הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
יש כלי שנכנס לחיינו, שמו AI. בעברית קראו לו "בינה מלאכותית".
ישנם כאלו שמפחדים ממנו, ישנם כאלו שאוהבים אותו.
ופה נכנס המקום של המדריך הזה.
איך להשתמש בו נכון.
אתם רוצים לכתוב משהו, בואו תראו איך עושים את זה.
אז למה צריך אותנו? את הכותבים? כי רק אנחנו נדע להפעיל אותו כמו שצריך, הרי יותר ממה שאנחנו כותבים מנוסים, אנחנו קוראים מנוסים. ונדע לדעת מה לא נכון, או לא הגיוני.
אז ככה.
שלב א.
כנסו לאתר
יהיה לכם אפשרות כזאת.
תלחצו על הסימון של התיקייה ובחרו בפקודה "canvas" פירושה הוא בד ציור משותף שלכם ושל הבינה ביחד.
ותבקשו ממנה מה לכתוב. (או תעלו קטע משלכם)
אני ביקשתי לתאר לי נקודת מבט של עני שמרים כסף שנפל באוטובוס.
קיבלתי את זה
יש לכם אפשרות לבקש שינויים על כל פסקה בנפרד.
אתם יכולים גם לבקש ממנו שיציע לכם מה לשנות
האפשרות הכי למטה, תציע לכם מה לשנות.
אחד מעל, תציע לכם לשנות את האורך.
עוד אחד מעל, את האיכות של הסיפור, סיפור לילדים או למבוגרים.
עוד אחד מעל, תיתן לכם ליטוש סופי 0זה יכול לחלק לכם את זה לקטעים, כדי שיהיה יותר ברור. ראו הוזהרתם)
ואחרון תוסיף אימוג'י.
בחרתי בראשון קיבלתי
הערה מה לעשות בכל שלב בסיפור.
וכך קיבלתי את הסיפור הבא.
האדם העני נכנס לאוטובוס באיטיות, כתפיו שמוטות וידיו תחובות בכיסי מעיל בלוי שברור שאינו מתאים לעונת החורף הקשה. עיניו, עמוסות בעייפות של חיים מלאי דאגות, שוטטו לאורך הרצפה, כאילו מתוך הרגל, בתקווה קלושה למצוא דבר-מה שיציל אותו ולו לרגע.
כשהבחין בשטרות המונחים על הרצפה, ליבו החסיר פעימה. המראה הפתאומי של הכסף נטע בו תחושת פליאה, כאילו רגע זה עצמו חרג ממעגל שגרת חייו הקשה. מבטו התרכז בשטרות כאילו היו עוגן בים סוער. לרגע נדמה היה לו שהזמן עצר מלכת. רעשי האוטובוס דעכו ברקע, וכל עולמו הצטמצם לנקודה זו בלבד - הכסף המונח בחוסר סדר מתחת למושב.
רצף של מחשבות הציף אותו: מנין הגיע הכסף? האם נפל זה עתה מידו של נוסע? האם מותר לו לקחת אותו? הוא היסס, מרגיש כאילו כל תנועה קטנה עשויה לשנות את גורלו. כשידיו נגעו סוף סוף בשטרות, תחושת הנייר המחוספס מילאה אותו בחום מוזר ולא צפוי. המגע היה כל כך שונה מהחיים הקשים והמנוכרים שהכיר עד כה, כאילו היה עדות לכך שהעולם עדיין מסוגל להפתיע אותו לטובה.
כשהכניס את הכסף לכיסו, ליבו הלם במהירות כמעט מכאיבה. הוא העיף מבט חטוף סביבו, לוודא שאיש לא הבחין במעשיו. כשמצא פינה ריקה והתיישב בה, סערת רגשות שטפה אותו. תחילה חש הקלה עמוקה, כאילו נטל כבד הוסר מכתפיו, גם אם לרגע קצר בלבד. אך מיד אחר כך עלתה תחושת אשמה: אולי השטרות הללו היו מיועדים למישהו אחר? אולי אישה מבוגרת, הזקוקה לכסף לתרופות, או סטודנט המנסה לשלם את שכר הדירה?
חרף המחשבות המטרידות, הוא לא הצליח להימנע מלדמיין את האפשרויות שעמדו בפניו: ארוחה חמה שתשבור את תחושת הרעב הקבועה, כובע שיגן על ראשו מהרוחות הקרות, או אולי אפילו כרטיס נסיעה שייקח אותו למקום אחר, רחוק מהכאב והמוכר.
האוטובוס המשיך בנסיעתו, מתנדנד קלות. האיש הביט החוצה אל הרחוב, שבו אנשים צעדו במהירות, עסוקים בחייהם. בתוך כיסו נח הכסף, מונח בשקט ונוגע בעורו, כמו תזכורת מוחשית לכך שגם בעולם קשוח זה, ישנם רגעי חסד בלתי צפויים. המגע הפשוט של השטרות עורר בו מחשבות על שינוי. אולי הכסף הזה הוא יותר מסתם פתרון זמני; אולי הוא סמל לתקווה, להוכחה שיש בכוחו לעצב לעצמו עתיד אחר. הוא ידע שהשטרות הללו לא יפתרו את כל בעיותיו, אך לרגע קצר הוא חש, לראשונה זה זמן רב, שהוא אינו שקוף בעולם הזה.
