דרוש מידע הספר רזי ניהר של אביגיל גדולד

  • הוסף לסימניות
  • #61
זה שווה את ה105 שקלים שיפה נוף דורשים עליו?
כי במחיר הזה אני יכולה להוסיף קצת ולקנות שני ספרים חדשים

שוה את ה105 שקלים שיפה נוף רוצים בשבילו?
מה את רוצה להגיד שיפה נוף יותר יקרים?
והרעיון שהעץ מביא דיו -לא נגמרים לה הרעיונות:p
 
  • הוסף לסימניות
  • #64
אשמח לתגובות:

למי ששאלו פה שאלות על הספר, עניתי את רוב התשובות בביקורת
 
  • הוסף לסימניות
  • #65
אותי מעניין משהו- האם אביגיל לא כתבה בעמוד האחרון מה הספר הבא?
כי בסוף הספר להי נאאר 2 היא כתבה שיש רזי ניהר
היא כתבה משהו בסוף? כמו המשך יבוא וכו'? כי אם לא זה די מחשיד...
 
  • הוסף לסימניות
  • #67
אותי מעניין משהו- האם אביגיל לא כתבה בעמוד האחרון מה הספר הבא?
כי בסוף הספר להי נאאר 2 היא כתבה שיש רזי ניהר
היא כתבה משהו בסוף? כמו המשך יבוא וכו'? כי אם לא זה די מחשיד...
ודאי שכתבה
הספר הבא יקרא דאיו טבאי
 
  • הוסף לסימניות
  • #69
כדאי לך לקרוא את 2.
בכל מקרה הספר יפהייפה.
סיימתי עכשיו לקרוא ורוצה להתחיל שוב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #71
סליחה שאני הורסת את כל השמחה והעליזות סביב הסדרה
חייבת לתת קונטרה לכל המעריצים

אני לא סובלת את הספר

היא כותבת מאוד יפה, לקחה רעיון מעולה. הביצוע גרוע. מזכיר כת אפלה. הכל שם לא ברור וסיימתי את הספרים הראשונים עם הרגשה ממש רעה
כשראיתי שהיא הוציאה את השלישי כמעט כעסתי.
לא רוצה לראות אותו ולא לקרא בו.
לא חושבת שהוא מתאים לחרדים. אין בו שום דבר חרדי, אבל יש בו הרבה מאוד דת זרה.
בעיני הוא לא מתאים בכלל.

שוב סליחה מכולם
 
  • הוסף לסימניות
  • #72
סליחה שאני הורסת את כל השמחה והעליזות סביב הסדרה
חייבת לתת קונטרה לכל המעריצים

אני לא סובלת את הספר

היא כותבת מאוד יפה, לקחה רעיון מעולה. הביצוע גרוע. מזכיר כת אפלה. הכל שם לא ברור וסיימתי את הספרים הראשונים עם הרגשה ממש רעה
כשראיתי שהיא הוציאה את השלישי כמעט כעסתי.
לא רוצה לראות אותו ולא לקרא בו.
לא חושבת שהוא מתאים לחרדים. אין בו שום דבר חרדי, אבל יש בו הרבה מאוד דת זרה.
בעיני הוא לא מתאים בכלל.

שוב סליחה מכולם
לא התחברת לאלימות, בקיצור
אבל כל מה שכתבת פה הוא מבחינתה ההצלחה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #73
אשמח לתגובות:

למי ששאלו פה שאלות על הספר, עניתי את רוב התשובות בביקורת
מה העניין לפתוח בקהילת כתיבה?
מי שלא בקהילה לא יכול להגיב וחבל....
 
