סיפור בהמשכים זו"ציות & החיים האמתיים - סדרת הומור בהמשכים

"אוי, איזה עצוב לשמוע, טוב, פעם אחרת..." סיימה חני את השיחה מחייכת לעצמה, ומיד צעקה למוישה "ישששש! אימא שלך לא מגיעה!!"

קול מריר נשמע מהפלאפון "אני ממש שמחה לשמוע... בפעם הבאה פשוט תלחצי יותר חזק על הכפתור של הניתוק, בסדר?
10 שנים והיא לא הספיקה ליצור עם השויגער שלה מערכת יחסים יותר נורמלית?😏;)
 
אנחנו ממש ממש ממש ממש
ממש ממש מאוד מאוד
לפחות אני, נראה לי
מחכים לפרק המשךך 😅
לא מרגיש לי מתאים בימים קדושים אלו לפרסם טורים שאינם עוסקים במהות הימים.

בעז"ה אחרי יוה"כ הבעל"ט!
 
נשמור את זה ל"ושמחת בחגך..".
בעז"ה נחשוב על משהו טוב. שיהיה מהודר.
דווקא אפשר לתאר את כל ההבדלים בתפילות ימים נוראים של זו"צ, איך הבעל נוסע לישיבה וכו'
נכון, אך זה לא על מהות הימים. ובימים נעלים אלו, אני חושב שעדיף (לי לפחות) להתעסק במהות.

אגב, יש טור מהסוג הזה...

 
הם יצאו לביקור בקלפטעמהשמו...
זה בעיירה של אוראל סולטן, לא?
או שאני לא אוחזת.

שונאת עיירות עם שמות ארוכים מידי. מזל שהוא קרא להם רק מוישי וחני , אם זה היה טיפטיפה יותר ארוך או 2 שמות לא בטוח הייתי קוראת.
 
זה בעיירה של אוראל סולטן, לא?
או שאני לא אוחזת.

שונאת עיירות עם שמות ארוכים מידי. מזל שהוא קרא להם רק מוישי וחני , אם זה היה טיפטיפה יותר ארוך או 2 שמות לא בטוח הייתי קוראת.
אכן התבלבלתי. לא נורא. קהילת הכתיבה היא יקום אחד.
ביקום הזה יש מדינות.
אחת המדינות היא מדינת הסאטירה.
במדינת הסאטירה גרים מוישי וחוי. בעל הבית שלהם הוא @שועל ספרות.
בבית אחר באותה מדינה נמצאת גם העירה קלאפטעמהשמו (לא זוכרת איך @אוראל סולטן קרא לה) שראש העיר שלה הוא @אוראל סולטן.
בסוכות נסעו מוישי וחוי לבקר את הסבתא וסבתא בעיירה קלאפטעמהשמו.
הסתבכו במריבה עם איוואן וטרם שבו.
 
אכן התבלבלתי. לא נורא. קהילת הכתיבה היא יקום אחד.
ביקום הזה יש מדינות.
אחת המדינות היא מדינת הסאטירה.
במדינת הסאטירה גרים מוישי וחוי. בעל הבית שלהם הוא @שועל ספרות.
בבית אחר באותה מדינה נמצאת גם העירה קלאפטעמהשמו (לא זוכרת איך @אוראל סולטן קרא לה) שראש העיר שלה הוא @אוראל סולטן.
בסוכות נסעו מוישי וחוי לבקר את הסבתא וסבתא בעיירה קלאפטעמהשמו.
הסתבכו במריבה עם איוואן וטרם שבו.
אני חוששת שהמריבה הפכה למשהו חמור יותר ו @שועל ספרות. באמצע לעצור אותה.
אחרת להיכן נעלמו כולם?
אולי חמותה של חני לא נותנת להם לצאת מהבית שלה בגלל השיחה ההיא:oops:
 
זה נראה ש @שועל ספרות. שלנו עוד לא התחבר מלפני סוכות.
מחכים בקוצר רוח.
תודה על הכתיבה המיוחדת שלך, ועל הזוית המצחיקה והמרעננת על החיים.
 
פרק 14

"חני" מוישי היה במצב רוח טוב "מה אנחנו עושים עם התעודות זהות אנחנו צריכים לעשות חדש, לא?"

"כן, אני נראית בתמונה נורא..."

"לא, כי אני... היה לי עוד גשר בשיניים כך שאני נראה בול כמו סוס עם..."

"די, אל תגיד את זה!"

"חח"

"יאללה, יוצאים? זו תהיה יציאה כיפית!"

