הספר "דולאן" (ספר המשך ל"יחידאי") יצא בעז"ה בפורים הקרוב.
למרות ההפצרות והשכנוע המסיבי של המו"ל הבכיר של "אור החיים" להוציא את הספר בעונת המכירות הנוכחית, הוא הסכים לבסוף עם הסופרת שעדיף להוציא את הספר כשהוא בשל ומושלם ככל האפשר.
ולכן פעם בשנתיים נשמע כמו פשרה טובה.
אני מנצל את הבמה להודות בשם הסופרת (זו אשתי, למי שעוד לא יודע...) למגיבים הרבים בכתב ובעל פה בבמות השונות, שהחמיאו והודו כל כך - חלק מהתגובות הדהימו וריגשו אותנו מאוד.
זה נותן חשק וכח להמשיך
למה באקסל יש תור כמה עולה בכול חנות עדיף שיהיה תחת איזה הוצאה יצאה ואז נדע ששם הכי זול
ומי שהולך ממילא לקנות לא ירוץ לחנות בעיר אחרת
אפשרי לראות באתר לבד מה המחיר
צריך קודם לקורא, ואחר כך להבין עם הספר מעורר שנאה מגדרית או לא….
גם למ. ארבל יש ספר [בלתי הפיך] שמאחורה כתוב על המוסד שמנסה להפיל את הציבור החרדי. זה יכול אולי לעורר אנטגוניזם מסוים, אבל בסוף העלילה הייתה הגיונית ויפה, שלא היה שום טענה על טקסט הגב
קודם כל את צודקת בעקרון.
אבל רק לקרוא את הכריכה מעורר אנטגוניזם לא מסוים בכלל.
וחוץ מזה, אם אני לא טועה קראתי ספר שלו (שהגיבור בשם רוני, על הטלפונים הכשרים)
והרעיון אותו רעיון.
מרגיש כאילו לסופר הייתה איזו תקלה או תקרית או משהו בסגנון עם מישהו/מישהם במגזר החילוני
וזה משפיע על הספרים שלו.
הכתיבה אגב יפה מאד לדעתי.
רק חבל שהלך על קיצון בתיאורים, זה באמת טיפה מרתיע מה ואיך שכתוב בתקציר. כאילו למה לא ללכת על סולידיות שלפחות תגרום לאנשים להרים את הספר שלך מהמדף, לתת לו צאנס ולגלות את השקפת העולם שלך בהמשך, במקום להדוף אותם הרחק ממנו מיד בהתחלה?
בערל: מעבר לעניינים סודיים, האם ניתן לכתוב ללא הגבלה בגנות השלטון לכל גווניו, בלי לחשוש להתנכלות מהם?
שמערל: לא יודע. בכל זאת, חופש הביטוי...
בערל: מתי שנוח להם! עד שזה מגיע אל החרדים...
שמערל: לי יש שאלה אחרת בקטע הזה. אתה לא חושש שהרעיונות שלך יתנו להם חשק להשתמש בפועל נגדנו?
"לך תכבוש את הרוטוויל", נהגו לומר אזרחי אולדנמאר, בעצב ובחיוך עייף של ייאוש.
ולא. איש לא ניסה לכבוש את המבצר האדיר השוכן בראש צוק מאיים וצריחיו נישאים עד לעננים.
איש גם לא העז להילחם במה שנראה כאילו נחרט באבן: שלטון בית לורנור - והעבר המפואר - לא יחזרו עוד. בני הדור הזה, כך היה נדמה, נותרו רק על מנת לכתוב את פרקי הסיום של ממלכה שגוועה בעשן.
רוח מזרחית נשבה בין ארמונות הבירה, קרה כפלדה, והיכתה בגבם של הלוחמים האחרונים שנותרו – חשופים, עייפים, מול המהפכן מארדום.
במרתפי הארמון נרקב המלך, שבמדי אסיר הוכתר – ומעולם לא חבש כתר.
חיל הצללים, בפיקודו של הבוגד הגדול מכולם, הפך את הארץ לאיי חרבות.
בערי הדרום הושמו חיילים במצור; הגבולות נסגרו; העם נשבר.
המצב היה גרוע מייאוש. החידלון השתרש. התקווה – נכחדה.
אבל בלילה, בין הבתים החרבים, עוד נשמע קול: "לך. לך תכבוש את הרוטוויל. עלה תעלה. ויכול תוכל."
האם עוד יימצא מישהו שייענה לקריאה האולי-אחרונה?
מישהו שיקום, וילחם, וישיב חיים לממלכה הגוועת?
שמערל: אז מישהו התייחס אליך, ככה מיד?
בערל: כן. אחד. הווה פשוט.
שמערל: חוסך במילים? אתה מתכוון שהוא פשוט ענה לך בהווה, כאן ועכשיו?
בערל: לא. השם שלו "הווה פשוט"... הייתי שמח לדבר איתו. נראה לי בדיוק מתאים למה שאני מחפש. לנסות?
שמערל: אולי.
היי, אתה שם? מוכן ליצור איתי קשר? אפשר במייל או אפילו בשיחה לא מזוהה. אולי?...
לרשום לך מייל או מספר שלי?
