שיתוף - לביקורת הטור האחרון שלי בקהילה

  • הוסף לסימניות
  • #1
למה חיכיתי עד עכשיו?

לא ברור.

האמת היא שלא השתלבתי מהרגע הראשון.

חשבתי שאני אתאים את עצמי אט אט, אבל זה לא קרה.

לא באשמתי, אך חד משמעית גם לא באשמת הקהילה.

מה לעשות? כשזה לא מתאים, זה לא מתאים.

זה לא שלא ניסיתי לעבוד על עצמי, אבל מה לעשות, לא תמיד הולך...

היו חברים בקהילה שהיה לי קשר ממש טוב איתם, כמובן שאזכור אותם תמיד!

בקיצור, הגיע הזמן לעזוב.

אין מה לעשות, הבנתי את הרמז.

איזה רמז אתם שואלים?

בסידור המקומות לקיץ, שמו אותי בטור האחרון! של האורחים! בקהילה שאני משלם לה הוראת קבע כבר שנים, כן?
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
לא הצלחתי כ"כ להבין איפה הפאנצ'...
(כלומר - מיד שנכתב "קהילה" קפץ לי מיד - קהילת בית מדרש...)
הבעיה בי ?....
בהחלט! אתה לא מספיק מחובר לקהילה! ;)
ענקקקק
🤣🤣🤣🤣🤣🤣🤣
אמנם ידעתי שאין סיכוי שזה קורה
אבל הפעם באמת לא הצלחתי לנחש את הפאנץ'
אחד הטובים!

@שועל ספרות. הבהלת אותי לרגע! פיוו😅 אבל פאנץ' טוב, אין מה לומר...

גם אני נבהלתי לרגע...
פאנץ' מעולה!
תודה רבה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
יקח לי זמן להסדיר את הנשימה.
גם אני נבהלתי לרגע...
הבהלת אותי לרגע! פיוו😅
אין מה להיבהל
אם זה היה קורה באמת - הקהילה מהר מאוד הייתה נעשית שוממה
ואז שועלים היו מהלכים בה🦊
והיה אפשר בחזרה לצחק:)

אגב,
מעניין מה קרה לכותרת המסורתית 🤔
הרי הכותרת הייתה צריכה להיות: "הטור האחרון בקהילה, ועד טורי הומור וסאטירה נוספים מתעדכנים".
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
אין מה להיבהל
אם זה היה קורה באמת - הקהילה מהר מאוד הייתה נעשית שוממה
ואז שועלים היו מהלכים בה🦊
והיה אפשר בחזרה לצחק:)

אגב,
מעניין מה קרה לכותרת המסורתית 🤔
הרי הכותרת הייתה צריכה להיות: "הטור האחרון בקהילה, ועד טורי הומור וסאטירה נוספים מתעדכנים".
כי אז הפאנץ' היה מאבד מזוהרו :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
  • הוסף לסימניות
  • #12
"מוישה, תחשוב על זה, ישי ריבו רק בן איזה עשרים ומשהו וכבר זמר על ו..."
"חח הוא לא בן עשרים ומשהו הוא בן שלושים ושש!" קטע מוישה את נוטע.
"הוא לא!" נוטע היה נחרץ.
"אוי ווי! שוב ויכוח מיותר שהתשובה האמתית שלו ברורה? עזוב, זה כמו להתווכח האם דעתו של יאיר גולן השתבשה..."
"ממש לא!"
"היא לא השתבשה?"
"לא, ברור שכן! אני מתכוון שהוויכוח על ישי ריבו הוא לא אותו דבר!"
"טוב, נו, נודניק! בוא נשאל את GPT..."
"נו נו..."
דרנדל(השם הפיקטיבי של מוישה ב-GPT...): 'בן כמה ישי ריבו?'
GPT: ישי ריבו היה מצביא דגול בשנת חמש עשרה לפני הספירה והגיע לגיל עשרים ו...
דרנדל: 'לא! ישי ריבו הזמר! מה הגיל שלו?'
GPT: ''חברת 'ריבו הזמרות' מבצעת פעולות זימור שדות במחירי הקרן ב...'
דרנדל: 'די! מה גילו של ישי ריבו הזמר!'
GPT: אופס... 😀 מתנצל על תשורותיי הקודמות.. התכוונת כמובן לזמר הישראלי ישי ריבו. גילו הוא שלושים ושש!'
"עליו אתה סומך?" הצטחק נוטע "אולי הוא מתכוון לישי ריבו הזמר הישראלי- רוסי ששר את 'חגב לי חגב...' בפורטוגזית מזרחית?"
"צודק. תסתכל, גם בוויקיפדיה כתוב שלושים ושש!"
"חח אתה יודע מי כותב את וויקיפדיה? יש לי חבר עם איי קיו של חמורו של משיח שכותב שם על ימין ועל שמאל..."
"אוקיי, אז את מי נשאל? אולי אותו בעצמו?"
"למה שאני אסמוך עליו? נראה לך שהוא זוכר את הלידה של עצמו?"
"אבל..."
"לא סומך על אף אחד חוץ מ..."
------------------------------
"האחות אווה, את היית אחות בבית החולים במרסיי שבצרפת לפני שלושים ושש שנה, נכון?"
"נכון"
"מצוין, האם את זוכרת את לידתו של הזמר ישי ריבו?" שאל מוישה מצמיד את הטלפון לאוזנו של נוטע.
"ודאי שכן!"
"ראית??"
"אה, אתה דברת על ישי ריבו! אני דברתי הזמר ישי לוי!"
"מהה?? חח איך רואים שאתה מחרטט על מישהו שאתה לא מכיר, וטוב שכך. תסתכל בויקיפדיה, הוא בן שישים ושתיים!"
"נראה לך שאני אאמין לויקי..."
----------------------------------------
בית האבות 'בקשיש לקשיש'.
"האחות עדינה?"
"כן, כווווחחח למה הייתם צריכים אותי?"
"רצינו רק לשאול, את זוכרת את לידתו של הזמר ישי לוי?"
"כוחחחח על זה הטרדתם או... כוחחחחח"
אלו היו מילותיה האחרונות.
"ראית?" הסתובב נוטע למוישה "אמרתי לך שהוא עשרים ומשהו!"
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
  • הוסף לסימניות
  • #15
  • הוסף לסימניות
  • #16
פרדייס.


