עזרה מה לקנות לבעלי ליומולדת?

  • הוסף לסימניות
  • #1
יש לכם רעיון מה לקנות לבעל ליומולדת?
הבעיה שיש לו כל מה שהוא צריך - הוא טיפוס שקונה מה שצריך שכצריך
הוא גם לא סוג שנהנה לצאת לאכול במסעדה
ויש לו יומולדת עוד יומיים..
אשמח לרעיונות - תודה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
נכתב ע"י סוכריה11:
הבעיה שיש לו כל מה שהוא צריך -
לחצ/י כדי להרחיב...
מתנה ליומולדת יכולה וצריכה להיות משהו שלא נצרך, אלא משהו רצוי, משהו מעבר,
זו דעתי בכל אופן
משהו שיהיה לו כיף ונחמד, גם אם לא מידי שימושי, עם פתק חם ויפה או שיר בחרוזים, מה שיותר מתאים לו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
אשמח לרעיון למשהו שהוא יאהב אפילו שלא נצרך
לי למשל אין שום בעיה לקבל עוד תכשיט בנוסף לאסיפה שיש לי כבר.. אבל הוא לא צריך עוד זוג נעליים ועוד מחזיק כרטיסים וכד'

כמובן שאני מוסיפה מכתב! אבל אני רוצה עם מתנה
מכתבים אנחנו כותבים כל הזמן כך שאני רוצה משהו מיוחד..
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
נכתב ע"י סוכריה11:
יש לכם רעיון מה לקנות לבעל ליומולדת?
הבעיה שיש לו כל מה שהוא צריך - הוא טיפוס שקונה מה שצריך שכצריך
הוא גם לא סוג שנהנה לצאת לאכול במסעדה
ויש לו יומולדת עוד יומיים..
אשמח לרעיונות - תודה!
לחצ/י כדי להרחיב...
אין כמו שהאישה יודעת מה התחביבים של בעלה....
פשוט לחשוב מה הוא אוהב?
מה יעניין אותו....
למשל אני מכיר אחד שעניין אותו מברגה..
ואחד עניין אותו סטנדר
ואחד עט יוקרתי....
בסוף השאלה מה מעניין אותו!
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
כלי כסף כלשהו.
משהו לשולחן שבת.
תמונה מזכוכית לקיר עם מאמר, משפט, פסוק יפה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
נכתב ע"י סוכריה11:
אשמח לרעיון למשהו שהוא יאהב אפילו שלא נצרך
לי למשל אין שום בעיה לקבל עוד תכשיט בנוסף לאסיפה שיש לי כבר.. אבל הוא לא צריך עוד זוג נעליים ועוד מחזיק כרטיסים וכד'
לחצ/י כדי להרחיב...
סידור? עט? מגן לפלאפון עם הקדשה או תמונה, מגבת או מצעים עם הדפסה,
נכתב ע"י סוכריה11:
מכתבים אנחנו כותבים כל הזמן
לחצ/י כדי להרחיב...
AWWWWW
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
ספר טוב,
אם הוא בקטע של גאדג'טים יש מלא אופציות... (נגיד בקבוק חכם ועוד כל מיני שטויות...)
ואם את בקטע להשקיע ונראה לך שהוא יהנה מזה, אז רוצי על שוברי מתנה (אם את צריכה עזרה בעיצוב וכו... דברי.)
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
נכתב ע"י יהודי פושט:
גביע, שעון, סט לליל הסדר,
לחצ/י כדי להרחיב...
יש לנו מהחתונה כבר עדיין במצב מצויין
"הבעיה" שלי היא - שאת כל הדברים שצריך לבית יש לנו ב"ה, ואם צריך משהו נוסף אז קונים מיד
בגלל שצריך לבית ולא בתור מתנה
נכתב ע"י REBEKA997:
סידור? עט? מגן לפלאפון עם הקדשה או תמונה, מגבת או מצעים עם הדפסה,
לחצ/י כדי להרחיב...
יש לנו אסיפות של סידורים ועטים...
מה הכוונה מצעים "עם הדפסה"?
ונראה לכם שזה מעניין גברים איזה צבע המצעים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
  • הוסף לסימניות
  • #17
נכתב ע"י יהודי פושט:
אסור שיהיה לו עוד אחד? ;)
לחצ/י כדי להרחיב...
זה אולי נשמע שאנחנו קונים כל היום ולכן לא נשאר לי מה לקנות לו, ממש לא!
פשוט הוא מאוד פרקטי
קונה מה שצריך כשצריך
וגם אני לא צריכה שהבית יהפוך למחסן

אם אני אתן לו עוד שעון או עוד גביע, לא יהיה לו מה לעשות עם זה. מה יעשה עם שעון נוסף? והגביע יתווסף לארון תצוגה..

אני ממש מודה לכולכם על כל הרעיונות!!
אני פשוט רוצה לתת לו משהו שבאמת יהנה מזה
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
נכתב ע"י סוכריה11:
זה אולי נשמע שאנחנו קונים כל היום ולכן לא נשאר לי מה לקנות לו, ממש לא!
פשוט הוא מאוד פרקטי
קונה מה שצריך כשצריך
וגם אני לא צריכה שהבית יהפוך למחסן

אם אני אתן לו עוד שעון או עוד גביע, לא יהיה לו מה לעשות עם זה. מה יעשה עם שעון נוסף? והגביע יתווסף לארון תצוגה..

אני ממש מודה לכולכם על כל הרעיונות!!
אני פשוט רוצה לתת לו משהו שבאמת יהנה מזה
לחצ/י כדי להרחיב...
מבין אותו!
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
נכתב ע"י REBEKA997:
ספר טוב,
אם הוא בקטע של גאדג'טים יש מלא אופציות... (נגיד בקבוק חכם ועוד כל מיני שטויות...)
ואם את בקטע להשקיע ונראה לך שהוא יהנה מזה, אז רוצי על שוברי מתנה
לחצ/י כדי להרחיב...
יש לך רעיון לספר טוב?
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

  • 1
    • ב
    התייעצות תיאום מס
  • בן מלך 2 //
    • בתיאום מס צריך להצהיר על ההכנסה הצפויה מהעבודה העיקרית
    לשם מה נועדה ההצהרה
    אם אני יצהיר על פחות ממה שאני מרוויח באמת לא יגבו לי מס?
    0 תגובות
  • 18
    • ס
    דרוש מידע השורדים מישהו קרא?
  • סרן //
    • המלצות?
    • תודה
    Reactions: לבקו1 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מימיי
    קראתי בזרקור. בסדרת הנוער באמת הספרים די דומים מבחינה עלילתית. יש גיבור בן 16/17 שמתמודד עם...
  • 2 3 8K
    • ד
    דיון מכשיר מיני קיטשן- מה עושים איתו?
  • דדד //
    • קיבלנו מתנה מכשיר מיני קיטשן.
    חשבתי להפוך אותו לבשרי, או פרווה.
    אבל פתוחה לכל רעיון:
    מה אתם עושים איתו?
    אילו מתכונים טובים לו?
    מה נכנס בזה?
    איך איכות השימוש?
    הניקוי?

    תודה מראש!
    • תודה
    Reactions: איש בן פרצי1 //
    42 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ג
    גיטומציה
    יש הבדל בין המיני לפאואר קיטשן?
  • 363 364 365
    • יש פתרון!
    6M
    • פרוגמטי
    מלחמת התקומה שאגת הארי • רץ ברשת
  • פרוגמטי //
    • בין שלל הדיווחים העדכונים והפריצות לשידור, שמות הנטבחים וסיפורי הניצולים, תקיפות בעז"ה וחיסול המחבלים, החדשות הטובות והפחות, המתח והחרדות, האזעקות והמרחב המוגן, הטלפון והמרחב הקולי.

    חשוב שיהיה גם מקום אחר, אווירה טובה, להתאוורר ולנשום עמוק, להביט על עם ישראל היפה, להתמקד בחדשות הטובות, פוסטים שמעלים חיוך, סרטונים ותמונות עם הומור בריא, שיעזרו לנו לעבור את התקופה. יהיה טוב!


