דרוש מידע הקיר הרביעי/דבורי רנד

בואו נאמר בבירור - זו סטיה. בוודאי בפער גילאים כזה (יסכה בת 34, האבא בן 51 לפחות).
חבל לי שלא היה בספר הסתייגות יותר מפורשת מהקשר הלא תקין הזה.
נכון שברמה האמנותית זה מה שהספר אמר, אבל יש קוראים שפחות ערים לניואנסים.

גבר מבוגר שמעוניין במערכת יחסים עם חברה טובה של בתו= לא תקין.
אשה צעירה שמעוניינת במערכת יחסים עם אבא מבוגר של חברתה הטובה = לא תקין.

@dvory , מחילה שכתבתי מפורשות את מה שרק רמזת... נראה לי שזה חשוב.

והספר הוא יצירת אמנות מהשורה הראשונה. יש בו איכות של סרט, אינטימיות של תיאטרון. וכל זה בלי לצאת מהדף.

טוב שהוספת את ענין החברה,
כי מצד הגיל זה וודאי קורה.
יש לי חברה שנשואה בפער של 30 שנה.
 
בואו נאמר בבירור - זו סטיה. בוודאי בפער גילאים כזה (יסכה בת 34, האבא בן 51 לפחות).
חבל לי שלא היה בספר הסתייגות יותר מפורשת מהקשר הלא תקין הזה.
נכון שברמה האמנותית זה מה שהספר אמר, אבל יש קוראים שפחות ערים לניואנסים.

גבר מבוגר שמעוניין במערכת יחסים עם חברה טובה של בתו= לא תקין.
אשה צעירה שמעוניינת במערכת יחסים עם אבא מבוגר של חברתה הטובה = לא תקין.

@dvory , מחילה שכתבתי מפורשות את מה שרק רמזת... נראה לי שזה חשוב.

והספר הוא יצירת אמנות מהשורה הראשונה. יש בו איכות של סרט, אינטימיות של תיאטרון. וכל זה בלי לצאת מהדף.
לא מצליחה להבין למה את קוראת לזה סטייה.
אני חושבת שלראות את זה בצורה של גבר מבוגר שמחפש מערכת יחסים עם חברה של הבת שלו זו הסתכלות צרה שמכוונת להבנה של סטייה.
אפשר להסתכל על זה גם כמו שהוצג בספר, שני אנשים טובים שהיתה להם זוגיות קשה בפרק א', משתוקקים לחיים טובים ומאושרים בפרק ב'. חוששים ליפול שוב בפח הנוראי הזה ומחפשים דמויות מוכרות מהמעגל המורחב של החיים שלהם.
מסכימה שזה לא חלק בכלל, וההתנהלות המעורבבת אחר כך היתה בעייתית. אבל מכאן ועד לסטיה, הדרך רחוקה.
 
נערך לאחרונה ב:
כלומר אדם שמציעים לו שידוך שנראה לו מתאים צריך לדחות אותו בגלל שזו חברה של ביתו?
לא מדובר על הכרות מוקדמת אלא על שידוך.

לא?

יש לי ילד בן 15
האם עוד 5 שנים אני יכולה להתחתן עם חבר שלו מהישיבה,
רק כי זה הגיע בשידוך?
 
לא?

יש לי ילד בן 15
האם עוד 5 שנים אני יכולה להתחתן עם חבר שלו מהישיבה,
רק כי זה הגיע בשידוך?
זו הסתכלות מאד מצומצמת.
אפשר להסתכל על זה הפוך
מציעים לך שידוך שנראה מבטיח, דבר שלא קורה הרבה, תדחי אותו רק בגלל שזה חבר של הבן שלך?
לגבי פער הגילאים כבר נאמר כאן שזה לא נדיר בכלל.
 
מציעים לך שידוך שנראה מבטיח, דבר שלא קורה הרבה, תדחי אותו רק בגלל שזה חבר של הבן שלך?

אני כן.
פרק ב' כ"כ מורכב ומסובך גם בלי זה.
והפחד שהכל יתפרק שוב לא נותן להתחיל מה שיש לו סיכוי סביר להסתבך.
 
אני כן.
פרק ב' כ"כ מורכב ומסובך גם בלי זה.
והפחד שהכל יתפרק שוב לא נותן להתחיל מה שיש לו סיכוי סביר להסתבך.
זה כבר שיקול של כל אחד ואחד.
בעיני גם אם טובת הילד שלך לנגד עינייך, תימנעי מלהכניס אותו למערכת כזו מורכבת
אבל בנושא הזה אבא של בקה פחות מצטיין...
מכאן ועד ל"סטיה", "מערכת יחסים לא תקינה" הדרך רחוקה.
 
