דרוש מידע נרקיסיזם

[ארבע]

יש להפרעה קשר לתורשה, כך שהנטייה עלולה לעבור בגנים, אבל ממש לא בהכרח מתפתחת להפרעה. אפשר לראות זאת גם במציאות וגם בספרות המקצועית.

מעניין שמדברים על גנטיקה, היא קשורה יותר לבעיות אורגניות, וכאן נראה שהדפוסים נרכשו מתוך למידה והעתקה - זה המצע שהילד גדל והכיר והוא מחקה אותו.
התליה בגנטיקה בעצם שוללת בחירה, הלא כן?

 

[emona]

פני אלי באישי

אין לי אפשרות (אינני מנוית פרימיום)

 

[מריומה~]

מעניין שמדברים על גנטיקה, היא קשורה יותר לבעיות אורגניות, וכאן נראה שהדפוסים נרכשו מתוך למידה והעתקה - זה המצע שהילד גדל והכיר והוא מחקה אותו.
התליה בגנטיקה בעצם שוללת בחירה, הלא כן?

לא. כמו כל מחלה שיש לה הסתברויות להתפרצות ובפועל זה לא מחייב כך גם בנטיות נפשיות. יש מבנה מח, מבנה חשיבה, ומבנה אישיות. מה בנאדם יירש ומה ינחיל לעצמו זה כבר בחירה שלו למול הנתונים. גודל הבחירה זו תוכנית אלוקית ותמיד תישאר בידיו כח הבחירה.

 

[Oops]

לא נכון כלל וכלל
לא כל ילד שגדל להורה נרקסיסט יגדל גם נרקסיסט
וכל בחור ובחורה לא משנה מאיזה בית הם הגיעו יכולים ליפול למלתעות הנרקסיזם
ולכתוב הודעה כזאת עושה עוול ופשע לילדים ולמבוגרים שסובלים מבן משפחה כזה ומנסים להשתקם ולהבין מה עובר עליהם , זה פשע בל יכופר!!
סליחה על החריפות

ראי את התשובה של מריומה, עונה בדיוק למה שציינת:

לא. כמו כל מחלה שיש לה הסתברויות להתפרצות ובפועל זה לא מחייב כך גם בנטיות נפשיות. יש מבנה מח מובנה חשיבה ומבנה אישיות, מה בנאדם יירש ומה ינחיל לעצמו זה כבר בחירה שלו למול הנתונים. גודל הבחירה זו תוכנית אלוקית ותמיד תישאר בידיו כח הבחירה.

ברור שלכל אחד יש כח בחירה

וחבל שאת מוציאה את דברי מהקשרם

קודם כל, מה שרשמתי היה במענה לגבי חלוקת אחוזי הנרקיסיזם באוכלוסיה, ורשמתי שם שזה מאד מאד כללי ומלמעלה

ודבר שני, זה בדיוק מה שרשמתי- "עד שיבוא הילד שישתקם ויעצור את ההעברה הבין דורית"


ילד להורה נרקסיסט יפתח דפוסים בריאים רק עם עבודה עצמית ותמיכה חיצונית. הרבה שלוחים למקום ואני שמחה לשמוע שאת מכירה מקרים של כאלו שהשתקמו. לשמחתי, גם אני מכירה הרבה כאלו.
השאלה אם את מכירה מאחורי הקלעים כמה מאמץ ותמיכה ממשפחה מורחבת או ממורים וכד' נעשה כדי לעזור להם להגיע למקום הזה....

וכל מי שעוזר לאנשים במצבים האלו, תבוא עליהם הברכה!! זה חלק מהמטרה בהעלאת המודעות לנושא, לפתוח עוד ערוצי תמיכה!!!

 

[לבן]

כמובן שאין לי איך לדעת אם המקרה שאת מכירה הוא אותו מצב, אבל יש אמהות שמתעללות בילדים שלהם נפשית וזה לא תמיד נרקיסיזם.

רוב המקרים של התעללות נפשית בילדים שהכרתי לא היו קשורים לנרקסיזים.
לפעמים מדובר בדכאון אחרי לידה (דכאון רוגז או פסיכוטי), לפעמים הפרעות שקשורות לשליטה בדחפים, אובססיות ועוד.

