דיון איך מסבירים לקורא את הסוף?

[אוראל סולטן]

כתבתם ספר, כמעט הגעתם לסוף, אתם מתחילים לסגור קצוות סבוכים. לפרק. הקוראים כבר מחכים לשמוע את הפתרון שבשבילו הם קנו את הספר.

אתם מגיעים לשלב שבו צריך להסביר לגיבור (וגם לקורא) מה קרה כאן בעצם. (שעבדו עליו כל הסיפור או משהו כזה...)

אבל אז אתם מסתבכים.

...​

מוכר לכם?

אם כן, אתם בחברה טובה.

אומנם אין לתופעה הזו שם בעברית, אבל באנגלית קוראים לה: The Saga of the Third Act. (שזה מושג שהמצאתי הרגע, אבל הוא נשמע מצוין בשביל לעבוד עליכם כדי לגרום לכם לחפש עליו בגוגל...)

ואני אסביר:

סיפור צריך להיות אמין, מקורי, ומרתק.

אם תתנו לנבל לספר הכל - כשאקדחו מכוון על הגיבור - הסיפור לא יהיה אמין. (כן, גם אם אין מכשירי הקלטה מתחת לשולחן שיתעדו את התוודותו בזמן אמת...)

אם תתנו לגיבור הראשי להסביר הכל בסוף - זה יכול לעבוד בקושי (זה יתקע במיוחד אם הסיפור מסופר בגוף ראשון / על ידי מספר יודע כל.) אבל גם אם כן, הסיפור לא יהיה מרתק.

ואם תתנו לדמות שלישית לעשות את זה - יכול להיות שזה יהיה אמין ומרתק, אבל זה לא יהיה מקורי. (רולינג, לשם שינוי, הצליחה לעשות את השניים האחרונים בספרי HP, ולהשאיר את הסיפור מסקרן ומותח. אבל זה אחד למיליון...)

אז מה עושים?

אשמח לרעיונות, עצות ושאר מיני ירקות מכל חברי הקהילה, ובמיוחד מהסופרים שבינינו.

 

[רבקהנ]

לעניות דעתי, הפתרון הוא לעשות את כל הגילויים וסגירת הקצוות באופן ממושך כך שהם יהיו חלק מהעלילה.
זה קצת פחות עוצר נשימה, שלא מבינים הכל בבת אחת, אלא גילוי רודף תפנית רודפת תובנה, אבל כך זה משתלב יפה בסיפור בצורה מעניינת ואמינה.
כמובן שיכולה להיות גם נקודת שיא של גילוי, אבל שאחריה יימצאו שאר הקצוות לפי קצב הסיפור ולא במונולוג אחד ארוך שמתפרש על פני פרק שלם.
זה גם נותן לקורא את האפשרות לטעום עוד קצת מהדמויות אחרי הבנת התמונה השלמה, איך הם מסתדרים בעולם החדש שאחרי הגילויים.

עוד לא התנסיתי בכתיבת ספר שלם כך שהתובנות שלי הן בתור קוראת ולא סופרת עדיין.

 

[ת.עקבי]

אתה צריך שהגיבור יהיה מודע למהלכים?
אם לא - הכי פשוט - לתאר את מחשבות הנבל
אם כן - תצטרך לעבוד יותר קשה, להבנתי. לשתול רמזים מטרימים, להגיע לסודות (חשיפה להקלטה, לשיחה, וידוי) וכו'. לא יודעת אם אפשר להינצל משיחה מחברת עם הנבל, אבל אם כן - לעשות בחכמה, להשאיר קלפים נסתרים, להתאים את אופי הנבל (מתרברב...) וגם להביא את הגיבור מוכן לשיחה - שאת רוב הדברים הוא כבר ידע ונניח יהיה חלק אחד חסר.
עוד אופציה - להגיש לקוראים כשאלה מרובת תשובות. כלומר הגיבור ינסה לתרץ במחשבותיו את האירועים בכמה אפשרויות בלי לנטות לאחד מהצדדים. בפועל - אחת מהאפשרויות תכסה על האמיתית, או תהיה קרובה אליה. הקורא יבין שיש מחשבה מאחור ולא מדובר בחור ויבחר את מה שנראה לו הכי מתאים

 

[ת.עקבי]

אגב, קראתי בעבר ספר שהסביר קטע מסוים בסוף - מוצלח זה לא היה...

 

[אוראל סולטן]

@רבקהנ ו@ת.עקבי תודה רבה על העצות המחכימות!

אני מדבר פה בעיקר על 'רצח קטלני'. נמצאים שם רגע לפני הסיום ואני פשוט נתקעתי...
אשמח לעצות גם ממי שקרא חלק ומבין על מה מדובר.

חשבתי לעשות כמו האופציה השלישית, אבל נראה לי שזה קצת יתיש את הקוראים. (בעיקרון מתברר בסוף שמישהו שם היה בוגד, ואז אחד מהאנשים מסביר לגיבור הראשי שלב אחרי שלב מה קרה באמת מתחילת הסיפור. אומנם זה מעניין ויפה, אבל אני מחפש דרך לעשות את זה...)

 

[ת.עקבי]

@רבקהנ ו@ת.עקבי תודה רבה על העצות המחכימות!

אני מדבר פה בעיקר על 'רצח קטלני'. נמצאים שם רגע לפני הסיום ואני פשוט נתקעתי...
אשמח לעצות גם ממי שקרא חלק ומבין על מה מדובר.

