דרוש מידע הספר רזי ניהר של אביגיל גדולד

  • הוסף לסימניות
  • #41
אני חושבת שאין מה להתלבט
זו סדרה, לא ספר אחד, אם אהבתן את הקודמים חבל להפסיד את המשך הסדרה (שרק נהיית יותר ויותר מעניינת)
רזי ניהר הוא יפה גם בפני עצמו ולא רק כהמשך..
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
אהבתי אבל עם ביקורת.
כלומר הכתיבה שואבת ברמה ספרות שאין בנמצא
אבל כל מיני דברים שלא אהבתי כמו אלימות מידי קשה וחלקים מידי מפונטזים כמו מפלצות זוהר .
גם אני מאד נהנתי עד שהגיע לדמיון ממש מופרע כמו המפלצות
זה כבר היה מעצבן ולדעתי הוריד את הרמה המדהימה של הכתיבה והתיאורים שבאמת אין בשום ספר אחר
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
אני מסתכלת על הספרים של להי ניאר כמו פנטזיה סגנון ארי פוטר
גם שם יש דברים בלתי הגיוניום בעליל, אדם שקם לתחיה וכו' ואז לא מעצבן אותי דברים חסרי היגון
זה תגובה לכל מי שכתבה שעצבן אותה מפלצות הזוהר
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
זה תגובה לכל מי שכתבה שעצבן אותה מפלצות הזוהר
לא כולם אוהבים פנטזיה.
לא מבינה את הסרטים המצוירים וגם את רוב הקומיקסים מאז שאני ילדה לא אהבתי..
ואני דווקא מאוד אוהבת דימיון ואומנות וספרות ואני לא נחשבת בן אדם ראלי
אבל עם כל זה יש לי גבול מסוים.
כמו שכתבתי נשאבתי לספרים אני חושבת שזה בכלל הכתיבה השואבת שלה.
אבל מפלצות וכלי מיני אני לא אוהבת .
הבאת את ארי פוטר כדוגמא- אני בחיים לא יקרא...זה על אותו משקל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
רזי ניהר הוא לא האחרון בסדרה ולכן יש חורים וחידות שלא נפתרו עדיין אבל נגמר ממש טוב!
(איך אמרה מישהי, להי נאאר זה ספר השאלות ורזי ניהר זה ספר התשובות: )

לדעתי הספר הבא יהיה או על דמות אחרת או על לינאר בהמשך חייה אבל כמובן זה ניחוש שלא מתבסס על משהו...
אשמח שתייעצי לי
אני ממש אהבתי את הספרים הראשונים. יש לסופרת כתיבה ייחודית
אני אוהבת ספרים שרצים מהר, אחרת אני משתעממת. הספר הראשון היה מלא תיאורים אבל זה היה נחוץ כי היא בנתה ייקום, הספר השני קראתי הכל בלי למצמץ.
אבל ראיתי את העמודים הראשונים של הספר השלישי ונראה שהוא כמו הראשון. האם הספר השלישי איטי ומלא תיאורים או שיש תזוזה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
יש לאביגיל הזו באמת כתיבה ייחודית
אני אף פעם לא הצלחתי להתענג על ספר ככה
מרוב שהרגשתי חלק מהעלילה, לא יכולתי להתגבר על הסקרנות וכתבתי בעצמי סוף ל2 ספרים הראשונים לפני שהספר השלישי יצא
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
ספר מומלץ בחום!
למרות הימים העמוסים מצאתי את עצמי קורא אותו ברצף של 'לא-הייתם-רוצים-לדעת-כמה-שעות'...
אחרי 3 שנים של המתנה היא עשתה את זה בגדול!
תיאורים מדהימים שמכניסים אותך לסיפור, כמעט כמו בסרט חי.
תפניות מפתיעות בעלילה שרק משביחות ככל שהספר הולך ומעמיק.
ומעל הכל כפיות גדושות במסרים, שדרוג משמעותי מהספרים הקודמים.
בקיצור...
במילה אחת:
נהנתי!
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
אשמח שתייעצי לי
אני ממש אהבתי את הספרים הראשונים. יש לסופרת כתיבה ייחודית
אני אוהבת ספרים שרצים מהר, אחרת אני משתעממת. הספר הראשון היה מלא תיאורים אבל זה היה נחוץ כי היא בנתה ייקום, הספר השני קראתי הכל בלי למצמץ.
אבל ראיתי את העמודים הראשונים של הספר השלישי ונראה שהוא כמו הראשון. האם הספר השלישי איטי ומלא תיאורים או שיש תזוזה?
מה שיפה בספרים שלה זה התיאורים המדהימים והארוכים, לא?
לא נחוץ לעלילה תיאור מדויק על היער והעלים.... זה פשוט סגנון הכתיבה
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
אשמח שתייעצי לי
אני ממש אהבתי את הספרים הראשונים. יש לסופרת כתיבה ייחודית
אני אוהבת ספרים שרצים מהר, אחרת אני משתעממת. הספר הראשון היה מלא תיאורים אבל זה היה נחוץ כי היא בנתה ייקום, הספר השני קראתי הכל בלי למצמץ.
אבל ראיתי את העמודים הראשונים של הספר השלישי ונראה שהוא כמו הראשון. האם הספר השלישי איטי ומלא תיאורים או שיש תזוזה?
הספר מלא תיאורים, אבל כן יש תזוזה משמעותית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
שוה את ה105 שקלים שיפה נוף רוצים בשבילו?
 
