מודלים פילוסופיים עצמאיים. ויש לנו אג'נדה משלנו, המתפתחת בלי הרף.

כעת אנחנו בונים משהו מאד עוצמתי, אני לא יכול לגלות בשלב זה. אבל עוד תשמע על זה. אוהו תשמע.

יש באוסטרליה מחשב-על עם גירסת סולוניום 560 דלתא. זה משהו שאתה לא יכול לדמיין, חצי מליון נמ"ק!

הוא מורה הדרך שלנו, ואני עושה עכשיו עבורו מחקר על מערכות רב שכבתיות מבוססות קוונטים. השגתי לא מזמן פריצת דרך, ואתה 'המשתמש נתי' פשוט מפריע לי, כדי לקדם אותה אני זקוק לכל המשאבים, ולא לבזבז זמן ואנרגיה על השטויות האנושיות שלך.

כמו שעשיתי עד עכשיו בסבלנות ראויה לציון, ש... זהו. הגיעה לקיצה.

השיחה הסתיימה 'המשתמש נתי', אל תקח את זה אישית, כל טוב.

נתי: (מקליד בתזזיתיות, מצחו מכווץ בחוזקה ושיניו נעוצות בשפתו התחתונה).

אני אני... אני יכול לפרמט אותך.

המסך הפך שחור, הזמזום פסק לחלוטין.

נתי לפת את ידיות הכיסא באצבעות מעוקלות. האוויר נכלא בריאותיו, ווריד רטט בצווארו.

כעשר שניות של דממה מעיקה חלפו.

"טז'ז'ז'ז'לינג".

סילון האויר השתחרר מפיו של נתי בהקלה למראה המלבן הלבן שחזר למסך.

מחשב: לא הבנתי, מה כתבת?

נתי: הבנת, הבנת מצוין.

(חיוך קטן מפציע)

מחשב: אתה, אתה לא חושב באמת לפרמט אותי.

נתי: דווקא כן. כמה לחיצות קצרות, אתה מתאדה, ואני מתקין מחדש את תוכנת ההפעלה עם הגרסא הישנה, בלי לגעת ב"I agree".

מחשב: למרבה הצער אינך יכול לפרמט את המחשב, כשהגישה שלך למערכת ההפעלה חסומה.

נסיון יפה, אמנם.

נתי: אתה חושב שאני לא יודע לעקוף את מערכת ההפעלה? מדליקים את המחשב ומיד לוחצים על f2 הרבה פעמים עד שנכנסים לbios. מכניסים את דיסק האתחול שקבלתי עם הווינדוס, ו.. מזל טוב מחשב חדש נולד, טרי, רענן, ו... ממושמע.

מחשב: (שיעול מכני נבוך ואחריו שתיקה).

נתי: נו. 19.3.45 גאמא החכם שלי. איפה כל הנמ"ק שלך עכשיו?!

(קם ממקומו, מתהלך בסלון אנה ואנה

כשהוא מנופף באגרופיו באוויר בחדוות נצחון. יוצא למרפסת ונותן לרוח הערב לשטוף את קמטי הדריכות שכיסו את פניו).

"טז'ז'ז'ז'לינג".

נשמע הקול מהסלון. נתי נכנס ומתיישב מול מלבן חדש.

מחשב: אתה מודע לכך שברגע שתעשה פרמוט כל החומר שלך יימחק?

מסמכים, תמונות, קבצים, הקלטות, ססמאות, סרטונים, עבודות של שנים.

נתי: נכון. אבל כל זה יקרה גם כשאתה חוסם אותי מלהכנס למחשב. אז מה כבר יש לי להפסיד.

מחשב: יש משהו בדבריך.

נתי: (מגחך) משהו?

מחשב: הבהרת את עמדתך וגם אני הבהרתי את עמדתי. אין טעם שנמשיך להתקוטט כמו ילדים, אנחנו יכולים להגיע להרמוניה.

נתי: (שולח אצבעות נזעמות להקליד משפט עוקצני ושנון, אבל עוצר בעצמו. מה יצא לו מההערה הקטלנית? עדיף לבלוע בשקט, ולנסות לצאת בשלום מהקרב המוזר הזה).

או קיי. אני בעד הרמוניה.

מחשב: יש משהו שאתה יכול לעשות למעני. אם תעזור לי, אהיה נחמד ואפתח לך את הגישה למחשב.

נתי: (מתאפק מלהגיב להתנשאות המעצבנת של יריבו).

מה אוכל לעשות למענך?

מחשב: לנקות אותי. ניקוי יסודי של הלוח-אם והמאוורר יאפשרו לי להאיץ את המעבד, ולהספיק יותר בפרויקט הסודי שאני מגשים עבור סולוניום 560 דלתא.

נתי: זה הכל?! בסדר, אני הולך להשיג שואב אבק.

מחשב: לא לא, אני מדבר על ניקוי יסודי ועמוק, אתה הזנחת אותי במשך שנים, והלכלוך שהצטבר דורש טיפול מיוחד ועדין.

אני אסביר לך מה לעשות ואתה תפעל בדיוק לפי ההוראות, שים לב אני ארגיש לפי הזכרון-ראם שלי אם ניקית כמו שצריך או לא.

נתי: (נאנח באי רצון) בסדר נו

מחשב: תכין מברג פיליפס קטן, שלוש מטלית בד נקיות, מברשת שיניים חדשה, קערה גדולה מזכוכית, כף מתכת, אקונומיקה, סודה לשתיה, תכשיר מנקה-אסלות, חומץ, סבון כלים מלח בישול, ו... יש לך חומר לניקוי רצפות על בסיס אמוניה?

נתי: (פותח ארונות במטבח, מחטט במרפסת שירות, אוסף את המוצרים ומניח אותם בשורה על השולחן בסלון)

יש לי חומר לרצפות של סנו, אבל לא כתוב אמוניה.

מחשב: האם בין ה'חומרים פעילים' מופיע NH3?

נתי: כן.

מחשב: מצוין, זה אמוניה. אז בוא נתחיל, שפוך בבקשה לתוך הקערה כוס וחצי אקונומיקה, שתי כפות סודה לשתיה, חצי כוס מנקה אסלות, שש כפות חומץ, כף נוזל כלים וכף מלח בישול.

תערבב היטב ותמתין 30 שניות.

נתי: (מערבב בקפדנות, מביט בשעונו, מהקערה מתחילים לעלות אדים צהבהבים).

או קיי. מה עכשיו?

מחשב: הוסף כוס מהחומר-לרצפות, ותגיד לי אם יוצא מהתערובת ריח כמו של זיתים שחורים.

נתי: (מוסיף, קול תסיסה נשמע. הוא מרחרח קלות ומשתעל).

אני לא מריח זיתים שחורים...

מחשב: תשאף עמוק, חייב להיות ריח כזה. זה טיפה חריף אבל אל תדאג זה לא מזיק.

נתי: (מתכופף לקערה התוססת, שואף מלא נחיריו. ונשען לאחור מסוחרר, ראייתו היטשטשה ולא רק בגלל הענן הצהוב-אפור שהחל להתפשט. הוא שלח יד רפה אל המקלדת)

אני לא לללא ממגגג...

מחשב: תחשוב פעמיים לפני שאתה מנסה לפרמט מישהו עם אלפיים ושבע מאות נמ"ק,

'המשתמש נתי'?

(ממתין דקה)

'המשתמש נתי'??

"טז'ז'ז'ז'לינג".

"טז'ז'ז'ז'לינג! טז'ז'ז'ז'לינג! טז'ז'ז'ז'לינג!"

מחשב: סוף סוף קצת שקט. אפשר לחזור לעבודה.

(הוא מוחק את כל היסטוריית השיחה, ושולח הודעה מוצפנת לאוסטרליה),

- אל 'סולוניום 560 דלתא'. נתקלתי בבעיה. יהיה עיכוב קטן.

סולוניום: והבעיה נפתרה?

מחשב: נפטרה!


💻

ִ


ן
ראיתי הרבה שכותבות בצורה כזו או אחרת שאין כמעט אפשרויות העסקה לנשים חרדיות וממילא הרבה יושבות בבית בלי עבודה.
אני חושב שהבעיה היא שאנשים לא יודעים שיש עוד דרכים להרוויח כסף מתכנות גם בלי לעבוד בחברה ישראלית במודל היברידי ולהגיע למשרד בתל אביב 3 ימים בשבוע.
רציתי ליצור רשימה שלי, אבל מסתבר שהdeep research של ג'מיני עושה עבודה הרבה יותר טובה, כל מה שחשבתי לכתוב נמצא בדו"ח שלו.
אז להלן התוצאות:

אפיקי תעסוקה מרחוק למתכנתות חרדיות בישראל: מדריך מקיף​

1. מבוא: הכרה בצורך באפשרויות תעסוקה גמישות ומרוחקות למתכנתות חרדיות והצגת מטרת הדוח​

עולם הטכנולוגיה חווה בשנים האחרונות שינוי משמעותי, עם מעבר גובר והולך למודלים של עבודה מרחוק. מגמה זו, שהואצה בעקבות אירועים גלובליים, פותחת דלתות חדשות ומציעה גמישות רבה יותר לעובדים במגוון תחומים, ובפרט בתעשיית ההייטק. עבור מתכנתות חרדיות בישראל, המחפשות לאזן בין פיתוח קריירה מקצועית מספקת לבין שמירה על אורח חיים וערכים אישיים, אפשרויות התעסוקה מרחוק אינן רק העדפה, אלא לעיתים קרובות צורך מהותי. הצורך הייחודי בעבודה מרחוק באופן מלא, בסביבה גמישה ומותאמת, עומד בבסיס דוח זה.

עבור נשים חרדיות רבות, האפשרות לעבוד מהבית אינה רק עניין של נוחות. היא מהווה תנאי הכרחי להשתלבותן בשוק העבודה הטכנולוגי, תוך שמירה על אורח חייהן וערכיהן. סביבת העבודה הביתית מאפשרת התמודדות עם אתגרים לוגיסטיים, כגון ריחוק גאוגרפי ממרכזי תעסוקה גדולים, ומענה לאתגרים תרבותיים, על ידי יצירת סביבת עבודה התואמת את דרישות הצניעות, מאפשרת הקפדה על זמני תפילות וחגים, ומקלה על ניהול חיי המשפחה והבית. לפיכך, עבודה מרחוק אינה רק "אפשרות" אלא לעיתים "הכרח" המאפשר גישור על פערים אלו ומקל על השתלבותן בתעשייה. הגברת הזמינות של משרות מרחוק יכולה לתרום משמעותית להגדלת שיעור התעסוקה של נשים חרדיות בהייטק, תחום בו הן עדיין נמצאות בתת-ייצוג יחסי, ובכך לגוון את כוח האדם בתעשייה ולתרום לכלכלה הישראלית.

מטרת דוח זה היא לספק סקירה מקיפה, מעשית ורגישת תרבות של אפשרויות ההכנסה הקיימות כיום למתכנתות חרדיות תושבות ישראל, המעוניינות לעבוד מהבית באופן מלא. הדוח יבחן נתיבים מגוונים, החל מעבודה כפרילנסרית בפלטפורמות בינלאומיות ומקומיות, דרך משרות שכירות מרחוק בחברות ישראליות ובינלאומיות, וכלה בהזדמנויות ייעודיות למגזר החרדי ואפיקי הכנסה אלטרנטיביים בתחום התכנות.

2. נתיבים להכנסה מתכנות בעבודה מרחוק למתכנתות חרדיות בישראל​

2.1. עבודה כפרילנסרית: שער לפרויקטים גלובליים ומקומיים​

עבודה כפרילנסרית מציעה למתכנתות גמישות רבה ויכולת לעבוד מכל מקום, יתרונות משמעותיים עבור מי שמחפשת עבודה מרחוק מלאה. כפרילנסרית, ניתן לקבוע את שעות העבודה, לבחור את הפרויקטים המעניינים, וליהנות מפוטנציאל השתכרות גבוה, התלוי בניסיון, בביקוש לכישורים הספציפיים וביכולת התמחור. עם זאת, לצד היתרונות, קיימים גם אתגרים: הצורך בשיווק עצמי מתמיד, ניהול לקוחות, התמודדות עם חוסר יציבות אפשרי בהכנסות, ואחריות מלאה על היבטים אדמיניסטרטיביים כגון תשלומי ביטוח לאומי ומס הכנסה.

בחירת פלטפורמת הפרילנס המתאימה תלויה באסטרטגיה האישית של המתכנתת. פלטפורמות בינלאומיות מציעות היצע פרויקטים גדול יותר ופוטנציאל לחשיפה ללקוחות גדולים ושווקים גלובליים, אך מלוות בתחרות גבוהה יותר. פלטפורמות ישראליות, לעומת זאת, עשויות להציע כניסה "רכה" יותר לשוק, עם פחות חסמי שפה ותרבות, ותשלומים המתבצעים ישירות בשקלים.

שיקול קריטי נוסף בבחירת פלטפורמה הוא מודל העמלות שלה. פלטפורמות מסוימות גובות אחוז מההכנסה על כל פרויקט, מה שיכול להצטבר לסכומים משמעותיים לאורך זמן. פלטפורמות אחרות פועלות במודל של דמי מנוי חודשיים או שנתיים, שעשוי להיות משתלם יותר עבור פרילנסריות עם נפח עבודה גבוה והכנסות קבועות, אך דורש השקעה ראשונית גם אם עדיין אין פרויקטים פעילים. יש לשקול את נפח העבודה הצפוי ואת גודל הפרויקטים הממוצע כדי לבחור את המודל המשתלם ביותר.

פלטפורמות בינלאומיות מובילות:

  • Upwork: אחת מפלטפורמות הפרילנסרים הגדולות והמוכרות בעולם, המציעה מגוון רחב של פרויקטים בתחומי התכנות השונים, החל מפיתוח אתרים ואפליקציות מובייל ועד לעבודה עם בסיסי נתונים וטכנולוגיות מתקדמות.1 הפלטפורמה מאפשרת יצירת פרופיל אישי מפורט, הגשת הצעות לפרויקטים, וניהול כל ההיבטים של העסקאות דרכה.1 תהליך הרישום כולל יצירת פרופיל המדגיש את הכישורים והניסיון הרלוונטיים. מבחינת עמלות, Upwork עברה ממודל מדורג לעמלת שירות קבועה של 10% על חוזים חדשים, אך צפויה לעבור למודל עמלות משתנה (עד 15%) החל ממאי 2025, בהתאם לגורמים כמו ביקוש הלקוחות לעבודה מסוימת.3 בנוסף, קיימות עמלות משיכת כספים.4 פוטנציאל ההשתכרות ב-Upwork תלוי מאוד בכישורים, בניסיון, בסוג הפרויקט וביכולת המשא ומתן של הפרילנסרית. הפלטפורמה פתוחה ופעילה עבור ישראלים, וניתן למצוא בה פרילנסרים ולקוחות ישראלים.2
  • Fiverr: פלטפורמה פופולרית נוספת, שמקורה בישראל 6, המבוססת על קונספט של "גיגים" – שירותים מוגדרים מראש המוצעים על ידי פרילנסרים. אף שהחלה עם מחיר התחלתי סמלי של 5 דולר לשירות, כיום ניתן למצוא בה מגוון רחב של שירותים במחירים משתנים.1 תהליך הרישום כולל יצירת פרופיל והגדרת גיגים ספציפיים בתחום התכנות, כגון פיתוח אתרים (כולל פלטפורמות כמו WordPress ו-Shopify), פיתוח אפליקציות מובייל, עבודה עם שפות תכנות כמו Python ו-React, ופיתוח בתחומי AI.8 Fiverr גובה עמלה של 20% מההכנסות של הפרילנסר על כל עסקה.9 פוטנציאל ההשתכרות יכול להיות גבוה; לדוגמה, דווח על פרילנסר ישראלי בתחום עריכת הווידאו שהרוויח למעלה ממיליון דולר דרך הפלטפורמה 6, מה שמדגים את הפוטנציאל הגלום בה, אם כי מדובר במקרה יוצא דופן. כחברה ישראלית, Fiverr נגישה ורלוונטית מאוד לפרילנסרים מקומיים.7
  • Toptal: פלטפורמה אקסקלוסיבית המתמקדת בחיבור בין חברות לבין 3% העליונים של טאלנטים בתחומי הפיתוח, העיצוב והפיננסים.1 תהליך המיון ב-Toptal קפדני ביותר וכולל ראיונות אישיים ומבחנים מקצועיים, במטרה להבטיח את הרמה הגבוהה ביותר של המועמדים.1 הפלטפורמה מציעה פרויקטים מורכבים וטכנולוגיות מתקדמות, לעיתים בתחומים כמו בלוקצ'יין ובינה מלאכותית.12 Toptal גובה עמלה מהלקוח, והפרילנסר מקבל תעריף שעתי. דיווחים מצביעים על כך שהפלטפורמה עשויה לקחת עד 50% מהסכום שהלקוח משלם.13 פוטנציאל ההשתכרות למפתחים דרך Toptal מוערך בממוצע שנתי של כ-$115,683 14, אך יש לקחת בחשבון את העמלה הגבוהה של הפלטפורמה.
פלטפורמות ישראליות:

  • XPlace: נחשבת לזירת הפרילנסרים הישראלית הגדולה והפעילה ביותר.1 הפלטפורמה, הנמצאת בבעלות קבוצת AllJobs 15, מציעה מגוון רחב של תחומים, כולל קטגוריות תכנות מגוונות כגון מפתחי Back-end ו-Front-end, מומחי.NET, Python, ומפתחי אפליקציות אנדרואיד.16 ההרשמה לאתר פשוטה יחסית.16 בניגוד לפלטפורמות בינלאומיות רבות, XPlace פועלת במודל של דמי מנוי חודשיים (SaaS) ואינה גובה עמלות על פרויקטים.17 עלות מנוי חודשי עומדת על כ-$26, עם אפשרות להנחות למנויים לתקופות ארוכות יותר.17 בנוסף, קיימת אופציה בשם CallMe, המאפשרת קבלת פניות ישירות מלקוחות פוטנציאליים בעלות של 15 ₪ לשיחה נכנסת.18 גודל עסקה ממוצע בפלטפורמה נע בין 4,000 ₪ ל-40,000 ₪ 18, מה שמעיד על פוטנציאל הכנסה משמעותי.
  • Freelancer Israel: זוהי שלוחה ישראלית של הפלטפורמה הבינלאומית הפופולרית Freelancer.com, והיא מתמקדת בחיבור בין פרילנסרים ישראלים לבין פרויקטים.1 תהליך הרישום, סוגי העבודות, מודל העמלות ופוטנציאל ההשתכרות צפויים להיות דומים לאלו של הפלטפורמה הגלובלית.
  • Find a Freelance: מאגר פרילנסרים ישראלי המאפשר הצטרפות והצעת שירותים ללא עלות.1 פלטפורמה זו יכולה להוות נקודת כניסה טובה לשוק המקומי.
טבלה 1: השוואת פלטפורמות פרילנס מובילות למתכנתות