חשבתי לעשות כמו האופציה השלישית, אבל נראה לי שזה קצת יתיש את הקוראים. (בעיקרון מתברר בסוף שמישהו שם היה בוגד, ואז אחד מהאנשים מסביר לגיבור הראשי שלב אחרי שלב מה קרה באמת מתחילת הסיפור. אומנם זה מעניין ויפה, אבל אני מחפש דרך לעשות את זה...)

לדעתי לשלב קטעים מהתחלה של דמות אנונימית שעושה את הפעולות המדוברות. הקוראים יחברו בסוף את האנונימית עם הנבל.

 

[אוראל סולטן]

לדעתי לשלב קטעים מהתחלה של דמות אנונימית שעושה את הפעולות המדוברות. הקוראים יחברו בסוף את האנונימית עם הנבל.

זה לא קצת קאצ'י?

בסיפורים כגון הנ"ל זה גם יותר מסובך, כי למרות שבמהלך כל הסיפור יודעים מה האיש עשה, לא יודעים מי הוא, וברגע שמתגלה מי האיש, צריך להסביר לקוראים איך כל הקטעים הקטנים האלה, וכן גם כל שאר הדברים - קשורים אחד לאחד לאיש הזה. (שהרי הקורא בא לקרוא, לא לחשוב באופן מעמיק איך כל שלב ושלב בסיפור קשור להנ"ל...)

 

[ST.R]

זה לא קצת קאצ'י?

בסיפורים כגון הנ"ל זה גם יותר מסובך, כי למרות שבמהלך כל הסיפור יודעים מה האיש עשה, לא יודעים מי הוא, וברגע שמתגלה מי האיש, צריך להסביר לקוראים איך כל הקטעים הקטנים האלה, וכן גם כל שאר הדברים - קשורים אחד לאחד לאיש הזה. (שהרי הקורא בא לקרוא, לא לחשוב באופן מעמיק איך כל שלב ושלב בסיפור קשור להנ"ל...)

אני קצת מתנגדת.
מצאתי שדווקא בספרים שבו אני מחברת פרט לפרט, מגלה את הפאזל השלם אני הרבה יותר נהנית.
ולא כמו הספרים שמאכילים אותך בכפית עם כל המידע.
אלא אם זה מידע שאי אפשר לגלות לבד, וזה מהסוג שבלילה אחד אחרי שבועיים כל הבית קם מצרחת אאוריקה שלי שהבנתי את זה, זה כבר מבאס..

 

[אוראל סולטן]

אני קצת מתנגדת.
מצאתי שדווקא בספרים שבו אני מחברת פרט לפרט, מגלה את הפאזל השלם אני הרבה יותר נהנית.
ולא כמו הספרים שמאכילים אותך בכפית עם כל המידע.

צודקת, אבל הסיפור הנ"ל נכנס יותר להגדרה הזו:

אלא אם זה מידע שאי אפשר לגלות לבד, וזה מהסוג שבלילה אחד אחרי שבועיים כל הבית קם מצרחת אאוריקה שלי שהבנתי את זה, זה כבר מבאס..

בכולופן, תודה רבה על הדעה המחושבת והייחודית.

 

[ת.עקבי]

זה לא קצת קאצ'י?

בסיפורים כגון הנ"ל זה גם יותר מסובך, כי למרות שבמהלך כל הסיפור יודעים מה האיש עשה, לא יודעים מי הוא, וברגע שמתגלה מי האיש, צריך להסביר לקוראים איך כל הקטעים הקטנים האלה, וכן גם כל שאר הדברים - קשורים אחד לאחד לאיש הזה. (שהרי הקורא בא לקרוא, לא לחשוב באופן מעמיק איך כל שלב ושלב בסיפור קשור להנ"ל...)

לא צריך להסביר. קח דוגמא ממלכה במבחן - יוסף דיאלידאן באיסתרק מכונה, אם אני לא טועה, האביר. ברגע שמיה חשפה שהוא היוזם - היא לא הלכה ופירטה שבכל הקטעים הללו היה מדובר בו. עשינו אחד ועוד אחד עצמאית.
כך זה גם בכל שאר הספרים, אין טעם להסביר מה שכבר מובן לנו. יש משפט כזה שאומר שאם מצאת בדבר מה פגם, תלה בו פגמים נוספים. לא זוכרת את המדויק אבל פה הרעיון - הבנו שהדמות בעייתית, ומכאן נתלה בה את כל המעשים הלא טובים שנעשו לפני כן. המוח שלנו עושה את זה אוטמטית, אין טעם לעזור לו בעניין.

 

[אוראל סולטן]

לא צריך להסביר. קח דוגמא ממלכה במבחן - יוסף דיאלידאן באיסתרק מכונה, אם אני לא טועה, האביר. ברגע שמיה חשפה שהוא היוזם - היא לא הלכה ופירטה שבכל הקטעים הללו היה מדובר בו. עשינו אחד ועוד אחד עצמאית.
כך זה גם בכל שאר הספרים, אין טעם להסביר מה שכבר מובן לנו. יש משפט כזה שאומר שאם מצאת בדבר מה פגם, תלה בו פגמים נוספים. לא זוכרת את המדויק אבל פה הרעיון - הבנו שהדמות בעייתית, ומכאן נתלה בה את כל המעשים הלא טובים שנעשו לפני כן. המוח שלנו עושה את זה אוטמטית, אין טעם לעזור לו בעניין.

הבנתי.

בעז"ה בל"נ שאגיע לקטע בסיפור אעלה אותו לכאן ותגידו לי אם מובן מספיק. (מי שקרא לפחות...)