דרוש מידע הקיר הרביעי/דבורי רנד

סליחה שאני מגיבה כך
אבל זו לא פעם ראשונה שמישהי אומרת לי ככה על ספר (עוד פעם זה היה ספר על מחלה כרונית לדוגמא)
אלף כל- מה קשור נשואות בלבד? רווקות לא יכולות להפגע מרעל? כי עד כמה שידוע לי רב השנים שחיים בבית ההורים זה דווקא שנות הרווקות
בית כל- הכי קל לעצום עיניים ולהתכסות מתחת השמיכה ולומר- אני לא עברתי כלום למה לי לדעת?
הספר בא להעלות מודעות!
כמה נשים עברו את סיטואצית האיקסים? לא הרבה, כי זו סיטואציה יחסית מקצינה על מנת להסעיר
וזה מה שהספר בא
לפתוח נושא כואב
אם אני לא אפתח עיתון ולא אדע שיש חיילים שנהרגו- האם הם יפסיקו לההרג?
ואם תתקלי בילד כזה?
יש הרבה נושאים מושתקים בציבור שלנו מטעמים ידועים
וברוך השם בשנים האחרונות יש התעוררות לפתוח אותם בצורה ראויה
(אפילו גירושין נחשב לנושא שלא כותבים עליו צ צ צ)
כדי שאישה תדע שיש מקום לכאב שלה
כדי שגבר ידע שיש מקום לסבל שלו
בגלל זה ספרים כאלו נכתבים
ומיועד בדיוק לאנשים הפשוטים
הכי קל לשים את הראש בחול

הספר לא נכתב עם תיאורים מחרידים והלך בין הטיפות
תאמיני לי
זכותו של כל אחד לקרוא מה שמתאים לו זה א'
דבר שני למה להיכנס לצרות בכוח במיוחד שהן לא אמיתיות ורק בספר. יש מספיק צרות בחיים
ומי שלא חוותה אותן ברוך ה' אין לה שום ענין להיכנס לזה בכוח. ה' מעמיד אנשים בנסיונות ונותן להם כוחות באותו זמן ויש אנשים שלא מסוגלים לעמוד בנסינות האלה במיוחד שלא כוונו אליהם..
כותבת בתור אחת שכן מאד אוהבת ומתחברת לספרים הללו אבל צריך לדעת לכבד כל אחד ודעתו הוא.
 
זכותו של כל אחד לקרוא מה שמתאים לו זה א'
דבר שני למה להיכנס לצרות בכוח במיוחד שהן לא אמיתיות ורק בספר. יש מספיק צרות בחיים
ומי שלא חוותה אותן ברוך ה' אין לה שום ענין להיכנס לזה בכוח. ה' מעמיד אנשים בנסיונות ונותן להם כוחות באותו זמן ויש אנשים שלא מסוגלים לעמוד בנסינות האלה במיוחד שלא כוונו אליהם..
כותבת בתור אחת שכן מאד אוהבת ומתחברת לספרים הללו אבל צריך לדעת לכבד כל אחד ודעתו הוא.
קראתי רק פרקים בודדים מהספר בעיתון , ודבורי אמנית הכתיבה המעודנת,
לכן מה שאכתוב עכשיו מתייחס נטו לדיון בתגובות האחרונות על האם כל כאב בעולם מתאים להיכתב כפרוזה, לטעמי לפחות - ולא על הספר נשוא האשכול.

בלי קשר לדת ולחברה החרדית ותרבותה כלל, לא כל נושא וחוויה שקיימת בעולם נכון להכניס לעולם הרגשות שלנו. ויותר מכך יש עוד דרך בין ידיעה אינפורמטיבית לבין הצגה, סרט או ספר, שם נכנסים רגשית לסיטואציה ולעיתים משאירים את הפילטרים של השכל בחוץ.

אנשים עוברים חוויות קשות והרסניות (בכל חברה אגב, למרבה הצער), האם נכון 'להעלות מודעות' כל מדווה שיש בעולם?

ואנשים מושפעים ברמה המעשית מהתוכן שהם צורכים, יש על כך מחקרים בלי סוף, פחות בעניין של להיכנס לדוגמאות.
 
הם לא באותה רמה של רעילות, זה דבר ראשון.
שנית, בספר מספרים לנו רק על הזירה של בקה. לא מספרים לנו על זירות אחרות אז אנחנו לא יודעים מה קורה בהם.
אנשים שהתרגלו לרוע בדרך כלל לא נהיים צוף דבש במקומות אחרים.
קותי - כן.
עזרי - פחות, ואולי באמת לא.

