ניהול תקציב הוצאות משפחה זוג + 3 ילדים

[ח.ג.ג'.]

דבר ראשון לא מדובר על אנשים שאין להם, והברירה היחידה היא להצטמצם.
לא רק מה שלא יוצר נזק כספי של תשלום לפסיכולוג הוא נזק
אולי אצלכם זה אחרת, יש פעמים שהחישובים האלה והניסיונות להגדלת ההכנסות בסכומים כאלה לא שווים את הזמן והאנרגיה שהם לוקחים. כנראה יש אנשים שלהם זה בא בקלות ואפילו כיף, אז מצוין. רק היה נראה שזה כמעט עוול לא לקנות במינימום האפשרי

לפעמים נראה דווקא שהשרשורים האלו הולכים לקיצוניות השניה.
כשמדברים על חיסכון, ישר אומרים שזה לא בריא לנפש, או שלא שווה את הזמן והאנרגיה. משתיקים ככה את המצפון ואפשר להמשיך לחיות בלי חשבון.
החשש מהרגשת עוני הוא המנגנון שגורם לזה שעניים לפעמים מוציאים יותר מאנשים שיש להם כסף. זו תופעה ידועה ואפילו נחקרת. לי אין שום בעיה לשלוח את הילדים לבית הספר עם פרוסת לחם ולא פיתה/לחמניה, ולהלביש אותם בבגדים לא ממותגים הישר מחנות יד2. אני יכולה להרשות לעצמי את הלחמניה והבגדים הממותגים אבל חושבת שזה מיותר. אנשים שאין להם את הכסף חוששים מהחסר שהילדים ירגישו אם לא יהיו להם את הדברים האלו ולכן מפצים (ומעמיקים את הבור, כמובן).

בכל מקרה, "שווה" את הזמן והאנרגיה זה משהו שאפשר להגיד רק אחרי שעושים חשבון של הוצאות, הכנסות וחסכונות. צריך לדעת את המחיר - כולל בטווח הארוך - לפני שמחליטים אם משהו שווה. למשל, היום שווה לי לשלם כדי לחסוך זמן ואנרגיה בדברים שפעם לא היה שווה לי.

 

[ח.ג.ג'.]

חופשה זה הרבה כסף, ובהחלט מצדיק חשיבה האם זה צורך דחוף או לא,
אבל חשבון של שקלים לכאן ולכאן, כמו ש @פירי אמרה, לא שווים את האנרגיה והזמן שמשקיעים בהם.
אישית, קל לי יותר לוותר על חופשה או ביגוד לעצמי או לילדים מאשר על לבן תות או אורז ברור, אני מיד מרגישה את האימפקט של החסכון הזה, לא כמו השקלים שאספתי בהפרש בין אורז ברור או לא.
האמת שאני מכירה הרבה אנשים הפוכים ממני, שמעדיפים לחיות ממש בדקדוקי עניות ביום יום (בעיני כמובן) ולאפשר לעצמם חופשה מטורפת או ביגוד יקר, או רכב או ווטאבר, אז כנראה שזה ממש תלוי אופי, אישיות, חינוך ומנטליות.

זה מובן וזה בהחלט נורמלי ובהחלט בסדר, כל עוד מודעים לסך הכל שזה מצטבר אליו, ויכולים לעמוד בהוצאה הזו.

 

[רוחי ב]

החשש מהרגשת עוני הוא המנגנון שגורם לזה שעניים לפעמים מוציאים יותר מאנשים שיש להם כסף. זו תופעה ידועה ואפילו נחקרת. לי אין שום בעיה לשלוח את הילדים לבית הספר עם פרוסת לחם ולא פיתה/לחמניה, ולהלביש אותם בבגדים לא ממותגים הישר מחנות יד2. אני יכולה להרשות לעצמי את הלחמניה והבגדים הממותגים אבל חושבת שזה מיותר. אנשים שאין להם את הכסף חוששים מהחסר שהילדים ירגישו אם לא יהיו להם את הדברים האלו ולכן מפצים (ומעמיקים את הבור, כמובן).

נכון, זאת תופעה שקיימת הרבה.
אבל עדיין אני חושבת שהתמקדות בקטנות יוצרת יותר תחושת עוני מאשר ויתור על דברים גדולים, שהחיסכון שלהם מורגש יותר.

