שיתוף - לביקורת זה לא ריקודים בחתונה חרדית בלי...

  • הוסף לסימניות
  • #1
הסבא שמגיע לזמר ומודיע לו להנמיך כאילו מנמיכים במיקרופון שלו (או שהוא חושב שזה בקול מידי כי הזמר צועק חזק לתוך המיקרופון? צריך עיון)

הילד שמקפיד לעבור את כל המעגלים ולהרוס את הקצב למען הסר ספק שיהיה איזשהו מעגל שישרוד.

השמן שאחרי סיבוב אחד צונח באפיסת כוחות על כיסא כשמזיעתו הניגרת היה אפשר למלאות את הכינרת (לא באמת, פוי!)

הרזה שמתזז מתחילת החתונה ועד סופה בלי מאמץ והשמן הנ"ל מסתכל עליו בעיניים כלות.

הבחור שכל רגע ניגש לתמורת ומסמן להם עם ידיו תנועות הקפצה שהרי בלעדיו שום דבר לא יזוז.

הבחור שבכל פעם שנכנס אדם מעל גיל ארבעים ושמונה/בעל זקן מלבין רץ בהיסטריה לתזמורת לעבור ל'ימים' בדחיפות.

הבחור שכל רגע מושיב את החתן על כיסא למרות התנגדותו הנחרצת של הנ"ל.

המסכן שכל רגע נתקע ברגליים של ההוא שרוקד לידו.

הדוד שעומד בצד ומוחה כפיים בחיוך רחב.

השמן מלמעלה שמסיים סיבוב נוסף בקריסה טוטאלית אבל טורח לסמן בידיו לרוקדים להמשיך לרקוד (הרי אם לא, ברור שכולם יבואו איתו לשבת בצד...)

הבחור שלא משאיר דקה שבה הציבור ישכח חס וחלילה שהוא יודע לרקוד קדאצ'ק'ה.

הבחור שאת הריקוד במעגל חייב לקפץ בתנועות הכי עדכניות לאומללותם של העומדים לצדדיו.

התימני שמדגים בצד לאיזה מישהו איך נראה ריקוד תימני אמיתי.

הנמוך שבריקוד רכבות נתקע מאחורי האדם הכי גבוה באולם.

ההוא שלא מצליח לעמוד בקצב ריצת הרכבות ובגללו כל האולם מתמלא בשברי רכבות מה שגורם לו מראה של סוריה פוסט מלחמת האזרחים.

הדוד הרציני שעושה מעגל של אנשים שרוקדים כמו פעם.

ההוא בתוך המעגל של הדוד הרציני שבכל פעם מעיף את הרגל גבוה יותר מהפעם הקודמת.

הדוד הנ"ל שדורש לעומדים סביבו על הריקודים הזוועתיים והשירים הגרועים שנכנסו לתוך מחננו משל היה מוטקה בלוי בשיאו.

פרקי התהילים של אם החתן שמסתכלת מעזרת הנשים על ההוא שמקפץ עם בנה על כתפיו לקול עידודם של חבריו.