    כמה כללים בסיסיים:
    • אין להעלות תכנים כפולים.
    • ללא ציטוטים ושרשורים. לזה יש נספח.
    • הודעות מאולצות או תת רמה - מיותרות, אין טעם להעלותם.
    • אין לדון כלל! בדברים שיעלו פה.
    • יש להעלות רק דברים שמתאים לרוח אתר חרדי.
    • ללא תמונות נשים.
    • ללא בקשות "אפשר בזיפ"! (תוכלו לפנק את המנוטפרים בלי שיבקשו).
    • ללא מחזור קרשים ישנים, בדיחות מלפני שנה או עשור מיותרות.


    עריכה:
    כפי ששמתם לב, האשכול השתנה מעט, מעלה רמה ומחליף פורמט.
    כל הדירוגים התאפסו. מהיום, אתם מחליטים מה מתאים ומה בדיחת קרש מאולצת ומיותרת.

    אשכול זה מיועד לבדיחות ותכנים הרצים ברשת וקשורים למלחמה בלבד.
    יש לכם בדיחה טובה? מעולה! תכתבו אותה פה.
    מישהו העלה בדיחה, ויש לכם מה לומר עליה, כתבו בנספח. אין לפתוח פה ציטוטים ושרשורים.

    צופים יקרים, שימו לב! אתם מצבעים ומשפיעים איזו הודעה מתאימה, ואיזו מאולצת או תת רמה.
    ההצבעה אנונימית, וכל אחד יכול להשפיע. הודעה שתקבל דירוג שלילי, תוסר מהאשכול.

    כמובן, הודעה כפולה, או כזאת הנוגדת את כללי האשכול, תקבל אף היא את הדירוג השלילי שלכם,
    וכך תעזרו לנו לשמור עליו נקי עם רמה גבוהה.
    שאגת הארי • רץ ברשת
    • תודה
    • שכוייח!
    • כועס
    Reactions: ?!?, מים אחרונים, משה יעקב חיים ישראל ועוד 143 משתמשים146 //
    7K תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    משך
    משך
    אתמול בגשם. יוסי בן 4: אבא מה זה הרעש המפחיד הזה? אני: הכול טוב חמוד זה רק האזעקה.
  • 66
    • משה איור
    שיתוף מוישי: המוח הכי חריף בשכונה
  • משה איור //
    • מוישי נראה כמו הילד הכי תמים שתפגשו: חולצה מגוהצת, כיפה שחורה שיושבת בול, וחיוך של "ילד טוב ירושלים". אבל מאחורי המראה המטעה הזה מסתתר מוח שמזהה פרצות בלוגיקה של מבוגרים עוד לפני שהם סיימו לדבר...
    קצת הכרות...
    הרקע: יום שישי אחר הצהריים. מוישי נכנס לבית הכנסת השכונתי, לבוש בחולצה לבנה מעומלנת, הכיפה השחורה הקטנה מונחת בדיוק במרכז הראש. הוא ניגש למקרר השתייה. הגבאי הוותיק, רבי חזקאל, איש רציני עם משקפיים על קצה האף, עוצר אותו.
    רבי חזקאל: "מוישי! לאט לך. אתה יודע שהשתייה פה היא רק למי שלומד או עוזר לנקות לפני שבת?"
    מוישי (עוצר, מחייך את החיוך שלו ולא מתבלבל לשנייה): "שלום עליכם, רבי חזקאל. בדיוק על זה רציתי לדבר איתך. אתה הרי גבאי ותיק, אתה יודע שזמנים השתנו, נכון?"
    רבי חזקאל (מרים גבה): "מה הקשר לזמנים שהשתנו? עבודה זו עבודה, ושתייה זו שתייה."
    מוישי (בטון בוגר ומחושב): "נכון מאוד. אבל פעם, כשאבא שלי ברוך היה בגיל שלי, היית צריך להזיז ספסלים כדי להרגיש שאתה עוזר. היום, בעידן הדיגיטלי, העזרה הכי גדולה היא 'יחסי ציבור'. אם אני אשתה פה כוס טרופית קרה ואצא החוצה עם פרצוף מרוצה, כל הילדים בשכונה ירצו לבוא ללמוד דווקא בבית הכנסת שלך. אני בעצם עושה לך פה שירות שיווקי בחינם!"
    רבי חזקאל (נשאר פעור פה לרגע, מנסה להבין אם הילד הרגע עבד עליו או שהוא באמת גאון): "שירות שיווקי? בשביל טרופית אחת?"
    מוישי (לוקח את השתייה, קורץ ומניח יד על הכתף של הגבאי): "בדיוק, רבי חזקאל. אל תסתכל על הכוס, תסתכל על הפוטנציאל. שבת שלום!"
    מוישי יוצא מהדלת בצעד קליל, משאיר את הגבאי לעמוד שם ולמלמל לעצמו: "הילד הזה... הוא עוד יהיה ...774555.jpg
    774555.jpg
    • תודה
    Reactions: net131 //
    18 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תשובות פשוטות לשאלות
    זה הבן הרשע מההגדה של גדי פולק
  • 27
    • ש
    בקשה דחוףףף!!! קופון יום הולדת לטרמינל X
  • שבת קודש //
    • פליז.... למי שיש קופון יום הולדת לטרמינל מאוד מאוד יעזור לי
    דחוףףףף לי מאוד לפסח...
    תודה מראש
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פירוש
    פירוש
    שלחתי באישי
  • 443 444 445 603K
    • א
    משנת יוסף האשכול המרכזי של "משנת יוסף"
  • אדם חכם //
    • כאן יהיה האשכול המרכזי של משנת יוסף
    שיכלול:
    שאלות
    קטלוגים
    מבצעים
    זמני מכירות
    הודעות מיוחדות וכו'
    האשכול המרכזי של "משנת יוסף"
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: בדרך לאיור, מוישי א, שמואלזון ועוד 13 משתמשים16 //
    9K תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מול המסך
    לי :(
  • 4
    • א
    דרוש מידע האם מותר להעלות וידאו לפרוג?
  • אבי 148 //
    • האם אפשר להעלות לאתר סרטונים של שירים וכו, כמובן כשרים?
    @הכלבויניק
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ט
    טונקס
    לכאורה מותר. כל עוד פתוח בנטפרי.
  • 45
    • R
    רכישת מחשב מחפש בנרות מחשב לגרפיקה אבל גודל 14'' ולא מוצא בשום מקום
  • rubi //
    • שלום
    אני מעוניין לרכוש מחשב נייד לגרפיקה

    הנתונים שאני מתעכב עליהם
    • מסך 14''
    • מעבד i7 ultra ומעלה
    • 32 ראם
    • מעבד גרפי RTX5050/ RTX 500 PRO ומעלה
    • דיוק בצבעי מסך 100% sRGB
    • lenovo או dell
    אני כבר חורש את הרשת יומיים ולא מוצא משהו ברמה טובה

    מה שכן מצאתי מושלם מבחינת הנתונים זה     יוגה פרו 9 אבל הוא בגודל 16''

    או ThinkPad P14s אבל הצבעים לא 100%

    או     Dell Pro Max 14 שהוא גם לא צבעים 100%

    אם יש למישהו להביא לי מחשב ברמה דומה למה שכתבתי
    אבל לא מחברות אחרות ולא מסדרות אחרות
    תודה רבה!
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    rubi
    עם שאר הנתונים בגודל 14''?
  • 60 61 62 226K
    • פרוגמטי
    בטחוני נספח • העזרה בדרך
  • פרוגמטי //
    • נספח לדיונים - אשכול איראן ועדכונים ביטחוניים.

    האשכול נפתח כדי לשמור על אשכולות החדשות המרכזיים נקיים ותכליתיים.
    הוא ישמש כמרחב היחיד לדיון על הידיעות הביטחוניות המתפרסמות בפורום.

    קראו את הכללים היטב. הם מחייבים, והאכיפה תהיה בנוסח משמרות המהפכה.

