דיון כנות

  • הוסף לסימניות
  • #2
האם אתם חשים שלעיתים שירים בעיקר של חרדים לוקים בחוסר כנות שמגיעה בעיקר מבושה ברגשות שלא תואמים את המחשבות שלנו?
והאם אתם חושבים שצריך לכתוב למרות זאת?
מאוד! מאוד מאוד
כתבתי לא מזמן גם על העובדה שכל שיר חייב לכלול מסר. בלי לתת מקום לרגש כמו שהוא
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
מאוד! מאוד מאוד
כתבתי לא מזמן גם על העובדה שכל שיר חייב לכלול מסר. בלי לתת מקום לרגש כמו שהוא

כאן היה דיון על זה
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
האם אתם חשים שלעיתים שירים בעיקר של חרדים לוקים בחוסר כנות שמגיעה בעיקר מבושה ברגשות שלא תואמים את המחשבות שלנו?
רק בשירים?:rolleyes::sneaky:
והאם אתם חושבים שצריך לכתוב למרות זאת?
ברור, כי חייבים לשבור, למסמס את האדישות הלא-טבעית הזו!
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
  • הוסף לסימניות
  • #8
אני אגיד את האמת הרבה פעמים אפשר לקרוא פה שיר שהוא אחלה מבחינת החרוזים והמשקלים אבל אתה קורא אותו והדבר היחידי שעובר לי בראש זה מישהו שמשקר לעצמו מנסה לשקר עלי, למה הוא מנסה לשקר עלי?

