ביקורת ספרות טאדדם! דודי, יפהל'ה, גדליה ומירי קמו לתחייה-

[נחמת שוטים]

למען הסדר הטוב-
זאת לא סקירה ספרותית אנליטית וקרה.
המלאי שלי עדיין לא התברך בתכונות הנדרשות הללו, לצערי.

אילו הגיגים. הגיגים נרגשים שנשפכו ובאו בעקבות קריאת הסיפור.
אוהדי רותי קפלר, עולו והיתכנסו דכאן, על מנת לחגוג יחד את היצירה החדשה והיפה הזאת
________________________________________________________

הבית | רותי קפלר. התפרסם במוסף סיפורים של עיתון משפחה סוכות תשפ"ו.

בסיפור הקצר מידי הזה - דודי חוזר אלינו.
(למה היא לא פרגנה עוד כמה אלפי מילים? אני בטוחה שמשפחה היו מסכימים!)

הפעם הוא הגיבור. גיבור מריר ועצוב למדי.
וזאת גם התשובה לשאלת המילון דולר: מה נסגר עם דודי ויפהל'ה?
כש-שניה לפני האור הסתיים, הם התנדנדו בהרבה צמתים מסוכנים.

אז כרגע דודי רווק בודד, חי בחדרון קטן בדירת שותפים, מתנדנד בין חייו המודרניים לבין הגעגועים למשפחה ולקהילה.
מעבר להגשה הספרותית היפה, רותי מגישה לנו נושא יחסית חדש ולא מדובר:
חייו של הגרוש החרדי. לא חסרים ספרים על הגרושות, ב"ה, תופעה מבורכת של השנים האחרונות.
הגיע העת הזאת.

בנוסף לדודי, רותי זורקת לקוראים המעולפים מגעגוע פרורי מידע על שאר הדמויות:
אמא של דודי נשארה מרובעת, שמרנית ותקועה. מצער לקרוא את זה, אבל היה צפוי.
נחמי עדיין נחמי, בתוספת תינוקת חדשה וצווחנית, שיירת נשואים חתנים וכלות, ומלאי ילדים בוגרים ועצמאים.
נשמע שהמשפחה הזאת במקום טוב מאוד. מאושרת.
הזוג הצעיר והחמוד מתגורר בנווה צנוברים. כן, הם עברו בסוף (!)
ומה שלום מירי והאוזן המושתלת? מה שלום היחסים בינה לבין גדליה? טוב, אל תגזימו. נשארו כמה סודות לחלום עליהם בלילה.

ונחזור לגיבור סיפורינו.
דודי לא חוזר בתשובה, הוא עדיין דודי.
הוא גם לא מתכנן לחזור, לצערה הרב של אימו.

והוא עדיין בסדר. רותי מכילה את הדרך אותה הוא בחר לחיות. בלי ביקורת ובלי לעג.
אבל-
בגלל המסלול שהוא בחר, הוא נאלץ לספוג את ההשלכות הקלאסיות.
יפהל'ה עוזבת אותו. הוא פוגש את אביטל פעם בשבועיים.
המשפחה המורחבת לא מצליחה לבלוע אותו באמת, והתמיכה שלהם לא מספקת.

הוא בודד.

את גדליה, נחמי וחיה אנחנו פוגשים ברגעים משפחתיים קסומים,
וההשוואה הבלתי נמנעת מעצימה את הבדידות של דודי, על רקע הבחירות של חייו.

אבל תכלס, לוז העניין שלשמו פתחתי את הנושא הזה:

אני חושבת שאת הסיפור הזה גדליה שכח למרקר ולשכוח למערכת להגהה.
היו רגעים שפשוט סגרתי את המוסף והצצתי לכריכה- האם אני קוראת סיפור שנכתב ע"י סופרת חרדית, בהוצאה חרדית?

העניין הוא שלא צונזרו מחשבות. לא צונזרו רגשות. לא צונזרו התרחשויות.

דודי שותה קוקטיילים ובירות בבר במחנה יהודה. דודי מקלל. טוב, הקללות מצונזרות. אבל הבנו את העיקרון טוב מאוד
דודי חי בדירת שותפים במגדל בקומה שבע עשרה.
דודי חושב הרבה על יפהל'ה, למרות שהם התגרשו, ועפ"י חוקי הספר החרדי-
ברגע שנתת גט שכחת שהיית נשוי אי פעם, בטח לא לדמות נשית ממשית. ובטח אין לה שם ומטען זיכרונות.