    מטרת האשכול?
    - הרחבות ופרשנות: הבאת רקע נוסף לידיעה, או ניתוח ענייני ומנומק של המצב.
    - שאלות ובירורים: בקשת הבהרה על דיווח שעלה באשכול המרכזי.
    - מידע משלים: עדכונים שחשובים להבנת התמונה אך אינם "חדשות מתפרצות".


    מה לא ייכנס לכאן? עילה לחסימה מיידית

    - גלישה לנושאים אחרים: האשכול ממוקד ביטחונית בלבד. פוליטיקה, עניינים אזרחיים או כל נושא שאינו קשור ישירות למלחמה/איראן - יימחקו.

    - "ניהול המלחמה": אין מקום ל"הצעות למטכ"ל, פרשנויות בשקל או תרחישי אימים חסרי ביסוס.

    - התכתבויות אישיות בין ניקים ("פינג-פונג"), או שרשורים שנמרחים על עמודים שלמים ללא ערך מוסף.

    כדי לאפשר שיח איכותי, אנחנו נוקטים במדיניות אפס סובלנות.
    * חסימה לצמיתות: משתמש שיעבור על הכללים, ייחסם מהאשכול באופן מיידי.
    * אין חנינות: אין טעם לפנות במערכת הדיווח או בהודעות פרטיות לבקשת שחרור. הפיתרון היחיד לשחרור מחסימה - הוא פשוט לא להיחסם מלכתחילה.
    האחריות היא שלכם. שמרו על שיח ענייני.
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: דבורה -devora, בחור בוגר, אמונה בהשם ועוד 32 משתמשים35 //
    1K תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    כ
    כל יום
    ממש לא זה מה שהוא אמר
    הצג עוד…

    אולי מעניין אותך גם...

    אשכולות דומים

  • 751
    • א
    שיתוף - לביקורת אחי
  • איפה אתההה?? //
    • "אחי..." בחור בכובע וחליפה שסיכה בצורת דגל צהוב קטן מחוברת אליה, מתקרב אלי בחיוך רחב. בטח תכף הוא ימשיך "...הנחת תפילין היום?"
    אני נעמד בתנוחת התקפה, מסדר במוחי את המאמר הקבוע שלי על 'די להדתה!'
    "...אז מה עושים עכשיו, יש לך רעיון?"
    הופס, התפתחות בלתי צפויה מצד החבדניק. אפילו הוא מבין שאתה תקוע במעלית בשתיים עשרה ורבע בלילה בבניין ישן שאין בו אפילו כפתור אזעקה, יש דברים יותר קירטיים מתפילין.
    "גם לך אין קליטה?"
    אני שותק. מנענע בראשי לשלילה.
    "איי איי איי, הדבר המשוכלל הזה לא עוזר שצריך אותו. אה?" הבחור הופך בידו מלבן פלסטיק קטן, חשבתי שהפלאפונים האלו נכחדו כבר מזמן.
    אני חובט במלבן הגדול שלי, עיגול מתגלגל על המסך, אין אינטרנט. מרגיש שאני מתחיל להתחרפן.
    "טוב, אחי. שתינו תקועים פה ורוצים לצאת. בוא נשתף פעולה ונחשוב ביחד איזה 'השתדלות' אפשר לעשות".
    מה כבר מחכה לי בחוץ? קור, בדידות, מכות, שוטטות ברחובות בחיפוש אחרי חברים או משמעות. כאן לפחות לא קר, למה שאני ירצה לצאת.
    החבדניק בוהה בי בתמיהה.
    כנראה חשבתי את המשפט האחרון בקול.
    "טוב מה אתה בוהה בי ככה?" לא מגיע לו שאני יוציא עליו את העצבים שלי, אני יודע. אבל הוא לא רב היום עם אמא שלו בצרחות אחרי שאבא הרביץ לו ולה. אני כן. העולם הזה כל כך לא הוגן.
    אני בועט בדלת. המעלית מתנדנדת קצת ונודמת.
    "מה זה הרעש הזה?" לוחשת שכנה בחוץ, הבחור ואני מרימים ראש בבת אחת. יש לנו תקווה.
    אנחנו בועטים בדלת בחוזקה. יותר נכון אני משתולל וכמעט שובר את הדלת, הבחור הנמוך שלידי דופק עליה בעדינות.
    "זה בטח מלוי, כל היום אני שומעת משם קולות, צעקות, חבטות" מצקצקת השכנה שלידה "אל תתרגשי, זה כל הזמן ככה"
    "לא להתרגש? זה נורא ואיום!" השכנה הראשונה כבר לא לוחשת "במיוחד אם את אומרת שזה מלוי... אם הייתי יודעת, הייתי מזמן מזמינה להם רווחה. ראית את מאיר, הבחור שלהם? שומו שמיים!"
    "ה' ישמור" מסכימה איתה המצקצקת "ואני שמעתי שהוא מפגין בקלפן".
    "הדור של היום" הם נאנחות בצוותא, כאילו תיאמו ביניהן.
    ניסיתם פעם לשמוע שמרכלים עליכם בזמן שאתם תקועים במעלית, חסרי יכולת להגן על עצמכם, או לפחות לתת להן מבט שיגרום להן להתחרט על כך שהעזו לדבר רע עליכם או על המשפחה שלכם? כדאי לכם לנסות, זה סיטואציה ממש נחמדה.
    אוי, סליחה, מרוב תסכול שכחתי להציג את עצמי, אני מאיר לוי.
    החבדניק בוהה בי שוב, ברחמים וקצת במצוקה.
    "אתה לא מכאן?"
    הוא מאשר.
    "אז אתה לא מכיר את מאיר לוי" אני ספק שואל ספק קובע.
    "דווקא כן, שמעתי עליו. אתה מכיר אותו? זה יוכל לעזור לי מאד".
    "כן, מכיר אותו" אני בולע חיוך "מה אתה צריך ממנו?"
    "הר"מ שלי שלח אותי לומר לו משהו"
    "תגיד לי, אני אמסור לו"
    "לא... זה, הרב אמר לי להגיד את זה רק לו, אישית" הוא מסמיק, נבוך.
    "אני מאיר לוי" אני מגחך, מנסה לחפות על השקר הלא יוצלח שלי "מה הוא רוצה ממני?"
    הבחור שמולי אדום, מגמגם. משום מה חשבתי שחבדניקים הם חסרי בושה.
    "הוא... הוא אמר לי להגיד לו.. לך, שהוא ראה אותך בהפגנה ב... קפלן" הבחור משתנק. רק שלא ייחנק פה, אין לנו פה מים.
    "והרב רוצה למסור לך שהוא רואה בך הרבה עזות... עזות דקדושה. הוא אמר לי להגיד לך שהוא מעריך אותך מאד, איך שאתה נלחם על מה שאתה חושב שהוא האמת. והאמת," הוא כבר אדום, מאד. אני חושש שזה מתחיל להיות מסוכן "שגם אני מעריך אותך, שאתה פועל כל כך הרבה בשביל עם ישראל" הוא משתעל.
    חוץ מזה שאני נלחם ויש בי עזות, שום דבר ממה שהוא אמר לא נכון. אין בי קדושה, לא אמת וגם לא אכפתיות לעם ישראל. טוב, אולי קצת.
    אבל כל כך הרבה זמן לא שמעתי מאף אחד מילה טובה. והבחור הזה מוכן לצאת בלילה, בקור, לספוג בושות, להיתקע במעלית ולהשתעל רק בשבילי. והרב שלו ראה אותי הולך מכות בהפגנה וכנראה שהיה לו כל כך אכפת עד כדי לשלוח אלי בחור אדום ומשתעל שיגיד לי מילים טובות.
    הוא לא מפסיק להשתעל וזה מתחיל להפחיד אותי. אני בא להנחית עוד מכה לדלת בדיוק כשהמעלית מחליטה שהיא סיימה את השביתה. מתנדנדת קלות, יורדת ונפתחת. היישר לזרועותיהן של שתי השכנות ה'נחמדות'.
    "אוי, צילה. תראי איך הוא משתעל, רוצי תביאי לו מים!" פוקדת הגבוהה מביניהן.
    הן מבחינות בי באיחור, וכאילו בתיאום פולטות אנחה על ה'דור של היום'.
    אני הולך. ההפגנה בקפלן עוד מעט תיגמר וגם ככה נראה לי ששלושתם מעדיפים להסתדר בלעדי.
    הבחור המשתעל מנסה לסמן לי משהו, אולי לקרוא לי לחזור. אבל אין מצב שאני חוזר לעמוד ליד השכנות שחושבות שצריך להזמין למשפחה שלי רווחה. אני מגביר את קצב ההליכה, רץ.
    ***
    "כבוד הרב" שניאור משפיל עיניו בבושה "הכל הסתבך. נתקעתי עם מאיר ההוא במעלית וקיבלתי התקף אסתמה רציני"
    "אז לא הבאת לו את המעטפה שהכנתי לו?" הר"מ מביט בו בעיניים טובות.
    שניאור, מעודד מהמבט האוהב, מעז קצת להרים את עיניו "לא הבאתי לו, רק אמרתי לו מה שאמרת לי לומר לו" הוא לוחש "אני מצטער".
    "אין דבר" העיניים הטובות שלוות לחלוטין "העיקר שאמרת ליהודי כמה מילים טובות, נכון נערי?"
    "כן" מאשר שניאור. בשביל זה שווה גם לחטוף התקף אסתמה, חושב בליבו.
    ***
    אחח.. השוטר מפיל אותי על הרצפה, מעקם לי את הרגל תוך כדי. חבורת חרדים צועקים "גוואלד!" מהצד ואני לא מפספס את החיוך הקטן שהם מגניבים מתחת לשפם.
    "אתה בסדר?" בחור עם כיפה גדולה, פיאות שחורות פרועות וחולצה לבנה מכופתרת, מושיט לי יד.
    ברגע הראשון אני נרתע. ברגע השני מבין שאין לי כל כך ברירה, אלא אם אני רוצה להירמס על ידי המון המפגינים הזועם, בהיסוס אני תופס ביד המושטת, וקם.
    עכשיו, בשעה שהציפורים מתחילות לצייץ והשמש מחליטה שהגיע הזמן להאיר את ארץ ישראל, אנחנו יושבים אזוקים על ספסל ברזל, אחד ליד השני. בטח עצרו אותי רק כי דיברתי איתו, משטרה ארורה. למה הם לא מבינים שאני לא כמוהו, אני חילוני, שמאלני.
    "דוד" הכיפה הגדולה מחייך אלי, הקול שלו עבה וצרוד.
    "מאיר" אני מסנן, בחיים לא שנאתי את השם שלי יותר ממפגש עם דוסים, לפעמים זה גורם להם לחשוב שאני אחד משלהם ש'התקלקל'.
    "הייתי נותן לך חיבוק אחי, אבל..." הוא משפיל מבט אל האזיקים על היד.
    "תגיד, למה באת להפגנה הזאת בכלל?" בגללך עצרו אותי, אני מתאפק לא להוסיף.
    "אהמ... בעיקרון רק רציתי לראות את ההפגנה מהצד, לדבר עם האנשים, להתדיין, להכיר".
    "אבל היית במרכז ההפגנה. בטוח שלא רצית להפגין נגד ביבי או משהו?"
    "יש לי דברים יותר חשובים להפגין עליהם מאשר על יהודי כזה או אחר" הוא מגחך, אבל העיניים שלו, שמסתכלות עלי, מלאות בכאב. "אבל ראיתי איך שהשוטר הזה הפיל אותך"
    "כן" אני מסכים.
    "הוא יהודי" אז מה? "אבל לא יכולתי לתת לך להישאר שמה על הרצפה" הוא ממשיך, מאד טקטי מצידו.
    "אז בגלל שראית אותי נכנסת לתוך ההפגנה ובעצם, בגללי עצרו אותך" האסימון נופל בתוכי באיחור.
    "לא בגללך, זה מהשם" הוא מחייך שוב "כל מה שה' עושה, הכל לטובה"
    "בטח לטובה" אני חוזר אחריו בציניות "מה יותר לטובה מאשר להיות עם אזיקים כל הלילה?"
    "ברור שלטובה, אחרת איך הייתי פוגש צדיק כמוך?"
    מה יש לכולם עם תארי הצדיקות והקדושה שמנחיתים עלי לאחרונה.
    "אמיתי" הוא קולט את הפרצוף המזלזל שלי "נכון שאני לא מסכים עם הדעות שלך, אבל באמת שאני מעריך את העזות שלך ואיך שאתה מוכן להילחם ולקבל מכות בשביל עם ישראל"
    שוב עזות, מה זה אומר בכלל? "ועוד איזה מכות!" ספגתי מכות, אני מסכים איתו, אבל עשיתי את זה בעיקר בשביל האקשן, לא ממש בשביל עם ישראל.
    "אחד כמוך אנחנו צריכים בהפגנות אצלנו. אתה, יש לך עזות"
    טוב מאיר, אני אומר לעצמי. תתגבר על הפדיחות. את הבחור הזה אתה כנראה לא תפגוש יותר לעולם, אבל אתה בטח תישרט במשך שבועות מה זה ה'עזות' הזו.
    "תגיד, דוד, מה זה עז..."
    "עמיחי דוד" שוטר במדים מצוחצחים מדי לטעמי קוטע את השיחה בדיוק כשאני מחליט להתגבר על הבושות "כנס, הגיע מישהו לשחרר אותך בערבות"
    דוד קם "אתה בא?"
    "מה?"
    "נו, מאיר, אתה רוצה להישאר פה לנצח?" הוא מושך לי בקצה החולצה, כמה שמאפשרות לו ידיו האזוקות.
    "לא לריב פה, ילדים" צועק השוטר, שגדול ממני בשנה או שנתיים "אתם עדיין עצורים, למקרה ששכחתם".