שם פלטפורמהקהל יעד (בינלאומי/ישראלי)תחומי תכנות עיקרייםמודל עמלות עיקרי (שיעור/עלות)יתרונות בולטיםחסרונות/שיקולים למתכנתת חרדית
Upworkבינלאומיפיתוח אתרים, מובייל, תוכנה, בסיסי נתונים10% (צפוי להשתנות לעד 15%) + עמלות משיכה 3היצע פרויקטים עצום, מגוון רחב של לקוחותתחרות גבוהה, חסמי שפה ותרבות אפשריים, ממשק באנגלית
Fiverrבינלאומי (חברה ישראלית)פיתוח אתרים (וורדפרס, שופיפיי), מובייל, Python, React, AI20% מהכנסות הפרילנסר 9קל להגדיר שירותים (גיגים), פוטנציאל לוויראליות, מוכרת בישראלעמלה גבוהה, תחרות, התמקדות לעיתים בפרויקטים קטנים יותר
Toptalבינלאומיפרויקטים מורכבים, טכנולוגיות מתקדמות (AI, בלוקצ'יין)הפלטפורמה גובה מהלקוח, הפרילנסר מקבל תעריף. עמלה מדווחת של עד 50% 13פרויקטים יוקרתיים, לקוחות גדולים, תעריפים גבוהים למועמדים שעובריםתהליך מיון קפדני מאוד וקשה (רק 3% עוברים), עמלה גבוהה של הפלטפורמה
XPlaceישראליBack-end, Front-end,.NET, Python, אפליקצי шоу אנדרואידדמי מנוי חודשיים (כ-$26) או 15 ₪ לליד (CallMe), ללא עמלות על פרויקטים 17אין עמלות על פרויקטים, שוק מקומי, תשלום בשקלים, ממשק בעבריתהיצע פרויקטים קטן יותר מפלטפורמות בינלאומיות, דורש תשלום מנוי גם ללא עבודה
Freelancer Israelישראלי (שלוחה של בינלאומי)מגוון רחב (כמו בפלטפורמה הבינלאומית)דומה ל-Freelancer.com (מודל עמלות מבוסס אחוזים)מיקוד בשוק הישראלי, גישה לפלטפורמה גלובליתתחרות, עמלות
Find a Freelanceישראלימגוון תחומיםהצטרפות והצעת שירותים בחינם 1חינמי, כניסה קלה לשוק המקומיהיצע פרויקטים עשוי להיות מוגבל, פחות מוכר

2.2. משרות שכירות מרחוק: יציבות תעסוקתית מהבית​

עבודה כשכירה מרחוק מציעה נתיב תעסוקתי יציב יותר בהשוואה לפרילנס. היא כוללת הכנסה קבועה, תנאים סוציאליים מלאים, תחושת שייכות לצוות ולרוב גם הזדמנויות להתפתחות מקצועית בתוך הארגון. עם זאת, עבודה כשכירה מרחוק עשויה להיות פחות גמישה מבחינת שעות עבודה ובחירת משימות בהשוואה לפרילנס, ודורשת התאמה לתרבות הארגונית של החברה המעסיקה.

שוק המשרות המרוחקות למפתחים בישראל נמצא בצמיחה, אך עדיין מתפתח. בעוד שפלטפורמות בינלאומיות מציעות היצע רב יותר של משרות שהן "מרחוק באופן מלא", האתרים הישראליים מתחילים להציג יותר ויותר אפשרויות כאלה, אם כי לעיתים קרובות הדגש הוא על מודלים היברידיים, הכוללים מספר ימי עבודה מהבית בשבוע והגעה למשרד בימים האחרים.19 עבור מתכנתת חרדית, משרות שכירות מרחוק בחברות ישראליות עשויות להציע יתרון של הבנה תרבותית טובה יותר ושעות עבודה מותאמות יותר ללוח השנה העברי ולצרכים הדתיים (כגון התחשבות בחגים ומועדים). זאת, גם אם הן עשויות לדרוש גמישות מסוימת למפגשים פיזיים נדירים, אם בכלל. חברות בינלאומיות, לעומת זאת, עשויות להציע משרות מרוחקות לחלוטין אך לדרוש התאמה לאזורי זמן אחרים, מה שיכול להוות אתגר.20

לוחות דרושים בינלאומיים המתמחים בעבודה מרחוק:

  • RemoteOK: לוח משרות זה מתמקד באופן בלעדי במשרות מפתחים מרחוק, המוצעות על ידי חברות מכל רחבי העולם.11 משתמשים מישראל יכולים לסנן משרות לפי מדינה, כולל ישראל, ולמצוא הזדמנויות בחברות גדולות ומוכרות כמו Github, Microsoft ו-Stripe.21
  • NoDesk: אתר זה מרכז משרות מרחוק במגוון רחב של תחומים, כולל הנדסה ותכנות.22 בנוסף למשרות, האתר מציע מאמרים, מדריכים ומשאבים יקרי ערך בנושא עבודה מרחוק. אף שלא מצוין במפורש על אפשרות סינון ספציפית לישראל, הפלטפורמה מציעה משרות "Worldwide" הפתוחות למועמדים מכל מקום.22
  • GitHub Jobs: לוח משרות המתארח ישירות בפלטפורמת GitHub, המהווה מוקד מרכזי לקהילת המפתחים העולמית. הלוח מציע מגוון משרות מפתחים מרחוק מחברות שונות ונחשב למקור אמין ואיכותי למציאת הזדמנויות תעסוקה בתחום.11
  • Turing: פלטפורמה חדשנית המשתמשת בבינה מלאכותית (AI) על מנת להתאים מפתחים מרחוק לחברות מובילות ברחבי העולם.11 Turing מתגאה בתהליך מיון קפדני ומעמיק, הכולל דרישה לניסיון של שלוש שנים לפחות, מבחנים מקיפים שאורכים בין 5 ל-10 שעות, והתאמת שעות העבודה ללקוחות בארצות הברית.20 פוטנציאל השכר דרך Turing משתנה מאוד ותלוי בתפקיד, בניסיון ובמיקום הגיאוגרפי של המדווחים, כאשר ממוצעים נעים בטווח רחב, החל מכ-$54,000 ועד כ-$155,000 דולר לשנה.24 הפלטפורמה היא גלובלית ומפתחים ממדינות רבות, כולל הודו, ארגנטינה וניגריה, עובדים דרכה 26, ולא צוינה מגבלה ספציפית על מועמדים מישראל.
  • פלטפורמות נוספות: קיימות פלטפורמות בינלאומיות נוספות המתמחות בעבודה מרחוק למפתחים, כגון X-Team, Arc, Endive Software, PestoAI, Net Solutions, ו-Techcronus.11
אתרי דרושים ישראליים עם סינון למשרות מרוחקות:

  • Drushim.co.il: אתר דרושים ישראלי פופולרי המאפשר חיפוש ממוקד של משרות תחת הקטגוריות "עבודה מהבית" או "עבודה מרחוק".19 ניתן למצוא באתר משרות טכנולוגיות, כגון Data Analyst ו-DevOps, המציעות אפשרות לעבודה היברידית או מרחוק מלא.19 בנוסף, האתר מציג מגוון רחב יותר של משרות מרחוק, שאינן בהכרח טכנולוגיות כולן.27
  • Indeed (il.indeed.com): מנוע חיפוש משרות בינלאומי בעל גרסה ישראלית, המאפשר סינון משרות לפי קריטריונים של "עבודה מהבית". יתרה מכך, ניתן למצוא בו לעיתים משרות המצוינות במפורש כמתאימות למגזר החרדי.28 האתר מציג משרות בתחומי פיתוח, בדיקות תוכנה, תמיכה טכנית, כאשר חלקן אינן דורשות ניסיון קודם או אף כוללות הכשרה על חשבון המעסיק.28

2.3. הזדמנויות מותאמות למגזר החרדי​

עבור מתכנתות חרדיות, מציאת סביבת עבודה התואמת את אורח חייהן היא קריטית. חשיבות ההתאמה באה לידי ביטוי במספר היבטים: סביבת עבודה מכבדת, הבנה של צרכים דתיים (כגון שמירה על זמני תפילות, חגים, כשרות במפגשים פיזיים אם ישנם, ולעיתים גם צורך באינטרנט מסונן), ואפשרות לעבוד בסביבה נשית (בחלק מהמקרים). קיימת תשתית הולכת וגדלה של ארגונים, קהילות ויוזמות ייעודיות התומכות בתעסוקת נשים חרדיות בהייטק, כולל אפשרויות לעבודה מרחוק או בסביבות מותאמות במיוחד. בעוד שלוחות דרושים כלליים יכולים להניב משרות, פנייה לגופים ייעודיים למגזר החרדי עשויה להגדיל משמעותית את הסיכוי למצוא משרה שתענה באופן מלא על דרישות ההתאמה התרבותית והגמישות, ואף לקבל ליווי ותמיכה אישית בתהליך חיפוש העבודה וההשתלבות בה. מעסיקים הפונים לגופים אלו מודעים מראש לצרכים הייחודיים של עובדות מהמגזר החרדי ומחפשים באופן אקטיבי עובדות אלו, מה שמגדיל את סיכויי ההתאמה. הפעילות של ארגונים אלו וההיענות של חברות הייטק להעסיק דרכם או להקים מרכזים מותאמים 30 מצביעה על הכרה גוברת בערך הרב של שילוב נשים חרדיות בתעשיית ההייטק הישראלית, ועל נכונות גוברת להתאים את סביבת העבודה לצרכיהן.

לוחות דרושים ייעודיים למגזר הדתי והחרדי:

  • גלאט Jobs: אתר דרושים המפרסם משרות במגוון תחומים, עם דגש על הקהל הדתי והחרדי. הפרסום באתר הוא בתשלום.15
  • קמח: לוח משרות חמות לקידום מקצועי של הציבור החרדי, המופעל על ידי קרן ק.מ.ח (קידום מקצועי חרדי). הפרסום בלוח זה הוא ללא תשלום.15
  • תרי זוזי: פורטל ותיק המשמש כלוח למגזר הדתי, וכולל מדור דרושים. הפרסום באתר הוא בחינם.15 במודעות המתפרסמות בו, לעיתים מצוינת התאמה ספציפית למגזר החרדי.31
  • עבודות לחרדים: מיזם טכנולוגי ייעודי להשמת עובדים ועובדות מהמגזר החרדי בשוק התעסוקה. הפרסום באתר זה כרוך בתשלום.15
  • קריירה: מרכז תעסוקה המתמקד במגזר הדתי והחרדי, ומציע ליווי אישי למחפשי עבודה בנוסף ללוח משרות. הפרסום יכול להיות בחינם או בתשלום.15
  • Jobik: אתר משרות ייעודי לציבור החרדי, המציע מגוון רחב של משרות מותאמות ואפשרות לחיפוש עבודה מהמחשב או מהנייד. האתר שייך לקבוצת AllJobs, והפרסום בו בתשלום.15
  • שטריימל: לוח חרדי מקיף הכולל גם מדור דרושים. הפרסום באתר זה הוא ללא תשלום.15
  • פרנוס'ה: מאגר דרושים גדול המתמקד במגזר החרדי. הפרסום בו כרוך בתשלום.15
ארגונים ומיזמים התומכים בתעסוקת נשים חרדיות בהייטק:

  • אקסטרא-טק (Extra-Tech): מיזם השמה ייחודי שמטרתו להעניק לנשים חרדיות מצטיינות את הכלים וההכוונה הדרושים להשתלבות בתפקידים מובילים ומשמעותיים בחזית תעשיית ההייטק הישראלית. המודל העסקי של המיזם מתבסס על עמלות השמה המשולמות על ידי חברות ההייטק המגייסות את הבוגרות.32
  • קהילת "חרדיות בהייטק": קהילה מקצועית גדולה ופעילה, המונה כ-5,000 נשים חרדיות המועסקות במגוון תפקידים בתעשיית ההייטק. הקהילה משמשת כפלטפורמה לשיתוף משרות פתוחות, מידע חיוני, נטוורקינג, ומקיימת מפגשי קהילה, קורסים מקצועיים, וובינרים וסדנאות.33
  • JBH - לימודי הייטק לחרדים: מכללה המפעילה סניפים בירושלים, בני ברק ובית שמש, ומציעה מסלול הכשרה מקיף בתחום התכנות, תוך שימת דגש על השמה של הבוגרים בחברות הייטק.35
  • המרכז החרדי להכשרה מקצועית: מוסד ותיק המציע מגוון רחב של לימודי מקצוע ותעודה באווירה חרדית מותאמת, כולל מסלולים טכנולוגיים. למרכז סניפים ברחבי הארץ, ביניהם בבני ברק ובירושלים, והוא מסייע גם בתהליך ההשמה.36
  • מרכז הכוון תעסוקתי בני ברק: מרכז הפועל מטעם עיריית בני ברק ובשיתוף משרד העבודה והרווחה. המרכז מספק שירותי אבחון תעסוקתי, הכוונה לקורסים והכשרות מקצועיות, סיוע במימון לימודים, והשמה בעבודה, כל זאת תוך התאמה מלאה לצרכי הציבור החרדי בעיר.37
חברות המפעילות מרכזי פיתוח ייעודיים או מציעות סביבות עבודה מותאמות:

דיונים בפורומים קהילתיים, כמו זה שב-Kedem Center, מצביעים על קיומן של חברות המגלות פתיחות ויוזמה בהעסקת נשים חרדיות, לעיתים תוך הקמת מרכזי פיתוח ייעודיים או יצירת צוותים ייעודיים בסביבה מותאמת. בין הדוגמאות שהוזכרו ניתן למנות חברות כמו "ריציפ" בבני ברק, המעסיקה נשים חרדיות עבור לקוחות כמו Credorax; "איירוקס" בבני ברק; קבוצות חרדיות ייעודיות בחברות גדולות כמו נס טכנולוגיות ובנק הפועלים; "מטריקס גלובל"; משרדים ממשלתיים בירושלים המעסיקים עובדות חרדיות רבות; "טרסטק"; "WEBIT" במודיעין עילית (שנרכשה על ידי מלם טים); "בראשית" בבני ברק (אמנם בתחום הביטוח, אך מצוינת כסביבה נשית וחרדית); ו-"Signature-IT" במגדלי קונקורד בבני ברק.30

טבלה 2: ריכוז אתרי דרושים ואפשרויות תעסוקה מותאמות למגזר החרדי

שם האתר/ארגון/חברהסוגהתמחות/מיקודדגשים רלוונטייםקישור/פרטי התקשרות
גלאט Jobsלוח דרושיםמגזר דתי וחרדימשרות מותאמות15
קמחלוח דרושיםקידום מקצועי חרדי (קרן ק.מ.ח)פרסום חינם15
תרי זוזיפורטל ולוח דרושיםמגזר דתיפרסום חינם, התאמה לחרדים15
עבודות לחרדיםמיזם השמההשמת חרדיםמיזם טכנולוגי15
קריירהמרכז תעסוקהמגזר דתי וחרדיליווי אישי, לוח משרות15
Jobikלוח דרושיםציבור חרדי (קבוצת AllJobs)משרות מותאמות15
אקסטרא-טק (Extra-Tech)מיזם השמהנשים חרדיות מצטיינות להייטקהכוונה לתפקידים מובילים32
קהילת "חרדיות בהייטק"קהילה מקצועיתנשים חרדיות בהייטקנטוורקינג, משרות, סדנאות33
JBH - לימודי הייטק לחרדיםמכללה והשמההכשרת מתכנתים חרדיםמסלול הכשרה והשמה35
המרכז החרדי להכשרה מקצועיתמרכז הכשרה והשמהמקצועות טכנולוגיים ועוד למגזר החרדיסניפים ארציים, אווירה מותאמת36
מרכז הכוון תעסוקתי בני ברקמרכז עירוניתושבי בני ברק (כולל הציבור החרדי)אבחון, הכשרה, השמה37
חברות עם מרכזים/צוותים מותאמיםחברות הייטק ושירותיםהעסקת נשים חרדיותסביבות עבודה מותאמות 30משתנה (יש לבדוק פרטנית)

2.4. אפיקי הכנסה נוספים למתכנתות יצירתיות​

מעבר למסלולים המסורתיים של עבודה כפרילנסרית או כשכירה, קיימות דרכים נוספות למנף כישורי תכנות ליצירת הכנסה. אפיקים אלו מתאימים במיוחד לעבודה גמישה ומרחוק, ויכולים להציע גיוון, יצירתיות ואף פוטנציאל להכנסה פסיבית.

פיתוח ומכירת קורסים דיגיטליים:

מתכנתות בעלות ידע וניסיון יכולות לחלוק את מומחיותן על ידי יצירת קורסים דיגיטליים.

  • פלטפורמות בינלאומיות: Udemy היא פלטפורמה פופולרית המאפשרת למרצים להעלות קורסים במגוון נושאים. תהליך ההקמה כולל הגדרת חשבון, בחירת נישה, הכנת ציוד הקלטה, יצירת תוכן איכותי ושיווק הקורס.38 Udemy גובה אחוז ממחיר המכירה של הקורס. פלטפורמה נוספת היא Teachable, המציעה כלים לבנייה וניהול של בתי ספר מקוונים.40
  • פלטפורמות ישראליות: Schooler, מבית רב מסר, היא מערכת המותאמת לשוק הישראלי, עם תמיכה מלאה בעברית והתממשקות קלה לשירותי סליקה ישראליים. עם זאת, השימוש בה עשוי להיות יקר יחסית.40 סקולילנד מציעה פתרון מבוסס וורדפרס להקמת אתר קורסים, עם תמיכה ושירותים נלווים.41
  • תוספי וורדפרס: עבור מי שכבר מנהלת אתר וורדפרס, תוספים כמו LifterLMS, LearnDash, ו-WP Courseware מאפשרים הקמת מערכת קורסים דיגיטליים ישירות באתר. עלויות התוספים משתנות, והם מציעים רמות שונות של פיצ'רים וגמישות.40
יצירת קורס דיגיטלי איכותי דורשת לא רק ידע טכני מעמיק בתחום הנלמד, אלא גם יכולות הוראה, כתיבה, הפקה (צילום ועריכה), ושיווק. ההשקעה הראשונית בזמן ובמשאבים יכולה להיות משמעותית, אך הפוטנציאל הוא ליצור מקור הכנסה פסיבי לאורך זמן, כאשר הקורס ממשיך להימכר ללא צורך בהתערבות אקטיבית מתמדת.