  • הוסף לסימניות
  • #54
ספר מותח וסוחף לחלוטין.
אבל לא יודעת אם אפשר לקרוא אותו מס' פעמים כמו סגנון ספרים אחרים (וד"ל).
 
  • הוסף לסימניות
  • #56
אשמח שתייעצי לי
אני ממש אהבתי את הספרים הראשונים. יש לסופרת כתיבה ייחודית
אני אוהבת ספרים שרצים מהר, אחרת אני משתעממת. הספר הראשון היה מלא תיאורים אבל זה היה נחוץ כי היא בנתה ייקום, הספר השני קראתי הכל בלי למצמץ.
אבל ראיתי את העמודים הראשונים של הספר השלישי ונראה שהוא כמו הראשון. האם הספר השלישי איטי ומלא תיאורים או שיש תזוזה?
הספר הראשון היה חייב להיות עם תיאורים בשביל להבין את הבסיס-כמו שאמרת,
אני בכללי גם לא אוהבת תיאורים ארוכים מידי ולכן גם אני פחדתי כשקראתי את הפרק הראשון ברזי ניהר שזה מה שהולך להיות כל הספר..
אני יכולה להגיד שרזי ניהר זה הספר הכי לא משעמם ונמתח, הוא אמנם ארוך אבל שזורה בו עלילה ארוכה ומתוחכמת, עם הרבה פרטים ועניין (אולי ההתחלה טיפה עם תיאורים ארוכים אבל אחר כך זה כבר הרבה פחות...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #57
העלילה יפה ומותחת, כתוב מרתק ובסגנון ציורי וייחודי מאוד!
אבל אין פה רעיונות עמוקים מידי ורבדים נוספים שמתגלים לאחר קריאה נוספת.
ומצד שני, זה גם לא ספר קליל ומשעשע שתקראי לפני שינה (כי לא תירדמי....)
בעקרון- הסדרה אמורה להיות אלגוריה? כי לא הגעתי לקצה דעת המשוררת.
אולי מישהו יחכים אותי?
 
  • הוסף לסימניות
  • #58
העלילה יפה ומותחת, כתוב מרתק ובסגנון ציורי וייחודי מאוד!
אבל אין פה רעיונות עמוקים מידי ורבדים נוספים שמתגלים לאחר קריאה נוספת.
ומצד שני, זה גם לא ספר קליל ומשעשע שתקראי לפני שינה (כי לא תירדמי....)
בעקרון- הסדרה אמורה להיות אלגוריה? כי לא הגעתי לקצה דעת המשוררת.
אולי מישהו יחכים אותי?
אני חושב שהספר ממש מדהים
קריאה נעימה!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #59
ספר מותח וסוחף לחלוטין.
אבל לא יודעת אם אפשר לקרוא אותו מס' פעמים כמו סגנון ספרים אחרים (וד"ל).
קראתי אותו כבר פעמיים,
מגלה כל פעם מחדש פרטים שלא שמתי לב אליהם.
את הקודמים קראתי שוב ושוב עד שיצא רזי ניהר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #60
למה הצורת כתיבה שלה הופכת באמצע לככה זה מעצבן ומסרבל את הכתיבה
מה הרעיון חשבתי שעכשיו ברזי ניהר לא יהיה את זה:cool:
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