    אליהו, הבחור ששחרר אותנו בערבות, עם כיפה ענקית, פיאות חומות מתולתלות שמגיעות עד למותניו וחולצה לבנה מכופתרת. יש להם סטייל מוזר לחרדים, כולם עם אותה חולצת צווארון מכופתרת בצבע לבן. אולי זה תלבושת אחידה של ישיבות, אני לא יודע.
    "תגיד, אליהו, למה שחררת אותי?" אני שואל אותו "זה עלה לך כמויות כסף".
    "מה פירוש" הוא לא מבין "אתה אח שלי, אתה יהודי. מה רצית, שאני אשחרר רק את דוד?"
    "טוב, תודה. באמת, תודה" אני מחליט להרפות מהנושא, רק שלא יתחרט פתאום ויחזיר אותי למעצר. "אם לא אתה, אולי הייתי נשאר שם עוד יומיים".
    "נו, באמת. בטוח מישהו היה משחרר אותך" לא בטוח, כמעט בטוח שלא. מי היה משחרר אותי, אבא ואמא שבאמצע לריב, או אולי החברים שאוהבים אותי רק כשיש לי כסף לתת להם? אולי המשתעל המוזר ההוא מאתמול.. "אבל ברוך ה' שהייתה לי את הזכות לשחרר צדיק כמוך". הוא מחייך.
    "טוב, אליהו ומאיר, איפה הבית כנסת הקרוב? תכף עובר זמן קריאת שמע" דוד מתפרץ לשיחה.
    "יש בית כנסת קטן ברחוב הסמוך, התפללתי שם לפני שבאתי אליכם" אומר אליהו.
    "איזה יופי" דוד מאושר "אבל אין לי תפילין, מה נעשה?"
    "הו, הבאתי לך את התפילין שלך, דוד וגם התפילין שלי נשארו אצלי, אבל אני כבר התפללתי. רגע, מאיר. אתה רוצה את התפילין שלי?"
    תפילין? אני? מה הקשר?
    אני בא לנענע בראשי לשלילה, אבל מבשר כבר מגיש לי את תיק התפילין בחיוך רחב ואוהב "תפילין אחי, עוד לא הנחת היום".
    ומול חיוך כזה, איך אפשר לסרב?
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: s is me, eli7123, אספרגוס ועוד 47 משתמשים50 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איפה אתההה??
    פרק 4 "החבדניק המשתעל" ההבנה נופלת לראשו באחת. שניאור קופץ בבהלה, מישהו נמצא איתו בחוף הנידח...
  • 2 3 4
    • נעול
    • מאמר
    4K
    • מ
    בקשה הגיגים בעקבות כרטיס הפטור מתור והדיבורים אודותיו...
  • מלכה שליסל //
    • א' עברה פיגוע כשהמתינה בתור למסעדה בירושלים.
    התופת לא הסתיימה שם
    היא רק התחילה
    בסיוטי הלילה,
    בפלאשבקים ביום
    בהתקפי החרדה,
    ברגישות הגבוהה למקומות הומים ולצפיפות אוכלוסין.
    "זה מדהים איך היא השתקמה, לא רואים עליה כלום"
    כך אמרה השכנה, לא שמעה עוד בום
    אז שתדעו שא' סובלת מפוסט טראומה, בשיא
    לא סתם הוסיפו לה לPTSD גם     C *
    (יכול להיות גם שא' עברה פיגוע מסוג פגיעה,
    וכל הנ"ל לגמרי מתאר גם אותה)