ועל זה רציתי לכתוב.

הסיפור העניק לי רגעים של חוויה ספרותית מענגת. שילוב של כתיבה נדירה, וחיים אמיתיים ומקורקעים.
גיבור הסיפור חווה תהליך של צמיחה מתוך כאב,
אבל הכאב הוא לא התמודדות שטחית ומתוייגת שנוגעת כמו תמיד רק בכותרות ובסטיגמות,
אלא נקודות קטנות ומשמעותיות שפוגשות את חיי הגרוש החרדי, שמאלצות אותו לגדול.
אגב הוא גדל, תודה לקל ותודה לרותי שהשאירה אותנו בטעם טוב.
וזה גם מוסר ההשכל של הסיפור:
הבית. הבית האישי אותו אתה כן יכול להרים, למרות החסר.

יש פה גם קריאת משנה לשאר האנושות, הורים, אחים ואחיות:
שימו לב לסוגיית השהות בשבתות של הגרוש או הגרושה. בודד להם. אתם לגמרי יכולים לעזור בעניין הזה.

_______________________________________________________________

תודה ל

Ruti Kepler@ על סיפור חג מענג. על ההצצה לחיים של דמויות שאהבתי כל כך.

מוזמנים לסחוט את דמו של הסיפור עד תום, לסתור ולבקר. מחכה לקרוא אתכם -

 

[חיה כל רגע מחדש]

באיזה מוסף סיפורים הסיפור התפרסם?
עריכה: עכשיו ראוה שכתבת שבמוסף של במשפחה. לא שמתי לב...

 

[sh.t.down]

כתיבה נדירה ונוגעת כמו תמיד של רותי קפלר,
רק לי הפריע קצת שזו נפילה לסטיגמה קלאסית של- הם מודרנים אז הנישואים שלהם לא יכלו להחזיק מעמד?
אותי השאיר עם טעם קצת מר בפה.

 

[נחמת שוטים]

באיזה מוסף סיפורים הסיפור התפרסם?
עריכה: עכשיו ראוה שכתבת שבמוסף של במשפחה. לא שמתי לב...

רוצי לקרוא...

כתיבה נדירה ונוגעת כמו תמיד של רותי קפלר,
רק לי הפריע קצת שזו נפילה לסטיגמה קלאסית של- הם מודרנים אז הנישואים שלהם לא יכלו להחזיק מעמד?
אותי השאיר עם טעם קצת מר בפה.

אני מאמינה שעוד ידונו רבות בעניין הזה, יהיה מעניין: )

אישית לא ראיתי את זה כעונש על מעשיהם הנלוזים, או כסטיגמה. זאת דרך העולם.
אדם שנחשף ופתוח לראות, לשמוע ולחשוב הכל-
חסרה לו הרבה תמימות והכנעה הדדית- מידות שמתחזקות נישואים.

הרבה יותר קשה לשמור על מערכת זוגית שהשחקנים הראשיים עצמאיים, דעתנים ושונים.
ואגב, אלו לא רק החרדים המודרנים שמתמודדים בזה,
אלא כל האנושות המודרנית של 2025.
רוב הנישואים לא מצליחים להחזיק מעמד.

 

[מילה נרדפת]

אוהדי רותי קפלר, עולו והיתכנסו דכאן, על מנת לחגוג יחד את היצירה החדשה והיפה הזאת

מזדהה עם כל מילה.
הגיגים או סקירה -
נהניתי ממש!
היה צפוי שדודי יתגרש, ואאל"ט זה נרמז בסופו של שנייה לפני האור.

ספוילר

Ruti Kepler@ על סיפור חג מענג. על ההצצה לחיים של דמויות שאהבתי כל כך.

שימי לב שלא תייגת נכון...

 

[נחמת שוטים]

@Ruti Kepler

 

[אבואלה]

בכל אופן מעצבן שהיא גזרה עליו גירושים (לא קראתי עדיין, רק את הביקורת, והתעצבנתי, סליחה רותי. אולי אחרי שאקרא אשנה את דעתי)

 

[לרקוד על הירח]

בקשה...
לטובת מי שאין ידו משגת, מה הסיכוי שהסיפור עולה לכאן?
מקווה שזה חוקי ואין איזושהי הפרה של זכויות יוצרים או משהו כזה... אם כן- אז כמובן שכחו מהעניין

 

[Ruti Kepler]

רק לי הפריע קצת שזו נפילה לסטיגמה קלאסית של- הם מודרנים אז הנישואים שלהם לא יכלו להחזיק מעמד?

