התייעצות מכירים את זה שפתאום תוקף אתכם פחדים או חרדות ???

  • הוסף לסימניות
  • #21
השאלה הראשונה היא: האם זה פוגע באיכות החיים?
השאלה השניה: עד כמה?
אם זה פוגם מאד, ניתן לבחור אחת משתי דרכים:

1. לפנות למטפל מורשה בלבדדדדד!!!!!! שזה אומר עו"ס קליני-תואר שני בעבודה סוציאלית, או תואר שני בפסיכודרמה, או פסיכולוג. לנסות תקופה של שיחות ולבדוק אחרי כשלושה חודשים מהמצב והאם יש שיפור.
מטפלים בשיטות שונות זה יפה, וזה מאד משנה מה מקור החרדות בשביל לדעת איזה טיפול יעזור. אבל רק כשזה בנוסף להכשרה כנ"ל! לא להקל בזה!

2. לפנות לרופא משפחה ולפרט לו את כל התסמינים שאתה חווה. יתכן שהוא ירשום לך תרופה בעצמו (אני לא זוכרת מה רופא משפחה מורשה לתת), או, ועדיף אפילו, יפנה אותך לפסיכיאטר שיוכל לתת תרופה מדוייקת ומותאמת יותר. מומלץ לבדוק היטב לפני ההחלטה על התרופה מה תופעות הלואי ומה תהליך ההשפעה כדי להיות מוכן לתקופת ההסתגלות וכדומה.

כדאי מאד לשתף מישהו קרוב שאכפת לו בכל התהליך, זה יוצר הרגשה בטוחה ובעצמו חלק מהריפוי.

בהצלחה רבה!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
ככלל, לא חושב שזה המקום לשאלות ובוודאי אם גם שואלים על כדורים.
על חרדה כל פסיכולוג או מטפל נפשי יכול לעזור, כדורים רק פסיכיאטר יכול לתת.
הדבר הכי חשוב, וכבר כתבו את זה קודמיי, שאם זה לא מפריע להתנהלות היומיומית, אין צורך בטיפולים מרחיקי לכת ובוודאי שלא כדורים.
יש תרגילים פשוט כמו נשימות וספורט שמועילים מאד.
אבל הכי חשוב - לא להכנס לחרדה מהחרדה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
מניסיון כמטפל, סי בי טי , הכי עוזר במצבים כאלו
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
מניסיון כמטפל, סי בי טי , הכי עוזר במצבים כאלו
אם יש לך ניסיון כמטפל, אני מופתעת שעל סמך 2 שורות אתה כבר יודע מה הבעיה ומה הכי עוזר לה.
חסרים כאן המון פרטים, כמו ממה החרדה, כמה זמן, באיזו עוצמה, על מה זה יושב.
אני מאמינה גדולה ב CBT, אבל מכאן ועד לקבוע כ"כ מהר - יש דרך
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
השאלה הראשונה היא: האם זה פוגע באיכות החיים?
השאלה השניה: עד כמה?
אם זה פוגם מאד, ניתן לבחור אחת משתי דרכים:

1. לפנות למטפל מורשה בלבדדדדד!!!!!! שזה אומר עו"ס קליני-תואר שני בעבודה סוציאלית, או תואר שני בפסיכודרמה, או פסיכולוג. לנסות תקופה של שיחות ולבדוק אחרי כשלושה חודשים מהמצב והאם יש שיפור.
מטפלים בשיטות שונות זה יפה, וזה מאד משנה מה מקור החרדות בשביל לדעת איזה טיפול יעזור. אבל רק כשזה בנוסף להכשרה כנ"ל! לא להקל בזה!

2. לפנות לרופא משפחה ולפרט לו את כל התסמינים שאתה חווה. יתכן שהוא ירשום לך תרופה בעצמו (אני לא זוכרת מה רופא משפחה מורשה לתת), או, ועדיף אפילו, יפנה אותך לפסיכיאטר שיוכל לתת תרופה מדוייקת ומותאמת יותר. מומלץ לבדוק היטב לפני ההחלטה על התרופה מה תופעות הלואי ומה תהליך ההשפעה כדי להיות מוכן לתקופת ההסתגלות וכדומה.