אבל שוב, ההגדרה של הפוגע לא בהכרח קשורה לשיקום של הנפגע, היא יכולה לסייע ולמקד אבל לא מחליפה טיפול.

לבוא ולאמר שאת התחושה הזו ארגונים עוזרים לנשים לחוש ולהבין זה ממש פגיעה וזלזול.
לפעמים הדרך להמעיט בעומק הפגיעה זה להוריד את השני ולהקטין אותו אבל קשה לקבל שככה עובדים ארגונים וזה עוד מתחושה ולא מידיעה איך הם פועלים.

זו גישה רווחת בגופים מסוימים וארגונים מסוימים למען גרושות. וגם אצל כמה וכמה יועצות זוגיות, כמובן שלא בכולם, אבל יש לי חברות שנפלטו מקבוצות תמיכה לגרושות ומספרות על הרוח הזאת. וגם על המהירות בה המאזינים מאבחנים ומתייגים את בן הזוג תחת בעיות והפרעות אישיות שונות.

 

[emona]

וואו לא חשבתי שיתפתח אשכול כ"כ ארוך בנושא
אבל בכל אופן חשוב לי רק לומר בין אם מדובר בנרקיסיזם ובין אם לא (אנחנו עדיין לא שם, כי רק עכשיו היא התחילה טיפול מקצועי)
אותה אישה לפני החתונה הייתה אצל מדריכת כלות (מהטובות באיזור) שאמרה לה במילים האלו: כל מה שהוא אומר לך את חייבת לעשות. וזה היה כל רוח ההדרכה שהיא קיבלה.
גם לאחר האירוסין כשהיא התייעצה איתה שהבחור משתלט וקובע דברים ולא נותן לה לדבר היא אמרה לה אותו דבר: מה שהוא אומר את צריכה לעשות.
וכנ"ל מיד אחרי החתונה כששוב היא חוותה שליטה (וכיום אני יודעת שגם התעללות)
אז אולי היא לא ידעה להגדיר בדיוק את מה שהיא חווה, ואולי גם לא היה לה קשר טוב שאפשר לה לבוא ולספר להורים (ההורים כמובן תומכים בגישה שמה שהבעל אומר צריך לעשות..)
אבל אני חושבת שכל מדריכת כלות צריכה להיות מודעת שיש משקל של חיים ומוות למילים שלה וכמובן לעצות שהיא נותנת,
אותה אישה לא פנתה לעזרה רק לאחר 6 שנים של סבל כשכבר יש ילדים בתמונה מה שהופך את הסיפור להרבה הרבה יותר מורכב ורק לאחר שגם אנחנו כמשפחה התחלנו לראות ולהבין דברים (כי גם אותנו הוא מנצל עד כמה שאפשר..)

אז נכון שמה שמשנה זה שהאדם סובל ולא משנה מהי בדיוק ההגדרה המדויקת של בן הזוג המתעלל כמו שכתבו פה אבל כן שאלתי פה כדי לקבל קצת מידע כי האמת שגם אותי ואת הסביבה הקרובה ההתנהגות שלו מתעתעת
עד כדי כך שלפעמים אני שואלת את עצמי אם זה יתכן שמדובר באותו אדם.

והאמת שאם כבר נפתח אשכול כ"כ ארוך על הנושא אז רוצה לומר להורים לנשואים, לבני משפחה ולסביבה שמזהה שמשהו לא טוב אצל השני, לא להתעלם!! לא להדחיק (כמו שאנחנו עשינו) ולומר שהיא נראית כבויה בגלל שהיא גרה רחוק, בגלל שלפעמים השנה הראשונה מאתגרת ואחר כך מסתדרים וכו'
תמיד עדיף להתייעץ (כמובן עם בעלי מקצוע שיש להם תעודה מוכרת ושעברו הכשרה מקצועית מוכרת) ולגלות שלא מדובר בבעיה אקוטית וחריפה של אחד או שני הצדדים כמו הפרעות אישיות ומחלות נפש או סתם מידות רעות
מאשר לגלות מאוחר מדי כשהנזקים כבר גדולים

 

[ארבע]

רוב המקרים של התעללות נפשית בילדים שהכרתי לא היו קשורים לנרקסיזים.
לפעמים מדובר בדכאון אחרי לידה (דכאון רוגז או פסיכוטי), לפעמים הפרעות שקשורות לשליטה בדחפים, אובססיות ועוד.