אז אחרי שנבלעתי עמוק בתוך קרביה של מפלצת הזוהר הספרותית שהיא "רזי נאאר" ושרדתי כדי לספר. התיישבתי לכתוב את הגיגיי על היצירה הזו, כן - מדובר ביצירת אמנות של ממש.

עם מעט מאוד כללי כתיבה פורמליים, תוך ריקוד עוועים בין ז'אנר, חלום וחזיון נרקמה עלילה מתוחכמת, לא צפויה ועל אף כל הרוע שנשפך ממנה - מלאת רגש.

איך מסכמים מעל אלף עמודים? לא מסכמים.
אבל הנה כמה נקודות שצפו לי במהלך הקריאה -

בין הקוראים עלתה לא פעם השאלה, מהו הרקע לסיפור? זו פנטזיה, עם נגיעות אימה, המשלבת שפע של אלמנטים, מפלצות, רוחות, כוחות על, פורטלי מעבר, קסם ועוד.
אך אין לו תשתית היסטורית מוכרת, והוא גם אינו אלגוריה לפחות לא באופן ברור. (יהיו שיחלקו, אשמח להבין במה הוא אלגורי)
עם זאת, נראה כי העלילה מרפררת לעשרת השבטים האבודים, "הרי החושך" המוזכרים בה לא פעם, נהר המשליך אבנים (רמז לסמבטיון?)
זה יכול ליישב את המונח "בני אברהם" ואת הסימובליזם היהודי השזור לאורך הספר, נוגע ולא נוגע.

הכתיבה עצמה - מופתית, חושנית כמעט. שואבת לתוך תיאוריה הסבוכים את כל כולך, כמעט ניתן להרגיש על קצה הלשון את טעם הקפה, להצטמרר מהקור המקפיא של סופת האימים ולחוש את מקלה האכזרי של המשכילה בין האצבעות.

אגב, אכזרי - הספר רווי בתיאורי אלימות וסדיזם, בחדות וצבע שחוצה מעט את הגבולות המוכרים לנו בספרות החרדית. לא, לא כמו יונה ספיר.
האלימות מתוארת, נוטפת, ניגרת, ננעצת.

התפאורה של העלילה היא אפוקליפטית, אפלה לחלוטין. עונת חורף קודרת משתרעת לאורכה.
היא משתדלת להיות טראגית ככל האפשר, אבדן ואבל ניבטים מכל פינה עד כדי קושי אמיתי בקריאת קטעים מסוימים.
הרוע בספר הוא רוע מוחלט, ללא קונפליקט, סיפור הרקע של הנבל לא נועד כדי לעורר אמפתיה בקרב הקוראים ואין אף צדיק בסדום.

גיבורת הספר, למודת הסבל, מביאת הישועה, סמל התקווה - הלא היא לינאר, היא דמות שניתן להזדהות איתה, בעלת כוחות על - אך לא "כל יכולה" היא משלבת בתוכה חוסן גדול ורגש עז, הנסחט עד קצה גבול יכולת הצער שלה, ומעבר לו. ללא סתירה. התחושה היא שבאשר היא תלך במסעה המפותל - נלך עמה בנאמנות ובאהדה.

מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו - טורמסו הנוכחי, מבני אברהם - ילד, מעט סוציופת שגדל להיות התגלמות הרוע האנושי, אשר ביכולותו לשים קץ לסבלם של עמים שלמים - בוחר באכזריות חסרת תקנה. לבד מהפרעה אמיתית עמה נולד - סיפורו של יהים הקטן אינו משכנע במיוחד ביחס למבוגר שנהיה.