  • הוסף לסימניות
  • #74
  • הוסף לסימניות
  • #75
לא התחברת לאלימות, בקיצור
אבל כל מה שכתבת פה הוא מבחינתה ההצלחה...
לא התחברתי לבזבוז הזמן בלקרא משהו שאני לא מבינה מספיק את העלילה
לא מתחברת לספר דתי אבל לא קשור בשום צורה ליהדות

הרבה מדיי לא מובן, הרבה שאלות,
אני קוראת בשביל להנות מהקריאה
ואם הקריאה מעייפת ורק מותחת בלי פריקת מתח
זה מעצבן ומרגיש בזבוז זמן

אבל כשיש אלמנטים של כת שכאילו יהדות שאבדה, זה כבר מרגיש ספר שלא הייתי רוצה לקרא או להחזיק בבית
(קניתי את חלק ב' וזרקתי לפח)
 
  • הוסף לסימניות
  • #76
מעניין אותי, מישהו קרא פה ארגון?
לא זוכרת לפרטים, קראתי לפני שנים, וכמובן ייתכן שהדמיון לא מכוון.
ראמלונים - דרקונים. לרוכב יש האפשרות לתקשר טלפתית עם הדרקון. הדרקון מת כשהרוכב מת.
זו הנקודה הכי השוואתית. מעבר לזה יש ממלכת אופל ויצורים משונים (מיתולוגיים, אז שונה במקצת)
אין שם עניין עם בני אברהם, כמובן. אבל כן ניסיון להציל את הדרקונים האחרונים... ואכזריות של הממשל, כמצופה מממלכה רודנית שרודפת את הרוכבים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #77
@מירי11111
אני מגיבה כי אני ממש מרגישה צורך להגיב על דברייך, אין בדבריי שום רצון לפגוע בך חלילה או בתחושותייך, כך שאני ממש מבקשת שתיקחי את זה בטוב.
מה גם שמשום שפרסמת את זה בפורום שפתוח לקהל הרחב אני מאמינה שאת ידעת מראש שיגיבו לך.


לגבי מה שכתבת, אני מבינה שלא התחברת לספר, וזה בסדר, אבל לעניות דעתי זה לא מכובד להגיד משפטים שכאלו ולהשמיץ את הספר. כמובן שמותר להעביר ביקורת, אבל לפחות שתהיה בנועם... להגיד לא התחברתי/ לדעתי מידי מורכב לי וכו' זה בסדר, אבל מכאן ועד להכליל ולזרוק את הספר זה לא רק מוגזם אלא גם לא יפה ומכבד כלפי הסופרת.

בנוגע לטענותייך על הספר:
בתור אחת שקראה את שני הספרים הראשונים פעמיים וקנתה את הספר החדש, אני קצת מתפלאת, לקחת פנטזיה עם מסרים אלגוריים שבדיוק מדברת על גאולה ונאמנות ולהפוך אותה לאיזה ספר כפירה שצריך לזרוק...

הביצוע גרוע. מזכיר כת אפלה.
אבל כשיש אלמנטים של כת שכאילו יהדות שאבדה, זה כבר מרגיש ספר שלא הייתי רוצה לקרא או להחזיק בבית
אני לא סבורה שיש אלמנטים של כת בספר, אלא יותר דומה למקבילה אליגורית לחיים יהודים בתקופות מסוימות בהיסטוריה.
ואם הקריאה מעייפת ורק מותחת בלי פריקת מתח
זה מעצבן ומרגיש בזבוז זמן
זה כבר עניין של טעם אישי, יש כאלו שכן נהנים מהמתח הקיצבי...
 
  • הוסף לסימניות
  • #78
@מירי11111
אני מגיבה כי אני ממש מרגישה צורך להגיב על דברייך, אין בדבריי שום רצון לפגוע בך חלילה או בתחושותייך, כך שאני ממש מבקשת שתיקחי את זה בטוב.
מה גם שמשום שפרסמת את זה בפורום שפתוח לקהל הרחב אני מאמינה שאת ידעת מראש שיגיבו לך.