ההודעה מנוסחת בלשון זכר מטעמי נוחות אך פונה בשווה לשני המינים.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #9
לגבי שירים שמפורסמים כאן, למעט פעמים בודדות באשכול "קשקשתי את זה פעם" אני באופן אישי לא מעלה שירים שכתבתי ויש בהם נטו רגש.
כי תכלס אנחנו קהילה מקצועית ושירים כאלה אני רוצה להשאיר אותנטיים ואם המטרה בשיתופים פה היא לקבל ביקורת ולא סתם לשתף כמו בפורום יותר חברי אז זה פחות מתאים.
אולי עצם זה שמשאירים את השירים שכל כולם רגש במגירה זה מה שבעייתי? לא יודעת.
מה שכן בעיתונים ושאר במות בהם יש שירים כשיתופים אני יכולה להזדהות עם זה שלפעמים במקום לתת מקום לרגש כמות שהוא דוחפים מסר "כי צריך" (וכדי לכבד את הבמה...) מה שפוגם באותנטיות וחבל.
אני חושבת שצריך לכתוב למרות זאת וגם לפרסם כדי לתת לזה לגיטימציה אבל תלוי באיזו במה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
לגבי שירים שמפורסמים כאן, למעט פעמים בודדות באשכול "קשקשתי את זה פעם" אני באופן אישי לא מעלה שירים שכתבתי ויש בהם נטו רגש.
כי תכלס אנחנו קהילה מקצועית ושירים כאלה אני רוצה להשאיר אותנטיים ואם המטרה בשיתופים פה היא לקבל ביקורת ולא סתם לשתף כמו בפורום יותר חברי אז זה פחות מתאים.
אולי עצם זה שמשאירים את השירים שכל כולם רגש במגירה זה מה שבעייתי? לא יודעת.
מה שכן בעיתונים ושאר במות בהם יש שירים כשיתופים אני יכולה להזדהות עם זה שלפעמים במקום לתת מקום לרגש כמות שהוא דוחפים מסר "כי צריך" (וכדי לכבד את הבמה...) מה שפוגם באותנטיות וחבל.
אני חושבת שצריך לכתוב למרות זאת וגם לפרסם כדי לתת לזה לגיטימציה אבל תלוי באיזו במה.
את צודקת, אבל העובדה שאנחנו משאירים שירים אותנטיים במגירה זה גם תוצר של השקפה מסויימת שמונעת מאיתנו לחשוף את עצמנו כמות שאנחנו. ואגב שיר שכולו רגש לא אמור להוריד מהרמה המקצועית שלו. להיפך, ככל שהוא מביא את האמת הפנימית, גם אם היא נעימה פחות, הוא משתבח
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
ואגב שיר שכולו רגש לא אמור להוריד מהרמה המקצועית שלו. להיפך, ככל שהוא מביא את האמת הפנימית. גם אם היא נעימה פחות, הוא משתבח
ברור! אני לגמרי בדעה הזו.
הכוונה שלי הייתה ששיר שכולו רגש אני אשתף לחברות שלי או לפורום יותר חברי שהסגנון שלו יותר שיתופי ולא לפורום מקצועי בו המטרה היא להתקדם ולקבל ביקורת. אני לא רוצה ביקורת על הרגשות שלי.
אם אני משתפת אני רוצה תגובות למה שכתבתי בשיר כמובן גם מחמאות על הכתיבה מתקבלות אבל שניהם לא משהו שאני מצפה לקבל מהפורום הזה כי זו לא המטרה שלו.
כמובן אין לי בעיה לשתף שירים כאלו בבמות שמיועדות לשיתוף.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
ברור! אני לגמרי בדעה הזו.
הכוונה שלי הייתה ששיר שכולו רגש אני אשתף לחברות שלי או לפורום יותר חברי שהסגנון שלו יותר שיתופי ולא לפורום מקצועי בו המטרה היא להתקדם ולקבל ביקורת. אני לא רוצה ביקורת על הרגשות שלי.
אם אני משתפת אני רוצה תגובות למה שכתבתי בשיר כמובן גם מחמאות על הכתיבה מתקבלות אבל שניהם לא משהו שאני מצפה לקבל מהפורום הזה כי זו לא המטרה שלו.
כמובן אין לי בעיה לשתף שירים כאלו בבמות שמיועדות לשיתוף.
אבל זו בדיוק הנקודה, ששיר מקצועי הוא שיר מהלב, וזה שאת לא מעוניינת לשתף בבמה מקצועית את הרגשות שלך זה תוצר של חינוך שקיבלת, בחורה חילונית לצורך העניין תכתוב ברשת חברתית עם מיליוני משתמשים את התחושות שלה, גם אם זה פוגע כביכול בתדמית שלה/ של המשפחה שלה, גם אם זה ראוי/ לא חינוכי, גם אם היא תחשוף דברים שהיא עברה או עוברת. ככל שאנחנו בוחרים את מי לשתף וכמה, זה גורע מרמת הכתיבה הכללית. אפשר להתדיין אם נכון להניח את הלב לציבור או לא אבל אי אפשר להתווכח עם העובדה שכתיבה ספרותית חרדית לוקה בחסר הנל
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
אבל זו בדיוק הנקודה, ששיר מקצועי הוא שיר מהלב, וזה שאת לא מעוניינת לשתף בבמה מקצועית את הרגשות שלך זה תוצר של חינוך שקיבלת, בחורה חילונית לצורך העניין תכתוב ברשת חברתית עם מיליוני משתמשים את התחושות שלה, גם אם זה פוגע כביכול בתדמית שלה/ של המשפחה שלה, גם אם זה ראוי/ לא חינוכי, גם אם היא תחשוף דברים שהיא עברה או עוברת. ככל שאנחנו בוחרים את מי לשתף וכמה זה גורע מרמת הכתיבה הכללית. אפשר להתדיין אם נכון להניח את הלב לציבור או לא אבל אי אפשר להתווכח עם העובדה שכתיבה ספרותית חרדית לוקה בחסר הנל
אני ממש לא חושבת שהוא לא מקצועי אלא שאני לא מעוניינת לשנות אותו או לבקר אותו כי הוא רגש.
גם לי אין בעיה לכתוב אותו בפורום כמו רשת חברתית אם יהיה משהו כזה חרדי.
אבל פרוג הוא לא רשת חברתית.
מה שכן אני מסכימה איתך שהמצב שתיארת קיים ואפשר לראות את זה בעיתונים שבהם מפרסמים שירה שאחרי שנותנים טיפה מקום לרגש מגיעה הסתייגות ואילוץ של סיום שנראה יפה בעין (לדוג' סיום שיהיה דווקא אופטימי למרות שהתחושה לא כזו).
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
אני ממש לא חושבת שהוא לא מקצועי אלא שאני לא מעוניינת לשנות אותו או לבקר אותו כי הוא רגש.
גם לי אין בעיה לכתוב אותו בפורום כמו רשת חברתית אם יהיה משהו כזה חרדי.
אבל פרוג הוא לא רשת חברתית.
מה שכן אני מסכימה איתך שהמצב שתיארת קיים ואפשר לראות את זה בעיתונים שבהם מפרסמים שירה ותמיד אחרי שנותנים טיפה מקום לרגש מגיעה הסתייגות ואילוץ של סיום שנראה יפה בעין (לדוג' סיום שיהיה דווקא אופטימי למרות שהתחושה לא כזו).
אז מה זה בעיניך שיר מקצועי? חריזה ומשלב שפה?
ואגב לא חושבת שמישהו ייתן לך ביקורת על הרגש שלך
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אז מה זה בעיניך שיר מקצועי? חריזה ומשלב שפה?
שיר מקצועי הוא שיר שנכתב באופן מקצועי.
באופן אישי אני מחלקת את השירים שאני כותבת לשתי קטגוריות.
אחת היא שיר שנכתב במטרה שהוא יהיה מקצועי.
השניה היא שיר שנכתב במטרה לבטא רגש ואז אני לא ארצה לשנות ואפילו לא לשפר בו שום דבר כי כל התבטאות ספונטנית שכתבתי בו (ואולי דייקתי טיפה שניה אחר כך אבל לא מעבר) היא חלק בלתי נפרד מבחינתי מהשיר שאני רוצה לשמור על האותנטיות שלו.
לכן אני לא אשתף כזה שיר בפורום מקצועי כי מעצם זה שהוא פורום מקצועי יתכנו הערות נכונות שהייתי מודה עליהן אם הייתי מקבלת אותן על שיר שאני רוצה שיהיה מקצועי.
שירים מהסוג הזה אני משתפת לחברות ובפורומים שבהן משתפים שירים לשם שיתוף.
ואגב לא חושבת שמישהו ייתן לך ביקורת על הרגש שלך
ברור שלא על הרגש אבל על השיר עצמו אין סיבה שלא.
כשאני כותבת שירים על נושא מסויים שבוער לי או בהזמנה או לא משנה מה שהוא לא למטרת ביטוי הרגש בלבד אני אשמח מאוד לקבל את ההערות האלה אבל לא כשאני כותבת כדי לבטא רגש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
ככל שאנחנו בוחרים את מי לשתף וכמה, זה גורע מרמת הכתיבה הכללית
מסכימה בהחלט, המלצה שלי לכתוב שירים למגירה ואז להחליט מה לשתף (ככה אין את ההגבלה הזו שגורעת מרמת הכתיבה).
בתקווה שזה לא יגרום לכל השירים להישאר בה כמובן.
אפשר להתדיין אם נכון להניח את הלב לציבור או לא
אני חושבת שזה העניין, יש שני צדדים די קיצוניים בזה ולדעתי אף אחד מביניהם לא נכון...
וזה כמובן דבר שתלוי בכותב, אף אחד לא צריך לשתף מה שלא נוח לו לשתף.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
שיר מקצועי הוא שיר שנכתב באופן מקצועי.
באופן אישי אני מחלקת את השירים שאני כותבת לשתי קטגוריות.
אחת היא שיר שנכתב במטרה שהוא יהיה מקצועי.
השניה היא שיר שנכתב במטרה לבטא רגש ואז אני לא ארצה לשנות ואפילו לא לשפר בו שום דבר כי כל התבטאות ספונטנית שכתבתי בו (ואולי דייקתי טיפה שניה אחר כך אבל לא מעבר) היא חלק בלתי נפרד מבחינתי מהשיר שאני רוצה לשמור על האותנטיות שלו.
לכן אני לא אשתף כזה שיר בפורום מקצועי כי מעצם זה שהוא פורום מקצועי יתכנו הערות נכונות שהייתי מודה עליהן אם הייתי מקבלת אותן על שיר שאני רוצה שיהיה מקצועי.
שירים מהסוג הזה אני משתפת לחברות ובפורומים שבהן משתפים שירים לשם שיתוף.