 

[ח.ג.ג'.]

מה שאני מנסה להגיד זה לא לפסול מראש את החיסכון כי "דקדוקי עניות" או "לא שווה את האנרגיה".
כל משפחה צריכה מדי פעם לעשות מיפוי הכנסות והוצאות וקביעת יעדי חיסכון.
רק על בסיס זה אפשר באמת לקבוע אם צריך לקצץ הוצאות למינימום, ואם שווה להתקטנן.

 

[רוחי ב]

ראיתי פעם רעיון יפה באחד הפוסטים של הסולידית,
שחילקה את ההוצאות שלה להוצאות בסיס ומותרות,
אם כל משפחה עושה לעצמה את החלוקה הזאת, אפילו סוג של בע"פ,
ביום שיאלצו להדק את החגורה, אוטומטית יהיו להם את הכמה דברים שסווגו כמותרות שניתן להוריד אותם מידית.
בהחלט חלק מהדברים שנכנסים אצלי לרשימה אלה מוצרי מזון שמקלים עלי את תהליך הכנת המזון או נותנים פתרון נוח לזמני עומס.
משפחה שכבר כרגע במצב הזה, ברור שחייבים לעשות את המיפוי הזה בעד כל מחיר.

 

[engee]

מזה משנה כמה ההוצאות של אחרים ועל מה הם מוצאים?
העיקר זה לחיות עם מה שיש לך ולא להזדקק לתרומות
כי אף אחד לא חייב לכם כלום (ולהשתדל לחסוך סכומים יפים ולא כדאי לעלות מדי את רמת החיים
כי א"א לדעת אף פעם מה יהיה)
וכמובן שלא מדובר על מקרים חרגים של חולי, וכו....

 

[ח.ג.ג'.]

נכון, זאת תופעה שקיימת הרבה.
אבל עדיין אני חושבת שהתמקדות בקטנות יוצרת יותר תחושת עוני מאשר ויתור על דברים גדולים, שהחיסכון שלהם מורגש יותר.

בגדול אני מסכימה, אבל חשוב לשים לב שההתמקדות בדברים גדולים לא מכסה חוסר תשומת לב לסכום שהדברים הקטנים מצטברים אליו.
כמו כן, לא לכל משפחה יש מספיק אפשרות לקצץ בדברים גדולים, ולפעמים אין ברירה אלא גם להתקטנן. צריך ללמוד איך למקד צרכים ולא להרגיש עוני מכל התקטננות. הרגשה זה גם עניין של נקודת מבט, שאפשר לשנות במודע.
יש הבדל שמיים וארץ בין לא לקצץ כל 50 ש''ח אפשריים, לבין לא לקצץ שום סעיף שהוא פחות מ-50 ש''ח.

 

[אין עוד מלבדו"]

לפעמים נראה דווקא שהשרשורים האלו הולכים לקיצוניות השניה.
כשמדברים על חיסכון, ישר אומרים שזה לא בריא לנפש, או שלא שווה את הזמן והאנרגיה. משתיקים ככה את המצפון ואפשר להמשיך לחיות בלי חשבון.
החשש מהרגשת עוני הוא המנגנון שגורם לזה שעניים לפעמים מוציאים יותר מאנשים שיש להם כסף. זו תופעה ידועה ואפילו נחקרת. לי אין שום בעיה לשלוח את הילדים לבית הספר עם פרוסת לחם ולא פיתה/לחמניה, ולהלביש אותם בבגדים לא ממותגים הישר מחנות יד2. אני יכולה להרשות לעצמי את הלחמניה והבגדים הממותגים אבל חושבת שזה מיותר. אנשים שאין להם את הכסף חוששים מהחסר שהילדים ירגישו אם לא יהיו להם את הדברים האלו ולכן מפצים (ומעמיקים את הבור, כמובן).

בכל מקרה, "שווה" את הזמן והאנרגיה זה משהו שאפשר להגיד רק אחרי שעושים חשבון של הוצאות, הכנסות וחסכונות. צריך לדעת את המחיר - כולל בטווח הארוך - לפני שמחליטים אם משהו שווה. למשל, היום שווה לי לשלם כדי לחסוך זמן ואנרגיה בדברים שפעם לא היה שווה לי.