    ב' נולד עם אוטיזם.
    לפעמים היא צועקת
    אצל אחרים היא שקטה
    לא תמיד היא בולטת
    יש מצב שהיא שקופה
    הוא מוצף עד אימה
    מצלילים, ריחות ומהומה
    קשה לו, עד בלתי אפשרי
    לראות את השני עד ToM **
    ואין לדעת מתי ואיך
    זה יתפוצץ לו פתאום

    ג' סובלת מפגיעה קשה במערכת אשר יצר.
    ככה גזרה עליה חכמתו העליונה של הבורא
    וזה מסב לה סבל בל יתואר
    ובל ייראה.
    לא תראו עליה דבר
    אבל תור אצלה מוקצה
    לא מחמת חסרון כיס אלא כיסא ***

    לד' יש סוד אפל
    כאופל היצורים המאיימים לחטוף אותו
    אתם לא רואים אותם
    אבל הם מתרוצצים במוחו
    הוא לא יפגע בכם בשל כך
    לא, לא עד כדי כך
    אבל הם עלולים לפגוע בו
    ולכן הוא חייב לעשות ויברח
    ולא, זה לא יעזור לעמת אותו שזה דמיוני
    ולא, לא תוכלו לדמיין עד כמה הוא סובל באמת

    א' ב' ג' וגם ד'
    מחזיקים בכיס כרטיס
    הוא מקנה להם פטור אישי,
    לעיתים + מלווה.
    כתוב עליו גם השם הפרטי
    אבל לא תמיד תדעו מי זה
    כי א' ב' ג' או ד'
    מעדיפים להגיש את הכרטיס בהיחבא...

    באותו יקום ממש, ובמקביל
    ייתכן אף שבדלת ממול
    גרה לה גברת א',
    לא כל כך בנחת
    כי 3 מילדיה
    ריטלין צריכים לקחת.

    בתור בקופ"ח
    עומד הרב ב'
    אם     הוא יאחר לכולל
    שכרו יקופח
    ובעצם הוא כאן, ככל הנראה
    מכורח מצוקה
    הוא לא פה סתם מבלה
    הוא זקוק לשירותי רפואה
    [ ולכן במרחבים של בריאות, עפ"י חוק, כולם שווים בפני התור
    ועומדים (או יושבים), לפי הסדר, מלפנים ומאחור ]

    ג' עומדת להפסיד את האוטובוס
    או אולי את החופה
    הבייביסיטר כבר עצבנית
    ויש לה משימה דחופה
    היא קרועה מעייפות, נופלת מהרגליים
    הלילה היה לבן, יצאו לו שיניים
    היא רעבה מהבוקר, שחור לה בעיניים
    הילדים צורחים בטלפון, צומחות לה קרניים

    וד' הוא סתם טיפוס מאורגן
    הוא מגיע לכל מקום תמיד בזמן
    לא, זה לא מאובחן
    אילו שהוא רגיש לזה מאז שהיה קטן
    ואם התוכניות שלו
    עומדות לזוז
    זה מעלה לו לגמרי
    את הפיוז
    נכון,
    הוא משתדל לעבוד על כך
    ולהשתפר בכל מאודו
    אבל קשה לו עדיין כל כך
    אלוקים בשמים עדו.

    א' ב' ג' וד' עומדים בשורה
    רוצים כבר להגיע הביתה/לעלות על מגלשה/לאכול במסעדה
    אבל הופס,
    כרטיס מולם נשלף,
    והסדר מוחלף.
    זה מתחיל להרגיז,
    אבל הם משתדלים לבלוע...
    אבל כשמגיע אחד נוסף
    גם להם כבר קשה לעמוד רגוע - - -

    תראו אותם
    אלו וגם אלו עומדים בשורה
    תראו אותם
    ועכשיו יש לכם בחירה

    יש חוק של פטור מתור, הוא נחקק מצרכי ציבור
    הוא מקנה לאדם עצמו ולפעמים בנוסף למלווה אחד בלבד
    את האפשרות להימנע מהמתנה בתור.
    לכולנו, כחברה, יש את הזכות לכבד את זה
    לכל זכאי יש את החובה לא לנצל סתם את זה
    לא, זה לא נועד לתת פיצוי לכל המשפחה
    זה נועד לתת זכות שווה להיות שונה
    זה נועד להשוות את הזכויות באופן כזה
    IISC_EqualityEquity.png

    כאימא לילד עם צרכים ייחודיים (במיוחד :))
    אני משתדלת מאד להימנע משימוש בכרטיס ולצמצם זאת למינימום הכרחי
    זה הרבה פעמים כרוך במאמץ גדול ובהשקעת משאבים וכוחות רבים
    וזו זכותי וחובתי להשקיע את זה.
    אני מזכירה לעצמי שזה לא הוגן לנצל את זכויותיו
    על חשבון אחרים, על שלל צרכיהם הלגיטימיים בהחלט
    זה לא הגון ולא הוגן
    עם זאת, אני מזכירה לעצמי שזה לא תמיד הוגן להתחשב באחרים
    ולהיות יפת נפש על חשבון צרכיו של הילד שלי
    זה לא יפה ולא הוגן כלפיו.
    הוא לא תמיד יוכל להשמיע את קולו
    וזו המחויבות שלי
    אני הופקדתי על שלומו ורווחתו
    והנחות, אני יכולה לעשות רק לעצמי
    אני כן רוצה לעזור לו, ככל שזה אפשרי
    להרחיב את גבולות מיומנויות ההמתנה שלו

    ואני גם רוצה לעזור לעצמי
    לא לתת לנכות להביא אותי למקום נחות
    לכן, ככל שהדבר אפשרי
    גם במקרה שהצורך אכן חיוני
    אם הוא לא דחוף באופן נואש
    אני אחכה לפחות עוד תור אחד
    זה עוזר לי לחנך את עצמי לשאת בנטל האזרחי
    ועל הדרך, נותן לילד הזדמנות לפתח את שריר ההמתנה
    באמצעות אסטרטגיות מותאמות ותיווך לפני, תוך כדי, ואחרי
    (מה שכולל לתווך גם עם לעצמי את הסיטואציה ;)
    מכירים את הסיפור עם הגברת בסופרמרקט
    שכולם התפעלו איך היא מדברת בסבלנות ומרגיעה את הילדה הצורחת שלה
    "רותי חמודה, את יכולה להתגבר, עוד מעט נסיים ויהיה לך יותר קל..."
    וכשהחמיאו לה על זה התברר שרותי זה השם שלה עצמה....?)
    ושוב, כמובן, ככל שהדבר מעשי ורלוונטי בכל מקרה לגופו.
    ותוך שימת לב לאיזון בין הוגנות לחברה והוגנות לילד שלי.
    זה איזון דק
    שאני מתפללת לדייק.
    לשאת ולתת באמונה
    זה גם לשלוף את הכרטיס
    או ביושר להצטרף להמתנה.

