הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
יום חמישי של פסח. אני כבר לא רואה אנשים בעיניים, רק תפודים בעלי שיער שמתגלגלים ומקפצים במדרכות, וביצים קשות שנוהגות ברכבים.
חזיון תעתועים. תוצאה אומללה של תזונה חד-גונית ולא מגוונת – משבר הומניטרי פנים-גופני.
המוגלובין נמלט מגופי, המערכת המטבולית הכריזה על שביתה כללית והקיבה מזמרת את הלל השלם בנוסח קרליבך חינני.
לארוחת בוקר שוב שתיתי בורשט מזעזע שסבתא הכינה ועקבה אם אני מסיים עד הסוף, ואכלתי מצה/דיקט, תפוח אדמה מעוך עד אובדן זהות, מעורבב בביצים קשות מרוטשות ואבוקדו במרקם ובצבע שגם במעבדה של מחנה שורה היו מתקשים לזהות אם מדובר באבוקדו, או בסנדוויץ' טונה שנשכח למשך שנתיים בתיק.
לאחר הארוחה אני גורר את עצמי לדרשת חול המועד בבית הכנסת. בחדר המדרגות אני פוגש את אשר אוחיון, השכן מקומה 4.
הוא נראה שבע כמו שבע הפרות יפות המראה ובריאות הבשר בחלומו של פרעה.
כרסו מזדחלת לפניו, היא מלאה בכל טוב מצרים.
"אתה נראה כחוש שכני היקר", הוא פונה אליי בקול שבוקע היישר מאוצר גדוש במיטב הקטניות וטובי פריטי המזווה. "אתם צמים כל החג, אה?", המשיך לזרות לי מלח על הפצעים.
חיוור ומושפל וחסר כוחות לענות, הסתכלתי על מבטו המשועשע, והחלטתי להילחם על כבודי וכבוד עדתי.
"אכלתי ועוד איך", עניתי כמו חמאסניק שמת מרעב אך מתייצב על קערת אורז הפוכה ומלוקקת מלפני שבוע, עם תנועת ניצחון מזויפת.
"הרגע סיימתי ארוחת גורמה מפוארת", שקרתי.
"אפשר לשמוע מה היה בתפריט?", התעלל בי מר אוחיון.
"בטח", אמרתי והתחלתי לפרט בלהט מגרה, "קרפצ'יו תפוחי אדמה, על מצע של ביצים עשויות לשלמות ונגיעות קרם אבוקדו קטיפתי, מוגש לצד קראסט מצות מתפצח ומשקה סלקים בגוף עגלגל, בעל חמיצות נועזת ומתיקות מענגת".
התיאור המכובס לבורשט כבר היה יותר מדי לגופי החלוש. קרסתי לאחור. נחבלתי בראשי. קמתי מהר, הספגתי דם בטישו ורצתי למסור אותו למכון לבדיקות גנטיות, בתפילה ובתקווה לגלות גן מרוקני.
חזיון תעתועים. תוצאה אומללה של תזונה חד-גונית ולא מגוונת – משבר הומניטרי פנים-גופני.
המוגלובין נמלט מגופי, המערכת המטבולית הכריזה על שביתה כללית והקיבה מזמרת את הלל השלם בנוסח קרליבך חינני.
לארוחת בוקר שוב שתיתי בורשט מזעזע שסבתא הכינה ועקבה אם אני מסיים עד הסוף, ואכלתי מצה/דיקט, תפוח אדמה מעוך עד אובדן זהות, מעורבב בביצים קשות מרוטשות ואבוקדו במרקם ובצבע שגם במעבדה של מחנה שורה היו מתקשים לזהות אם מדובר באבוקדו, או בסנדוויץ' טונה שנשכח למשך שנתיים בתיק.
לאחר הארוחה אני גורר את עצמי לדרשת חול המועד בבית הכנסת. בחדר המדרגות אני פוגש את אשר אוחיון, השכן מקומה 4.
הוא נראה שבע כמו שבע הפרות יפות המראה ובריאות הבשר בחלומו של פרעה.
כרסו מזדחלת לפניו, היא מלאה בכל טוב מצרים.
"אתה נראה כחוש שכני היקר", הוא פונה אליי בקול שבוקע היישר מאוצר גדוש במיטב הקטניות וטובי פריטי המזווה. "אתם צמים כל החג, אה?", המשיך לזרות לי מלח על הפצעים.
חיוור ומושפל וחסר כוחות לענות, הסתכלתי על מבטו המשועשע, והחלטתי להילחם על כבודי וכבוד עדתי.
"אכלתי ועוד איך", עניתי כמו חמאסניק שמת מרעב אך מתייצב על קערת אורז הפוכה ומלוקקת מלפני שבוע, עם תנועת ניצחון מזויפת.
"הרגע סיימתי ארוחת גורמה מפוארת", שקרתי.
"אפשר לשמוע מה היה בתפריט?", התעלל בי מר אוחיון.
"בטח", אמרתי והתחלתי לפרט בלהט מגרה, "קרפצ'יו תפוחי אדמה, על מצע של ביצים עשויות לשלמות ונגיעות קרם אבוקדו קטיפתי, מוגש לצד קראסט מצות מתפצח ומשקה סלקים בגוף עגלגל, בעל חמיצות נועזת ומתיקות מענגת".
התיאור המכובס לבורשט כבר היה יותר מדי לגופי החלוש. קרסתי לאחור. נחבלתי בראשי. קמתי מהר, הספגתי דם בטישו ורצתי למסור אותו למכון לבדיקות גנטיות, בתפילה ובתקווה לגלות גן מרוקני.
נערך לאחרונה ב:
חידונים
מאמרים
תמונות