הדבר הבולט ביותר בספר, הוא המקוריות שלו. היכולת להפתיע אותנו מחדש עם טוויסטים חדים, עליות ומורדות בלתי צפויות ורכבת הרים רגשית ולעיתים גם פיזית ממש.

"גבירתי גברת גדולד, הואילי נא להמשיך לכתוב במרץ ובחמלתו הספר הבא יצא במהרה"
על החתום -
נאמני הזקן.
ארבע שנים של צפיה מאז הכרכים הקודמים, וכמות הפייק ניוז, ההוצאות להורג וההשערות לא ניתנות לספירה. כבר ממבט ראשון בספר, ניתן להבין שההשקעה והאורך מצדיקים את ההמתנה.
כמו תמיד, בביקורות מסוג זה אני מעט מתקשה לחלק לכותרות מסודרות ולנושאים, עימכם הסליחה...



כשיש ביד שתי ספרים, אפשר כבר להתחיל לדבר בפרספקטיבה של סדרה, ולבקר בהתאם. ע"פ הבניה של הספרים עד כה, אני מהמרת, ודי בטוחה בדעתי, שזה הולך לכיוון של טרילוגיה. ולפני שאתם מגלגלים עיניים ומגחכים על הטרנד, בואו נדבר רגע מה זאת טרילוגיה, ומה ההבדל בינה לבין סדרת ספרים. טרילוגיה בעיני היא שלושה ספרים, עם דגש על המספר שלוש. העלילה היא עלילה אחת, המחולקת לספרים עם סיום ביניים בכל ספר, עד הספר האחרון. הספר הראשון לרוב יהיה הכרות עם העולם בו הטרילוגיה מתקיימת, הצגת הקונפליקט המרכזי של העלילה, כשהספר יסגר בטוב, יחסית. הספר השני יהיה הספר הקשה ביותר, העלילה תעמיק עוד, הטוב והרע יתרחקו עוד יותר זה מזה, האופל יתגבר, והסיום – לרוב לא חיובי. הספר האחרון ימשיך את השני, עד לנקודת השיא ולהתרה. לעומת זאת, סדרה בעיניי, היא אוסף של ספרים הנמצאים תחת כותרת משותפת – גיבור זהה, קונספט זהה, זירה זהה ועוד. בשנים האחרונות תופעת הסדרות התפשטה בציבור החרדי בשיטת כל המרבה הרי זה משובח, ומחצית מהספרים הם 'חלק מסדרת המתח האגדית' או ש'עלילותיו של גיבורנו לא תמו וניפגש שוב בספר הבא'. בגלל כל זה, הופעה של טרילוגיה אמיתית, ועוד פנטזיה – היא מבורכת בעיניי, ואני מקווה שבעקבותיה התופעה תתפשט עוד ועוד.

הספר בנוי בצורה מדהימה. אם בספרים הקודמים היו תלונות על התמרחות, פה העלילה קצבית וכל משפט הוא תגלית חדשה והתקדמות בסיפור. הספר מתחיל בפרולוג מפחיד וקשה לקריאה, ואח"כ בערך מאתיים עמודים של התרחשויות שליליות. לאחר מכן יש אתנחתא קלה למשך כמה עשרות עמודים כיפיים ומגניבים, ואז כמעט עד סוף הספר האופל משתלט ולינאר חוטפת מכל כיוון אפשרי. ופתאום, ממש במאה עמודים האחרונים של הספר, סוף סוף משהו טוב קורה ללינאר, עד הסיום – שבו המצב בשלוש הממלכות קשה מאי פעם, אבל לינאר ופיאגרו באיזשהו ניצחון חלקי על המשטר. ואז, מגיע האפילוג. קטע פשוט יפיפה. ספרותית, כתיבתית, עלילתית. והדבר המדהים בעיני – זה שהסופרת סגרה מעגל עם האפילוג.
העלילה מדהימה ומפתיעה, מלאת הפתעות וטוויסטים. מתברר, כצפוי, שהסופרת ידעה מראש בדיוק מה הולך לקרות בספרים הבאים, ושתלה הרבה רמזים מקדימים ושאלות שנפתרות. בלי לתת מדי הרבה ספויילרים – אגדות רבות מתגלות כאמיתיות, חלומות מתגשמים ודמויות מהעבר מוארות באור חדש ומפחיד. קטע שאהבתי הוא הספר בתוך ספר – מלכות של שמש ירח ועשן כוכבים. מגניב!