ההכרות שלך עם ילדים כאלו תחומה לתחום מאד מסויים, לאור עיסוקך
האם את מכירה התפלגותם של ילדים נפגעי נרקסיזים בקרב כלל האוכלוסייה?

 

[אסתי3311]

כל מה שהוא אומר לך את חייבת לעשות. וזה היה כל רוח ההדרכה שהיא קיבלה.

עצוב שבמקום לפתח בבני זוג תקשורת זוגית מחנכים לכבות כל רגש ולעבוד לי ספר כללים.

@emona מחזקת את ידייך על התהליך הלא פשוט ובעיקר על הפקת הלקחים.

 

[לבן]

ההכרות שלך עם ילדים כאלו תחומה לתחום מאד מסויים, לאור עיסוקך
האם את מכירה התפלגותם של ילדים נפגעי נרקסיזים בקרב כלל האוכלוסייה?

אני בקשר עם בעלי מקצוע שונים בתחום הנפשי, לא מטפלת בעצמי. לא מכירה את ההתפלגות באופן מחקרי.
רק אומרת שלא כל פגיעה, התעללות, מניפולציה, ווטאבר נובעת מנרקסיזים. לפני כמה שנים המונח "הפרעת אישיות גבולית" תפס את כל הכותרות ולפיו אבחנו כל עובר ושב. הפרעת אישיות נרקסיסיטית היא הרבה פחות שכיחה ולמרות זאת היא תופסת לאחרונה כותרות. אני מציעה להתייחס יותר בזהירות ולא לפרש כל מערכת יחסים אלימה כנרקיסיסטית. יש מגוון רחב של הפרעות ובעיות שגורמות לפגיעה בזולת.

 

[לבן]

אותה אישה לפני החתונה הייתה אצל מדריכת כלות (מהטובות באיזור) שאמרה לה במילים האלו: כל מה שהוא אומר לך את חייבת לעשות. וזה היה כל רוח ההדרכה שהיא קיבלה.

למרבה הצער רוח מוכרת ורווחת בקרב הרבה מדריכות.
ממליצה מאד לברר מראש על המדריכה אם יש לה חשיבה עצמאית ופתיחות מחשבתית בכלל.

 

[מירי עוס]

לא הבנתי, בשום מקום לא מוזכר שילד עשוי להיות אשם בכך שהוא לא מקבל מספיק אהבה. בין אם ההורים שלו נורמליים ובין אם הם נרקיסיסטיים. למה שיחשוב כך כתוצאה מהאמירה ההיא?

ילדים נוטים לקחת על עצמם אשמה.
כאשר ילדים בגיל הרך לא מקבלים אהבה/מענה לצרכים הם מפנימים עצמם כלא ראויים לאהבה/יחס, הפנמה זו הולכת איתם הלאה לכל חייהם.
תמיד אפשר לתקן...אבל זה מודל העבודה איתו הם חיים, ודרך זה רואים עצמם בעולם.
אני מדברת על חוסר אהבה וחוסר מענה משמעותיים, לא כשלים שקורים לכולנו כל הזמן..

 

[אם הבנים שמחה!]

והאמת שאם כבר נפתח אשכול כ"כ ארוך על הנושא אז רוצה לומר להורים לנשואים, לבני משפחה ולסביבה שמזהה שמשהו לא טוב אצל השני, לא להתעלם!! לא להדחיק (כמו שאנחנו עשינו) ולומר שהיא נראית כבויה בגלל שהיא גרה רחוק, בגלל שלפעמים השנה הראשונה מאתגרת ואחר כך מסתדרים וכו'
תמיד עדיף להתייעץ (כמובן עם בעלי מקצוע שיש להם תעודה מוכרת ושעברו הכשרה מקצועית מוכרת) ולגלות שלא מדובר בבעיה אקוטית וחריפה של אחד או שני הצדדים כמו הפרעות אישיות ומחלות נפש או סתם מידות רעות
מאשר לגלות מאוחר מדי כשהנזקים כבר גדולים

בא לי לבכות יחד איתך. כמה כואב הלב לקרוא את זה.