"שנייה, אני צריך לבדוק..."

"מה לבדוק?"

"חח צחקתי! ברור שאין מה לבדוק, יוצאים!"

"נבהלתי ממש..."

"צריך לזכור רק להביא את כל הדברים, את יודעת, שלא ניתקע שם על איזה מסמך שטותי ששכחנו..."

"כמובן שאתה צודק, אני הולכת להביא"

"מצוין, אני בינתיים מסתכל פה על איזה ספר..." אמר.

"מה, איזה ספר?"

הוא האדים כשראתה את שם הספר 'תעלומת המיליון - ציפיות האישה' "סתם, לא שיש לי בעיה, זה להבנה בזוגיות..."


"חני?" מושי היה מצוברח "איך עכשיו נתקענו עם זה... אנחנו צריכים לחדש את התעודת זהות..."

"חבל... אני נראית שם בתמונה דווקא די טוב, חבל לי..."

"אולי לא חייבים להחליף תמונה... כי אם חייבים אני בכלל במצב גרוע, אני נראה כמו קו..."


"אתה לא חייב להגיד את זה..."

"חח"

"טוב, נו... חגיגה זו לא תהיה היציאה הזו..." נאנחה חני.

"צודקת. צריך לבדוק אם אנחנו לא מפספסים משהו אולי?"


"אתה רציני?"

"מה?"

"ברור שצריך! אני הולכת לבדוק!" אמרה תוך שיצאה מהחדר.

הוא הוציא את הספר המאובק שהחביא לפני עשר שנים.

"תגיד..." היא התקרבה חזרה לחדר.

מוישה דחף את הספר במהירות מתחת לשולחן. מנסה לשלוף בכמה שיותר מהירות את פלאפונו לפני שתראה אותו יושב בצורה חשודה.

"כן, אל תשקיע במקומות האלה, זה לא רווחי..." ניסה לשוות עצמו עסוק בשיחה ערה. עד שאחז שהוא מדבר בלהט מוגזם מדי ולתוך מחשבון שקנה לילדים...
 
פרק 14

"חני" מוישי היה במצב רוח טוב "מה אנחנו עושים עם התעודות זהות אנחנו צריכים לעשות חדש, לא?"

"כן, אני נראית בתמונה נורא..."

"לא, כי אני... היה לי עוד גשר בשיניים כך שאני נראה בול כמו סוס עם..."

"די, אל תגיד את זה!"

"חח"

"יאללה, יוצאים? זו תהיה יציאה כיפית!"

"שנייה, אני צריך לבדוק..."

"מה לבדוק?"

"חח צחקתי! ברור שאין מה לבדוק, יוצאים!"

"נבהלתי ממש..."

"צריך לזכור רק להביא את כל הדברים, את יודעת, שלא ניתקע שם על איזה מסמך שטותי ששכחנו..."

"כמובן שאתה צודק, אני הולכת להביא"

"מצוין, אני בינתיים מסתכל פה על איזה ספר..." אמר.

"מה, איזה ספר?"

הוא האדים כשראתה את שם הספר 'תעלומת המיליון - ציפיות האישה' "סתם, לא שיש לי בעיה, זה להבנה בזוגיות..."


"חני?" מושי היה מצוברח "איך עכשיו נתקענו עם זה... אנחנו צריכים לחדש את התעודת זהות..."

"חבל... אני נראית שם בתמונה דווקא די טוב, חבל לי..."

"אולי לא חייבים להחליף תמונה... כי אם חייבים אני בכלל במצב גרוע, אני נראה כמו קו..."


"אתה לא חייב להגיד את זה..."

"חח"

"טוב, נו... חגיגה זו לא תהיה היציאה הזו..." נאנחה חני.

"צודקת. צריך לבדוק אם אנחנו לא מפספסים משהו אולי?"


"אתה רציני?"

"מה?"

"ברור שצריך! אני הולכת לבדוק!" אמרה תוך שיצאה מהחדר.

הוא הוציא את הספר המאובק שהחביא לפני עשר שנים.

"תגיד..." היא התקרבה חזרה לחדר.

מוישה דחף את הספר במהירות מתחת לשולחן. מנסה לשלוף בכמה שיותר מהירות את פלאפונו לפני שתראה אותו יושב בצורה חשודה.

