הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #621
אז זה מה שאני חושבת על האומנת מבלאומן שטראסה
מרפרוף בספר היה נראה לי שהוא ספר בליגה של הגדולים. קראתי ולא התאכזבתי.
הספר מספר את סיפורה של שרה לאואר, נערה בגרמניה 1866 (נראה לי…) שנאלצת בעל כרחה להיות אומנת, לא הרגשתי שאני קוראת, אלא צופה. הכל היה חי, חי מוחשי, ומחייב לרוץ לעמוד הבא. לגמור הכל בלילה אחד (קחו בחשבון…)
שרה- נוגעת, שואבת, והמסע שלה מפתיע ולא צפוי. כל סצנה בספר, כל דמות שמשחקת על הבמה מול שרה ומאלצת אותה להתמודד, מרתקת ועוצרת נשימה. (הסופרת לא נתנה לגיבורה שלה חיים קלים…)
הדמויות מרתקות, המהלכים זורמים, יש מתח, יש כמויות של רגש, יש המון המון ערך נלווה ונקודות למחשבה. בשלב מסוים עלו לי דמעות לעיניים.
זה ספר אינטליגנטי, שמכבד את האינטליגנציה של הקוראים. אפילו יותר ממכבד, הוא כתוב חכם, לא מאכיל בכפית אלא נותן לקוראים להבין לבד, להרגיש, אני מתכוונת אפילו ברמה של משפטים וסיטואציות.
כלומר, חוץ מהסיפור והעלילה, זו חוויה אמיתית לקרוא, להבין, להכנס לתוך החלום הדמיוני הזה.
אני חושבת שכמו שהספרים של קינן נותנים לנערים ספרות איכותית, ליגה אמיתית כמו שמגיע לנוער שלנו, זה ספר שנותן את המענה לנערות. ספר שמבוגרים נהנים ממנו הנאת אמת, והוא מכוון הישר לגיל ה17 פלוס.
ביקורת? משהו במכתבים היה לי קצת לא מובן עד הסוף, אולי אם אקרא שוב אני אבין את זה.
, 'כל טעות אפשרית' של חוי בר.
מי שלא קרא, שלא יכנס לאשכול
).
