דרוש מידע אז בתכלס מה האופציות?- לימודי טיפול לאישה חרדית

[ככר השוק]

המסלול האחראי, הנכון והמשתלם (ואפשרי, גם בתוך חיים עמוסים) זה ללמוד במוסד אקדמי במסלול טיפולי מסודר.

אחרי שאמרתי את זה, בשנים האחרונות נתקלתי (בעיקר) בנשים שעובדות עם בנות. הסמינרים שולחים אליהן, ויש בינהן מוצלחות מאד שמצליחות לעשות עבודה נהדרת עם בנות וגם להרוויח יפה.
לדעתי זה אפשרי בכמה תנאים:

• מדובר בנשים עם נסיון ארוך ומוצלח בחינוך (מס' דו ספרתי של שנים, בחינוך, בתיכון\ סמינר). היכולת שלהן ליעץ וללוות נשענת על הרבה מאד נסיון טוב.
• הן לומדות כל הזמן, כל הזמן. התחילו עם יעוץ חינוכי ועברו לשיטות טיפול ולאורך כל חייהן המקצועיים הן לומדות ומשקיעות בזה זמן (לפחות יום בשבוע) וכסף, הרבה כסף.
• הן מודעות לגבולות הגיזרה ולא נכנסות לטיפול כשהוא נחוץ ומפנות למטפלים מוסמכים

זה לא מסלול קצר יותר, הוא עובר דרך מערכת החינוך ואי אפשר לדלג על זה. אבל חלקן בלי תואר. (רבות יותר כן משלימות תואר אקדמי בשלב מסוים, כשהן מבינות שאחרי הכל העדר התואר הוא תקרת זכוכית שאם לא ינפצו, ישארו מוגבלות)

ואפשר ללמוד גם כשכבר יש ילדים וצריך פרנסה. מי שממש רוצה, אפשר להתארגן לזה. יש הלוואות טובות מאד ללימודים, שאפשר גם לחיות מהן מעט. רוב התארים מאפשרים לעבוד תוך כדי לפחות בחלק מהזמן. אם זו משאת נפש- עוצמים עיניים וצולחים את השנים הקשות, מנסיון אישי וסביבתי (3 שנים אינטנסיביות בד"כ, פחות או יותר).

 

[single]

תודה! זה באמת מתחיל להישמע אמנם ארוך מאוד אבל כן מאפשר חיים מלאים לצד הלמידה.
אפשר לשאול איפה למדת את התור הראשון בפסיכולוגיה? מה הוא דרש ממך וכמה זמן הוא לקח?

למדתי באוניברסיטה הפתוחה. זה מה שהתאים לי אז במסלול חיי. היום לא יודעת אם הייתי עומדת בזה עם עומס החיים והקושי להושיב את עצמי לבד על הספרים. למדתי כמעט חמש שנים את התואר הזה, תוך כדי עבודה, נישואים ולידת שני הגדולים שלי, ובאמת זה נעשה מאתגר מיום ליום. לא הלכתי למפגשים וגם כמעט ולא צפיתי בהקלטות השיעורים. פשוט ישבתי ולמדתי את החומר מהספרים.
לא הייתי ממליצה על התואר הזה אלא אם כן את מתכננת ללכת על תואר שני בפסיכולוגיה קלינית, שאז זה המסלול היחיד האפשרי. יחסית לתארים אחרים שלמדתי, תואר בפתוחה דורש הרבה יותר ובעיניי לא הכרחי אם השאיפה היא טיפול ולא התמחות בפסיכולוגיה בדווקא.
אני לא המשכתי לתואר שני בקלינית כי זה פשוט כבר לא התאים לי באותו זמן. תואר שני בפסיכולוגיה מחייב שנים של היעדר השתכרות או השתכרות מעטה מאד, מה שלא התאים לי ולתנאי חיי כאישה וכאמא באותו זמן. בנוסף, כשבררתי על מוסדות לימוד לא היו לימודים נפרדים (אולי היום יש? אין לי מושג), וזה היה הגבול שלי. מצאתי את הדרך להגשים את החלום שלי באופן אחר, ואני לא מתחרטת לרגע.