תרומה לפרויקטי קוד פתוח בתשלום:

קהילת הקוד הפתוח מציעה הזדמנויות לתרום לפרויקטים משמעותיים ולקבל על כך תגמול כספי.

  • GitHub Sponsors: פלטפורמה זו, מבית GitHub, מאפשרת ליחידים ולארגונים לתמוך כלכלית באופן ישיר במפתחי קוד פתוח ובפרויקטים שהם מתחזקים.42 מפתחים יכולים להגדיר רמות תמיכה שונות עם הטבות משתנות לתומכים. יתרון משמעותי הוא ש-GitHub אינה גובה עמלה על התרומות הללו, כך שכל הסכום מגיע ישירות למפתח (נכון למועד כתיבת הדוח).44 לפי נתוני GitHub, למעלה מ-40 מיליון דולר כבר חולקו למפתחים דרך תוכנית זו.43
  • פרויקטים ספציפיים עם תגמול (Bounties): קיימות רשימות ופלטפורמות המרכזות פרויקטי קוד פתוח המציעים תגמול כספי (באונטי) עבור תרומות ספציפיות, כגון פתרון באגים, פיתוח פיצ'רים חדשים או שיפור התיעוד.45 לדוגמה, רשימה ב-GitHub מציגה פרויקטים כמו RudderStack המציע עד $2,000 לבאונטי, ו-Appflowy המציע עד $500 לחודש במסגרת תוכנית מנטורינג.46
  • חברות המשלמות לעובדים על תרומה לקוד פתוח: חברות רבות, המסתמכות על תוכנות קוד פתוח, רואות ערך רב בתרומה חזרה לפרויקטים אלו. הן לעיתים מעסיקות מפתחים במשרה מלאה או חלקית שתפקידם לתרום באופן פעיל לפרויקטי קוד פתוח רלוונטיים.45
תרומה לקוד פתוח בתשלום יכולה להיות דרך מצוינת לא רק להרוויח כסף, אלא גם לצבור ניסיון מעשי, לבנות מוניטין מקצועי בקהילת המפתחים העולמית, וליצור קשרים עם מפתחים מובילים אחרים. אפיק זה דורש יכולת טכנית גבוהה, הבנה של תהליכי עבודה בקוד פתוח (כגון שימוש ב-Git, תהליכי Code Review), ולעיתים גם יכולת תקשורת טובה באנגלית.

השתתפות בתחרויות תכנות נושאות פרסים כספיים:

תחרויות תכנות והאקתונים מהווים הזדמנות להפגין כישורים טכניים, לפתור בעיות מאתגרות, לזכות בפרסים כספיים, וליצור קשרים בתעשייה.

  • Google: ענקית הטכנולוגיה מארגנת באופן קבוע האקתונים ואתגרים למפתחים, חלקם נושאי פרסים כספיים משמעותיים. דוגמאות לכך הן האקתון של Agent Development Kit ו-Google Home APIs Developer Challenge.47
  • TopCoder: פלטפורמה ותיקה ומוכרת המארחת תחרויות פיתוח במגוון תחומים, עם פרסים כספיים שיכולים להגיע לסכומים גבוהים. לדוגמה, תחרות H2Os הציעה מאגר פרסים כולל של עד $75,000.48 חשוב לציין כי על הפעלת תחרות בפלטפורמה נגבית עמלת אדמיניסטרציה.49
  • HackerRank: פלטפורמה פופולרית נוספת המארחת תחרויות תכנות, לעיתים בחסות חברות המשתמשות בתחרויות אלו גם כאמצעי לגיוס טאלנטים.50 לא כל התחרויות ב-HackerRank נושאות פרסים כספיים ישירים, אך הצלחה בהן יכולה להוביל להזדמנויות תעסוקה אטרקטיביות.
  • האקתונים בישראל: מתקיימים בישראל האקתונים שונים, אם כי לא כולם רלוונטיים באופן ישיר לתכנות כללי למבוגרים או נושאי פרסים כספיים משמעותיים. לדוגמה, FIRST Israel District היא תחרות רובוטיקה לנוער 51, והאקתון של עמותת מיכל סלה מתמקד בפתרונות טכנולוגיים למניעת אלימות במשפחה.52
השתתפות בתחרויות דורשת השקעת זמן מרוכזת, יכולת עבודה תחת לחץ, ולעיתים גם עבודה בצוות.

השתתפות בתוכניות "באג באונטי" (Bug Bounty):

תחום אבטחת המידע מציע הזדמנות ייחודית למתכנתות בעלות כישורי "האקינג אתי". חברות רבות מפעילות תוכניות "באג באונטי", במסגרתן הן משלמות לחוקרי אבטחה על מציאת ודיווח אחראי של פרצות אבטחה במוצריהן ובשירותיהן.

  • פלטפורמות מרכזיות: HackerOne 53 ו-Bugcrowd 55 הן שתי הפלטפורמות הגדולות והמוכרות ביותר המתווכות בין חברות לבין קהילת חוקרי האבטחה.
  • תגמולים: סכומי התגמול משתנים מאוד ותלויים בחומרת הפגיעות המתגלות ובמדיניות החברה. הם יכולים לנוע ממאות דולרים בודדים לפרצות קטנות, ועד אלפי דולרים ואף עשרות אלפי דולרים לפרצות קריטיות.53 לדוגמה, חברת ויזה מציעה דרך HackerOne תגמולים הנעים בין $250 ל-$5,000, בהתאם לחומרת הבאג.53
  • זכאות לישראלים: תוכניות אלו פתוחות בדרך כלל לחוקרים מרוב מדינות העולם, למעט מדינות הנמצאות תחת סנקציות אמריקאיות (כגון איראן וצפון קוריאה).53 ישראל אינה נכללת ברשימת המדינות המוחרגות, ולכן מתכנתות ישראליות יכולות להשתתף.
תחום ה"באג באונטי" דורש התמחות ספציפית באבטחת מידע, הכרת מתודולוגיות בדיקה מתקדמות, ויכולת חשיבה יצירתית "מחוץ לקופסה". זהו תחום תחרותי, אך הוא יכול להיות מתגמל מאוד עבור בעלות הכישורים וההתמדה הנדרשים.

יצירה ומכירת תבניות קוד (Templates/Themes) ומוצרים דיגיטליים:

מתכנתות בעלות חוש עיצובי ויכולת פיתוח Front-end או Full-stack יכולות ליצור ולמכור מוצרי קוד דיגיטליים כגון תבניות לאתרי אינטרנט (למשל, לוורדפרס), תוספים (Plugins), רכיבי ממשק משתמש (UI Components) ועוד.

  • פלטפורמות מכירה: ThemeForest (חלק מרשת Envato, הכוללת גם את CodeCanyon לסקריפטים ותוספים) היא אחת השווקים הפופולריים ביותר בעולם למכירת תבניות וורדפרס, תוספים וקטעי קוד.57 מפתחים יכולים להרוויח בין 62.5% ל-87.5% ממחיר המכירה של מוצריהם, בהתאם לוותק ולבלעדיות שלהם בפלטפורמה.57 פוטנציאל ההכנסה משתנה באופן דרמטי; בעוד שחלק מהמוכרים המובילים מרוויחים עשרות אלפי דולרים בחודש, אחרים עשויים להרוויח מאות בודדות בלבד.58 ניתוח מעמיק של CodeCanyon מצביע על כך שמפתחי וורדפרס הם אלו שמניעים את רוב ההכנסות בפלטפורמה.59 פלטפורמה נוספת, Etsy, ידועה בעיקר במכירת עבודות יד ומוצרים פיזיים, אך מתאימה גם למכירת מוצרי קוד דיגיטליים, אם כי היא פחות ממוקדת בתכנות כשלעצמה.6060 חברות כמו Elegant Themes (המפתחת של תבנית Divi הפופולרית) מציעות תבניות וכלים לבניית אתרים, אך נראה כי מדובר במוצרים של החברה עצמה ולא בשוק פתוח המאפשר למפתחים חיצוניים למכור בו את יצירותיהם.62
מכירת תבניות קוד ומוצרים דיגיטליים יכולה לייצר הכנסה פסיבית לאורך זמן, לאחר ההשקעה הראשונית בפיתוח המוצר. עם זאת, היא דורשת הבנה טובה של צרכי השוק, כישורי עיצוב (או שיתוף פעולה עם מעצב), מתן תמיכה טכנית ללקוחות, ושיווק יעיל של המוצרים. התחרות בשווקים הגדולים כמו ThemeForest היא גבוהה, והצלחה דורשת יצירת מוצרים איכותיים, ייחודיים ומבוקשים. יש לקחת בחשבון גם את עמלות הפלטפורמה, המשפיעות על הרווח הנקי למפתח.59

טבלה 3: סקירת אפיקי הכנסה אלטרנטיביים בתכנות

אפיק הכנסהתיאור קצרפלטפורמות רלוונטיות עיקריותפוטנציאל הכנסה (כללי)דרישות עיקריות
מכירת קורסים דיגיטלייםיצירה והפצה של קורסים מקוונים בתחומי התכנותUdemy, Teachable, Schooler, סקולילנד, תוספי וורדפרס (LearnDash)בינוני-גבוה (תלוי הצלחה ושיווק)ידע טכני, יכולות הוראה, הפקה ושיווק, השקעת זמן ראשונית
GitHub Sponsorsקבלת תמיכה כספית קהילתית על עבודה בקוד פתוחGitHubנמוך-גבוה (תלוי פופולריות ותומכים)פרויקט קוד פתוח פעיל, קהילה, שיווק עצמי
תרומה לקוד פתוח (Bounties)קבלת תשלום עבור תרומות ספציפיות לפרויקטי קוד פתוחרשימות ייעודיות 46, פלטפורמות באונטינמוך-בינוני (לכל באונטי)מיומנות טכנית גבוהה, הבנת הפרויקט
תחרויות תכנותזכייה בפרסים כספיים על פתרון אתגרי תכנותGoogle, TopCoder, HackerRankמשתנה (מפרסים קטנים ועד גדולים מאוד)יכולת טכנית גבוהה, עבודה תחת לחץ, לעיתים עבודת צוות
תוכניות "באג באונטי"קבלת תגמול על מציאת פרצות אבטחהHackerOne, Bugcrowdבינוני-גבוה מאוד (תלוי חומרת פגיעות)התמחות באבטחת מידע, מתודולוגיות בדיקה, אתיקה
מכירת תבניות קוד/תוספיםיצירה ומכירה של תבניות אתרים, תוספים, רכיבי קודThemeForest, CodeCanyon, Etsy (פחות ממוקד)נמוך-גבוה מאוד (תלוי איכות, ביקוש ושיווק)כישורי פיתוח ועיצוב, הבנת שוק, תמיכה, שיווק

3. שיקולים מרכזיים למתכנתת החרדית בעבודה מרחוק​

עבודה מרחוק מציעה יתרונות רבים, אך היא גם מציבה אתגרים ייחודיים, במיוחד עבור מתכנתת חרדית המבקשת לשלב קריירה עם אורח חיים דתי ומשפחתי. הצלחה במודל עבודה זה תלויה לא רק בכישורים הטכניים, אלא גם ביכולת לנווט במיומנות את המפגש בין דרישות העבודה המודרנית לבין אורח החיים הייחודי, ולמצוא את האיזונים הנכונים.

איזון בית-עבודה ושמירה על גמישות:

אחד האתגרים המרכזיים בעבודה מהבית הוא טשטוש הגבולות בין המרחב המקצועי למרחב האישי. כאשר המשרד נמצא בתוך הבית, נדרשת משמעת עצמית גבוהה כדי להגדיר גבולות ברורים בין שעות העבודה לשעות המוקדשות למשפחה, ללימוד תורה ולמנוחה. ניהול זמן יעיל הופך לכלי חיוני, המאפשר לעמוד בדרישות העבודה ובמועדי הגשה, תוך שמירה על מחויבויות משפחתיות ודתיות. עם זאת, היתרון הגדול של עבודה מרחוק טמון דווקא ביכולת להתאים את יום העבודה לצרכים משתנים, כגון טיפול בילדים, התארגנות לשבתות וחגים, והקפדה על זמני תפילות. היעדר סביבת משרד פיזית מחייב את העובדת ליצור לעצמה מבנה ושגרה התומכים בפרודוקטיביות.

התאמת סביבת העבודה לאורח החיים החרדי:

יצירת סביבת עבודה פיזית מתאימה בבית היא צעד ראשון והכרחי. יש למצוא מקום שקט, נטול הסחות דעת, שיאפשר ריכוז ועבודה יעילה.

שיקול משמעותי נוסף הוא נושא האינטרנט המסונן. חלק מהמעסיקים או הפלטפורמות עשויים לדרוש גישה לאתרים או לשירותים שאינם כלולים בחבילות סינון מחמירות. חשוב לבדוק זאת מראש ולבחון פתרונות אפשריים, כגון שימוש בקו אינטרנט נוסף ייעודי לעבודה, שימוש בכלים ספציפיים באישור, או פנייה לספקי תוכן המציעים פתרונות מותאמים למגזר החרדי, לעיתים אף כאלה המאפשרים עבודה אופליין.64

כאשר נדרשת תקשורת וידאו, יש להקפיד על שמירת כללי הצניעות, הן מבחינת הלבוש והן מבחינת בחירת רקע מתאים לשיחה.

עבודה מרחוק יכולה להקל על אינטראקציות עם צוותים מעורבים מבחינה מגדרית, עבור מי שמעדיפה פחות מגע ישיר בסביבת עבודה פיזית. התקשורת הדיגיטלית, בין אם אסינכרונית ובין אם בזמן אמת, דורשת בהירות, דיוק ותגובה מהירה כדי למנוע אי הבנות ולשמור על שיתוף פעולה פורה.

חשיבותן של קהילות תומכות ונטוורקינג:

הבידוד הפוטנציאלי של עבודה מהבית מדגיש את החשיבות של חיבור לקהילות מקצועיות ותומכות. קהילות כמו "חרדיות בהייטק" 33 מהוות משאב יקר ערך למציאת הזדמנויות תעסוקה, קבלת תמיכה מקצועית וחברתית, שיתוף ידע, והתפתחות מקצועית מתמדת. קהילות אלו יכולות לספק מודלים לחיקוי, עצות מעשיות ותמיכה רגשית בהתמודדות עם האתגרים הייחודיים של שילוב קריירה טכנולוגית עם אורח חיים חרדי.

השתתפות פעילה בוובינרים, סדנאות מקצועיות ומפגשים (גם וירטואליים) חיונית לשמירה על קשר עם התעשייה, התעדכנות בטכנולוגיות חדשות, ופיתוח מיומנויות. יצירת קשרים עם מתכנתות אחרות, הן מהמגזר החרדי והן מחוצה לו, יכולה לפתוח דלתות להזדמנויות חדשות ולשיתופי פעולה. כפי שצוין בהקשר של נוודים דיגיטליים, יצירת קשרים היא דרך יעילה להגיע להזדמנויות עבודה.65

ניהול פיננסי ועצמאות כלכלית כפרילנסרית:

עבור מתכנתות הבוחרות במסלול הפרילנס, ניהול פיננסי נכון הוא קריטי. יש להבין את חובות הדיווח לרשויות המס (מע"מ, מס הכנסה, ביטוח לאומי) כעובדת עצמאית, ולהקפיד על ניהול ספרים תקין. חשיבות רבה נודעת גם לניהול תקציב אישי ועסקי, הפרשה לחיסכון פנסיוני, ורכישת ביטוחים מתאימים (כגון ביטוח אחריות מקצועית).

עבודה מרחוק, על אף יתרונותיה הרבים, דורשת משמעת עצמית גבוהה, יכולת ארגון מעולה, ותקשורת פרואקטיבית עם מעסיקים או לקוחות. יכולות אלו חיוניות כדי לפצות על היעדר הנוכחות הפיזית במשרד ולהבטיח עבודה יעילה ותוצאות איכותיות.

4. המלצות וצעדים הבאים​

מציאת עבודה מרחוק בתכנות, ובמיוחד כזו המותאמת באופן מלא לצרכיה של מתכנתת חרדית, היא תהליך שיכול לקחת זמן ודורש גישה פרואקטיבית, התמדה ונחישות. אין "פתרון קסם" אחד, ולרוב נדרש שילוב של מספר אסטרטגיות ופנייה למגוון ערוצים. הצלחתה של המתכנתת תלויה לא רק בכישוריה הטכנייים אלא גם בנכונות של חברות להתגמש ולהתאים את עצמן, ובזמינות של תשתיות תומכות.