    אז לפטורים ובני משפחותיהם
    ואנוכי בתוכם
    אני פונה בקריאה נרגשת
    תשקלו בבקשה את השימוש בכרטיס
    תזכרו, יש לכם בחירה
    ויש לכם השפעה על החברה
    שימוש לא הוגן בכרטיס
    מהווה בסופו של דבר פגיעה
    בבעלי המוגבלויות בעצמם
    תתחשבו בהם
    תתחשבו באחרים
    תתחשבו בכם
    להרגלי השימוש שלכם בכרטיס
    יש השפעה על השיח הציבורי
    והראשון לשלם מחיר על שימוש יתר לא הוגן
    הוא אתם או היקר לליבכם.
    אז קחו את זה בחשבון
    כן, אנשים משלמים על זה מחיר.
    תכירו בכך.
    תוקירו את זה.
    הודו בזה.
    הודו על כך.
    תעשו חשבון, תשקלו את כל המחירים
    ותוודאו שאתם נשארים ביתרת זכות.

    בבקשה
    תחשבו פעמיים, או אפילו פעם אחת
    אם השימוש אכן חיוני.
    והאם אתם משתמשים בזה בצורה חוקית.
    הפטור אינו פיצוי לבני המשפחה
    את זה הם יכולים להשיג מסדנאות, טיולים, הנחות והקלות אחרות
    שאינן משחק סכום אפס. ****
    אין אפס.
    אם אני משתמשת בפטור
    מישהו אחר יחכה עוד זמן בתור
    הזמן שלו יקר לא פחות
    לכן ראוי להשתמש באופציה הזו כמה שפחות.
    תשקלו.
    לא סתם מידות טובות הן עניין של מדידה
    תשקלו
    שלא תעשו כרטיסכם קרדום לחפור בה.

    ותזכרו שאם מישהו פותח ת'פה
    ומדבר אליכם לא כל כך יפה
    זה לא בגלל שהוא צר עין ואיש רע
    זה כי הוא רוצה גם ליהנות או שהוא ממהר נורא
    וגם עליו לא רואים עם מה הוא מתמודד
    לא עלינו
    ולא עליו.

    אמנם אתם לא חייבים לוותר על זכותכם
    אבל גם לא חייבים 3 תורות במגלשה
    תתחשבו גם בו
    בבקשה
    הוא לא נכה
    אבל גם לצרכים שלו יש נוכחות
    ולפטור מפטור בתור
    יש לכם זכות.

    ולבלתי מנויים על מועדון הפטורים
    אני קוראת גם כן
    תשקלו את התגובות שלכם
    אנא מכם.
    אף פעם לא תדעו כמה דם ודמעות זלגתי כדי לצאת איתו לקנות נעליים
    לא תשערו בנפשכם את הדופק ההולם, את הסרט המאיים
    רק. שנעבור. את. זה. בשלום.
    ולא, להביא נעליים הביתה זה לא תמיד אפשרי ולא תמיד פתרון.
    ואל תנסו למצוא הגיון בשיגעון.
    ידעתם שלעלות איתו לאוטובוס
    עלול להיות שקול לסיבוב של תרנגול, מטבעות או דג?
    ומה לעשות שעוד לא הצלחתי להוציא רישיון
    (תאחלו לי בהצלחה)
    ושלא לנצח הוא יוכל להסתמך על שירותיי הטובים
    או שיהיה לו תקציב מספיק למוניות כל חייו
    (הלוואי שכן
    תגידו: אמן!)
    שירותי התחבורה הציבורית נועדו גם לו, אפילו שהוא רגיש
    ולחוויות של לונה פארק גם הוא רוצה להיות נגיש
    לצלוח משימה של קניות – הלוואי שיצליח, זה חיוני
    ולכן, פליז, כשהוא מוציא כרטיס, תגידו לו: בבקשה, אדוני.

    (אני גם לא יודעת אם תזכו לשמוח איתי בחתונה שלו........
    אבל מידה מסויימת של עצמאות בוודאי תשמחו לדעת שהוא השיג.
    את הכאב המפלח לא תוכלו לשכך
    אבל את המסע המפרך תוכלו לרכך
    אתם יכולים לזכות להיות האנשים הטובים בדרך, הקשה
    אתם יכולים עם עוד קצת הכלה, להביא להמון הקלה !)

    נכון, השימוש בכרטיס מייצר מצב שזה על חשבונכם.
    גם ההמתנה לההוא בכיסא גלגלים עד שהנהג יירד ויפתח לו את הרמפה
    ויחכה עד שהוא יתמרן החוצה, ויסגור אחריו... וכל זאת – על חשבונכם.
    וגם ההמתנה לההיא שסובלת מגמגום
    ואתם צריכים לחכות עד שהמזכירה תבין מה שהיא אומרת, על חשבונכם.
    ואפילו מערכת הכריזה באוטובוס, מציקה לכם באוזניים
    ומפריעה לכם לשמוע את ההרצאה בנייד. על חשבונכם.
    אבל תעשו חשבון לבד
    ותבינו שכנראה לא הייתם רוצים לחיות בחברה
    שלא לוקחת את זה בחשבון
    ומתחשבת.
    הרווח כולו של כולנו.

    שאף פעם לא תדעו
    זו לא רק איחול
    זו עובדה ומציאות
    שמעוררת הרבה תסכול.
    בואו נזכור:
    לכולנו יש כרטיס של פטור
    מתור,
    או מחסד שאין לכפות.
    וכחברה, יש לנו זכות
    שנעזור.
    שיהיה לנו אכפת.
    ראה נתתי לפניך את החיים ואת המוות
    זו בחירה.
    אשרי מי שזוכה שביד הלשון המכבדת פטור
    הוא מחייה נפש וחסרונה.



    * פוסט טראומה מורכבת Complex Post-Traumatic Stress Disorder

    ** Theory of Mind עיין     כאן

    *** יש המכנים "מקום חשוב" – "בית כיסא"

    **** משחק סכום אפס = כשאחד מרויח, השני בהכרח מפסיד.
    IISC_EqualityEquity.png
    IISC_EqualityEquity.png
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: צפוני אבוד, רצוני לעשות רצונך, R.H.I.C ועוד 221 משתמשים224 //
    64 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Natan Galant
    Natan Galant
    רגע רגע... פתאום אני חושב... אם יש לי אלרגיה חריפה לעמידה בתורים, משהו ברמה בינלאומית, אוכל...
  • 571
    • י
    שיתוף - לביקורת נחקרתי במח"ש
  • יוסף יצחק פ. //
    • זה היה באישון לילה סגרירי וקר. לרגע היה נדמה לי שאני היחידי שצועד בשביל הכורכר המאובק, אך כעבור כמה רגעים שמעתי רחשים מוזרים ושקטים, והבנתי שמישהו או משהו נמצא בסביבה.
    מקור התאורה היחידי שהיה לי הוא הפנס שבפלאפון שלי, ואור הירח שהפציע מבין העננים. מלבד זאת נאסר עלי להביא חפצים נוספים.

    התקדמתי בשתיקה אל עבר קצה השביל, הבניין הנטוש והחשוך נראה באופק. "אחחח", רטנתי לעצמי וכבר דמיינתי את הרגע בו אשב על כיסא נוח ואנוח מההליכה המאומצת הזו. כעבור כשתי דקות של הליכה מהירה עמדתי בשער המבנה. שער ברזל חלוד חסר עיטורים וסממנים.