יחסית זה נדיר
אני כעת לומדת את המסלול הזה, רובם בהתמחות בשעות הבוקר/ אחה"צ מה שבהחלט תוקע את האפשרות לעבוד משרה משמעותית.
מכירה הרבה בנות שזה חסם עבורם לעדות את המסלול הזה בגלל ההתמחות

את צודקת. אכן רוב החברות שלי נאלצו לשנות הרבה ממסלול החיים שלהן בשביל ההכשרה. השגתי את ההכשרות המעשיות בערב בעבודה קשה מאד שלי ושל סביבתי... בכל שנה הפעלתי קשרים כדי להתקבל למקומות שיתאימו לי מהבחינה הזו, והיו לי הכשרות מעולות, טיפוליות ומשמעותיות.
בהצלחה גדולה! בעיניי, לטפל ממקום של תארים בעבודה סוציאלית, זה מקום טוב וערך מוסף משמעותי.

 

[single]

ואפשר ללמוד גם כשכבר יש ילדים וצריך פרנסה. מי שממש רוצה, אפשר להתארגן לזה. יש הלוואות טובות מאד ללימודים, שאפשר גם לחיות מהן מעט. רוב התארים מאפשרים לעבוד תוך כדי לפחות בחלק מהזמן. אם זו משאת נפש- עוצמים עיניים וצולחים את השנים הקשות, מנסיון אישי וסביבתי (3 שנים אינטנסיביות בד"כ, פחות או יותר).

רק על זה, לאורך כל מסלול הלימודים שלי לא אני ולא חברותיי קיבלנו מלגות, וכמובן שלא מלגות קיום. תחומים טיפוליים לא מדורגים גבוה בסדר העדיפויות למלגות, בשונה ממקצועות טכנולוגיים.

 

[ככר השוק]

רק על זה, לאורך כל מסלול הלימודים שלי לא אני ולא חברותיי קיבלנו מלגות, וכמובן שלא מלגות קיום. תחומים טיפוליים לא מדורגים גבוה בסדר העדיפויות למלגות, בשונה ממקצועות טכנולוגיים.

לא כתבתי מלגות.
כתבתי הלוואות.
בניגוד לרווח בציבור שלימודים לא אמורים לעלות כסף ו"מישהו" אמור לממן, לדעתי אם זה מה שרוצים לוקחים הלוואות (ללימודים אפשר לקבל בלי ריבית או עם ריבית נמוכה מאד) ומחזירים כשמסתדרים עם עבודה. זו השקעה כלכלית.

 

[עט נובע 2]

זהו שהיועצת אמרה לי בפה מלא זה מה שאני יכולה לתת לך אם את רוצה להתמקצע בתחום הזה,
תואר שהוא לא אקדמאי הוא חירטוט..
ושם אני עומדת ושואלת- אז מה כן?? לא יכול להיות איזה פתרון חלקי לנשים חרדיות כמוני
שבזבזו את מיטב שנותיהן על תחום טכנולוגי לא קשור כדי 'לפרנס בית של תורה',
ועכשיו עם בעל וילדים רוצות סוף סוף להגשים את עצמן?
וריספקט מטורף עלייך על הדרך שעשית. לגמרי מסע כומתה.

זהו שזה עוד סיבוך בעלילה, שכיון שלמדתי את המקצוע ה'נכון', לא נתנו לנו מטעם הסמינר
לשלב אותו עם הוראה. מה שמשאיר אותי כרגע בפער מטורף מתחומי הטיפול.

קשה שאת מרגישה כך
אבל אל תשכחי שעשית בחירה מדהימה -
פרנסת בית של תורה -
יש לך זכויות של כמה שנות לימוד תורה!
וביססת את האווירה בבית שלך כ'בית של תורה'.
אין לזה תחליף.
זה עצום!
אל תתחרטי על דקה מהשנים ההן!
בחרת נכון לאותו הזמן,
ואני בטוחה שגם היו לך זמנים טובים/ משכורת טובה/דברים אחרים שנהנת מהם
במהלך הזמן.

עכשיו את בוחרת אחרת, כי מתאים לך משהו אחר
אבל תהיי בטוחה שעשית את הכי טוב שיכלת!

 

[שירוNET]

רק על זה, לאורך כל מסלול הלימודים שלי לא אני ולא חברותיי קיבלנו מלגות, וכמובן שלא מלגות קיום. תחומים טיפוליים לא מדורגים גבוה בסדר העדיפויות למלגות, בשונה ממקצועות טכנולוגיים.

כיום פסיכולוגיה מנוקדת אצל טנא בדרגה א'
ואני והרבה מחברותי ללימודים (סוף תואר ראשון בפסיכולוגיה- האו"פ) קיבלו מטנא מלגות בשווי 70% מהתואר
ובנוסף מלגות סיוע כלכלי מהאו"פ שיכולות להגיע גם לסכומים משמעותיים.

