דיון לסיים ספר בטעם טוב או לא?

[לוטם]

יש לי שתי אפשרויות הגיוניות לסיים סיפור שאני כותבת -
או לסיים אותו בטעם טוב, כולם חיים בריאים ומאושרים,
או לסיים במשהו פחות חיובי וורוד. מישהו מת, או כל דבר - שקשור לדמות - אבל פחות חיובי.
שני האפשרויות אפשריות, מציאותיות לסיפור.

מה נראה לכם שעדיף, מבחינת הקוראים.
שהכל יגמר יפה וטוב, או שגם משהו פחות אופטימי בא בחשבון?
הקוראים מצפים להפי אנד, וכל סוף אחר יוציא אותם עם טעם רע, או שהם יכולים לקבל גם סיום שונה, אולי קצת מבאס?

 

[אוראל סולטן]

יש לי שתי אפשרויות הגיוניות לסיים סיפור שאני כותבת -
או לסיים אותו בטעם טוב, כולם חיים בריאים ומאושרים,
או לסיים במשהו פחות חיובי וורוד. מישהו מת, או כל דבר - שקשור לדמות - אבל פחות חיובי.
שני האפשרויות אפשריות, מציאותיות לסיפור.

מה נראה לכם שעדיף, מבחינת הקוראים.
שהכל יגמר יפה וטוב, או שגם משהו פחות אופטימי בא בחשבון?
הקוראים מצפים להפי אנד, וכל סוף אחר יוציא אותם עם טעם רע, או שהם יכולים לקבל גם סיום שונה, אולי קצת מבאס?

אני לא מכיר את הסיפור ולא אוכל כ"כ לעזור, אבל אני לדוג' תכננתי בעז"ה ברצח קטלני

ספוילר: למי שלא מפריע ספוילרים לסיפור

להרוג (או יותר נכות להמית) דמות משנית חביבה.
כי בסופו של דבר - אם תסיימי ב'הפי אנד' מוחלט - זה ירגיש קצת קאצ'י...

סוף שונה בהחלט יכול להוות חוויה לקוראים - כי כל עוד זה לא ספר ילדים - עדיף גם שתמיתי כמה אנשים ותקוות בדרך. (ועייני ב'לחיות וחצי' של @Ruti Kepler ב'אנד & דינו' של @מירי סגל ובעוד כמה ספרים שהסוף שלהם הוא לא 'הפי אנד מוחלט...)

 

[תמרוז]

ספר טוב הוא עם טעם טוב. אחרת לא נמליץ עליו לאחרים.
אך רק בספרי ילדים יש סוף מה שנקרא "עגול" מושלם.
צריך לדעת לשלב בין הטוב לרע, לתת טעם של עוד.

 

[אינפרא]

לדעתי לא לעשות סוף ורוד מדי, אך גם לא מוות מסעיר של אחת הדמויות הראשיות.
לעשות באמצע; לא שנגמר טוב מדי, אך גם לא טראגי.

 

[נחמת שוטים]

פעם שנאתי סיומים נוטפי קצפת
(וורודה ודביקה, שסותמת כל חור בחלום),

היום אני סולדת מסיומים רעים ועצובים,
שמכניסים אותי למרה שחורה.

אולי כי אנחנו בתוך סיוט ארצי מתמשך ואין סוף טוב לסיפור,
אולי כי כבר נגמר הכח לדברים רעים, למוות, לשכול, לעצב.

אז כמו כל העצות המומחזרות-
תדאגי לווסת בין הקצפת שמשאירה טעם סינתטי,
לבין סיום הגיוני שבו הרבה דברים נשארים עצובים ולא פתורים( בדיוק כמו בחיים).

והמלצה שלי- שהאור יגבר על החושך, בבקשה.
שהקורא יסגור את הספר, ושמחה פנימית עדינה תרקוד לו בלב.
מגיע לו. לנו.

אבל מה שהכי חשוב-
תדאגי שתהליך הפנימי שעובר גיבור הסיפור יגמר בטוב.

לא משנה אם הוא התגרש בסוף, או שהילד נשאר חולה סופני-
משנה מה קרה לו בתוך הלב, אם הוא גדל מהדרך.

ואם תהיה התקדמות קטנה, זה כבר נקרא סוף טוב, בעיני.

