סיפור בהמשכים עתניאל- המשך ממלכה במבחן

  • הוסף לסימניות
  • #42
הצעות שלי:
פנרס- הבת של אלרנן דיליאבר (אם היא בגיל המתאים)
אלרון- אשתו לשעבר של פנרס
פאר- תרצה סאנפאל
מהללאל- הציעו את אחות של רובן מן הגי, לא מתנגדת:)
דיזר- שאה (אחות של כלב)
מנשה קפחבר- אמא של שאול (בטח ימצאו הרבה מן המשותף בזכות הילדים המקסימים שלהם)
המורה של הנסיכים מהמגדל הגבוה ששכחתי את שמו :sne:- נרמה סטרזדיאן

אוף, אני לא מוצאת למיכאל
יש לכם רעיון לעילוי תלמיד חכם שעתיד לעמוד בראש הישיבה המלכותית, בחור מבית עשיר, רציני עם מידות טובות שעבר המון בילדות והתייתם בגיל 12?
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
הצעות שלי:
פנרס- הבת של אלרנן דיליאבר (אם היא בגיל המתאים)
אלרון- אשתו לשעבר של פנרס
פאר- תרצה סאנפאל
מהללאל- הציעו את אחות של רובן מן הגי, לא מתנגדת:)
דיזר- שאה (אחות של כלב)
מנשה קפחבר- אמא של שאול (בטח ימצאו הרבה מן המשותף בזכות הילדים המקסימים שלהם)
המורה של הנסיכים מהמגדל הגבוה ששכחתי את שמו :sne:- נרמה סטרזדיאן

אוף, אני לא מוצאת למיכאל
יש לכם רעיון לעילוי תלמיד חכם שעתיד לעמוד בראש הישיבה המלכותית, בחור מבית עשיר, רציני עם מידות טובות שעבר המון בילדות והתייתם בגיל 12?
חה חה חה.
רעיונות אדירים.
אהבתי בטירוף.
אגב, אולי בתור שדכניות אתן אלה שלוקחות כאן.
אבל מישהי יודעת את מי אני הולכת לשדך לרעואל? (הנסיך)
תזרקו ניחושים.
(ופליז, לא כמו החולניים של מהללאל.
"ספינת שעשועים? מינוי מפעים? סכין בגב?" לא לתפוס אותי על המילה. זה מהזיכרון בלבד)
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
  • הוסף לסימניות
  • #45
מה הקשר לאולה?
אופסי:sne: התכוונתי לאלרון
בוודאי! צניחה חופשית מגובה שלוש קומות, בזינוק של חץ שלוח וגרירה המונית של מאות נשים שעמדו גם הן על הגג, אל הרצפה המרוצפת. (אממ, את תיאורי החרב וההרג נמנע כרגע מהקהל:geek:)
את יודעת, כדי שההסטוריה האישית תדמה כמה שיותר למוצע, קרי פדהאל ; )
יפריע אם אקח כמה מהרעיונות לעצמי?
לא יפריע בכלל; )
אבל בתנאי שאת ממשיכה עם עתניאל;)