כלומר אדם שמציעים לו שידוך שנראה לו מתאים צריך לדחות אותו בגלל שזו חברה של ביתו?
לא מדובר על הכרות מוקדמת אלא על שידוך.
אם הוא לא דוחה את השידוך
הוא חייב לוודא שיש הפרדה מוחלטת בין הקשר הזוגי לחברות.
גם אז זה סיכון, אבל יש סיכוי שזה ילך בסדר.
אחרת זה בעייתי מאד.
 
חברה טובה שהיא כמו אחות
ושאתן כל היום ביחד- להתחתן עם אבא שלה זה אממ לא ממש תקין
ומצד האבא- יכול להיות שכאלמן לא מבוגר הוא יכל בקלות להתחתן עם מישהי שצעירה ממנו גם ב20 שנה
אבל למה מכל העולם את החברה של הבת שלו?
מבחינת בקה- יש לה אח מהחברה הכי טובה שלה זה נשמע נורא
 
תלוי בעיני גם עד כמה יסכה הייתה מוכרת ומדוברת במשפחה
אם כשהציעו לו את השידוך הוא הכיר אותה וידע בדיוק במי מדובר
או שהציעו לו הצעה טובה ורק כשברר התוודע לזה שהבת שלו חברה שלה,
ואז אם הוא אדם בריא בנפשו הוא יכול להחליט לעשות הפרדה מוחלטת (כשכאן קרה ההיפך והוא ערב את בקה בכל הבעיות שלהם בזוגיות וממש השתמש בה כדי להעניש את יסכה)
 
מעניין אותי איזה בתים הקימו קותי ועזרי
היה באחד הפרקים משהו שעזרי אמר שאשתו התלוננה למה לא קנה לה מתנה שווה כמו שאבא שלו קנה ליסכה
אבל לא מעבר לזה וזה גם לא נתן ממש הצצה לבית שהוא מנהל. בספר נראה שאת כל הרעל הם מוציאים רק על בקה
 
מעניין אותי איזה בתים הקימו קותי ועזרי
היה באחד הפרקים משהו שעזרי אמר שאשתו התלוננה למה לא קנה לה מתנה שווה כמו שאבא שלו קנה ליסכה
אבל לא מעבר לזה וזה גם לא נתן ממש הצצה לבית שהוא מנהל. בספר נראה שאת כל הרעל הם מוציאים רק על בקה
הם לא באותה רמה של רעילות, זה דבר ראשון.
שנית, בספר מספרים לנו רק על הזירה של בקה. לא מספרים לנו על זירות אחרות אז אנחנו לא יודעים מה קורה בהם.
אנשים שהתרגלו לרוע בדרך כלל לא נהיים צוף דבש במקומות אחרים.
 
כלומר אדם שמציעים לו שידוך שנראה לו מתאים צריך לדחות אותו בגלל שזו חברה של ביתו?
לא מדובר על הכרות מוקדמת אלא על שידוך.

בוודאי.
אדם לא אמור להתחתן עם החברה הכי טובה של בתו, בפער גילאים כזה.
והחברה הכי טובה לא אמורה להתחתן עם אבא של חברתה הקרובה. גם אם הוא נראה לה עשיר נדיב ומקסים.

אפשר להסתכל על זה גם כמו שהוצג בספר, שני אנשים טובים שהיתה להם זוגיות קשה בפרק א', משתוקקים לחיים טובים ומאושרים בפרק ב'. חוששים ליפול שוב בפח הנוראי הזה ומחפשים דמויות מוכרות מהמעגל המורחב של החיים שלהם.
מסכימה שזה לא חלק בכלל, וההתנהלות המעורבבת אחר כך היתה בעייתית. אבל מכאן ועד לסטיה, הדרך רחוקה.
נישאר חלוקות.
 
בוודאי.
אדם לא אמור להתחתן עם החברה הכי טובה של בתו, בפער גילאים כזה.
והחברה הכי טובה לא אמורה להתחתן עם אבא של חברתה הקרובה. גם אם הוא נראה לה עשיר נדיב ומקסים.


נישאר חלוקות.
חד משמעי
לי זה היה נראה כמו נסיון להיות חלק במשפחה של בקה
בתת מודע- ליסכה גם הייתה חסרה דמות אב (היא לא בדיוק גדלה עם אחד כזה עד כמה שמבינים מסיפור)
ויש כאלו שלוקחות בן זוג שימלא להן בצורה מסוימת את החסך הזה (לא אני אמרתי)
וגם לאלי היה חסר אבא
והיא רואה אבא של חברה שנשמע הכי מפנק בעולם
כל שבוע יוצא איתה לקניות
בן אדם אמיד ויציב שמנהל משפחה ללא אמא
יכול להיות שהיא רצתה ממש להיות חלק מזה
ואז היא חטפה קצת כאפה (ובדרך קרו עוד כמה דברים)
 