בהצלחה, ומחכה לשיתוף הסופי

 

[שמואל י]

אישית גם אני מעדיף סופים אופטימים (שמבוצעים טוב כמובן). כנראה רוב העולם ככה, כי הסופים האלה הרבה יותר נפוצים. אם כי הסופים העצובים נחשבים איכותיים יותר ויש להם יותר סיכוי לזכות בפרסים. (לפחות על פי "תכתבו" של גוטמן. שם הוא גם טוען שסוף טרגי מתקבל על ידי הקורא כסוף "טוב" כשמבחינתו הטרגדיה מגיעה לגיבור בגלל מעשיו).

 

[הודיה בושארי- ציירת]

אני אוהבת סופים שנותנים לי לנחש מה היה..
עולה לי שתי דוגמאות של הסופרת מספר אחת של המגזר @דבורי רנד
בספר עליה השלום אביגיל קיבלה החלטות, וזהו. לא סופר ההמשך האם עברה.. לאן וכו
והספר פחות או יותר
בכללללל
השאיר אותנו עם השאלה מנוחי התחתנה או לא...
בשניהם הסופים היו עם הרגשה טובה, אבל היא לא סיימה וחיו בעושר ואושר...

 

[שיבת ציון]

לדעתי, אם- כמו שכתבת- זה הגיוני ומציאותי לסיפור- לסיים בטעם טוב.
אבל חשוב לזכור שטעם טוב לא מתבטא במציאות חיצונית, אלא במציאות פנימית של הדמויות.

לדוגמא, אם בסוף הספר הגיבורים נצלו מעלילה מרושעת/ הבריאו ממחלה מסוכנת/ כיוצא בזה- אבל לא עברו מסלול עולה בנפש שלהם, זה לא יהיה סיפור טוב בעינינו, נכון?
ואם בסוף הספר הגיבור יוצא נכה לכל החיים, לדוגמא, אבל מבחינה פנימית הוא שלם עם עצמו, ומאושר כתוצאה מתהליך- הספר יהיה בעינינו ספר טוב.

מצד שני, גם אם הגיבור עבר תהליך פנימי מדהים, לא נרצה שהספר ייגמר כשהוא בסכנת חיים, או משהו הדומה לזה.

דרך האמצע, לדעתי, היא להגיע עם הגיבור לסוף שמח מבחינה פנימית, ומבחינה חיצונית- לא להשאיר את הקורא במצב של ספק. מצב של ספק, מבחינתי, הוא- לדוגמא- סכנת חיים (או שהוא ייפטר או שלא- לא ידוע), או אפילו מצב קבוע שהם לא יודעים איך להתמודד איתו.

בלי קשר לנאמר למעלה, אני גם נגד אבדן חיים של דמות באופן אישי.

לסיכום, לא ממליצה לבחור באפשרות המאכזבת, כן ממליצה להכניס בסוף השמח משהו קטן חיצוני איתו הדמויות צריכות עדיין להתמודד, וכמובן (מה שאני מאמינה שעשית) לסיים שמח מבחינת העלילה הפנימית שלהם.

 

[חגי שהם]

תלוי מי הקהל שמכוונים אליו, קהל בעל אינטלגנציה ספרותית יכול להנות מזה מאוד
תלוי גם האם העלילה עצמה נגמרת ורק הגיבור נהרג או שהעלילה לא נגמרת (בדופליקטים 2, למשל, העלילה מסתיימת אבל עם סוף לא משהו עבור הגיבור, נכון שמדובר בחלק מסדרה אבל בכל זאת...)
נ.ב. יש לי לאחרונה מחשבה כזאת לסיים כך ספר שלי, עוד לא החלטתי לגבי כך סופית אבל הדיון הזה בא לי בדיוק במקום, תודה על כך

 

[לוטם]

ואם בסוף הספר הגיבור יוצא נכה לכל החיים, לדוגמא, אבל מבחינה פנימית הוא שלם עם עצמו, ומאושר כתוצאה מתהליך- הספר יהיה בעינינו ספר טוב.

זה לא יבאס את הקוראים עוד יותר?
עד שהגיבור התגבר על הקשיים שלו או הגיע להבנה או השלמה עם עצמו - קורה לו משהו רע?

 

[ST.R]

זה לא יבאס את הקוראים עוד יותר?
עד שהגיבור התגבר על הקשיים שלו או הגיע להבנה או השלמה עם עצמו - קורה לו משהו רע?

