עזרה להוסיף שיר?

  • הוסף לסימניות
  • #5
אולי תשתפי למה הפחד?
לדעתי - אם יש בך רצון להוציא את השיר לאור, פשוט תוציאי.
גם אם לא יתייחסו (שזה ללא ספק לא נחמד)- עצם הכתיבה והשליחה שלו לחלל העולם נותנת משהו, כך לעניות דעתי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
אולי תשתפי למה הפחד?
לדעתי - אם יש בך רצון להוציא את השיר לאור, פשוט תוציאי.
גם אם לא יתייחסו (שזה ללא ספק לא נחמד)- עצם הכתיבה והשליחה שלו לחלל העולם נותנת משהו, כך לעניות דעתי.
אני כותבת את הלב שלי
השירים שלי הם מהמקומות הכי עמוקים בנפש
וכשאני מפרסמת בפומבי זה דורש המון.
קודם כל הבנה שאנשים זרים לי יעשו מה שבא להם במילים שלי
הן כבר מתעופפות בחלל כאילו היו בועות סבון
כמובן מתוך בחירה שלי.
אחרי שהם כבר לא רק בי
אם לא יהיה מי שיאותת לי שקרא,
זה יתן להן משמעות אחרת, אולי הן כבר לא שוות.
אולי לא הרגשתי דברים שהם בסדר
ואם לא כתבתי טוב - אני רוצה לדעת, בשביל זה אני פה.
מבינה אותי?
זה מפחיד לי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
וואו, התחושה כל כך מוכרת, ואולי זו העבודה של כל אומן, לדעת את שווי האומנות שלו גם בלי הפידבק מהסביבה, למרות שזה ממש קשה.
אבל אפילו הצייר ואן גוך קיבל את ההכרה שלו רק אחרי מותו... לפעמים מבינים משמעות רק בפרספקטיבה של זמן, אז אל תיבהלי אם אין פידבק מידי...
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
אני חושבת שפשוט כדאי לא להיבהל מהביקורת, לדעת שאת טובה גם ככה.
גם תמיד הפידבק מעודד, גם אם לא כולם אוהבים.
סתם חבל שאף אחד לא ייהנה מן התוצרת המשובחת שלך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
וואו, מאד מבינה ומזדהה עם ההרגשה והחשש.
מצטרפת לדברי הקודמים לי - אחת העבודות הקשות של אמן (ובפרט אמן מילים) היא השרשת הידיעה בליבו ששוויין של יצירותיו הוא בלתי תלוי.
כמובן שפידבק חיובי מאד מאד תורם וחשוב, מכמה וכמה בחינות., ויחד עם זה - אם הוא לא מגיע, זה לא מוריד מערכה של היצירה ומערכו של היוצר מאומה.
חושבת שהימנעות אולי רק תזין ותעצים את החשש, אבל כמובן שבסוף זו החלטה שלך, שדורשת כנראה כוחות נפש. אנחנו נשמח אם תחליטי לשתף.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
מביאה פה צד שלא הרבה חושבים עליו ושמתי לב שצץ הרבה בקהילת כתיבה ובשאר הקהילות שהן אומנות.
האומנויות האמיתיות רוב הפעמים נשארות בצללים וזה נהדר בשבילם כי יכול להיות שאור הזרקורים היה מייתר או ממעיט מהערך שלהם.
לא רואה בעיה בלא לפרסם את השיר שלך אם הוא שלך ברמה כ"כ עמוקה ורגשית.
את יכולה לפרסם שירים וסיפורים ויצירות אחרות שלא קרובות לליבך וזה בסדר.
אין חובה להוציא הכל החוצה גם היצירות שנשארות בחושך ובמגירה הן יצירות , גם אם הם לא זכו לביקורת הציבורית.