ברור שלא על הרגש אבל על השיר עצמו אין סיבה שלא.
כשאני כותבת שירים על נושא מסויים שבוער לי או בהזמנה או לא משנה מה שהוא לא למטרת ביטוי הרגש בלבד אני אשמח מאוד לקבל את ההערות האלה אבל לא כשאני כותבת כדי לבטא רגש.
אני מבינה אותך, ואולי הנושא הוא בכלל מהו שיר
כי מנקודת המבט שלי, שיר הוא ביטוי, וככל שחסר ממנו כך השיר חסר.
אבל זה שלי ויתכן שאני טועה
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
דיון מעניין מאוד
אני מסכימה מאוד עם זה שקיימת הסתרה או אפילו הכחשה של רגשות מסוימים ומתחברת מאוד לדעה שטוענת שאפשר לחשוף גם כעס, חוסר שלמות, בדידות ועוד מלא דברים שהיום לא יוכלו לראות אור בפלטפורמות חרדיות.
אני חושבת שזה גם מגיע ממקום שחייב להראות שבתור אדם מאמין העולם מושלם כי הוא מאמין. אולי באמת זה אמור להיות ככה. לא יודעת.
עם זאת אני ממש מסוקרנת ומחכה עם כל הודעה כאן לראות מישהו שיטען לצד שכנגד, שיסביר למה המצב כמות שהוא היום ולמה כדאי שזה יישאר ככה ולא כי אני מסכימה עם הדעה הזו-אבל מחכה מאוד לראות דיון, בינתיים כולנו די מסכימים....
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
אני מאדדדדדד מסכימה עם הענין
אבל
בתור בנאדם מאמין
אני מאמינה
שהעולם לא מושלם
כך גם הרגשות
והכנות שלנו
אנחנו במלחמה על זה.
האמת שברגש...
מה שבטוח שבציבור שלנו מניחים את הרגשות בצד ומסתירים.
אנחנו צריכים לחשוב טוב היכן נכון לפתוח רגשות והיכן מסוכן....
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