 

[מריומה~]

וואו לא חשבתי שיתפתח אשכול כ"כ ארוך בנושא
אבל בכל אופן חשוב לי רק לומר בין אם מדובר בנרקיסיזם ובין אם לא (אנחנו עדיין לא שם, כי רק עכשיו היא התחילה טיפול מקצועי)
אותה אישה לפני החתונה הייתה אצל מדריכת כלות (מהטובות באיזור) שאמרה לה במילים האלו: כל מה שהוא אומר לך את חייבת לעשות. וזה היה כל רוח ההדרכה שהיא קיבלה.
גם לאחר האירוסין כשהיא התייעצה איתה שהבחור משתלט וקובע דברים ולא נותן לה לדבר היא אמרה לה אותו דבר: מה שהוא אומר את צריכה לעשות.
וכנ"ל מיד אחרי החתונה כששוב היא חוותה שליטה (וכיום אני יודעת שגם התעללות)
אז אולי היא לא ידעה להגדיר בדיוק את מה שהיא חווה, ואולי גם לא היה לה קשר טוב שאפשר לה לבוא ולספר להורים (ההורים כמובן תומכים בגישה שמה שהבעל אומר צריך לעשות..)
אבל אני חושבת שכל מדריכת כלות צריכה להיות מודעת שיש משקל של חיים ומוות למילים שלה וכמובן לעצות שהיא נותנת,
אותה אישה לא פנתה לעזרה רק לאחר 6 שנים של סבל כשכבר יש ילדים בתמונה מה שהופך את הסיפור להרבה הרבה יותר מורכב ורק לאחר שגם אנחנו כמשפחה התחלנו לראות ולהבין דברים (כי גם אותנו הוא מנצל עד כמה שאפשר..)

אז נכון שמה שמשנה זה שהאדם סובל ולא משנה מהי בדיוק ההגדרה המדויקת של בן הזוג המתעלל כמו שכתבו פה אבל כן שאלתי פה כדי לקבל קצת מידע כי האמת שגם אותי ואת הסביבה הקרובה ההתנהגות שלו מתעתעת
עד כדי כך שלפעמים אני שואלת את עצמי אם זה יתכן שמדובר באותו אדם.

והאמת שאם כבר נפתח אשכול כ"כ ארוך על הנושא אז רוצה לומר להורים לנשואים, לבני משפחה ולסביבה שמזהה שמשהו לא טוב אצל השני, לא להתעלם!! לא להדחיק (כמו שאנחנו עשינו) ולומר שהיא נראית כבויה בגלל שהיא גרה רחוק, בגלל שלפעמים השנה הראשונה מאתגרת ואחר כך מסתדרים וכו'
תמיד עדיף להתייעץ (כמובן עם בעלי מקצוע שיש להם תעודה מוכרת ושעברו הכשרה מקצועית מוכרת) ולגלות שלא מדובר בבעיה אקוטית וחריפה של אחד או שני הצדדים כמו הפרעות אישיות ומחלות נפש או סתם מידות רעות
מאשר לגלות מאוחר מדי כשהנזקים כבר גדולים

אויש. ליבי איתכם
האבחון משמעותי רק בכדי להצליח לתת טיפול מדויק יותר וגם לדעת מתי צריך לחתוך ולהפריד כמה שיותר מהר לפני שהנזק יגדל יותר ויותר.
סיפטומים יכולים להיות מאד זהים ולעיתים התגובות כלפי זה יכולות להיות זהות אבל לעיתים יש דקויות של שוני והן משמעותיות.
תמצאו מישהו מקצועי שידריך אותכם וילווה עד למקום בטוח ויציב בע"ה

 

[multizoom graphics]

אין לי אפשרות (אינני מנוית פרימיום)

שימי לי מייל

 

[1995]

אני בקשר עם בעלי מקצוע שונים בתחום הנפשי, לא מטפלת בעצמי. לא מכירה את ההתפלגות באופן מחקרי.
רק אומרת שלא כל פגיעה, התעללות, מניפולציה, ווטאבר נובעת מנרקסיזים. לפני כמה שנים המונח "הפרעת אישיות גבולית" תפס את כל הכותרות ולפיו אבחנו כל עובר ושב. הפרעת אישיות נרקסיסיטית היא הרבה פחות שכיחה ולמרות זאת היא תופסת לאחרונה כותרות. אני מציעה להתייחס יותר בזהירות ולא לפרש כל מערכת יחסים אלימה כנרקיסיסטית. יש מגוון רחב של הפרעות ובעיות שגורמות לפגיעה בזולת.