קראתי כל מה שכתבתן על יסכה
אני לא סבלתי אותה
אישה מניפולטיבית וחנפנית שזיהתה מייד את החולשה וחוסר הביטחון של בקה ה
יא משתלטת על בקה בצורה מאוד ידידותית והקשר שלהם גם לפני שהיא התחתנה עם אבא שלה לא היה תקין (לבקה לא היה אפילו מילה אחד מולה [בלי קשר לזה שהדהד לה בראש שהיא מקשקשת, יסכה ניצלה את החולשה הזו]
לדעתי היא נרקיסיסטית אמיתית כופה על כולם את הדעה שלה בחיוך ומקפלת את כולם!!

(אני חושבת שיסכה היא דוגמא לדמות שמונעת מהעבר שלה בצורה מאד מאד מוחשית
מה שהיא חפשה באבא של בקה, איך שהיא מגוננת יותר מדי (חונקת) על הבן שלה, הרתיעה המוגזמת מאלכוהול וכולי וכולי, לכן קשה לשפוט אותה)
ליסכה יש הרבה עוצמות. היא עברה הרבה מאד בחייה, ודמותה מתבססת ונבנית על כל מה שהיא עברה. (אני מנסה לדמיין את עצמי מול יסכה, יש סיכוי לא מועט שאהנה להיות חברה טובה שלה, לפחות כל עוד היא חברה ולא משמשת בתור 'אשתו השניה של אבא שלי' ולא שאין לי הורים.)

מנגד, בקה מחפשת אישורים לאורך כל הדרך, היא טיפוס מאד חושש ומאד מרצה.
זה לא שיסכה 'רוכבת' על זה במודע, אלא אלו כל מערכות היחסים שנוצרו בעקבות האופי של בקה מול יסכה. לבקה דווקא נוח במערכת הזאת, היא לא מרגישה שרע לה, ויסכה לא מתעתעת בה עד שהיא מתחתנת עם אבא שלה.
החתונה - מערערת את המקום של יסכה. כבר דברו עד כמה זה לא תקין, לא אדוש בזה כרגע כי זה מיותר כרגע, אבל גם םאם זה כן היה תקין ואבא של יסכה לא היה בעייתי ונמשך כל כך אחרי הרוע של אשתו הראשונה - כל המערכת החברית מתפרקת ונבנית מחדש כרגע מחדש. גם בקה עוברת טלטלה רצינית - גם הנישואין השניים של אבא שלה, גם יסכה שנחשפת בעוצמה לרעילות וככל שהיא מנסה לא להסחף - היא נסחפת בעל כרחה.
 
אולי ספר שיכל לעזור לנשים נשואות בלבד במצב מסוים בחיים שלהן
כותבת בתור זו"צית
בהחלט טוב שלכול אחת תהיה מודעות, מה נכון לה לקרוא ומה פחות. ותפעל על פי תחושותיה.
יחד עם זאת, קומם אותי המשפט הזה, שכתבת.
ההכללה לא מתאימה כאן, ממש לא!
כותבת בכללי על עולם הספרות החרדית.
יתכן שזוצית צעירה- בחורה בגילאי ה18-22 פחות בשלה רגשית לתוכן כזה/ חוותה פחות דברים מאתגרים בחייה.
לקחת את זה צעד קדימה, שלא מתאים כלל לרווקות, זה לדעתי פחות מתאים, ואפילו פוגע, גם כהמלצה או ככיתוב על הכריכה.
כי בהחלט יש רווקות שהתוכן מתאים להן! בלי קשר לגילן.
ובהחלט חשוב שתהיה מודעות לעובדה, שבתוכנו ישנן רווקות מדהימות בגילאי ה25+ שבשלות לקרוא ספרים רגשים ומורכבים בלי קשר לכך שלא נשואות. ולא הנישואין הן אלו שנותנים חותמת גומי לרמה רגשית, יכולות שונות ומודעות לנושאים שונים ומצונזרים...
 
בהחלט טוב שלכול אחת תהיה מודעות, מה נכון לה לקרוא ומה פחות. ותפעל על פי תחושותיה.
יחד עם זאת, קומם אותי המשפט הזה, שכתבת.
ההכללה לא מתאימה כאן, ממש לא!
כותבת בכללי על עולם הספרות החרדית.
יתכן שזוצית צעירה- בחורה בגילאי ה18-22 פחות בשלה רגשית לתוכן כזה/ חוותה פחות דברים מאתגרים בחייה.
לקחת את זה צעד קדימה, שלא מתאים כלל לרווקות, זה לדעתי פחות מתאים, ואפילו פוגע, גם כהמלצה או ככיתוב על הכריכה.
כי בהחלט יש רווקות שהתוכן מתאים להן! בלי קשר לגילן.
ובהחלט חשוב שתהיה מודעות לעובדה, שבתוכנו ישנן רווקות מדהימות בגילאי ה25+ שבשלות לקרוא ספרים רגשים ומורכבים בלי קשר לכך שלא נשואות. ולא הנישואין הן אלו שנותנים חותמת גומי לרמה רגשית, יכולות שונות ומודעות לנושאים שונים ומצונזרים...
או סוף סוף
תודה רבה
הסלקציה הטבעית בין רווקות לשאינן בחברה החרדית
כאילו מדובר בחומר סודי שעובר בלחישה באוזן בטרם הכלה מתקדשת
 