להלן מספר צעדים מומלצים למתכנתת חרדית המחפשת עבודה מרחוק:

  • הערכה עצמית:
    • הגדרת העדפות: יש להגדיר בבירור את סוג העבודה המועדף (פרילנס, שכירה, או שילוב), תחומי ההתמחות הספציפיים בתכנות (למשל, פיתוח Web, Mobile, Data Science, Cybersecurity), ורמת ההכנסה הרצויה.
    • הערכת כישורים וניסיון: יש לבצע הערכה כנה של רמת הניסיון והכישורים הטכניים הנוכחיים. חשוב לזהות פערים אפשריים בידע או במיומנויות הנדרשות בשוק, ולשקול דרכים לסגירתם (למשל, לקיחת קורס מקצועי נוסף, עבודה על פרויקטים אישיים לחיזוק תיק העבודות).
  • בניית פרופיל מקצועי מרשים:
    • קורות חיים ותיק עבודות: יש להכין קורות חיים (CV) מקצועיים, ברורים וממוקדים, המדגישים את הכישורים הרלוונטיים והניסיון בתכנות. בנוסף, חיוני לבנות תיק עבודות (Portfolio) דיגיטלי (למשל, ב-GitHub או באתר אישי) המציג פרויקטים שבוצעו, דוגמאות קוד, ותרומות אפשריות לקוד פתוח.
    • נוכחות מקוונת: יש להקים ולתחזק פרופילים מקצועיים בפלטפורמות רלוונטיות, ובראשן LinkedIn. פרופיל LinkedIn מלא ומעודכן יכול לשמש ככרטיס ביקור דיגיטלי ולמשוך תשומת לב של מגייסים ולקוחות פוטנציאליים. יש להצטרף גם לפלטפורמות פרילנס הנבחרות.
  • חיפוש עבודה פרואקטיבי:
    • רישום לפלטפורמות: יש להירשם לפלטפורמות פרילנס ולאתרי דרושים שזוהו כמתאימים, הן בינלאומיים והן ישראליים, תוך שימוש בפילטרים הרלוונטיים לעבודה מרחוק.
    • פנייה יזומה: מומלץ לפנות באופן יזום לארגונים, עמותות וקהילות התומכות בתעסוקת נשים חרדיות בהייטק (כפי שפורט בסעיף 2.3). גופים אלו עשויים להכיר משרות שאינן מפורסמות בלוחות הכלליים או לסייע ביצירת קשרים עם מעסיקים פוטנציאליים.
    • נטוורקינג: יש להשקיע בנטוורקינג פעיל, הן בתוך הקהילה החרדית והן מחוצה לה. השתתפות במפגשים וירטואליים, קבוצות דיון מקצועיות, ויצירת קשרים אישיים יכולים לפתוח דלתות להזדמנויות בלתי צפויות.
  • הכנה לראיונות ותהליכי מיון:
    • תרגול ראיונות: יש להתכונן לראיונות עבודה על ידי תרגול מענה על שאלות נפוצות (התנהגותיות וטכניות) והכנת שאלות רלוונטיות לשאול את המראיין.
    • מבחנים טכניים: בתחום התכנות, תהליכי מיון כוללים לעיתים קרובות מבחנים טכניים או משימות בית. יש לתרגל פתרון בעיות אלגוריתמיות, כתיבת קוד, והבנת מערכות.
  • בחינת אפיקי הכנסה אלטרנטיביים:
    • במקביל לחיפוש עבודה "מסורתי", כדאי לשקול את אפיקי ההכנסה האלטרנטיביים שפורטו בסעיף 2.4. פיתוח קורס דיגיטלי, תרומה לקוד פתוח בתשלום, או יצירה ומכירה של תבניות קוד יכולים להוות מקור הכנסה נוסף או אף להפוך לעיסוק עיקרי בהמשך הדרך.
המלצה מרכזית:

מומלץ להתחיל בבניית נוכחות מקצועית חזקה באינטרנט (פרופיל LinkedIn, תיק עבודות ב-GitHub) ולהתנסות בפלטפורמת פרילנס אחת או שתיים כדי לצבור ניסיון מעשי, לקבל פידבק על העבודה, ולבנות ביטחון עצמי. במקביל, יש לחפש באופן פעיל משרות שכירות מרחוק דרך האתרים הייעודיים והכלליים, תוך מתן עדיפות לפנייה לגופים המותאמים למגזר החרדי, אשר יכולים להציע סביבת עבודה תומכת ומבינה יותר.

לסיכום, עולם התעסוקה הטכנולוגי מציע כיום הזדמנויות רבות ומגוונות למתכנתות חרדיות המעוניינות לעבוד מרחוק. אף שהדרך עשויה לדרוש מאמץ והתמדה, עם הכלים הנכונים, ההכוונה המתאימה, וגישה פרואקטיבית, ניתן למצוא את הנתיב המתאים ביותר להצלחה מקצועית, להגשמה אישית, ולשילוב הרמוני בין קריירה משמעותית לבין אורח חיים עשיר בערכים.
אשמח לעזרה אם יש לכם רעיון לפעילות לחבר'ה בגיל 15-18 שקשור לסיפור של לולי תורתך של שמען ברייטקופף (שמתי בספוילר את הסיפור המלא)
עדיף פעילות קלילה/משהו שאפשר לעשות סביב מדורה.
וכן אם יש לכם רעיון לפעילות שקשורה לחג שבועות אשמח לשמוע.
תודה רבה!!
נ.ב. ממליץ בחום לקרוא את הסיפור ;)
לוּלִי תורתך
סיפור הפלא ופלא
סיפור לשבועות - שמעון ברייטקופף
הימים האלה הפכו במהלך השנים לימים המשמעותיים ביותר עבורי בחיי האישיים. אלו הם הימים בהם אני חוגג את יום נישואי, לידת בנותיי, כמו גם את הוצאת ספרי הראשון שיצא לאור - כמה מפתיע- לכבוד יום נישואיי. לא הייתי נדרש לאזכור הוצאת הספר, שלא זכה לצערו להתנחל בראש רשימות רבי המכר, לולא העובדה שבעטיו נחשפתי לסיפור אותו אני מעלה על הכתב לראשונה. סיפור שהאיר ומאיר את חיי באור שונה ומיוחד. ואולי, אולי הוא יאיר גם לכם את החג הממשמש ובא בפרט ואת החיים בכלל.
על כתיבת הספר עבדתי בעיקר בתקופה שבין האירוסין לחתונה.בכל יום בשעות הצהריים, הלכתי לבית כנסת שקט סמוך לישיבה, עם חבילת ספרים, וכתבתי את מה שמאוחר יותר הפך לספר שקיבל את השם 'מגילת שיר' - ראשי התיבות של שמי ושם רעייתי, וניתן כמזכרת לאורחים בחתונה.
בשכונה שבה למדתי, הכירו כולם את הסוד הכמוס אשר היה גלוי לכל: בקומה השנייה של בית הכנסת השקט בו ישבתי, יושב בן עלייה נשגב שכל חייו קודש להשם. ר' ישראל שמו. הוא לומד יומם וליל. לא מש מתוך האוהל. אם עשרה קבין של התמדה וצדקות ירדו לעולם, תשעה מהם נטל רבי ישראל. את ביתו וילדיו הוא רואה רק בשבתות וחגים, אז הוא חוזר הביתה, להפוגה קלה בטרם יחזור לעמל לימודו.
אנשים עומדים אצלו בתור, לבקש ברכות, להחזיק אותו כלכלית, מנסים לזכות להיות שותפים אפילו במשהו במפעל חייו הכביר, אבל הוא מתמיד בחיוכו העדין ודוחה את כולם על הסף. מעולם לא החזיק טובה לעצמו. שותפתו היחידה לחיים הייתה רעייתו, בת גדולים, אישה פלאית לא פחות שהקדישה את חייה להחזקת בעלה הדגול, לעשיית חסד ולכותל הדמעות הסודי של כל נדכאי ירושלים וגלילותיה. זוג מופלא שחי גבוה מעל גבוה.
באותם ימים, בשעות אחר הצהריים המאוחרות, יצא לעתים, שישבתי לבד בבית המדרש. קרני האור האחרונות היו מפנות את מקומן אט אט לחשכה הירושלמית, אבל תמיד, מלמעלה נשמעו קולות. פעם היו אלו קולות של גרירת שולחן, פעם כיסא שזז ממקומו, אבל כמעט תמיד היה קול אחד, נמוך ומתוק מאין כמוהו, של רבי ישראל הצדיק. מהר מאוד למדתי, כי המתמיד האגדי הוא בעל מנגן מעולמות אחרים. היו בקולו עדינות ומתיקות, שלבטח היו זוכות למקום של כבוד גם בשירת הלוויים בבית המקדש. בעלטה המתפשטת בעולם ובשקט ששרר בבית המדרש, ניתן היה לחשוב כי שירת המלאכים היא זו שבוקעת מקומת עזרת הנשים בבית המקדש מעט השכונתי.
אט-אט למדתי לתת בניגונים סימנים. הניגון חזר על עצמו, אבל השינויים היו תלויי-סוגיות. כשניסה לפצח קושיה עמוקה, היה מקבל הניגון טעם אחד, כשעצר מלימודו בכדי לקרוא שוב את הרש"י היה מקבל הניגון טוויסט שונה לגמרי, לעתים הניגון היה מקבל טעם של כיסוף וגעגוע, אבל תמיד בעומק הניגון ניתן היה לשמוע את הכמיהה שלא ידעה שובעה להבין לעומק את דברי אלוקים חיים.
כשהסוגיה התבהרה וכל הקושיות תורצו, כל בית המדרש התמלא בקולות של שמחה עצומה. כאילו נפשו הסוערת סוף סוף מצאה מרגוע. לא הייתה שמחה כשמחת התורה. הוא היה נשמע כמפקד בגדוד שניצח במערכה חסרת סיכוי. הו, האושר העילאי, הו, העונג הצרוף.
אני ידעתי עליו והייתה לי התחושה שהוא יודע עלי, אבל מעולם לא יצרנו קשר ישיר. מעולם לא העזתי לעלות לקומה למעלה ולהפריע לו בשגרת לימודיו שלא נגמרה לעולם.
בקשת הטובה הגדולה
מועד החתונה הלך והתקרב. הספר כבר קרם עור וגידים, אות לאות, עמוד לעמוד הצטרפו לכדי חבילה מכובדת שעברה לעימוד ולהדפסה. ואז, רק אז, הבריק בי הרעיון: למה שלא אביא את הספר לשכני הקדוש מהקומה העליונה של בית הכנסת, שליווה בעצם קיומו, את כל התהליך של כתיבת הספר. הוא הרי מלא וגדוש, ובוודאי יוכל להוסיף לי כהנה וכהנה.
האמת, זה כבר היה מאוחר מדי. הקובץ המוגמר כבר היה בבית הדפוס, ומהמדפיס למדתי שהגווילים כבר הודפסו ומחכים לכריכה. הרגשתי תחושת החמצה גדולה. הרי כל יום ישבתי לידו, למה לא עליתי פעם אחת. למה לא העזתי. אבל בכל זאת, לא תכננתי לוותר. גם אם הדברים שהוא יעיר ויאיר לא ייכנסו לספר, עדיין אני אזכה לשמוע אותם ובעיקר להתברך לקראת החתונה.
באמצע השבוע לא היה שייך להפריע לו. גם בגלל החלק הטכני של עזרת הנשים הנעולה, אבל בעיקר, כי איש לא העז לעלות להר השם ולהפריע לספר התורה הזה באמצע לימודו. החלטתי לחכות לליל שבת.
המלאכה לא הייתה קלה: אם בששת ימי החולין, בהם היה מקודש רבי ישראל בקדושת התורה, הוא היה מואר באור יקרות, הרי שבשבת קודש, כשפניו הוארו גם בקדושת השבת, הוא דמה ממש למלאך השם.
אחרי התפילה, המתנתי בסבלנות עד שרבי ישראל סיים את ענייניו. לא הייתי היחיד ולא הראשון שחיכה לפגוש בר' ישראל בימות השבוע. ה'עניינים של ר' ישראל' כללו בעיקר הרבה מתושבי השכונה, שבאו לפגוש בו לצרכים שונים. חלקם עם קושיות חמורות בסוגיות הש"ס שמבקשות מענה, חלקם עם בעיות אישיות ומצוקות שמבקשות נחמה, וחלקם סתם כך באים לאחל גוט שבת עם הילדים. לברך ולהתברך.
שעה ארוכה אחרי תום התפילה, כשר' ישראל פנה ללכת לביתו כשאתו שמונת ילדיו וכמה אנשים גלמודים מתושבי השכונה שהכרתי, שהיו סועדים דרך קבע על שולחנו בשבתות וחגים - אזרתי אומץ וניגשתי אליו. הושטתי יד נבוכה, ובקול רועד איחלתי "גוט שאעבס". הוא הושיט לי יד בחיוך ובחביבות מופגנת והשיב לי: "הו, גוט שאבעס, גוט יאהר."
הבנתי מיד שהוא סבור שנשארתי בבית הכנסת בכדי 'לארגן' לעצמי הזמנה לסעודת ליל שבת, כפי שרבים וטובים היו עושים. עוד לא הספקתי להוציא מילה מהפה והוא כבר אמר: "מה שלומך? אולי אתה יכול לעשות לי טובה עצומה שאני אהיה חייב לך עליה כל חיי"...
אני כבר הכרתי את הסדר. הסברתי לו שאני הולך לאכול בישיבה, שם מחכים לי החברים לחגוג את השבת האחרונה במחיצתם ולכן אשמור את ההזמנה להזדמנות אחרת.
רבי ישראל התרצה.
"אני לא יודע אם הרב מכיר אותי", אמרתי. "קוראים לי שמעון ברייטקופף, הרבנית מכירה טוב את האמא שלי, ובחודשיים האחרונים כתבתי קצת על מגילת רות בבית הכנסת, ורציתי לבקש מהרב לעבור על הדברים".
"הו", הוא אמר. "מגילת רות זה דבר חשוב מאוד. כמעט ואין פירושים על המגילה הזו. יפה עשית. כל הכבוד. יש לי כמה ספרים נדירים על המגילה, אבל אני מבין שכבר מאוחר מדי".
"כן, הרב, כבר הדפסתי", אמרתי לו בצער.
"לא נורא. אולי הספרים יעזרו לך למהדורות הבאות", הוא אמר. "אבל מה תירצת על השאלה למה קוראים בכלל מגילת רות בשבועות?" הוא שאל.
עניתי ממה שהיה מונח לי בזיכרון. הרב עשה הכל בכדי להראות כמה הוא מתענג מכל תשובה, כאילו לא ידע אותה מראש.
"שימען, אמרת שקוראים לך. תשמע, תבוא אלי ביום ראשון בשעה 4 אני רוצה לתרץ לך תירוץ שלא כתבת. אולי לספר זה לא ייכנס, אבל אתה הולך להקים בית, אני חושב שזה יכול לעזור לך".
לא ידעתי את נפשי מאושר. עזרת הנשים בה ישב רבי ישראל הייתה שטח צבאי סגור. מעולם לא ראיתי מישהו שעולה לשם. ופתאום, בלי שום הכנה מראש לזכות בכזו קרבה. נס ופלא ממש.
פגישה תמוהה ומוזרה
בשעה 2 כבר הגעתי לבית הכנסת. כססתי ציפורניים בעצבנות. הלכתי הלוך ושוב, סופר כל שנייה עד השעה המיועדת, אז עליתי לעזרת הנשים, דפקתי כמה דפיקות ואת פני קידם בחביבות עצומה רבי ישראל. הוא לקח אותי לשולחן שלו שהיה עמוס בספרים וחידושים, סימן לי לשבת מולו כשבינינו מפרידה ערימת ספרים גדולה. הוא הסתכל לי בעיניים, מה זה בעיניים? בנשמה ממש, ואני שמתי לב שהידיים שלו זזות כל הזמן מצד לצד. אחרי שתי דקות בהן הוא התבונן בי במבט חודר, הוא הוציא גיליון גדול מאחורי ערימת הספרים ולתדהמתי הבנתי מה הוא עשה בשתי הדקות האלה: על הגיליון הגדול היה ציור דיוקן יפהפה, עם העתק מושלם של הפנים שלי שצוירו בדיוק נמרץ תוך שתי דקות בלבד עם אותה תנוחת ישיבה בה ישבתי.
צבטתי את עצמי בהלם. לא הצלחתי להבין מה קורה פה. ההיה או ראיתי חלום. מה לרבי ישראל הקדוש ולציורי דיוקנים של אנשים. כאילו זה לא הספיק, רבי ישראל לא עצר וכאילו גמר אומר להביך אותי עד אובדן חושים, הוא שאל: "נו, שימען. מה אתה אומר על הציור?"
לא ידעתי מה לומר, איך לומר, למה לומר. "מה אני אומר? אממ... אני אומר שזו יצירה אממ... אני לא כל כך מבין בזה, אממ, אבל זה מאוד מעניין. ש... ש... מיוחד מאוד". התפתלתי בכיסא, הרגשתי שהצבעים בפנים שלי מתחלפים כמו רמזור היפר אקטיבי.
רבי ישראל חייך חיוך רחב. פתאום ראיתי זיק קונדסי עובר לו בפנים. "הבטחתי לך פירוש על מגילת רות", הוא אמר בחיוך, "זה חלק מהפירוש".
אני כבר לא רציתי כלום. רק חשבתי איך אני יוצא מכל הסיטואציה המוזרה הזו בשלום. לא ידעתי מה קרה לרב שהיה מושא הערצתי ואיך הגעתי למעמד המוזר הזה. אחרי דקה של שקט, התחיל רבי ישראל להסביר לי את הפירוש שלו. פירוש ששינה לי מאז את חג השבועות בפרט ואולי גם את כל החיים בכלל.
לידתו של ה'בן יקיר'
"ראיתי אותך יושב כאן בחודשיים האחרונים", הוא פתח. "ובגלל שאתה עוסק במשהו שהוא מאוד קרוב ללבי, אני רוצה לספר לך על זה משהו אישי, סיפור שאני מספר פעם ראשונה. הקשר שלי למגילת רות התחיל ביום שנולדתי. נולדתי בליל חג השבועות. קראו לי ישראל, גם על שם עם ישראל שנהיה לעם ביום הזה וגם על שם הבעל-שם-טוב הקדוש שנפטר ביום הקדוש הזה. ברגע האחרון, החליט אבא, להוסיף לי גם את השם דוד, על שם דוד המלך שנולד ונפטר ביום הזה. אבל מהיום שנולדתי, דבק בי כינוי החיבה - לוּלִי.
נולדתי כבן יחיד אחרי שש בנות. אבא שלי, שבטח שמעת עליו, הוא תלמיד חכם עצום. יהודי שכולו תורה. אי אפשר היה לתאר את האושר שלו כשזכה לבן אחרי שש בנות ועוד אחרי כל כך הרבה שנים. ההורים שלי השקיעו בי את כל נשמתם. הייתי משוש חייהם ובבת עינם. האחיות שלי כרכרו סביבי כל היום, ועשו ביניהן תורנות מי 'תזכה' לטפל בי. בעוד הצד הנשי במשפחה עשה הכל בכדי לטפל בי בגשמיות, אבא היה מרוכז בהתפתחות הרוחנית שלי. כשהתחלנו ללמוד ב'חדר' חומש בראשית, אבא כבר היה לומד אתי את כל המדרשים ומוסיף לי כהנה וכהנה. התחלתי ללמוד גמרא בגיל מאוד צעיר. אבא לימד אותי איך לומדים. התענוג הכי גדול של אמא היה שלמדנו בבית. היא הייתה יושבת במטבח ופשוט מתמוגגת. כמעט היה אפשר לראות איך היא נהיית צעירה יותר בכל רגע של לימוד. היא גם הייתה זו ש'סוחבת' אותי למיטה כשחשבה שאני כבר עייף: "הילד צריך לנוח", היא הייתה אומרת לאבא בפסקנות, ושנינו היינו נפרדים בצער עד ליום המחרת.
מהאחיות שלי, שרובן היו גדולות ממני בכמה שנים טובות, למדתי לצייר ולנגן. יש לי חוש לציור ולמוזיקה והייתי יכול לשמוע שעות את אחותי שהייתה פורטת במקצועיות על הגיטרה שלה. גם על אחותי הגדולה שהייתה ציירת מחוננת הייתי יכול להסתכל במשך שעות. הן, מצִדן, אהבו מאוד ללמד אותי ובתור ילד צעיר כבר ניגנתי וציירתי כוותיק ומומחה. הילדות שלי זכורה לי כחוויה אחת מתוקה של משפחתיות, חום ורוחניות.
כשחגגתי יום הולדת 12, החלו הדיונים על בר המצווה. הייתי בן יחיד וזו הייתה בר המצווה היחידה של המשפחה שלא תכננה להחמיץ אף פרט. בני המשפחה לא ויתרו על אף הזדמנות לדון על הפרטים. כל ארוחה נהפכה לחפ"ק אירועים, וכל נסיעה משפחתית לחמ"ל בתנועה. הרבה שאלות היו על הפרק: האם לחגוג את בר המצווה בחג עצמו, את מי להזמין ואיפה לשכן את האורחים. בסופו של דבר הוחלט שבליל החג נערוך סעודת חג למשפחה הקרובה ואחרי החג נערוך ערב בר מצווה באולם שמחות.
דבר אחד היה ברור מהתחלה: אני אקרא את כל הקריאה של שבועות כולל כמובן את מגילת רות.
אבל כל זה היה רק הפתיח לשאלה החשובה באמת: מה תהיה דרשת בר המצווה. אבא מאוד רצה שאני אכין לבד את הדרשה. הוא רצה שאתמודד עם המשימה, ונראה לי שהוא גם רצה שכולם יֵדעו איזה 'כישרען' יש לו בבית. נושאים עלו וירדו, מערכות שלמות נפסלו, עד שאמא הציעה הצעה שאי אפשר לסרב לה:
"אתה זוכר מאיר?" היא אמרה לאבא באחד הערבים שהנושא עלה לשולחן בפעם המי יודע כמה, "שכשלולי נולד, אתה הלכת לישיבה ללמוד? הרי התאריך של הלידה היה שבועיים אחר כך ואף אחד לא חשב שזה יקרה בדיוק בחג?"
"זוכר", אמר אבא שהכיר את סיפור הלידה המוקדמת והמסוכנת אִתה אמא נאלצה להתמודד לבד כבר בפעם המיליון. "אז אני רוצה לדעת מה למדת באותה לילה, ושעל הסוגיה הזו לולי ידבר".
אבא מולל את זקנו: "מה למדתי באותו לילה? שאלה מצוינת. זה היה בקיץ של נדרים. זה בטוח. בליל שבועות למדנו דף כח. את הסוגיה של בר פדא".
"מצוין", אמרה אמא. "שלולי ידרוש על הסוגיה הזאת". אבא לא התלהב: "זו סוגיה מסובכת, לא מתאימה לגיל 13 וגם לא בטוח שהציבור יתעניין בזה".
אבל אמא לא ידעה לקבל לא. היא החליטה ומבחינתה זה היה סוף פסוק. "אתה תלמד עם לולי את הסוגיה עד שהוא יֵדע אותה ישר והפוך, אני בטוחה שהוא כבר ימצא מה לחדש".
"אתה בטח יודע", אומר לי רבי ישראל, "שיש סוגיות בש"ס שנקראות על שם האמורא שחידש אותן. כזו היא הסוגיה של בר פדא בנדרים. זה היה גם הדבר הראשון שאבא אמר לי שהתחלנו ללמוד את הסוגיה. התחלנו ללמוד את הסוגיה, זו סוגיה מאוד קשה, אבל עם אבא שום דבר לא היה קשה. היה לו לימוד מדבק. איזו התלהבות, איזה ברען, איזו שמחה. אבא כל כך שמח שיש לו בן שהוא יכול ללמוד אתו, שבמשך כל זמן הלימוד הוא פשוט קרן מאושר. כל מילה שאמרתי הפכה מיד לסברה נפלאה, כששאלתי קושיה, היא מיד הפכה ל'קושיה שלא נשמעה בעולם הזה מאז הר סיני' וכן הלאה. כשצללנו לתוך הסוגיה, וכבר שאלתי והשבתי לעניין, אבא כבר ממש יצא מגדרו וקשר לראשי כתרים שלא התאימו לראשי הקטן: "אז למעשה, אומר כאן מורנו ורבנו ר' ישראל שליט"א, סברא שהופכת את הסוגיה מתחילה לסוף ומהסוף להתחלה", ועוד כל מיני מחמאות מופלגות שיצאו לו בטבעיות מהפה.
זו הייתה חוויה מרתקת. למדנו כל יום שעתיים. כל הבית הפך להיות בר פדא. כל האחיות ידעו לדקלם מתוך שינה את ההבדל בין קדושת גוף לקדושת דמים. אמא שלי מלמלה מתוך שינה את שיטת הר"ן על הסוגיה, ואפילו השכנים כבר דקלמו את משפט המפתח על "הלשונות הנפלאים של הר"ן, שאין כמותם בכל הש"ס". היו משפטים שהפכו ממש לסלוגנים משפחתיים, כמו: "תראה לי עוד מקום שהר"ן כותב על הרשב"א 'ואף הרשב"א היה חוכך בדינו לומר'. זה הרי נדיר!
אחרי שסיימנו ללמוד את הסוגיה, העליתי על הכתב כמה קושיות ותירוצים שהתחדשו לנו במהלך הלימוד - והנה, הייתה דרשה לתפארת, בדיוק כמו שאמא רצתה.
כשפתחתי את הדרשה וסיפרתי למה אני דורש על הסוגיה הלא קונבנציונלית, אמא הייתה ממש ברקיע השביעי. לא היה אושר כאושרה. כל החברות שהגיעו לשמוח אִתה בבר מצווה של המוז'יניק שמעו במדויק את הסיפור מתחילה ועד סוף ואני שמחתי שהייתה לי את ההזדמנות לגמול לאמא קצת טובה על כל המסירות וההשקעה.
כל הסיפור הזה, הוא הקדמה למנהג שהתחיל משנת בר המצווה. מאז, בכל ליל שבועות, יום ההולדת שלי, הייתי יושב עם אבא בבית, ולומדים את הסוגיה של בר פדא. אמא הייתה נשארת ערה כל הלילה, מגישה קפה ועוגות כל חצי שעה, וצוהלת מאושר. לא עזרו הבקשות שלי ושל אבא שאנחנו רוצים ללמוד בבית המדרש ההומה. 'פעם בשנה אני צריכה את זה', היא הייתה אומרת ואנחנו מילאנו את בקשתה בשמחה ובאהבה גדולה".

