שיתוף - לביקורת עויזר מנסה להתחתן - פרק ב'

[אשר צ'סקו]

(לפרק הקודם - כאן)

מי שהכיר את עויזר ידע שהוא בחיים לא יבוא בזמן!
לא משנה אם זה לאסיפת דיירים או לטקס יציאת הנשמה של סבתה בלומה ע"ה.
תמיד הוא הגיע אחרי שהאירוע הסתיים. בדרך כלל מפוזר ומתנשף. לא פלא שכבר לאוויר העולם הגיח בשבוע 42. בוואקום כמובן.

לכן פנחס השדכן שחשש לגורל השידוך, התקשר פעם נוספת לקראת הפגישה שנקבעה ל- 20:00 - רק בשביל לחדד ש"שמונה - זה שמונה - זה שמונה!!!"
אמר ולא קיווה לטוב.

עויזר לא רצה לאכזב, בכל זאת מדובר כאן בעניין רציני ואולי אף בגורל אושרו העתידי, על כן קבע בלבו ש"ימות העולם הפעם הוא יבוא בזמן!"

בשביל לבוא בזמן צריך לישון בזמן. וזה בדיוק מה שעויזר ניסה לעשות ערב קודם, אלא שכנראה היה מרוגש מדי מכדי להירדם סתם כך בשעה סבירה. אז הוא לקח שני כדורי שינה חזקים - ושוב פעם לא נרדם. לקראת הבוקר הגלולות השפיעו, אבל ממש שעה אחר כך הנודניק צלצל. עויזר לא זכר הרבה מתפילת שחרית ואת שאר היום העביר בגדול בהכנת כוסות קפה וריקונם בשרשרת. אבל איך הוא אמר "יירדם העולם הפעם הוא בא בזמן!"

ובאמת התרחש הנס, וכבר ברבע לשמונה עויזר עמד מרוצה מול שלט המלון -
רק כדי להבין שהוא במלון הלא נכון.

הבעיה עכשיו הייתה כפולה, ראשית, הוא נמצא בקצה השני של העיר. שנית, הפגישה מתחילה בעוד 15 דקות והוא נורא רצה להשתתף בה.

עויזר היה מבואס אבל גם נחוש מספיק בשביל לא להרים ידיים. לכן לראשונה בחייו הוא עלה על מונית.

"לאן?" שאל אותו הנהג.
"אחוזת לואי, ומהר!" ירה עויזר והידק את החגורה.

הנסיעה לא הייתה ארוכה. למעשה היא נגדעה באמצע הדרך אחרי שעויזר התעטש לכיוון הנהג - ואז גם בירר אם הוא "מכבד היימיש כארד?" הנהג ענה שלא. או כלשונו "תגיד לי אתה מטומטם???"

עויזר האומלל מצא את עצמו זרוק באמצע הדרך. וגם ממש לחוץ. השעה הייתה
שמונה - זה שמונה - זה שמונה בדיוק. ועל מונית נוספת הוא אפילו לא חשב, שכן העדיף להימנע מאינטראקציה נוספת עם אנשים מהסוג השזוף ביד שמאל.

הברירה שנותרה בפניו הייתה טרֶמפּּ. העניין הוא שטרמפּים תלויים במזל, ולעויזר פחות היה מזה... יותר היה לו עניבה משובצת, שמשום מה התעקש להשאיר אותה כרוכה על צווארו המזיע.

כשעבר מספיק זמן בדרך המסורתית של נפנוף אצבע בסלחנות, עויזר הבין שהסיכוי שתעצור לו מכונית שווה לסיכוי שלו להזדקן באותו מקום. ולכן עבר לדרך הרדיקלית והמבטיחה – 'טרמפּ לחץ'. כל אימת שהרמזור עמד על אדום, עויזר ועניבתו תיזזו בין הרכבים ואף ניסו להיכנס לחלקם בכוח. טרֶמפּ אמנם הוא לא השיג בזה, אבל כמה מטבעות מאנשים אכפתיים דווקא כן.

