שיתוף - לביקורת פגישה שלישית ואחרונה

[נסיך על חלל]

הם ישבו ב "קפה ללא תכלית" בית קפה קטן וצדדי שמתאים בדיוק למצבים כמו אלו.

כל מי שראה אותם חייך לעצמו תוך כדי ליחשוש "הם בפגישה...".

כן. הם בפגישה. פגישה שלישית.

אבל הפעם היא החליטה לחתוך. או לכאן או לכאן.

ואם עלתה בכם השאלה הגאונית: 'אם היא כבר עכשיו חושבת ככה- למה היא ממשיכה בכלל'?

זהו. היא באמת לא ממש יודעת...בסך הכל היא בחורה בת 26 וכמו שסבתא אומרת לה כבר אין ספור פעמים "תפסיקי להיות בררנית! את לא נעשית צעירה יותר..."

אז זהו. היא לא נעשית צעירה יותר ולכן גם היא לא מורידה מהר יותר. היא תבדוק מכל הכיוונים ותביא איתה את כל הסיבות המפורטות לסבתא ולהיתר ביטחון מתפללת שהוא יוריד לפני.

בכל מקרה היא כאן עכשיו. על תקן....זהו היא עדיין לא פענחה על תקן מה בדיוק...

"...אני אפילו זוכר שפעם עקבתי אחרי נמלה חצי שעה, רק כדי לראות אם היא באמת יודעת לאן היא הולכת או שהיא סתם עושה את עצמה."

"אהאה..." מה זו התשובה הזו? תגיבי משהו!

"וואוו, אתה יודע שזה מראה על יכולת התמדה, על...."

מה עוד? על שריטה חמורה בתאי המוח. על שעמום!

"על היכולת לדבוק במטרה. לא כולם היו מסוגלים לזה, אני חושבת שאפילו לי לא היתה מספיק סבלנות בשביל זה חחח"

שיסיק מכך שאין לי סבלנות בכלל. לא מעניין אותי.

"בכלל אני פחות מתעניינת בבעלי חיים...אני...נראה לי שאני נמשכת לטבע אחר. יותר נופים ואולי גם..."

"וואוו נופים", הוא קטע אותה בחוסר נימוס משווע.

"תדעי לך שאני אוהב מאד לטייל בארץ, בעיקר באזורים של סלעים געשיים. למשל ברמת הגולן יש בזלת כהה, שהיא בעצם תוצאה של התקררות מהירה של לבה... זה פשוט מדהים, לא להאמין שזה היה פעם רותח!"

"הא... " קצת בשוק מהחיתוך המהיר. לא תכננה את זה.

"אז זהו. חוץ מטבע אני מאד אוהבת מוזיקה בעיקר מתחברת לסגנון..."

"חזנות! תודי שאין על חזנות. ההייתי פעם בקונצרט..."

רק זה היה חסר לה...חזנות.
למזלה בדיוק באותו הרגע הגיע המלצר וקטע את שיחתם באחת. מה שבעצם גרם לשקט.

שקט. סוף סוף שקט. בדקה הראשונה זה היה נחמד. אך כשחלפו להן 3 דקות זה כבר הפך למביך.

היא מנסה להיות נחמדה, לא רוצה שתיפול שתיקה מביכה… אבל כל שאלה שעולה לה בראש נשמעת או מוזרה, או קלישאתית, או סתם מעיקה. כנראה שהוא חורר לה את הראש ברמה בלתי הפיכה.

"אולי סתם שאלה כללית, 'משהו נעים'... 'מה משמח אותך?' כן. ואז הוא יגיד לימוד. שוב פעם לימוד.

היא מחייכת, כאילו בטוחה בעצמה, אבל בפנים היא מחפשת נואשות:

'נושא. כל נושא. שיחה. תבנית. הצלה. מישהו. אולי רעש רקע שיגרום לו לדבר על מזג האוויר'!

היא שתקה. הוא שתק.
הכוסות עמדו דוממות על השולחן כאילו גם להן כבר נגמרו הנושאים.

גם בתוך הראש שלו אוטוסטרדה.

