עזרה ב’’’קירוב’’’ תלמידים בבתי’’ס לקירוב

[שימיגם]

יש כאן מישהו שמלמד בבתי’’ס של ’קירוב’
ויכול להאיר את עיני בשיטה המעצבנת שאם ילד מפריע
אז צריך לקרב אותו ולומר לו שאוהבים אותו וכמה שהוא מוצלח וחכם
ואם הוא גם מתחצף אז צריך עוד יותר לקרב אותו ולהגיד לו שאוהבים אותו וכמה שהוא מוצלח וחכם
ואם הוא גם מוזנח, טיפש, צריך לקחת כדור ולא לוקח - אז צריך עוד יותר לקרב אותו ולהגיד לו שאוהבים אותו וכמה שהוא מוצלח וחכם
ואם הוא ילד שהורס את הכיתה, מרביץ לחברים, ואמא שלו צועקת על המורה שהוא לא יודע לחנך והבן שלה היה הכי מוצלח בעולם עד שהמורה הגיע והרס אותו אז צריך לקרב אותו עוד יותר ועוד יותר ולומר לו שאוהבים אותו וכמה שהוא מוצלח וחכם

אז מה אני שואל?
איך חיים עם השקר הזה
תודה.

 

[160 איי קיו]

איזו שאלה עצובה...
ראשית, ה'שיטה' אינה מיועדת לבתי ספר של קירוב בלבד, זאת גישה נכונה לכל אינטראקציה שהיא, בפרט עם ילדים.
בנוגע לדברים עצמם, השאלה צרמה מראשיתה ועד אחריתה.
אני מצפה ומתפללת שמוריהם של ילדי יראו בהם את הטוב, את המואר ולא יביטו בהם בעין ביקורתית כ"כ,
מחילה מראש, אבל אילו ידעתי שמדובר במורה של אחד מילדי הייתי מתחלחלת מהמבט הביקורתי הזה, גם אם הוא אינו משפיע על התנהגות המורה (מה שלא יתכן, בסופו של דבר...)

איך חיים עם השקר הזה

אולי מספיק להפוך את נקודת ההסתכלות, להבין שהאמת היא שכל ילד הוא נשמה טהורה ומאירה, זה לא פתגם זאת מציאות. אין דבר מתוק מילד יהודי.
השקר הוא דווקא המוזנחות, הבעיות הרגשיות, הטפשות ושאר הקשיים.
אלו זמניים, הנשמה היא נצחית.

 

[ברוך ר]

יש כאן מישהו שמלמד בבתי’’ס של ’קירוב’
ויכול להאיר את עיני בשיטה המעצבנת שאם ילד מפריע
אז צריך לקרב אותו ולומר לו שאוהבים אותו וכמה שהוא מוצלח וחכם
ואם הוא גם מתחצף אז צריך עוד יותר לקרב אותו ולהגיד לו שאוהבים אותו וכמה שהוא מוצלח וחכם
ואם הוא גם מוזנח, טיפש, צריך לקחת כדור ולא לוקח - אז צריך עוד יותר לקרב אותו ולהגיד לו שאוהבים אותו וכמה שהוא מוצלח וחכם
ואם הוא ילד שהורס את הכיתה, מרביץ לחברים, ואמא שלו צועקת על המורה שהוא לא יודע לחנך והבן שלה היה הכי מוצלח בעולם עד שהמורה הגיע והרס אותו אז צריך לקרב אותו עוד יותר ועוד יותר ולומר לו שאוהבים אותו וכמה שהוא מוצלח וחכם

אז מה אני שואל?
איך חיים עם השקר הזה
תודה.

זה הפלורליזם החילוני
ואחרי זה מתפלאים למה יוצאים תלמידים לא טובים
אני צריך להבהיר, כל ילד צריך להסתכל עליו בטוב שהוא טוב ולאהוב אותו, אבל חובה להעמיד משמעת ש'פה כך לא מתנהגים'
זה ממש זועק שהילד מחפש דמות שתעצור אותו מההתפרעות של עצמו מה שהוא לא יכול לעשות לבד

 

[ניק 96021]

אז מה אני שואל?
איך חיים עם השקר הזה
תודה.

השקר היותר גדול הוא דווקא בבית ספר שהוא לא "קרוב"
אלא בית יעקב וככל שהוא יותר עמוק בבני ברק השקר מתעצם

אם הילדה תפריע ותתחצף יסתכלו דבר ראשון על צבע הפנים והשיער
ואז על צבע החולצה של האבא ומה הוא עושה

אם זו ילדה בלונדינית שאמא שלה חברה של המנהלת או שאבא שלה לובש פראק - יאשימו משהי אחרת שהצבע שלה שונה ואבא שלה לומד בכולל אנונימי של ספרדים
ואם זאת ילדה שאבא שלה (ה"י) עובד לפרנסתו ועוד יותר (ה"י ויציל) הוא מתקין מזגנים - יעיפו אותה והתעללו בה עד שתשתגע (בכל מקרה יאשימו אותה, גם אם המופרעת הראשית היא הבת הבלונדינית של הראש כוילל)

 

[לא לפרסום]

יש כאן מישהו שמלמד בבתי’’ס של ’קירוב’
ויכול להאיר את עיני בשיטה המעצבנת שאם ילד מפריע
אז צריך לקרב אותו ולומר לו שאוהבים אותו וכמה שהוא מוצלח וחכם

זה השיטה היום,גם בחינוך ילדים.....

ראשית, ה'שיטה' אינה מיועדת לבתי ספר של קירוב בלבד, זאת גישה נכונה לכל אינטראקציה שהיא, בפרט עם ילדים.
בנוגע לדברים עצמם, השאלה צרמה מראשיתה ועד אחריתה.

לדעתי פשוט לוקחים את זה קיצוני,ברור שבראש ובראשונה חייבים דבר ראשון לראות את הטוב......
אף אחד לא מתווכח על זה,הבעיה היום שמסבירים שצריך לראות רק את הטוב וזהו.....וזה דבר כלפי עצמו כמעט בלתי אפשרי,תדמייני שיש לך ילד שהופך את הבית,מסית את הילדים....זה נסיון גדול לא להעיר כלום,רק לחבק ולאהוב...קשה לזייף את זה,אני חושב שצריך לחנך בגישת אהבה....אבל לחנך.....
ברור לי שזה כוונת השואל.....

 

[-דינה-]

יש כאן מישהו שמלמד בבתי’’ס של ’קירוב’
ויכול להאיר את עיני בשיטה המעצבנת שאם ילד מפריע
אז צריך לקרב אותו ולומר לו שאוהבים אותו וכמה שהוא מוצלח וחכם
ואם הוא גם מתחצף אז צריך עוד יותר לקרב אותו ולהגיד לו שאוהבים אותו וכמה שהוא מוצלח וחכם
ואם הוא גם מוזנח, טיפש, צריך לקחת כדור ולא לוקח - אז צריך עוד יותר לקרב אותו ולהגיד לו שאוהבים אותו וכמה שהוא מוצלח וחכם
ואם הוא ילד שהורס את הכיתה, מרביץ לחברים, ואמא שלו צועקת על המורה שהוא לא יודע לחנך והבן שלה היה הכי מוצלח בעולם עד שהמורה הגיע והרס אותו אז צריך לקרב אותו עוד יותר ועוד יותר ולומר לו שאוהבים אותו וכמה שהוא מוצלח וחכם

אז מה אני שואל?
איך חיים עם השקר הזה
תודה.

מבין השורות נשמע הרבה כאב

מציעה לשמוע הרצאות של הרב יעקבזון בנושא משמעת

 

[פונפונת]

י

איזו שאלה עצובה...
ראשית, ה'שיטה' אינה מיועדת לבתי ספר של קירוב בלבד, זאת גישה נכונה לכל אינטראקציה שהיא, בפרט עם ילדים.
בנוגע לדברים עצמם, השאלה צרמה מראשיתה ועד אחריתה.
אני מצפה ומתפללת שמוריהם של ילדי יראו בהם את הטוב, את המואר ולא יביטו בהם בעין ביקורתית כ"כ,
מחילה מראש, אבל אילו ידעתי שמדובר במורה של אחד מילדי הייתי מתחלחלת מהמבט הביקורתי הזה, גם אם הוא אינו משפיע על התנהגות המורה (מה שלא יתכן, בסופו של דבר...)

אולי מספיק להפוך את נקודת ההסתכלות, להבין שהאמת היא שכל ילד הוא נשמה טהורה ומאירה, זה לא פתגם זאת מציאות. אין דבר מתוק מילד יהודי.
השקר הוא דווקא המוזנחות, הבעיות הרגשיות, הטפשות ושאר הקשיים.
אלו זמניים, הנשמה היא נצחית.

יש פה שני חלקים
א. הסתכלות על הילד בנפרד, ואז יתכן שזה נכון (אל תשכחו מה קורה לבן סורר ומורה, התורה לא הכילה והעצימה אותו).
ב. כשהוא מציק והורס לסביבה, ואז זה חמור יותר, (צריך גם להכיל את הסביבה).

 

[שימיגם]

איזו שאלה עצובה...
ראשית, ה'שיטה' אינה מיועדת לבתי ספר של קירוב בלבד, זאת גישה נכונה לכל אינטראקציה שהיא, בפרט עם ילדים.
בנוגע לדברים עצמם, השאלה צרמה מראשיתה ועד אחריתה.
אני מצפה ומתפללת שמוריהם של ילדי יראו בהם את הטוב, את המואר ולא יביטו בהם בעין ביקורתית כ"כ,
מחילה מראש, אבל אילו ידעתי שמדובר במורה של אחד מילדי הייתי מתחלחלת מהמבט הביקורתי הזה, גם אם הוא אינו משפיע על התנהגות המורה (מה שלא יתכן, בסופו של דבר...)

אולי מספיק להפוך את נקודת ההסתכלות, להבין שהאמת היא שכל ילד הוא נשמה טהורה ומאירה, זה לא פתגם זאת מציאות. אין דבר מתוק מילד יהודי.
השקר הוא דווקא המוזנחות, הבעיות הרגשיות, הטפשות ושאר הקשיים.
אלו זמניים, הנשמה היא נצחית.

אני מבין את האמוציות שעלולים לעלות מעצם השאלה
ולכן זו שאלה בפורום מורים ולא הורים
כך שאין לי צורך לתת הקדמה שאני מכיל ואוהב ומקדם בכל מקרה
השאלה היא על תגובה ספציפית! והמורים מבינים את זה לבד.

ולעצם העניין,
מעניין מה תגיבו אם ילד בכיתה של בנכם יציק לו, ישפיל אותו, יחטט לו בתיק באופן קבוע, ומידי פעם ישאיר על פניו צלקות, וכשתבקשו מהרב’ה לפעול בעניין הוא יאמר לכם: ’’בוודאי שאני מטפל!!! בכל פעם שהוא מכה את בנך אני יותר ויותר מפרגן לו ומקרב אותו’’...

אולי עכשיו יותר תבינו את השאלה שלי.
שמחתי לעזור.

 

[פונפונת]

אני מבין את האמוציות שעלולים לעלות מעצם השאלה
ולכן זו שאלה בפורום מורים ולא הורים
כך שאין לי צורך לתת הקדמה שאני מכיל ואוהב ומקדם בכל מקרה
השאלה היא על תגובה ספציפית! והמורים מבינים את זה לבד.

ולעצם העניין,
מעניין מה תגיבו אם ילד בכיתה של בנכם יציק לו, ישפיל אותו, יחטט לו בתיק באופן קבוע, ומידי פעם ישאיר על פניו צלקות, וכשתבקשו מהרב’ה לפעול בעניין הוא יאמר לכם: ’’בוודאי שאני מטפל!!! בכל פעם שהוא מכה את בנך אני יותר ויותר מפרגן לו ומקרב אותו’’...

אולי עכשיו יותר תבינו את השאלה שלי.
שמחתי לעזור.

תתפלא אבל לפרוגרס אין גבול, ע''ע עזה השמאל והאירופאים.
החרדים כמו תמיד ''יפגרו'' בזה 40 שנה אחרי כולם, לחינוך זה כבר נכנס כמו בתגובות כאן למעלה.

 

[*רות]

היהדות מלמדת אותנו שכל מידה ומידה צריך את דרך האמצע
ברור שלא רק לחבק ולהכיל ולחייך ולקרב ולהפציע בדרך

אבל איך אומרים - על כל "לא" תגיד 5 פעמים "כן"
אז על כל ההערה 1 שיהיה 2 מחמאות וקרוב

זה לא אומר שאפשר לעשות מה שבא
זה לא אומר שאין גבולות
אבל הגבול יכול להיות תוך כדי חיבוק

והגישה צריכה להיות במידה וכן בוחרים לשים גבול או להעניש
לא עונש כי מגיע לך ואתה חצוף ואתה חסר מידות
אלא עונש כי אני אוהב אותך ורוצה שתלמד להבא

 

[שימיגם]

היהדות מלמדת אותנו שכל מידה ומידה צריך את דרך האמצע
ברור שלא רק לחבק ולהכיל ולחייך ולקרב ולהפציע בדרך

אבל איך אומרים - על כל "לא" תגיד 5 פעמים "כן"
אז על כל ההערה 1 שיהיה 2 מחמאות וקרוב

זה לא אומר שאפשר לעשות מה שבא
זה לא אומר שאין גבולות
אבל הגבול יכול להיות תוך כדי חיבוק

והגישה צריכה להיות במידה וכן בוחרים לשים גבול או להעניש
לא עונש כי מגיע לך ואתה חצוף ואתה חסר מידות
אלא עונש כי אני אוהב אותך ורוצה שתלמד להבא

סיסמאות ... סיסמאות...

 

[שירה שקד]

ההיפך של אהבה זה שנאה.
ההיפך של גבולות זה מתירנות.
אהבה וגבולות - שניהם קריטיים בחינוך. לכל ילד. הם לא שני קצוות של סקאלה, והם לא סותרים זה את זה. שניהם צריכים להיות, ואף אחד מהם לא אמור לבוא על חשבון השני.

 

[רק אושר!]

יש כאן מישהו שמלמד בבתי’’ס של ’קירוב’
ויכול להאיר את עיני בשיטה המעצבנת שאם ילד מפריע
אז צריך לקרב אותו ולומר לו שאוהבים אותו וכמה שהוא מוצלח וחכם
ואם הוא גם מתחצף אז צריך עוד יותר לקרב אותו ולהגיד לו שאוהבים אותו וכמה שהוא מוצלח וחכם
ואם הוא גם מוזנח, טיפש, צריך לקחת כדור ולא לוקח - אז צריך עוד יותר לקרב אותו ולהגיד לו שאוהבים אותו וכמה שהוא מוצלח וחכם
ואם הוא ילד שהורס את הכיתה, מרביץ לחברים, ואמא שלו צועקת על המורה שהוא לא יודע לחנך והבן שלה היה הכי מוצלח בעולם עד שהמורה הגיע והרס אותו אז צריך לקרב אותו עוד יותר ועוד יותר ולומר לו שאוהבים אותו וכמה שהוא מוצלח וחכם

אז מה אני שואל?
איך חיים עם השקר הזה
תודה.

מכירה מקרוב ועובדת בזה ועדיין לא מסכימה עם צורת הניסוח וההתבטאות
אני אחרי שנה מורכבת עם כיתה קשה ועדיין גם בקיצוניות ראיתי טוב ויכולתי להחמיא המון!

ולתכלס, כי זה מה שעובד!תתחיל לריב עם הילד/הורה ותאבד אותו סופית... הוא פשוט יעבוד לביה"ס חילוני.
חשוב להציב גבולות ומשמעת כל הזמן אבל שיהיו עטופים במליון מחמאות ואהבה.

 

[160 איי קיו]

עצוב שיש הרואים באהבת הילד היפך חינוכו.
הלוא ההיפך הוא הנכון, מרוב אהבה לילד אנחנו רוצים שיגדל להיות אדם.
ואם יש צורך בכך, אצהיר שדברי לא נאמרו מכיסא משרדי מרופד כי אם ממקומי כאמא לילדים מאתגרים פחות או יותר וכמורה בדימוס.
אהבתי ועודני אוהבת את הילדים/ות העצלנים/ החוצפנים/ ההיפראקטיבים/ הפחות חכמים/ המתקשים חברתית,
ולא חושבת שיהיה מי שיטען שויתרתי להם.
דרשתי מהם ככל יכולתם, בהמון הערכה והכרה ביכולות שלהם.

 

[זאטוטה]

השקר היותר גדול הוא דווקא בבית ספר שהוא לא "קרוב"
אלא בית יעקב וככל שהוא יותר עמוק בבני ברק השקר מתעצם

אם הילדה תפריע ותתחצף יסתכלו דבר ראשון על צבע הפנים והשיער
ואז על צבע החולצה של האבא ומה הוא עושה

אם זו ילדה בלונדינית שאמא שלה חברה של המנהלת או שאבא שלה לובש פראק - יאשימו משהי אחרת שהצבע שלה שונה ואבא שלה לומד בכולל אנונימי של ספרדים
ואם זאת ילדה שאבא שלה (ה"י) עובד לפרנסתו ועוד יותר (ה"י ויציל) הוא מתקין מזגנים - יעיפו אותה והתעללו בה עד שתשתגע (בכל מקרה יאשימו אותה, גם אם המופרעת הראשית היא הבת הבלונדינית של הראש כוילל)

אוי...
כמה אני אוהבת את אלו שבכל נושא קשור או לא קשור יעלו עוד פעם את השקר הזה
כל כך לא נכון, כל כך לא קשור וכל כך נחיתי
אנשים תתקדמו...
חבל לדשדש כל פעם באותו שקר

 

[שימיגם]

מכירה מקרוב ועובדת בזה ועדיין לא מסכימה עם צורת הניסוח וההתבטאות
אני אחרי שנה מורכבת עם כיתה קשה ועדיין גם בקיצוניות ראיתי טוב ויכולתי להחמיא המון!

ולתכלס, כי זה מה שעובד!תתחיל לריב עם הילד/הורה ותאבד אותו סופית... הוא פשוט יעבוד לביה"ס חילוני.
חשוב להציב גבולות ומשמעת כל הזמן אבל שיהיו עטופים במליון מחמאות ואהבה.

שימו לב לניסוח
’’להגיד לו ש... ולהגיד לו ש....’’
הדיון הוא לא על אם באמת לאהוב או לא ח’’ו
אלא, שמרגילים את הילדים שלעולם הם לא יקבלו גערה
אף פעם לא יקבלו עונש משמעותי
וכשההורים שלהם מצטרפים לחגיגה אז בכלל המורה הופך להיות חותמת גומי בצורת סמיילי...

ופתאום קורה שהילדים הכי מטורפים מקבלים את כל היחס והפירגונים
והילדים המחונכים והרציניים נשארים בשוליים
פלא שבציבור הכללי מי שישר ונורמאלי ומוכשר נחשב חנון ומסכן, ומי שאלים, רחובי, חוצפן ואגואיסט נחשב ’אחלה גבר’??!!

 

[GITARIST]

מבין השורות נשמע הרבה כאב

מציעה לשמוע הרצאות של הרב יעקבזון בנושא משמעת

נשמע שהוא מחפש משהו
אולי באמת צומי?
ואז הגישה של אהבה יחד עם משמעת תהיה נכונה במיקרה הזה?

 

[שוברת שתיקה]

בבית ספר של קירוב בהחלט ניתן לחנך לגבולות וגם להביא את ההורים לשת"פ על מלא
רק חובה לדעת איך לגשת/ להנגיש להורה ולילד.
כשזה מגיע מתוך מקום אוהב ואכפתי - ההורה מרגיש ושותף מלא לתהליך.
ההורים מכירים טוב את הילד וישמחו לעזור לו ולעצמם.
בפועל איך עושים? יוצרים קשר טוב עם ההורים מהתחלה, שולחים פתקי נחת על מה שכן טוב, מתקשרים להחמיא..
וכשיש בעיה וכבר אתה בקשר חברי זה הרבה יותר פשוט כי ההורים סומכים עליך ולא מרגישים מותקפים.
אתה משתף אותם (כביכול מתייעץ..) כחבר וכמורה אכפתי במה שקרה וביחד אתם עוזרים לילד.
אצל כל ילד בבית ספר קירוב חשוב ביותר הקשר החם עם ההורים גם אם מדובר בילד טוב.

 

[מה אני מבקש מכם]

אני גם בבי"ס קירוב וההתנהלות לא ככה בכלל.
מכילים ואוהבים מאוד וזה לא קשור.
התנהגת לא בסדר- יש תוצאה למעשה שלך.
אני אוהבת אותך מאוד אבל כדי שפעם הבאה תזכרי שלא מתנהגים כך אז- 1,2,3...
משתדלים מאוד לתת עונש מידתי ואפילו סיבה ותוצאה. (הפרעת לכיתה ללמוד- תישארי בהפסקה, לא למדת בשיעור- תבחני מחר על החומר, לא כתבת במחברת- תעתיקי פעמיים).
הילדים מבינים מעצמם והגדולים יודעים גם להגיד שהעונש הגיע להם, בתנאי שהם יודעים שהמורה שמולם אוהבת אותם ואכפת לה מהם.

 

[מקצה הארץ-:)]

@שימיגם מבין אותך לגמרי. זה מעצבן ומתסיס..
אבל..
אפשר לומר הרבה תשובות הגיגים ורעיונות,
אך בתור בחור חכם עם ראש על הכתפיים, אומר לך,
שכיון ומדובר כאן בנפשות, ובדורות של נפשות שיבואו אחריו (ואולי גם לצידו), כדאי ראוי נכון וחובה קדושה להתייעץ עם מי שגדול, ומבין בתחום, ע"מ שלא נכשל ולא נכלם בזה ובבא.