נרמה סטרזדיאן
היא לא התחתנה עם רעואל? עד היום לא קלטתי מה היה הקטע בינהם.. התחתנו או לא? ולאן היא נעלמה,מתישהו במהלך הסדרה?
יש לכם רעיון לעילוי תלמיד חכם שעתיד לעמוד בראש הישיבה המלכותית, בחור מבית עשיר, רציני עם מידות טובות שעבר המון בילדות והתייתם בגיל 12?
בטח!
אישתו של הרב צארנן, שאה. (הוא נפטר בדרך בלתי ידועה (אולי היה אחד מהמועמדים לחיסול של דיזר, לכו תדעו אם לסולטן לא היה חשבון אישי לסגור איתו..))
אבל בתכל'ס, היא מבוגרת מידי.. אממ, אז אפשר את אחות של פדהאל!
(נולדה אחרי שאימו של פדהאל נפטרה ואביו נשא לאישה את אחת מבנות האבירים..)
היא בת 14, בול הגיל לשידוכים! (ועוד הבת של אביר, אז בכלל)
אבל מישהי יודעת את מי אני הולכת לשדך לרעואל? (הנסיך)
רמזז חח
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
דיאן דיאלידאן
זה יהיה קץ המתיחות בין בית ביואר לבית דיאלידאן
אוף. זה היה כל כך שקוף?
טוב. אני, כמו שציינתי לא שדכנית פוריה כל כך. וזו הנערה הראשונה שעלתה במוחי. וחוץ מזה זה מגיע לשלוואן שקופח בפדהאל...
אגב, בהתחשב בדברים. אני מאמינה שלשם דיאלידאן קונוטציות לא ממש מחמיאות בבית המלוכה שלהוד מלכותו ירום הודו היה יותר נעים להחליף את תואר האבירות של שלוואן לגדעחצמנחיאן.
תודו שזה שם מדהים בעל משמעות עמוקה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
תואר האבירות של שלוואן לגדעחצמנחיאן.
תודו שזה שם מדהים בעל משמעות עמוקה.
:oops:
איך בכלל חשבת על זה? וואו. וואו. אני עוד הלומה מהדיוק. ג-ד-ע-ח-צ-מ-נ-ח-י-א-ן-!
חשבת על לעבוד בבית התארים האביריים? יתאים לך בול.
(המשכורת, אגב, מעט נמוכה. (פאררך לשנה, אם התעניינת) אבל זה שווה את זה. אולי גם תהיי בעתיד האבירה-הראשונה-בעלת-התואר-הארוך-ביותר-שידעה-האנושות-כולה-! או בקיצור, כגריאכטאנאן:geek: לכי תדעי..)
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
אגב, כולכם.
אתגר:
אישה מבוגרת, אלמנה טרייה. עשתה חסדים רבים בחייה, וחותנתה של תרצה סאנאפאל. את שמו של בעלה לא נזכיר, כמובן, מטעמי הזקה בשידוכים.
מי יכול להתאים לה?
תנו רעיונות..:cool:
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
אגב, כולכם.
אתגר:
אישה מבוגרת, אלמנה טרייה. עשתה חסדים רבים בחייה, וחותנתה של תרצה סאנאפאל. את שמו של בעלה לא נזכיר, כמובן, מטעמי הזקה בשידוכים.
מי יכול להתאים לה?
תנו רעיונות..:cool:
פנרס
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
היא לא התחתנה עם רעואל? עד היום לא קלטתי מה היה הקטע בינהם.. התחתנו או לא? ולאן היא נעלמה,מתישהו במהלך הסדרה?
איזדרולינו יקירנו עם שידוך המלך בזמנו? וואי, גם מינוי מפעים וגם סכין בגבשל הציפורר
איך שגלגל מסתובב לו
הייתה אמורה לגור בקומה הכי שווה בארמון ועוברת לגור במגדל של ציפורים ועורבים

בא לי לכתוב פאנפיק שהרעיון שלו הוא שרנה (חמות המלך) ונרמה שנאו אחת את השניה בתור ילדות וכשרנה הגיעה לארמון היא ניסתה להתעלם מכל הדעות הקדומות שלה על נרמה שהיא צדקנית מידי אבל לא הצליחה, (בוא נגיד שבתוך כל האבל על מות אחיה היא התנחמה מזה שנרמה לא הפכה לגיסתה).
קיצר הן ניסו לגבור על הדם הרע שהיה ביניהן ולא הצליחו עד שרנה החליטה שהמוצא היחיד זה לשדך את נרמה (שכזכור היא רווקה מבוגרת) עם מישהו שרחוק מאתיל.
במקביל איזדרו עובר לגור בדרום כוזר כי הוא זקוק לאוויר חמים יותר וכך רנה חושבת לשדך אותם. והשאר היסטוריה כמו שאומרים

מה אומרים?
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #52
אגב, כולכם.
אתגר:
אישה מבוגרת, אלמנה טרייה. עשתה חסדים רבים בחייה, וחותנתה של תרצה סאנאפאל. את שמו של בעלה לא נזכיר, כמובן, מטעמי הזקה בשידוכים.
מי יכול להתאים לה?
תנו רעיונות..:cool:
מכירה אחד ממש חביב עם מידות תרומיות של ממש.
בעברו גידל ילד אומנה אסופי ברכס האנשוג אבל לאחר שהנער בגר ועזב הוא החליט לערוך מסעות ברחבי כוזר ולשמח בחורים.
אהה ויש לו חץ תקוע במוח שגורם למצבי הרוח שלו להשתנות בקצב מסחרר, (אבל לא חושבת שזה יפריע לגברת דיאלידאן, היא רגילה לזה).
 