כדאי מאד לשתף מישהו קרוב שאכפת לו בכל התהליך, זה יוצר הרגשה בטוחה ובעצמו חלק מהריפוי.

בהצלחה רבה!!
לפעמים כל המטפלים עם התארים המפונפנים גורמים רק לנזק למרות הידע שלהם.
צריך להתפלל למטפל עם סייעתא דשמייא.
זה הכי חשוב!
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
עיצות בזמן התקף חרדה:
לעמוד יחף על הריצפה
לנשום נשימות עמוקות ולהוציא את האויר לאט
אפשר לגרגר מלח מתחת הלשון כדקה.
לתרגל נשימות עמוקות גם בזמני רוגע, כשקמים בבוקר ולפני שהולכים לישון.


מבחינה רוחנית
להקפיד ליטול ידיים בבוקר סמוך למיטה-
החזו"א אמר: קדושה וטהרה=רוגע ושלווה.

מומלץ מאד לקבל עיצה וכמובן ברכה מגדול בישראל כי בסופו של דבר חרדה זה מהנשמה, אז התיקון הוא לנשמה ואז היא נרגעת.

אמן שיהיה לכם רוגע ושלווה כל הימים
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
לפעמים כל המטפלים עם התארים המפונפנים גורמים רק לנזק למרות הידע שלהם.
צריך להתפלל למטפל עם סייעתא דשמייא.
זה הכי חשוב!
נכון מאוד. "תואר מפונפן" לא שווה בהכרח מטפל מוצלח, וחובה לברר היטב.
אבל ללכת למישהו שלמד קורסון של שנה (במקרה הטוב) וחושב שבגלל זה הוא יכול לטפל בנפש - מסוכן ועם הרבה יותר סיכוי להזיק, והעניין כבר נטחן בעשרות אשכולות כאן בפורום לכל המתעניין
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
לפעמים כל המטפלים עם התארים המפונפנים גורמים רק לנזק למרות הידע שלהם.
צריך להתפלל למטפל עם סייעתא דשמייא.
זה הכי חשוב!
תפילה צריך תמיד. נקודה.
לפעמים גם רופא ילדים טועה באבחנה או בטיפול. זו לא סיבה ללכת בפעם הבאה לשכנה שתבדוק את הגרון של הילד, למרות שהיא מנוסה וגידלה 15 ילדים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
נכון, הנושא הזה כבר כילה גיליונות רבים וכנראה שכל אחד יודע מהי התשובה הנכונה עבורו.
מה שבטוח, שצריך מטפל - כלשהו, העיקר שיהיה מטפל טוב עם סייעתא דשמייא.
ועוד דבר שבטוח צריך, זה מטפלים שירגיעו את הציבור, שלא על כל חרדה קופצים לכדורים.
הדור שלנו חלש, אין לו כח לעבוד - רוצים כדור של זבנג וגמרנו.
או שזה נובע פשוט מחוסר ידע וחרדה מחרדה...?
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
אם הכיוון הוא להיעזר בכדורים, תמיד מומלץ ללכת לפסיכיאטר. יש מחקרים וחידושים בתחום הזה כל הזמן ופסיכיאטר מכיר אותם ויכול בס"ד לרשום תרופה מדוייקת ומותאמת. הוא יודע מה לשאול ויתחשב בכל השיקולים כולל תופעות לואי, מצבים מיוחדים לנשים וכולי.
אחר כך רופא משפחה ימשיך להוציא מרשמים לפי מה שהפסיכיאטר רשם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
בלת"ק
גילוי נאות, אני מגיבה בתור עו"ס קלינית
הצגת כותרת של בעיה משמעותית- חרדות, פחדים ותגובה גופנית
ופיתרון זמין של כדורים או משהו אחר כדי לסלק את החרדות.
אמנם, עשית דרך יפה בכך שהגעת להכיר את הבעיה, אבל יש דרך ארוכה נוספת עד לבחירת הפתרון.