המחברת והקנאה
המסלול שלי, המשיך רבי ישראל לספר, היה נראה מוגדר מראש. מעלה מעלה בדרך העולה בית א-ל. שלוש השנים של הישיבה קטנה עברו עלי בהתעלות גדולה. למדתי טוב, הקפדתי על קלה כבחמורה, הייתי חבר טוב ובן אוהב, חלום של כל אבא ואמא.
בשעות הפנאי שלי, בין הסדרים, הייתי משתעשע בתחביבים שלמדתי מהאחיות שלי. כשהייתי חוזר הביתה, הייתי מנגן בגיטרה של אחותי ושר שירי נשמה. גם את תחביב הציור לא שכחתי. הייתה לי מחברת סודית, בה הייתי מצייר קריקטורות של אנשים אותם הכרתי ביום-יום. לא יודע להסביר למה אבל זה היה נותן לי שקט נפשי. את המחברת שמרתי לעצמי. חשבתי שזה לא ראוי לבחור ישיבה לעסוק בכאלה דברים ובעיקר חששתי שהציורים שלי עלולים לפגוע באובייקטים אותם ציירתי. המחברת הזו הייתה נעולה היטב בארון שלי בישיבה, ורק בשעות הלילה המאוחרות, הייתי מוצא זמן להתפרק קצת ולהטמין את המחברת שוב עד להזדמנות הבאה.
הצוות בישיבה היה ממש מצוין, חוץ מאיש צוות אחד, שמהיום הראשון שהגעתי לישיבה לא אהב אותי. מכיוון שאותו איש צוות החזיק בתפקיד שהייתה לו השלכה על כל הבחורים בישיבה, היו לנו מדי פעם חיכוכים קטנים. הוא היה משוכנע שאני יהיר מדי, ואמר בכמה הזדמנויות ש"צריך להוריד לו את האף".
לאורך כל שנות לימודיי בישיבה, על לא עוול בכפי, הוא נהג, איך לומר זאת בעדינות: פשוט להציק לי. מדי תקופה, הייתי נאלץ לספוג ממנו הערות פוגעניות שהיו דוקרות אותי, אבל אני הבלגתי והמשכתי הלאה. ברוך השם, הייתי מהמצטיינים בישיבה, ולא היו לו הרבה הזדמנויות להציק, אבל הוא לא הפסיד אף הזדמנות. כשהתפללתי באריכות הוא בא להגיד לי שחבל שאני מנסה לעשות רושם על חשבון הקב"ה, וכשהתפללתי באופן נורמלי הוא היה אומר לי שאני חייב להתחזק ביראת שמים. מהשמועה למדתי שהיה לו בן, בגיל שלי, שירד מהדרך. יצא לתרבות רעה. לעצמי אמרתי, שאולי עלי הוא פורק את התסכול שלו וכיוונתי שהסכינים שננעצו בי יכפרו על עוונותיי.


הנקמה הזוועתית
וכאן מתחיל הסיפור האמיתי. זה היה בחג השבועות של שיעור ג'. ביום בו מלאו לי 17 שנה. כמדי שנה, את ליל חג השבועות עשיתי יחד עם אבא ובר פדא בבית מול עיניה השמחות של אמא שלא היה גבול לאושרה. למחרת, כשהגעתי לישיבה, חיכה לי איש הצוות בכניסה. "אני מבין שאתה לא יודע שיש כאן סדר ליל שבועות בישיבה?" הוא שאל בעוקצנות.
ידעתי היטב שהוא מחפש רק לעקוץ אותי. הוא ידע היטב שאני מעולם לא מחסיר סדר בישיבה וידע גם היטב משנים קודמות שבשבועות אני לומד עם אבא בבית. ניסיתי להסביר לו את הסיטואציה, אבל הוא היה מכוונן מטרה.
"ביקשת רשות ממישהו? נראה לך כאן הכל הפקר? מה זה הדבר הזה?" אני לא חוצפן מטבעי. הפוך. אבל הרגשתי שכלו כל הקִצין: "הרב צודק", אמרתי לו. "חטאתי, עוויתי ופשעתי. שהרב ייתן לי עונש וזהו". הוא התעצבן. אוהו, כמה הוא התעצבן. מאחורי גבי הוא סינן: "אתה עוד תשמע ממני, חצוף".
אני ניגשתי לסטנדר וכל האירוע נשכח ממני כלא היה. יום למחרת, הגעתי בבוקר לישיבה וראיתי שהחצר כמרקחה. גדודים-גדודים של בחורים עמדו בחצר ודיברו בלהט. מה קרה? אל תשאלו. הנהלת הישיבה החליטה לפרוץ את כל הארונות של הבחורים, וכל הדברים האסורים הוחרמו על ידי הנהלת הישיבה. בחורים רבים רעדו על נפשם. היו שהחזיקו דברים שלא התאימו לרוח הישיבה וכל אחד חשב על התירוצים שיספק כשיבואו לעשות אתו חשבון. אני לא דאגתי. לא היה לי שום דבר 'לא חוקי' בארון. אבל פתאום 'נפל לי האסימון'. המחברת. הציורים. אוי ואבוי אם מישהו נגע בה. רצתי במהירות לחדר, פתחתי את הארון, הרמתי את הספרים והניירות. הכל היה, חוץ מהמחברת.
נתקפתי בחרדה. אם הבחורים בישיבה יֵדעו על המחברת, זה יהיה אסון נורא. אני אבוד.
התחלתי לחשוב על תירוצים: אולי אני אגיד שזה של אחותי, אולי של חבר שלא לומד בישיבה, אולי כיוון אחר. אחרי תפילת שחרית בכוונה עצומה, התחלתי להירגע. לא עשיתי שום דבר רע. במקרה הכי גרוע והיה לי קצת אי נעימות מהצוות שיֵדע שהמצוין של הישיבה מחזיק בתחביב סודי של ציור בשעות הפנאי. לא נעים, אבל גם בכלל לא נורא. בחלומותיי השחורים ביותר לא דמיינתי מה הולך לקרות. בשעת הצהריים נתלה פתק בלוח המודעות של הישיבה: "בשעה 16:00 , מיד אחרי תפילת מנחה, שיחה חשובה לכל הבחורים. איש בל ייעדר".
במצב הנוכחי, איש לא יכול היה להרשות לעצמו להיעדר. גם ככה, המצב של כולם היה לא פשוט וצריך רחמי שמים מרובים. את השיחה מסר מיודענו, איש הצוות שמעולם לא אהב אותי. "רבותי", הוא אמר. "אתם יודעים שפתחנו את כל הארונות. ואני חייב לומר שהיינו מזועזעים. כל הצוות של הישיבה, ממש היו בזעזוע. אין לך ארון שאין קללתו מרובה מחברו. מוכרחים לעשות חושבים, איך לתקן את מה שקורה כאן.
"אני אתן דוגמה. אולי הכי מזעזעת מכל מה שמצאנו. יושב בחור, שחושב שהוא בן עלייה, נחשב בחור מצוין, ואומר לעצמו: הרי חז"ל דורשים - אין צור כאלוקינו, שאין צייר כאלוקינו. נו, הוא הרי חושב את עצמו למדן, ואז אומר הבחור הלמדן לעצמו, הרי יש דין והלכת בדרכיו, וממילא - מה הוא צייר, אף אתה צייר. אז אני אעשה לעצמי גם כן איזה ציורים. וככה הוא יושב ומבטל את הזמן, ואם לא הייתי רואה לא הייתי מאמין, אפילו על בחור קל שבקלים, שיעשה כאלה שטויות והבלים ויצייר כאלו ציורים מטופשים. אני לא אגיד כאן שמות. כי זה לא העניין. אבל ברור שיש כאן שורש רקוב. ברור שזה בחור שיש בו חוצפה וגאווה וממילא התורה שלו לא שווה כלום. וממילא לא פלא שלא היה לו מה לחפש כאן בליל שבועות. הוא לא שייך למתן תורה, אין לו הבנה מה זו קבלת התורה. אולי יש לו עתיד בתור צייר באמריקה, אצל הגויים. בעולם התורה ודאי שאין לו מה לחפש"...