עכשיו השעה הייתה 21:00, ועויזר המסוחרר הלחוץ והעייף היה גם חסר אונים. פנחס השדכן רטט לו בכיס ללא הפוגה. חצי עיר מפרידה בינו לבין שושי, ובשום אמצעי ממונע לא קצר הישגים משמעותיים. מצד שני הוא כל כך רצה לקחת חלק בפגישה שלו. הרי "איך תיראה פגישה כש50% מהשותפים בה נעדרים???" הרהר.

בשעה 22:03 זה קרה! שושי המסכנה שכבר סיימה את ספר התהלים, עמדה כעת בתחנת האוטובוס וחשבה שהיא רואה משהו. גוש רחוק ומוארך ניתר לכיוונה במהירות. כשהגוש התקרב זה אכן היה הוא - עויזר שלה... מפוזר ומתנשף...

את פגישתם הם התחילו בספסל האחורי של האוטובוס, משם הם כבר המשיכו לאחד הספסלים באמצע, (נודע להם שזה אוטובוס מהדרין.) וסיימו כששושי הייתה צריכה לרדת.

ואיך עויזר סיכם לשדכן, "הייתה שיחה טובה."

***​

על הפגישה הבאה – בפרק הבא (בכפוף להחלטה שלה...)

 

[צביה ר.]

שנינות בכמות גבוהה
מדהים איך שלא קורה הרבה בפרק הזה, אבל קורה המון...

מתחשק לי לצטט כמה טובים במיוחד:

אמר ולא קיווה לטוב.

הנהג ענה שלא. או כלשונו "תגיד לי אתה מטומטם???"

השעה הייתה
שמונה - זה שמונה - זה שמונה בדיוק

אנשים מהסוג השזוף ביד שמאל.

הוא כל כך רצה לקחת חלק בפגישה שלו.

 

[אשר צ'סקו]

תודה על הפידבק (ועל הציטוטים)

מדהים איך שלא קורה הרבה בפרק הזה, אבל קורה המון...

חחח - מדויק!

 

[מוז'יניקית]

ווואו זה פשוט טוב!!
שלא תעז לענות לא

 

[אשר צ'סקו]

פרק שלישי​

כשפנחס השדכן עדכן את עויזר על כוונתו של חותנו לעתיד "להחליף איתו כמה מילים" הוא עשה את זה בלית ברירה.

כְְּשַדכן הוא נכשל בניסיונותיו למנוע מפגש זה, ולא עזרו כל רמזיו כדוגמת "ר' מוישה-צבי, זה לא מקובל". האיש התעקש לראות את הבחור בטרם הוא הופך לחתנו והדבר נעשה בלתי הפיך.

זה לא שפנחס לא סמך על עויזר. הוא רק חשש מהאפשרות שהאחרון יסטה מהנושא ויפליג בהגיגיו ובתיאור ילדותו המרתקת - לנוכח חותנו לעתיד, שמן הסתם יהפוך אותו העת לחותנו לעתיד-לשעבר. בקיצור - לא סמך על עויזר.

לכן הוא פנה אליו שלטובת השידוך "ימַנע מדיבור שאינו הכרחי לקיום דו שיח בסיסי וקונקרטי".

וזה בדיוק מה שלא קרה. עויזר שמצא אוזן קשבת (אחרי שנים שהוא מחפש) סטה מהנושא והפליג בהגיגיו ובתיאור ילדותו המרתקת.

מוישה-צבי גילה אמפתיה לסיפוריו אודות התקריות המשעשעות שאירעו לו כשריצה את מיטב שנות לימודיו מחוץ לכיתה, במיוחד עניינה אותו הסיבה "מדוע הוא לא נכח בכיתה באותו הזמן?" אבל לעויזר נראה שהסיבה לא נדרשה לרצף האירועים.