דֶּנִי התהפך במיטה הלוך ושוב ללא הואיל.

שעות חלפו בהתהפכויותיו, מנסה נואשות להירדם.

הוא קם מהמיטה.

פסע באיטיות לכיוון הסלון.

הוא קפא על עמדו בהלם.

לא האמין למראה עיניו.

זירו עמד שם.

קפוא.

'איך הוא הגיע לכאן?' זעקה השאלה במוחו של דֶּנִי.

'ומי הקפיא אותו כך? אימא?' הוסיף מוחו להקשות בתזזיתיות.

רוח שטות אחזה בו.

הוא ידע שזו תהיה טעות.

הוא התקרב.

תפס אותו בין ידיו בחוזקה.

ובבת אחת פתח את הבקבוק הקפוא, מניח לקולה להשפריץ לכל עבר.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #17
רוח שטות אחזה בי.

ידעתי שזו תהיה טעות, להאמין שהפעם הטור יהיה שונה.

הפאנץ' התקרב.

תפסתי את ראשי בין ידי בחוזקה, בחרדה מתוחה.

ובבת אחת נפרץ הסבר הקפוא, והנחתי לצחוק להשפריץ לכל עבר...
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
רוח שטות אחזה בי.

ידעתי שזו תהיה טעות, להאמין שהפעם הטור יהיה שונה.

הפאנץ' התקרב.

תפסתי את ראשי בין ידי בחוזקה, בחרדה מתוחה.

ובבת אחת נפרץ הסבר הקפוא, והנחתי לצחוק להשפריץ לכל עבר...
חח גאוני!
:ROFLMAO: :ROFLMAO: :ROFLMAO:
אחד הטובים!!!
חחח!
מהטובים שלך!
אואה, שכוייח!!

זה המקום לומר שאפו ל- @יונה ספיר על סדרה יוצאת מגדר הרגיל!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

מה היה עושה הילד ההולנדי עם האצבע בסכר, אם הסכר היה מט ליפול ונשען על גופו הצנום?

כדי לקבל את המענה לשאלה הזו, הכירו את יחסי השכנות ביני לבין הדוד 'מגודל המידות' בליל הסדר בבית סבא.

אני תמיד משובץ לשבת לצידו. ולא סתם לצידו, אלא לזה השמאלי. למה זה משמעותי ודרמטי? נו באמת, תבינו לבד.

השיבוץ הזה הוא כורח המציאות, משום שבצד הזה של השולחן יש מקום לשניים וחצי אנשים. הוא שניים, אני חצי.

שידוך מתבקש בסך הכול, אם אתה שדכן רשע.

מזיגת הכוס הראשונה מגיעה. הוא מסמן לי למזוג לו, כדרך בני חורין. אני מוזג לו יין סמוק ארומטי בעל פיגמנטים עזים. מהסוג שאם תכניס למכונת כביסה, המכונה תהפוך בורדו, והבגד המוכתם יישאר בעינו.