בהחלט טוב שלכול אחת תהיה מודעות, מה נכון לה לקרוא ומה פחות. ותפעל על פי תחושותיה.
יחד עם זאת, קומם אותי המשפט הזה, שכתבת.
ההכללה לא מתאימה כאן, ממש לא!
כותבת בכללי על עולם הספרות החרדית.
יתכן שזוצית צעירה- בחורה בגילאי ה18-22 פחות בשלה רגשית לתוכן כזה/ חוותה פחות דברים מאתגרים בחייה.
לקחת את זה צעד קדימה, שלא מתאים כלל לרווקות, זה לדעתי פחות מתאים, ואפילו פוגע, גם כהמלצה או ככיתוב על הכריכה.
כי בהחלט יש רווקות שהתוכן מתאים להן! בלי קשר לגילן.
ובהחלט חשוב שתהיה מודעות לעובדה, שבתוכנו ישנן רווקות מדהימות בגילאי ה25+ שבשלות לקרוא ספרים רגשים ומורכבים בלי קשר לכך שלא נשואות. ולא הנישואין הן אלו שנותנים חותמת גומי לרמה רגשית, יכולות שונות ומודעות לנושאים שונים ומצונזרים...
או סוף סוף
תודה רבה
הסלקציה הטבעית בין רווקות לשאינן בחברה החרדית
כאילו מדובר בחומר סודי שעובר בלחישה באוזן בטרם הכלה מתקדשת
היה לא מזמן סיפור עם עריית בני ברק
אישה מיוחדת ופורצת דרך בחברה
 
היה לא מזמן סיפור עם עריית בני ברק
אישה מיוחדת ופורצת דרך בחברה
ואוו כמה נהניתי ממנה
באמת
מזכיר לי שנרשמתי לחוג כלשהו ושאלו אותי אם אני נשואה כי זו קבוצה לנשואות
(החוג לא היה קשור לחיי הנישואין)
רציתי לומר לה שאני גרושה או אלמנה
כמובן שנכנסתי לחוג כי לא היה לה מה לומר לי על העובדה שנשואות בנות יומן נמצאות שם ואני לא יכולה...
אבל די חלאס הסטתי את הנושא
 
תודה ונכון מאד!
בתור בחורה צעירה מאד (בגיל של הבנות שלי היום, זאת אומרת- לפני הרבה שנים) שידעה כל מה שלא הייתה אמורה לדעת, (על פי הספר.)
ולא, אין בזה שום בעיה. לא חושבת שכלה צעירה אמורה לחטוף את טראומת חייה לפני הנישואין.
רוב הבחורות היום ממש לא תמימות אפילו שזה אולי נראה, והן לא צריכות להיות כאלה.
מותר לדעת מה קורה אחרי החתונה. זה לא אמור להיות נושא בשום פנים ואופן, אבל לדעתי זה צמצום לחשוב שספרים עם נושאים כאלה מתאימים רק לנשים נשואות...
מי שרוצה לצעוק עליי- מוזמן. יודעת שזו תגובה שתגרור את זה.
ועדיף שהבת תדע בצורה יפה וצנועה מאמא שלה מאשר מחברה או ספר
 
אין קשר לגיל
יש לי אחות בת קרוב ל40 שקבוע דילגה על הסיפור בעיתון, לא הייתה מסוגלת לקרוא..
עניין של אופי רגיש שלוקח קשה סיפורים מורכבים ומתקשה לצאת מזה
היא מכירה את עצמה ויודעת מראש לא להכנס לזה ובעיני עושה בשכל
אותי אישית הסיפור סחף מאוד עמוק אבל אני אוהבת להתרגש מספרים (ולבכות מהם :cool: )
גרם לי להרהר הרבה על עצמי כאמא, על המחויבות והמשמעות.
אחד הספרים המיוחדים שיצא לי לקרוא בשנים האחרונות
 