חד משמעי
לי זה היה נראה כמו נסיון להיות חלק במשפחה של בקה
בתת מודע- ליסכה גם הייתה חסרה דמות אב (היא לא בדיוק גדלה עם אחד כזה עד כמה שמבינים מסיפור)
ויש כאלו שלוקחות בן זוג שימלא להן בצורה מסוימת את החסך הזה (לא אני אמרתי)
וגם לאלי היה חסר אבא
והיא רואה אבא של חברה שנשמע הכי מפנק בעולם
כל שבוע יוצא איתה לקניות
בן אדם אמיד ויציב שמנהל משפחה ללא אמא
יכול להיות שהיא רצתה ממש להיות חלק מזה
ואז היא חטפה קצת כאפה (ובדרך קרו עוד כמה דברים)
באמת יש איזה קטע שיסכה מתחילה להתלונן עליו לבקה. ולספר איך היא רצתה אותו בגלל הסיפורים שלה
ובקה כמו בקה, מפסיקה לנשום עד שיסכה בעצמה ממשיכה ומודה שבקה הזהירה ולא הייתה בעד השידוך הזה
תכלס, הנישואין של יסכה לאבא של בקה מסבכים מאד את העינינים מצד אחד, אבל בקה מגיעה לקצה שמשם היא לומדת לקום- הרבה בזכות התסבוכת הזו..
דבורי שתלה גם את המסר של ההפרדה בהרבה מקומות, יסכה שמתנצלת לבקה על החודש שהיא לא הצליחה להפריד, על זה שאבא שלה הוא בעדיפות ראשונה, יש שם שיחות כאלו ביניהן..
בקה ויסכה שלומדות להתנהל מחדש בעסק (רק לי לא היה רגוע עם השותפות הזאת? רציתי סוף אחר בעניין העבודה של בקה)
כשאני מסכמת לעצמי עם אילו מסרים יצאתי בעוצמה בספר הזה זה מה שעולה לי ראשון, לפני סאבטקסט
/ אימהות היא כח שמיימי- לא מוצאת הגדרה אחרת ליצירה ככ אלוקית. ("גרעין טמון של אימהות..") לדעת לנצל אותו לכל הטוב שאפשר להוציא ממנו ולהיות מודעים מאידך כמה הוא הרסני כשהוא רעיל ולא תקין.
/ אל תאמינו לרעל. אל תיסחפו למערבולת של אשמה שמביאה רק למקומות רעים ואפלים
/ היכולת של אנשים טובים באמצע הדרך להקים, לתת ולהאיר למי שסביבם
ועוד המוווןןןן מסרים קטנים וגדולים ישרים ועקיפים.. שזו בעיניי האומנות של הספר הזה:
ספר שצריך ללמוד אותו. לקרוא פעמיים את המשפט , ועוד פעם, כדי לרדת לעומק הכוונה ולכל מה שאוזכר בעדינות. לקלוט את כל המסרים הדקים. מטורף.
קצת מהם - ואני לא עם הספר לידי:) (כל דבר שלוקח ממך את הזכות להיות ילד) (כולם יכעסו עלי, מגיע לי. אבל נאו אפשר חיבוק?) (את שטר החוב שלך תשלחי לשמיים) (לא מתכוון ללכת על ביצים בתור אבא) (לא לשקר... לעצמך)
האמת, כל שורה שנייה בערך ראויה לציטוט...
 
אוהבת מה ש @תהילה! כותבת

הספרים של דבורי עוסקים באופן יפה וספרותי בנושאים קשים לעיכול
לכן לא קראתי בשלמות כמעט שום ספר קראתי פרקים בהמשכים ופעמים רבות ויתרתי...
אבל קראתי שני ספרים כי עסקו בהתמודדויות מוכרות עד כאב
אני מאמינה שזה מרפא לקרא על הקושי שאנחנו עוברים ומכירים מקרוב.

מענין שגם ספרים האמורים להיות קלילים ומכילים הרבה הומור - היה קשה לי לצחוק כי הכתיבה של דבורי סוחפת את הנפש כאליו אני שם מתמודדת
מזדהים/הות?
 