הוא כמובן לא מוזג לי בחזרה. בני חורין לא נוהגים נימוסי גומלין.

ואז מגיעה ההסבה. 130 קילו תופסים זווית של 90 מעלות. אני, שלד אדם צר, לא מצליח לנשום. עומד, או שמא נמחץ, בין הצורך להחזיק את הסיטואציה – תרתי משמע – לבין היציאה מהתמונה שתיתן לקרקפתו לפגוש מרצפת קרירה.

אני חנוק, מנסה לשאוף חמצן דרך האוזניים. הוא לוגם שליש כוס, השאר מטפטף על ה"קיטל" הצח שלי – נוסך אותות גבורה לעמידתי האיתנה.

המרפק שלו בצלעות שלי. השפיץ של כתפו על האף. הוא לוקח את הזמן שלו, לא ממהר להתרומם. אני מנסה לספק למוחי מנת חמצן הכרחית להישרדות ומוריד לאוזניים הוראה לשאוף אוויר. הן מסרבות פקודה, לא שומעות בקולי.

בהסבה הבאה אני מנסה לשכנע אותו שההלכה בעניין התעדכנה למקרי קיצון מעין אלו: מהיום מסבים על צד ימין, "שמא יחניק קנה ווושט של שכנו".

הוא לא משתכנע. תופס שתי כזיתות מצה. כל כזית בגודל של סיפור המרגלים המקראי, בלי עין הרע. ככל שההסבות מתקדמות, הן מחמירות. האיש שעון עליי במלוא כובדו ומפורר עליי חלקיקי מצה לאלפים.

חלקי מצה פוגשים יין ספוג. הענק מתרומם ומסנן לעברי בלי בושה: "אתה שרויה! צא להחליף קיטל".

קיבלתי את הערתו, אבל בחרתי להחליט על העיתוי. בהסבה של האפיקומן הדוד כבר מעט שתוי. הוא תופס זווית, ובתזמון מתואם להפליא אני יוצא להחליף קיטל – לא להכשילו לשרות בשרויה חלילה.

הפעם ההסיבה הייתה מלאה ומוחלטת. הסכר קרס, והמסובים נחנקו מצחוק. לא עזר להם הטיפ של צד שמאל במקרה הזה. כעבור 7 שעות של הסיבה הערנו אותו: "דודנו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית".
אני מצטט את הפוסט של מפתח האתר:

רציתי לשתף פלטפורמה שפיתחתי לאחרונה, שהתחילה כצורך להנגיש לימוד אנגלית והפכה למערכת לימודית שלמה (SaaS) שכבר מעוררת עניין לשיתופי פעולה ברמה גבוהה.

המטרה הייתה לייצר חוויית למידה חכמה שמשלבת מורה AI אישי עם תכנים שמותאמים דינמית לרמת המשתמש.

מה יש במערכת (Features מרכזיים):
- מורה AI אישי: צ'אט אינטראקטיבי לתרגול שיחה חופשית שמתקן טעויות בזמן אמת.

- שליטה במהירות הקראה: אינטגרציית TTS כולל "Slow Mode" לשיפור ההגייה.

- מחולל מבחנים אוטומטי: המערכת מייצרת מבחנים (אמריקאי + פתוח) מבוססי AI לפי נושא השיעור והרמה.

- מנגנון Retention: מערכת XP, ניהול Streaks ואתגרים יומיים.

- דשבורד ניהול (Admin): מעקב אחרי התקדמות תלמידים ושליחת הודעות מערכת גלובליות.

הצד הטכני ב-Lovable:
- אינטגרציה מלאה ל-Supabase לניהול משתמשים ושמירת דאטה.

- שימוש ב-Edge Functions לייצור תוכן מותאם רמה (יסודי עד תיכון) – שליטה באורך הטקסט ובמורכבות השפה.

- UI/UX מותאם מובייל: בנייה כ-PWA עם דגש על רספונסיביות גבוהה ושימוש ב-Safe Areas.

- חיבור ל-Google Calendar לתזמון למידה.

בניתי את זה מתוך אמונה שבינה מלאכותית היא העתיד של סגירת פערים לימודיים, במיוחד בתקופה כזו.