הצלחת להסביר יותר טוב ממני למה אני מתכוונת

 

[ווילי וונקה]

זה תפס לי את העין
בשנים האחרונות קניתי אולי פעמים בודדות לחם במחיר הזה אני קונה באזור ה5 שקל לכיכר רגיל ביש/אושר עד /משנת יוסף/ מבצעים במכולות.
קופסת גבינה כנ"ל בעיקר לעבור לקופסאות גדולות חוסך במחיר.
ביצים מדיום? אני קונה ב25 26 גג.
לדעתי זה חיסכון של עשרות ומאות שקלים לחודש פערי המחירים במוצרי יסוד.

קופסאות גבינה גדולות לא בהכרח זולות יותר

עשיתי חישוב והקופסא של 850 גרם יצאה יותר יקרה לגרם מאשר בקופסאות של 250
אולי בגלל הפיקוח?

 

[אין עוד מלבדו"]

קופסאות גבינה גדולות לא בהכרח זולות יותר

עשיתי חישוב והקופסא של 850 גרם יצאה יותר יקרה לגרם מאשר בקופסאות של 250
אולי בגלל הפיקוח?

מה פתאום
קופסא קטנה עולה 6.9
כמה עולה של 850? פי 3?

 

[ווילי וונקה]

מה פתאום
קופסא קטנה עולה 6.9
כמה עולה של 850? פי 3?

בטוחה במחיר?
כתוב באתר ממשלתי 5.68

 

[אין עוד מלבדו"]

בטוחה במחיר?
כתוב באתר ממשלתי 5.68

אצלנו לא עולה ככה

 

[ניק 118787]

דקדוקי עניות לא גורמים לעשירות,

 

[לגדול נכון]

החשש מהרגשת עוני הוא המנגנון שגורם לזה שעניים לפעמים מוציאים יותר מאנשים שיש להם כסף. זו תופעה ידועה ואפילו נחקרת. לי אין שום בעיה לשלוח את הילדים לבית הספר עם פרוסת לחם ולא פיתה/לחמניה, ולהלביש אותם בבגדים לא ממותגים הישר מחנות יד2. אני יכולה להרשות לעצמי את הלחמניה והבגדים הממותגים אבל חושבת שזה מיותר. אנשים שאין להם את הכסף חוששים מהחסר שהילדים ירגישו אם לא יהיו להם את הדברים האלו ולכן מפצים (ומעמיקים את הבור, כמובן).

יפה אמרת.
אני בספק אם התכוונת למסקנה שאני מסיק מדברייך:
לכל אדם חשובים דברים אחרים, והוצאות אחרות.
לך לא חשוב להוציא על פיתות לילדים, ולשכנה שלך כן חשוב!
השאלה איך היא יכולה לצמצם את ההוצאות שלה, יחד עם תחושת רווחה כפי שהיא חווה אותה,
ולא איך היא יכולה להתאים את עצמה לערכים שלך ולא לקנות פיתות.
במילים אחרות: את תחסכי בפיתות, והיא תחסוך בבשר. את תחסכי בביגוד יד2, והיא תחסוך ביציאה לגן סאקר במקום לגן חיות.
אם כבר יש תחושה שמנסים כאן לכפות ערכים על אנשים שהערכים הללו לא מתאימים להם.
בשביל לשנות עמדות ותחושות, יש פסיכולוגים, ועל זה דיברתי ששווה לאנשים להוציא 500 ש"ח בחודש שבעיניכם מיותרים, במקום ללכת לפסיכולוגים בשביל להרגיש טוב עם הערכים שלכם.

 

[ח.ג.ג'.]