בס"ד, יצרתי ממשק נוח ליצירת לוח שנה עברי עם התאמה אישית,
לעת עתה, אפשר להוסיף כיתוב (ימי הולדת וכד'), להעלות תמונה לכל יום, וכן תמונה ראשית לחודש.
זה עדיין באמצע עבודה, אני כבר מפרסם בשביל לקבל הערות והארות.
הנה קישור לאתר,

הוראות:
1. אפשר לבחור תמונת רקע ללוח שנה
2. לכל חודש ניתן לתת תמונה ראשית
3. בכל יום ניתן להוסיף תמונת רקע ליום, וכן כיתוב (אם יש יותר מאירוע אחד, אפשר פשוט לרדת שורה)
4. בסיום, מקליקים על הכפתור "להורדה"
זה פותח את חלונית ההדפסה,
שימו לב: יכול לקחת זמן עד שזה נטען, תלוי בכמות התמונות שהעליתם, אפי' כמה דקות!
הנה צילום מסך של ההגדרות בחלונית ההדפסה.
1759872841572.png


כאמור, אני אשמח מאוד להערות והצעות.
שלום,
החלטתי להכנס לשוק ההון, מתוך הבנה שזהו אפיק שיכול להניב רווחים גדולים בעזרת ה'.
כמובן שלהכנס לנושא כה רחב וגדול- עם אפס ידע (זה בגדול מה שיש לי...)- לא מומלץ.
אני מחפשת קורס מקיף ואיכותי שלאחריו אני אוכל לעוף קדימה עצמאית.
מחיפוש ברשת, נתקלתי במכללת דניאל דמארי,- שהוא, כך הבנתי מלמד את הנושא בצורה מעמיקה ויסודית.
אני לא אכתוב מחיר מדויק, אבל הם לוקחים בסביבות התשע אלף, ונותנים בתמורה מעטפת מאוד מושקעת, של כמעט 24/7 עם קבוצת ווצאפ צמודה שבה אפשר לשאול הכל ועונים ממש מהר, תיעוד ביומני מסחר- שהם עוברים עליו כל שבוע ומפדבקים אותי, בנוסף יש סקירה שבועית על כל מה שקורה בשוק מדניאל עצמו בה הוא מפרט על כל מה שכנראה הולך לקרות והמהלכים שהוא עצמו הולך לעשות.
וגם- פתיחת חשבון דמו- ולווי צמוד עליו, ורק אחרי שהם רואים שאני יודעת להתנהל איתו מעולה, הם עושים בדיקה ומשחררים אותי לפתיחת חשבון אמיתי.
וגם- הם מדגישים שהליווי שלהם הוא לכל החיים.
שאלתי היא-
שווה?
האם יש קורסים אחרים שנותנים מענה דומה בפחות מחיר?
זה מחיר הגיוני בשוק?

אשמח לכל מידע.
תודה רבה!!!

1774285119351.png
הערכה אמיתית ליד הימנית שלך! 💖💖💖
לפעמים מילה אחת קטנה של "תודה" עושה פלאים, אבל מתנה מבית Buddies עושה הרבה יותר... ✨
מגיע להן – לילדות ולכל אלו שעוזרות, משקיעות ונותנות את הלב, במיוחד בתקופה העמוסה הזו של ערב פסח ומלחמה. 🌸
המתנות של Buddies! 🎀
הוא צבעוני, הוא מתוק והוא מלא בסטייל שכל בת חולמת עליו.
רוצה לראות ?
הרשמי וקבלי ישירות למייל את הקטלוג המרהיב!

והפינוק האמיתי: הגרלת ענק לקהילת פרוג 🎁
3 ערכות יוקרתיות ומפנקות
ל-3 זוכות מאושרות!

איך נכנסים להגרלה? פשוט מאוד:
כתבי לנו כאן בתגובה: נרשמתי ואת מי את רוצה לפנק וזהו נכנסת להגרלה!

ההגרלה תיערך ביום שני כו' ניסן – אל תפספסי! ⏰

💫 כי גם לה מגיע פינוק מושלם על כל ההעזרה הלב הגדול! 💫
להשיג בחניות:


1774279162556.png
1774279205943.png
1774279248557.png
1774285149434.png

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת אם לא בריתי?
ב"ה

אתם, שמדברים נגד לומדי התורה.
אתם, שהפכתם את לימוד התורה למעשה פלילי.
אתם, שהחלטתם לכלוא בחורי ישיבות על עוון ההשתמטות, כלשונכם.
אתם, שיצרתם משוואה שאומרת: כשיש מלחמה, כולם צריכים להתגייס לשורות הצבא, כי במלחמה צריך את כל הבנים מגויסים כדי להילחם.
אתם, שסברתכם היא שותפות בנטל.

אם היינו מקשיבים לכם, הרי שאז לא היו בתי המדרש מלאים בבחורים השוקדים על דברי התורה.
האם חשבתם שלבטל את התורה הזאת, הקיימת והנצחית, זה מה שיוביל את עם ישראל לשמירה והגנה?