עויזר המשיך לתאר בצבע את אופיו המזעזע של ה"זקן הנרגן עם ריח של שום מהפה". הלא הוא המנהל. ואיך שהיה "חובט באמצעות סרגל בילדים האומללים, שבסך הכול משכו לו את הכיסא כשזה בא לשבת עליו". הוא גם לא הבין מדוע קיבל יחס שלילי בסעודת חנוכת הבניין - למרות שבא לעזור כשהעיר למנהל ממרחק ש"תקועה לו חתיכת חסה בין השיניים"

ככל שעויזר התקדם על הרצף, מוישה צבי הגביר את קצב גירודיו במקביל. עם כל הכבוד הוא הגיע בשביל לשוחח עם חתן לבתו, לא בשביל לרחם על יהודי ש"פעם נכנס לו חרוז לאוזן והוא מאד נבהל למרות שהיה בן 19 באותו זמן".

כשהגירודים התגברו לכדי מריטת שיער של ממש, מוישה צבי הבין את מה שהבין כבר מלכתחילה – הוא לא רוצה להיות פה (!) - ולא אכפת לו איך עויזר התבייש בזמנו כשטעה בזיהוי והנחית אשפתון מים על רב בית הכנסת.

מי שהצילה את המצב הייתה שושי בעצמה, שהופיעה מולם בטרם אביה הספיק לומר לעויזר מה הוא חושב עליו.

"ערב טוב" פתחה שושי בהתרגשות.

"ערב מצוין" השיב עויזר.

"ערב!" פסק אביה בתורו.

מוישה צבי הניח שזה לא המקום להבהיר לבתו את תובנותיו על השידוך ובחוסר חשק עזב את המקום. מה כבר יקרה בשעתיים... את המסקנות הוא ישמור בלבו כרגע. על כל פנים עד השנייה שהיא תחזור הביתה.

הרבה קרה בשעתיים הבאות. הפגישה הייתה מוצלחת מעל ומעבר. עויזר שפע מהרגיל, ושושי בניגוד לאביה נהנתה מכל רגע. היא צחקה, התרגשה, התעניינה, הוקסמה, ובלבם של השניים החל לנצנץ - מה שאסור לומר...

כאן המקום לציין שמאז ומתמיד עויזר חלם על אשה עדינה בעלת לב ומידות טובות. וכמה שהתחבר למראֶה כמו גם לסגנון בכללי נשאר לו עדיין לברר שאכן יש בה, בשושי, כדי להגשים לו גם את העניין הזה.

מצד שני הוא היה מספיק חריף בשביל לא לשאול אותה ישירות (למרות שזה עלה בדעתו). בקיצור - 'פלונטר'.

מצד שלישי עוד לא נולד הפלונטר שעויזר לא מצא לו פתרון. אם כי בדרכים משלו.

"תגידי לי" היתמם, "אם היית עומדת ליד כוס מים, ואיש צמא עם גמלים היה מבקש ממך לשתות, היית נותנת גם לגמלים"??? סיים בקרימינליות המפורסמת שלו וציפה לתשובה הגורלית.

"האמת שאני לא מדברת עם זרים."

(אופס. אבל עויזר לא מתבלבל.)

"ואם היית מדברת עם זרים, היית נותנת?"

"גם ככה לא ברור שכוס אחת תספיק"

"ואם היה לך שישייה, היית נותנת?"

"והגמלים גם צמאים?"

"יש לך מידות טובות????"

לאחר ששושי השיבה בחיוב ועויזר אמר שאיזה יופי כי גם לו יש, הפגישה הגיעה אל סופה במהירות, כי כשנהנים הזמן עובר מהר.

מוישה צבי הסהרורי היה עסוק כל העת בתפילה נרגשת לבורא עולם שיקשה את זיווגה של בתו כקריעת ים-סוף. הוא ידע שלכל קוקו יש קוקייה, אבל עדיין סרב להעריך ככה את בתו היחידה.

כך או כך, ברגע שראה את פניה של שושי כבר לא היה לו ספק בכך.

העסק אבוד.

***​

(ועל הפגישה הבאה – בפרק הבא.)

 

[רבקהנ]

זה היה טוב!!!
וגם הקודמים כמובן.
מה שאהבתי במיוחד בפרק הזה, שזה החל להישמע כמו קומדיה הגיונית. עד כה לא כל כך הבנתי מי הכוכבת שנפגשת איתו ומה מצאה בו ואיך שידוך כזה מתקדם.
אז קיבלתי תשובות לספקות שעלו בי ומצפה עכשיו ממש להמשך!
קשה לבחור את המשפטים הטובים. כולם אהובים..