בתור התחלה, כדאי שתשאל את עצמך-
מה התדירות של החרדות הללו
מה משך תחושת החרדה בכל פעם (10 דקות/ חצי שעה/ כמה שעות?)
כיצד הם מתבטאים בגוף (כתבת- דופק וזיעה . האם יש עוד משהו?)
האם זה צף סביב משהו או מישהו מסוים?
האם יש לחרדות הללו רגשות נלווים או מחשבות נלוות? אולי זכרונות שצפים סביב זה?
עד כמה החרדות הללו משפיעים על התפקוד שלך, האם זה מנטרל אותך, האם אתה יכול לחזור לתפקוד אחר כך ותוך כמה זמן?
איך ה"התקפים" הללו מסתיימים בד"כ? עוברים לבד/ בעזרת משהו חיצוני וכד' ?

הייתי ממליצה לך לנהל יומן מעקב של כמה שבועות.
כל פעם שאתה חווה משהו כזה
תפתח עמוד חדש במחברת ותענה לעצמך על השאלות הללו. ואם יש לך פרטים נוספים, תציין גם אותם.
לאחר תקופה, תוכל לראות האם יש תשובות שחוזרות על עצמן .
מאמינה שעם הזמן יהיה לך יותר מידע על מה שקורה לך ואולי תתקדם בדרך של הבנת הבעיה
וממילא יהיה יותר אפשרי להתאים את סוג הטיפול ולאחר מכן את הפתרון.



בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
לגבי הכדורים אם החרדה ברמה שהיא משתקת אין שום סיבה להימנע מכדורים זה כמו שיכאב הראש ולא ייקחו אקמול.... סתם סבל מיותר! כמובן שהכל חייב להיות עם עצת רופא וכו'.... אבל חשוב לציין שום כדור אינו תחליף לטיפול עם איש מקצוע!!!! לא משנה איך יקראו לטיפול כל אחד עוזר לו משהו אחר...
אם הם הופיעו ממש פתאום ולא היה שום אירוע חריג כדאי לעשות גם בדיקות דם סתם בשביל הרוגע הנפשי (יש כל כך הרבה מצבים גופניים שגורמים לחרדות אז מומלץ לשלול...)
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #35
נכתב ע"י amaizing:
ציפרלקס נותנים בד''כ לסכיזופרניה, או למחלות נפש יותר מורכבות
אבל אם החרדה היא בגבול הסבירות, הכוונה לא פוגע בתפקוד הבסיסי, היומיומי
מאוד לא מומלץ לרוץ לכדורים שממסטלים וממכרים,
שטות
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
לגבי הכדורים אם החרדה ברמה שהיא משתקת אין שום סיבה להימנע מכדורים זה כמו שיכאב הראש ולא ייקחו אקמול.... סתם סבל מיותר! כמובן שהכל חייב להיות עם עצת רופא וכו'.... אבל חשוב לציין שום כדור אינו תחליף לטיפול עם איש מקצוע!!!! לא משנה איך יקראו לטיפול כל אחד עוזר לו משהו אחר...
אם הם הופיעו ממש פתאום ולא היה שום אירוע חריג כדאי לעשות גם בדיקות דם סתם בשביל הרוגע הנפשי (יש כל כך הרבה מצבים גופניים שגורמים לחרדות אז מומלץ לשלול...)
כמו שאמרת על מי שכמו שכואב לו הראש והוא לא ייקח אקמול זה מזכיר לי שיש אנשים טיפשים שחושבים שפדיחות לקחת כדורים כי יזלזלו בהם- הם לא מטפלים בעצמם ולדעתי הכי צריך לזלזל במי שלא מטפל בעצמו ומזניח ת'צמו - נקודה למחשבה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
הי
מכירה מישהי ממש מיוחדת, עם תוצאות פשוט מדהימות.
אני הלכתי אליה למשהו אחר, אבל אני 99% שהיא יכולה לעזור גם במקרה שלך,
לא טיפול שמדברים בו או משהו כזה - היא עובדת עלייך.
היא גם אומרת שהיא לא תחליף לרופא, אבל תכלס רואים את התוצאות בשטח..
ממליצה עליה מאוד.
תפני אליי באישי אני ימסור לך את הפרטים שלה.
בכל אופן תצליחי בכל מה שתעשי! רק בריאות!
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
לא שטות, רק טעות,
נכון טעיתי, מיועד יותר לדיכאון חרדות וגם לocd
וכן מי שלא חייב בהדגשה על לא חייב, ממש לא רץ לקחת כדורים מכל סוג שהוא,
כמעט כל התרופות שלוקחים אותם תקןפה בקביעות, ממכרת במידה זו או אחרת
אין תרופות קסם
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
לכל אלו שנוטלים פה בקלילות על כדורים,
בשידוכים נגיד, אתם מעדכנים על הכדורים הפסיכיאטרים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
לכל אלו שנוטלים פה בקלילות על כדורים,
בשידוכים נגיד, אתם מעדכנים על הכדורים הפסיכיאטרים?
א. זה לכל החיים זה לתקופות קשות ועם טיפול מקצועי נכון עוברים אותם... אז אם בשידוכים כבר לא לוקחים אז אין שום סיבה לספר זה לא "באג"
ב. אם לוקחים אז כן אמורים לספר זה לא משהו שצריך להתביש בו לדעתי כמו שאנשים שחסר להם ברזל לוקחים ברזל אנשים שחסר להם הורמונים שמפרישים רוגע או עוברים תקופות לא קלות צריכים תוספת... זה הכל.
למרות שאני יודעת שרובם מסתירים כי רב הציבור החרדי מתיחס לזה כאל מום לצערינו....
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
הסיפור, כמובן, הוא המלצה בלבד ולהמחשת הטעם.
אני עומד בתחנה, מחכה לאוטובוס. עוד לפני שיצאתי מהבית ידעתי שאני יוצא על 50% - 50% - או שיגיע או שיבריז - והוא בחר באופציה השנייה, אין הסבר אחר לכך שפתאום הקו נעלם מהמסך והבא בעוד 25 דקות. מתוסכל וממהר, אני עורך ניתוח מצב זריז: לחכות לאוטובוס הבא, שגם הוא יחליט בכוחות עצמו אם שווה לו לצאת, לעצור טרמפ או לקחת מונית. מונית היא האופציה הפחות משתלמת מבחינת הכיס, ואני מושיט את ידי, מקווה שמישהו יסכים לעצור ברחוב הזה, ששמו מזמן נמצא רק בוויז. אך מסתבר שהנהגים פחות מבינים את הסיטואציה המורכבת, ופחות רוצים לעצור. יש כמה כאלו שמסמנים לך תנועה שאתה לא תבין עם היד. זה יכול להיות "אין לי מקום באוטו", "אני עוצר כאן", "הפרצוף שלך פחות מדבר אלי", או כל פרשנות הגיונית אחרת. גאון מי שחשב על זה ראשון. אחרי שעברו עשר רכבים ושבע עשרה דקות, אני מחליט לקחת מונית - מה שיהיה יהיה. אני מושיט את היד, מונית נעצרת לידי, אני עולה, סוגר את הדלת ומקליק את החגורה. אבל אני לא אוותר להם כל כך מהר! אני מתקשר לחברה המפעילה, אקסטרה, ודורש מהם הסבר הגיוני להיעדרות של הקו. אני נענה בתגובה אדיבה שמשמעותה "אני רק פקידה של פקידה, ואין לי איך לעזור לך כרגע".
אני יושב במונית, הנהג מאותת ימינה ואני מביט בחלון, כועס ומתוסכל. התחושה היא שאין לי, בתור האזרח הקטן, מה לעשות כדי שהוד כבוד מעלת הנהג יואיל בטובו לצאת מתחתנת המוצא! וזו לא רק תחושה, באמת אין לי מה לעשות, בכלל. ואני שואל את עצמי, עד מתי??? בקצב הזה כבר עדיף את אגד! המון תלונות ואיחורים, אבל בסוף אתה מגיע!
מה יהיה???