ה'מזמור לתודה' של ההוא שהרים את החתן על הכתפיים ברגע שבו הציבור סוף סוף אישר לו להוריד אותו מעל כתפיו הדואבות.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #3
וכמו בסיפור עם ההצגה שבבריסק שהחיילים שבאו להילחם עזבו עד שנשארו שני זקנים
ואמר ר' חיים מבריסק שזה יפ המאד אבל צריך להוסיף את החלק האחרון, ששני הזקנים האלו ניצחו.
אז צריך להוסיף שכל הדברים האלו גורמים ומקיימים מצות שמחת חתן כלה בצור ההמהודרת ביותר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
וכמו בסיפור עם ההצגה שבבריסק שהחיילים שבאו להילחם עזבו עד שנשארו שני זקנים
ואמר ר' חיים מבריסק שזה יפ המאד אבל צריך להוסיף את החלק האחרון, ששני הזקנים האלו ניצחו.
אז צריך להוסיף שכל הדברים האלו גורמים ומקיימים מצות שמחת חתן כלה בצור ההמהודרת ביותר.
הסיפור זכור לי אך במעומעם. אבל נדמה לי שאז ההצגה הייתה לצחוק על החרדים, מה שחלילה חלילה לא הכוונה כאן.
אבל כמובן שצריך להזכיר שוודאי כולם שותפים במצווה של שמחת חתן וכלה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
האנרגטי בהגזמה שמגיח בסוף הריקודים ומטלטל את החתן המעוך ממאמץ, עד כדי תלישת ידיו מתושבתן
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #6
זה לא ריקודים בחתונה חרדית בלי...
האלטער של הישיבה שחושב שהוא מבין ב'שורות' ומסבך את כולם...
הישיבע בוחר המיוזע שמכריז באמצע המעגל, הרושישיבע הגיע, "תזמורת, ימים!"....
הזייפן הכרוני במשפחה שמחליט לשיר ברמקול...
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
ושוב לעזרת הנשים

בלי שהכלה שותה בממוצע- 5 כוסות בדקה, ואחרי חצי שעה מייבשת מויובשת.
האחיינית שחייבת! לעמוד על הכיסא יחד עם הכלה! אל תעיזו להציע לה כיסא אחר. זה מעליב.
האחיינית (אותה אחת מהסעיף הקודם) שתמיד תעשה אחרי כולם בריקוד המסורתי.
בלי שהחברות יעמדו כמו.... ברגע ששרים עוד ישמע. אבל החתן יצא רק למעריב, ואז בשניה שהכלה באמת מגיעה- כולן עפות כמו טיל. כי הן לא מוכנות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
זה קטע נחמד, ויש לציין שאף אותנטי למדי,
אבל מפריע לי שאין שימת לב להגשה הספרותית שלו.
אומנם יש כאן מחשבה באיסוף החומר, ניכר שישבת וחשבת מה באמת יש בחתונה חרדית והבאת קטעים משעשעים,
אבל זה לא מספיק, לפחות לא בעיניי, לקהילה ספרותית שגאוותה על יכולות הכתיבה שלה.

אם יורשה לי לאתגר אותך ולדחוף לשיפור ספרותי,
הייתי מציעה לך לכתוב את הקטע הזה בתור קטע כתיבה ספרותי, סצנה מתוך חתונה,
שבה תשלב את כל הרשימה הזאת בתור מחזה סאטירי.
לא כרשימת מכולת, אלא כקטע משעשע וכתוב היטב של אנקדוטות מצחיקות.

וכמובן, אל תשכח להכניס את ה"עוד יותר טוב ועוד יותר" שגורם לרוקדים להתרוצץ באקסטזה סביב האולם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
זה קטע נחמד, ויש לציין שאף אותנטי למדי,
אבל מפריע לי שאין שימת לב להגשה הספרותית שלו.
אומנם יש כאן מחשבה באיסוף החומר, ניכר שישבת וחשבת מה באמת יש בחתונה חרדית והבאת קטעים משעשעים,
אבל זה לא מספיק, לפחות לא בעיניי, לקהילה ספרותית שגאוותה על יכולות הכתיבה שלה.

אם יורשה לי לאתגר אותך ולדחוף לשיפור ספרותי,
הייתי מציעה לך לכתוב את הקטע הזה בתור קטע כתיבה ספרותי, סצנה מתוך חתונה,
שבה תשלב את כל הרשימה הזאת בתור מחזה סאטירי.
לא כרשימת מכולת, אלא כקטע משעשע וכתוב היטב של אנקדוטות מצחיקות.