"נו... תשאל משהו, תשאל כבר."
"מה? לשאול מה היא אוהבת לעשות בזמנה הפנוי ? זה נשמע כמו ראיון עבודה."
"אולי לשאול אם היא אוהבת חורף או קיץ? לא, זה סתם שטחי."
"מה היא חושבת על חסכונות ? לא ! אתה נשמע כמו יועץ מס."
"מה דעתך על בורקסים? לא לא לא!!! אל תידרדר!"

ובינתיים – כלום. שתיקה.

"יאללה. תירה שאלה. תזרוק משהו, הכי פשוט. רק שיזוז משהו באוויר הזה!"

"השקט הזה מזכיר לי קצת את מה שקרה לי במשרד אתמול..." היא הצליחה לדלות ממוחה המחורר איזה בדיל של סיפור. "ישבנו ב..."

"במשרד? יווו את לא מבינה מה הזכרת לי עכשיו..."

'אין ספק, היא אלופה בלהזכיר ולהעלות לי נושאי שיחה'

וכבר פתח במונולוג ארוך המתאר את הקורות אותו במשרד התחבורה עם בעיית הרב-קו.

'מה אני עושה פה ? למה זה מרגיש כמו מבחן פתע – שאני אמורה גם לעניין, גם לאתגר, גם לא להפריע?'

היא אפילו לא שומעת את ההמשך...איבדה את זה. אין לה כבר כח. היא מבינה שכרגע היא על תקן צופה בלבד. לא. בעצם היא קהל בהרצאה בה הקהל זורק מילה והמרצה ישר פותח במונולוג ארוך ומשעמם על הנושא הנבחר.

היא לגמה מהשתייה, לא כי הייתה צמאה – אלא כי זו הייתה הפעולה החברתית היחידה שנשארה לה...

אחר כך סבתא תגיד לה שהורידה סתם.



ועכשיו באמת:

לכל נושאי התגית "בשידוכים":
אם שאלתם שאלה- חכו לתשובה. אם קיבלתם תשובה- אל תפרשו את זה כ "הזדמנות להפליג עם סיפור ילדות על----" אלוקים יודע על מה...
רחמו. פשוט רחמו. לא על עצמכם – על הצד השני.
נכון, יש לכם מה להגיד. אבל תנו גם לשני להשתעמם מהדברים של עצמו, לא רק מכם.
פגישה = היא לא פודקאסט, לא ראיון עבודה וגם לא שיעור כללי...
הא...ועוד דבר, קטן, שולי, כמעט זניח:
תתעניינו. כן כן, בצד השני. זה שיושב מולכם.
לא חייבים לחפור לו בנשמה, לא צריך להביא שאלון אמריקאי –
אבל משפט אחד שהוא לא על עצמכם, זה בסיס.
תשאלו מה מעניין אותו. אם אתם לא בטוחים מה לשאול – תשתמשו בשיטה פשוטה:
דמיינו שאתם מדברים עם מישהו שלא רוצה לשמוע עליכם.
(רמז: לפעמים זה המצב האמיתי).
בסוף זה לא משנה אם אתם אוהבים בזלת, חזנות... אם אתם לא רואים את הצד השני, סביר שגם הוא לא יראה אתכם – בפגישה הבאה.

בהצלחה לכולנו,
ושיזרום, או לפחות – שיגמר מהר ובלי נזקים

 

[קשת החיים]

וואו! והמשפט המוחץ בסוף: בסוף סבתא תגיד לה שהיא הורידה סתם. ממש עצוב!
מה שלא ברור כל כך הוא למה הם בפגישה שלישית, תוכן הפגישה מתאים יותר לפגישה ראשונה, חסר מה קרה בפגישות הקודמות, היה נכון שתזכיר את זה.

 

[נסיך על חלל]

וואו! והמשפט המוחץ בסוף: בסוף סבתא תגיד לה שהיא הורידה סתם. ממש עצוב!
מה שלא ברור כל כך הוא למה הם בפגישה שלישית, תוכן הפגישה מתאים יותר לפגישה ראשונה, חסר מה קרה בפגישות הקודמות, היה נכון שתזכיר את זה.