כאשר קראתי על "את מקשקשת"
נהיה לי דז'ה ווו עם קרובה יקרה שהיתה מגיבה לבת הזקונים שלה כך !
הבת היתה מוכשרת במיוחד וההורים מדור קודם התקשו לקבל ילדה דעתנית שיש לה מה להביע.
אמה היתה מגיבה על רוב ההצעות "תפסיקי לקשקש!"
ליבי היה מתכווץ מעלבון.
זו אשה טובה ונורמטיבית שלא ידעה שתגובה כזו אינה הולמת (דווקא הולמת).
אינני מעיזה להעלות זכרונות עם קרובתי שבגרה בינתיים
יתכןשאינה זוכרת ואולי להיפך זוכרת וכואבת
היחסים עם אמה רגילים וטובים ב"ה
 
ועוד המוווןןןן מסרים קטנים וגדולים ישרים ועקיפים.. שזו בעיניי האומנות של הספר הזה:
ספר שצריך ללמוד אותו. לקרוא פעמיים את המשפט , ועוד פעם, כדי לרדת לעומק הכוונה ולכל מה שאוזכר בעדינות. לקלוט את כל המסרים הדקים. מטורף.
קצת מהם - ואני לא עם הספר לידי:) (כל דבר שלוקח ממך את הזכות להיות ילד) (כולם יכעסו עלי, מגיע לי. אבל נאו אפשר חיבוק?) (את שטר החוב שלך תשלחי לשמיים) (לא מתכוון ללכת על ביצים בתור אבא) (לא לשקר... לעצמך)
האמת, כל שורה שנייה בערך ראויה לציטוט...
חשבתי שרק אני קוראת פעמיים ושלוש כל מילה בספר הזה. בקריאה ראשונית לא מבינים את העומק שלהם, בקריאה שנייה בא רק לצטט כל משפט ולתלות על הדלת.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
תודה רבה ל @אסתר אייזנבאך על מתן במה לרעיונות מעניינים לתעסוקת ילדים, ואחרי שהעסקנו אותם 3 וחצי שבועות, שמענו כ"כ הרבה משפטים חמודים שלהם, ואותם נביא היום לקדמת הבמה.
האתגר היום לקחת משפט חמוד/ חכם מהילדים שלנו או מהאשכול "משפטים חמודים של ילדים" וליצור לו תמונה בכל סגנון שעולה על דעתכם...
אם בחרתם משפט מהאשכול הנ"ל, נא לתייג (עם @ לפני השם) את הניק + המשפט.
בהצלחה!!!


📌כללי האתגר:
🔹 בכל הודעה ניתן להעלות יצירה אחת בלבד.
🔹 היצירה נוצרה במיוחד לצורך האתגר ובבינה מלאכותית בלבד.
🔹 יש להעלות תמונה בפורמט JPG או PNG בלבד (קבצי webp לא נתמכים).
🔹 לפני ההשתתפות באתגר, חובה לקרוא את חוקת האתגרים.
🔹 נא לוודא שהתמונה עומדת בכללי האתר.
🔹 לפי כללי פרוג, אין להעלות תמונה של בנות מעל גיל 3.
🔹
פטפוטים וחוכמות ילדיכם בנספח


⏰זמני האתגר:
מהערב (מהשניה הקרובה... )ועד למחרת בשעה 23:59.
שימו לב! יצירות שיעלו לפני או אחרי השעות המותרות ימחקו על ידי המנהל!

@הדר 310

בן שלוש וחצי אוכל פומלה.
"אמא, זה כל כך טעים וגם חמוץ הגורילה הזאת!"

1774385901459.png


@נקניקית
בפורים:
"הלוואי שאמא תשתכר ואז נדע את כל הסודות שהיא אמרה באנגלית".
1774386628607.png
יש לי חולשה מיוחדת לעוגות גבינה, המתוק הזה ממיס אותי, והתענוג שלי בשעת לילה כשהכל שקט והבית רגוע - לארגן לעצמי כוס קקאו חם וליד פרוסה קרה וטעיממה של עוגת גבינה.
תמיד יש לי במקרר משהו מפנק שמחכה לי... חייבת לגלות לכן עוד סוד - העוגות שלי קלות להכנה, מתאימות לכל אחת שרוצה להתפנק....
קבלנה מתכון לעוגת גבינה טעיממה וגבינתית, אמיתית אמיתית....
העוגה משורטטת ויפה, בעלת שכבות בגוונים, יפיפיה, טעימה ליד הקפה של הבוקר ומפנקת לעת ערב.
וכמובן כמובן היא לא עוגה מרתיעה, לא עוגה מסובכת כזו ששייכת רק ל"שפיות" בעלות נסיון רב במטבח, העוגה הזו מתאימה לכולנו.... היא קלה מאד להכנה ובס''ד מצליחה תמיד....

אז יאללה התחלנו....