"כן, אל תשקיע במקומות האלה, זה לא רווחי..." ניסה לשוות עצמו עסוק בשיחה ערה. עד שאחז שהוא מדבר בלהט מוגזם מדי ולתוך מחשבון שקנה לילדים...
חחח
כמה מצחיק


איזה גבר נדיר ש10 שנים אחרי החתונה עוד מסתכל בספרים כאלו

קולהקבוד!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

בין שלל הדיווחים העדכונים והפריצות לשידור, שמות הנטבחים וסיפורי הניצולים, תקיפות בעז"ה וחיסול המחבלים, החדשות הטובות והפחות, המתח והחרדות, האזעקות והמרחב המוגן, הטלפון והמרחב הקולי.

חשוב שיהיה גם מקום אחר, אווירה טובה, להתאוורר ולנשום עמוק, להביט על עם ישראל היפה, להתמקד בחדשות הטובות, פוסטים שמעלים חיוך, סרטונים ותמונות עם הומור בריא, שיעזרו לנו לעבור את התקופה. יהיה טוב!


כמה כללים בסיסיים:
  • אין להעלות תכנים כפולים.
  • ללא ציטוטים ושרשורים. לזה יש נספח.
  • הודעות מאולצות או תת רמה - מיותרות, אין טעם להעלותם.
  • אין לדון כלל! בדברים שיעלו פה.
  • יש להעלות רק דברים שמתאים לרוח אתר חרדי.
  • ללא תמונות נשים.
  • ללא בקשות "אפשר בזיפ"! (תוכלו לפנק את המנוטפרים בלי שיבקשו).
  • ללא מחזור קרשים ישנים, בדיחות מלפני שנה או עשור מיותרות.


עריכה:
כפי ששמתם לב, האשכול השתנה מעט, מעלה רמה ומחליף פורמט.
כל הדירוגים התאפסו. מהיום, אתם מחליטים מה מתאים ומה בדיחת קרש מאולצת ומיותרת.

אשכול זה מיועד לבדיחות ותכנים הרצים ברשת וקשורים למלחמה בלבד.
יש לכם בדיחה טובה? מעולה! תכתבו אותה פה.
מישהו העלה בדיחה, ויש לכם מה לומר עליה, כתבו בנספח. אין לפתוח פה ציטוטים ושרשורים.

צופים יקרים, שימו לב! אתם מצבעים ומשפיעים איזו הודעה מתאימה, ואיזו מאולצת או תת רמה.
ההצבעה אנונימית, וכל אחד יכול להשפיע. הודעה שתקבל דירוג שלילי, תוסר מהאשכול.

כמובן, הודעה כפולה, או כזאת הנוגדת את כללי האשכול, תקבל אף היא את הדירוג השלילי שלכם,
וכך תעזרו לנו לשמור עליו נקי עם רמה גבוהה.

אשכולות דומים

למי שעדיין לא מכיר
פונט זה- הזו"צ כיום.
פונט זה- אותו הזוג בעוד עשור.


פרק א' (מבוסס על טוריי מהעבר)

"מה קורה חני? נלחצת באזעקה?" נכנס מוישי לבית בהתרגשות "איזה בומים היו!"

"לגמרי!" ענתה חני בחרדה "זה היה נשמע שיש נפילות כאן ברחוב!"

"לא צריך להגזים... אבל זה בהחלט היה עוצמתי".

"זה לא היה נפילות בכלל?"

"לא נראה לי"

"לא יודעת, גם אני וגם כמה שכנות הגענו למסקנה שכנראה זה היה נפילות..."

"אני הייתי בחוץ ואני..."

"מה זה בחוץ? לא נכנסת בכלל למקום מוגן?"

"לא היה באזור. שכבתי על הרצפה. ואז היה איזה חצוף אחד שבכלל עמד והסתכל לשמיים וצעק לי 'זהירות!' אני פשוט לא.."

"חח אתה לא ה..."

"את מבינה את החוצפה? הוא עומד וצועק לי ששוכב על הרצפה לפי הכללים, זהירות!"

"מוישי, חחחח אתה לא הבנת! הוא ראה יירוט אז הוא צעק לך 'זה יירוט'!"


"מה קורה חני? מה עשית עם הילדים באזעקה?" נכנס מוישה לבית בפנים נפולות "לא שמעו כמעט בומים!"

"איזה..." ענתה חני בחרדה "זה היה נשמע שיש נפילות כאן על הבניין!"

"טוב, לא הגזמת... בכל מקרה, אני הייתי תקוע במקלט עם עוד חמישים איש כך שהאטרקציה הייתה נוראית!"

"צריך להתרגל..."

"התרעה!"

"למה? מה כבר..."

"מה לעשות, זה אני קובע?"

"לא, אבל זה אתה אמרת!"

"ואז מה, אני קשור? את רוצה שאני לא אגיד לך?"