אומן צריך גם לדעת מתי לא לכתוב.
בהצלחה וברוכה הבאה
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
תודה שטרחתם לחשוב ולענות.
עוד שאלה -
בכלל
איך כולכם מעזים לשתף יצירות שלכם בפני קהל זר?
לא קשה לכם עם זה?
אומן צריך גם לדעת מתי לא לכתוב.
בהצלחה וברוכה הבאה
חולקת.
אומן צריך לדעת מתי לא לשתף ולשמור לעצמו.
אין כזה דבר לא לכתוב כשצריך לכתוב.
טעיתי?
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
מביאה פה צד שלא הרבה חושבים עליו ושמתי לב שצץ הרבה בקהילת כתיבה ובשאר הקהילות שהן אומנות.
האומנויות האמיתיות רוב הפעמים נשארות בצללים וזה נהדר בשבילם כי יכול להיות שאור הזרקורים היה מייתר או ממעיט מהערך שלהם.
לא רואה בעיה בלא לפרסם את השיר שלך אם הוא שלך ברמה כ"כ עמוקה ורגשית.
את יכולה לפרסם שירים וסיפורים ויצירות אחרות שלא קרובות לליבך וזה בסדר.
אין חובה להוציא הכל החוצה גם היצירות שנשארות בחושך ובמגירה הן יצירות , גם אם הם לא זכו לביקורת הציבורית.
נכון לחלוטין.
היה לא מזמן בנושא הזה קטע מצויין ומעורר מחשבה או שתיים מאת @הווה פשוט:
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
איך כולכם מעזים לשתף יצירות שלכם בפני קהל זר?
לא קשה לכם עם זה?
אני לא יודעת איך זה לאחרים, אבל בשבילי זאת באמת עבודה, כל קטע שאני משתפת זו בחירה. ולפעמים לוקח לי זמן עד שאני מעיזה, אבל זה חשוב לי, אז אני בהחלט מתאמצת...
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
בכלל
איך כולכם מעזים לשתף יצירות שלכם בפני קהל זר?
לא קשה לכם עם זה?
תלוי אם את בוחרת בקריירה כזו ואז את חייבת אומץ כדי לקבל פידבק ולראות כמה את רלוונטית לקהל.

אומן צריך לדעת מתי לא לשתף ולשמור לעצמו.
אין כזה דבר לא לכתוב כשצריך לכתוב.
טעיתי?
לא קרה לך שכתבת וזרקת? מחקת או רץ לך שיר בראש ולא הורדת אותו לנייר?
קרה לי המון פעמים, בעיקר שיר או קטע שרץ לי בראש והחלטתי שעדיף שישאר שם וייגנז בתאי המח מאשר שיהיה על הנייר ויאבד את המומנט של הכח שנתן לי באותו רגע או של הפריקה או וואטאבר.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

בין שלל הדיווחים העדכונים והפריצות לשידור, שמות הנטבחים וסיפורי הניצולים, תקיפות בעז"ה וחיסול המחבלים, החדשות הטובות והפחות, המתח והחרדות, האזעקות והמרחב המוגן, הטלפון והמרחב הקולי.

חשוב שיהיה גם מקום אחר, אווירה טובה, להתאוורר ולנשום עמוק, להביט על עם ישראל היפה, להתמקד בחדשות הטובות, פוסטים שמעלים חיוך, סרטונים ותמונות עם הומור בריא, שיעזרו לנו לעבור את התקופה. יהיה טוב!


כמה כללים בסיסיים:
  • אין להעלות תכנים כפולים.
  • ללא ציטוטים ושרשורים. לזה יש נספח.
  • הודעות מאולצות או תת רמה - מיותרות, אין טעם להעלותם.
  • אין לדון כלל! בדברים שיעלו פה.
  • יש להעלות רק דברים שמתאים לרוח אתר חרדי.
  • ללא תמונות נשים.
  • ללא בקשות "אפשר בזיפ"! (תוכלו לפנק את המנוטפרים בלי שיבקשו).
  • ללא מחזור קרשים ישנים, בדיחות מלפני שנה או עשור מיותרות.


עריכה:
כפי ששמתם לב, האשכול השתנה מעט, מעלה רמה ומחליף פורמט.
כל הדירוגים התאפסו. מהיום, אתם מחליטים מה מתאים ומה בדיחת קרש מאולצת ומיותרת.

אשכול זה מיועד לבדיחות ותכנים הרצים ברשת וקשורים למלחמה בלבד.
יש לכם בדיחה טובה? מעולה! תכתבו אותה פה.
מישהו העלה בדיחה, ויש לכם מה לומר עליה, כתבו בנספח. אין לפתוח פה ציטוטים ושרשורים.

צופים יקרים, שימו לב! אתם מצבעים ומשפיעים איזו הודעה מתאימה, ואיזו מאולצת או תת רמה.
ההצבעה אנונימית, וכל אחד יכול להשפיע. הודעה שתקבל דירוג שלילי, תוסר מהאשכול.