לגבי מה שכתבת, אני מבינה שלא התחברת לספר, וזה בסדר, אבל לעניות דעתי זה לא מכובד להגיד משפטים שכאלו ולהשמיץ את הספר. כמובן שמותר להעביר ביקורת, אבל לפחות שתהיה בנועם... להגיד לא התחברתי/ לדעתי מידי מורכב לי וכו' זה בסדר, אבל מכאן ועד להכליל ולזרוק את הספר זה לא רק מוגזם אלא גם לא יפה ומכבד כלפי הסופרת.

בנוגע לטענותייך על הספר:
בתור אחת שקראה את שני הספרים הראשונים פעמיים וקנתה את הספר החדש, אני קצת מתפלאת, לקחת פנטזיה עם מסרים אלגוריים שבדיוק מדברת על גאולה ונאמנות ולהפוך אותה לאיזה ספר כפירה שצריך לזרוק...



אני לא סבורה שיש אלמנטים של כת בספר, אלא יותר דומה למקבילה אליגורית לחיים יהודים בתקופות מסוימות בהיסטוריה.

זה כבר עניין של טעם אישי, יש כאלו שכן נהנים מהמתח הקיצבי...
לא מסכימה עם מילה אחת ממה שכתבת
וכן חשוב לי לציין את הדברים עם חריפות מסוימת בגלל שאין כאן בכלל איזונים, כולן מעריצות את הספר עד בלי דיי
ואף אחד לא כותב חצי מילה על החרדות בספר
ומותר לכתוב על ספר שהכתיבה יפה אבל הוא לא ברור בכלל ולא כיף לקרא משהו שלא מבינים

לגבי אלגוריה, אני לא מספיק מבינה בתחום כדי להביע את דעתי, לי זה הרגיש יותר כמו כת לא ברורה וחשוב לי לציין את הנקודה


אני מאוד מאוד אוהבת מתח קצבי
כאן זה מתח מתח מתח
אה בסוף לא


תודה שהקשבת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #79
@מירי11111
אני מגיבה כי אני ממש מרגישה צורך להגיב על דברייך, אין בדבריי שום רצון לפגוע בך חלילה או בתחושותייך, כך שאני ממש מבקשת שתיקחי את זה בטוב.
מה גם שמשום שפרסמת את זה בפורום שפתוח לקהל הרחב אני מאמינה שאת ידעת מראש שיגיבו לך.


לגבי מה שכתבת, אני מבינה שלא התחברת לספר, וזה בסדר, אבל לעניות דעתי זה לא מכובד להגיד משפטים שכאלו ולהשמיץ את הספר. כמובן שמותר להעביר ביקורת, אבל לפחות שתהיה בנועם... להגיד לא התחברתי/ לדעתי מידי מורכב לי וכו' זה בסדר, אבל מכאן ועד להכליל ולזרוק את הספר זה לא רק מוגזם אלא גם לא יפה ומכבד כלפי הסופרת.

בנוגע לטענותייך על הספר:
בתור אחת שקראה את שני הספרים הראשונים פעמיים וקנתה את הספר החדש, אני קצת מתפלאת, לקחת פנטזיה עם מסרים אלגוריים שבדיוק מדברת על גאולה ונאמנות ולהפוך אותה לאיזה ספר כפירה שצריך לזרוק...



אני לא סבורה שיש אלמנטים של כת בספר, אלא יותר דומה למקבילה אליגורית לחיים יהודים בתקופות מסוימות בהיסטוריה.

זה כבר עניין של טעם אישי, יש כאלו שכן נהנים מהמתח הקיצבי...
כל מילה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #80
אשמח לתגובות:

למי ששאלו פה שאלות על הספר, עניתי את רוב התשובות בביקורת
יאוו את כותבת יפההה
כיף לקרוא!
אם הסופרת קוראת את זה היא בטח רווה נחת😉
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

אז אחרי שנבלעתי עמוק בתוך קרביה של מפלצת הזוהר הספרותית שהיא "רזי נאאר" ושרדתי כדי לספר. התיישבתי לכתוב את הגיגיי על היצירה הזו, כן - מדובר ביצירת אמנות של ממש.