    דפקתי עשר פעמים ברציפות ולאחריהם עוד שלוש פעמים. כלום לא קרה. פתאום השער החל לחרוק ולזוז באיטיות גמלונית לצד השמאלי שלי, ונגלה לעיניי מסדרון מוזנח ומאובק. בפתח עמד אדם גברתן עם מעיל שחור ומסכה שחורה, בידו אחז מגנומטר. הוא הביט לעברי, כאילו חיכה שאומר משהו. "אה, נכון", מלמלתי ונתתי לו לסרוק את גופי ולחפש מה שיחשוב שיש לי כבר להביא. המכשיר התעורר לחיים וזמזם כשהגיע לכיס מכנסיי וגילה שם את הפלאפון שלי. המאבטח שלח את ידו לשם והוציא את המכשיר.

    "אתה זוכר שלפי ההוראות המכשיר צריך להיות כבוי או לכל הפחות על מצב טיסה?", הוא שאל-נזף.
    "כן", נענעתי בראשי, "אבל הדרך לפה הייתה חשוכה ממש, הייתי צריך איכשהו להאיר לעצמי את הדרך", נימקתי כנפגע. "למה אתם ממוקמים בסוף העולם? לא יכולתם לפחות לשים נרות בצד הדרך, לחלק עששיות?", הוספתי לאחר שתיקה קרירה מכיוון הגברתן.

    "דלת שנייה משמאל", הוא אמר לבסוף ושחרר אותי אל חמשת המטרים שלפניי. צעדתי ופתחתי את הדלת המיועדת וגרם מדרגות נגלה לפניי. ירדתי במדרגות, שהיו נראות כאילו תחילתם בשמיים וסופם בארץ, ולבסוף נתקלתי בדלת עץ כהה וספסל מתכת אפור. התיישבתי על הספסל בשתיקה. אין לי כח להסתבך בעוד צרות.

    הדלת נפתחה כעבור רגעים בודדים ושני אנשים לבושים בשחור עמדו בפתח. פניהם היו מכוסות במסכות השחורות והם אחזו עטים בידיהם. ליתר דיוק, הם סובבו והתעסקו עם העטים בעצבנות, דבר שלא ניבא לי טובות.
    "מה הסיסמה?", שאל הימני.
    "אני?", גמגמתי, "אהמ... הא לחמא עניא", אמרתי לבסוף. "כל דיכפין יתא ויבוא", השיב לי השמאלי והם הזמינו אותי להיכנס פנימה.

    "מה עם האוכל?", שאלתי כשהם הושיבו אותי על כיסא מתכת מול שולחן ריק ומלבני. "אני לא אכלתי כל היום, אני גווע ברעב".
    "שקט", צעק עלי השמאלי, "עכשיו אנחנו שואלים את השאלות, אתה עונה תשובות, ברור?". הוא הביט בי במבט מזרה אימה והתיישב באחד משני הכיסאות שמלפנים.
    "בני, תירגע", קרא הימני והתיישב אף הוא, "אמרתי לך כבר שלא צריך להתחיל כל דבר בעצבים".
    "תודה מאיר", קרא בני בציניות, "אני מסתדר. זה התפקיד שלי. אתה החוקר הטוב, ואני החוקר ה...", הוא נעצר, "אני החוקר היותר קשוח".
    "בסדר, בסדר", מאיר מלמל והביט עליי.

    "אז אתה יוסף יצחק, נכון?".
    "כן, זה אני", אמרתי בקול שקט וחלוש. 'על מי נפלתי...', חשבתי בשקט. 'העיקר במקווה הוא אמר שזה יהיה אחלה מקום... ואני האמנתי לו...'.
    "תוציא בבקשה את הפלאפון שלך", בני ביקש בטון יותר רגוע, ואני מיהרתי לציית. הוא לקח את המכשיר, הביט בו מכל הכיוונים ואז החל לפרק אותו.
    "בעדינות", מיהרתי לומר, והוא רק הביט עלי בזוג עיניים בוחנות ושב להתעסק במכשיר באותה עוצמה בה פתח אותו. הוא הוציא את הבטרייה ממנו, ואז הניח אותו בקופסת מתכת ירוקה, לאחר מכן נעל אותה והושיט לי מפתח. "כשתצא מכאן, תציג את המפתח ותקבל את המכשיר".
    הנהנתי בשקט ובלעתי את רוקי.

    "אז, יוסף יצחק, אתה קראת את ההוראות ששלחנו לך?".
    "כן", הנהנתי.
    "ובדקת היטב שלא עוקבים אחריך?".
    "כן". כבר עמדתי לפצות את פי ולספר על הרחשים החשודים ששמעתי בחדר, אך קול פנימי לחש לי לא להרגיז את הדוב.
    "אני מקווה שאתה זוכר מה העונש למי שמפר את הכללים, או "שוכח" אותם בטעות?", בני חייך חיוך שטני ורכן לעברי.
    אני הנהנתי בשתיקה, מתחיל להצטער שהגעתי לכאן.
    "אתה לא רוצה שנבוא לביקור בית אצלך, ואולי נזמן את הקרובים שלך ונספר להם כמה דברים, נכון?".
    "רשעים. הם יודעים הכל עליי. יש להם מאגרי מידע עצומים והמון סוכנים חשאיים. לא פלא שהארגון הזה קיים כבר שלושים שנה. מח"ש", גלגלתי את המילה הזו במחשבתי, "איזה מן שם הם בחרו לעצמם?".

    "טוב, מבחינתנו אתה יכול להמשיך הלאה, יוסף", הבטתי על שניהם.
    "מעולה", אמרתי.
    "כן, מעולה", בני בעיקר דיבר. "אבל בשביל זה אנחנו צריכים את הכרטיס שלך, את השם של מי שסיפר לך עלינו, וכמובן את הכסף".
    נאנחתי ושלפתי מכיס חליפתי מעטפה שמנה וגדושה בשטרות תכולים. וזו עוד הלוואה שלקחתי מהשוק האפור. אח. אני שונא את העולמות התחתונים האלו, אתה לוקח הלוואה היום ופושטים לך את העור ואת הבגדים מחר.

    "צבי קליימן המליץ לי עליכם במקווה, הוא אמר שאתם היחידים שנותנים שירותים כאלו בימים כאלו".
    "כן, כן, זה נכון", מאיר הסכים, "אצלנו במחתרת דואגים להכל מהמסד ועד הטפחות".
    "אבל בשביל זה אנחנו צריכים לפקח שהתנאים שלנו יאכפו, כדי שהארגון הזה יוכל להתקיים ולבסס את עצמו גם בשנים הבאות", אמר בני, "כרטיס?".
    הושטתי לו את הכרטיס שהייתי צריך להדפיס במיוחד, "מח"ש" נכתב עליו באותיות שחורות סתמיות. מאיר שלף מדבקת-צמיד בצבע סגול וענד לי על הזרוע.
    "אתה יכול להיכנס", הם אמרו, ואז הפתיעו אותי כשהמראה שעל הקיר הייתה בעצם מעבר סודי.

    נכנסתי בו ונגלה לעיניי אולם ענק ושוקק חיים, רוב הקהילה הייתה פה. אנשים שבחיים לא האמנתי שהם עושים דברים כאלו בבית. אפילו הרב היה כאן, אוכל בראש השולחן ותוך כדי מספר ווארטים.

    "יוסף יצחק", שמעתי את שמי ואיתרתי את קליימן, "איזה יופי שבאת". הענקתי לו חיבוק ידידותי והוא הניח יד על כתפי והחל לערוך לי סיור משל הוא הברון רוטשילד. הוא החל לספר לי על ההיסטוריה של הבניין ("הם התייעצו עם המהנדס שבנה את 'הבור' בקרייה ואת הכור בדימונה"), תהליך ההקמה החשאי ("מח"ש זה בעצם ראשי תיבות "מחתרת חמץ שופע""), חברת האבטחה שברגעים אלו עומדת על המשמר ("יש להם ציוד שבנתב"ג אין"), ועל הדינמיקות הקטנות שמתרחשות בכל רגע נתון.