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

בס"ד

שלום וברכה , אשמח לעזרתכם!
הבן שלי בן 8 וחצי,
התחיל לקבל אטנט 20 מ"ג (שגם זאת לקחתי מאוד קשה! ), לפני כחצי שנה- 5 חודשים בערך.
יש לו קושי בהתארגנות בוקר (וגם ערב! לפני השינה.. הקריטי כרגע זה בוקר..) וזה ממש מלווה בכעסים ועצבים ותסכול אינסופי!
רמת הכעס והתסכול ממש עלו ובכל בוקר זאת התמודדות, וכן.. לא תמיד יש לי זמן וסבלנות
ובפרט ש"אין לו כ" ו"הוא לא רוצה" ו"לא בא לו ולא אכפת לו"..
הוא בן 8 וחצי וכואב לי איך שהדברים מתנהלים..
כואב לי שכל בוקר כעס, תסכול ועצבים..
צעקות ובכיות משום שהוא לא רוצה וכל מבצע שעושים איתו מחזיק ליום יומיים
וגם אז..
מדיי בוקר אני אף עוזרת לו פיזית להתארגן, נעליים, נטילת ידיים, לשטוף פנים.. הכל..עד הרגע שהוא
גם צריך לקחת את האטנט וגם שם זה סיפור (התחלתי לקנות לו בובות יד ובאמצעות הצגה - אנחנו לוקחים יחד .. והוא גם נהנה מזה..)...
עם הכל, רמת התסכול נוראית..
היה בטיפול רגשי בעבר, פחות עזר.. כיום מטופל ברכיבה טיפולית, פעם בשבוע בחוג נגרות.. ב"ה
פעיל..
עם הכל, וכל מה שאנחנו מביאים לילד הזה , זה לא מספיק.
שאלות
1) קראתי באחד הפורומים שמישהי כתבה שהאטנט יכול להקצין כל תחושה, לטוב או לרע.. עצב? אז ממש מרגישה עצובה..
שמחה? אז ממש מרגישה שמחה... האם זה נכון? ואם כן, איך אני כאמא יכולה לסייע עם זה?
2) יש כאלה שמבייאים את הכדור לילד מיד שהוא קם? לכמה זמן זה מחזיק לו בת"ת או לה? מומלץ?
3) לאחרונה, אחד הרבנים פנה אלינו ואמר שקשה לו כבר אחה"צ, מסיים ב4.. מה ניתן לעשות?
כדור XR ממושך, כרגע.. פחות מדבר אלינו..
4) למי יש את טיפ הזהב הזה שיעזור לנו להתמודד יוותר בקלות? ובשמחה.

מלב אוהב של אמא שרוצה לקדם ובאמת ללמוד איך...
תודה רבה!!
אני רוצה להעלות נקודה שפתאום 'קפצה' לי.

כאשר בחור ספרדי מישיבה בפריפריה נוסע הביתה כי לא חש בטוב, והמשטרה הצבאית מופיעה באותו לילה בביתו. זה לא ולא קרה במקרה, נכון?


נניח שמו בישראל: יהודה בן זקן.

נניח רגע לשאלה המקוממת לכשעצמה למה נטפלים דווקא לספרדים, ונתמקד בשאלה הבאה: איך הם ידעו? מי גילה להם שבליל י"ד כסליו אפשר לתפוס עריק פלוני בכתובת הוריו??


יש 2 אפשרויות בסך הכל.


  1. איכון סלולרי על כל המוגדרים עריקים
  2. רשת עניפה של משתפ"ים

נפרק את זה רגע לבנה אחרי לבנה, אוקיי?

אם יש איכון – האם לכל בחור ישיבה יש קו סלולרי על שמו? אני די בטוח שלא. אז המשמעות היא שהם צריכים להשיג רשומות של כל בעלי הקווים במשפחה, נגיד למשפחה בן זקן מנתיבות יש 10 קווים. ואז לאכן את כולם, ולבודד אחד מהם שנמצא בקביעות במשך ימים ארוכים באותה נקודה, ואז בהצלבה עם מערכות מידע אחרות יודעים שהכתובת X בבני ברק היא ישיבה כלשהי. שם לומד כנראה העריק "שלהם" – יהודה ני"ו.

מסקנה?

עריק יהודה בן זקן משוייך למס' סלולרי 05555555 שרשום על שם האבא, אליעזר בן זקן. ואז כאשר המספר הנ"ל פתאום מגיע לילה לבית הוריו – הגייסים יכולים להתנפל.

מה שמעלה את השאלה הבאה...

עד כמה זה חוקי, למען ה'?

נגיד נגיד שהמשטרה הצבאית ביקה אישור מגלי בהרב מיארה שאישרה בחפץ לב לבצע איכון אחר מס' סלולרי הרשום על שם יהודה בן זקן. העריק. אני מניח שהוגשה בקשה רוחבית כזו ואושרה בחיוך גדול.

אבל איזה פעלול חוקי יכול לגרום לאישור לעשות איכון סלולרי אחרי מס' של האבא? אליעזר? מבחינת החוק הוא אזרח שומר חוק, שבנו בן ה 18 לא ברשותו.

חשבתם על זה?

ובוא ניגע באפשרות השניה. ב'.

כדי שבחור מישיבת כסא רחמים או כל ישיבה אחרת, יסכים להיות חלאת המין האנושי ולדווח לגייסים על כל בן ישיבה שנוסע להוריו, הוא צריך להיות יצור מאוד מריר, מאוד אוהב כסף, ומישהו שקל לשכנע אותו לעשות את העבודה שלו. להלשין.

אז אם הייתי רכז שטח בשב"כ, הייתי מפעיל חמ"ל עם כמה עשרות בני תורה לשעבר, שמכרו את נשמתם לשטן, והם 'מדובבים' בחורי ישיבה תמימים, חלשים, בכל ישיבה ספרדית, נותנים להם כמה מאות שקלים על כל פיסת מידע, ומבטיחים להם שלא יקרה שום רע לכל בחור שהם ילשינו עליו.

אוקיי?

אבל זו אפשרות לא סבירה. כי כדי להפעיל רשת כזו צריך המון כוח אדם מאוד ספציפי. אנשים שמכירים את השפה, הז'רגון של בני התורה הספרדים, ויכולים להפעיל עליהם לחצים פסיכולוגיים חכמים, ולהפוך אותם למשת"פים.

כמה חבר'ה כאלו יש? כנראה בודדים. אז הצבא צריך לאתר כמה עשרות כאלו, שמוכשרים בשכנוע, לתת להם כלים וכסף ולסייע להם במערך שלם וענף להשיג משת"פים בכל ישיבה ספרדית...

זה לא מחזיק, כי מתישהו מישהו יישבר, הלב היהודי יכה בו, והוא יספר לרב של הישיבה שהוא בתפקיד כזה וכזה – והרשת כולה תיחשף וכולם יהיו זהירים.

אז מה כן קורה פה? (עשו לי חסד ואל תיכנסו לפוליטיקה פנים חרדית, זה לא מעניין אותי)
אני ממש מתלבטת אם לעלות את המאמר הזה, יש לי התנגדות ממש גדולה לפרסם את זה.
אם זה לא מתאים לכאן, תדווחו שלילי.
ה' יעזור לכולם.