אין קשר לגיל
יש לי אחות בת קרוב ל40 שקבוע דילגה על הסיפור בעיתון, לא הייתה מסוגלת לקרוא..
עניין של אופי רגיש שלוקח קשה סיפורים מורכבים ומתקשה לצאת מזה
היא מכירה את עצמה ויודעת מראש לא להכנס לזה ובעיני עושה בשכל
אותי אישית הסיפור סחף מאוד עמוק אבל אני אוהבת להתרגש מספרים (ולבכות מהם :cool: )
גרם לי להרהר הרבה על עצמי כאמא, על המחויבות והמשמעות.
אחד הספרים המיוחדים שיצא לי לקרוא בשנים האחרונות
נכון מאד
וכבר כתבתי כאן
הנושא הזה חייב להיות במודעות
לפחות בה
גם אם יש אנשים שקשה להן לקרוא עליו
עדיין אני
ועוד אנשים
חיים ברעילות הזו
ולפחות-
תדעו שזה קיים
תנסו לפתוח עיניים ואוזניים
אפילו שזה מתעתע מאד-
כמו אמא של בקה שהלכה לאסיפת הורים
מתוקתקת ומיופיפת
ממש כמו אמא שלי!!
לפחות אצל בקה-
הבינו שהאישה הזו קצת שרוטה-
טסה וכו כל היום
אמא שלי נראית אשה מתוקה ומהממת כלפי חוץ
ממש מקנאים בי שזו אמא שלי:rolleyes::rolleyes::rolleyes:
 
נכון מאד
וכבר כתבתי כאן
הנושא הזה חייב להיות במודעות
לפחות בה
גם אם יש אנשים שקשה להן לקרוא עליו
עדיין אני
ועוד אנשים
חיים ברעילות הזו
ולפחות-
תדעו שזה קיים
תנסו לפתוח עיניים ואוזניים
אפילו שזה מתעתע מאד-
כמו אמא של בקה שהלכה לאסיפת הורים
מתוקתקת ומיופיפת
ממש כמו אמא שלי!!
לפחות אצל בקה-
הבינו שהאישה הזו קצת שרוטה-
טסה וכו כל היום
אמא שלי נראית אשה מתוקה ומהממת כלפי חוץ
ממש מקנאים בי שזו אמא שלי:rolleyes::rolleyes::rolleyes:
נכון
וכואב לי לקרוא עלייך
בטח כל כך שמחת שיש מילים למה שאת חווה ואפשר לקרוא לתופעה בשמה
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

בין שלל הדיווחים העדכונים והפריצות לשידור, שמות הנטבחים וסיפורי הניצולים, תקיפות בעז"ה וחיסול המחבלים, החדשות הטובות והפחות, המתח והחרדות, האזעקות והמרחב המוגן, הטלפון והמרחב הקולי.

חשוב שיהיה גם מקום אחר, אווירה טובה, להתאוורר ולנשום עמוק, להביט על עם ישראל היפה, להתמקד בחדשות הטובות, פוסטים שמעלים חיוך, סרטונים ותמונות עם הומור בריא, שיעזרו לנו לעבור את התקופה. יהיה טוב!


כמה כללים בסיסיים:
  • אין להעלות תכנים כפולים.
  • ללא ציטוטים ושרשורים. לזה יש נספח.
  • הודעות מאולצות או תת רמה - מיותרות, אין טעם להעלותם.
  • אין לדון כלל! בדברים שיעלו פה.
  • יש להעלות רק דברים שמתאים לרוח אתר חרדי.
  • ללא תמונות נשים.
  • ללא בקשות "אפשר בזיפ"! (תוכלו לפנק את המנוטפרים בלי שיבקשו).
  • ללא מחזור קרשים ישנים, בדיחות מלפני שנה או עשור מיותרות.


עריכה:
כפי ששמתם לב, האשכול השתנה מעט, מעלה רמה ומחליף פורמט.
כל הדירוגים התאפסו. מהיום, אתם מחליטים מה מתאים ומה בדיחת קרש מאולצת ומיותרת.

אשכול זה מיועד לבדיחות ותכנים הרצים ברשת וקשורים למלחמה בלבד.
יש לכם בדיחה טובה? מעולה! תכתבו אותה פה.
מישהו העלה בדיחה, ויש לכם מה לומר עליה, כתבו בנספח. אין לפתוח פה ציטוטים ושרשורים.

צופים יקרים, שימו לב! אתם מצבעים ומשפיעים איזו הודעה מתאימה, ואיזו מאולצת או תת רמה.
ההצבעה אנונימית, וכל אחד יכול להשפיע. הודעה שתקבל דירוג שלילי, תוסר מהאשכול.

כמובן, הודעה כפולה, או כזאת הנוגדת את כללי האשכול, תקבל אף היא את הדירוג השלילי שלכם,
וכך תעזרו לנו לשמור עליו נקי עם רמה גבוהה.
אחד הדברים ששנואים עליי זה להיכנס לאתרים ולראות שבמקום אייקונים יש אימוג'ים
אני לא מתכוון לאייקון אימוג'י אלא לאימוג'י אימוג'י...
זה הכי AI שיש, לא נקי, לא מקצועי ולא יפה
יש ספריות חינמיות ויפות של אייקונים מגניבים ויפים
ניתן ליצור עם גמיני 3.1פרו SVG שכוללים הנפשה ואינטרקציה

דוגמה לזה זה הסיר שמופיע בסוף האתר https://hamitbach.me/home
1774525478443.png
הכולל מעקב אחרי העכבר, פתיחת מכסה בלחיצה ויציאת אדים

למי שכבר משתמש באימוג'ים - אימוג'ים מונפשים של גוגל

אז תעשו טובה לעצמכם ובכל פעם שאתם בונים אתר אל תשתמשו באימוג'ים (אא"כ זה חלק מהטקסט), תשתמשו באייקונים והאתר שלכם כבר יראה יפה יותר

נ.ב. אחת הבעיות הגדולות באימוג'ים זה שאימוג'י מוצג בכל מערכת לפי ברירת המחדל של המערכת (אפל, ווינדוס 10 - מכוער, ווינדוס 11 - תלת מימד, גוגל, ועוד. ניתן להתקין ספרית אימוג'ים כך שתציג את האימוגים האלו בכל מערכת)

בהצלחה

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

יש ספרים, שאחרי שאתה כותב עליהם ביקורת, אתה מגלה שבעצם כתבת אותם, לא עליהם. אין שום דבר להוסיף חוץ מתקציר משעמם ומעט תיקוני מקלדת בנאלים.

יש ספרים, שהביקורת עליהם היא חצי-חצי. חצי תקציר. חצי ביקורת. חצי מעניינים.

ויש את הספרים האלו, מהסוג השלישי, שבזמן שאתה קורא אותם יש לך מיליון דברים להגיד, אבל ברגע האמת, כשאתה מתיישב אל מול המקלדת, כל המילים שתכננת לומר פורחות לך מהראש, ואתה מוצא את עצמך מאלתר. מבקר באמת.

הספר הזה הוא מהסוג השלישי.

אני יושב כאן, ליד המחשב. מאלתר מילים על ספר של מילים. כותב על שתיקות. מוחק. כותב שוב. מוחק שוב. שותק.

המילים נאלמות מפי. נעלמות. סיירסלי.

אז אם הביקורת הזו יצאה קצת בוסרית, תאשימו את המקלדת, לא אותי. לא אשמתי שכשאני יישבתי מול הספר היה לי כל כך הרבה מה לומר, ופתאום עכשיו אני שותק. זו בטח המקלדת הארורה הזו, נו נו נו.

...​

גילוי נאות לפני שמתחילים:

יש לי ארבעה ספרים בבית. ארבע קירות. שומרים. מגוננים. מלמדים.

ארבעת הספרים האלו הם הסביב של חיי. נותנים לי אקספוזיציה כשצריך. מכניסים מסר עמוק בפנים. מביאים גיבורים מושלמים (בכך שהם לא מושלמים) לקדמת הבמה.

אני לא אגלה פה בשער בת רבים מהם ארבעת הספרים, אך כמעט כל מי שאני מכיר, יוכל להעיד שניסיתי לשדל אותו לקרוא את אחד מהספרים האלו.

היום התווסף לארבעת המופלאים הללו ספר חמישי.

עוד לא החלטתי למה הוא ישמש. הוא יכול להיות תקרה מגוננת מגשם, אולי רצפה שתחזיק אותי יציב. מה שבטוח, ישמר לו מקום בלב שלי. ליד הארבעה. יחמם אותו ביחד איתם.

פרטים נוספים בהמשך.

...​

מסתבר שקשה לקנות ספר פחות מ12 שעות אחרי שהוא יוצא מבית הדפוס, במיוחד אם אתה מגלה אחר כך שיכלת לקנות אותו ב70 ש"ח במקום בכמעט 100 (!).

הכל התחיל בבוקר של סוף אדר. הלכתי ברחובותיה של עיר חרדית מסוימת, כשלפתע עברתי ליד חנות ספרים חרדית.

בדקתי בכיס, מאתיים שקל. כמובן שנכנסתי.

לאחר כמה דקות של סיבובי הלוך-שוב ברחבי החנות, חזרתי אל המוכר עם ספר מסוים וכן עם הספר 'עליה השלום' (כן כן, תתפלאו, אבל לצערי עדיין לא קראתי.).

פתאום, ליד המוכר, אני שם לב לספר הנ"ל, עוד עטוף בניר שקוף. למען האמת, ראיתי פרקים מהסיפור ב'בתוך', ומה שאני זכרתי משם, זה משהו על סטייג', גרשי וסבא וסבתא. לחרפתי יותר התעניינתי לראות איך נראים הקטעים של התסריט בספר מאשר לקרוא אותו.

אז קניתי אותו מהר (למען האמת אפילו תג מחיר עוד לא היה עליו), קראתי, ו... הביקורת לפניכם.

...​

אזהרה: מכיוון שלאחרונה רבו זאטוטים מחוצ'קנים בשערי האתר, אדגיש מראש: זה לא ספר לילדים ונוער. בכלל לא. אנא סלקו את עצמכם מביקורת זו וחזרו אליה בטרם עת, כשתגדלו מעט.

...​

נתחיל בתקציר, לטובת כל מי ש(עדיין) לא קרא את הספר:

בקה, אם למופת ל3 ילדים וגבעת תיתורה מרשימה, מסתירה מאחורי שתיקותיה עבר כואב של אמא רעילה ומשפחה שותקת. היא עובדת בסטייג' (מלעז: במה כאן: הפקת אירועים) תוך כדי שהיא מנסה להתמודד עם מילות העבר המהדהדות בראשה, ועם משפחתה בהווה - שמציפה את העניין בכל פניה מחדש.

במקביל, נפרש סיפורה של יסכה, ה'בוסית' של בקה (וגם חברתה הטובה ביותר ואמה החורגת, אבל זה לא קשור לכאן...), שבעברה התמודדה עם גרשי בעלה האלכוהוליסט, תוך כדי שהיא מנסה להקשיב לסבה וסבתא ולגדל תינוק שמתבגר במהירות מפליאה.

כמובן, כיאה לדבורי רנד, היא לא חוסכת כאן במשפטים נוקבים ובאמרות מסמרות תודעה, שנשזרות בין דפי הספר בדרך מושלמת ומדהימה להפליא.

...​

אני רוצה להתחיל עם בקה.

למען האמת, הדמות הזו הזכירה לי קצת פאזל. בהתחלה מתפרקת לאלפי חלקיקים שווים. שבורים. רק ארבעה צדדים תואמים. מנסה קצת להרים את עצמה, לסדר. אבל רק כשיד חיצונית מגיעה התמונה הופכת לשלמה. וגם אז, יש שם ציור של פילה מרימה אמא, איקס אדום וגדול על שניהם.

בהתחלה, על הפרק הראשון, חשבתי שהיא ה'טיפוס' פה, (אח"כ קלטתי שזו אמונה), אבל בקה היא בת אדם משתדלת ומנסה מספיק בשביל להיות 'טיפוס' בעצמה. בהחלט דמות מופלאה ומחזקת. נחזור אליה בהמשך.

...​

ועכשיו ליסכה.

לפי מה שזכור לי, לדבורי יש עוד יסכה אחת ויחידה בנוסף לזו. יסכה מ'תחנות' הנפלא. יסכה ההיא גרה גם באזור של ביתי, מה שגורם לי להערכה גוברת אליה.

ולמרות שיסכה הזו שונה בהחלט, ו'מנקלה' הוא לא משחק בשבילה, עדיין יש בליבה אבנים שחורות ולבנות. בלק אנד וויט של אלכוהול. וכן, היין הוא קשר יציב בין הספר הזה ל'תיק מקסיקו', בכיוון ההפוך.

היא מתמודדת בגבורה עם מסע החיים הכבד שה' זימן לפתחה, ומאוד התפלאתי כשקלטתי שאמא שלה ג"כ קצת מרעילה (אם כי לה היה איפה להיות בשעת הקושי - בביתם של סבה וסבתה.)

גם אליה נחזור בהמשך.

...​


נמשיך עם הפרק הראשון כולו. בינינו, הוא מתחיל טיפל'ה מסובך , אבל לקראת הסוף הוא טיפה יותר מתבהר ומתיישר. לדוגמה - לקח לי כמה שניות להבין מה זה 'בולשות'. או דוגמה אחרת - ברגע הראשון התבלבלתי בין 'אבא' ל'אבי'. יכול להיות שזה קרה כי לוקח לי זמן להתחבר לספרים (או בגלל שקראתי את זה באישון לילה, תוך כדי הלחץ של טרום-פסח), אבל עברו כמה דפים עד שהגעתי אל המנוחה והנחלה (אם אפשר לקרוא לכל התסבוכת הזו ככה...)