    "המרוקאים, לדוגמא, נמצאים באגף ההוא".
    "יש לזה סיבה?", שאלתי.
    "כן", צבי אוהב להסביר ולחלוק מהידע הרחב שלו, "לפני כמה שנים היו איתם וויכוחים איומים, נוצר משבר ממש חמור, עד שהנהלת המחתרת החליטה להקצות להם שטח משלהם".
    "אה, אני מבין".
    "אבל טכנית אתה יכול לגשת אליהם, זה לא שצריך להוסיף כסף או משהו כזה".

    "אגב כסף", אמרתי, "למה הייתי צריך לשלם אלף שקלים דמי כניסה? באירועים אני לא משלם סכומים כאלו".
    "זה כי אתה חדש פה", צבי אמר לי וגרר אותי למניין שלנו, "אני ממליץ לך לעשות מנוי שנתי, זה יוזיל לך את העלויות וייתן לך הנחות חבר מועדון".
    "זה באמת משתלם?".
    "ברור, הם כל פעם מפתיעים אותך. זה גם האינטרס שלהם שיהיה להם כמה שיותר מנויים". צבי ממש הושיב אותי על כיסא מרופד ליד שולחן עגול מלא במאכלים ומגדנות כסעודת שלמה בשעתה. "אבל בא תאכל קצת, אתה נראה כאילו יתקוף אותך בולמוס בכל רגע".
    "לא רחוק מהמציאות", אמרתי והתחלתי עם מנת פתיחה.
    "שם יש עמדות לנטילת ידיים, שירותים, וקפטריה", צבי הצביע על המקומות השונים, "בנוסף אם אתה לוחץ על הכפתור הזה, מגיע דייל או מלצר שניתן לבקש ממנו תוספות אישיות".

    התחלתי לאכול, לשם שמיים כמובן, שיהיה כח לעזור בניקיונות לפסח ובסיומי מסכתות. צבי ממש דאג לכל מחסורי. פגשתי גם כמה רעים וטובים וניהלנו שיחות עמוקות. המוזיקה ברקע הייתה מרגיעה ומשרה אווירה נינוחה, מעין קריאת תיגר ותזכורת אומללה לימי ספיר העומר שיתחילו בעוד ימים אחדים.

    "סועדים יקרים, שימו לב, כל מי שעונד צמיד סגול מתבקש להתחיל לברך ברכת המזון ולהתכונן ליציאה, זמן הביקור שלכם תם. שאר חברי המועדון יכולים להמשיך כרגיל, אין לכם הגבלת זמן".
    צבי הביט עלי במבט של 'אתה רואה?' או 'אתה מבין על מה דיברתי?'. הבנתי שהטוב הגיע לסיומו, והתחלתי לברך ברכת המזון, היה גם זימון ב"ה.

    "יוסף יצחק, שמחנו ממש לראות אותך. אני מקווה לראות אותך כאן יותר".
    "גם אני, בעז"ה".

    "זוהי קריאה אחרונה לבעלי צמידים בצבע סגול, זמנכם תם", נשמע קול הקריין מהדהד מהרמקולים הקבועים בתקרה ובקירות, "שאר חברי המועדון ובלי צמידים בצבע צהוב יכולים להמשיך לסעוד כרגיל". לאחר מכן ההודעה תורגמה לאידיש ולאנגלית לפני שהנעימות השקטות שבו להתנגן.


    עברתי לאולם ההמתנה שמחוץ לאולם הסועדים. נציג צעיר עם אוזנייה וחבילת דפים בידו ניגש אלי עם חיוך חלקלק. "כבר נכנסת לאגפי הניקיונות?", שאל.
    "לא", עניתי, "אני חדש כאן, זו פעם ראשונה שלי פה".
    "אה, מה אתה אומר?".
    "כן".
    "אכפת לך לדרג אותנו?", הוא דחף לידיי דף לבן ועט, ומילאתי את הסקר בזריזות. השעה מתאחרת.
    "מעולה", הוא היה נראה מבסוט, "תוכל להראות לי את המפתח שלך?".
    הצגתי לו את המפתח, והוא הביט בו בקצרה. "מפתח 14, תיכנס לחדר 14, תתקלח ותשאיר את הבגדים שלך במכונה, הם יעברו כביסה זריזה וייבוש מהיר במיוחד. תוך פחות מרבע שעה תוכל להתקדם הלאה".

    התכוונתי לשאול אותו מיד למה הוא התכוון, אך הלה כבר נעלם, והבנתי שעליי לציית לחוקי המקום וניגשתי לתא מספר 14. לאחר מקלחת חמה, ולבישת בגדיי המגוהצים ומדיפי ניחוח מרכך הכביסה ראיתי את הצעיר מחוץ לתא, ממתין לי. הוא גרר אותי לחדרון קטן והחל לירות לעברי משפטים שונים.

    "אם מישהו שואל, אתה בסך הכל הלכת למכולת כדי לקנות מגבונים".
    "כן"
    "אם הוא מברר למה לקח לך כל כך הרבה זמן, אתה אומר שהיו תורים ארוכים במיוחד, כיאה לימים שלפני חג הפסח, ושהמתנת עד שהעובדים יביאו את המגבונים מהמשאית שבדיוק הגיעה לפרוק סחורה".
    "כן".
    הצעיר הציג לי תמונה שלו במדי עובד. "זה שמואלי, הוא העובד שהביא לך אישית את המגבונים והוא זה ששאלת אותו מה מתקדם עם הבאת הסחורה, כי אתה ממהר לחזור לבית".
    "תגיד, זה באמת נחוץ כל ההמצאות האלו?", תהיתי בקול.
    "נחוץ? אתה שואל ברצינות?", הוא נראה מבודח.
    "כן?".
    "ברור שזה נחוץ", הוא דפק בידו על השולחן, "אצלנו במח"ש נותנים את סיפור הכיסוי האמין ביותר. אתה הרי לא רוצה שיגלו אצלך בבית שאכלת חמץ במקום לעזור בניקיונות לפסח, נכון?".
    "אהממ... כן, זה נכון". נזכרתי איך בתחילת הערב גוועתי מרעב. שהרי את מאכלי פסח ואת המצות אסור עדיין לאכול, אך בשל הניקיונות גם חמץ אסור לאכול, כי אני רוצה להישאר חי בביתי, אז אני בלית ברירה צם, ומחפש באובססיביות סעודות מצווה ובריתות מילה.
    "אז תשנן היטב את הפרטים שלך, קח את דלי המגבונים הזה, ולך תעשה חיל".

    "וואו. אוקי. תודה. אני לא יודע איך להודות לך על כל העזרה הזו", הודיתי באמת וניסיתי לסיים את השיחה בטוב.
    "שטויות", הוא ביטל את דבריי בהינף יד לכיוון הצמיד שלי, "זו הייתה רק הדגמה של שירותי ה-VIP שלנו".
    "מה?".
    "כן, אם תבחר להצטרף למועדון שלנו תקבל הנחות על 'חבילת 'צאתך לשלום' ועל חבילת 'לשנה הבאה בירושלים' בכל חודש".
    "אוהב כסף לא ישבע כסף".
    "אני אשקול את זה", השבתי לבסוף.


    כעבור שעתיים, בבית, במרפסת יכולתי לשחרר אנחת רווחה. זה מאחוריי. אולי באמת כדאי לי לעשות מנוי למועדון חברים שם... פתאום אני שומע את מנחם בוקרמן, מהדירה מתחתיי. אני לא נוהג לצוטט לשיחות בדרך כלל, אך הפעם זה מעניין:
    "איפה היית?", הוא נשמע עייף כששאל את אשתו, "אני ניקיתי כאן כמה שעות רצופות...".
    "אל תשאל", היא השיבה לו, "המתנתי בסופר למשלוח מגבונים שהיה אמור להגיע. היו תורים ארוכים, משאית, סיפור ארוך...".

    (כל הזכויות שמורות)
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: CynicalExplorer, אבינועם גולדברג, יואל זוהר ועוד 51 משתמשים54 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    מסכים. אבל גם בספר צריך לדעת איה להאריך ואיפה לא. (אם ניקח לדוגמה את רולינג, אחד הדברים...
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל [email protected] או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כד

    אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  4  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה