- הוסף לסימניות
- #21
האמת שגם סבא שלי עבד בהתחלה עד שהרגיש בשל ועם רצון חזק לשבת בכולל וללמודסוגי אנשים נראה לי
וחוצמזה שפעם לא היה סמארטפונים וכו' אז לאנשים היה מאד קל להתנתק יום שלם...
האמת שגם סבא שלי עבד בהתחלה עד שהרגיש בשל ועם רצון חזק לשבת בכולל וללמודסוגי אנשים נראה לי
וחוצמזה שפעם לא היה סמארטפונים וכו' אז לאנשים היה מאד קל להתנתק יום שלם...
יש נקודה מסוימת שאני חושב שבה החוזרים בתשובה נופלים (פוליטית תדמיתית).אגב עם האשכול הזה, הבנתי שהיום לא ממליצים לבעלי תשובה לעשות שינוי דרסטי מידי (כמו כולל יום שלם). ולעומת זאת יש את הדור של הרב אורי זוהר זצ"ל וכו', שממש נהיו אברכים והתנתקו מהכל. האם זה נכון ומה בעצם השתנה פה בין הדור הקודם להיום
האמת שכתבתי מהר מאוד, ולא הספקתי לערוך ולבדוק את הניואנסים, ועכשיו עברתי שוב ויתכן שאתה צודקלמה זה נשמע לי טיפה מתנשא? הדברים נכונים מאד, אבל אולי אפשר טיפה לעדן את הנוסח
זה הסיבה שאני מעריך הרבה יותר את ישיבת "אחינו" ואת בתי הספר של ה"קירוב", ברגע שילד או אפילו נער גדל בתוך סביבה חרדית, הוא יקלוט את כל הניואנסים בקלות וכשהוא ייכנס ליש"ג הוא יהיה ממש בחור סטנדרטי ואפילו מהמצוינים, זה בהדרגה וזה עובד. אני מכיר בחורים שלמדו ב"אחינו" וממש אי אפשר להבחין בהבדל בינם לבין החברותא שלהם (והם אפילו יהיו יותר מוצלחים ממנו).אשכול מעניין. חשוב לי להוסיף כמה דברים, מנקודת הראייה שלי - כמי שעוסק בקירוב רחוקים ומקדיש לזה הרבה מזמנו.
ההיכרות שלי עם הנושא קצת שונה, ויש לי - כמובן, אינסוף עצות שלדעתי יכולות להועיל, אבל אני רוצה להתמקד בנקודה אחת מאוד חשובה.
חשוב לי לומר, שהדעה שלי עלולה להישמע לא פופולרית, וגם לא נעימה לאוזן החרדית הקלאסית. יחד עם זאת חשוב לי לומר, שהפעילות שלי היא ממוסדת, ואת ההנחיות קובעים גדולי ישראל.
הנקודה שחשובה מאוד לדעתי - היא הריכוך של הבום.
יש סטיגמות על חוזרים בתשובה. רובן לא נכונות. אבל אין להכחיש שהם עלולים להיראות בתחילת דרכם קצת מוזרים, במיוחד בנוף החרדי האותנטי. כחרדים - אנחנו מחונכים להיזהר מחריגות התנהגותיות שלא תואמות את השקפת העולם שלנו, וזה גורם נזק לכל הצדדים. לנו, כי מצוות שבין אדם לחברו הן לא המלצה, ולהם - כי הגישה לא מובנת, וקשה להם לתפוס ניואנסים.
חשוב להבהיר. הרבה מהחוזרים בתשובה, הם אנשים בוגרים ורציניים. אנשים שיש להם עבודה ומעמד. אנשים שהיחס אליהם - גם מצידנו, האברכים, היה יחס של כבוד והערכה. הם מתקרבים צעד, ועוד אחד, ועוד אחד, ואז - יום אחד, הם עושים את המעבר (בדרך כלל זה מתבטא בשינוי לבוש, אבל זה קיצוני יותר במעבר למקום חרדי יותר), ופתאום - בום. הם יורדים לשולי החברה, כועסים עליהם כשהם מתקשים להתמזג עם כולם, מעבירים עליהם ביקורת, ובדרך כלל - הם ירגישו שהצעד היה מוקדם מדי.