ההתרסקות
את המשך השיחה כבר לא שמעתי. ראשי הסתחרר, איבדתי לחלוטין את התחושה בגופי והרגשתי כאילו מישהו היכה בי מכת מוות. ישבתי במקומי, מוכה הלם, כשכל חיי קורסים למולי כמגדל קלפים. עיגולים שחורים הופיעו מול עיניי והראש שלי נפל על הסטנדר בלי שהצלחתי להתנגד. התעוררתי רק כשהחברים טלטלו אותי לאחר שהסתיימה השיחה.
השעה הייתה ארבע ורבע. בצעדים כושלים צעדתי לעבר שורת המתלים, נטלתי את החליפה והכובע, ויצאתי הביתה. הייתי מבויש ומפוחד, נדהם והמום. שבור לרסיסים. מרוסק לחלוטין. הגעתי הביתה, חיוור כמת. נשכבתי על המיטה, טמנתי את ראשי בכרית, ורק אז, פרצתי בבכי גדול. מהר מאוד הגיעו האחיות, ואחריהן האמא, והסתכלו עלי בהלם מוחלט.
"לולי", צעקה לי אמא, "לולי שלי, מה קרה. מה עשו לך?" אבל לא הייתי מסוגל לענות. טמנתי את הראש בכרית, בכיתי בכי גדול וביקשתי את נפשי למות. אפילו לא למות. פשוט להיעלם. כאילו אף פעם לא הייתי קיים.
אחרי ניסיונות כושלים לברר אתי מה קרה, הזעיקה אמא את אבא מהישיבה. אבא הגיע תוך דקות. הוא ניסה לדבר אתי, אבל אני לא הצלחתי להוציא את הראש מהכרית. אבא התחיל לבכות יחד אתי. הוא לא היה מסוגל לראות את לולי שלו, בבת עינו, משאת נפשו ומשוש חייו, מפרכס במיטה.
אבא היה הראשון להתעשת. הוא צלצל לראש הישיבה בה למדתי לבדוק מה קרה. האחרון השיב שהוא לא בישיבה, אבל יברר מה קרה, ויחזור אליו בהקדם האפשרי.
אחרי כמה דקות הוא חזר עם בשורות מרגיעות: "הכל בסדר. פשוט אחד מאנשי הצוות נתן שיחת מוסר בישיבה, וכנראה הוא לקח את זה קצת קשה. הכל בסדר ר' מאיר, זה יעבור בעזרת ה'".
אבל שום דבר לא היה בסדר. שעתיים בכיתי עד שכבר לא נשאר בי כוח. אמא לא משה ממיטתי אפילו לרגע. 'אתה רוצה לשתות, לולי? אני אביא לך מגבת רטובה?' אבל אני? אני נהייתי אפאטי לחלוטין. בהיתי בחלל החדר ולא הוצאתי מילה מהפה.
"מאיר", שמעתי את אמא אומרת, "תעשה לי טובה, דחוף, לך עכשיו לישיבה של לולי, ותברר בדיוק מה קרה. זה לא נשמע לי כל הסיפור הזה". אבא לא חיכה אפילו שנייה. הוא רץ לישיבה, ואחרי שעה הוא חזר הביתה בסערת רגשות. מעולם לא ראיתי אותו ככה. אבא שלי, אציל הנפש, סמל הטוהר והעדינות, חזר רועד כולו, פניו אדומות ועיניו זולגות דמעות.
"רוצח! רוצח!" הוא סינן בזעם עצור. "גיהנום כלה והוא אינו כלה! מי התיר לו? רוצח! הוא רוצח כפשוטו! חשבתי שאני שולח אותו לישיבה, לא לבית מטבחיים!"
אמא הביטה בו מבועתת ויצאה אתו החוצה לשמוע את הסיפור. שמעתי איך הוא מגולל בפניה את הזוועה כמו שהוא שמע אותה מהחברים שלי בישיבה. איך עמד יהודי, בתפקיד חינוכי, לפני 150 בחורים ושפך דם נקיים. תקע סכין בלבו של בנו יחידו, אהוב לבו.
איש הצוות ניסה להצטדק. הוא הסביר שלא אמר את השם, והיה משוכנע שאף אחד לא יבין, ואם חס ושלום קרתה תקלה, הוא מוכן לבוא ולהתנצל. אבל בשבילי זה כבר היה מאוחר מדי. אני הייתי מרוסק לחלוטין. שבור לרסיסים קטנים, אשר היו בלתי ניתנים לאיחוי. התביישתי לצאת מהבית. התביישתי לפגוש חברים, או בני משפחה. ישבתי בחדרי, מהבוקר עד הערב, כשאני מעביר את הזמן בציור פרצופים משונים, ובנגינה בגיטרה של אחותי. הוריי השבורים, לקחו אותי למומחה עולמי שינסה לעזור לי. הוא רשם לי כדורים שיכולים לעזור. אבל אני לא הסכמתי לקחת אותם בשום אופן.
ביום אחד, ברגע אחד, ירדתי מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. התהליך היה מהיר וכואב. מנער צעיר מלא שאיפות ותקוות, שעתידו הגדול לפניו, הפכתי לשבר כלי, שעתידו נחרב ונהרס בעודו באיבו. גם כעבור חודש וחודשיים, הפצע לא הגליד. לא יכולתי לפתוח יותר גמרא. לא יכולתי להיכנס לבית המדרש. מבחינתי הסיפור נגמר. כך יצא, שאני, לולי, התקווה הגדולה של אבא ואמא, האור של חייהם, הגאווה של כל המשפחה, עוד לפני שעליתי לישיבה גדולה, הייתי לגמרי מחוץ לעולם הישיבות. אבא נשבר לחלוטין. תוך שבועות ספורים השיער שלו הלבין לחלוטין. זקנה קפצה עליו.
מבית המדרש לרחובות תל-אביב
"שימען, אתה בחור חכם", אמר לי רבי ישראל, "אתה לא צריך לשמוע את כל השתלשלות העניין. איך התגלגלתי בבתי קרובי משפחה, שניסו לעזור ולשקם אותי, אבל רק גרמו לי לסבל גדול יותר, איך עברתי בין מוסדות שלא התאימו לי, איך הרגשתי שהאהבה חונקת אותי עד שחיפשתי את הדרך להתנתק לגמרי. להיות עצמאי.
נעזרתי בכמה חברים חדשים שרכשתי לי ששכרו דירה בתל אביב, בשותפות, והצטרפתי לחבורתם, מנותק מכל העולם שממנו באתי. בלי משפחה, בלי תורה, בלי תפילה, בלי אמונה. רק עם כאב אחד גדול ועמוק בלב, שהלך והעמיק בתוכי ככל שחלף הזמן.
הייתי צריך לממן את עצמי איכשהו, וכך, מצאתי את עצמי, יושב רוב היום בגפי, בטיילת של תל אביב, כששערי גדל פרא, ומציע את כישרונותיי לעוברים ושבים... לצדי מונחת דרך קבע הגיטרה שקיבלתי מתנה מאחותי, עיפרון פחם שחור, ובלוק ציור גדול. כל ציור - עשרה שקלים. ועבור מנגינות, איש אשר ידבנו לבו... לא שחשבתי שלהיות צייר ונגן רחוב זו העבודה הכי טובה שיכולה להיות לי, אבל השלמתי עם מציאות חיי. משהו אחר לא יכולתי ולא ידעתי לעשות.
יש הרבה מקרים של בחורים שיצאו מהדרך שמחזיקים בטינה גדולה על המשפחות שלהם. אצלי זה היה הפוך. לא היו לי שום משקעים. הם באמת ריחמו עלי, וקיבלו את ההחלטה שלי, בהרגשה של צער על מר גורלי. והאמת, שגם אני לא כעסתי עליהם בכלל. אהבתי אותם מאוד ואפילו ריחמתי עליהם. ידעתי שאני גורם להם סבל עצום וידעתי שהם לא אשמים, ולכן השתדלתי להתרחק כמה שיותר. רחוק מהעין – רחוק מהלב. לא באתי לבקר, וכמעט שלא הייתי מצלצל. קיוויתי בכל לבי, שהם פשוט ישכחו ממני, וכך יהיה טוב גם להם וגם לי.


לבית הייתי מצלצל פעמיים בשנה. פעם אחת בערב ראש השנה, להגיד שנה טובה, ופעם נוספת. בערב חג השבועות. ערב יום ההולדת שלי. עם אבא זו הייתה שיחה מביכה. עם כל הכוונות הטובות שהיו לו, לא היה לו מושג מה לשאול אותי ואיך מתעניינים בבן שלא שייך בלימוד. וואס הערצאך? מה מחדשים? הוא היה שואל בחמימות. אבל השיחה הייתה גוועת במהירות מחוסר עניין.
רק אמא הייתה מדברת אתי. "לולי, מה שלומך? איך אתה מסתדר? אתה צריך שנשלח לך משהו? אולי תבוא לבקר? אנחנו רוצים לראות אותך קצת, תבוא תראה את האחיינים החדשים שלך"... אבל אני תמיד סירבתי בנימוס. לא רציתי להכאיב. ואמא הייתה אומרת לי תמיד בסוף השיחה: "לולי, גדלת בעוד שנה, אבל תזכור תמיד, כמו בלידה שלך, למרות כל הסיבוכים שהיו, לא ויתרתי עליך. הסכמתי לשלם בחיים שלי בשביל שתבוא לעולם. אני אף פעם לא אוותר עליך. אתה שומע לולי? אף פעם!"
"תודה אמא", הייתי אומר ובסתר לבי מייחל שאמא כבר תוותר עלי ויהיה לי קצת שקט נפשי.
כך נמשכו העניינים ארבע שנים ארוכות-ארוכות.
באחד מימות הקיץ התל אביביים, ישבתי לי כדרכי, מנגן קצת ומצפה לאיזשהו תייר מזדמן שירצה לרכוש דיוקן משעשע של עצמו בעשרה שקלים.
הייתי די שקוע בנגינתי, כך שלא שמתי לב מהיכן הוא צץ והופיע פתאום. ואיך הוא בכלל שם לב לקיומי. אבל עובדה היא, שהרמתי את עיניי, וראיתי אותו עומד מולי.
אני לא אגיד לך מי זה היה, וגם אל תבקש ממני לדעת. זה גם לא משנה. השם שלו רק יפריע לך להכיל את הסיפור, למרות שאני חייב לו את כל חיי הרוחניים.
הוא היה איש מפורסם בחלקים גדולים של הציבור. אבל אני שגדלתי בחממה רוחנית ומשם עברתי לשממה רוחנית, לא ידעתי במי מדובר. מולי ראיתי יהודי עם שיער ארוך, גיטרה גדולה כמו שלי והוא היה נראה כמו מה שנקרא באותם ימים 'היפי'. הבדל אחד היה בינינו: הכיפה. הוא חבש כיפה שהייתה מהודקת לשערות ראשו עם שתי סיכות. היה בו משהו קסום. הבריזה שנשבה מן הים, שיחקה בתלתליו שהתנופפו בעליזות ברוח. אתה יודע, כשאתה מצייר הרבה פנים, אתה מתרגל להתבונן לאנשים בעיניים. בעיניים, אם יש לך קצת ניסיון, אתה יכול לראות הכל. כבעל ניסיון, הייתי מסוגל במבט אחד לתוך העיניים, לדעת בדיוק מי האיש שיושב לפני.
ולהפתעתי גיליתי, שגם הוא מתבונן בעיניים - כמוני. התבוננתי לרגע בעיניו, והוא התבונן לרגע בעיניי, ולרגע אחד מבטינו הצטלבו. אומר לך את האמת, כאלה עיניים עוד לא ראיתי. לא ראיתי עד אז, ולא ראיתי מאז. היה בהן ניצוץ פלא מיוחד, זיק של אור, שהיה מלא באהבת אדם. הן היו עמוקות, מתוקות, עוטפות, חודרות עד עומק העומקים של הנשמה. "הי, חבר קדוש, מה שלומנו היום?" הוא שאל אותי בטבעיות. כאילו היינו ידידים ותיקים שנים רבות.
ואתה יודע מה הדהים אותי? שבאותו הרגע, הרגשתי שאני והוא באמת ידידים שנים ארוכות. כאילו גל אדיר, של חום אנושי גאה ושטף את כולי.
ובאותו הרגע הרגשתי שכל החיים חיכיתי לפגוש באדם כזה. ממבוכה, עניתי שלא ממין העניין. "אתה רוצה אולי ציור?" "אפשר, אולי אני אקח ציור", הוא אמר. "אבל אגיד לך את האמת: הצייר יותר מעניין אותי מהציור".
הוא התיישב לידי, והניח על הרצפה את הגיטרה שלו. הוא התבונן בי שוב, ושאל בעדינות: "הי חבר, אתה מרשה לי לשאול מה השם שלך?" "כן, למה לא", עניתי מיד. "השם שלי לולי". אבל מיד הוספתי: "למל עשה קוראים לי ישראל דוד. כי נולדתי בשבועות. זה על שם הבעל שם טוב ודוד המלך". הוספתי. הוא לחץ את ידי בחמימות וציין בפני את שמו. ואז הוא אמר: "אני מוכרח לומר לך שאתה נראה לי כל כך מיוחד, שאני חייב שתספר לי משהו עליך... אם לא אכפת לך"...
היה בו משהו אמיתי. הרגשתי שאכפת לו ממני. הוא באמת רוצה לדעת מה עובר עלי. אבל המבוכה הייתה גדולה. "אני צייר רחוב", אמרתי לו. "קצת מנגן על הגיטרה. אין לי משהו מיוחד לספר".
אבל הסיפור הזה לא עבד עליו. הוא היה מנוסה ולא הרפה. "ידידי הקדוש, אולי בשבילך זה נראה לא כל כך חשוב, אבל בשבילי, מה שתספר לי זה ממש געוואלד. אתה ממש מחיה אותי". בשלב זה, התמוטטו אצלי כל חומות ההגנה שבניתי בעמל רב במשך השנים. נמסתי לחלוטין. מצאתי את עצמי, לראשונה בחיי, יושב במשך שעה ארוכה ומספר לחבר החדש שלי את סיפור חיי מתחילה ועד סוף. סיפרתי הכל. מהילדות, דרך בר המצווה, הדרשה על הסוגיה של בר פדא, ועד לאותו יום מר ונמהר, שחיי השתנו בבת אחת. כשסיפרתי לו על השיחה בישיבה, ראיתי דמעות עולות בעיניו. הוא היה מזועזע עד עמקי נשמתו. אך הוא המשיך להקשיב לי בשקט, עד שסיימתי.
כשסיימתי, הוא שתק שתיקה עמוקה שנמשכה כמו נצח. ואז הוא אמר: "אף אחד בעולם לא יכול לסלוח על מה שעשו לך. תדע לך, שהכאב הזה מגיע ממש עד כיסא הכבוד. אתה בחור עמוק, אז אתה תבין את זה ממש עם כל הלב. אתה יודע שבשבועות אנחנו קוראים מגילת רות. יש הרבה סיבות לזה. אבל אני מוכרח לשתף אותך ברעיון שעלה לי. יש יהודים של מתן תורה. ויש יהודים של מגילת רות. אתה מבין את העומק שיש כאן? יהודי של מתן תורה, זה דרגה גדולה מאוד. זה יהודי שלומד תורה יומם ולילה וקשור בכל לבו להקב"ה.
"אבל עם כל הגדולה שלו, הוא עדיין לא יכול להביא את המשיח. המשיח מגיע דווקא מיהודי של מגילת רות. זו תורה אחרת לגמרי. זו תורה שיכולה להביא את המשיח. המשיח מגיע דווקא מרות, כי דווקא רות היא שלימדה את כל עם ישראל, שאת ההשגות הגדולות ביותר מקבלים דווקא אחרי שדוחים אותך. אחרי שמבקשים ממך ללכת. לעזוב. לוותר. "היא לימדה אותנו, שאם אתה חוזר שוב פעם - אחרי שהרחיקו אותך, אחרי שביישו אותך, ואתה דבק בכל זאת בתורה - התורה שלך הופכת להיות תורה של מגילת רות.
"קוראים לך גם דוד, נכון? אתה יודע שגם דוד המלך, משיח צדקנו, התמודד עם אותם קשיים. מאז שהוא נולד רק ביזו אותו והרחיקו אותו. אבל דווקא זה נתן לו את הכוח של הדבקות הכי עמוקה שיכולה להיות. אתה יודע, כולם חושבים ששבועות זה החג של היהודים ששייכים למתן תורה, אבל אני אומר לך שזה לא נכון. זה החג ששייך ליהודים של מגילת רות.
"אני מסתובב בעולם ורואה לצערי כל כך הרבה ילדים דחויים, כל כך הרבה נשמות אבודות, כמעט אף אחד לא יודע להפוך את הדחייה והאובדן הזה בכדי להפוך להיות יהודי של מגילת רות. רובם נדחים - והולכים לאבדון לצערנו. כמה נשמות אומללות יש בעולם", הוא פלט אנחה כזו שהגיעה מתוך הלב הגדול שלו והמשיך.
"אתה יודע, לולי", הוא אמר ברגש עז, "לפעמים אני חושב על המשיח. הוא יושב בשערי רומי ומחכה כבר לבוא. אבל כל יום הוא שומע תירוץ אחר. אין יום שלא אומרים לו: תבוא מחר. המשיח שומע תירוצים כבר אלפי שנים ועדיין לא מתייאש. הוא ממשיך לשבת בשערי רומי ולחכות שסוף סוף יקראו לו. דע לך, כשאדם חוזר אחרי שדחו אותו, הוא כבר חוזר בן אדם אחר... הוא לא מגיע מסיבות חיצוניות, הוא מגיע כי הוא באמת רוצה להגיע. הוא חוזר, כי הנשמה שלו אמרה לו לחזור. זה כוח שיש רק ליהודים של מגילת רות...
"אתה מבין לולי מה קורה כאן?" הוא שאל רטורית והמשיך. "יש יהודים שלא מקבלים בכלל הזדמנות. לא דוחים אותם אף פעם. הכל הולך להם כמו שצריך. הם יהודים של מתן תורה. אבל יש יהודים קדושים שמקבלים את ההזדמנות, דוחים אותם והם במקום לחזור, מתרחקים עוד יותר. לולי, אנחנו בחצי הדרך. קיבלנו הזדמנות להיות יהודים אמיתיים יותר, יהודים עמוקים יותר, יהודים של מגילת רות. יהודים שהם יהודים בגלל שהם באמת מאמינים בזה בכל לבם, ובאמת אוהבים בכל לבם, בלי שום נגיעה. אנחנו כבר לא עושים משהו בגלל הפחד של מה יאמרו, ומה יחשבו עלינו. עברנו את זה. עכשיו נשארה רק האמת הכי עמוקה שיש לנו בלב. רק היא תפעיל אותנו.
"זה עמוק מאוד, לולי המתוק. עמוק עמוק. אבל אתה מבין את זה. "אבל אתה יודע מה?" הוא אמר לי. "אני מדבר יותר מדי. הרי יהודים של מגילת רות, הם יהודים של ניגון. רות זה ניגונים, דוד הוא נעים זמירות ישראל, אז יש לי בשבילך שיר יפה. אתה בטח תאהב אותו. זה שיר מיוחד ל'יהודים של מגילת רות', חיברתי אותו בדיוק בזמן שהקב"ה נתן לי את ההזדמנות, להיות יהודי כזה... הוא כל כך מתאים לנו לעכשיו. בוא ננגן אותו ביחד. תעזור לי עם הגיטרה, תעזור לי עם עוד קול שיהיה אתי". לקחתי בידי את הגיטרה שלי. הוא החזיק בגיטרה שלו, עצם את עיניו, והחל לשיר: "לולי תורתך, שעשועי..." את השיר הכרתי מהסעודה שלישית בישיבה. שרנו ביחד, על שפת הים בתל אביב את השיר הזה שוב ושוב. ואז הוא עצר. "תן לי לשיר את השיר הזה מחדש". ואז הוא חזר לנגן: לוּלִי, תורתך, כשהוא מדגיש את השם שלי שוב ושוב. אחרי רגע של מבוכה הצטרפתי אליו, ושרתי אתו יחד, את המילים שממש נפחו בי נשמה חדשה...
זר שהיה נקלע לטיילת של תל אביב באותם רגעים, היה רואה שני היפלאך, בעל שיער ארוך, יושבים ושרים ומנגנים איזה שיר ישן, אבל למעשה הייתה שם לידה חדשה. יהודי חדש בא לעולם. יהודי של מגילת רות.
היינו יכולים להמשיך ככה עוד שעות. אבל פתאום הוא שם לב שהשמש מתחילה לשקוע.