המדידות בכוס חד פעמית ומתאים לתבנית חד פעמי בינונית A4
המצרכים לשכבה א':
25 ביסקויטים
100 גרם חמאה רכה

המצרכים לשכבות ב' וג':
750 גר' גבינה
1 אשל גדול
3 כפות קמח
חצי כוס פודינג וניל
3 ביצים
כוס סוכר
3 כפות גדושות ריבת חלב

מצרכים לציפוי:
2 שמנת חמוצה
4 סוכר וניל
הכנת שכבה א':
מרסקים את הביסקויטים דק דק, לאחר מכן מרככים את החמאה היטב ומערבבים אותה עם הביסקויטים.
משטחים את הביסקויטים ע''ג תבנית ח''פ (A4), מהדקים היטב ומכניסים למקפיא.
הכנת שכבה ב':
מערבבים בקערה בכף את החומרים של שכבות ב' וג' ללא הריבת חלב ומחלקים לשתי קערות:
קערה אחת שופכים ע''ג התבנית עם הביסקויטים ומכניסים חזרה למקפיא.
ובקערה השניה מוסיפים 3 כפות ריבת החלב, מערבבים היטב ומכניסים למקרר לשעה.

כרגע יש במקפיא תבנית עם שכבת ביסקויטים ומעליה שכבת גבינה לבנה, ובמקרר יש גבינה עם ריבת חלב.
לאחר כשעה יש להוציא מהמקפיא את התבנית ולהוסיף את הגבינה עם ריבת החלב.

להכניס לתנור על חום של 180 למשך שלושת רבעי שעה בערך עד שהדפנות מתקשות מעט.
הכנת שכבה ג':
מערבבים בכלי שמנת חמוצה עם סוכר וניל.
משטחים בזהירות ע''ג העוגה החמה והאפויה ומחזירים לתנור לעוד 10 דקות, לאחר מכן יש להשאיר את העוגה בתנור מכובה למשך שעה.

את העוגה העליתי לניוז המדהים של
@אפרת 10 ומעלה אותו גם פה כדי להנות את כולם.... אז תהנו ובתאבון !!
מצרפת תמונות
IMG_4614.JPGIMG_4611.JPGIMG_4615.JPG

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

יש ספרים, שאחרי שאתה כותב עליהם ביקורת, אתה מגלה שבעצם כתבת אותם, לא עליהם. אין שום דבר להוסיף חוץ מתקציר משעמם ומעט תיקוני מקלדת בנאלים.

יש ספרים, שהביקורת עליהם היא חצי-חצי. חצי תקציר. חצי ביקורת. חצי מעניינים.

ויש את הספרים האלו, מהסוג השלישי, שבזמן שאתה קורא אותם יש לך מיליון דברים להגיד, אבל ברגע האמת, כשאתה מתיישב אל מול המקלדת, כל המילים שתכננת לומר פורחות לך מהראש, ואתה מוצא את עצמך מאלתר. מבקר באמת.

הספר הזה הוא מהסוג השלישי.

אני יושב כאן, ליד המחשב. מאלתר מילים על ספר של מילים. כותב על שתיקות. מוחק. כותב שוב. מוחק שוב. שותק.

המילים נאלמות מפי. נעלמות. סיירסלי.

אז אם הביקורת הזו יצאה קצת בוסרית, תאשימו את המקלדת, לא אותי. לא אשמתי שכשאני יישבתי מול הספר היה לי כל כך הרבה מה לומר, ופתאום עכשיו אני שותק. זו בטח המקלדת הארורה הזו, נו נו נו.

...​

גילוי נאות לפני שמתחילים:

יש לי ארבעה ספרים בבית. ארבע קירות. שומרים. מגוננים. מלמדים.

ארבעת הספרים האלו הם הסביב של חיי. נותנים לי אקספוזיציה כשצריך. מכניסים מסר עמוק בפנים. מביאים גיבורים מושלמים (בכך שהם לא מושלמים) לקדמת הבמה.

אני לא אגלה פה בשער בת רבים מהם ארבעת הספרים, אך כמעט כל מי שאני מכיר, יוכל להעיד שניסיתי לשדל אותו לקרוא את אחד מהספרים האלו.

היום התווסף לארבעת המופלאים הללו ספר חמישי.

עוד לא החלטתי למה הוא ישמש. הוא יכול להיות תקרה מגוננת מגשם, אולי רצפה שתחזיק אותי יציב. מה שבטוח, ישמר לו מקום בלב שלי. ליד הארבעה. יחמם אותו ביחד איתם.

פרטים נוספים בהמשך.

...​

מסתבר שקשה לקנות ספר פחות מ12 שעות אחרי שהוא יוצא מבית הדפוס, במיוחד אם אתה מגלה אחר כך שיכלת לקנות אותו ב70 ש"ח במקום בכמעט 100 (!).

הכל התחיל בבוקר של סוף אדר. הלכתי ברחובותיה של עיר חרדית מסוימת, כשלפתע עברתי ליד חנות ספרים חרדית.

בדקתי בכיס, מאתיים שקל. כמובן שנכנסתי.