ממש לא!
זה מעורר אמון. הרי הקורא מתחבר לדמות מבחינה פנימית, וברגע שהדמות הגיע לשלמות, הגעת למטרה.
הרע באה לגרום לסיפור לא להיות דביקי מדי..

 

[מ. ש]

אין בעיה שמשהו ימות
אבל לא גיבור ששמענו - כלומר ששמענו את המחשבות ואת הרגשות שלו
לדוגמה הכעס על מות יקוואל היה בין היתר על זב ש'הכרנו' אותו מלא זמן ופתאום הוא מת
אם זה משהו שמסופר עליו ולא הוא מספר אז זה בסדר שהוא ימות
מבחינתי.

 

[אינפרא]

לא חושבת...
אם זאת דמות חשובה ומאוד משמעותית פחות אוהבת שיהרגו אותה.
תלוי איזו.

 

[נחמת שוטים]

זה לא יבאס את הקוראים עוד יותר?
עד שהגיבור התגבר על הקשיים שלו או הגיע להבנה או השלמה עם עצמו - קורה לו משהו רע?

אני חושבת שזה תלוי בפוקוס שהסופר שם על העניין.

בסוף, הרמקול בידיים שלך.
הרי הקורא יקרא את מה את תבחרי לכתוב.
אם תכתבי על זה בפירוט ובהרחבה, עם תיאורים קשים ומחשבות אומללות
זה יהיה סוף אומלל ומדכא.

אבל אם הפוקוס שתשימי יהיה על התהליך הפנימי של הגיבור?
(נניח שהוא למד להשלים עם הפגמים בחייו,
וזאת תהיה הפעם הראשונה שהוא חווה פגם מאוד משמעותי,
אבל את מגישה את זה מתוך מחשבות של השלמה פנימית, ומעשים שמעידים על זה)

-
הקוראים לא מתבאסים. להיפך, הם מעריצים.

 

[לוטם]

סיכום ביניים, אם זה מוות, צריך 'מות גיבורים'

 

[CN]

ב"ה

כמו יהודים, נענה בשאלה:
מה זה נקרא 'סוף טוב'?
מוות של דמות בסיפור, הוא טוב או רע?

אני חושבת שסוף טוב בסיפור - זה בעיקר בעיקר סוף טוב מבחינה עלילתית.
א - שהדמויות השלימו את קשת ההתפתחות שלהם,
שהם עברו שינוי פנימי מנקודה a ל-b, ובסוף הספר נקודת השינוי הזו באה לידי ביטוי.
ב - שהעלילה מתכנסת ונארגת למרקם אחיד ובהיר, שאין קצוות בלתי פתורים או שלא היתה להם משמעות.
זה לא אומר שהסיום צריך להיות סגור, ממש לא, סיום פתוח הוא סיום אלגנטי ובוגר שמתאים לקהל בוגר מעל גיל 7. זה כן אומר שלא נשארו קצוות פתוחים של מהלכים / דמויות שהתחילו והתאדו באמצע כי לא היתה להם חשיבות או ששכחו מהם.
ג - ואם הסוף כולל מוות - זה אך ורק אם זה משרת את התמה של הסיפור באופן מובהק. אני חושבת שכבר היה על זה דיון פה בעבר, על מוות של גיבורים - האם, מתי ואיך.

בכל מקרה, מאחלת בהצלחה רבה לכל מי שמצליח לכתוב סיפורת. לבנות עולם ועלילה, לבנות דמויות, לכתוב תקציר, לבנות פרקים, ובסוף גם לכתוב - זו חתיכת משימה,
ואני שמחה שיש כאלו שבאמת צולחים אותה. אני, למשל, לא...
ולכן בעיקר מגיבה.

פסח כשר ושמח!

 

[לוטם]

ב"ה

כמו יהודים, נענה בשאלה:
מה זה נקרא 'סוף טוב'?
מוות של דמות בסיפור, הוא טוב או רע?