אם תחשבו לרגע לכמה שמירה אנו נצרכים, הרי שצבא שלם לא יכול להגן מפני יום של חרון אף ה'.
האם כל מה שעברנו, החל מהשביעי לעשירי, אינו מצביע באופן הכי מדויק שיכול להיות על מהלך על-טבעי?
כי אם אויבינו היו מסכימים פה אחד על אותו היום ואותה השעה, הרי שלא היו עוזרים כל כלי המלחמה וכל החכמים וכל החיילות כולם.

ראינו כמה נזק יכול להיגרם מכמה טילים איראניים, ורק מי שהיה מחובר למצבת פיקוד העורף יודע על רמת ההכנות לקראת קטסטרופה שהייתה יכולה להתרחש חלילה.

אין חולק על כך שהצבא וחייליו עושים עבודת קודש מתוך מסירות נפש אדירה.
כל חייל שיוצא לקרב משאיר צוואה, ויודע שיש סיכוי שהיא אכן תתממש.
זו מסירות נפש שאין כמותה, וזו זכות אדירה של עם ישראל.

וכל חייל שליבו דופק ופועם בעוז לקראת משימה של סיכון חייו בשטח אויב, מבקש שני דברים:
האחד, שמירה והגנה עצומה מלמעלה,
והשני, שתהיה בידו הזכות לשרת ולהגן בגופו על עם ישראל.

ואם השמירה מלמעלה מגיעה רק בזכות קיום התורה, הרי שכל חייל מבקש בעומק ליבו, שיהיה מי שישקוד על התורה למענו ולמען השמירה על כל עם ישראל.

התורה מוטבעת בנפש כל יהודי, וכל יהודי מתחבר אליה, מי בגלוי ומי בסתר, ובליבו פועמת קדושת התורה.
ומי שיבוא וילעג ויקרא: "לכו תילחמו עם התורה", כעת צריך לקום ולעשות מעשה.

או במילים אחרות: לא מספיק ללמוד תורה, צריך להכניע את האויב עם טנקים.

לאותם אלו אני קוראת את הקריאה שלי:
אתם, שמאמינים שבכוח הצבא להכניע את האויב.
אתם, שחושבים שכולם צריכים להיות שם במלחמה הזאת, כולל לומדי התורה.
האם אתם חושבים שטנק לבד יכול לשמור על עם קטן, מוקף באויבים?

ומה הסיבה שיש שנאה כל כך עמוקה כלפי עם ישראל?
אולי תתבוננו בשורש של הדברים?
אולי תשכילו להבין שהצבא הוא שליח של בורא עולם לשמירה על עם ישראל.

ואם ניקח את חוד החנית, שהוא לימוד התורה הקדושה, לב ליבו של עם ישראל, כיצד תהיה שמירה על העם?
הלא קודשא בריך הוא, ואורייתא, וישראל, חד הוא, הם דבר אחד.

היה מן הראוי שכל לוחם ילך ויבקש מלומד תורה בתחנונים:
למד לזכותי.
למד למען השמירה עליי ועל כל העם.

היה מן הראוי שאנחנו, כעם, נבקש את לימוד התורה הזה, נכבד אותו, נייקר אותו, ונרומם אותו.

לימוד התורה, והשמירה האדירה שהוא מביא אתו, זה הבסיס של הקיום שלנו.
"אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי".

אז כן, הרבה שליחים לו למקום, כדי להגן על עם ישראל: יש את לומדי התורה ויש את הלוחמים.
אבל האם אתם חושבים על כך שאתם מוותרים על השמירה הכי גבוהה שיכולה להיות, באמצעות דיבורכם?

הלא על הבל פה של לימוד התורה מתקיים העולם כולו, מתקיימים עם ישראל, וזו השמירה שתוביל אותנו לגאולת עולמים.

השומרים, ששומרים על הגחלת, למרות ועל אף.

ואם אתם, אלו שמבקרים את לומדי התורה, מוכנים ללחום בלי שמירה ובלי הגנה,
ואם מתי מעט שמעדיפים לחשוב שהכוח הפיזי הוא העיקר, ומוכנים להשפיל את לומדי התורה,
הרי ששפלותם היא רוממותם.

ואם הושפלנו על קיום העולם, ואם הושפלנו על עבודת השמירה, יבוא יום שנתרומם.
נוכל לראות אז את הכוח העצום, הכוח הרוחני.
נוכל לראות אותו במוחש.
נוכל לראות עננים של שמירה, שנוצרו כתוצאה מכוח לימוד התורה.

ואז כל מי שלא האמין, ואפילו נלחם בלימוד התורה, ובפרט בשעת מלחמה, יבין שכל המלחמה הייתה על התורה ועל לימודה.