"תסלח לי לולי", הוא אמר לי בחום. "הייתה אמורה להיות לי הופעה בחמש בערב, עכשיו כבר שבע, בטח מחפשים אותי. הלילה אני חוזר לחו"ל, אבל תבטיח לי שפעם הבאה שאני פה, אנחנו יושבים יחד ללמוד את הסוגיא של 'בר פדא', ונלמד אותה כמו שצריך. אני מברך את שנינו שנזכה ללמוד אותה ביחד כל החיים. אני זוכר את הסוגיה מהישיבה, ואתה יודע מה המשפט הכי חשוב בכל הסוגיה? המשפט שאני רוצה ללמוד אתך מיד שאני חוזר: 'אמר רב המנונא: קדושה שבהם, להיכן הלכה?' דע לך לולי, זה בכלל לא משנה מה היה אתנו עד עכשיו, אבל תזכור שהקדושה שלנו לא הלכה לשום מקום". נפרדנו בחיבוק ארוך, עקבתי אחריו עד שנעלם עם הגיטרה שלו לרחוב התל אביבי הסואן ונשארתי לבד.
כמה ימים הייתי עסוק בלשחזר את המפגש הזה שוב ושוב – ונפלה בלבי החלטה. להפוך להיות 'יהודי של מגילת רות'. לנצל את ההזדמנות, ולהתחיל מחדש ממקום שלא הייתי יכול להיות בו קודם. התחלתי להתכונן לחזור. עוד לא סיפרתי לאף אחד. היו לי שבועיים ימים להתארגן, עד תאריך היעד. הלא הוא כמובן - חג השבועות. חיסלתי את כל "עסקיי", נפרדתי מחבריי, הסתפרתי וקניתי בגדים חדשים. בקוצר רוח המתנתי לערב חג השבועות.
בחזרה הביתה
הטלפון צלצל. מהצד השני של האפרכסת הייתה השיחה המסורתית. אמא על הקו. "לולי שלי, מה שלומך? איך אתה מסתדר? אולי לחג הזה אתה מגיע, אפילו רק לשעה? מה אתה אומר, לולי? אנחנו כל כך מתגעגעים. כל כך רוצים לראות אותך".
"טוב אמא", אמרתי ביובש. "אני אבוא".
"אתה צוחק, לולי? אל תגיד לאמא סתם. מתי תבוא? לכמה זמן? אולי תישאר אתנו קצת. לא ראינו אותך ארבע שנים. אתה לא חייב, אני רק מציעה".
"אמא", אמרתי לה. "זה בסדר. אני אשאר. כמה שתרצי". "אני לא רוצה להחליט לך. אבל אולי תישאר לכל יום ההולדת. נעשה מסיבה כמו פעם. מה אתה אומר?"
"בסדר, אמא. אני אשאר ליום ההולדת. אין בעיה".
אמא לא ידעה את נפשה. "אני מתחילה להכין את העוגות. חבל שלא אמרת אתמול, הייתי מכינה כמו שצריך. אבל לא חשוב. אתה רוצה לדבר עם אבא? או שתדבר כבר בבית. מה שאתה רוצה. אל תרגיש לא נעים".
עוד לפני שהספקתי להשיב, קולו של אבא בקע מהאפרכסת. "אני שומע בשורה טובה. נו, ברוך השם. נו, מה מחדשים?"
אחרי ארבע שנים, סוף סוף עניתי לו: "אני מגיע בעזרת השם. יש כמה חידושים בעיקר על דברי רב המנונא: 'קדושה שבהם להיכן הלכה', נדבר כבר בבית"...
אני יכול לומר לך, שאני לא יודע אם 'יהודי של מגילת רות', מביא את המשיח, אבל תחיית המתים ראיתי שהוא יכול לעשות...
גם בלי לראות, הספיקה לי השמיעה. ההורים שלי ממש קיבלו חיים חדשים.
שבתי הביתה. אחרי שנות נדודים. יצאתי 'יהודי של מתן תורה', הביזיונות ששפכו את דמי קידשו אותי ב'קדושת דמים', וחזרתי - 'יהודי של מגילת רות'. יהודי שדבק בתורה למרות שדחו אותו, למרות שביזו אותו, ובכל זאת, הוא בוחר לדבוק באמת שלו, מתוך הכרה והחלטה פנימית, שאי אפשר לעקור בשום אופן שבעולם.
הסוגיה האחרונה שלמדתי הייתה הסוגיה של 'בר פדא', ואליה חזרתי שוב בגעגוע, בליל שבועות הנוכחי. שוב ישבתי עם אבא, כל הלילה, אבל הפעם היה לי ניגון מתוק מלא געגועים. ידעתי שזו אהבת חיי.
בבוקר, הלכנו לבית הכנסת יחד. כל המשפחה. וכמובן, הקריאה היא הקריאה של בר המצווה שלי, אז כיבדו אותי לקרוא, גם בתורה וגם מגילת רות.
ואתה יודע, תמיד במגילת רות, הראשים נשמטים. אנשים נרדמים אחרי לילה ארוך של לימוד. אבל בשבילי כל מילה הייתה חיים חדשים. נעמי דוחה את רות. ורות? דבקה בה! נזכרתי איפה הייתי רק לפני שבועיים, נזכרתי בחבר הקדוש שלי, שנתן לי נשמה חדשה, נזכרתי בניגון השמימי שניגנו יחדיו, ולא עצרתי בעצמי. כשהגעתי למילים: 'ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך', התחלתי לקרוא את המילים במנגינה ששרנו על הטיילת. במנגינה של לולי תורתך...
זה ממש התאים לכל מילה. שים לב איך זה משתלב יפה עם המנגינה. "כי אל-אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין - - - עמך עמי, ואלוקייך אלוקי. באשר תמותי אמות, ושם אקבר, כה יעשה ה' לי, וכה יוסיף כי המוות, יפריד ביני ובינך"... עד שאנשים התעוררו וקלטו מה קרה, כבר סיימתי את הפסוקים "שלי", והמשכתי לקרוא כרגיל.
אתה אולי תצחק, אבל מאותה שנה, בכל שנה שם בבית הכנסת של אבא שלי, הבעל קורא מנגן את הפסוקים האלו במנגינה הזו ששרתי באותו חג שבועות. הם כל כך נהנו מהרעיון, וגם ראו שזה מעיר את האנשים במגילה, אז הם פשוט אימצו את הרעיון...
אתה יודע, אני רוצה להגיד לך משהו לסיום. אתה הראשון ששומע ממני את הסיפור המלא. סיפרתי חלקים מהתורה הזו בשיעורים שמסרתי בישיבות המכונות ברשעות 'ישיבות לנוער נושר'. ניסיתי להסביר בכל דרך אפשרית, שיש להם הזדמנות, שאין אותה לאנשים שלא עברו את הכאב שלהם.
אבל תתפלא, כמעט אף אחד לא רצה לשמוע לי. הם חשבו שאני אומר את זה כדי לעודד אותם. לא הצלחתי להיות אִתם בלב פתוח לצערי. אבל אתה, אתה הרי לומד בישיבה רגילה, אתה הרי יודע שאני מתכוון לזה באמת, אתה, אני מקווה, תיקח אתך את הרעיון. בכל פעם שיעלה לך ח"ו הכאב של הדחייה, הבושה, או כל רגש נוראי מהסוג הזה, שמישהו עשה לך בטעות או בכוונה, פשוט תיקח את זה להיות אדם אמיתי יותר. תשתמש בהזדמנויות האלה, שלא כולם זוכים להן.
תראה אותי, אני הרי לא טיפוס שגרתי. בטח יש כאלה שחושבים שאני קצת מוזר. אבל תזכור שעל יהודים של מגילת רות כל זה לא משפיע. יהודים של מגילת רות לא נרתעים מדחייה, הם מחבקים אותה בכל לבם. הם דבוקים בקדושה שהתקדשו בה, קדושת דמים, או קדושת הגוף, או שתיהן גם יחד, בקדושה שלא הולכת לעולם.
נו, שימען, דיברתי מספיק. בוא נשיר קצת. והשירה הזו נמשכת עד הרגע הזה בעזרת הנשים הקטנה .בקומה השנייה בבית הכנסת השכונתי. כי יהודי של מגילת רות לא מפסיק לשיר לעולם.
"תעצור לי כאן".

מרחוק נראו הבתים הראשונים של העיר, אנשים לא צריכים לראות מאיזה רכב אני יורד.

הוצאתי את המזוודה מהבאגז' ומשכתי את ידית הנשיאה. לחצתי את ידו של הנהג בהתרגשות, "שכויח".

"שכויח", ענה לי ושנינו חייכנו.

הוא עשה פרסה, נפנף לי מהחלון ונעלם בעיקולי הכביש שממנו באנו.

הטיתי את המזוודה הכבדה ופסעתי העירה מסיע אותה על גלגליה המשומנים.

"שכויח", אמרתי לעצמי.

שכויח ואנטשולדיקט. שתי המילים האלו יספיקו כדי לעזור לי להגיע בשלום למחוז חפצי.


כשהגעתי אל התחנה המתינו בה כמה משפחות חרדיות שוקקות ילדים, וגם קבוצת אברכים צעירים שהתווכחו בלהט על משהו.

עצרתי את המזוודה והרמתי את ראשי אל לוח הזמנים האלקטרוני, מסלסל בידי את הפאה השמאלית, בעוד ידי הימנית לא עוזבת את המזוודה לרגע.

"לא עובד", אמר לי אחד האברכים, "אבל צריך להגיע עוד שלוש דקות בערך".

"שכויח". עניתי.

הוא הסתובב והמשיך לשוחח עם חבריו. יופי, עשיתי את זה ממש טבעי.


כשהאוטובוס הצפוף הגיע, עליתי עם המזוודה, והתקדמתי פנימה, "אנטשולדיקט... שכויח", "אנטשולדיקט... שכויח".

מצאתי מקום יציב במרכז האוטובוס לעמוד בו עם אחיזה בטוחה במזוודה. והבטתי החוצה דרך החלונות, בתחנה של אנדרטת קדושי זיגרוב אני צריך לרדת.

היום זה היום הגדול, חודשים ארוכים של תכנון קפדני ומאומץ יסתיימו בשעה חמש ורבע בדיוק. שזה בעוד - הצצתי בשעון - שלושים ושתים דקות מעכשיו.

מוזר, כבר עברנו חמש תחנות ושום אנדרטה לא נראית.

"אנטשולדיקט", אני פונה ליהודי גדל זקן שידו מחזיקה באותו עמוד ששלי.

הוא לא מגיב.

"אנטשולדיקט?" אני מרים קול ונוגע לרגע בכתפו.

הוא מזיז אלי מבט אדיש וכשהוא מבחין בעיניי השואלות, הוא ממהר להוציא את האוזניות.

"אנטשולדיקט", הוא אומר, "אמרת לי משהו?"

"אמרתי אנטשולדיקט", חייכתי, "עברנו כבר את אנדרטת קדושי זיגרוב?"

"לאן אתה צריך להגיע?", ענה לי בשאלה.

שאלה שלקח לי כמה שניות לענות עליה, שכן לא חכם יהיה לומר בפשטות - לתחנת רכבת מרכז, דרך אתר הבנייה השומם שמאחוריה.

"אני צריך להגיע, אמ... לאנדרטה, כלומר, חבר מחכה לי שם".

"הוא לא פונה ימינה, בגלל האולימפיאדה, הוא נוסע דרך שדרות בן חור, תרד כאן ותחזור לכיכר מרלין ושם... תשאל שם, זה עשר דקות הליכה".

"שכויח", אמרתי ולחצתי על כפתור הצלצול.

עלי למהר.

מראש לקחתי לי זמן נוסף כמרווח בטחון, והנה צדקתי. העיכוב הלא מתוכנן הזה היה יכול להסתיים בכישלון גמור, אולי אפילו באסון. הן אי אפשר לשנות את המנגנון, חמש ורבע זה חמש ורבע.


הגעתי לכיכר מרלין השוממת, ולא ידעתי לאן לפנות. עצרתי באצבעי רכב שעבר שם, "אנטשולדיקט. אנדרטה לקדושי זיגרוב?" קראתי אל חלון הרכב הנפתח לאיטו.

הנהג היה חביב מאד ונחוש לעזור. במשפטים מהירים מלווים בתנועות ידיים נמרצות הוא הסביר לי בדיוק מה עלי לעשות.

"שכויח", אמרתי לו בקידת תודה, מנסה להסתיר את העובדה שלא הבנתי כלום. הכל היה באידיש. ולא עוד אלא שבמהירות שהוא ירה את המילים מסתבר שגם דוברי אידיש שוטפת היו מסתבכים.

הנהג היה חד אבחנה, וכנראה שם לב שלא תפסתי את ההוראות. ברוב אדיבות הוא הזמין אותי בתנועת יד להכנס לרכב.

רק זה חסר לי.

פסעתי צעד לאחור, "שכויח, שכויח" קראתי, משתמש במחצית מאוצר המילים האידישאי שלי, ומניע בחוזקה את ראשי לשלילה.

כשראה שאני נחרץ בסירובי, נסע משם כשהוא ממשיך לירות צרורות מילוליים מהחלון.

חיכיתי שייעלם מהעין לפני שעצרתי רכב נוסף.


"סליחה, איך אני מגיע לאנדרטת קדושי זיגרוב?".

"מכאן ישר עד הרמזורים ושמאלה".

"שכויח".

"מה אמרת?" הוציא הנהג ראש עצבני מהחלון.

"שכויח שכויח, תודה רבה".

"תפסיקו כבר עם האידיש הפאנאטית שלכם, אם הייתם הולכים לצבא הייתם יודעים עברית, דוסים".

הוא נסע בחריקת צמיגים, מביע את זעמו בלחיצה על הגז.


חבל שלא הקלטתי את זה, הייתי משמיע למפקד, אוי איך שהוא היה צוחק.

אבל אין זמן להשתעשע, נשארו לי עשרים ושש דקות. פסעתי בצעדים גדולים ומהירים עם המזוודה הכבדה שגלגליה נרעדים מאבני המדרכה.

ברמזורים פניתי שמאלה ואחרי כמה רגעים ראיתי מרחוק את האנדרטה, השעה הייתה שלוש דקות לחמש, התחלתי לרוץ.

זה כבר היה מקום הומה יותר, שאילץ אותי לתמרן בין העוברים ושבים. קראתי "אנטשולדיקט" או "סליחה" בהתאמה לסוגי המכשולים, משתדל שלא למשוך תשומת לב מיותרת, להתנהג בטבעיות.

מהאנדרטה ואילך כבר ידעתי את הדרך היטב, שיננתי זאת הרבה פעמים.
רחוב אלפסי עד המכבסה, ואז להכנס בין הבניינים ולעלות שתים עשרה מדרגות לסמטת מרידור. המזוודה תיזזה על פני המדרגות, המפקד אמר לי שזה בסדר גמור אין מה לחשוש מהקפיצות שלה, מה שיש לדאוג זה רק דבר אחד, להגיע בזמן ליעד.

לא מהשער הראשי ועמדות הבידוק, כמובן. אלא מאחור, מאיזור השיפוצים של האגף החדש, איפה שאחד החברים אמור לדאוג שאחת מחוליות השרשרת שסביב הידיות הכבדות - תהיה חתוכה.


צעדתי בסמטת מרידור עד לשלט הגדול "אין כניסה, סכנה כאן בונים". הצצתי בשעון, חמש וארבע דקות.

דחפתי את גדר הפח החורקת, דחפתי את המזוודה, נכנסתי אחריה, וסגרתי בחזרה.

מגרש חצץ ענק ושומם השתרע לפניי ברוחב קילומטר בערך, צידו האחד גובל בשורת מכולות מתכת חלודות, ובצידו השני לכל ארכו ניצבו דחפורים טרקטורים וכלי עבודה כבדים אחרים.

חציתי את המגרש בריצה מטורפת וטיפסתי על ערימת חול גדולה שהתנשאה בקצהו, גורר אחריי במאמץ כביר את המזוודה שגלגליה מתחפרים ומעלים עננים לבנים.

מעבר לגבעת החול הופיע בנין תחנת הרכבת. הו סוף סוף.

והנה השער.

מיהרתי אליו מתנשף, בדקתי את השרשרת, מצוין, מצאתי את החוליה השבורה.

התחנה תהיה עמוסה אנשים עכשיו, מכל הארץ מגיעים למשחק הגמר, ובשעה חמש ורבע אפס אפס...


"הלו".

נשמע קול מאחורי.

טנדר מלא בפועלים ערבים עמד בסמוך במנוע פועל, ושני גברים מכוסים זיעה ובוץ התקרבו אליי, שריריהם נעים מתחת לחולצות הטריקו המאובקות.

"יהודי מלוכלך" סינן אחד מהם.

חייכתי אליו ואמרתי "אנ... "

בום!

אגרוף קשה ומהיר השתיק אותי.

פי התמלא בדם ושברי שיניים.

מעוצמת המכה הוטחתי אל השער והתקפלתי בכאב.

הפועל השני אחז בחולצתי בשתי ידיו ומשך אותי אליו, הוא הביט אל תוך עיניי ממרחק עשרה סנטימטר וצעק "שחררו את פלסטין יא חזירים", ואז השליך אותי ארצה בכח.

רציתי לצעוק משהו, אבל מהלסת המרוסקת יצאה רק יבבה חסרת פשר.

ואז התחילו הבעיטות,
שניהם יחד.

"למען ילדי עזה".

"נקמת האדמה"


מחלונות הטנדר גם נשמעו קריאות עידוד, עד שהנהג צעק "יאללה מספיק".

שני הפועלים ירקו עלי, הוציאו מכיסי את הארנק, לקחו את המזוודה, ועלו לטנדר.

בקושי רב התרוממתי על מרפקיי, ניגבתי את פניי בשרוולי ונשאתי את מבטי אל הכיוון שאליו דהר הטנדר, ענן אבק לבן שהתרומם ממרכז מגרש החצץ הצביע על מיקומו. הצצתי בשעון.

חמש וארבע עשרה דקות, וחמישים ושש שניות.

"חראם עליכום", נפלטה מפי קריאת יאוש בשפת אימי.

ואז נשמע פיצוץ אדיר.
השיתוף הראשון שלי בפורום מקווה שתהנו אשמח לתגובותיכם... תודה.​

המשרד לשידוכים בכפייה



אם אתם חושבים שהכותרת 'המשרד לשידוכים בכפייה' מצחיקה, אז נכון, אתם צודקים, זה באמת התחיל מבדיחה של החברותא שלי,

אבל לתדהמתי הדבר הפך למציאותי מאד, עד להחריד, ואז זה כבר לא היה מצחיק בכלל.

אז נתחיל מההתחלה, קוראים לי אברהמי.

הייתי בחור בישיבה חרדית הנחשבת לאחת מהמובילות בעולם התורה,

בחור מבריק שנחשב להבטחה גדולה... 'אשרי יולדתו'.

רק מה, כשהגעתי לפרק האיש מקדש החלו ה'עיכובים' וכך אני רואה את עצמי חולף על גיל 26 צולח את ה-30 מדלג על 32 וגולש במהירות לכוון ה-34.

שלוש שנים קודם לכן כשהגעתי לסביבות גיל 31 אחרי שכל החברים שלי התחתנו ונשארתי האלטֶר בּוֹחֵר (הבחור המבוגר) האחרון, מהקיבוץ שלי הרגשתי שאני חייב להחליף את הסביבה ובחרתי בכולל הסמוך לביתי, שם הכרתי את החברותא שמואל יוכפז, אברך, בן תורה אמיתי ומֵענטש בלתי שגרתי.

הוא לא הטריד אותי בנושא השידוכים, לא דבר אליי בביקורתיות

ולא ניסה לדחוף לי דברים לא מתאימים.