וכמובן, אל תשכח להכניס את ה"עוד יותר טוב ועוד יותר" שגורם לרוקדים להתרוצץ באקסטזה סביב האולם.
אם יורשה לי לחלוק
חלק מהענין זאת "הרשימת מכולת" זה מתאר בצורה הטובה ביותר את הסיטואציה, משאיר מקום לדמיון
אם זה יכתב בתוך קטע זה יוריד מהעוצמה ומהענין.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
אם יורשה לי לחלוק
חלק מהענין זאת "הרשימת מכולת" זה מתאר בצורה הטובה ביותר את הסיטואציה, משאיר מקום לדמיון
אם זה יכתב בתוך קטע זה יוריד מהעוצמה ומהענין.
את צודקת שבגרסת הרשימה שמסתובבת בתור מ"ם במיילים - צורת ההגשה הזו היא המשעשעת ביותר,
אבל כאן זה לא בית חרושת ליצירת מ"מים.
כאן זאת קהילת כתיבה מקצועית, ואני לא מוצאת יותר מדי מקצועיות בקטע הנ"ל.
לכן הצעתי להתאים אותו, בצורה שלא תפגע בסאטירה, לקטע ספרותי שמכבד את עצמו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
אם יורשה לי לאתגר אותך ולדחוף לשיפור
וכמובן, אל תשכח להכניס את ה"עוד יותר טוב ועוד יותר" שגורם לרוקדים להתרוצץ באקסטזה סביב האולם.
ואוו.. הסתחררתי.. מהריקודים..

זה לא ריקודים בחתונה חרדית בלי....
האלטער הצ'ול, שצועק לעבר חבריו הפוחזים המתזזים בפראות לצלילי השיר הקצבי "עוד יותר טוב ועוד יותר" -
"בחורים! זה לא מסיבת ריקודים פרועה.. זה חתונה של בני תייירה, כבדו את עצמכם!!"... :p

לגוש"ד גם אני מצטרף. זה יהיה תענוג לטעום עוד קצת מכישרונו המבורך של שועל ספרות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
  • הוסף לסימניות
  • #15
את צודקת שבגרסת הרשימה שמסתובבת בתור מ"ם במיילים - צורת ההגשה הזו היא המשעשעת ביותר,
אבל כאן זה לא בית חרושת ליצירת מ"מים.
כאן זאת קהילת כתיבה מקצועית, ואני לא מוצאת יותר מדי מקצועיות בקטע הנ"ל.
לכן הצעתי להתאים אותו, בצורה שלא תפגע בסאטירה, לקטע ספרותי שמכבד את עצמו.
בקיצור, להפוך את זה לחרוזים 😉
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
זה קטע נחמד, ויש לציין שאף אותנטי למדי,
אבל מפריע לי שאין שימת לב להגשה הספרותית שלו.
אומנם יש כאן מחשבה באיסוף החומר, ניכר שישבת וחשבת מה באמת יש בחתונה חרדית והבאת קטעים משעשעים,
אבל זה לא מספיק, לפחות לא בעיניי, לקהילה ספרותית שגאוותה על יכולות הכתיבה שלה.

אם יורשה לי לאתגר אותך ולדחוף לשיפור ספרותי,
הייתי מציעה לך לכתוב את הקטע הזה בתור קטע כתיבה ספרותי, סצנה מתוך חתונה,
שבה תשלב את כל הרשימה הזאת בתור מחזה סאטירי.
לא כרשימת מכולת, אלא כקטע משעשע וכתוב היטב של אנקדוטות מצחיקות.
האמת, לפני שהקטע הראשון הועלה קבלתי את ההערה הזו.
אבל לאחר השכתוב לקטע ספרותי (שדווקא היה נחמד) הוא איבד את ערכו ההומוריסטי.

אם אכן קטעים כאלו לא מתאימים לקהילה, לא אכתוב עוד כאן עוד כאלו.
תודה על הביקורת!
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
אבל לאחר השכתוב לקטע ספרותי (שדווקא היה נחמד) הוא איבד את ערכו ההומוריסטי.
למה? אי אפשר לרקוד על שתי החתונות...? :unsure:
אם אכן קטעים כאלו לא מתאימים לקהילה, לא אכתוב עוד כאן עוד כאלו.
:oops::oops::oops:
הלכת רחוק מדי!
בבקשה
תגיעו לעמק השווה..
חבל לנו להפסיד, טורים משמחים שנונים וחדים כמו שרק שועל קרבות יודע להפיק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
למה? אי אפשר לרקוד על שתי החתונות...? :unsure:
אפשר.
מה שכתבתי הוא שלא אכתוב כאן בסגנון הטור הזה כי הוא לא מקובל בקהילה.
בהחלט אם טור כזה ילך טוב גם בתוך קטע ספרותי, אדרבה!