תודה רבה על המשוב
ו..נכון, זה באמת מרגיש כמו פגישה ראשונה – וזה בדיוק הקטע. כי למרות שזו פגישה שלישית, היא מרגישה כאילו הם עדיין בסטטוס של "ניסיון להבין מי הבן אדם שמולי".
היא ממש מתעקשת (אולי בגלל הסבתא) לבדוק אם ואולי תהיה תוצאה שונה מהפעמיים הקודמות, למרות שכבר אפשר להניח שלא ישתנה דבר---
ולגבי הגיבור שלנו – האיש עם האגדה שלו, שכל פעם שהיא מנסה לחדד משהו, הוא מייד חותך ומתחיל לספר סיפור חדש, כאילו הוא במסיבת עיתונאים. סוג של בן אדם---

 

[קשת החיים]

תודה רבה על המשוב
ו..נכון, זה באמת מרגיש כמו פגישה ראשונה – וזה בדיוק הקטע. כי למרות שזו פגישה שלישית, היא מרגישה כאילו הם עדיין בסטטוס של "ניסיון להבין מי הבן אדם שמולי".
היא ממש מתעקשת (אולי בגלל הסבתא) לבדוק אם ואולי תהיה תוצאה שונה מהפעמיים הקודמות, למרות שכבר אפשר להניח שלא ישתנה דבר---
ולגבי הגיבור שלנו – האיש עם האגדה שלו, שכל פעם שהיא מנסה לחדד משהו, הוא מייד חותך ומתחיל לספר סיפור חדש, כאילו הוא במסיבת עיתונאים. סוג של בן אדם---

כן, זה היה ברור שזו פגישה שלישית ושהיא מנסה להבין אם יש על מה לדבר, אבל בכל זאת היה חסר לי עוד קצת מידע על הפעמים הקודמות, אפילו בתוך מחשבות שלה. למשל: "אוי, איך שכחתי שבכל פעם שאני מדברת על משהו, הוא ישר מספר על עצמו?" או: היא הבטיחה לעצמה שהפעם לא תיפול בפח של דיבוריו האינסופיים, היא תדע לאגף אותו משמאל, הפעם היא תדבר על משהו שבטוח לא יהיה לו מה לומר ובמה להיזכר."
באופן הזה אנחנו מקבלים קצת משוב על הפגישות הקודמות, לדעתי זה נחוץ.

 

[רבקהנ]

וואו, זה כל כך זה.
יישר כח! קטע אמיתי כל כך!

באתי לדבר עם בן אדם. בדרך כלל אין לי בעיית תקשורת אבל משהו בסיטואציה הזאת, איכשהו הופך ללא מאוזן בעליל.

נתת לי השראה לשנקל שלי -

זהו, החלטתי, הפעם אני אתן לו לדבר. הוא כבר שמע עליי מספיק ואילו אני נותרתי עם יותר מידי סימני שאלה לגביו. ומעל גביהם השאלה המרכזית - הוא יצליח לנהל את השיחה בעצמו???
קיבלתי עצת זהב לפני הפגישה. בכל פעם שישתרר שקט מביך, לא לקחת עליו אחריות ולקפוץ עם משפט הצלה אלא לתת לו את ההזדמנות להשיט את זה למחוזות שיחפוץ.
הפעם אני נחושה לא לוותר. כלומר, לוותר כל הזמן.
שהוא יתחיל, שהוא ימשיך, שהוא יוביל וינווט. אלו כישורים נחוצים ביותר לכל ראש משפחה באשר הוא.
מה קרה, הכל אני צריכה לעשות?
הרגע הנכסף הגיע מהר מהצפוי. עניתי משהו ו-הופס נגמר המשפט. ונגמרה הפיסקה. נגמר הסיפור כולו.
מה עכשיו?
אני נושמת עמוק, ושותקת.
עולים בראשי כמה כיווני שיחה נוספים. אני דוחה את כולם.
פוזלת לעברו. שהוא יסתדר עם זה, קדימה. אני מחכה בקוצר רוח לחקור את היכולות שלו בתחום.
למורת רוחי, נראה שהוא מסרב להילחץ. הוא שותק במן רוגע לא ברור - באת לפגישה, אתה לא רוצה לדבר?
מסתבר שלא, הוא דווקא מתחיל לפזם לעצמו משהו.
מה קורה פה? המוח שלי כנראה מתהפך לו בתוך הראש, מתקשה לעכל.
מה אני אמורה לעשות עכשיו? להמשיך לשתוק לנצח נצחים? לנסות לזהות מה השיר? אולי לבחון בינתיים את כישורי השירה שלו? זה גם דבר חשוב תכלס.
יואו, מי הגאון שייעץ לו לשיר כשאין לו מה לומר? זה לא הוגן, זה לא רק עקיפה של הכללים, זה יציאה באין כניסה. איך אני אמורה להגיב על זה?
לו הייתי נחושה להמשיך כפי שיעצו לי, כנראה שהיינו יושבים עד עצם היום הזה בפגישה, כשהוא מפזם ואני שותקת נבוכה.
המזל הוא שנטשתי בסוף את כל העצות ושבתי לסורי, או יותר נכון, לאופי שלי, וחזרתי במהרה למחוזות הפטפטת הבלתי נלאית.

