קבלתי באישי-
אשמח להגהות ותיקונים:
לכבוד
משרד הביטחון, המנהל האזרחי
משרד מבקר המדינה
הנדון: סכנת חיים והזנחה תחבורתית חמורה – לעיר מודיעין עילית
שלום רב,
אני פונה בזעם ובדאגה עמוקה על מצב תחבורתי בלתי נתפס בעיר מודיעין עילית – עיר
המונה למעלה מ־100,000 תושבים – אך מתפקדת הלכה למעשה כיישוב מבודד, בעל
כניסה ויציאה אחת בלבד – דרך כביש ,446 באורך של כ־5 קילומטרים.
בכל תאונה, תקלה, רכב תקוע או עומס תנועה – כל העיר מושבתת. אין דרכי גישה
חלופיות. אין דרך לעקוף. ואי אפשר שלא לשאול: האם מדינה מתוקנת יכולה להרשות
לעצמה שעיר שלמה תיחסם פעם אחר פעם, כאילו מדובר בכפר קטן ולא באחת הערים
הצפופות והצומחות במדינה?
מעבר לאבסורד התחבורתי – מדובר בסכנת חיים של ממש:
• מה קורה כאשר נדרש פינוי חולה, יולדת או אירוע ביטחוני?
• מה עושים תושבים שממתינים שעות בכביש חסום, ללא מענה וללא מוצא?
במוצאי שבת האחרון (19.07.25) עמדו מכוניות ואוטובוסים למעלה משעתיים בפקק
תנועה עקב תאונה באזור לפיד, והשבוע ביום חמישי (26.07.25) נתקעה משאית והנוסעים
עמדו בפקק תנועה למעלה מ3 שעות.
בין הנוסעים ישנם תינוקות רעבים שחיכו למנת החלב שלהם, ואנשים חולים שנזקקו
לתרופות שלהם, זה לא משהו חד פעמי, זה דבר שקורה יום יום.
האבסורד החמור מכולם, הרי קיימת דרך גישה נוספת לעיר! כביש 4431! כביש קיים, בר
ביצוע, שמוביל אל מודיעין עילית – אך אינו נסלל משיקולים פוליטיים בלבד. האם יש
סיבה אחרת הגיונית למנוע חיבור של עיר לתשתיות תחבורה סבירות?
התחושה בשטח קשה: מדובר בעיר חרדית, ונראה כי תושביה מופלים לרעה. האם עיר
חילונית בגודל דומה הייתה מופקרת כך?
מדינת ישראל מחויבת לכלל אזרחיה – ללא אפליה, ללא דיחוי וללא התעלמות.
אני דורש בזאת התייחסות מיידית מצד כלל הגורמים הרלוונטיים, ותכנון וביצוע מואצים
של כביש גישה חלופי ומערך תחבורתי בטוח ונגיש לעיר מודיעין עילית – כפי שמתחייב
במדינה מתוקנת.