כמובן, הודעה כפולה, או כזאת הנוגדת את כללי האשכול, תקבל אף היא את הדירוג השלילי שלכם,
וכך תעזרו לנו לשמור עליו נקי עם רמה גבוהה.
מוישי נראה כמו הילד הכי תמים שתפגשו: חולצה מגוהצת, כיפה שחורה שיושבת בול, וחיוך של "ילד טוב ירושלים". אבל מאחורי המראה המטעה הזה מסתתר מוח שמזהה פרצות בלוגיקה של מבוגרים עוד לפני שהם סיימו לדבר...
קצת הכרות...
הרקע: יום שישי אחר הצהריים. מוישי נכנס לבית הכנסת השכונתי, לבוש בחולצה לבנה מעומלנת, הכיפה השחורה הקטנה מונחת בדיוק במרכז הראש. הוא ניגש למקרר השתייה. הגבאי הוותיק, רבי חזקאל, איש רציני עם משקפיים על קצה האף, עוצר אותו.
רבי חזקאל: "מוישי! לאט לך. אתה יודע שהשתייה פה היא רק למי שלומד או עוזר לנקות לפני שבת?"
מוישי (עוצר, מחייך את החיוך שלו ולא מתבלבל לשנייה): "שלום עליכם, רבי חזקאל. בדיוק על זה רציתי לדבר איתך. אתה הרי גבאי ותיק, אתה יודע שזמנים השתנו, נכון?"
רבי חזקאל (מרים גבה): "מה הקשר לזמנים שהשתנו? עבודה זו עבודה, ושתייה זו שתייה."
מוישי (בטון בוגר ומחושב): "נכון מאוד. אבל פעם, כשאבא שלי ברוך היה בגיל שלי, היית צריך להזיז ספסלים כדי להרגיש שאתה עוזר. היום, בעידן הדיגיטלי, העזרה הכי גדולה היא 'יחסי ציבור'. אם אני אשתה פה כוס טרופית קרה ואצא החוצה עם פרצוף מרוצה, כל הילדים בשכונה ירצו לבוא ללמוד דווקא בבית הכנסת שלך. אני בעצם עושה לך פה שירות שיווקי בחינם!"
רבי חזקאל (נשאר פעור פה לרגע, מנסה להבין אם הילד הרגע עבד עליו או שהוא באמת גאון): "שירות שיווקי? בשביל טרופית אחת?"
מוישי (לוקח את השתייה, קורץ ומניח יד על הכתף של הגבאי): "בדיוק, רבי חזקאל. אל תסתכל על הכוס, תסתכל על הפוטנציאל. שבת שלום!"
מוישי יוצא מהדלת בצעד קליל, משאיר את הגבאי לעמוד שם ולמלמל לעצמו: "הילד הזה... הוא עוד יהיה ...774555.jpg
  • תודה
Reactions: net131 //
18 תגובות
נספח לדיונים - אשכול איראן ועדכונים ביטחוניים.

האשכול נפתח כדי לשמור על אשכולות החדשות המרכזיים נקיים ותכליתיים.
הוא ישמש כמרחב היחיד לדיון על הידיעות הביטחוניות המתפרסמות בפורום.

קראו את הכללים היטב. הם מחייבים, והאכיפה תהיה בנוסח משמרות המהפכה.

מטרת האשכול?
- הרחבות ופרשנות: הבאת רקע נוסף לידיעה, או ניתוח ענייני ומנומק של המצב.
- שאלות ובירורים: בקשת הבהרה על דיווח שעלה באשכול המרכזי.
- מידע משלים: עדכונים שחשובים להבנת התמונה אך אינם "חדשות מתפרצות".


מה לא ייכנס לכאן? עילה לחסימה מיידית

- גלישה לנושאים אחרים: האשכול ממוקד ביטחונית בלבד. פוליטיקה, עניינים אזרחיים או כל נושא שאינו קשור ישירות למלחמה/איראן - יימחקו.

- "ניהול המלחמה": אין מקום ל"הצעות למטכ"ל, פרשנויות בשקל או תרחישי אימים חסרי ביסוס.

- התכתבויות אישיות בין ניקים ("פינג-פונג"), או שרשורים שנמרחים על עמודים שלמים ללא ערך מוסף.

כדי לאפשר שיח איכותי, אנחנו נוקטים במדיניות אפס סובלנות.
* חסימה לצמיתות: משתמש שיעבור על הכללים, ייחסם מהאשכול באופן מיידי.
* אין חנינות: אין טעם לפנות במערכת הדיווח או בהודעות פרטיות לבקשת שחרור. הפיתרון היחיד לשחרור מחסימה - הוא פשוט לא להיחסם מלכתחילה.
האחריות היא שלכם. שמרו על שיח ענייני.

אשכולות דומים

היי, כולם!

אני באמת מתרגש להצטרף לקהילת הכתיבה המדהימה כאן! (צליל מזמין מחיאות כפיים) (מחיאות כפיים).
ובכן, החלטתי שהפוסט הראשון שלי כאן יהיה השיר הראשון שכתבתי.
חשוב לי להדגיש הערה חשובה - השיר כאן אינו השיר המקורי, הוא ערוך וחלקים ממנו הוסרו למען התאמה. זה בעיקר הערה לעצמי אז אין צורך להגיב על כך.
בכל אופן, הוא בוסרי למדי, וזה אמור להיות כך, אחרי הכל - שיר ראשון, אבל הוא עמוק ומגיע ממקום כל כך אמיתי (ועצוב), שאין סיכוי שאני לא מפרסם אותו.
הייתי ממשיך בהקדמות אבל נראה לי כבר אין לכם כוח.