שוב, לא מדובר בהפרעת אישיות נרקיסיסטית (1% מ האוכלוסיה), אלא בנרקיסיזם כמבנה אישיותי, וזה רווח הרבה יותר.
ברור שלא כל פגיעה והתעללות נובעת מנרקיסיזם. מי אמר את זה?

 

[לבן]

שוב, לא מדובר בהפרעת אישיות נרקיסיסטית (1% מ האוכלוסיה), אלא בנרקיסיזם כמבנה אישיותי, וזה רווח הרבה יותר.
ברור שלא כל פגיעה והתעללות נובעת מנרקיסיזם. מי אמר את זה?

אם 50 אחוז מהאוכלוסיה סובלת ממבנה נפשי כזה, ואם ההנחה הבסיסית שלנו כשנראה אדם שנפגע ממערכת יחסים רעילה או פוגענית תהיה שהפוגע סובל מנרקסיזם או הפרעה גבולית, מהר מאד נגיע למסקנה כזאת. וגם נאבד אמון בפוטנציאל ריפוי מערכות יחסים

פשוט כרגע הולך ונעשה מורכב להגיד את ההמלצה לבודד ולא למהר לשפוט את מרבית הסביבה כנרקסיסטית, או בכלל להסתכל על מערכת יחסים פוגענית או לא מיטיבה, ככזו שהרבה פעמים יש בה 2 צדדים, ולא תמיד מי שמציג את עצמו כנפגע הוא אכן נפגע או הנפגע היחיד במערכת. אין בכלל מקום לאמירות מורכבות ולבחינה של יחסי תוקף קורבן, או לבחינה אם יש פוגענות.

הכי פשוט לתפוס צד אחד כפוגעני וחסר פוטנציאל ריפוי ולעסוק רק בשיקום של הצד השני, ולהמליץ באופן גורף על גירושין או ניתוק טוטאלי של מערכות יחסים. אבל חייבים להבין שמה שצריך להיות במצבי קצה לא הופך להמלצה גורפת ובטח לא לאבחנה גורפת וחד משמעית.

אגב, לא הצלחתי להבין מה ההכשרה של אירית וויך שבשמה העלית את המאמר על בת לאם נרקסיסטית. היא כתבה את המאמר בעצמה? עוסקת בתחום? מה ההכשרה שלה?

 

[Natan Galant]

רק פסיכולוג קליני או פסיכיאטר יכולים לאבחן
לא יועצי נישואין, לא מטפלים רגשיים וודאי לא על סמך קריאת סיפורים...

אם מישהי נמצאת במערכת נישואין פוגענית צריך לעזור לה לצאת מזה בלי קשר להגדרת הבעיה של בן הזוג. לפעמים חוטאים באבחנת יתר או בקלישאות. האמת שצריך להתייחס למנגנון הפוגעני ולאיך שהיא חשה בתוך מערכת הנישואין בלי קשר לשאלה האם בן הזוג נרקסיסטי, סובל מהפרעת אישיות כלשהיא או סתם בן אדם שלילי בלי שום הגדרה פסיכיאטרית (יש חיה כזאת. קוראים לה : מידות רעות).

אם בן הזוג מסרב לפנות לתהליך זוגי ולאבחנה אפשר לתת טיפול יחידני לאישה. רצוי על ידי איש מקצוע מוסמך עם תואר שני שיש לו הכשרה גם למערכת נישואין.
בהצלחה.

יפה.

לא מומלץ ללכת ל:
מי שפרסמ/ה מודעה בעיתון,
מי שכותב/ת מדורים בעיתונות והדבר משווה יוקרה.
מי ש"לא למד, אבל יש לו חוש טוב ונסיון של מלא שנים".
מי שגורס ש: "אני יודע/ת טוב יותר מכל הפסיכולוגים, הם טועים. אנחנו מטפלים לפי התורה/הרב שלנו".