עם מעט מאוד כללי כתיבה פורמליים, תוך ריקוד עוועים בין ז'אנר, חלום וחזיון נרקמה עלילה מתוחכמת, לא צפויה ועל אף כל הרוע שנשפך ממנה - מלאת רגש.

איך מסכמים מעל אלף עמודים? לא מסכמים.
אבל הנה כמה נקודות שצפו לי במהלך הקריאה -

בין הקוראים עלתה לא פעם השאלה, מהו הרקע לסיפור? זו פנטזיה, עם נגיעות אימה, המשלבת שפע של אלמנטים, מפלצות, רוחות, כוחות על, פורטלי מעבר, קסם ועוד.
אך אין לו תשתית היסטורית מוכרת, והוא גם אינו אלגוריה לפחות לא באופן ברור. (יהיו שיחלקו, אשמח להבין במה הוא אלגורי)
עם זאת, נראה כי העלילה מרפררת לעשרת השבטים האבודים, "הרי החושך" המוזכרים בה לא פעם, נהר המשליך אבנים (רמז לסמבטיון?)
זה יכול ליישב את המונח "בני אברהם" ואת הסימובליזם היהודי השזור לאורך הספר, נוגע ולא נוגע.

הכתיבה עצמה - מופתית, חושנית כמעט. שואבת לתוך תיאוריה הסבוכים את כל כולך, כמעט ניתן להרגיש על קצה הלשון את טעם הקפה, להצטמרר מהקור המקפיא של סופת האימים ולחוש את מקלה האכזרי של המשכילה בין האצבעות.

אגב, אכזרי - הספר רווי בתיאורי אלימות וסדיזם, בחדות וצבע שחוצה מעט את הגבולות המוכרים לנו בספרות החרדית. לא, לא כמו יונה ספיר.
האלימות מתוארת, נוטפת, ניגרת, ננעצת.

התפאורה של העלילה היא אפוקליפטית, אפלה לחלוטין. עונת חורף קודרת משתרעת לאורכה.
היא משתדלת להיות טראגית ככל האפשר, אבדן ואבל ניבטים מכל פינה עד כדי קושי אמיתי בקריאת קטעים מסוימים.
הרוע בספר הוא רוע מוחלט, ללא קונפליקט, סיפור הרקע של הנבל לא נועד כדי לעורר אמפתיה בקרב הקוראים ואין אף צדיק בסדום.

גיבורת הספר, למודת הסבל, מביאת הישועה, סמל התקווה - הלא היא לינאר, היא דמות שניתן להזדהות איתה, בעלת כוחות על - אך לא "כל יכולה" היא משלבת בתוכה חוסן גדול ורגש עז, הנסחט עד קצה גבול יכולת הצער שלה, ומעבר לו. ללא סתירה. התחושה היא שבאשר היא תלך במסעה המפותל - נלך עמה בנאמנות ובאהדה.

מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו - טורמסו הנוכחי, מבני אברהם - ילד, מעט סוציופת שגדל להיות התגלמות הרוע האנושי, אשר ביכולותו לשים קץ לסבלם של עמים שלמים - בוחר באכזריות חסרת תקנה. לבד מהפרעה אמיתית עמה נולד - סיפורו של יהים הקטן אינו משכנע במיוחד ביחס למבוגר שנהיה.

הדבר הבולט ביותר בספר, הוא המקוריות שלו. היכולת להפתיע אותנו מחדש עם טוויסטים חדים, עליות ומורדות בלתי צפויות ורכבת הרים רגשית ולעיתים גם פיזית ממש.

"גבירתי גברת גדולד, הואילי נא להמשיך לכתוב במרץ ובחמלתו הספר הבא יצא במהרה"
על החתום -
נאמני הזקן.
ארבע שנים של צפיה מאז הכרכים הקודמים, וכמות הפייק ניוז, ההוצאות להורג וההשערות לא ניתנות לספירה. כבר ממבט ראשון בספר, ניתן להבין שההשקעה והאורך מצדיקים את ההמתנה.
כמו תמיד, בביקורות מסוג זה אני מעט מתקשה לחלק לכותרות מסודרות ולנושאים, עימכם הסליחה...



כשיש ביד שתי ספרים, אפשר כבר להתחיל לדבר בפרספקטיבה של סדרה, ולבקר בהתאם. ע"פ הבניה של הספרים עד כה, אני מהמרת, ודי בטוחה בדעתי, שזה הולך לכיוון של טרילוגיה. ולפני שאתם מגלגלים עיניים ומגחכים על הטרנד, בואו נדבר רגע מה זאת טרילוגיה, ומה ההבדל בינה לבין סדרת ספרים. טרילוגיה בעיני היא שלושה ספרים, עם דגש על המספר שלוש. העלילה היא עלילה אחת, המחולקת לספרים עם סיום ביניים בכל ספר, עד הספר האחרון. הספר הראשון לרוב יהיה הכרות עם העולם בו הטרילוגיה מתקיימת, הצגת הקונפליקט המרכזי של העלילה, כשהספר יסגר בטוב, יחסית. הספר השני יהיה הספר הקשה ביותר, העלילה תעמיק עוד, הטוב והרע יתרחקו עוד יותר זה מזה, האופל יתגבר, והסיום – לרוב לא חיובי. הספר האחרון ימשיך את השני, עד לנקודת השיא ולהתרה. לעומת זאת, סדרה בעיניי, היא אוסף של ספרים הנמצאים תחת כותרת משותפת – גיבור זהה, קונספט זהה, זירה זהה ועוד. בשנים האחרונות תופעת הסדרות התפשטה בציבור החרדי בשיטת כל המרבה הרי זה משובח, ומחצית מהספרים הם 'חלק מסדרת המתח האגדית' או ש'עלילותיו של גיבורנו לא תמו וניפגש שוב בספר הבא'. בגלל כל זה, הופעה של טרילוגיה אמיתית, ועוד פנטזיה – היא מבורכת בעיניי, ואני מקווה שבעקבותיה התופעה תתפשט עוד ועוד.

הספר בנוי בצורה מדהימה. אם בספרים הקודמים היו תלונות על התמרחות, פה העלילה קצבית וכל משפט הוא תגלית חדשה והתקדמות בסיפור. הספר מתחיל בפרולוג מפחיד וקשה לקריאה, ואח"כ בערך מאתיים עמודים של התרחשויות שליליות. לאחר מכן יש אתנחתא קלה למשך כמה עשרות עמודים כיפיים ומגניבים, ואז כמעט עד סוף הספר האופל משתלט ולינאר חוטפת מכל כיוון אפשרי. ופתאום, ממש במאה עמודים האחרונים של הספר, סוף סוף משהו טוב קורה ללינאר, עד הסיום – שבו המצב בשלוש הממלכות קשה מאי פעם, אבל לינאר ופיאגרו באיזשהו ניצחון חלקי על המשטר. ואז, מגיע האפילוג. קטע פשוט יפיפה. ספרותית, כתיבתית, עלילתית. והדבר המדהים בעיני – זה שהסופרת סגרה מעגל עם האפילוג.
העלילה מדהימה ומפתיעה, מלאת הפתעות וטוויסטים. מתברר, כצפוי, שהסופרת ידעה מראש בדיוק מה הולך לקרות בספרים הבאים, ושתלה הרבה רמזים מקדימים ושאלות שנפתרות. בלי לתת מדי הרבה ספויילרים – אגדות רבות מתגלות כאמיתיות, חלומות מתגשמים ודמויות מהעבר מוארות באור חדש ומפחיד. קטע שאהבתי הוא הספר בתוך ספר – מלכות של שמש ירח ועשן כוכבים. מגניב!

כצפוי מסיפור דיסטופי, האופל שולט בכל. הנבלים – הם הסטראוטיפ המדויק. הרוע הוא אמיתי, ומאידיאל. זוכרים את הפריחה היפה ליד בקתת משפחה רז? את התיאורים על טעמם המדויק של הדוקאנים, צבע השקיעה והרעב הכבד? אז התיאורים נשארים, אבל המתוארים משתנים בחדות. בספר מתוארים לאורך, לרוחב ולעומק נופים אפלים, נבלים אכזריים, חיות מחרידות ועוד. האלימות קשה מאוד לקריאה, ולשואלים – קשה פי כמה מהספרים הקודמים. אם עד כה השיא היה ההוצאה להורג של ההורים של דיתה לעיניה, בספר הנוכחי זו רק מדרגה ראשונה. הוצאות להורג על ימין ועל שמאל, איומים, תאי כלא מחרידים, ואנשים שפשוט מחרידים לקריאה. החלק שהיה לי הכי קשה לקרוא – זה הקטעים על העם הראשלי, שהתיאורים עליו הם פשוט בחילה. באופן אישי – רעדתי פיזית במהלך הקריאה. למתלוננים על הספר הראשון – אל תקראו את השני, הוא לא יעשה לכם טוב.

מה שעוד מעמיקה מאוד בספר, היא הפנטזיה. בספרים הקודמים היא הוכנסה במינון קטן, ופה הסופרת הולכת על הקופה והפנטזיה היא פנטזיה על מלא. קצת היה קשה להחזיק ראש עם כל כך הרבה חיות, כלי נשק וטקסים, אבל זה שווה, כי התוצאה פשוט יפיפה. ברמת האליגוריה גם יש העמקה קלה, כשלינאר הופכת ממביאת גאולת הכפרים למביאת גאולת הממלכות, ומושגים כמו אחרית הימים נכנסים. אם כי, אני מחכה לראות איך הסיפור יסתיים, ואז לגבש את דעתי על האליגוריה שהסופרת הכניסה. יש לי הרהור מסוים, יכול להיות שהיא הכניסה את כל האליגוריה ו/או היהדות כדי להצדיק את הרוע של הראשלים? כי באופן רגיל, לא כותבים בציבורינו על נבלים עד כדי כך אכזריים, ברמת ההנאה מהרוע, וכשהיא בעצם אומרת – הם שונאים את בני אברהם סתם, מאותה סיבה שחמאס הרגו לנו 1300 איש לפני שנתיים, היא מצדיקה את עצמה. אבל אם היא הולכת על הקבלה חזקה, היא תצטרך גם לספק הסבר מיהי לינאר ועוד שאלות. כך או כך, מסקנת הביניים שלי על השאלה של איזה ז'אנר הסדרה – היא פנטזיה אפית עם מרכיבים אליגוריים. בזה, בסוגריים, היא לוקחת מיונה ספיר את התואר של הפנטזיה הראשונה במגזר...

נקודה משמעותית שהפריעה לי: אפיון הדמויות בסיסי מאוד מאוד, והגיבורים לא עוברים שינויים פנימיים משמעותיים. אם לפחות היא הייתה כותבת רק בטווח האפיון, ניחא. אבל לינאר נעה ונדה באירועים שדורשים ממנה מעבר, והתגובות שלה משתנות ולא עיקביות, מה שמוריד מאוד מהאמינות של הדמות. כשטורמסו מאיים עליה היא נכנעת בכזו קלות! הייתי מצפה ממנה ליותר. גם היחס המשתנה שלה לבנות העמים, וההחלטות הלא מספיק מנומקות. גם ההצטרפות של דיקלואר לפולארים בעייתית, כי נכון שבספר הראשון היא בנתה את הדמות שלו כאחד שמאמין בכח ובתנו לצה"ל לכסח, אבל חוץ מאופי יש לגיבור גם אישיות, והאישיות של דיקלואר עד כה הייתה יפה! היו לו מידות טובות, והוא באמת ובתמים אהב את לינאר. אני מסרבת להאמין לכך שהוא נתן לה פשוט למות, זה לא דיקלואר של הספר הראשון!
הערה נוספת, שקשורה גם לעלילה, היא שלינאר מפגינה טיפשות מסוימת, למה היא לא קוראת לניצוץ? גם אם הוא לא ענה לה בפעם הראשונה, הייתי מצפה שתנסה שוב ושוב, ולו רק מהרצון להיאחז במשהו. אגב, היו דברים רבים שניחשתי מראש, ופשוט חיכיתי שלינאר תקלוט אותם גם, לדוגמא ברגע שהיא נכנסה למצודת הזכוכית היה ברור לי שאנשי המלח יסייעו לה לצאת, ומי הם האחים באגדת האחים מראשל שיערתי עוד לפני הקריאה של הספר.

יש לסופרת קטע מסוים, שהיא פותחת נושאים ותעלומות בקול רעש גדול, ולבסוף כמעט ולא מתייחסת אליהם או שהם נדחים לספר הבא. עיר האסירים כמעט ולא הוזכרה, זה קו עלילה שנפתח בספר הקודם וחשבתי שימשיך בספר הנוכחי. גם הפרולוג מטיל האימה בעצם לא היה משמעותי בכלום לעלילה, מלבד ההרגשה המעצבנת כשהקוראים מחזיקים במידע שהגיבור לא מכיר, ופועל בצורה שגויה. והשיא – זה הפומפוזיות של "רזי ניהר, מביאת גאולת הכפרים". במציאות כמעט ואין חשיבות בספר הנוכחי לשם שלו, והוא לא באמת מניע את העלילה. אפרופו רזי ניהר, יש פה סתירה - באגדה על רזי ניהר נאמר שכשהסבתא העבירה את כח ראיית הצללים לנכדתה היא הפסיקה לראות אותם, אז למה בזמן שלינאר כבר קיבלה את הכח הוא לפתע מופיע אצל המשרתת ההיא? ובנוסף, איפה הוא היה קודם, למה היא לא ראתה צללים לפני שהיא חלתה באנטהילוקיוס?

מרגישה קטנונית לכתוב את זה, ולכן זה רק בסוף בסוף – היו כמה סצנות ואלמנטים שהזכירו לי ספרים אחרים, יתכן שזה נטו הרגשה שלי, אבל בכל אופן מניחה את זה. מעבר הכור – שרשרת שמסובבים בה משהו ואז עוברים... קשה לי להאמין שזה לא קשור למחולל זמן. כנ"ל המושג טוהר הדם שאין לי מושג למה הוא נכנס בכלל לספר, היה אפשר להתגזען וללמוד סולם דרגות גם בלי המילים האלו שאין להם באמת אחיזה במציאות, הרי אין שם מדרג של חצויי דם או מעמדות ביניים כתוצאה מנישואים בין אנשים ממעמד שונה. הייתי משנה את שלט הכניסה לראשל למשהו אחר, ובטח לא פעמיים טוהר. שינויי צורה, הפריאטור שהופך ליונה... חבל, היה אפשר בקלות לשנות אותם למשהו שלא מזכיר שום ספר.
בשלב מסוים בספר, עלה מול עיני חלום של מלך, על ציפור שחורה וציפור לבנה, וטיפת דם שנופלת על כוזר, וגם הסצנה של ההעלאה על המוקד הזכירה לי קטע שבו נער אחד אמור להתלות על העמוד הירוק במרכז אתיל, ולבסוף מגלה את אביו, ודיקלואר הוא הקבלה אמיתית לשאול - כמובן שכל אלו הן אסטואציות בלבד.
(ורק בסוגריים: החורף של שירי | החורף של דיתה😉)

כיף שקראתם עד פה,
ותודה לאביגיל גדולד על יצירת האומנות הזו.
מומלץ בחום!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  10  פעמים
למעלה