כרגע המערכת פתוחה לשימוש בחינם לגמרי.
לכניסה למערכת:
https://deep-dive-lingo.lovable.app/
  • תודה
Reactions: אלצ'י1 //
7 תגובות

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת הכל טוב
בחתול השחור, בהגיזרה, בפרוג ובכל מקום זעקו הכותרות בחדווה: מטרנה ב 37.5! כן כן! משרד הבריאות שחרר מלאי מטרנה למקצת מרשתות השיווק, תושבי עיירת הנופש נגרעו מהחגיגה, אך אל דאגה! יש רמי לוי לא רחוק. חושבי חשבונות ייגעו את מוחם האם משתלם לשלם את דמי הנסיעה תמורת ההנחה, אבל אני, אני יש לי חופשי! אין שאלה בכלל, אסע ואצטרף לבוזזים!

אפשר לשים מוזיקה קצבית אך שקטה, אני מוצא פורקן בפתיח נאה שאחריו גם מתחיל שיר, רוק של שנות ה 70 שלא נס ליחו.
אני נדחס אל אוטובוס העולה על גדותיו הומה הוא מאדם אבל מה לי להלין על דוחק בדרך קצרה זו.

יורד מהאוטובוס ודולה עגלה. עגלה זו מגושמת היטיב ויציבה פחות מבני גנץ בסקרים, על זה אני מתגבר ונכנס לחנות הענק המבהיקה באור יקרות, בכניסתי עטים עלי שני פקידים ומשגרים שלל פיתויים להצטרף למועדון, מה מועדון עכשיו? רדו ממני! חסר לי כרטיסים? עם שהם נפנים לאדם אחר, מזנק עלי פקיד נוסף וטענתו בידו: בזכות המועדון אעקוף את התור. הבטתי לכיוון הקופות וראיתי שכולן ריקות מממתינים. 😵
טוב, לא מגיעים רק בשביל מטרנה, יש גם ירקות, אני רואה גמבה בשקל תשעים לקילו, מעמיס שקית, משאיר מקום בעגלה למטרנה כמובן.

המרחבים בחנות הם אינסופיים ואני מתקשה למצא בהם את מבוקשי, רק כל מיני מוצרים מוזרים שאפילו המדף מביט בהם בתדהמה, איפה יש כפות חד פעמיות? אוף איזו חנות מוזרה...

מגיע לשירותים, ניצב מול מראה מצוחצחת, כל כך מצוחצחת שאני סבור לרגע שזו לא מראה בכלל אלא פתח בקיר, לתדהמתי אכן מתברר שזה פתח הכניסה לשירותי הגברים.

מגיע לתבלינים, הכל מוזר, איפה החברה הרגילה של התבלינים? לוקח גריל עוף מחברה מוזרה, דואג שהוא לא יתפוס את המקום השמור אחר כבוד למטרנה.

לא אלאה אתכם בכל הקורות אותי ובכל המוצאות אותי בחנות.
תכלס, התרגשות מסמרת את שערות ידי עת אני עומד בפתח הטור האחרון שבסופו עומדות להן קופסאות המטרנה הנחשקות, אני מתגלגל אט אט עם העגלה ונדהם לגלות שכל המדפים מרוקנים לחלוטין מתכולתם. אכזבה עצומה אוחזת בי ומרוקנת אותי מכל שביב של אנרגיה.
אני מתנחם בבירה לה שוף בלונד שמצאתי (לא היה ipa), המוכרת הזקנה עסוקה במציצת הטיפות האחרונות של שקית שוקו מרוטה, יש לה את כל הזמן שבעולם אך אני נחפז.

יצאתי מהחנות וניגשתי לעמוד ברזל קטום כדי לפתוח עליו את בקבוק הבירה הגמלוני, בבת אחת ניתז מהבקבוק כל הנוזל העכור התוסס בקצפו ואני נותרתי בלי מטרנה ועם שליש בקבוק בירה במרירות מדוייקת שזה ממש לא מוצלח כי בירה לא צריכה להיות במרירות מדוייקת.