לאחר כמה דקות של סיבובי הלוך-שוב ברחבי החנות, חזרתי אל המוכר עם ספר מסוים וכן עם הספר 'עליה השלום' (כן כן, תתפלאו, אבל לצערי עדיין לא קראתי.).

פתאום, ליד המוכר, אני שם לב לספר הנ"ל, עוד עטוף בניר שקוף. למען האמת, ראיתי פרקים מהסיפור ב'בתוך', ומה שאני זכרתי משם, זה משהו על סטייג', גרשי וסבא וסבתא. לחרפתי יותר התעניינתי לראות איך נראים הקטעים של התסריט בספר מאשר לקרוא אותו.

אז קניתי אותו מהר (למען האמת אפילו תג מחיר עוד לא היה עליו), קראתי, ו... הביקורת לפניכם.

...​

אזהרה: מכיוון שלאחרונה רבו זאטוטים מחוצ'קנים בשערי האתר, אדגיש מראש: זה לא ספר לילדים ונוער. בכלל לא. אנא סלקו את עצמכם מביקורת זו וחזרו אליה בטרם עת, כשתגדלו מעט.

...​

נתחיל בתקציר, לטובת כל מי ש(עדיין) לא קרא את הספר:

בקה, אם למופת ל3 ילדים וגבעת תיתורה מרשימה, מסתירה מאחורי שתיקותיה עבר כואב של אמא רעילה ומשפחה שותקת. היא עובדת בסטייג' (מלעז: במה כאן: הפקת אירועים) תוך כדי שהיא מנסה להתמודד עם מילות העבר המהדהדות בראשה, ועם משפחתה בהווה - שמציפה את העניין בכל פניה מחדש.

במקביל, נפרש סיפורה של יסכה, ה'בוסית' של בקה (וגם חברתה הטובה ביותר ואמה החורגת, אבל זה לא קשור לכאן...), שבעברה התמודדה עם גרשי בעלה האלכוהוליסט, תוך כדי שהיא מנסה להקשיב לסבה וסבתא ולגדל תינוק שמתבגר במהירות מפליאה.

כמובן, כיאה לדבורי רנד, היא לא חוסכת כאן במשפטים נוקבים ובאמרות מסמרות תודעה, שנשזרות בין דפי הספר בדרך מושלמת ומדהימה להפליא.

...​

אני רוצה להתחיל עם בקה.

למען האמת, הדמות הזו הזכירה לי קצת פאזל. בהתחלה מתפרקת לאלפי חלקיקים שווים. שבורים. רק ארבעה צדדים תואמים. מנסה קצת להרים את עצמה, לסדר. אבל רק כשיד חיצונית מגיעה התמונה הופכת לשלמה. וגם אז, יש שם ציור של פילה מרימה אמא, איקס אדום וגדול על שניהם.

בהתחלה, על הפרק הראשון, חשבתי שהיא ה'טיפוס' פה, (אח"כ קלטתי שזו אמונה), אבל בקה היא בת אדם משתדלת ומנסה מספיק בשביל להיות 'טיפוס' בעצמה. בהחלט דמות מופלאה ומחזקת. נחזור אליה בהמשך.

...​

ועכשיו ליסכה.

לפי מה שזכור לי, לדבורי יש עוד יסכה אחת ויחידה בנוסף לזו. יסכה מ'תחנות' הנפלא. יסכה ההיא גרה גם באזור של ביתי, מה שגורם לי להערכה גוברת אליה.

ולמרות שיסכה הזו שונה בהחלט, ו'מנקלה' הוא לא משחק בשבילה, עדיין יש בליבה אבנים שחורות ולבנות. בלק אנד וויט של אלכוהול. וכן, היין הוא קשר יציב בין הספר הזה ל'תיק מקסיקו', בכיוון ההפוך.

היא מתמודדת בגבורה עם מסע החיים הכבד שה' זימן לפתחה, ומאוד התפלאתי כשקלטתי שאמא שלה ג"כ קצת מרעילה (אם כי לה היה איפה להיות בשעת הקושי - בביתם של סבה וסבתה.)

גם אליה נחזור בהמשך.

...​


נמשיך עם הפרק הראשון כולו. בינינו, הוא מתחיל טיפל'ה מסובך , אבל לקראת הסוף הוא טיפה יותר מתבהר ומתיישר. לדוגמה - לקח לי כמה שניות להבין מה זה 'בולשות'. או דוגמה אחרת - ברגע הראשון התבלבלתי בין 'אבא' ל'אבי'. יכול להיות שזה קרה כי לוקח לי זמן להתחבר לספרים (או בגלל שקראתי את זה באישון לילה, תוך כדי הלחץ של טרום-פסח), אבל עברו כמה דפים עד שהגעתי אל המנוחה והנחלה (אם אפשר לקרוא לכל התסבוכת הזו ככה...)