 

[נסיך על חלל]

כן, זה היה ברור שזו פגישה שלישית ושהיא מנסה להבין אם יש על מה לדבר, אבל בכל זאת היה חסר לי עוד קצת מידע על הפעמים הקודמות, אפילו בתוך מחשבות שלה. למשל: "אוי, איך שכחתי שבכל פעם שאני מדברת על משהו, הוא ישר מספר על עצמו?" או: היא הבטיחה לעצמה שהפעם לא תיפול בפח של דיבוריו האינסופיים, היא תדע לאגף אותו משמאל, הפעם היא תדבר על משהו שבטוח לא יהיה לו מה לומר ובמה להיזכר."
באופן הזה אנחנו מקבלים קצת משוב על הפגישות הקודמות, לדעתי זה נחוץ.

ת'אמת שישבתי על זה שוב ושוב ושוב ואת צודקת....אולי באמת היה חסר עוד הד ברור למה שקרה בפגישות הקודמות, אפילו ברמזים קטנים שיתנו לקוראים להבין שהיא כבר מכירה את הדפוס, ובכל זאת בוחרת לראות אם משהו השתנה.
אנסה לשלב את זה כך שזה יחלחל דרך הסאבטקסט – בלי לדחוף לקוראים את המידע בכפית, אלא להניח להם לגלות לבד, בדיוק כמו שהיא מגלה שזה בעצם… אותו הסיפור שוב.
תודה על ההארה!

 

[קשת החיים]

ת'אמת שישבתי על זה שוב ושוב ושוב ואת צודקת....אולי באמת היה חסר עוד הד ברור למה שקרה בפגישות הקודמות, אפילו ברמזים קטנים שיתנו לקוראים להבין שהיא כבר מכירה את הדפוס, ובכל זאת בוחרת לראות אם משהו השתנה.
אנסה לשלב את זה כך שזה יחלחל דרך הסאבטקסט – בלי לדחוף לקוראים את המידע בכפית, אלא להניח להם לגלות לבד, בדיוק כמו שהיא מגלה שזה בעצם… אותו הסיפור שוב.
תודה על ההארה!

@רבקהנ עשתה לך חצי עבודה

וואו, זה כל כך זה.
יישר כח! קטע אמיתי כל כך!

באתי לדבר עם בן אדם. בדרך כלל אין לי בעיית תקשורת אבל משהו בסיטואציה הזאת, איכשהו הופך ללא מאוזן בעליל.