זו לא סטיגמה אלא סטטיסטיקה...
אורח חיים שמרני מביא איתו פחות גירושין. ופחות פירוק מסגרות באופן כללי.
יש שני צדדים למטבע הזה.
יהיו שמרנים שיישארו בנישואין גרועים (הזקן מהשטיבל של אבא של דודי).
יהיו מודרנים שבתיהם יתפרקו למרות שאולי היה אפשר לשמר. וזה יעציב מאוד מאוד את כולם. (יש לציין שדודי ויפה'לה ממש מופתעים מהאהדה הציבורית, ומהזעם הציבורי על פירוק ביתם...)

ערעור מסגרות וחוסר יציבות נותן את אותותיו. אין טעם להתכחש למציאות הזו.
לפעמים סיפור פשוט משקף מציאות עצובה.

 

[חנה ש.]

עוד לא קראתי את המוסף אבל לגבי ההחלטה על פירוק הבית,
נראה לי שאי אפשר לכעוס על @Ruti Kepler כי נראה לי שהדמויות שלה,
קצת יותר חזקות ממנה, והן מחליטות לבד, בלי לשאול אותה.

 

[sh.t.down]

אני לא בעד הדרך של דודי ולא חושבת שהוא מודל לחיקוי,
מה שהפריע לי הוא שעצם העובדה שהוא מודרני ופתוח יותר,
כבר גוזרת עליו את חוסר היכולת להחזיק מעמד בזוגיות.
דודי הוא אדם מורכב, מתלבט, שרוצה לעשות טוב, כמוהו גם יפה'לה, יש בהם רצון, וגם כנות.
ובגלל זה כשהחבילה מתפרקת זה מרגיש ההפך מהתפתחות טבעית ונכונה להמשך הסיפור אלא סוג של אקסיומה "זה מה שקורה למי שלא חרדי מספיק".
אני מאוד אוהבת את הכתיבה של @Ruti Kepler , ובעיקר את הדרך שבה היא בדרך כלל מציגה עולם אפור, מלא אנושיות ורבדים.

דווקא כאן הרגשתי שהגוונים קצת נעלמו, והמודרניים נהפכו לשחור מוחלט.

זה לא סותר את זה שאני מסכימה עם כך ש-

לפעמים סיפור פשוט משקף מציאות עצובה.

אבל דווקא בגלל שדודי בא לייצג פה סוג אנשים מסוים זה כנראה תפס אותי.

 

[חיה כל רגע מחדש]

רק לי הפריע קצת שזו נפילה לסטיגמה קלאסית של- הם מודרנים אז הנישואים שלהם לא יכלו להחזיק מעמד?

אני לא חושבת שזה כי הם מודרנים.
אני חושבת שמלכתחילה דודי התחתן כסוג של דווקא לאמא שלו, שהוא רצה להראות לה שכן יש מי שרוצה להתחתן איתו. [יש איזה קטע כזה בספר, שהיא אומרת לו שאף אחת לא תרצה להתחתן איתו]

 

[yonatanr]

הדיון הזה מאד מזכיר לי את אינספור הדיונים שהיו כאן בפורום על 'למה למען ה' מיה קינן הרגה את יקוואל', והכעס [המוצדק לטעמי] על ההסבר של הסופרת 'כי זוהי מציאות החיים, שמי שבודק גבולות עשוי להסתבך'.

כי בתכל'ס, ככל שלא מדובר בסיפור ביוגרפי - כל צעד שעושים גיבורי הסיפור הוא בחירה של הסופר. וכשהסופר לוקח את הסיפור למקום מסוים, בוודאי אם הוא לא הכרחי להמשך העלילה - הוא מעביר בזה מסר.

והמסר כאן הוא סוג של חזרה לשמרנות הישנה והטובה. אחרי ספרים שבהם רותי קפלר מותחת את הגבולות, מכילה גיבורים שהם לא הטייפקאסט החרדי ואף מעזים לקרוא עליו תגר - היא באה עם מסר שהיינו רגילים אליו מספרי מיה קינן: לבדוק גבולות זה נחמד וכל זה - אבל זה יביא אותך לעברי פי פחת.