והכי, הכי הכי חשוב?
להימנע מטיפול אצל מי שלמד/ה אותו בתהליך קצרצר, ולא עברה טיפול בעצמו/ה! (שזה המון מהמטפלים סביבנו).

 

[Natan Galant]

וואו לא חשבתי שיתפתח אשכול כ"כ ארוך בנושא
אבל בכל אופן חשוב לי רק לומר בין אם מדובר בנרקיסיזם ובין אם לא (אנחנו עדיין לא שם, כי רק עכשיו היא התחילה טיפול מקצועי)
אותה אישה לפני החתונה הייתה אצל מדריכת כלות (מהטובות באיזור) שאמרה לה במילים האלו: כל מה שהוא אומר לך את חייבת לעשות. וזה היה כל רוח ההדרכה שהיא קיבלה.
גם לאחר האירוסין כשהיא התייעצה איתה שהבחור משתלט וקובע דברים ולא נותן לה לדבר היא אמרה לה אותו דבר: מה שהוא אומר את צריכה לעשות.
וכנ"ל מיד אחרי החתונה כששוב היא חוותה שליטה (וכיום אני יודעת שגם התעללות)
אז אולי היא לא ידעה להגדיר בדיוק את מה שהיא חווה, ואולי גם לא היה לה קשר טוב שאפשר לה לבוא ולספר להורים (ההורים כמובן תומכים בגישה שמה שהבעל אומר צריך לעשות..)
אבל אני חושבת שכל מדריכת כלות צריכה להיות מודעת שיש משקל של חיים ומוות למילים שלה וכמובן לעצות שהיא נותנת,
אותה אישה לא פנתה לעזרה רק לאחר 6 שנים של סבל כשכבר יש ילדים בתמונה מה שהופך את הסיפור להרבה הרבה יותר מורכב ורק לאחר שגם אנחנו כמשפחה התחלנו לראות ולהבין דברים (כי גם אותנו הוא מנצל עד כמה שאפשר..)

אז נכון שמה שמשנה זה שהאדם סובל ולא משנה מהי בדיוק ההגדרה המדויקת של בן הזוג המתעלל כמו שכתבו פה אבל כן שאלתי פה כדי לקבל קצת מידע כי האמת שגם אותי ואת הסביבה הקרובה ההתנהגות שלו מתעתעת
עד כדי כך שלפעמים אני שואלת את עצמי אם זה יתכן שמדובר באותו אדם.

והאמת שאם כבר נפתח אשכול כ"כ ארוך על הנושא אז רוצה לומר להורים לנשואים, לבני משפחה ולסביבה שמזהה שמשהו לא טוב אצל השני, לא להתעלם!! לא להדחיק (כמו שאנחנו עשינו) ולומר שהיא נראית כבויה בגלל שהיא גרה רחוק, בגלל שלפעמים השנה הראשונה מאתגרת ואחר כך מסתדרים וכו'
תמיד עדיף להתייעץ (כמובן עם בעלי מקצוע שיש להם תעודה מוכרת ושעברו הכשרה מקצועית מוכרת) ולגלות שלא מדובר בבעיה אקוטית וחריפה של אחד או שני הצדדים כמו הפרעות אישיות ומחלות נפש או סתם מידות רעות
מאשר לגלות מאוחר מדי כשהנזקים כבר גדולים

למרבה הצער, אין להורים הרבה מה לעשות... רק לנשוך שפתיים ולהתפלל. שזה הרבה!

הם יכולים רק לאהוב את הבן/הבת שלהם ולשדר שהם תמיד אוהבים ולא מבקרים.
הורים לא יכולים להניע שום תהליך זוגי. אולי להרוס.

תמיכה חזקה של הורים כן יכולה להעניק יציבות.

בכלל, תפוצה גדולה של ספרים טיפוליים מתחזים ("לנשואות בלבד"), גורמים לקוראים לרוץ ולאבחן את כל סביבתם.
סיפר לי חבר שהוא נרקסיסט, ולמה?
אשתו למדה קורס קצרצר על הפרעות אישיות, וראה זה פלא!
בכל שבוע היא 'אבחנה' אותו כלוקה בתסמונת אחרת. כל שבוע הוא התאים לה בדיוק לתסמינים שהמרצה לימדה. מדהים!
התסמונת האחרונה שהיא למדה עליה הייתה נרקסיזם, וממילא הוא נשאר תקוע באבחנה זו עד היום... חחח.