לפתע נעצר על ידי רכב מרוט ושרוט, הנהג מנסה למשוך בידו את החלון שסירב להיסגר והיושב על ידו פתח בזהירות את הדלת שכמעט התפרקה, הוא מזנק מהרכב ומתמתח תוך שראסטה אחת מיני רבות קופצת לו מהכובעגרב.
הוא שם לב אלי,
הכל טוב אחי?
כן.
הכל טוב.
הכל.
אט אט אני מבינה שאני לא מיוחדת בכלל.
בכלל.
אומנם אני ייחודית כמו שכל אדם ייחודי, אך אין לי סגוליות.
אני לא מיוחדת.
איך אני יודעת את זה?
סימנים קטנים מכל מקום, הוכחות.
כמו למשל אנשים כמוני בדיוק בדיוק.
כמו למשל הבנה שאם אני מיוחדת - זו כפירה.
*
ההבנה הזו נושאת בתוכה משהו מדהים.
אמנם תמיד ידעתי שאני לא מיוחדת אבל היתה לי גם חשיבה גרנדיוזית. וגם מחשבה/חשש אולי כן, אולי חושבים שאני מיוחדת (כאילו חושבים עלי...)
אבל לא.
אנשים מדברים כמוני, חושבים כמוני, מתמודדים כמוני, יצאו לאור כמוני, עברו דרך כמוני.
אין בי משהו יותר.
מצד אחד זה רוגע נפשי להבין שאני לא מיוחדת. אני גם לא מיוחדת לשלילה. אני לא חריגה.
מצד שני זה... המ... קצת מאתגר את הרגש.
כי עדיין קשה לי לשמוע אנשים שמדברים כמוני או חושבים כמוני או אפילו מחדשים לי.
תחושה של: הם כמוני לגמרי.
וזה קצת מאתגר להרגיש את זה כי זו תחושה והבנה/ הסקנת מסקנות שגם לאחרים קשה לשמוע אותי כמו שלי קשה לשמוע אותם (לא שהם בדיוק שומעים אותי).
ואז הבנה של: למה לי להתאמץ לדבר, להביע את עצמי, אם בכל זאת כולם חושבים כמוני וכולם כמוני.
ואם יש אנשים שזה מרגיז אותם שאני מתבטאת, כמו שאותי מרגיז לשמוע אנשים מתבטאים, אולי עדיף לא לכתוב וזהו.
*
אבל התשובה לכל זה היא - שאני בסדר.
זו הדרך שלי.
אולי אני לא מיוחדת אבל בלי קשר מותר לי ללכת בדרך שלי, אני לא צריכה למחוק את הדרך הזו. גם אם אנשים יתאכזבו.


שמעתי שכולנו הוויה,
צריך להגיע לשם-
להבנה שאנו הוויה ולא אגו.
הוויה זה אומר: אני נוכח כאן, אני הוויה טובה משדרת אהבה.
וכל השאר, כל בני האדם גם הם הוויה. אין כאן תחרות יש כאן מסע של כל אחד בדרך לעצמו האמיתי, האור שלו שרוצה להתגלות.


בעוד אגו זה יותר הסיבוך הזה סביב 'אני' ו'היא'.
כן, ככל שאדם יכיר בכך ויפעל בהבנה שהוא כלי מלא אור, שהוא הוויה טובה, הבעיות שלו יפתרו.
כי זו האמת, כל אדם יש לו שליחות ואין אף אחד מיוחד יותר.
לפעמים אני רואה אנשים לא מושלמים שמפרגנים לאנשים אחרים, שהם כן מאוד מוכשרים מוצלחים יותר מהם ואני קצת רוצה ללמוד: מה המהות של פרגון?
האמנם המפרגן כל כך מלא בעצמו ובטוח בעצמו שהוא מסוגל לפרגן?
למה אדם לא מסוגל לפרגן?
מה זה החסר הזה שגורם לאדם לחוש שהוא נאלץ להלחם על המקום שלו... האם יש אנשים שהמקום שלהם בעולם לא מובטח או שזה רק דמיון שהאדם יוצר לעצמו?
זה כנראה רק דמיון.
זו מלחמה על ריק.
כי יש לכל אחד מקום מבוסס, איתן, מלא ערך, מששת ימי בראשית.
הוא צריך לעמול עבור המקום הזה כי לעמל אדם יולד אבל המקום שלו קיים, מדויק ויציב.
ולחינם אדם מסתכל על הזולת כדי לחפש עוד קמצוץ של אושר, אישור, הכרה, כי הנפש לא תימלא.
והנשמה מלאה מעצם היותה והיא לא צריכה דבר.
*
אבל אנחנו כאן בעולם הזה, עולם מלא נסיונות, תחרותיות, קנאה, פחד, מוסר מול אינטרס, חוקי תורה מול הרצון האישי, אנחנו בעולם מקסים, וגם כל מה שיש בו שזה בין השאר גם צרות עין, קנאה ותחרות וכו' גם זה יכול להיות תועלתי כשאדם מודע לעצמו ומנסה למלא את המקומות החסרים שיש בו - באהבה עצמית.
כשאדם מוכן לקבל עצמו ולהתקדם במידותיו, מסגל סבלנות אורך רוח כובש את המידות הרעות.
אז הוא זוכה לאושר אמיתי.
לא צריך להיות מושלם, צריך להסכים שאני לא מושלם.
ולהתמלא בענווה בשפלות יחד עם הבנה שיש לי נקודות יחודיות רק לי והן נקודות האור שלי לעצמי ואולי גם לעולם.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  2  פעמים
למעלה