מידע שימושי בקשת סליחה

[אליז]

לאחר שבאשכול קודם [שנמחק] העברתי ביקורת נוקבת על האבא שנהג במכונית ובנו נהרג בתאונה, ברצוני כתשובת המשקל להביא את הסיפור המלא כפי שקיבלתי למייל, ובכך ללמד את עצמי ואת שאר המגיבים כמה חשוב לדון לכף זכות.


לאחר האסון הנורא שבו ילד בן שלושה נהרג בתאונת דרכים קשה תוך כדי נסיעה מופרעת מאוד. שבה האבא יצא ללא פגע.

וכדרך העולם כל המי ומי ברשתות החברתיות כבר דאג להסיק מסקנות ולצייץ נגד האבא שנסע בפרעות ו"רצח" את בנו...

והנה כמה שעות לאחר הטרגדיה הקשה. מתפרסמת הודעה ע"י המשפחה ובו נכתב. שהסיבה לנסיעה המהירה והטיפה מופרעת שלו היא משום שקיבל הנחיה לטוס לבית החולים במהירות האפשרית.
לבן שלו היקר בן ה-3 היה תגובה אלרגית ברמה של סכנת חיים...

קחו לתשומת לבכם את הסיפור ואת העניין של לדון כל אדם לכף זכות..

 

[בת שבע ו]

כמה שזה נכון, מחזקת את דבריך, לצערי במיוחד בציבור שלנו התרגלנו כל כך לקטלג ולשפוט ע"פ החיצוניות ולמהר להכליל ולהסיק מסקנות, בחיים אף אחד לא יכול לדעת מה עומד מאחורי כל התנהגות/ מראה של כל אחד, גם של האנשים הקרובים לנו.
יישר כל על האומץ...
ד' שרק הוא רואה ללבב ישלח נחמה לאבא שנגזרה עליו גזירה כל כך קשה וכואבת, אי אפשר לדמיין אפילו מה עובר עליו!

 

[כל שם שתרצה]

להביא את הסיפור המלא

כל הכבוד על האומץ להודות בטעות באופן פומבי. לא מובן מאליו בכלל.
יחד עם זאת, אם יורשה לי, הרגשתי צורך לכתוב משפט ושנים על זה. ואין הדברים אמורים חלילה כלפי מאן דהו באופן אישי, אלא כלפי התופעה שקיימת לעתים קרובות - מבלי משים! - במקרים כגון אלו.

לטעמי, עדיין יש כאן נתינת טעם לפגם, כי גם בלי הצגת הסיפור המלא אין שום מקום לביקורת במקרים כאלו!
מטרתה של ביקורת - אפילו לא היתה מפורסמת בבמה ציבורית - אינה אלא לתקן ולהשלים, להוסיף ולהזהיר.
במקרה של אב שפגע בבנו - ואפילו לא היה זה מסתיים באסון כה נורא, ואפילו היה זה כתוצאה מרשלנות ברורה ומוחלטת מצידו - אין לך יסורי מצפון גדולים מזה לנפש האב, כך שאין שום מקום וצורך לנתח את מעשיו ולדבר בו סרה, הוא עושה זאת לעצמו ללא הרף, ואינו זקוק לתוספת חיצונית.
אב שכול (ואפילו זה הסועד את בנו בבית החולים) אינו זקוק כעת לעצות והדרכות כיצד היה יכול למנוע את האסון, או - גרוע מכך - להטפות מוסר וגערות שינפצו בעוצמה אדירה את המעט שנשאר מליבו המרוסק בלאו הכי. בשעתו הקשה הלזו אינו טעון אלא חיזוקי אמונה ורסיסי נחמה, וכל מעט שנביא לו מהם יאחזם בשתי ידיים כטובע הנאחז בקש, עד ימצא מרפא ונחמה מן השמים לנפשו ההומה ורוחו הסוערת.
לפיכך, גם בלי הדיון לכף זכות שיש במקרה הזה, איני רואה מקום לביקורת.