בפרקים הבאים כבר נשאבתי ב'פלופ'. הדיאלוגים המשעשעים (במיוחד של הילדים. נראה כאילו דבורי פלשה אלינו לבית והקליטה את כולם) המסרים העמוקים (שנכנסו במושלמות בין המילים והשתיקות). העלילה הכואבת והנובעת. הטלטלות. בעיקר הטלטלות (כמה אישה אחת קטנה יכולה לעבור?). הכל סחף אותי בבת אחת לעולם שונה ועם זאת מוכר.

הפרקים מחולקים לשניים - חצי ראשון: סיפור רגיל. גוף ראשון עבר. חצי שני: תסריט (מיותר לציין שקיבלתי סיפוק לסקרנותי לאיך זה נראה על ההתחלה...). הם משלימים אחד את השני בצורה מושלמת, ושמו של כל פרק מתאים לו כמו עיצוב פנים ליסכה. אפרופו התסריט - הסיפור של גרשי ויסכה מחלחל ומצמרר (רק אני שמתי לב שהמפה מופיעה כמעט בכל פרק שבו יש את הבית של סבא וסבתא?), במיוחד אהבתי את הקטעים שעל הבמה, רתת נפשי למהדרין.

בכנות, היו קטעים בסיפור שנשכתי שפתיים יחד עם הגיבורים והתפרקתי אל תוך הספר. מהנהן לעצמי. כמעט בוכה. מדהים שיש ספרים שיודעים להעביר את הרגשות שלנו בצורה מושלמת ולא לתת רק תירוצים.

בהתחלה סבתא בילבי עצבנה אותי, התפלאתי שהיא היוותה אבן דרך בתיקון הנפשי של בקה. ולגבי הקטע של 'כמה אפשר לקשקש' - שלו צייתי כמעט כל הספר - רק אומר שאם זה הקטע עם ה'שמן-דובון-בלע-סבון' - אז זה מוכיח לנו שדווקא דברים קטנים הם אלו שיכולים לפגוע בנו ח"ו ולהיות הקש ששבר את גב הזהב.

יפה שהסופרת קראה לפרק שבו יש משבר קטן (43) בשמו של הפורקן. מי ששם לב יכול לראות שבאמת משם מתחיל קצת פורקן וזיכוך נפשי לבקה. היו כמה קטעים שם, ובמהלך המשך הסיפור, כמה קטעים שהתחשק לי לעצום בהם עיניים. להתעלם. אולי לבכות. לסלק את המחשבות מהראש. לנפח תקוות. לנפץ אותן כמו בועות סבון. אבל המשכתי לקרוא, למרות שבירת הלב שחוויתי ביחד עם בקה.

הגענו לקטע הכי מצמרר בספר. הקטע עם האיקסים. קטע שמנקז תפוחים של הורות רעילה לפרח נובל אחד (דרך אגב, כאן ראוי לציין שאהבתי במיוחד את כל ההומאז'ים לסיפורי האגדות הישנים). אין מילים. פשוטו כמשמעו. עד עכשיו אני לא יודע מה להגיד על הכאב הזה. בוקע ועולה בבקה ובנו כאחד.

אהבתי שהסופרת מקיימת מוות ליד חיים. סבא נפטר. מיד אח"כ 3 ילדים נולדים (אם כי לא הבנתי למה אלחנן לא נקרא גם בשם 'מהדהד', למרות שאבא של בקה נקרא ג"כ בשם כזה.).

הקטע של ה'מחול לך' בבית החיים היה מצמרר עד כלות הנפש. סילבי היא רעיון יפה ונחמד שגיוון קצת את הספר. דרך אגב, תמיד למי שמקשקש אומרים 'לך תקליט פודקאסט'. אני רואה שבקה ישמה את זה בצורה מקצועית...

ההתנהגות של אמונה לעיתים מדהימה, וכן הכוח שלה ושל בקה לקום מהשברים. סצנת הבקבוקים של שניהם יחד ריגשה וצימררה אותי כאחד. מי שקרא מבין.

אלי החמוד עדיין מחזק גב, אבל גם הוא הפליא אותי בעמידותו. נדהמתי שקראתי ש'יויו' זה בעצם 'יואל', תמיד חשבתי שזה 'יוסף'...

כאבתי על בקה, על צער של שנים סתם, על מצפון גדול. לא קל לעכל בכזו מהירות שהיא לא אשמה, אחרי שגדלה לעולם של להאשים את עצמה.

קצת עצוב שיסכה נשארה לכאורה 'אשמה'. אבל אהבתי את הכפרה שנעשתה לדמותה של אמו של אבי, עם קניית המערכת. סגירת המעגל עם התה הייתה נחמדה ביותר. היה נחמד לראות שהסיפור מסתיים בתקופת הזמן הזו, אבל אם זה היה כך גם בעיתון, זה טיפה מוזר (מי יקרא בסוכות על פסח?).