יפה אמרת.
אני בספק אם התכוונת למסקנה שאני מסיק מדברייך:
לכל אדם חשובים דברים אחרים, והוצאות אחרות.
לך לא חשוב להוציא על פיתות לילדים, ולשכנה שלך כן חשוב!
השאלה איך היא יכולה לצמצם את ההוצאות שלה, יחד עם תחושת רווחה כפי שהיא חווה אותה,
ולא איך היא יכולה להתאים את עצמה לערכים שלך ולא לקנות פיתות.
במילים אחרות: את תחסכי בפיתות, והיא תחסוך בבשר. את תחסכי בביגוד יד2, והיא תחסוך ביציאה לגן סאקר במקום לגן חיות.
אם כבר יש תחושה שמנסים כאן לכפות ערכים על אנשים שהערכים הללו לא מתאימים להם.
בשביל לשנות עמדות ותחושות, יש פסיכולוגים, ועל זה דיברתי ששווה לאנשים להוציא 500 ש"ח בחודש שבעיניכם מיותרים, במקום ללכת לפסיכולוגים בשביל להרגיש טוב עם הערכים שלכם.

אני חושבת שאמרתי מספיק פעמים בשרשור הזה שלכל אחד מתאים משהו אחר.
יש רק דבר אחד שכולם אמורים לפעול לפיו, והוא לנהוג באחריות כלפי משפחתם ולא להוציא יותר מהיכולת. לנהוג באחריות פירושו בין השאר לא לתלות את תחושת הרווחה בדברים שהם מעבר ליכולת (ולא צריך פסיכולוגים בשביל זה. זו עבודה על המידות).

 

[מביאה את המשיח]

לא נכנסת לרזולוציות כאלה
אצלי זה גם נובע משמירה על הבריאות

אני אומרת לך שזה פסיכולוגי את מציירת את זה עני ומסכן
הילדים לא ידעו אם בררת קטניות לבד למשל והם ישמחו בלחמניות ועוגיות מאפה בית
גם אם שבוע אחד את קונה ירקות מסוג אחד כי זה יותר זול הם לא יסבלו מזה
זה תלוי מה ההורים משדרים ומה התחושה הפנימית

כן אבל את נכנסת לחבל הדק של זמן/כח/כסף לפעמים הזמן בעבודה שווה יותר ממה שתחסכי אם תבואי מוקדם ותבררי בעצמך את הקטניות ותנפי קמח... בטח שלהכין לחמים ועוגות מאפה בית לוקח זמן רב וכל דבר בא על חשבון משהו אחר זה תלוי גם במה שאוהבים לעשות/רגיליםי כן 'מישהי חוסכת על לחם וקטניות אבל לוקחת מנקה שעולה יותר נניח... או מישהי שקונה חד''פ במקום לשטוף אבל עובדת יותר זמן וכו' וכו' או שיש מדיח אז עולה יותר החשמל אבל אין חד''פ...

 

[ד. מ.]

בכללי מוצרי חשמל ישנים יותר זוללים חשמל.
יש סט של פעולות שניתן לעשות כדי לחסוך בחשמל

אילו פעולות למוצרי חשמל ישנים שוכרים (לטווח של עד שנה) יכולים לעשות?
ובכלל אני בהלם מהסכומים כאן,
לי בחורף לזוג פלוס שני קטנים יוצא קרוב ל1000 שקל לחודשיים,
לא נראה לי שעדיף לוותר על מזגן שהילדה מצטננת כל פעם שהיא בלי חימום (אנחנו דירה מאד קרה),
כנ"ל לגבי לחמם קומקום כמה וכמה פעמים ביום בשביל מטרנה, או להפעיל מייבש לדברים שפשוט לא מתייבשים בלעדיו (גם אחרי ארבעה ימים),
ולהתחיל לטפל במזגן ובבוילר אני לא יודע אם כדאי להזמין איש מקצוע בשביל מכשירי חשמל בדירה שכורה,
האם יש פעולות פשוטות שלא מצריכות איש מקצוע?

 

[מחוברת לעצמי]

אילו פעולות למוצרי חשמל ישנים שוכרים (לטווח של עד שנה) יכולים לעשות?
ובכלל אני בהלם מהסכומים כאן,
לי בחורף לזוג פלוס שני קטנים יוצא קרוב ל1000 שקל לחודשיים,
לא נראה לי שעדיף לוותר על מזגן שהילדה מצטננת כל פעם שהיא בלי חימום (אנחנו דירה מאד קרה),
כנ"ל לגבי לחמם קומקום כמה וכמה פעמים ביום בשביל מטרנה, או להפעיל מייבש לדברים שפשוט לא מתייבשים בלעדיו (גם אחרי ארבעה ימים),
ולהתחיל לטפל במזגן ובבוילר אני לא יודע אם כדאי להזמין איש מקצוע בשביל מכשירי חשמל בדירה שכורה,
האם יש פעולות פשוטות שלא מצריכות איש מקצוע?

שים לב- שכולם דיברו פה על עלות לחודש,
ואתה לחודשיים.
ככה שאם תחלק אלף ל2,
כבר יוצא לך סכום דומה לסכומים המדוברים כאן...

 

[לגדול נכון]

אילו פעולות למוצרי חשמל ישנים שוכרים (לטווח של עד שנה) יכולים לעשות?
ובכלל אני בהלם מהסכומים כאן,
לי בחורף לזוג פלוס שני קטנים יוצא קרוב ל1000 שקל לחודשיים,
לא נראה לי שעדיף לוותר על מזגן שהילדה מצטננת כל פעם שהיא בלי חימום (אנחנו דירה מאד קרה),
כנ"ל לגבי לחמם קומקום כמה וכמה פעמים ביום בשביל מטרנה, או להפעיל מייבש לדברים שפשוט לא מתייבשים בלעדיו (גם אחרי ארבעה ימים),
ולהתחיל לטפל במזגן ובבוילר אני לא יודע אם כדאי להזמין איש מקצוע בשביל מכשירי חשמל בדירה שכורה,
האם יש פעולות פשוטות שלא מצריכות איש מקצוע?

אפשר ללכת עם מעיל בבית, לפתוח תריס כדי שיכנס אור מהרחוב, ולעשות "פווו" על הבגדים שיתייבשו.
בואו נגזים לגמרי.
אפשר גם לנתק את המקרר בימים קרים ולהוציא אותו למרפסת עם דלת פתוחה.
כביסות זה מיותר ממש!
קומקום? אפשר לחמם על הגז.
אם ממש תרצו לילה אחד לקרוא ספר או משהו, יש בתי מלון שהשהיה בלובי חינם.
אם תרצו להתפנק ממש, אפשר להודיע לחברת החשמל שינתקו אתכם ואז לא לשלם גם את דמי החיבור החודשיים, ולקנות במקום דוריטוס לא משנה באיזה טעם כי בחושך (אור של הרחוב) לא מרגישים הבדל.

 

[ח.ג.ג'.]

ראיתי פעם רעיון יפה באחד הפוסטים של הסולידית,
שחילקה את ההוצאות שלה להוצאות בסיס ומותרות,
אם כל משפחה עושה לעצמה את החלוקה הזאת, אפילו סוג של בע"פ,
ביום שיאלצו להדק את החגורה, אוטומטית יהיו להם את הכמה דברים שסווגו כמותרות שניתן להוריד אותם מידית.
בהחלט חלק מהדברים שנכנסים אצלי לרשימה אלה מוצרי מזון שמקלים עלי את תהליך הכנת המזון או נותנים פתרון נוח לזמני עומס.
משפחה שכבר כרגע במצב הזה, ברור שחייבים לעשות את המיפוי הזה בעד כל מחיר.

התועלת של חלוקה כזו היא לא רק בהכנה לקיצוץ. זה נותן גם מודעות לכך שיש לנו מותרות.
אנחנו מתרגלים למותרות ואז מחפשים את המותרות הבאות. קיטלוג כזה עוזר לקבע קצת את המודעות למותרות ולמתן את התהליך של העליה ברמת החיים. שומרים על סף הנאה נמוך.

(כמובן, רק אם כשעושים את החלוקה לא מגדירים הכל בתור בסיס... גם מבחינה כלכלית חשוב להיות כנים בחלוקה הזו, וגם מבחינה פסיכולוגית זה עובד הפוך על הפוך. אם נגיד לעצמנו שאנחנו חייבים את הפינוקים ולכן נגדיר אותם צורך חיוני, נגלה שכל ההוצאות שלנו מוגדרות "בסיס", ואז אנחנו בלחץ כלכלי ובלי תחושת רווחה. לעומת זאת אם נקטלג פינוקים כמותרות, אז יש לנו תקציב מותרות די גדול, וזו דווקא תחושה טובה).