ואם יש בכם חיבור של מסירות נפש בשביל עם ישראל, כדאי מאוד שתדברו במעלת לומדי התורה, והיה זה שכרכם.

לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ עַל־כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ: (שיר השירים פרק א פסוק ג)
"לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים" -
שְׁמָנֶיךָ אותיות נשמה.
נשמת עם ישראל, אין כמותה.
היא מקבלת את כוחה מבורא עולם עצמו, כמו שנאמר: "שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ"
הנשמה מקבלת מבורא עולם, ודי למתבונן.

כשרואים את מסירות הנפש של הלוחמים, אי אפשר שלא לראות את הקדושה האדירה, העל־טבעית, שכולה נמשכת מכוחו של בורא עולם.
וכששומעים את לימוד התורה הקדושה, אי אפשר שלא לחוש את הקדושה האדירה היוצאת מתוך המילים.

כל מי שמתבונן, יכול להרגיש זאת.
ודי למבין.
מהו מקדם?
1759311781906.png
איך מגיעים אליו?
1759311914746.png
למה בכלל צריך אותו?
כדי לסווג את האשכול שלכם לקטגוריה מרכזית, דבר שמקל אחר כך לאיתורו, לניקים אחרים להבין במה יעסוק האשכול ובאופן כללי למראה נקי ומסודר של האשכול.

איך משתמשים בו נכון?
כל הפרטים כאן למטה.

למען הסדר הטוב:
קורה שניקים לא מועטים מתבלבלים במקדם הנכון לאשכול שלהם. כמובן, איננו שופטים אותם, ואנו מניחים כי הדבר קרה בתום לב או מבלי משים.

חלק מהמקדמים כבר לא רלוונטיים לימנו, והם פריט לא מעודכן מימים עברו. מהסוג של הענתיקות שמוצאים על מדפים ישנים אבל לא באמת משתמשים בהם. ועל כן נבקש שיהיו בבחינת "לראותם בלבד". לא להשתמש בהם.

למען הסדר הטוב (תרתי משמע) נחדד את משמעותה של כל הגדרה אחת ולתמיד:
התקומה החרדית.



כשאני כותבת תקומה חרדית – אין כוונתי לתקומה של כלל הציבור החרדי שאולי אינו צריך תקומה או שכבר היתה לו תקומה וכדו'.

אלא הכוונה לתקומה שלי, כמי שנמצאת בתודעה החרדית וזה חלק מהזהות שלה, ויחד עם זה מחפשת לשפר את חייה, את בריאותה הנפשית וכו', ורוצה להגיע לחיים נורמטיביים, והגיעה למסקנה שבורא עולם רוצה שכל אדם יגשים את עצמו בתחום כלשהו - כי זה ביטוי לנשמה האלוקית שרוצה להתגלות.

אני קוראת לזה 'תקומה' כי הרצון להגיע לחיים משופרים מקביל לדעתי לתקומות אחרות, כמו זאת הציונית, ותקומה בדרך כלל מתבססת על שינוי/שבירת העולם הקודם.

מהפכות בדורות קודמים הכריזו:

עוֹלָם יָשָׁן עֲדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה

מִגַּב כָּפוּף נִפְרֹק הָעֹל

אֶת עוֹלָמֵנוּ אָז נָקִימָה...

*

אבל אני, בתודעה שלי, לא חושבת שזה נכון לפרוק עול כדי לזכות לתקומה.

התקומה בה אני מאמינה היא פנימית – שלי מול עצמי, כזו שתיתן לי יכולת להתגבר על בעיות וחסמים.

*

כדי להגיע לעולם טוב יותר, צריך לשבור את העולם הקודם.

ואני בוחנת את עולמי הקודם כדי לראות מה מיותר לי ומה כדי לשבור.

עולם קודם – הכוונה חשיבה, מניעים וכו'.

המטרה: יכולת מנטלית להגיע למקום של השפעה נרחבת. (לאחר שהתגברתי על מחסומים כמו בושה, חוסר נעימות ועוד..)

*

הבעיה שאם שוברים את העולם הקודם, מגיעים למקום ריק, כי צריך לבנות עולם חדש.

וזה האתגר הגדול.

כשהציונות שברה את העולם הקודם, היא בנתה עולם של כוחי ועוצם ידי, של עצמאות מלאה והתנערות מקשר מחייב לבורא עולם.

אבל העולם החדש שהיא בנתה, היה מקולקל, כנראה, או לא מושלם. (מי אני שאשפוט? התוצאות מוכיחות).

אבל היה משהו טוב בשבירת העולם החדש הציונית: היא הצליחה לגרום לאנשים, פה ושם, לפעול ולהגשים את עצמם, להגיע לחשיבה אלטרואיסטית, חשיבה על כלל האומה.