הסיפור נגמר ברגע שבקה מגיעה לסטייג', והטכניקה לא לגלות לנו מי באה - למרות שאנחנו יודעים בברור - גרמה לסיפור להסתיים בנימת רווחה.

למען האמת, במהלך הסיפור קצת ריחמתי על דבורי שצריכה לשבור את הלב של הקוראים ושלה (ושל הגיבורים) בשביל המסרים, אבל החזקתי עם הסיפור עד הסוף וזה היה שווה. שמתי גם לב שמאז שהתחלתי לקרוא, התחלתי גם לסנן כל מילה מליארד פעם לפני שהיא יוצאת מפי.

בקיצור - זה הספר הכי טוב של
@dvory עד עכשיו, לדעתי. ספר חובה בכל בית. מילים הם זהב, תודה שטרחת וכרית אותן בשביל כולנו. תודה שכתבת ספר כזה בים של מילים אבודות.

כריכה: כמוהן, כמו תמיד, כריכה מושכת ומקורית, הישר מידי הזהב של @לולה הבת. התאוריה שלי: קרעים בשורש - תרתי משמע. האוזניות של אמונה דווקא -כדי להראות לנו שדווקא מי שנראה לנו שסבל הכי קצת, סבל אולי כמעט יותר מכולם. הדבק הוא ניסיונותיה של בקה לתקן, והחוט המושלם מאחורה מרמז לנו שהפתרון לא נמצא בצד שחשבנו. (דרך אגב, שמתם לב שזה אותו גופן כמו של 'בחצר האחורית' ו'אין כמו בבית'?)

ציון: 10 מ10. מושלם.

עד כאן הביקורת הכי ארוכה בעולם, בעז"ה ניפגש אחרי החגים.
אושר של אחרים 2.0 -מתוך הפוסט של @dvory (מפורסם כאן בהסכמתה)

גילוי נאות:
התכוונתי לפרסם את הפוסט הזה בשנת תשפ"ה, שבוע לפני שהיא מסתיימת. הרגשתי שזה הזמן הנכון, רגע לפני דין, לייצר עוד קצת תקווה בעולם.

רצה הבורא ונפלתי לעומס לא הגיוני. לא הצלחתי לכתוב. לא הצלחתי לפרסם. תשפ"ה הסתיימה, תשפ"ו התחילה, והנה אני. רק עכשיו.

יכולה לנזוף בעצמי על אנושיותי. מעדיפה לקפוץ למוסר השכל, סופרת במוד חיסכון ;). עשרת ימי תשובה,זה השיעור הגדול שלהם, נכון? זאת המתנה, אלה הרחמים; היכולת לתקן.

פעם, כשיסכה עדיין היתה לבד ודיברנו על חגים, היא אמרה שחגים הם כמו קרש, גשר באמצע חיים.
בבתים רגילים, יציבים, הוא מונח על הרצפה, אין בעיה לדרוך, לחזור לחיים. בבתים אחרים, מתעתעים,הוא תלוי בקצה צוק, מתנדנד מעל התהום.

ולכי תחצי ככה.

(מתוך הקיר הרביעי)

חגים הם טריגר איום למי שחורג מתו התקן. סיבה לשמוח אצל נפש אחת, רגילה, היא סיבה לבכות אצל נפש אחרת ממתינה לגאולה. הנה למה הפוסט הזה נכתב. בשביל קצת תקווה, בשביל סיכוי, אפילו אחד לאלף, שיהיו זמנים לששון.

זוכרת את אושר של אחרים? אין סיכוי ששכחת. מאות תגובות, עשרות הצעות, שידוך אחד שקם והיה!

בואי נעשה את זה שוב.

בבקשה, קחי דקה–שעה–יום לחשוב על רווק/ה שאת מכירה. חפשי בשבילו. בשבילה. הרימי טלפון לאנשים שאולי יכולים להכיר. שלחי מייל. עומס החיים, אני יודעת. וערב חג. דווקא לכן. דווקא עכשיו.

כל הצעה שתירקם מהיום ועד ראש חודש חשוון תשפ"ו תזכה אותך בכרטיס כניסה להגרלה על אחד מהפרסים המפורסמים בהמשך. אם תציעי הצעה לרווק/ה שעברו את גיל 25, תיכנסי להגרלה פעמיים.
במילים פשוטות, תכפילי את סיכוייך לזכות.

המשך הפרטים בלינק המצורף

אושר של אחרים 2.0

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  4  פעמים
למעלה