"מה שלא תחש... טוב נו, אין לנו זמן לדבר, התרעה!"

"מה, רק בגלל שאמרתי שצריך להתרגל להצטופף במקלטים? תסביר את עצמך, זו לא חכמה להגיד לי שוב ושוב ללא הסברים 'את רעה, את רעה!''"
למי שלא מכיר:

פונט זה- הזוג כזו"צ.

פונט זה- הם, עוד עשר שנים.



"למה תתחפש?" מתייעצת חני.

"מה?" מוישי בהלם.

"למה תתחפש בפורים?"

"למה שאני אתחפש בפורים?"

"מה, כולם מתחפשים אחרי החתונה..."

"אוי, לא יהיה לי נעים מההורים שלך!"

"הם יאהבו את זה, אני בטוחה!"

"ומה עם השכנים?"

"עזוב אותך, אתה רואה איך הם נראים כל השנה...?"

"חח את צודקת, האמת, הם לא ממש מעניינים אותי..."

ובפורים:

"הו ר' נחום! פורים שמח!" מאחל מוישי לאחד השכנים שפגש ברחוב על הבוקר.

"פורים שמח! מה זה, למה התחפשתם? זה נראה ליצן, לא?"

"אוי ויי" נבהל מוישי "אז זה ליצן, לא קוז'אק?"


"מה קורה מוישה, על מה אתה חושב?" מתעניינת חני.

"אני חושב להתחפש בפורים..." פולט מוישה.

"מה, אף אחד לא מתחפש כבר בגיל כזה!""

"אני לא מדבר על ליצן או קוז'אק כמו הפדיחה בשנה ראשונה..."

"אויש, ההורים שלי לא יאהבו את זה..."

"עוד מעט תגידי לי גם השכנים..."

"זה אמור לעניין אותך!"

"נכון, אבל מה זה קשור אליהם אם אני אתחפש או לא... בכל מקרה, נחליט כבר מה נעשה!"

ובבוקר פורים:

"הו ר' יענקב! פורים שמח!" מאחל מוישי לאחד השכנים שפגש ברחוב על הבוקר.

"פורים שמח! מה זה, התחפשתם? אוי, זה גדול!"

"אני? התחפשתי? אה, ככן..." מגמגם מוישה ומהרהר באימה 'ידעתי שאני אשכח לעשות משהו עם כל הבלגן בבוקר של התחפושות לילדים... שיא הפדיחות! זה עוד מכנסי הפיג'מה הכי מוכתמות שלי!'
סיפור בהמשכים. מבוסס על סיפור אמיתי, אבל נראה איך זה יתפתח עם הזמן.
פרק 1

"מה ברא ה' ביום הראשון?"
הגננת חנה שרה במרץ. כל הילדות אחריה.
אני גם שרה במלוא הפה הקטן שלי. אני מאוד אוהבת לשיר. ואפילו אני מכירה את השיר הזה בכלל מגן נחמה.
"את האור ואת החושך"
כולן מתופפות בתוף מרים שהגננת חילקה.
אני לא. התוף שלי ביד.
אבל היד השניה בראש. מגרדת.

היה לי פעם קוקו יפה. קוקו רכבת אפילו.
אבא עשה לי בבוקר קוקו רכבת כי התלבשתי יפה לבד.
עכשיו הקוקו כבר לא יפה. אני יודעת. הוא מבולגן ממש.
אבל מגרד לי!
מגרד לי מאוד! ואני מגרדת ומגרדת.
בסוף התפילה אני מפסיקה לגרד. נגמר לי הכוח ביד.

"בת- שבע מותק" הגננת חנה קוראת לי בסוף היום.
"את יכולה להביא את זה לאמא?"
"זה" זה פתק.
פתק לבן וגדול.
אני עוד לא יודעת לקרוא. אני רק בגן חובה. אבל אני כבר יודעת מה כתוב שם.
אני אביא את הפתק לאמא.
לא רק אני. גם שרה'לה. גם לה הגננת חנה הביאה פתק.
אבל את שרה'לה אמא שלה תסרק בלילה. היא גם תביא לה אולי ממתק אם היא תתנהג יפה.
לי לא.
אותי אמא לא תסרק בלילה אחרי המקלחת.
לי אמא לא תביא ממתק אם התנהגתי יפה.
היא רק תתקשר לדודה ברכה.
דודה ברכה תעשה לי מקלחת.
היא גם תסרק אותי.
אבל היא לא תתן לי ממתק. אין לה ממתקים בכלל.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  2  פעמים
למעלה