  • הוסף לסימניות
  • #53
אדיר.
הוא כל כך יודה לך על הרעיון להיות בעלה של אשת הנבל מאלקן.
תאמיני לי שהוא ימצא ביחד עם מיכאל פסק הלכה ש"אשת מרע..." משהו מרגש כזה. אבל איסתרק ינפנף אותו, "היא מתאימה לך, כך רעייתי הצדקת טוענת"
ואולי פנרס יפעיל את חוש ההומור שהתפתח במהלך השנים שעברו ויאנפף משהו על אני ובנה היינו חברים פעם ובגדתי בו.
ואיסתרק יתן לו סטירת לחי שתסתור את כל התזות של אויבי אליקטאן בדבר חיוורון פניו של האביר השחור...
אפשר לעשות מזה מטעמים לא רעים כלל וכלל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #54
  • הוסף לסימניות
  • #55
אגב, מעריצות ממלכה במבחן נחמדות.
מי שרוצה, פרסמתי בקהילת ציור ציורי ממלכה במבחן.
בינתיים זה רק פדהאל ואונמר אבל אם יהיו הרבה תגובות טובות אני אוסיף עוד כמה ציורים.
יאללה. בטוב תלינו וברחמים תקיצו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #56
אגב, מעריצות ממלכה במבחן נחמדות.
מי שרוצה, פרסמתי בקהילת ציור ציורי ממלכה במבחן.
בינתיים זה רק פדהאל ואונמר אבל אם יהיו הרבה תגובות טובות אני אוסיף עוד כמה ציורים.
יאללה. בטוב תלינו וברחמים תקיצו.
המברכת מתברכת מאוצר מתנת חינם,
לילה טוב, יום עמוס מחר :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #57

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

לאתגר:

לשאלות על האתגר - שימו לב לתייג את @שבשבה.
בהצלחה.
הסיפור, כמובן, הוא המלצה בלבד ולהמחשת הטעם.
אני עומד בתחנה, מחכה לאוטובוס. עוד לפני שיצאתי מהבית ידעתי שאני יוצא על 50% - 50% - או שיגיע או שיבריז - והוא בחר באופציה השנייה, אין הסבר אחר לכך שפתאום הקו נעלם מהמסך והבא בעוד 25 דקות. מתוסכל וממהר, אני עורך ניתוח מצב זריז: לחכות לאוטובוס הבא, שגם הוא יחליט בכוחות עצמו אם שווה לו לצאת, לעצור טרמפ או לקחת מונית. מונית היא האופציה הפחות משתלמת מבחינת הכיס, ואני מושיט את ידי, מקווה שמישהו יסכים לעצור ברחוב הזה, ששמו מזמן נמצא רק בוויז. אך מסתבר שהנהגים פחות מבינים את הסיטואציה המורכבת, ופחות רוצים לעצור. יש כמה כאלו שמסמנים לך תנועה שאתה לא תבין עם היד. זה יכול להיות "אין לי מקום באוטו", "אני עוצר כאן", "הפרצוף שלך פחות מדבר אלי", או כל פרשנות הגיונית אחרת. גאון מי שחשב על זה ראשון. אחרי שעברו עשר רכבים ושבע עשרה דקות, אני מחליט לקחת מונית - מה שיהיה יהיה. אני מושיט את היד, מונית נעצרת לידי, אני עולה, סוגר את הדלת ומקליק את החגורה. אבל אני לא אוותר להם כל כך מהר! אני מתקשר לחברה המפעילה, אקסטרה, ודורש מהם הסבר הגיוני להיעדרות של הקו. אני נענה בתגובה אדיבה שמשמעותה "אני רק פקידה של פקידה, ואין לי איך לעזור לך כרגע".
אני יושב במונית, הנהג מאותת ימינה ואני מביט בחלון, כועס ומתוסכל. התחושה היא שאין לי, בתור האזרח הקטן, מה לעשות כדי שהוד כבוד מעלת הנהג יואיל בטובו לצאת מתחתנת המוצא! וזו לא רק תחושה, באמת אין לי מה לעשות, בכלל. ואני שואל את עצמי, עד מתי??? בקצב הזה כבר עדיף את אגד! המון תלונות ואיחורים, אבל בסוף אתה מגיע!
מה יהיה???
אני מעלה את האתגר של @שבשבה , באיחור ניכר עקב תקלות טכניות.
@מנהל ai מקווה שזה בסדר...