 

[אשר צ'סקו]

תודה על המשוב!

קשה לבחור את המשפטים הטובים. כולם אהובים..

שמחתי לקרוא.

 

[צביה ר.]

פשוט מעולה!

"תגידי לי" היתמם, "אם היית עומדת ליד כוס מים, ואיש צמא עם גמלים היה מבקש ממך לשתות, היית נותנת גם לגמלים"??? סיים בקרימינליות המפורסמת שלו וציפה לתשובה הגורלית.

"האמת שאני לא מדברת עם זרים."

(אופס. אבל עויזר לא מתבלבל.)

"ואם היית מדברת עם זרים, היית נותנת?"

"גם ככה לא ברור שכוס אחת תספיק"

"ואם היה לך שישייה, היית נותנת?"

"והגמלים גם צמאים?"

"יש לך מידות טובות????"

הדו-שיח הכי מצחיק שקראתי...
מחכים לקרוא עוד מהמתרחש בקן הקוקיות...

 

[אשר צ'סקו]

הדו-שיח הכי מצחיק שקראתי...

תודה רבה!!

מחכים לקרוא עוד מהמתרחש בקן הקוקיות...

על זה...

 

[Sara led]

"תגידי לי" היתמם, "אם היית עומדת ליד כוס מים, ואיש צמא עם גמלים היה מבקש ממך לשתות, היית נותנת גם לגמלים"??? סיים בקרימינליות המפורסמת שלו וציפה לתשובה הגורלית.

"האמת שאני לא מדברת עם זרים."

(אופס. אבל עויזר לא מתבלבל.)

התקפת צחוק עסיסית ובלתי מתוכננת
אהבתי ממש. הכל.

 

[סבתא חביבה]

התקפת צחוק עסיסית ובלתי מתוכננת
אהבתי ממש. הכל.

כן זה גדול!!!

 

[ימים טובים יבואו]

גדוללל מחכים להמשך

 

[נסיך על חלל]

וואוו. גיליתי היום את הסיפור הזה (אחרי תקופה שקצת נטשתי את הפורום...) ונהנתי מכל תו, אות, מילה...דחיתי את כל העבודות המעצבנות של הרגע האחרון שלפני החג ופשוט נדבקתי למסך.
נשאבתי בשניות לעלילה ומרחמים על עויזר עברתי לרחמים על שושי כשבין רחמים לרחמים בוקע מתוך גרוני צחוק בלתי נשלט.
שאפו

 

[אשר צ'סקו]

וואוו. גיליתי היום את הסיפור הזה ונהנתי מכל תו, אות, מילה...דחיתי את כל העבודות המעצבנות של הרגע האחרון שלפני החג ופשוט נדבקתי למסך.
נשאבתי בשניות לעלילה ומרחמים על עויזר עברתי לרחמים על שושי כשבין רחמים לרחמים בוקע מתוך גרוני צחוק בלתי נשלט.
שאפו

תודה רבה! איזה כיף לשמוע...
שמח שנהנית ומקווה שבכל זאת הספקת הכל
(בינתיים הזוג בהפסקת פסח.. נראה לאן זה יתפתח בהמשך..)

 

[שמואל אגסי]

גלגלת אותי מצחוק, לא פחות!
רק הציק לי זה:

לא משנה אם זה לאסיפת דיירים

הוא אמור להיות בחור ישיבה, לאיזה אסיפת דיירים הוא מוזמן בדיוק?
חוץ מזה הכל פגז

 

[חודו של כל]

גלגלת אותי מצחוק, לא פחות!
רק הציק לי זה:

הוא אמור להיות בחור ישיבה, לאיזה אסיפת דיירים הוא מוזמן בדיוק?
חוץ מזה הכל פגז

אסיפות דיירים בפנימיה הם הרבה יותר מרתקות וגורליות מאסיפות דיירים משעממות ומשמימות בבנין מגורים...