תודה על הפרגון!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

סיפור בהמשכים מקור [לא] אמין

*סיפור בהמשכים - מקור [לא] אמין*


פרק 1



מושב צלפון 2024


שעון האורלוגין הישן שעמד במרכז הסלון סימן כי שעת השקיעה קרבה. מרגלית פתחי המתינה לנכד שלה שישוב מיום עבודתו העמוס.

מאז סיים את הצבא, עבר נועם לשירות המשטרה בתפקיד יס"מ. אביו שעבד במשטרה קיפח את חייו באמצע פעילות. מחבל שלף סכין והרג אותו למוות. בנו נועם ממשיך דרכו. לא רואה את עצמו עובד בשום עבודה אחרת.

דפיקה קלה על דלת הבית. מרגלית אפילו לא קמה, ידעה שהנכד שלה הגיע. היא דאגה לו בכל מאודה, עוד מאז נולד, אבל מהרגע שאביו נהרג ועבר נועם לגור איתה, דאגה לו אף יותר.

"בא חביב גלבי ורוחי. בא", קרא לו מהספה בסלון, מושיטה את ידיה לחיבוק חם. היא כבר לא צעירה כשהייתה, הגוף לא מתנהג אותו דבר. היא המשיכה לשבת, קשה לה לעמוד עכשיו.

נועם פתח את הדלת, נכנס תוך שהוא סוגר את הדלת חזרה, ומתקרב לעבר סבתו. מתכופף אליה מתרפק על החיבוק. כמה היה נותן רק בשביל לקבל חיבוק כזה מאביו, או מאימו. מרגלית הכירה את התחושות שלו, קראה אותו כמו ספר פתוח.

"אז מה סבתא. מה מספרת? איך עבר עליך היום", נועם התיישב לידה. גופו הרחב נכנס ברוחב שנותר בין סבתו לספה.

"תודה לק-ל יום יום", מרגלית הניחה ידה על פיה נשקה ושלחה אותה לשמיים. מעניקה נשיקה למי שאמר והיה העולם. "לא עשיתי כלום היום. איפה אני כבר לא כמו פעם. הייתי קמה בבוקר מכינה פיתה, ומרק, וחלבה, וסחוג, ולפעמים גם לחוח. היום בקושי למיטה יש לי כח ללכת". צחקה. צחוקה היה מר. "ביקרת את אמא?" העבירה נושא, לא רוצה להתרכז בעצמה.

"האמת שלא הייתי אצלה כבר כמה שבועות נראה לי שלושה", נועם נשמע מבואס. כאוב.

מרגלית אספה את שארית כוחותיה מהיום המשעמם שעבר עליה. מוציאה מהמקרר קערה של אורז וקציצות. חיממה לנכד האהוב שלה, והגישה לו לשולחן. "בא יא איבני. תאכל משהו".

"סבתא. אל תטרחי אני יכול להכין לעצמי", נועם התיישב ואכל בתיאבון.

"למה לא הלכת לבקר את אמא", מרגלית הביטה בצלחת מתמלאת נחת. נהנית לראות אנשים שבעים. "אתה יודע אמא יש רק אחת", חייכה בעצב.

הבית כמעט ולא ידע רגעי אושר. אפילו ביום שסיים נועם את הצבא, אף אחד לא דאג לעשות לו מסיבת שחרור, או כל דבר שחייל אחר היה עושה ברגע שהשתחרר. את הכסף שקיבל מהצבא שמר לימים אפלים שאולי יבואו.