בפרקים הבאים כבר נשאבתי ב'פלופ'. הדיאלוגים המשעשעים (במיוחד של הילדים. נראה כאילו דבורי פלשה אלינו לבית והקליטה את כולם) המסרים העמוקים (שנכנסו במושלמות בין המילים והשתיקות). העלילה הכואבת והנובעת. הטלטלות. בעיקר הטלטלות (כמה אישה אחת קטנה יכולה לעבור?). הכל סחף אותי בבת אחת לעולם שונה ועם זאת מוכר.

הפרקים מחולקים לשניים - חצי ראשון: סיפור רגיל. גוף ראשון עבר. חצי שני: תסריט (מיותר לציין שקיבלתי סיפוק לסקרנותי לאיך זה נראה על ההתחלה...). הם משלימים אחד את השני בצורה מושלמת, ושמו של כל פרק מתאים לו כמו עיצוב פנים ליסכה. אפרופו התסריט - הסיפור של גרשי ויסכה מחלחל ומצמרר (רק אני שמתי לב שהמפה מופיעה כמעט בכל פרק שבו יש את הבית של סבא וסבתא?), במיוחד אהבתי את הקטעים שעל הבמה, רתת נפשי למהדרין.

בכנות, היו קטעים בסיפור שנשכתי שפתיים יחד עם הגיבורים והתפרקתי אל תוך הספר. מהנהן לעצמי. כמעט בוכה. מדהים שיש ספרים שיודעים להעביר את הרגשות שלנו בצורה מושלמת ולא לתת רק תירוצים.

בהתחלה סבתא בילבי עצבנה אותי, התפלאתי שהיא היוותה אבן דרך בתיקון הנפשי של בקה. ולגבי הקטע של 'כמה אפשר לקשקש' - שלו צייתי כמעט כל הספר - רק אומר שאם זה הקטע עם ה'שמן-דובון-בלע-סבון' - אז זה מוכיח לנו שדווקא דברים קטנים הם אלו שיכולים לפגוע בנו ח"ו ולהיות הקש ששבר את גב הזהב.

יפה שהסופרת קראה לפרק שבו יש משבר קטן (43) בשמו של הפורקן. מי ששם לב יכול לראות שבאמת משם מתחיל קצת פורקן וזיכוך נפשי לבקה. היו כמה קטעים שם, ובמהלך המשך הסיפור, כמה קטעים שהתחשק לי לעצום בהם עיניים. להתעלם. אולי לבכות. לסלק את המחשבות מהראש. לנפח תקוות. לנפץ אותן כמו בועות סבון. אבל המשכתי לקרוא, למרות שבירת הלב שחוויתי ביחד עם בקה.

הגענו לקטע הכי מצמרר בספר. הקטע עם האיקסים. קטע שמנקז תפוחים של הורות רעילה לפרח נובל אחד (דרך אגב, כאן ראוי לציין שאהבתי במיוחד את כל ההומאז'ים לסיפורי האגדות הישנים). אין מילים. פשוטו כמשמעו. עד עכשיו אני לא יודע מה להגיד על הכאב הזה. בוקע ועולה בבקה ובנו כאחד.

אהבתי שהסופרת מקיימת מוות ליד חיים. סבא נפטר. מיד אח"כ 3 ילדים נולדים (אם כי לא הבנתי למה אלחנן לא נקרא גם בשם 'מהדהד', למרות שאבא של בקה נקרא ג"כ בשם כזה.).

הקטע של ה'מחול לך' בבית החיים היה מצמרר עד כלות הנפש. סילבי היא רעיון יפה ונחמד שגיוון קצת את הספר. דרך אגב, תמיד למי שמקשקש אומרים 'לך תקליט פודקאסט'. אני רואה שבקה ישמה את זה בצורה מקצועית...

ההתנהגות של אמונה לעיתים מדהימה, וכן הכוח שלה ושל בקה לקום מהשברים. סצנת הבקבוקים של שניהם יחד ריגשה וצימררה אותי כאחד. מי שקרא מבין.

אלי החמוד עדיין מחזק גב, אבל גם הוא הפליא אותי בעמידותו. נדהמתי שקראתי ש'יויו' זה בעצם 'יואל', תמיד חשבתי שזה 'יוסף'...

כאבתי על בקה, על צער של שנים סתם, על מצפון גדול. לא קל לעכל בכזו מהירות שהיא לא אשמה, אחרי שגדלה לעולם של להאשים את עצמה.