ישנם כאלו שמפחדים ממנו, ישנם כאלו שאוהבים אותו.
ופה נכנס המקום של המדריך הזה.
איך להשתמש בו נכון.
אתם רוצים לכתוב משהו, בואו תראו איך עושים את זה.
אז למה צריך אותנו? את הכותבים? כי רק אנחנו נדע להפעיל אותו כמו שצריך, הרי יותר ממה שאנחנו כותבים מנוסים, אנחנו קוראים מנוסים. ונדע לדעת מה לא נכון, או לא הגיוני.
אז ככה.
שלב א.
כנסו לאתר
יהיה לכם אפשרות כזאת.
תלחצו על הסימון של התיקייה ובחרו בפקודה "canvas" פירושה הוא בד ציור משותף שלכם ושל הבינה ביחד.
ותבקשו ממנה מה לכתוב. (או תעלו קטע משלכם)
אני ביקשתי לתאר לי נקודת מבט של עני שמרים כסף שנפל באוטובוס.
קיבלתי את זה
יש לכם אפשרות לבקש שינויים על כל פסקה בנפרד.
אתם יכולים גם לבקש ממנו שיציע לכם מה לשנות
האפשרות הכי למטה, תציע לכם מה לשנות.
אחד מעל, תציע לכם לשנות את האורך.
עוד אחד מעל, את האיכות של הסיפור, סיפור לילדים או למבוגרים.
עוד אחד מעל, תיתן לכם ליטוש סופי 0זה יכול לחלק לכם את זה לקטעים, כדי שיהיה יותר ברור. ראו הוזהרתם)
ואחרון תוסיף אימוג'י.
בחרתי בראשון קיבלתי
הערה מה לעשות בכל שלב בסיפור.
וכך קיבלתי את הסיפור הבא.
האדם העני נכנס לאוטובוס באיטיות, כתפיו שמוטות וידיו תחובות בכיסי מעיל בלוי שברור שאינו מתאים לעונת החורף הקשה. עיניו, עמוסות בעייפות של חיים מלאי דאגות, שוטטו לאורך הרצפה, כאילו מתוך הרגל, בתקווה קלושה למצוא דבר-מה שיציל אותו ולו לרגע.
כשהבחין בשטרות המונחים על הרצפה, ליבו החסיר פעימה. המראה הפתאומי של הכסף נטע בו תחושת פליאה, כאילו רגע זה עצמו חרג ממעגל שגרת חייו הקשה. מבטו התרכז בשטרות כאילו היו עוגן בים סוער. לרגע נדמה היה לו שהזמן עצר מלכת. רעשי האוטובוס דעכו ברקע, וכל עולמו הצטמצם לנקודה זו בלבד - הכסף המונח בחוסר סדר מתחת למושב.
רצף של מחשבות הציף אותו: מנין הגיע הכסף? האם נפל זה עתה מידו של נוסע? האם מותר לו לקחת אותו? הוא היסס, מרגיש כאילו כל תנועה קטנה עשויה לשנות את גורלו. כשידיו נגעו סוף סוף בשטרות, תחושת הנייר המחוספס מילאה אותו בחום מוזר ולא צפוי. המגע היה כל כך שונה מהחיים הקשים והמנוכרים שהכיר עד כה, כאילו היה עדות לכך שהעולם עדיין מסוגל להפתיע אותו לטובה.
כשהכניס את הכסף לכיסו, ליבו הלם במהירות כמעט מכאיבה. הוא העיף מבט חטוף סביבו, לוודא שאיש לא הבחין במעשיו. כשמצא פינה ריקה והתיישב בה, סערת רגשות שטפה אותו. תחילה חש הקלה עמוקה, כאילו נטל כבד הוסר מכתפיו, גם אם לרגע קצר בלבד. אך מיד אחר כך עלתה תחושת אשמה: אולי השטרות הללו היו מיועדים למישהו אחר? אולי אישה מבוגרת, הזקוקה לכסף לתרופות, או סטודנט המנסה לשלם את שכר הדירה?
חרף המחשבות המטרידות, הוא לא הצליח להימנע מלדמיין את האפשרויות שעמדו בפניו: ארוחה חמה שתשבור את תחושת הרעב הקבועה, כובע שיגן על ראשו מהרוחות הקרות, או אולי אפילו כרטיס נסיעה שייקח אותו למקום אחר, רחוק מהכאב והמוכר.
האוטובוס המשיך בנסיעתו, מתנדנד קלות. האיש הביט החוצה אל הרחוב, שבו אנשים צעדו במהירות, עסוקים בחייהם. בתוך כיסו נח הכסף, מונח בשקט ונוגע בעורו, כמו תזכורת מוחשית לכך שגם בעולם קשוח זה, ישנם רגעי חסד בלתי צפויים. המגע הפשוט של השטרות עורר בו מחשבות על שינוי. אולי הכסף הזה הוא יותר מסתם פתרון זמני; אולי הוא סמל לתקווה, להוכחה שיש בכוחו לעצב לעצמו עתיד אחר. הוא ידע שהשטרות הללו לא יפתרו את כל בעיותיו, אך לרגע קצר הוא חש, לראשונה זה זמן רב, שהוא אינו שקוף בעולם הזה.
)
Reactions: chaim המלך, טובבבבבבב, צפונבון ועוד 4 משתמשים7 //