כצפוי מסיפור דיסטופי, האופל שולט בכל. הנבלים – הם הסטראוטיפ המדויק. הרוע הוא אמיתי, ומאידיאל. זוכרים את הפריחה היפה ליד בקתת משפחה רז? את התיאורים על טעמם המדויק של הדוקאנים, צבע השקיעה והרעב הכבד? אז התיאורים נשארים, אבל המתוארים משתנים בחדות. בספר מתוארים לאורך, לרוחב ולעומק נופים אפלים, נבלים אכזריים, חיות מחרידות ועוד. האלימות קשה מאוד לקריאה, ולשואלים – קשה פי כמה מהספרים הקודמים. אם עד כה השיא היה ההוצאה להורג של ההורים של דיתה לעיניה, בספר הנוכחי זו רק מדרגה ראשונה. הוצאות להורג על ימין ועל שמאל, איומים, תאי כלא מחרידים, ואנשים שפשוט מחרידים לקריאה. החלק שהיה לי הכי קשה לקרוא – זה הקטעים על העם הראשלי, שהתיאורים עליו הם פשוט בחילה. באופן אישי – רעדתי פיזית במהלך הקריאה. למתלוננים על הספר הראשון – אל תקראו את השני, הוא לא יעשה לכם טוב.

מה שעוד מעמיקה מאוד בספר, היא הפנטזיה. בספרים הקודמים היא הוכנסה במינון קטן, ופה הסופרת הולכת על הקופה והפנטזיה היא פנטזיה על מלא. קצת היה קשה להחזיק ראש עם כל כך הרבה חיות, כלי נשק וטקסים, אבל זה שווה, כי התוצאה פשוט יפיפה. ברמת האליגוריה גם יש העמקה קלה, כשלינאר הופכת ממביאת גאולת הכפרים למביאת גאולת הממלכות, ומושגים כמו אחרית הימים נכנסים. אם כי, אני מחכה לראות איך הסיפור יסתיים, ואז לגבש את דעתי על האליגוריה שהסופרת הכניסה. יש לי הרהור מסוים, יכול להיות שהיא הכניסה את כל האליגוריה ו/או היהדות כדי להצדיק את הרוע של הראשלים? כי באופן רגיל, לא כותבים בציבורינו על נבלים עד כדי כך אכזריים, ברמת ההנאה מהרוע, וכשהיא בעצם אומרת – הם שונאים את בני אברהם סתם, מאותה סיבה שחמאס הרגו לנו 1300 איש לפני שנתיים, היא מצדיקה את עצמה. אבל אם היא הולכת על הקבלה חזקה, היא תצטרך גם לספק הסבר מיהי לינאר ועוד שאלות. כך או כך, מסקנת הביניים שלי על השאלה של איזה ז'אנר הסדרה – היא פנטזיה אפית עם מרכיבים אליגוריים. בזה, בסוגריים, היא לוקחת מיונה ספיר את התואר של הפנטזיה הראשונה במגזר...