מקווה בעז"ה בל"נ שבשנה הקרובה. (לא רוצה להבטיח. פעם אחרונה שעשיתי את זה הייתה לפני שנה פלוס ועד עכשיו אני תקוע עם הספר בעריכה... )
אה, ותודה רבה על הדחיפה והעידוד!!!
"לך תכבוש את הרוטוויל", נהגו לומר אזרחי אולדנמאר, בעצב ובחיוך עייף של ייאוש.
ולא. איש לא ניסה לכבוש את המבצר האדיר השוכן בראש צוק מאיים וצריחיו נישאים עד לעננים.
איש גם לא העז להילחם במה שנראה כאילו נחרט באבן: שלטון בית לורנור - והעבר המפואר - לא יחזרו עוד. בני הדור הזה, כך היה נדמה, נותרו רק על מנת לכתוב את פרקי הסיום של ממלכה שגוועה בעשן.
רוח מזרחית נשבה בין ארמונות הבירה, קרה כפלדה, והיכתה בגבם של הלוחמים האחרונים שנותרו – חשופים, עייפים, מול המהפכן מארדום.
במרתפי הארמון נרקב המלך, שבמדי אסיר הוכתר – ומעולם לא חבש כתר.
חיל הצללים, בפיקודו של הבוגד הגדול מכולם, הפך את הארץ לאיי חרבות.
בערי הדרום הושמו חיילים במצור; הגבולות נסגרו; העם נשבר.
המצב היה גרוע מייאוש. החידלון השתרש. התקווה – נכחדה.
אבל בלילה, בין הבתים החרבים, עוד נשמע קול: "לך. לך תכבוש את הרוטוויל. עלה תעלה. ויכול תוכל."
האם עוד יימצא מישהו שייענה לקריאה האולי-אחרונה?
מישהו שיקום, וילחם, וישיב חיים לממלכה הגוועת?
האמת שעד לשנה - שנתיים האחרונות לערך כמעט ולא היו עוד ספרים בסגנון של ממלכה במבחן (לא באה להשוות, פשוט זו ההקבלה הכי קרובה שלי לסגנון הזה של ממלכות). עד כדי כך ששקלתי להתחיל לכתוב בעצמי ספר בסגנון, נראה לי שהעבודה נחסכה.
מקווה בעז"ה בל"נ שבשנה הקרובה. (לא רוצה להבטיח. פעם אחרונה שעשיתי את זה הייתה לפני שנה פלוס ועד עכשיו אני תקוע עם הספר בעריכה... )
אה, ותודה רבה על הדחיפה והעידוד!!!
רוצה ריסים מודגשים שנשארים במיטבם לאורך כל השבת והחג? מסקרת BOLD STAY LONG של קרליין מעניקה נפח עוצמתי בפורמולה עמידה במים, שלא נמרחת. היא בכשרות מהודרת לפסח, היפואלרגנית ומגנה על הריסים שלך. ובינינו, עם עמידות ומחיר משתלם כזה, זה פשוט שווה הרבה יותר! הקליקי כאן והתחדשי במסקרה המנצחת של קרליין!
רוב הקרנות הכספיות משקיעות באותו קונספט כמפורט לעייל
ולכן התשואה צפויה להיות זהה. (מלבד קרנות בודדות המשקיעות בתמהיל ללא אג"ח קונצרני.)
ההבדלים בין הקרנות הן בכשרות ודמי הניהול.
רכישת קרן כספית:
קרן כספית רצוי לקנות רק דרך חשבון בנק
היות שהבנקים לא גובים על כך עמלת קנייה ומכירה ודמי משמרת.
איך מבצעים את ההשקעה בפועל?!
להלן קישור מדויק לנקודת זמן
בה אני ממחיש איך משקיעים בקרן כספית
Auf YouTube findest du die angesagtesten Videos und Tracks. Außerdem kannst du eigene Inhalte hochladen und mit Freunden oder gleich der ganzen Welt teilen.
www.youtube.com
הוראות רכישה לחסומים...
תחילה נכנסים כרגיל לאתר הבנק עם שם משתמש וסיסמה. באתר הבנק יש לחפש אחר האפשרות לכניסה לפלטפורמת המסחר לרכישת ניירות ערך. בבנק הפועלים זה נקרא "לאתר שוק ההון". בבנק לאומי זה נקרא "לאומי טרייד". כך בכל אתרי הבנקים ניתן לגשת לרכישת קרן כספית.
לאחר שנכסים לפלטפורמת המסחר של הבנק, כותבים בשדה החיפוש את מספר הקרן כספית הרצויה. (לדוגמא: 5138094 – קרן כספית כשרה של מגדל) כותבים גם כמות מבוקשת לרכישה. לוחצים על "קנייה" מאשרים את הפרטים וזהו.
הרכישה כמעט בוצעה.
מכיוון שקרן כספית היא קרן נאמנות, לכן היא לא נסחרת בשעות המסחר הרציף. לקרנות נאמנות יש שעה קבועה בה מבצעים מנהלי הקרנות עסקאות.
הרכישות והמכירות מתקיימות מידי יום בשעה 16:00 (ביום ראשון ב15:00).


Reactions: רות ב., תפוז ג'ינג'י, ללוש לוי ועוד 9 משתמשים12 //