כמו משה על הר נבו

אני רוצה לכתוב על פרשיות שעולות חדשים לבקרים, אדם נעשה מפורסם, מקבל במה, נעשה מידי מפורסם, ואז 'מחפשים' אותו, מתנגדיו.
לכל אדם יש הקלטות ישנות או אמירות שלא היה צריך לומר או יצאו מהקשרם, או מעשים לא טובים ה' ישמור, כל אדם סוחב איזה חוסר שלימות גרוע יותר או פחות, ואם אין – ניתן לפרש אותו בצורה לא הוגנת.

אני רוצה לכתוב על החשיבה שלי בעקבות זה, זה מוביל אותי למחשבות על התנגשות מול ה'אגואיזם', על הרצון להוביל מול ההתלבטות אם 'אני' צריך להוביל.

זה נושא מסעיר וחשוב, מאוד.

כי לכל אדם יש נקודה אלוקית שהיא כוחו של מנהיג. כמו בשיר "חולם כמו יוסף".
בכל אדם יש נקודה של משה רבינו, המנהיג.

והנקודה הזו מתחבאת מאחורי 'אגואיזם', הררים של אגואיזם.
מה זה אגואיזם? זה מחשבות, אמונות, דעות, פחדים וכו'.
הנקודה של מנהיג היא מקום מאוד כאוב ומאתגר.

כי למדנו וגדלנו לתוך תודעה שאומרת: אתה עבד, אתה צריך תמיד להיכנע.
או תודעה הפוכה שאומרת: אף אחד לא יגיד לי מה לעשות, כולם אפס רק אני חשוב.
אבל מנהיג צריך לדעת גם להיכנע, וגם להקשיב, וגם להוביל.
*

הכל מבולבל באגואיזם: אנחנו מתמרדים איפה שלא צריך, ונכנעים איפה שלא צריך.
וכדי לסדר את זה צריך להשקיע: לסדר אמונות, מחשבות, דעות.
אבל הנקודה הכי קשוחה וכאובה היא במקום של: אוקי, אני מוכן להנהיג.
רק איפה? את מי?
וזו סיבת ההתנגדות לאנשים שהפכו למנהיגים,
שיש להם קהל.
זו יתכן הסיבה לרצון 'לחפש אותם'.
כי זו נקודה מאוד קשוחה. קשה לנו עם המנהיגות שבתוכנו. קשה לנו להסכים להיכנע למנהיגות.
כשאנשים נלחמים באנשים שיש להם כשרון מנהיגות, הם נלחמים על כך שאינם מרגישים צורך להתנצל על המנהיגות שלהם, וכן – כשיש אנשים שמנסים להוריד את המנהיגים, זו לא מלחמה נגד המנהיג החיצוני.
זו מלחמה נגד המנהיג שבתוכנו.
אותו מנהיג שמחפש מקום, נודד, מתלבט, מתייסר, שופט את עצמו.
אנחנו מתקשים לקבל את זה שיש אנשים שכן הצליחו להסכים לעצמם להנהיג, שהם צוברים קהל ואהדה, בעוד אנחנו עדיין נמצאים בתוך חיפוש ותהיה, בתוך חרדות ומלחמה.

*
אין לי תשובה לזה, רק רציתי לכתוב את דעתי על הקושי שיש בלהגיע למקום של מנהיגות, ועל הקונפליקט, ועל שאנחנו מסרבים לקבל את המושג 'הנהגה', כי זה מקום מאוד מאתגר.

*
קראתי שוב את מה שכתבתי, והרגשתי שמחה.
כי זה משמח להבין שכל אחד מנהיג. שכולנו יכולים להגיע למקום תודעתי בו נלמד להתייחס זה לזה כמו מנהיגים. זה אחד הדברים הכי משמחים שיש, לדעתי.
ההסכמה לקבל את המנהיג שאני, וההסכמה לקבל את העובדה (שהיא לדעתי קצת מרגיזה בהתחלה עד שנכנעים לזה, מה לעשות...?) שיש לכל אחד יתרון שווה ערך לשלי – וכולם - כמוני.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  3  פעמים
למעלה