נקודה משמעותית שהפריעה לי: אפיון הדמויות בסיסי מאוד מאוד, והגיבורים לא עוברים שינויים פנימיים משמעותיים. אם לפחות היא הייתה כותבת רק בטווח האפיון, ניחא. אבל לינאר נעה ונדה באירועים שדורשים ממנה מעבר, והתגובות שלה משתנות ולא עיקביות, מה שמוריד מאוד מהאמינות של הדמות. כשטורמסו מאיים עליה היא נכנעת בכזו קלות! הייתי מצפה ממנה ליותר. גם היחס המשתנה שלה לבנות העמים, וההחלטות הלא מספיק מנומקות. גם ההצטרפות של דיקלואר לפולארים בעייתית, כי נכון שבספר הראשון היא בנתה את הדמות שלו כאחד שמאמין בכח ובתנו לצה"ל לכסח, אבל חוץ מאופי יש לגיבור גם אישיות, והאישיות של דיקלואר עד כה הייתה יפה! היו לו מידות טובות, והוא באמת ובתמים אהב את לינאר. אני מסרבת להאמין לכך שהוא נתן לה פשוט למות, זה לא דיקלואר של הספר הראשון!
הערה נוספת, שקשורה גם לעלילה, היא שלינאר מפגינה טיפשות מסוימת, למה היא לא קוראת לניצוץ? גם אם הוא לא ענה לה בפעם הראשונה, הייתי מצפה שתנסה שוב ושוב, ולו רק מהרצון להיאחז במשהו. אגב, היו דברים רבים שניחשתי מראש, ופשוט חיכיתי שלינאר תקלוט אותם גם, לדוגמא ברגע שהיא נכנסה למצודת הזכוכית היה ברור לי שאנשי המלח יסייעו לה לצאת, ומי הם האחים באגדת האחים מראשל שיערתי עוד לפני הקריאה של הספר.

יש לסופרת קטע מסוים, שהיא פותחת נושאים ותעלומות בקול רעש גדול, ולבסוף כמעט ולא מתייחסת אליהם או שהם נדחים לספר הבא. עיר האסירים כמעט ולא הוזכרה, זה קו עלילה שנפתח בספר הקודם וחשבתי שימשיך בספר הנוכחי. גם הפרולוג מטיל האימה בעצם לא היה משמעותי בכלום לעלילה, מלבד ההרגשה המעצבנת כשהקוראים מחזיקים במידע שהגיבור לא מכיר, ופועל בצורה שגויה. והשיא – זה הפומפוזיות של "רזי ניהר, מביאת גאולת הכפרים". במציאות כמעט ואין חשיבות בספר הנוכחי לשם שלו, והוא לא באמת מניע את העלילה. אפרופו רזי ניהר, יש פה סתירה - באגדה על רזי ניהר נאמר שכשהסבתא העבירה את כח ראיית הצללים לנכדתה היא הפסיקה לראות אותם, אז למה בזמן שלינאר כבר קיבלה את הכח הוא לפתע מופיע אצל המשרתת ההיא? ובנוסף, איפה הוא היה קודם, למה היא לא ראתה צללים לפני שהיא חלתה באנטהילוקיוס?

מרגישה קטנונית לכתוב את זה, ולכן זה רק בסוף בסוף – היו כמה סצנות ואלמנטים שהזכירו לי ספרים אחרים, יתכן שזה נטו הרגשה שלי, אבל בכל אופן מניחה את זה. מעבר הכור – שרשרת שמסובבים בה משהו ואז עוברים... קשה לי להאמין שזה לא קשור למחולל זמן. כנ"ל המושג טוהר הדם שאין לי מושג למה הוא נכנס בכלל לספר, היה אפשר להתגזען וללמוד סולם דרגות גם בלי המילים האלו שאין להם באמת אחיזה במציאות, הרי אין שם מדרג של חצויי דם או מעמדות ביניים כתוצאה מנישואים בין אנשים ממעמד שונה. הייתי משנה את שלט הכניסה לראשל למשהו אחר, ובטח לא פעמיים טוהר. שינויי צורה, הפריאטור שהופך ליונה... חבל, היה אפשר בקלות לשנות אותם למשהו שלא מזכיר שום ספר.
בשלב מסוים בספר, עלה מול עיני חלום של מלך, על ציפור שחורה וציפור לבנה, וטיפת דם שנופלת על כוזר, וגם הסצנה של ההעלאה על המוקד הזכירה לי קטע שבו נער אחד אמור להתלות על העמוד הירוק במרכז אתיל, ולבסוף מגלה את אביו, ודיקלואר הוא הקבלה אמיתית לשאול - כמובן שכל אלו הן אסטואציות בלבד.
(ורק בסוגריים: החורף של שירי | החורף של דיתה😉)

כיף שקראתם עד פה,
ותודה לאביגיל גדולד על יצירת האומנות הזו.
מומלץ בחום!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  12  פעמים
למעלה