*

שבירת העולם הישן הפרטי שלי כולל להעיף מחיי חשיבה של תחרותיות, רצון להוכיח את עצמי, רצון להיות בחשיבה על 'אני,אני'... ולהגיע למקום טוב של רצון להגיע להכנעה, לחשיבה אחדותית.

השאלה מה ניתן לבנות במקום כל אלה?

אני מוצאת את עצמי ללא מוטיבציה, כשאני בתודעת אחדות, העדר תחרותיות, בלי זעם ורצון להוכיח את עצמי, אין לי באמת מניע רציני.

הרצון לעשות טוב הוא נחמד, אבל הטוב יכול להתפרש גם כרצון לחיות את חיי ברוגע, כי בלי אגו, בלי תחרות, בלי מצוקה, למה שאני אתנדב למשימות של הגשמה עצמית, של רצון להגיע לקהל? למה שארצה להשפיע אם אין לי מניע משמעותי? בעיקר כי העדר תחרותיות זה חוסר רצון להגיע למקום גבוה.

בלי צורך, בלי רצון, למה שארצה לפעול בכלל?

האם הרצון הטוב לעשות טוב בעולם (בעיקר כשלא יודעים מה טוב) חזק באופן כה משמעותי כמו הרצון להוכיח שאני שווה? כמו הסיפוק שיש בתחושת ניצחון?

האם הרצון הטוב חזק כמו תחושת הזעם?

*

האמת שכשרוצים להחריב עולם ישן, צריך למצוא מספיק מניעים חזקים לפעולה בעולם החדש.

ואני חושבת שאולי זה לא אפקטיבי כל כך להגיע למקום חסר צרכים, רצונות ותחרותיות.

*

מצד שני – אפשר.

זה נמצא במקום בו אנחנו חושבים על העולם ומביטים בחוסר הצדק, בכך שאין באמת אכפתיות במקומות מסוימים, ומסכימים שהעולם צריך שיפור.

אנשים לא צריכים להיות מפוחדים, לא צריכים להתנהל בלי כסף, או במצוקה כלכלית, לא צריכים לחוש נרדפים וכו'.

זה מקום בו אנו חושבים על הרצון לתרום מהיכולת האלוקית שלנו, עבור עולם טוב יותר, ושזה תלוי עד כמה כל אחד יפעיל את הנתונים שלו כדי לפעול למען עולם טוב יותר.

כך שיש מניע משמעותי לעולם חדש: רצון להנחיל לדורות הבאים עולם נעים, אחדותי, ללא מצוקה.

למשל בתרבות – לתת עולם נקי מכוחות שליליים, מתרבות לא נאותה, ממסרים בעייתיים.

זה לא צריך להיות על ידי מחיקת העולם הישן, אלא על ידי שימוש בכוחות שיש בעולם עבור מטרות טובות.
בימים האחרונים התפתח פה דיון על איך מצליחים להשתחל פנימה - וכותבים לעיתונות הנחשבת.
התחלתי לכתוב תשובה, איכשהו העניינים יצאו מפרופורציה וזה התארך נורא.


אז איך מכניסים רגל לעיתונות?
מצטערת לאכזב: אף פעם לא ניסיתי.
ועל כן, כל מה שייכתב כאן הוא לא יותר מניסיון לזקק מחשבות ותובנות שעלו לי.
(זה מרגיש כמו דיבורים באוויר? גם לי. לא נורא😊)

אבל, קל להקביל בין להכניס רגל לעיתונות, לבין להכניס מוצר חדש לשוק.
ומשפט המפתח במשחק: אסור להידחף בכח.

להלן החוקים הידועים לי:

חוק מספר 1: תתייאשו. עכשיו.
עצה גרועה, אני יודעת. אבל חיונית.
הייאוש הוא השלב הראשון במסלול הזה. אין דרך לעקוף אותו.
דמיינו טור אינסופי של חובבי כתיבה שחולמים כבר שנים לכתוב בעיתון.
עכשיו דמיינו את עורכת העיתון המותשת שמתמודדת יומיום עם הצפה של פניות
מכותבים אנונימיים שמתדפקים על התיבה שלה שוב ושוב.

מה הסיכוי שהמייל שלכם יגרום לה לעצור?
נמוך. מאוד נמוך.
אז כן, תתייאשו. עכשיו אפשר להתחיל.