 

[מריומה~]

למרבה הצער, אין להורים הרבה מה לעשות... רק לנשוך שפתיים ולהתפלל. שזה הרבה!

הם יכולים רק לאהוב את הבן/הבת שלהם ולשדר שהם תמיד אוהבים ולא מבקרים.
הורים לא יכולים להניע שום תהליך זוגי. אולי להרוס.

תמיכה חזקה של הורים כן יכולה להעניק יציבות.

בכלל, תפוצה גדולה של ספרים טיפוליים מתחזים ("לנשואות בלבד"), גורמים לקוראים לרוץ ולאבחן את כל סביבתם.
סיפר לי חבר שהוא נרקסיסט, ולמה?
אשתו למדה קורס קצרצר על הפרעות אישיות, וראה זה פלא!
בכל שבוע היא 'אבחנה' אותו כלוקה בתסמונת אחרת. כל שבוע הוא התאים לה בדיוק לתסמינים שהמרצה לימדה. מדהים!
התסמונת האחרונה שהיא למדה עליה הייתה נרקסיזם, וממילא הוא נשאר תקוע באבחנה זו עד היום... חחח.

היה משלם לה על עוד קורס אחד ובא על מקומו בשלום

 

[1995]

אם 50 אחוז מהאוכלוסיה סובלת ממבנה נפשי כזה, ואם ההנחה הבסיסית שלנו כשנראה אדם שנפגע ממערכת יחסים רעילה או פוגענית תהיה שהפוגע סובל מנרקסיזם או הפרעה גבולית, מהר מאד נגיע למסקנה כזאת. וגם נאבד אמון בפוטנציאל ריפוי מערכות יחסים

פשוט כרגע הולך ונעשה מורכב להגיד את ההמלצה לבודד ולא למהר לשפוט את מרבית הסביבה כנרקסיסטית, או בכלל להסתכל על מערכת יחסים פוגענית או לא מיטיבה, ככזו שהרבה פעמים יש בה 2 צדדים, ולא תמיד מי שמציג את עצמו כנפגע הוא אכן נפגע או הנפגע היחיד במערכת. אין בכלל מקום לאמירות מורכבות ולבחינה של יחסי תוקף קורבן, או לבחינה אם יש פוגענות.

הכי פשוט לתפוס צד אחד כפוגעני וחסר פוטנציאל ריפוי ולעסוק רק בשיקום של הצד השני, ולהמליץ באופן גורף על גירושין או ניתוק טוטאלי של מערכות יחסים. אבל חייבים להבין שמה שצריך להיות במצבי קצה לא הופך להמלצה גורפת ובטח לא לאבחנה גורפת וחד משמעית.

אגב, לא הצלחתי להבין מה ההכשרה של אירית וויך שבשמה העלית את המאמר על בת לאם נרקסיסטית. היא כתבה את המאמר בעצמה? עוסקת בתחום? מה ההכשרה שלה?

מיותר להתעסק כל כך הרבה בטענה של 50%.
זה ממש לא משנה מה מבנה האישיות של הפוגע.
מה שמשנה זה מה מרגיש הנפגע.

ההסתכלות המורכבת (שבתחומים אחרים נכונה מאוד) היא המשך הפגיעה במקרה של התעללות נרקיסיסטית.

ההכשרה שלה לא משנה. הדברים מבוססים על מקורות מחקריים. לכל מאמר יש מקורות בסופו.
בחרתי להעלות את הדברים שלה ולא לכתוב בעצמי. קראתי הרבה חומר מחקרי בעניין, וזאת עבודה לא פשוטה לכתוב את הדברים בצורה נגישה. ראיתי שאירית כותבת בצורה נוחה, מאירת עיניים וקולחת ונותנת מקורות. את יכולה בעצמך לגשת למקורות.
אגב, לא מעט פעמים לוקח זמן עד שהידע המחקרי מחלחל לשדה הטיפולי.