האם זה מראה על עידן חדש בסיפוריה? נחיה ונראה בסיפור החדש שצץ לפתע ב'משפחה', לאחר שנים ארוכות של יובש סיפורי מצד קפלר, סיפור שונה ששובר כל קיר רביעי אפשרי עוד בפרק הראשון.

מלבד זאת, הרגשתי חוסר בעלילה בסיפור. הרגיש לי כאילו זה לא 'סיפור' שנועד לעמוד בזכות עצמו, אלא סוג של אפילוג למעריצי 'שנייה לפני האור'. שאפו על הרמז הלא מוסווה במילים הראשונות של הסיפור: 'שניה אחרי שהאור עולה'... זאת ועוד - ככל שמדובר באפילוג, הייתי רוצה הצצה כלשהי לנקודת המבט של יפהל'ה. האם היא מאושרת לאחר הגירושין?

***

יש בנותן טעם להביא אבחנה מסוימת בנוגע למה שמכונה 'חרדים מודרניים'.
יש שתי קבוצות 'שונות' בציבור החרדי, והן לא בהכרח חופפות זו לזו.
האחת, 'חרדים משכילים', והשנייה, 'חרדים עובדים'.
החרדים העובדים, שפעמים רבים מובחנים על פי לבושם השונה - בגדי מותגים, חליפה ומכנסיים קצת פחות כהים, חולצה קצת פחות לבנה, מכשיר סלולרי קצת יותר גדול - אינם בהכרח משכילים יותר. יתכן שהם יצאו ללמוד מקצוע מסוים, אבל לא בהכרח שהם יותר מתעניינים בפיזיקה ובאסטרונומיה מעבר לכל חרדי אחר.

החרדים 'המשכילים' אינם בהכרח שונים חיצונית מכל חרדי אחר. הם יכולים להיראות בדיוק כמו כל אברך, עם כובע חום, חליפה שימיה היפים מאחוריה, ושקית 'גלפז' ביד. אבל בהשכלתם - אוהו! הם יכולים להיות דוקטורנטים בפיזיקה או באמצע לימודי התואר השני בחקר התלמוד.

בסיפור של 'שנייה לפני האור', דודי אמור להשתייך לקבוצה השנייה, אבל בפועל הוא מתואר כמשתייך לקבוצה הראשונה. כאמור, זה לא מוכרח כלל ועיקר.

שאלה שצריכה להישאל היא - האם דודי הוא טיפוס בעייתי מצד עצמו, או שהמשפחה הצו"לית שלו הפכה אותו לכזה? כי יש הרבה חרדים משכילים, שמתעניינים בפיזיקה ובשאר חכמות, שנמצאים בקשר חם וטוב עם המשפחה שלהם, נשואים באושר בנישואי שידוך.

האם דודי נאלץ להתחתן עם יפהל'ה בלי שידוך רק בגלל שהאמא הקלאפטע שלו החליטה שהיא תשדך לו את מי שמוצא חן בעיניה, ואם הוא היה גדל במשפחה קצת יותר פתוחה שמחפשת שידוך לפי הקריטריונים של הבן הוא היה יכול להתחתן עם יפהל'ה בשידוך - או שדודי היה מלכתחילה אחד שלא רואה שום טעם בקונבנציות החרדיות?

 

[חוה אייזן]

אהבתי מאד את הביקורת
קולעת וכתובה בטוב טעם
תוך הדגשת נקודות חשובות
הסיפור באמת נכתב באומנות

 

[יהלום-יצירות מלוטשות]

יהיו שמרנים שיישארו בנישואין גרועים (הזקן מהשטיבל של אבא של דודי).
יהיו מודרנים שבתיהם יתפרקו למרות שאולי היה אפשר לשמר. וזה יעציב מאוד מאוד את כולם. (יש לציין שדודי ויפה'לה ממש מופתעים מהאהדה הציבורית, ומהזעם הציבורי על פירוק ביתם...)

כל כך נכון, כל כך כואב.
לצערי מכיר מקרוב זוגות משני צדי המטבע.
לא יודע איזו סיום כואב יותר.

נפש מוכת-שמרנות, מוסגרה במסמרות ברזל. איש שלא למד מעולם לאהוב, בורח בטבעיות מכל סממן של רכות, של אהבה.
או הנפשות שנקעו מסגרת, נפלטו ממנה בעל כורחם. בעטו בכלי, נשאבו לחירות ושיכרון הכוח, צמאים לאהבה. נפשות שלרוב גילו מהר מדיי את הסוף הכואב.