 

[אליז]

כל הכבוד על האומץ להודות בטעות באופן פומבי. לא מובן מאליו בכלל.
יחד עם זאת, אם יורשה לי, הרגשתי צורך לכתוב משפט ושנים על זה. ואין הדברים אמורים חלילה כלפי מאן דהו באופן אישי, אלא כלפי התופעה שקיימת לעתים קרובות - מבלי משים! - במקרים כגון אלו.

לטעמי, עדיין יש כאן נתינת טעם לפגם, כי גם בלי הצגת הסיפור המלא אין שום מקום לביקורת במקרים כאלו!
מטרתה של ביקורת - אפילו לא היתה מפורסמת בבמה ציבורית - אינה אלא לתקן ולהשלים, להוסיף ולהזהיר.
במקרה של אב שפגע בבנו - ואפילו לא היה זה מסתיים באסון כה נורא, ואפילו היה זה כתוצאה מרשלנות ברורה ומוחלטת מצידו - אין לך יסורי מצפון גדולים מזה לנפש האב, כך שאין שום מקום וצורך לנתח את מעשיו ולדבר בו סרה, הוא עושה זאת לעצמו ללא הרף, ואינו זקוק לתוספת חיצונית.
אב שכול (ואפילו זה הסועד את בנו בבית החולים) אינו זקוק כעת לעצות והדרכות כיצד היה יכול למנוע את האסון, או - גרוע מכך - להטפות מוסר וגערות שינפצו בעוצמה אדירה את המעט שנשאר מליבו המרוסק בלאו הכי. בשעתו הקשה הלזו אינו טעון אלא חיזוקי אמונה ורסיסי נחמה, וכל מעט שנביא לו מהם יאחזם בשתי ידיים כטובע הנאחז בקש, עד ימצא מרפא ונחמה מן השמים לנפשו ההומה ורוחו הסוערת.
לפיכך, גם בלי הדיון לכף זכות שיש במקרה הזה, איני רואה מקום לביקורת.

מסכים ולא מסכים.
נניח והסיפור היה שונה, והנהג נהג ככה סתם כי הוא אדם מופרע, חייבים לתת ביקורת נוקבת למרות התוצאות הטרגדיות.
לא מדובר בשכחת ילד ברכב - שזה דבר שיכול לקרוא לכולם.
מדובר בתרבות פושעת שפשתה במדינת ישראל - כמובן לא במקרה דנן - של נהיגה מטורפת עם עקיפות הזויות, ודבר כזה צריך להוקיע למרות התוצאות הקשות, לא בשביל האבא שודאי למד לקח, אלא בשביל להעצים את הטרגדיה אצל נהגים אחרים שנוהגים בצורה זו.

 

[כל שם שתרצה]

חייבים לתת ביקורת נוקבת למרות התוצאות הטרגדיות.

תודה על התגובה.
כמו שכתבתי, זה ענין של טעם.
לטעמי, עצם הצגת התוצאות הטרגדיות יש בה כדי להזהיר את כל הנהגים ממקרים כאלו. גם בלי להיכנס לנבכי הענין ופרטיו והעצמת הרשלנות וכדומה.
ומי שלא נרתע מעצם הטרגדיה, לא יועילו לו כל המשפטים הנוקבים הללו.
זו דעתי הדלה. אבל כאמור, על ענין של טעם אין טעם להתווכח.

 

[יאלילי]

כמה שזה נכון, מחזקת את דבריך, לצערי במיוחד בציבור שלנו התרגלנו כל כך לקטלג ולשפוט ע"פ החיצוניות ולמהר להכליל ולהסיק מסקנות, בחיים אף אחד לא יכול לדעת מה עומד מאחורי כל התנהגות/ מראה של כל אחד, גם של האנשים הקרובים לנו.

בציבור שלנו?!?
לאחר המחילה, אבל זה לא קיטלוג ושפיטה?

בכל ציבור, ולכל אדם כאדם, קל יותר לשפוט ולקטלג. זו עובדה. ללא קשר למוצאו ולהשתייכותו המגזרית והקהילתית.