קצת עצוב שיסכה נשארה לכאורה 'אשמה'. אבל אהבתי את הכפרה שנעשתה לדמותה של אמו של אבי, עם קניית המערכת. סגירת המעגל עם התה הייתה נחמדה ביותר. היה נחמד לראות שהסיפור מסתיים בתקופת הזמן הזו, אבל אם זה היה כך גם בעיתון, זה טיפה מוזר (מי יקרא בסוכות על פסח?).

הסיפור נגמר ברגע שבקה מגיעה לסטייג', והטכניקה לא לגלות לנו מי באה - למרות שאנחנו יודעים בברור - גרמה לסיפור להסתיים בנימת רווחה.

למען האמת, במהלך הסיפור קצת ריחמתי על דבורי שצריכה לשבור את הלב של הקוראים ושלה (ושל הגיבורים) בשביל המסרים, אבל החזקתי עם הסיפור עד הסוף וזה היה שווה. שמתי גם לב שמאז שהתחלתי לקרוא, התחלתי גם לסנן כל מילה מליארד פעם לפני שהיא יוצאת מפי.

בקיצור - זה הספר הכי טוב של
@dvory עד עכשיו, לדעתי. ספר חובה בכל בית. מילים הם זהב, תודה שטרחת וכרית אותן בשביל כולנו. תודה שכתבת ספר כזה בים של מילים אבודות.

כריכה: כמוהן, כמו תמיד, כריכה מושכת ומקורית, הישר מידי הזהב של @לולה הבת. התאוריה שלי: קרעים בשורש - תרתי משמע. האוזניות של אמונה דווקא -כדי להראות לנו שדווקא מי שנראה לנו שסבל הכי קצת, סבל אולי כמעט יותר מכולם. הדבק הוא ניסיונותיה של בקה לתקן, והחוט המושלם מאחורה מרמז לנו שהפתרון לא נמצא בצד שחשבנו. (דרך אגב, שמתם לב שזה אותו גופן כמו של 'בחצר האחורית' ו'אין כמו בבית'?)

ציון: 10 מ10. מושלם.

עד כאן הביקורת הכי ארוכה בעולם, בעז"ה ניפגש אחרי החגים.
אושר של אחרים 2.0 -מתוך הפוסט של @dvory (מפורסם כאן בהסכמתה)

גילוי נאות:
התכוונתי לפרסם את הפוסט הזה בשנת תשפ"ה, שבוע לפני שהיא מסתיימת. הרגשתי שזה הזמן הנכון, רגע לפני דין, לייצר עוד קצת תקווה בעולם.

רצה הבורא ונפלתי לעומס לא הגיוני. לא הצלחתי לכתוב. לא הצלחתי לפרסם. תשפ"ה הסתיימה, תשפ"ו התחילה, והנה אני. רק עכשיו.

יכולה לנזוף בעצמי על אנושיותי. מעדיפה לקפוץ למוסר השכל, סופרת במוד חיסכון ;). עשרת ימי תשובה,זה השיעור הגדול שלהם, נכון? זאת המתנה, אלה הרחמים; היכולת לתקן.

פעם, כשיסכה עדיין היתה לבד ודיברנו על חגים, היא אמרה שחגים הם כמו קרש, גשר באמצע חיים.
בבתים רגילים, יציבים, הוא מונח על הרצפה, אין בעיה לדרוך, לחזור לחיים. בבתים אחרים, מתעתעים,הוא תלוי בקצה צוק, מתנדנד מעל התהום.

ולכי תחצי ככה.

(מתוך הקיר הרביעי)

חגים הם טריגר איום למי שחורג מתו התקן. סיבה לשמוח אצל נפש אחת, רגילה, היא סיבה לבכות אצל נפש אחרת ממתינה לגאולה. הנה למה הפוסט הזה נכתב. בשביל קצת תקווה, בשביל סיכוי, אפילו אחד לאלף, שיהיו זמנים לששון.

זוכרת את אושר של אחרים? אין סיכוי ששכחת. מאות תגובות, עשרות הצעות, שידוך אחד שקם והיה!

בואי נעשה את זה שוב.

בבקשה, קחי דקה–שעה–יום לחשוב על רווק/ה שאת מכירה. חפשי בשבילו. בשבילה. הרימי טלפון לאנשים שאולי יכולים להכיר. שלחי מייל. עומס החיים, אני יודעת. וערב חג. דווקא לכן. דווקא עכשיו.

כל הצעה שתירקם מהיום ועד ראש חודש חשוון תשפ"ו תזכה אותך בכרטיס כניסה להגרלה על אחד מהפרסים המפורסמים בהמשך. אם תציעי הצעה לרווק/ה שעברו את גיל 25, תיכנסי להגרלה פעמיים.
במילים פשוטות, תכפילי את סיכוייך לזכות.

המשך הפרטים בלינק המצורף

אושר של אחרים 2.0

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  9  פעמים
למעלה