חוק מספר 2: עם יד על הלב, הכתיבה שלכם מספיק טובה?
(האמת? זה היה אמור להיות החוק הראשון, אבל בלי ייאוש קטן קודם אי אפשר להבין כמה זה חשוב)

אם אתם רוצים לכתוב בעיתון- תכתבו טוב.
כתיבה מרתקת שמביאה קול אישי, נקודת מבט שלא נכתבה עדיין.
זאת לא יכולה להיות כתיבה חובבנית, או בשיטת ה-סמוך על כישרון. זאת צריכה להיות כתיבה מלוטשת. חכמה.
איך תדעו אם אתם שם? פשוט: תבדקו את עצמכם.
אתם בפרוג, אז כבר קל לכם -
לייקים זה כלי המדידה הראשון, הפשוט והמעצבן לדעת האם הכתיבה שלכם עובדת.
ברשת חברתית אין רחמים. אם הועלה פוסט לא מוצלח, לא יווצר עניין סביב התוכן.
זה כמובן לא נורא אם השיתוף הוא לחוויה, זה כן בעייתי אם רוצים להתקדם לכתיבה בעיתון.
לא עובד? תלמדו. תשדרגו. תקראו הרבה. תכתבו הרבה. תחפשו דרכים איך לשפר את הכתיבה שלכם.


חוק מספר 3: קורות החיים שלכם משכנעים?
אם שלחתם קורות חיים מתישהו, אתם בטח זוכרים את סוגיית הניסיון התעסוקתי.
זאת פסקה חשובה ומשפיעה. כל מילה בה מקבלת משקל מיוחד. כל עבודת עבר מתועדת בקפידה.
אני חושבת ששליחת טקסט לעורכת בלי היסטוריה של פרסומים קודמים-
זה כמו לשלוח קורות חיים בלי ניסיון תעסוקתי. נחמד, אבל לא משכנע.

אממה?
אין לכם היסטוריה של פרסומים קודמים, כי לא פרסמתם אף פעם טור בבתוך המשפחה,
כי אין לכם נסיון תעסוקתי, כי לא פרסמתם, כי אין לכם -

והנה נתקלנו בפרדוקס הביצה והתרנגולת, רק שהפעם, הפתרון פשוט מתמיד:
לפני שאתם רצים לכתוב בעיתון נחשב, תתחילו לפרסם את החומרים שלכם במקומות יותר זמינים.
חפשו אתרי תוכן חרדיים (כמו: הפסקת קפה, שבי רגע, בין הזמנים) יש הרבה!
אלו אתרי תוכן שצריכים להעלות חומרים באופן יומיומי או שבועי.
הם רעבים לחומר איכותי, ואתם רעבים לחשיפה. זאת יכולה עסקה מצוינת!
ומנסיון אישי - קל להיכנס שם לעניינים.
זה אולי בחינם, וזה קצת קצת פוגע באגו שלנו ככותבים, אבל זאת אחלה דרך להתחיל.
בהמשך, כשתשלחו מייל לעורכת עם כמה לינקים לטורים שלכם שפורסמו וקיבלו תגובות,
אתם כבר לא תהיו סתם כותבים אנונימיים מהשורה.
יש לכם נסיון מהשטח וצברתם קוראים אוהדים. אתם תעניינו את העורכת המותשת בהרבה.


חוק מספר 4: תכירו אנשי מפתח. אמיתיים.

דמיינו לעצמכם את מיה קינן שולחת מייל לעורכת של לבית:
תקשיבי, יש לי תלמידה מוכשרת במיוחד וכדאי שתקראי אותה”.
פנטסטי, נכון?
אתם בטח אומרים: היא מדומיינת. לגמרי דיבורים באוויר.
איפה אמצא דמות מפתח מוערכת שתמליץ על הכתיבה שלי, ולמה שתמליץ, למען ה'.
היא ספציפית לא תמליץ ככל הנראה, אבל עולם הכתיבה מתנהל כמו קהילה, וזה עובד ככה: קשרים, המלצות, היכרות, אמון.
אז איך מגיעים למיה קינן, שאלתם?
לא בנודניקיות חלילה, אלא דרך מקומות לגיטימיים למפגש, כמו:
קורס כתיבה, פורום, קבוצה סגורה, או סדנא מקצועית של הסופרת.
כן, זה עולה כסף. וכן, זה כנראה יהיה שווה כל שקל.
כי מעבר לשיפור המסתמן שתחוו בכתיבה, תכניסו את עצמכם למעגל הנכון.

אני יודעת שזה ישמע קצת מיסטי, אבל אפשר להאמין למשפט הבא:
אם שפרה'לה מכירה את מיה קינן, שמכירה את כל עורכות העיתונים החרדיים,
בעצם רק אישה אחת- מיה- מפרידה בין שפרה'לה לבין העורכות הנכספות.

איך תכלס' יקרה החיבור הזה? לא יודעת. אבל התקדמתם קצת.
אתם תבחרו איך לקחת את זה מכאן והלאה.
טיפהל'ה לדחוף, עוד קצת להתחנף, להעיז לבקש טובה. הכל יותר קל כשיש היכרות אישית והערכה.


ומילה לסיום:
סליחה שביאסתי, ומקווה לראות אתכם בעיתון בעתיד הרחוק.
ועד אז - יש לכולנו דרך לעשות. שיהיה בהצלחה!

יש לכם חוקים נוספים שיכולים לעזור? תעלו. אשמח לקרוא.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  1  פעמים
למעלה