בכל אופן, תודה @Ruti Kepler על הסיפור, על הדמיות, על כתיבה בועטת חשופה ומושחזת.

 

[Ruti Kepler]

אבל זה יביא אותך לעברי פי פחת

בזהירות, לא בטוח שההשוואה בין גירושין למוות או ל’פי פחת’, מדוייקת.
יפהל’ה תמשיך לחגוג עם חברותיה אושיות הרשת ולחיות באורח חיים שכרגע היא מעוניינת בו, ישלח לה אלוקים אושר וטוב.

לדודי יש הזדמנות לדייק בחירות לקראת הפעם הבאה. לדייק סולם ערכים. לעבור טיפול משמעותי שיעזור לו לפתור מול עצמו את הקונפליקטים ולהבין איך לגשת לבניית בית מחדש. ואולי גדול יהיה כבוד הבית האחרון מהראשון.

בעיני, גירושין אינם ברי השוואה למוות. הם מאורע מטלטל חיים, אבל בשביל הרבה מאוד אנשים זה לא ’סוף’, אלא התחלה.

 

[להאמין ביכולות שלי]

בזהירות, לא בטוח שההשוואה בין גירושין למוות או ל’פי פחת’, מדוייקת.
יפהל’ה תמשיך לחגוג עם חברותיה אושיות הרשת ולחיות באורח חיים שכרגע היא מעוניינת בו, ישלח לה אלוקים אושר וטוב.

לדודי יש הזדמנות לדייק בחירות לקראת הפעם הבאה. לדייק סולם ערכים. לעבור טיפול משמעותי שיעזור לו לפתור מול עצמו את הקונפליקטים ולהבין איך לגשת לבניית בית מחדש. ואולי גדול יהיה כבוד הבית האחרון מהראשון.

בעיני, גירושין אינם ברי השוואה למוות. הם מאורע מטלטל חיים, אבל בשביל הרבה מאוד אנשים זה לא ’סוף’, אלא התחלה.

בדור שלנו נרמלו את הגירושין והפכו את זה למשהו מחויב המציאות, אולי בגלל שגם הנישואין הם סוג של מחויבות ולא תמיד של בחירה...
אבל להתגרש זה לא פשוט, בעיקר אם יש כבר משפחה.
משפחה חזקה ומאוחדת זה כח, כך שאולי כדאי לכתוב סיפורים עם מסר איך לבנות ולשמור על שלום וליצור משפחה חזקה ושמחה, למרות האתגרים הלא פשוטים שיש תמיד.
כדי לבנות סיפורים כאלה אפשר לדבר עם דמויות שעוסקות בדינמיקה משפחתית וכו'

ותודה @rutykepler על הסיפורים המרתקים

 

[ימים טובים יבואו]

דודי מקלל. טוב, הקללות מצונזרות. אבל הבנו את העיקרון טוב מאוד

לא קראתי ככה שאני לא יכולה להגיד ספציפית,
אבל אני לא רואה שום ערך או אוטנטיות בקללות. זה שיש אנשים שמקללים על ימין ועל שמאל זה עצוב, ולא צריך להכניס קללות בספר כדי שהוא יהיה אוטנטי.

 

[yonatanr]

לא קראתי ככה שאני לא יכולה להגיד ספציפית,
אבל אני לא רואה שום ערך או אוטנטיות בקללות. זה שיש אנשים שמקללים על ימין ועל שמאל זה עצוב, ולא צריך להכניס קללות בספר כדי שהוא יהיה אוטנטי.

לא הבנתי את התחביר.
אם יש אנשים מסוימים שעושים מעשים מעציבים, אסור לכתוב על זה בספר?

 

[מֶנַחֵם]

והנה סיומת קצת אחרת לספר האלמותי 'שניה לפני האור':

אתגר - אתגר דו שבועי- בחירה חופשית

הבחירות מובילות את חיינו. זה הולך ומתברר, במיוחד בתקופה זו של השנה, בה אנו מביטים אחור ורואים את המסלול שצעדנו בו, את הבחירות שביצענו במהלכו, את המקרים בהם יכולנו לבחור אחרת ולנתב את המסלול לכיוון שונה. להבדיל, הבחירות מובילות גם את מהלכו של הספר, וקובעות לו את המסלול. הבחירות של הגיבורים...

www.prog.co.il