אני חושבת שסוף טוב בסיפור - זה בעיקר בעיקר סוף טוב מבחינה עלילתית.
א - שהדמויות השלימו את קשת ההתפתחות שלהם,
שהם עברו שינוי פנימי מנקודה a ל-b, ובסוף הספר נקודת השינוי הזו באה לידי ביטוי.
ב - שהעלילה מתכנסת ונארגת למרקם אחיד ובהיר, שאין קצוות בלתי פתורים או שלא היתה להם משמעות.
זה לא אומר שהסיום צריך להיות סגור, ממש לא, סיום פתוח הוא סיום אלגנטי ובוגר שמתאים לקהל בוגר מעל גיל 7. זה כן אומר שלא נשארו קצוות פתוחים של מהלכים / דמויות שהתחילו והתאדו באמצע כי לא היתה להם חשיבות או ששכחו מהם.
ג - ואם הסוף כולל מוות - זה אך ורק אם זה משרת את התמה של הסיפור באופן מובהק. אני חושבת שכבר היה על זה דיון פה בעבר, על מוות של גיבורים - האם, מתי ואיך.

בכל מקרה, מאחלת בהצלחה רבה לכל מי שמצליח לכתוב סיפורת. לבנות עולם ועלילה, לבנות דמויות, לכתוב תקציר, לבנות פרקים, ובסוף גם לכתוב - זו חתיכת משימה,
ואני שמחה שיש כאלו שבאמת צולחים אותה. אני, למשל, לא...
ולכן בעיקר מגיבה.

פסח כשר ושמח!

אני יותר רוצה את הזווית של הקוראים, האם סוף רע - כפשוטו, קרה לגיבור\לגיבור המשנה משהו רע, שכן הייתי יכולה למנוע ולהציל אותו באיזו דרך, יגרום לקוראים להתבאס על הספר, לצאת ממנו בתחושה רעה, או שהקוראים מבינים ש- נכון, היה יכול להיות סוף מתוק וטוב, אבל תכלס החיים לא מתוקים וטובים וזהו, יש גם דברים קשים יותר...

 

[שיבת ציון]

זה לא יבאס את הקוראים עוד יותר?
עד שהגיבור התגבר על הקשיים שלו או הגיע להבנה או השלמה עם עצמו - קורה לו משהו רע?

לדעתי לא.
אם השינוי העצמי שהוא עבר גורם לו להיות שמח ושלם עם הסוף הזה- אז הקושי החיצוני הוא חלק מהסיום השמח הפנימי.

 

[אוראל סולטן]

אני יותר רוצה את הזווית של הקוראים, האם סוף רע - כפשוטו, קרה לגיבור\לגיבור המשנה משהו רע, שכן הייתי יכולה למנוע ולהציל אותו באיזו דרך, יגרום לקוראים להתבאס על הספר, לצאת ממנו בתחושה רעה, או שהקוראים מבינים ש- נכון, היה יכול להיות סוף מתוק וטוב, אבל תכלס החיים לא מתוקים וטובים וזהו, יש גם דברים קשים יותר...

בשביל זה אנחנו צריכים להכיר את הסיפור...

 

[ליליאן]

ככל שתתרחקי מהשחור/לבן,
הספר יהיה יותר אמין.

זה לא חייב להיות חיים מאושרים, או, מישהו מת.

אפשר לתאר פיתרון לקליימקס,
אבל שיש לו חסרון קטן או התמודדות מלווה.

אפשר לתאר יציאה מהמשבר בסיפור לישועה גדולה -
אבל באמצע/לקראת סוף התהליך.

אפשר לתאר את ה'הכל ורוד' אבל רמז למשהו אחר שמתחיל.

זה כמבקרת קריאה.


כקוראת:

לא רוצה סופים פלסטיקים וורודים.
לא רוצה סופים טראגיים ושיהרגו לי גיבורים,
בטח לא בסוף, כשאין לי זמן להפרד מהדמות.

(אגב זה מחלוקת בעולם,
האמריקאים בד"כ מסיימים בהפי אנד,
האירופאים בטראגדיות)

אני רוצה להרגיש שהדמויות שלי שנקשרתי אליהן עשו דרך,
התפתחו,
בחרו בטוב,
הוקל להן,
והן משתפות פעולה זו עם זו.

עם יהיו חיבורים מענינים בסוף ממש
(שידוכים/יחסי עבודה/שכנוות) בין הדמויות אני אהנה
אם יהיה פרט מענין אני אשמח לסיים בקריצה
(נגיד הדמות התחלה לימודים לא שגרתיים כמו גילוף פירות)

ככה אז מחדשים קצת ומרעננים בסוף
הוא לא צפוי ומשעמם,
אבל לא הופכת הקערה על פיה
ונגמר הספר לפני שהקורא עיבד את זה.
זה ממש קשה לי כקוראת.