 

[נומנום]

כיום פסיכולוגיה מנוקדת אצל טנא בדרגה א'
ואני והרבה מחברותי ללימודים (סוף תואר ראשון בפסיכולוגיה- האו"פ) קיבלו מטנא מלגות בשווי 70% מהתואר
ובנוסף מלגות סיוע כלכלי מהאו"פ שיכולות להגיע גם לסכומים משמעותיים.

יפה מאד שקיבלת, אני כבר שנה שניה לתואר ולא קיבלתי שום מילגה (מלגת טנא- הכנסה גבוהה מדי לנפש וספציפית מלגת סיוע כלכלי של האופ החזירו לי תשובה כזו- אינך הסטודנטית במצב הכלכלי הקשה ביותר באוניברסיטה....)
מלגות זה ס"ד
ודרך אגב, את אומרת שאת בסיום התואר כמה שנים לקח לך הכל?

 

[המיינסטרימית]

וואו, ממש עברתי בעניין רב על כל האשכול הארוך הזה,
אני לא מהתחום (עדין.. ) , ולכן מעניין אותי לדעת למה רק מי שעושה תואר אקדמי נחשב שהיא בגדר "אחראית" והיא לא תעשה טעויות.
חסר כאלה עם תארים שטועים?

אני שואלת, לא כי אני מקילה ראש, הפוך! נפש זה דבר הכי עדין ומורכב שיש!

אני מכירה מישהי באופן אישי מטפלת רגשית מקצועית ברמות!
היא כן לומדת המון, כל הזמן. והיא בלי תואר אקדמי.
אז מה? זה ממש לא מוריד ממנה.
ויש לה ב"ה הצלחות מדהימות.

חשוב לי להבין מה יש בתואר שלא ניתן להשיג בשום דרך אחרת.

ואני לא מתכוונת לקורסים חובבניים של שנה שמלאים בעיתונים..!

 

[single]

כיום פסיכולוגיה מנוקדת אצל טנא בדרגה א'
ואני והרבה מחברותי ללימודים (סוף תואר ראשון בפסיכולוגיה- האו"פ) קיבלו מטנא מלגות בשווי 70% מהתואר
ובנוסף מלגות סיוע כלכלי מהאו"פ שיכולות להגיע גם לסכומים משמעותיים.

משמח מאד לשמוע!

 

[המיינסטרימית]

מה שבעצם אני באה לומר זה שאם מחר אצטרך לשלוח לטיפול המדד לא יהיה יש לה תואר / אין לה תואר.
אלא יותר מהותי..

 

[DvoraVidman]

,

וואו, ממש עברתי בעניין רב על כל האשכול הארוך הזה,
אני לא מהתחום (עדין.. ) , ולכן מעניין אותי לדעת למה רק מי שעושה תואר אקדמי נחשב שהיא בגדר "אחראית" והיא לא תעשה טעויות.
חסר כאלה עם תארים שטועים?

אני שואלת, לא כי אני מקילה ראש, הפוך! נפש זה דבר הכי עדין ומורכב שיש!

אני מכירה מישהי באופן אישי מטפלת רגשית מקצועית ברמות!
היא כן לומדת המון, כל הזמן. והיא בלי תואר אקדמי.
אז מה? זה ממש לא מוריד ממנה.
ויש לה ב"ה הצלחות מדהימות.

חשוב לי להבין מה יש בתואר שלא ניתן להשיג בשום דרך אחרת.

ואני לא מתכוונת לקורסים חובבניים של שנה שמלאים בעיתונים..!

כבר דנו בזה בכל כך הרבה אשכולות קודמים.
חפשי באתר.

 

[נומנום]

מה שבעצם אני באה לומר זה שאם מחר אצטרך לשלוח לטיפול המדד לא יהיה יש לה תואר / אין לה תואר.
אלא יותר מהותי..

קודם כל אם יש או אין תואר
ואחר כך בדיקה מעמיקה יותר

 

[המיינסטרימית]

קודם כל אם יש או אין תואר
ואחר כך בדיקה מעמיקה יותר

אוקי,
ואם אין? מיד אפסול? ממש לא!
נכון שתמשיכי לברר?
כנ"ל בעלת תואר.

 

[DvoraVidman]

אוקי,
ואם אין? מיד אפסול? ממש לא!
נכון שתמשיכי לברר?
כנ"ל בעלת תואר.