---

השיר הראשון שלי

יושב אני
מול אינסוף נקי
של אורות נוצצים

האור מבליח מרחוק
מלא, יציב, אי אפשר למחוק
יושב בחושך, יושב באור

"אני אוהב את האור, לראות את הדרכים
אני אוהב את החושך, הוא מראה לי כוכבים"

יושב על סלע בדד
שוכב, מביט אל השמיים
אני לבד

אין מישהו איתי באותו הרגע
אין חבר, תקווה או מרגוע
יושב מול העיר, כותב שיר

מביט אל האורות
מכניס אותם לליבי
אני נשבע לעצמי

כשאשוב יום אחד
לאותו המקום, לאותה התצפית
לא אהיה לבד

איני יודע מה מתחיל
איני יודע איך אסיים
השראה שפרצה יש מאין
חייבה אותי לשיר ראשון

אך זאת אדע
את זאת - לא אשכח
לא יהיה זה שירי האחרון

אני כתבתי שיר זה
אין זה מובן מאליו בדור כזה
אשוב, לא לבד אשוב
כל השאר איננו חשוב


---

השיר הזה אכן נכתב במקום מדהים ומעורר השראה ביער מסוים שצופה על עיר מסוימת.
בלילה אפשר לראות את כל האורות המגיעים מהעיר המרוחקת ומכאן האווירה של השיר.
אף על פי שהשיר הזה ערוך, עדיין העדפתי להשאיר אותו עד כמה שאפשר בצורתו המקורית.
לכך, הצעות לשינויים בטקסט לא יתקבלו כלל בשיר הספציפי הזה, אשמח לשמוע על כך בשירים הבאים אם אפרסם אותם.
ביקורות על סגנון, רגש, אומנות, חריזה, חיוביות ובונות - יתקבלו באושר רב.
השיר הזה הוא שיר עצוב.
לצערי, הסוף הטוב שלו עדיין לא הגיע, לכשיגיע כנראה אכתוב על כך שיר נוסף.
השיר הזה הוא שיר אמיתי.
אם אתם מרגישים קצת עצובים אחרי זה - זה לגמרי בסדר.
השיר הזה אינו משקף את המצב של כותב השיר. השיר (המקורי) נכתב במצב תודעה מסוים שבו הדברים היו אמת מוחלטת, דברים השתנו מאז.
ברוכים הבאים לאתגר החדש - שיר של יום.

כחובבת מושבעת של סוגת השירה, לא יכולתי שלא להקדיש לה את האתגר הזה.

משערת שברגע זה ממש איבדתי חלק מכם - אלו שאינם נמנים על חובבי הז'אנר - אבל לפני שאתם הולכים מכאן, אבקש שתקדישו עוד רגע לנסות לטעום, לבחון ולשקול יציאה מאזור הנוחות, כי זו מהותו של אתגר. הוא מאתגר.
בטוחה שכשתצלחו אותו - הסיפוק יהיה גדול, ואולי אולי אפילו תגלו שזה ממש טעים : )

אז קדימה, בואו נתחיל לשורר : )

הקהילה המדהימה שלנו מלאה בקטעים ובסיפורים שנכתבו בכישרון רב על פי כללי הכתיבה - אפיון דמות, דמויות ראשיות ומשניות, חלוקה לפסקאות, בניית עלילה, ועוד...
קחו סיפור אחד כזה המתאר אנקדוטה או רגע מחיי היומיום (שלכם או של אחרים), או לחילופין קטע הומור, סאטירה, או כל קטע אחר שאינו שיר. נערו ממנו את כל כללי הכתיבה הרגילה, השאירו לכם רק את תמצית ליבו ורעיונו - והפכו אותה לשיר.
מדגישה - לא שיר ערטילאי אפוף סוד ומסתורין - אלא שיר שמתאר רגע יומיומי, מחשבה, רגש. כזה שהקורא יוכל להבין ולהזדהות.

הבחירה היא שלכם האם להתמקד במאורעות הטכניים, בזווית הרגשית, או זו המחשבתית. האם השיר ייכתב בגוף ראשון, שני או שלישי, אולי רק יתאר מצב. האם הוא יהיה מחורז או לא. מה יהיה המשלב הלשוני שלו. האם הוא ישעשע, ירגש, או יעורר מחשבה...

כמעט הכל נתון לבחירה ולשיקול הדעת שלכם, רק שימו לב למגבלות הבאות:
- אורך השיר לא יעלה על 30 שורות ולא יפחת מ-6.
- חובה לצרף קישור לקטע עליו מתבסס השיר.

בנספח אפשר לפטפט, לשורר, להאיר ולהעיר...

היום יום ראשון בשבת שבו נפתח האתגר, ויינעל אי"ה ביום ראשון כ"ו בסיוון.

בהצלחה רבה!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  4  פעמים
למעלה