נתת לי השראה לשנקל שלי -

זהו, החלטתי, הפעם אני אתן לו לדבר. הוא כבר שמע עליי מספיק ואילו אני נותרתי עם יותר מידי סימני שאלה לגביו. ומעל גביהם השאלה המרכזית - הוא יצליח לנהל את השיחה בעצמו???
קיבלתי עצת זהב לפני הפגישה. בכל פעם שישתרר שקט מביך, לא לקחת עליו אחריות ולקפוץ עם משפט הצלה אלא לתת לו את ההזדמנות להשיט את זה למחוזות שיחפוץ.
הפעם אני נחושה לא לוותר. כלומר, לוותר כל הזמן.
שהוא יתחיל, שהוא ימשיך, שהוא יוביל וינווט. אלו כישורים נחוצים ביותר לכל ראש משפחה באשר הוא.
מה קרה, הכל אני צריכה לעשות?
הרגע הנכסף הגיע מהר מהצפוי. עניתי משהו ו-הופס נגמר המשפט. ונגמרה הפיסקה. נגמר הסיפור כולו.
מה עכשיו?
אני נושמת עמוק, ושותקת.
עולים בראשי כמה כיווני שיחה נוספים. אני דוחה את כולם.
פוזלת לעברו. שהוא יסתדר עם זה, קדימה. אני מחכה בקוצר רוח לחקור את היכולות שלו בתחום.
למורת רוחי, נראה שהוא מסרב להילחץ. הוא שותק במן רוגע לא ברור - באת לפגישה, אתה לא רוצה לדבר?
מסתבר שלא, הוא דווקא מתחיל לפזם לעצמו משהו.
מה קורה פה? המוח שלי כנראה מתהפך לו בתוך הראש, מתקשה לעכל.
מה אני אמורה לעשות עכשיו? להמשיך לשתוק לנצח נצחים? לנסות לזהות מה השיר? אולי לבחון בינתיים את כישורי השירה שלו? זה גם דבר חשוב תכלס.
יואו, מי הגאון שייעץ לו לשיר כשאין לו מה לומר? זה לא הוגן, זה לא רק עקיפה של הכללים, זה יציאה באין כניסה. איך אני אמורה להגיב על זה?
לו הייתי נחושה להמשיך כפי שיעצו לי, כנראה שהיינו יושבים עד עצם היום הזה בפגישה, כשהוא מפזם ואני שותקת נבוכה.
המזל הוא שנטשתי בסוף את כל העצות ושבתי לסורי, או יותר נכון, לאופי שלי, וחזרתי במהרה למחוזות הפטפטת הבלתי נלאית.

 

[נסיך על חלל]

וואו, זה כל כך זה.
יישר כח! קטע אמיתי כל כך!

תודה על הפרגון!
כיף לי ממש שמה שכתבתי נתן לך השראה – הקטע שלך פשוט מעולה, הזדהיתי עם כל שורה.
ההחלטה "לתת לו להוביל" והנחישות לא להתערב – ואז ההתמודדות עם השקט (והפזמון!) – כל כך אנושי, וכל כך מוכר…
בקיצור, התחברתי לגמרי, גרמת לי לחייך ולהנהן בלי סוף.
תודה ששיתפת!

 

[הדר 310]

קטע מעניין מלא הומור!
נהנתי מאוד.

 

[נסיך על חלל]

קטע מעניין מלא הומור!
נהנתי מאוד.

תודה רבה כיף לשמוע.

 

[צביה ר.]

קטע מחכים ומרתק.
כתוב באותנטיות ובנגיעת הומור, מאד יפה.

אם שאלתם שאלה- חכו לתשובה. אם קיבלתם תשובה- אל תפרשו את זה כ "הזדמנות להפליג עם סיפור ילדות על----" אלוקים יודע על מה...

תתעניינו. כן כן, בצד השני. זה שיושב מולכם.

חשוב מאד עד קריטי בכל מערכת יחסים ובכל אינטראקציה בין אישית! לא רק בפגישות לענייני שידוכים.
(ומשודכים יקרים, יהיו לכם עוד כ-70 שנה ואם בגבורות 80, שבהן הכללים האלה יהיו בתוקף... תתחילו דחוף להתאמן!)

 

[נסיך על חלל]

קטע מחכים ומרתק.
כתוב באותנטיות ובנגיעת הומור, מאד יפה.

תודה רבה.

חשוב מאד עד קריטי בכל מערכת יחסים ובכל אינטראקציה בין אישית! לא רק בפגישות לענייני שידוכים.
(ומשודכים יקרים, יהיו לכם עוד כ-70 שנה ואם בגבורות 80, שבהם הכללים האלה יהיו בתוקף... תתחילו דחוף להתאמן!)

נכון לגמרי!!!
אומרים שמה שלא מתאמנים עליו – שוכחים. אז אם כבר להתאמן, עדיף על הקשבה, לא על הרצאות חד-צדדיות
אגב, עולה לי סטארט-אפ חדש:
במקום "פיתוח אישי" – תכלס צריך "פיתוח בין-אישי".
להתאמן על הקשבה, תגובה מדודה, ויכולת לא לענות תשובה של 700 מילה על שאלה של "מה שלומך".
אז כן, הנה מסלול האימונים לנשים וגברים בהפרדה מלאה כמובן– קורס מזורז ב"אל תקטעי אותו גם אם הוא מדבר לאט" או לגברים שבנינו: "קורס מזורז ב "אל תתערב לפני שהיא מסיימת... אפילו אם זה נמשך נצח..."
מגיעים מוכנים לעשור השמיני