תשווי רגע לרפואה.
אם יש תואר (הכשרה רפואית) או אין, זה שני עולמות תוכן שונים לחלוטין.

 

[שפת הים]

אני לא מכירה אישית את כל האופציות, יכולה לענות על מה שקרוב לעולמי.
בעיניי האפשרות של תואר שני בעו"ס קלינית היא יחסית פשוטה ואפשרית. אני לא יודעת לגבי תואר ראשון בעו"ס, כי הוא לכאורה לוקח שלוש שנים מלאות שבהן את לא יכולה לעבוד תוך כדי. אני עשיתי מסלול של הסבה מתואר ראשון בפסיכולוגיה, מה שהיה תהליך של שנתיים ביום לימודים אחד בשבוע, פלוס יומיים עבודה מעשית שעשיתי בשעות הערב. נשארתי בעבודה המקורית שלי בינתיים ולא הייתי צריכה לשלם את המחיר הכלכלי הבלתי נסבל הזה.
תואר שני בעו"ס הוא לא תובעני בכלל. יום לימודים בשבוע והכשרה מעשית במקום העבודה. לדעתי זה מסלול קצר יחסית שפותח המון דלתות לעבודה טיפולית, הרבה יותר מתארים של טיפול באומנות.

איפה עשית הסבה?

 

[המיינסטרימית]

תשווי רגע לרפואה.
אם יש תואר (הכשרה רפואית) או אין, זה שני עולמות תוכן שונים לחלוטין.

במילים אחרות את אומרת , שמטפל בלי תואר זה מטפל "בערך"..
הבנתי נכון?
אם כן איך יכול להיות שיש להם הצלחות מטורפות?

 

[שירוNET]

יפה מאד שקיבלת, אני כבר שנה שניה לתואר ולא קיבלתי שום מילגה (מלגת טנא- הכנסה גבוהה מדי לנפש וספציפית מלגת סיוע כלכלי של האופ החזירו לי תשובה כזו- אינך הסטודנטית במצב הכלכלי הקשה ביותר באוניברסיטה....)
מלגות זה ס"ד
ודרך אגב, את אומרת שאת בסיום התואר כמה שנים לקח לך הכל?

עכשיו אני מסיימת 3 שנים. תכננתי לגמור עוד בסוף השנה (עשיתי מתאם שנה שעברה) אבל לצערי האנגלית בתואר תקעה אותי, ואצטרך לגמור רק באמצע שנה הבאה, כך שאוכל להתחיל תואר שני רק בשנה"ל 2027.
אבל פסדר, אני עוד צעירה....

האמת שאפשר לומר על הלימודים (מי שרוצה להגיע לקלינית) שהם למשוגעים לדבר בלבד.
הפן הכלכלי בהחלט לא פשוט- (אצלי זה היה עד שהגיעו המלגות) והפן הלימודי (חייבים ציון ממוצע גבוה ביותר) והמתאם - זה ממש למשוגעים בלבד...

 

[single]

איפה עשית הסבה?

במכללת אשקלון, הייתה תוכנית לחרדיות.

 

[טרינום]

יכול להיות שתלוי באיזה רמה של טיפול מדובר. אם מדובר במישהי במצב קשה מאד, בעיות אמיתיות ועמוקות, אולי (אולי!) צריך את התואר.
אבל בשביל עצמי- כשאני אחפש מטפלת שבשיל טיפול ספיכולוגי תומך, אני אחפש מישהי חכמה מאד, רגישה מאד, בדגש על התכונות שלה והאישיות שלה, ופחות התעודות שעל הקיר.

 

[נומנום]

עכשיו אני מסיימת 3 שנים. תכננתי לגמור עוד בסוף השנה (עשיתי מתאם שנה שעברה) אבל לצערי האנגלית בתואר תקעה אותי, ואצטרך לגמור רק באמצע שנה הבאה, כך שאוכל להתחיל תואר שני רק בשנה"ל 2027.
אבל פסדר, אני עוד צעירה....

האמת שאפשר לומר על הלימודים (מי שרוצה להגיע לקלינית) שהם למשוגעים לדבר בלבד.
הפן הכלכלי בהחלט לא פשוט- (אצלי זה היה עד שהגיעו המלגות) והפן הלימודי (חייבים ציון ממוצע גבוה ביותר) והמתאם - זה ממש למשוגעים בלבד...

כמההה קורסים לקחת בסמסטר???
היית צריכה להבחן יותר מפעם אחת כדי להשיג ממוצע גבוה?
והמתאם אימלה