"אני יודע סבתא", נועם הניח את המזלג על השולחן, מביט בעיניה הטובות של סבתו. "אבל אני לא מסוגל ללכת עכשיו, את זוכר מה היה שם בפעם שעברה. המלחמה הזאת לא עושה טוב לאנשים".

"כן אני יודעת", הביטה מרגלית בתמונה של בעלה המנוח שממוסגרת בגדול ומונחת על ארון הנעליים במסדרון. יש לה עוד תמונה קטנה בחדר השינה שלה. "גם סבא שלך לא ידע לקבל את המלחמה הזאת טוב", היא נזכרה כיצד שמע בשמחת תורה את ההזעקה הראשונה, הוא כבר היה בדרך לבית הכנסת, מיד חזר וירדו שניהם לקומה התחתונה. אין להם ממ"ד בבית. כל הלחץ, הכאב, והידיעות שהגיעו מהשטח גמרו אותו. חצי שנה הצליח לשרוד אבל התקף לב אחד סיים את הסיפור.

"סבתא לא התכוונתי לצער אותך", נועם המשיך להביט בעיניה של סבתו. דמעות גלשו על לחייה. הוא קם והעניק לה חיבוק אוהב. "אני אבקר את אמא שוב בקרוב".

"אבל חשוב לי שתזכור. נכון שאני גידלתי אותך, והענקתי לך. אבל זה בגלל שאמא לא יכלה לעשות את זה", מרגלית ניגבה את עיניה. "וודאי לי שאם אמא הייתה יכולה, היא הייתה עושה עבודה נפלאה. הרבה יותר טוב ממני". מרגלית קמה נעזרה בנכדה, ונשכבה במיטתה. "תודה יא איבני. שהשם ישמור לי עליך".

"תודה סבתא. שישמור גם עליך". נועם כיסה אותה ויצא מהחדר.

התמונה הקטנה של זכריה פתחי הביטה בה. מרגלית הביטה בו בחזרה. "איך עזבת אותי כאן לבד יא זכריה. איך? תשמור לי על נועם. תבקש שם רחמים עליו. מסכן הילד!!! כל כך הרבה סבל עבר עליו. הגיע הזמן שינוח".



השעה כבר מאוחרת. נועם שתף את הצלחת בה אכל. והתיישב בספה. לרגע אחד הביט על הבית. מחשבה על קניית רהיטים חדשים עבור סבתא שלו, עוברת בראשו מידי יום. ובכל יום חוזר המשפט הקבוע שלה ומהדהד בראשו. נשמה תשמור את הכסף שלך. אתה יודע איך אומרים שקל לבן ליום שחור. אין לדעת מה ילד יום יא איבני.

בדיוק מה יותר שחור מעכשיו!!!

מדינה במלחמה. אבא איננו. סבא איננו. אמא אין. וסבתא שרק דואג ודואג בגללי.


נועם נשכב בספה מוציא את הסלולרי מכיסו. רוצה להעביר את המחשבות. שיחה נכנסת מופיעה במסך. נאסר אבו-סאלח.

"הלו", נועם ענה קולו עייף. מבקש לישון.

"יש לי חדש", נאסר העביר מלל קצר. "במקום הקבוע בעוד שעה?"

נועם התרומם במהירות. מנתק. מתארגן. לפני שיצא העביר מבט אחרון לעבר סבתו. מתלבט האם להשאיר לה פתק למקרה שתתעורר. לקח את מפתחות הרכב, מחליט לא להשאיר פתח. אין לו זמן. אסור לו לאחר. כל שניה קריטית.

הוא יצא נושק למזוזה. מתפלל תפילה חרישית לבורא עולם שישמור על סבתו. ועלה לתוך רכבו, מנהיג את הרכב קדימה למקום המפגש.

בליבו קיווה לטוב. אולם גופו ידע גם ידע שבכל פעם שניפגש עם נאסר אבו-סאלח משהו רע קורה.
.....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  1  פעמים
למעלה