גם מצידם - יש לא מעט טעויות. הגדולה מכולם - היא הניסיון לראות את העולם דרך משקפיים רוחניות. קשה להם לראות מחזות שגרתיים, כמו חרדים שדואגים לחיצוניות שלהם, או מדברים בצורה שלדעתם לא הולמת. קל להבין, מה עובר עליהם בתקופה הקריטית הזו. מצד אחד - ביקורת על ניואנסים. מצד שני - אפס התחשבות בתובנות הרוחניות שלהם. המשמעות מבחינתם היא - שהציבור החרדי הוא לא מה שהוא נראה מבחוץ. מהר מאוד, המסקנה שלהם עלולה להיות - שהציבור החרדי, הוא רדוד. ציבור שמתעסק בצבע של גרביים ולא באמונה ותיקון המידות.
יש שעוברים את התהליך הזה איכשהו, ומבינים מתישהו - שהחיים הם מורכבים יותר ממה שנראה בהתבוננות ראשונית. אלו, אמנם יישארו לנצח עם התווית, אבל הם לפחות יישארו. בניגוד אליהם, יש את אלו שנשברים, ויש גם תופעה אחרת - לא פחות חמורה, שגם אותה אנחנו רואים. היא מתבטאת בכך, שהחוזר הטרי בתשובה - מגיע למסקנה, שאין אמת בעולם, ושהבריות כולן רודפות אחר השקר ושבויות בקליפות (המילים האחרונות, הן תמרור אזהרה מהבהב). במקרה הזה, עלול החזב״ת הטרי לצאת לדרך משלו, והוא מאבד אמון בכולם. כך, הוא מסוגל להופיע פתאום בבגדים חריגים - או להתעסק בספרות קבלית, שהוא רחוק מלהבין אותה כרחוק האברך החרדי מעולם הבילויים החילוני. הנזק - למותר לציין, כפול. הוא סובל, כי אם בתחילה הוא היה מוזר - בצעדים האלו הוא כבר יהפוך למנודה. מהצד השני, בעיניו - כולם פגומים ובעלי תאוות, והוא לא מוכן לקבל מאיש. הסוף - אם אתם שואלים, הוא משבר רציני שלא כולם שורדים אותו.
אז מה הפיתרון?!
התשובה לכך לא פשוטה, אבל היא עובדת. הדבר הטוב ביותר שאפשר להציע לחוזר בתשובה בתחילת דרכו, הוא - להמתין עם הניסיון להשתלב.
חוזר בתשובה בתחילת דרכו, לא אמור לעבור מיד לבני ברק או למודיעין עילית. גם לא ללבוש כובע וחליפה ולהתחיל במסלול של לימוד יום שלם. הוא לא כשיר לכך, וגם אם יש אחד ממיליון שכן - זה לא הוגן כלפי המשפחה, וזה מרחיק אותם. המסלול צריך להיות מדורג ואיטי. תחילה - מוסדות. ילדים במוסדות תורניים - זו הבטחה שהדור הבא כבר ייראה אחרת. הילדים שלו כבר יתחנכו ויגדלו על הניואנסים שהוא לא יצליח להכיר, והם אלו שיהפכו את האווירה לתורנית. שלב שני - הגבלה של טכנולוגיה. חסימה מעולה לכל הטלפונים (את זה אנחנו עושים בייעוץ עם אחד מהפוסקים הגדולים - כי המתקרב עדיין לא מפסיק את העבודה שלו, אבל היתרים כאלו - גדולים עלינו). עידוד להצטרפות לשיעורי תורה, ובעיקר - קשר ישיר עם מורה הוראה צעיר וכריזמטי שיודע להתנהל ברגישות במקרים מעין אלו, ולא להיבהל כששואלים אותו שאלות מורכבות.
מתי הוא יהיה אברך?! - לא בטוח שהוא יהיה. אין איסור לאדם להתפרנס, והוא קובע עיתים לתורה. האנשים האלו - מסוגלים לסיים ש״ס במסלול הדף היומי, ולהישאר צנועים - מתוך הערכה אמיתית ללומדי התורה. אנשים מהסוג הזה - נשארים במקום שלהם, בעבודה, במציאות המוכרת. הם לא מתערערים. בבין הזמנים הם באים ללמוד בבית המדרש, ובאופן כללי - הם חיים את חייהם, רק שבשונה מהעבר - הם עושים את זה מתוך אמונה אמיתית בדרך שלהם, וקיום של תורה ומצוות. למעשה, במקרה הזה - אנחנו מוצאים את עצמנו לא פעם מתחזקים מהם. הידיעה שאין כאן תחרות, ויש הערכה הדדית - מאפשרים לנו לקבל מהם. דרך אגב: הם האנשים שעושים הכי הרבה בשביל להביא אחרים לשיעורים ולפעילויות. הם הנציגים שלנו - במקומות העבודה, או בקרב המשפחה המורחבת.
ומה עם המוסדות של הילדים?! שאלה טובה. אתם בוודאי מבינים, שהרף לקבלה של תלמיד בתלמוד תורה בעיר חרדית, שונה מהרף בעיר חילונית - שם נשאר אותו אדם עם משפחתו וילדיו. בדרך כלל, תספיק המלצה של הרב המלווה, יחד עם בירור מקיף לגבי הבית והמשפחה. במידה והמשפחה שומרת תורה ומצוות, אין בבית מדיה מסוגים שונים, והאב קובע עיתים לתורה - אין סיבה שהוא לא יתקבל.
אם התלמיד יהיה טוב - אין סיבה שהוא לא ימשיך לישיבה קטנה טובה. בסופו של דבר, ואני אומר זאת מניסיון, הישיבות הטובות - מקבלות את המידע מהרבנים בתלמוד תורה, וגם אם זה יהיה מכשול בישיבה אחת או שתים - בסוף תימצא לו ישיבה טובה. כך, אותו אב שבצעירותו יכול היה להפוך לזבוב על הקיר בעיר חרדית, הופך להיות איש גאה ומאושר, עם משפחה של תלמידי חכמים, שבסופו של דבר משפיעה על הבית כולו.
המציאות שתיארתי, היא לא דמיונית. אני מכיר באופן אישי אנשים שעשו כך, בין הגילאים 20 - 30, והיום - יש סביבם משפחה חרדית לתפארת. אני מכיר גם כאלו שהתחילו תהליך, ואני רואה את הכיוון שאליו זה הולך, ולעומת זאת - ראיתי מקרים של מי שערער את כל שגרת חייו, ואני יכול לומר בוודאות - שאף פעם זה לא נגמר טוב. גם אם הוא עצמו יצא מזה בצורה נורמלית - המשפחה התפרקה או התנתקה.
כתבתי את הדברים בקיצור רב, כי יש בזה עוד הרבה מה לדון, להבהיר, לחקור ולחפור. אני מקווה שהקוראים יבינו לבד גם את הנקודות שלא כתבתי, ואני מתנצל מראש על כך שלא הקפתי את הנושא מכל כיוון שהוא.
מנסיון אישי - הצד החרדי מבית צריך להיות מאד מאד בשל לזה, ולדעת למה הוא נכנס.קופצת על האשכול-
מעניין אותי לשמוע את דעתכם- בעלי תשובה והחרדים מבית.
האם נכון וכדאי להתחתן בעלי תשובה עם חרדים מבית או דווקא לשלב.
(אני לא מדברת על ילדים של בעלי תשובה אלא על אלה שחזרו בתשובה בעצמם)
האם נכון להם להשתדך עם חרדיים מבית?
כמה הפערי מנטליות תשפיע בזוגיות כזו?
ההתמודדות עם המשפחות?
האם יש הבדל עם בין חוזר בתשובה שמתחתן עם חרדית מבית- שזה מאוד מצוי.
לבין חוזרת בתשובה שמתחנת עם חרדי מבית.
(אל תכנסו לעניין השקפתי שזיווג זה משמיים וה' מחליט- זה ברור אבל בכל אופן אשמח לשמוע את דעתכם)
תלוי מאד איפה חזר בתשובה, ובאיזה גיל, האם יש לו עבודה מסודרת, מה סוג הישיבה והסגנון שהיה בהאגב עם האשכול הזה, הבנתי שהיום לא ממליצים לבעלי תשובה לעשות שינוי דרסטי מידי (כמו כולל יום שלם). ולעומת זאת יש את הדור של הרב אורי זוהר זצ"ל וכו', שממש נהיו אברכים והתנתקו מהכל. האם זה נכון ומה בעצם השתנה פה בין הדור הקודם להיום
www.prog.co.il
יש קישור לאשכול שננעל? חשוב לי לקרוא אותו
ככה בערך גם היה אצלנו. אבל לדעתי זה קצת שונה בין לגור בעיר חרדית בתור משפחה של חוזרים בתשובה/ חוזרת בתשובה לבין לגור בעיר חילונית.בלת"ק
ההורים שלי גם חוזרים בתשובה,
רק שהם פשוט ידעו איך לעשות את זה...
או יותר נכון- איך לא לעשות את זה.
שניהם עובדים במשרות חשובות מאד אבל מאד לא מקובלות בציבור החרדי
והישיבות הכי טובות!! והסמינרים הכי טובים!
רודפים אחרי אחים שלי בישיבות והבנות בסמינרים.
ועכשיו כמה דוג' מחי היומיום-
יש קשר עם הסבים והסבתות אבל כמובן שלידנו הם כמעט בלי פלאפון ולא מדברים על ... לידנו
וכמובן שלא מתווכחים בהשקפות
לגבי הדודים והבני דודים-
כמעט ולא, וזה לא מפריע לנו בכלל, אולי להם
שהם היו קטנים היה צריך להזהיר אותנו מהם ומהשטויות שלהם,
(וגם אותם- הם בחיים לא מוציאים פלאפונים לידנו, אין מילים לא טובות,
יש לסבתא שלנו בריכה- וגם הקטנות נכנסות בלבוש צנוע ממש, הם לא באים בחוסר צניעות וכדו')
אבל ככל שהם גדלים אוטומטית "תפסנו מרחק"-
מעצמינו, זה פשוט מפחיד להיות לידם
ולפני גיל 9 הובהר להם עניין הנגיעות טוב טוב
אנחנו לא הולכים אליהם לבד בשופ"א
כמעט לא מגיעים לשבתות, אין- מצב שהם יגיעו בלבוש לא צנוע!!
יש לנו בחורי ישיבות בבית!
הם נותנים לנו כסף ואנחנו אומרים תודה רבה ואין עוד סבא וסבתא כאלה בעולם
לפני חודשיים היה לנו חתונה של דוד חילוני גמור
קנינו בגדים חדשים, תסרוקות, תכשיטים,
היינו בצילומים, בחופה,
5 דקות ריקודים ששמו בשבילנו שירי תרפפ"ו (כי הרבית...)
ולא משנה שזה היה מצחיק לראות את כל החילונים מקפצים בהלהבות "מראה כהןןןן"
וכמובן ששמו מין מחיצה
וברגע שהיא נפרצה והתחילו שירי ד' ישמור
אנחנו היינו בחוץ
זה הבעיה שלהם
הם רוצים אותנו בחתונות ובאירועים- שיכבדו.
ודרך אגב- הם מכבדים יופי, כי אנחנו חשובים להם, והם יודעים שאם לא יהיה שם לפי הכשרויות ורוח ההלכה שאנחנו מבקשים- אנחנו פשוט לא נהיה.
ועוד דוגמא- בבר מצוות-
(כפרה על הבר מצווה אבל בסדר)
אנחנו פשוט יושבים בשולחן בצד, עם אוכל משלנו, רק המשפחה שלנו שברוך ד' ממלאת להם חצי אולם והכל טוב
לגבי האיפון-
הם כן מכניסים אלינו (אחרי הכל זה החמצן...) אנחנו לא נוגעים לא מסתכלים
(סתם משהו חמוד-
הלכנו לנחם לפני כמה זמן את אחד הצדדים ואחת הדודות שהתלהבה לראות חרדי אמיתי
רצתה להצטלם עם אחותי בת 6 ואחותי עשתה לה כזה פרצוף ולא הסתכלה לפלאפון
ואז היא באה אלי "מה עשיתי לא בסדר? מה יש איזשיא בעיה? למה היא עשתה כזה פרצוף"? התגאתי
תכלס---
אנחנו מאד מכבדים אותם
מתקשרים אליהם כל שבוע, אוהבים אותם ומביאים להם הכי הרבה נחת
(עד שסבא שלי מברך את אח שלי ביש"ג "שתהיה טייס מצליח")
אבל מאד שומרים מרחק
ובלב מרחמים לראות את ההבדלים בין הילדים הטהורים שלנו, העדינות שלהם, השקט והרוגע
(אנחנו גדולים מהם במספר פי כמה וכמה והם עושים יותר רעש ממנו פי כמה וכמה)
לילדים ה.. שלהם
ולא רק
ואיך להקנות ערכים-
הפוך,
ההורים שלי שהיו שם,ואנחנו שמכירים יותר מכל חרדי אחר מה זה חילוני
יכולים להסביר לילדים שלנו, יכולים להדגים ולהראות להם הרבה יותר בקלות מה זה
"אשר בחר בנו..."
בהצלחה וסליחה על האורך![]()
לא הייתי אומרת יורדים אלא מחפשים את עצמם בעולם שהם מכירים את שני גווניו...זה נכון שהרבה פעמים דור שני לבעלי תשובה יורדים מהדרך?
גם במשחות גדולות וכו' זה היה..אשמח לשמוע ממי שמנוסה בעניין--
מה עם הבדידות המשפחתית? שאין את מי להזמין, אין למי ללכת בעיקר בחגים, ובעיקר משפחות קטנות... והניתוק מכל ה"חגיגות" של בני הדודים וכו....
אני מקומות שעשו את זה ופשוט יצא גרוענקודה די חשובה שחשבתי שמציקה לבעלי תשובה, זה שהציבור החרדי לא תמיד מושלם ב100% אז אולי נסתגר בתוך עצמנו ונקים זרם חדש של שומרי תומ"צ.
אבל צריך להבין שבסוף, הציבור החרדי ספג דור אחרי דור את ערכי היהדות בלי נתק, ולא שווה להתנתק ממנו.
אז מה בעצם, להיות חלק מהציבור החרדי, ובשולחן שבת לחנך את הילדים נגד ה"מלומדה" שיש בחרדיות, בדיוק כמו שנחנך לשמירת שבת וברכה בכוונה. (כמובן שלא מייד נכנסים לגור בתוך עיר חרדית עם כל הבלאגן שם, אבל אחרי כמה שנים, בהכוונת רב, לעשות צעדים בדרך להיכנס לתוך הציבור.)
זה נכון שהרבה פעמים דור שני לבעלי תשובה יורדים מהדרך?
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
חלה שגיאה בשליחה. נסו שוב!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
תהילים פרק כד
אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
הנושאים החמים