 

[שמואל אגסי]

אסיפות דיירים בפנימיה הם הרבה יותר מרתקות וגורליות מאסיפות דיירים משעממות ומשמימות בבנין מגורים...

מסכים איתך לגמרי, אבל לאספות הללו אין כל כך זמן וקשה לאחר אליהם

 

[אשר צ'סקו]

גלגלת אותי מצחוק, לא פחות!

בשמחה. תודה!

רק הציק לי זה:
הוא אמור להיות בחור ישיבה, לאיזה אסיפת דיירים הוא מוזמן בדיוק?

כילד השתתפתי לא פעם באסיפות ילדים/דיירים בדבר השלכת אופניים בלובי וכד'
אבל צודק. זה לא מצוי. נחשוב על דוגמא אחרת...

אסיפות דיירים בפנימיה הם הרבה יותר מרתקות וגורליות מאסיפות דיירים משעממות ומשמימות בבנין מגורים...

גם נכון!

מסכים איתך לגמרי, אבל לאספות הללו אין כל כך זמן וקשה לאחר אליהם

מממ האמת שנכון.
נלך בינתיים על אסיפת ילדי הדיירים בעניין ניקיון הבניין. (בכל זאת ערב פסח..)

תודה על המשוב. חג שמח.

 

[לא כמו כולם]

אויי זה טוב
מה?
הכלללל!

חד ומושחז ומעלה הרבה חיוכים.

חייבים פגישה בחולהמויעד , לא דוחים שידוכים
במיוחד לא בחג של קריעת ים סוף.

 

[אשר צ'סקו]

פרק רביעי​

יותר ממה שהעגל רוצה לינוק - רצה עויזר להתחתן!
ולכן הסכים לקיים את הפגישה הבאה בגן-חיות למרות השרב הצפוי.

שושי רצתה פגישה ספורטיבית ובאור יום, וכך כולם יצאו מרוצים. שושי קיבלה פגישה ספורטיבית ובאור יום,
ועויזר, הרי מה יותר טוב מכלוב של בַּבּונים בשביל להעמיק מולו בשיח על מהות הנישואים ותכליתם.

בבוקר אותו היום עויזר עטה על עצמו אווירה ספורטיבית במיוחד שבאה לידי ביטוי בכובע שמש כחול (של 'טבעול') ובמספר אביזרים נוספים. ביציאה מהבית אף רופף מעט את עניבתו (המשובצת כמובן) ובסך הכל היה די מרוצה מכל העניין.

נקודת המפגש נקבעה ליד הכלוב של הקופים. לעויזר זה יצא טוב, שהרי הקופים נמצאים אחרי עמדות התשלום ובכך נחסכה ממנו ההתלבטות בשאלה מי אמור לשלם. ובאמת הוא היה זה שבחר את המקום.

"תראי איך הוא דומה לאייזינשטיין" פתח עויזר את הפגישה בשיא - כשהוא מצביע על אחד המקוקים הפחות פוטוגניים.

"בוקר טוב גם לך" אמרה שושי ולא שמרה טינה מעבר לכך.

שושי לא אישרה את הדמיון לאייזינשטיין, בין היתר כי לא היה לה מושג במי מדובר, אבל כן הביעה עניין בפאוץ' שעויזר חגר על מותניו בעוז. יותר מדויק במשפט שהיה רקום עליו -

"טוב להיות צעיר בריא ועשיר – מזקן חולה ועני."

"וואו" התפעלה "כל כך נכון."

"זה פתגם של סבא שלי" אמר עויזר בגאווה.

מסתבר שזאת שורה אחת מתוך צוואתו הארוכה של סבא עפולה ז"ל, שאמנם מעולם לא התנסה בחלקו הראשון של המשפט (למעט 'צעיר' לתקופה מוגבלת) אבל בהחלט כך היה סבור.

לשאלתה של שושי מדוע סבו הגדול הונצח דווקא על פאוץ', ענה עויזר שגם זה היה חלק מהצוואה, ושפריט אחסון זה היה חלק אינטגרלי מהמנוח.

"מדהים!" סיכמה שושי.

הם טיילו בין הכלובים, המצב רוח היה טוב, שושי פטפטה ללא הפוגה, ועויזר ניצל כל הסחת דעת מצד העובדים כדי להאכיל את החיות צ'יטוס שהביא במיוחד למטרה זו.

"אפרופו סבא ז"ל" התעניינה שושי "עוד לא אמרת לי מה תרצה להיות כשתהיה גדול?"

"אווו מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול??" חזר עויזר על השאלה בהילוך איטי במטרה להרוויח זמן.
הוא הרי אף פעם לא הקדיש מחשבה בעניין וכך גם חשב לעשות בעתיד. למרבה המזל, בדיוק ברגע שבו עויזר בא שלא לענות, יצאה בת קול מהרמקול והכריזה כי "לידיעת המבקרים בעוד 15 דקות זמן האכלת הפילים." עויזר נשם לרווחה.
הרי מה שלא יעשה כשיהיה גדול יכול לחכות עד סיום הארוחה.

הם תפסו מקומות טובים מקדימה תמורת אי אלו דחיפות, ולשמחתם הורשו להצטרף (לזמן ההמתנה בלבד!) לכיתת ילדים שהמתינה לצדם במסגרת טיול שנתי, מה ששדרג את חוויתם עשרת מונים.

"ילדודקס" אמר המדריך "אם הייתם צריכים לבחור איזו חיה להיות, במה הייתם בוחרים?"

"אריה!" צעק עויזר וארבעה מהילדים.

"עוד מישהו?"

"כלב נחייה" אמרה שושי בהחלטיות של מי שכבר חשבה על הנושא מספר פעמים.

בשלב הזה הילדים ביקשו מהמדריך לעבור מקום, עויזר לעומתם ישב נפעם עד שלא הצליח להוציא כל הברה מפיו.
הוא שמע שהיא חזקה בגמילות חסדים, אבל עד כדי כך?!

מה שקטע את הרגע היה תחילת המופע. כולם השתעשעו לראות איך חיות הענק נעזרות בחֶדק בהיעדר סכו"מ מתאים. עויזר בעיקר התפעל מיכולתה של טיילור הפילה לבלוע כרוב שלם בנעלם אחד.

"במחשבה שניה" הכריז עויזר "אולי הייתי בוחר בפיל."

מיד עם סיום המופע הפיל וכלבַּת הנחייה עשו את דרכם לעבר 'רכֶּבֶת החיות'. החום אמנם היה כבד, אבל שושי זכרה מילדותה שהדבר מסב עונג רב. למרבה אכזבתם המפעיל מנע מהם לעלות בטענה שהם מעל גיל 11, החלק הטוב היה שהאזור מוצל בסככה וכך הזוג לא נצלה במשך 45 דקות השכנוע.

"תודה. אני מעריך את זה" צעק עויזר המקופל ממקומו בספסל הרכבת.

"עוף לי מהעיניים."

הרכבת יצאה לדרכה, שושי ניצלה את הנסיעה התזזיתית כדי לתאר בפרוטרוט איך היא רואה את שולחן השבת שלה שכלל מגוון רחב של מאכלים בדגש על סלט כרוב.
הדגש האחרון היה די והותר ללבו של עויזר שהחל לעלות על גדותיו, איך אמרו חז"ל "כשזה זה - זה זה". ומיד פנה להחליף מספרי פלאפון! (לא הפלאפון עצמו כפי שהשדכן הדגיש.)

שושי אמרה שהיא לא מאמינה והיא בהלם ובשוק ובעוד כמה מילים, ועויזר אמר שגם הוא לא מאמין, אבל בכל זאת ישמח לקבל את המספר שלה.

וכך, באקט מרגש על ספסל הרכבת, הוחלפו להם מספרי הפלאפון לקול צרחות ילדים ש"כן כן כן הגענו למקום..."

עויזר רשם את המספר בשם 'שושידוך' והיה מאושר,

"הגענו למקום האא" הוא קרץ.

"מרגישים" הבריקה שושי ובנס לא המשיכה את השורה.

***​

המשך יבוא.