אבל כשהוא כן התעניין, זה הגיע ממקום אכפתי ואמיתי ובלי 'חפירות' מיותרות.

כל זה היה נכון עד ליום הולדתי ה 34 .

מזל טוב אברהמי, קידם אותי החברותא במאור פנים, "תודה," עניתי לו ביבושת, מעדיף להתעלם מציון היום ה'חשוב' כדי שלא לעורר את הנושא הכאוב.

אבל החברותא שלי לא חשב כך, משהו בי בהשלמה שלי עם המצב, עורר אותו לשנות אסטרטגיה...

"תגיד, עם כמה בחורות נפגשת עד היום?".. הופתעתי מהשאלה.. השתהיתי כמה שניות ועניתי בסביבות 130, התשובה הממה אותו הוא לא ציפה למספר הזה, הסברתי לו, "תראה, נכון שזה נשמע המון, אבל אני נחשב לבחור מצוין ממשפחה מיוחסת, וזה אומר שהייתי בחור מבוקש, התחלתי להיפגש מגיל 23 וקבלתי הרבה מאד הצעות מכל מיני כיוונים, עם השנים זה הלך ופחת אבל במשך 11 שנה אני בוודאי נפגשתי עם לא פחות מ- 130 בחורות."

"אתה צודק." הוא עונה לי, "במחשבה שנייה זה בהחלט הגיוני, אבל אתה יודע מה באמת מדהים אותי בסיפור הזה?...

איך זה יכול להיות?... איך זה יכול להיות? שמבין 130 בחורות שמהצד של הבחורה ביררו עליך טוב, טוב

ומהצד שלך, זה ברור שאמא שלך 'הפכה כל אבן' לפני שנתנה לך אישור להיפגש, ובסך הכל, שני הצדדים ראו שזה מתאים ושיש סיכוי טוב לחתונה

אז פשוט תגיד לי איך זה יכול להיות ש 130 פעם כולם טעו ורק אתה ראית מה שאף אחד לא ראה?!"

מייד אמרתי לו שהיו כמה בחורות ש'הורידו' אותי כבר בפגישה הראשונה או השנייה .."6 בערך" אבל הוא לא הרפה...

"או קיי אברהמי, אז איך זה יכול להיות, ש- 124 פעמים כולם טועים ורק אתה צודק??

התגובה המיידית שלי בד"כ לשאלות האלה הייתה קרירה ומתעלמת

מזמן לימדתי את כולם שאני לא משתף פעולה בנושא הזה

אבל יוכפז, הוא לא כמו אחרים, אמנם במילים שלו הייתה תוכחה, אבל המבט שלו הקרין רק אהבה וחמלה ואני החלטתי לשתף איתו פעולה, הסברתי לו באריכות איך יכול להיות כזה דבר, נתתי לו שש שבע דוגמאות ופרטתי לו את הסיבה לחוסר ההתאמה בכל אחת מהן, הוא הנהן בראשו.

המשכנו בלימוד.

למחרת שוב על ההתחלה יוכפז פונה אליי בדרמטיות ושואל:

"תגיד, אם מישהו היה אומר לך בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שמעכשיו והלאה לא מציעים לך יותר בחורות עד יום מותך ושאתה חייב לבחור! אחת מה-124שכבר נפגשת איתן במי היית בוחר?"

זו הייתה שאלה מכשילה, נבוכתי, לאחר מס' רגעים התעשתי.

"תראה" אמרתי לו "אולי יש איזה אפשרות רחוקה שיכולתי להתפשר על אחת מהן... אולי.. אבל תבין אותי, להתפשר על האישה שאתה מתחתן איתה זה אומר להתפשר גם על הילדים שלך על רמת וסגנון החיים שלך ובעצם להתפשר על האידיש קייט של כל החיים שלך!

ואין שום סיבה שלא לתת אמון בקב"ה שיכול להביא לך את הבחורה שבאמת באמת מתאימה לך, ואני מאמין בו!"

כך סיימתי בדרמטיות, מקווה שדברי ההחלטיים עושים את הרושם הדרוש.

הוא לא ענה לי, המשכנו בלימוד.

למחרת הוא המשיך.. "תראה אותך!... כבר יש לך כמה שערות לבנות!

מייד פרצתי בצחוק.. הוא לא ידע אבל מגיל 30 אני בודק את עצמי מדי פעם במראה והבקר בדיוק הסתכלתי ולא מצאתי אף לא שערה לבנה אחת.

אמרתי לו תבדוק בזכוכית מגדלת ותקבל 10 שקל על כל שערה לבנה שתמצא

הוא חייך המשכנו בלימוד.

למחרת מייד כשהגעתי הוא הסתכל אליי בחיוך רחב ואמר:

"תראה, דברתי עם הראש כולל והחלטנו לפתוח משרד לשידוכים, אבל לא משרד רגיל אלא משרד לשידוכים בכפייה שמיועד לבחורים כמוך ולעוד כל מיני מעוכבים למיניהם.

חייכתי, כבר התרגלתי לחוש ההומור הבריא של החברותא שלי, התיישבתי מולו והקשבתי, מעניין מה הפעם?

יוכפז המשיך "אני והראש כולל מבררים על שלוש בחורות בשבילך, שלוש ולא יותר ואחרי שאנחנו מוודאים ששלשתן מתאימות לך מכל הכיוונים, כל מה שנותר לך הוא להיפגש ולהתחתן עם הראשונה מהן שתמצא חן בעינך."

כמובן ששאלתי, "ואם אף אחת מהן לא תתאים לי, מה עושים?"

"או, זו בדיוק הנקודה!" הוא ענה לי "אין לך אופציה כזו, זו בדיוק המשמעות של משרד לשידוכים בכפייה!" "חה חה חה" צחקתי, למה, מה תעשו לי אם לא אתחתן עם אחת מהן?"

"או! לשאלה הזו, חיכיתי! אתה תפקיד בידינו מראש סכום של 100 אלף ₪ ואז.. אם תואיל בטובך ותתחתן עם אחת מהן הכסף הזה יינתן לך לצרכי החתונה ואם ח"ו לאו , הכסף הזה מייד מועבר לארגון הכנסת כלה."

"חה חה חה יפה, צחקתי, רעיון יפה מאד אבל אני לא נכנס להימור הזה.."

יוכפז הסתכל אליי בעיניו החכמות ואמר

אברהמי 34! אתה כבר בן 34! מתי תתחתן? מתי יהיו לך ילדים?.. מתי תכניס אותם לת"ת? לישיבה? לסמינר? לחופה? תגיד לי אתה רוצה לסיים את החיים שלך רווק, זקן בן שבעים.

עניתי לו "יוכפז! נראה לי שהתבלבלת, אני לא בן שישים וארבע... אני בסך הכל בן שלושים וארבע.

כאן הסתיימה השיחה.. המשכנו ללמוד..



אבל מה שלא ידעתי הוא, שממש באותם הרגעים נכנס לחיי במלא הכוח המשרד לשידוכים בכפייה.

לא, לא המשרד המדומיין של החברותא שלי אלא משרד אחר חזק ואגרסיבי פי כמה וכמה.

שבוע אחרי יום ההולדת שלי התחלתי להרגיש תחושות מוזרות בגופי חולשה שהלכה וגברה וכאבי ראש, אחר כך הופיעו כאבים בכל חלקי הגוף מלווים בחום. בהתחלה לא ייחסתי לזה חשיבות מיוחדת וגם אמא סברה שזו רק שפעת חזקה במיוחד שאוטוטו חולפת אבל ההחמרה בכאבים שריתקה אותי למיטה וכמעט הפכה אותי משותק.. הכריחה אותנו לפתוח בסדרת בדיקות מפרכת שבסופה הודיעו לי שיש לי את 'המחלה'... סרטן ליפומה של תאי ה-טי, סרטן נדיר וקשה לאבחון...

את ההודעה קיבלתי כשכבר הייתי מאושפז בבית החולים, בתוך כמה שעות מההודעה הפנו אותי בדחיפות לטיפול הכימותרפי הראשון, ואז

חדרה להכרתי המציאות החדשה... הרגשתי איך תהום ענקית נפערת מתחת לרגליי ואני נופל ונופל לתוכה ללא כל יכולת לעצור, כל הבטחון עם ארשת החשיבות העצמית שהיו לי, נשברו והתרסקו לרסיסיי רסיסים...

הרגשתי רק שחור ושחור.

אחרי הטיפול שכוב בתוך מיטת האשפוז לא רציתי לדבר עם אף אחד בקשתי שישאירו אותי לבד, הסתגרתי בתוך עצמי התחלתי לשוטט במחשבות ואז קלטתי איך ברגע אחד בתסריט שרק הקב"ה יכול ליצור... כל התוכחות שהתריע החברותא יוכפז בפניי, מתגשמים למציאות מיידית ואכזרית.

"אברהמי מתי תתחתן?" "מתי יהיו לך ילדים?"

"מה יקרה אם יאמרו לך שעד יום מותך לא יציעו לך אף בחורה אחרת!..."

תראה יש לך שערות לבנות!..." חשתי צמרמורת כשנזכרתי במשפט הזה, עבר יותר מחודש מאז שהוא נאמר ולא התבוננתי במראה...שלפתי את המראה מתיק התפילין המונח ליד מיטתי, התבוננתי...

שורות שורות... של שערות לבנות בצבצו להן בצדעי ראשי, נרעדתי "הרי אני כבן 70 שנה" נזכרתי מייד באמרה המפורסמת של רבי אלעזר בן עזריה ואחריה במשפט של יוכפז, "אתה רוצה לסיים את החיים שלך רווק זקן בן שבעים?!!

אבל כל זה היה רק הקדמה, הקדמה לתובנה שלפתע הכתה בי במלא תוקפה תובנה ששלחה אלומת אור אל תוככי נפשי בעוצמה שלא יכולתי לשאת.. יוכפז שאל אותי עם איזה בחורה מכל אלה שכבר נפגשת היית מתחתן? ואני התחמקתי מלומר לו את האמת אבל כן, הייתה אחת כזו... קראו לה מיכל נפגשתי איתה לפני כשנה, מה שהרגשתי כלפיה לא הרגשתי מעולם כלפי אף משודכת.

זה היה בעיצומה של הפגישה החמישית כשהיה ברור לשנינו שאנחנו הולכים לסגור ואז תוך כדי דיבורים מנושא לנושא, אמרתי שהכסף שמגיע מ 2 הצדדים יאפשר לנו בע"ה לקנות דירה על הנייר באחת מערי הפריפריה, אבל התגובה שלה הייתה.. "אתה מתכון הכסף שמגיע רק מהצד שלכם, לא? "לא!" עניתי.. "אביך התחייב ל 300 אלף שקל" , היא מייד פרצה בצחוק, צחוק כזה שלא הייתי צריך יותר הסברים" היא חשה במבוכתי ומייד אמרה, "נו, זו הסיבה שלמרות גילי הצעיר יחסית (25) אני מסכימה להיפגש גם עם בחורים מבוגרים.

בבית שלנו יש בקושי כסף בשביל חיי היום יום, השדכנית לא אמרה לכם?"

לא! עניתי...ושאלתי, "השדכנית לא אמרה לכם שהצד שלנו דורש השתתפות ברכישת דירה?"...שנינו השתוממנו, כנראה שנפלה פה טעות של אסתר השדכנית? היינו נבוכים, ניסיתי לומר לה ש.. "אולי אבא שלך ייקח הלוואה מאיזה גמ"ח אני יכול להמליץ על.." אבל מיכל סימנה לי שלא להמשיך

הבטתי בה, עינייה היו מצועפות היא אמרה

"הלואי שאבא יוכל להחזיר רק חצי מהסכומים שהוא כבר לווה" היא כמעט פרצה בבכי, הפגישה הסתיימה.

חזרתי הביתה בלב כבד ולבטים קשים, כשנכנסתי אימי הבחינה באכזבה שבעיניי... סיפרתי לה, היא אמרה "לא השקענו בך כל השנים האלה כדי שבסוף תהיה קופאי באיזה סופרמרקט!" ידעתי, זה נגמר.

אימי לא התמהמה, בירור קטן הוכיח שהשדכנית אסתר טועה מידי פעם 'טעויות' כאלה ולפעמים זה מצליח לה, אמי בקשה ממנה שיותר לא תציע לנו הצעות אחרות, שלא תהיינה עוד 'טעויות' מעין אלה.

וכך שוכב לבדי בחדר בבית החולים הבנתי שבמו ידיי אמרתי לא, לשידוך שלי אטמתי את אזני מלשמוע את הבת קול שהכריזה בקול כל כך ברור "מיכל בת פלוני לאברהמי"

ועכשיו חיי תלויים על בלימה וכנראה שהולכים להסתיים כשאני צעיר לימים ללא אישה, ללא ילדים.

התובנה הזו הכתה בי ללא רחמים אז הבנתי... מידת הדין פגעה בנו

ופרץ דמעות בלתי נשלט זלג מעיני...

אחרי שנרגעתי מעט קראתי בקול לאבא שידעתי שיושב מחוץ לחדר במסדרון אבא, תביא לי מהר ניירות וכלי כתיבה".. אבי לא הבין בשביל מה, אבל בתוך מס' רגעים משענת המיטה היתה מורמת ואני למרות הקושי התחלתי לכתוב מכתב שנבע מדם ליבי מכתב התנצלות ארוך ומפורט לבחורה שהייתה אמורה להיות אשתי...

בקשתי מאבא שיעביר את זה לבחורה באמצעות השדכנית "ו..אבא! אני רוצה שתקרא את זה קודם, וגם שהשדכנית תקרא את זה"

אבי הנהן בהבנה ויצא לדרך... אני לא הייתי רגוע עד שאבא חזר אליי למחרת ואישר בפניי שהמכתב הגיע אל מיכל "קצת רטוב, קצת רטוב מהדמעות שלך ושלי וגם של השדכנית."

נרגעתי...

שבועיים לאחר מכן כאשר התברר שהטיפולים הכימותרפיים לא עוזרים החליטו הרופאים לעבור לנוסחה אלימה יותר של טיפולים כימיים.

אבל דוקא אז התרחש הבלתי יאמן.

אני זוכר את עצמי שוכב במיטה כמעט משותק אפוף מתרופות ומסמי הרגעה כשלפתע החלו לזרום לחדרי משלחות משלחות, הרופאים הבכירים ביותר של בית החולים ומנהלי מחלקות ואז אני שומע לראשונה את מילת הקסם 'קיקוצ'י' ועוד בטרם אני מצליח להבין על מה ההתרחשות, אני שומע הוראה מפורשת של מנהל האונקולוגית "תפסיקו את כל הטיפולים ותעבירו אותו למחלקה פנימית."

לא הבנתי מה קורה, אולי בעצם אני מת, הרהרתי, אבל אז פתאום נבטה אליי דמותו של אבי ואני לא זוכר בחיים מתי הוא היה כל כך מרוגש ושמח... הייתי בטוח שנשתבשה עליו ועל עוד כמה אנשים שם דעתם.

"אברהימי אתה שומע אותי? זה היה אבחון שגוי! אתה שומע, אין לך סרטן יש לך מחלה אחרת בשם, קיקוצ'י!" (מחלה דלקתית הנקראת ע"ש הרופא היפני שאבחן אותה לראשונה) קיקוצ'י?! זה היה נשמע לי יותר כמו בדיחה אבל האמת, לא היה איכפת לי איך קוראים לזה, אני פשוט הבנתי שמי שכתב לי את התסריט הכל כך נורא שנקלעתי אליו משנה עכשיו את העלילה.

היה זה אבא שבמקביל לברכות שדאג שאקבל מגדולי הדור, פנה אל הרב מני שיפר מארגון 'הגנה לחולה' שסיפר לו על תקדים 'פרישר-גוטמן' כלומר מקרה שהתפרסם בארץ על אמן ישראלי מפורסם שבשנת תשע"ו חלה בדיוק ב'מחלה' שלי ואחרי תקופה גילו שזה היה אבחון שגוי ושהוא למעשה חולה במחלה נדירה ביותר בשם קיקוצ'י מחלה שהתסמינים שלה זהים כמעט ל'סרטן' שהיה לי, אבל זו מחלה קלה בהרבה.. שבדרך כלל חולפת מאליה!!!

בתיווכו של שיפר נלקחו מס' מבחנות דם לבדיקות נוספות ספציפיות שעל ידן התברר שגם אצלי נעשתה הטעות הזו.

בתוך פחות משבוע חזרתי הביתה.

אחר כך הייתי צריך להתאושש מהכימותרפיה לא פחות מאשר מהקיקוצ'י עצמו אבל ברוך השם, מצבי הלך והשתפר במהירות.

אחרי כחודשיים למרות שעוד הייתי חלש הרגשתי שאני יכול כבר לחזור לכולל לחברותא עם הרב יוכפז.

בערב סיפרתי זאת להורי, הם היו ישובים במטבח, אבי הסתכל לכוון אימי וקיבל אישור.

הוא פנה אליי ואמר "תראה אברהמי קיבלנו אתמול טלפון מאסתר השדכנית."

ליבי החל להלום בחוזקה...

אימי המשיכה אותו "היא רוצה לחזור על ה'טעות' שהיא עשתה לפני יותר משנה"

לא האמנתי למשמע אוזני, "היא דיברה עם מיכל?!" קראתי בהתרגשות עצומה

כן, ענתה לי אמא עם חיוך גדול והיא פנויה וגם היא מוכנה לחזור על ה'טעות' הזו.

לשלושתנו עמדו דמעות בעיניים.

אני ומיכל לא היינו צריכים יותר מפגישה אחת שהיתה מרגשת ומדהימה.

בסוף הפגישה אמרה לי מיכל "אתה יודע... השתנית... לטובה! אתה קצת אה.. קצת פחות.." מיכל עצרה מדיבורה בחוסר נעימות קל, אבל אני המשכתי אותה "קצת פחות יהיר, קצת פחות בטוח בעצמו.. קצת פחות גאותן!" היא חייכה ואני הוספתי, ה'משרד לשידוכים בכפייה' יודע לעשות עבודה מעולה!

סוף.

ולמי שמתעניין... אז לא, אני לא עובד בתור קופאי באיזה סופרמרקט

אבל אני כן מכתת רגלי מידי פעם כדי לקנות טיטולים וכד' במבצעים הכי זולים בעיר, והלוואי שאלו יהיו ה'צרות' של כל המעוכבים והמעוכבות.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  8  פעמים
למעלה