________________________________________________________________________

תודה רבה ל @משתמש חדש דנדש על האתגר היפה, לכל המדרגים, ול @מנהל ai על הניהול הבאמת מסור.

האתגר יהיה על תמונות מיציאת מצרים, עם דגש על תמונה איכותית מרשימה וריאליסטית, שיכולה להיות על כל סצנה, בין מהשיעבוד, מהמכות, מהיציאה, ואפילו מהמרדף של המצרים וקריעת ים סוף. וכמובן ניתן להוסיף תוכן הומוריסטי בתמונה.

📌 כללי האתגר:
🔹 בכל הודעה ניתן להעלות יצירה אחת בלבד.
🔹 היצירה נוצרה במיוחד לצורך האתגר ובבינה מלאכותית בלבד.
🔹 יש להעלות תמונה בפורמט JPG או PNG בלבד (קבצי webp לא נתמכים).
🔹 לפני ההשתתפות באתגר, חובה לקרוא את חוקת האתגרים.
🔹 נא לוודא שהתמונה עומדת בכללי האתר.
🔹 לפי כללי פרוג, אין להעלות תמונה של בנות מעל גיל 3.
🔹 פטפטת בנספח בלבד!
⏰זמני האתגר:
מעכשיו
ועד הערב בשעה 23:59.
שימו לב! יצירות שיעלו אחרי השעות המותרות ימחקו על ידי המנהל!
דוגמאות:
השיעבוד.
תמונה שנוצרה


מכת ברד
תמונה שנוצרה

יציאת מצרים
תמונה שנוצרה

מצרים רודפים אחרי בנ''י
תמונה שנוצרה

אז קדימה, בהצלחה!

אשכולות דומים

"ממלכה במבחן" – סדרת ביקורות על סדרת הדגל של מיה קינן


סדרת "ממלכה במבחן" היא כנראה אחת הסדרות השאפתניות, העמוקות והמשוכללות ביותר שנכתבו במדף החרדי. עם עולם עשיר, דמויות מורכבות, שפה גבוהה ורעיונות תיאולוגיים־פוליטיים, היא קנתה לעצמה מקום קבוע בלבם של אלפי קוראים.

מתוך אהבה כנה לכתיבה טובה, ומתוך הערכה לסדרה עצמה — בחרתי לבחון אותה מחדש, ללוות כל ספר בניתוח מעמיק, להדגיש את הראוי הדגשה ואת המיוחד בה שניתן ללמוד ממנו (ויש כל כל הרבה) ולהציב מראה גם מול המקומות שבהם לדעתי היא חוטאת למה שהיא בעצמה ניסתה להיות: מדויקת, עמוקה, מוסרית.

הביקורות נכתבות בגובה עיניים, מתוך ניסיון להרחיב את הדיון הספרותי החרדי בלי להקטין או לבטל. הן כוללות הערות סגנוניות, ניתוחים תמאטיים, דמויות, עלילה, וגם קצת סרקזם עצמי. נשמח לשמוע גם אתכם — האם הרגשתם כמוני? האם דווקא הפוך?

(הביקורות מופיעות בתגובות לפי סדר הקריאה: איסתרק, מהללאל, יוזבד (שני החלקים יחד), פדהאל. ולבסוף – סיכום על הסדרה כולה.)

חשוב לי לציין, ולו רק למען תפארת הקריאה :)
אף שבכל ביקורת אני מתייחסת לספר מסוים, הקריאה שלי אינה "נקייה" או מנותקת. כבר בכתיבה על איסתרק, אני קוראת אותו לא כקוראת תמימה, אלא כמי שכבר מכירה את הסדרה כולה. זו בחירה מודעת — שמביאה איתה גם סיכון וגם רווח. מצד אחד, היא עלולה לטשטש את חוויית הקריאה הראשונית והבתולית. מצד שני, היא מאפשרת לי לחרוש את הסדרה לרוחבה ולעומקה: לזהות קשתות תמטיות, מבנים חוזרים, הדהודים פנימיים ורעיונות שמתפתחים לאורך זמן. כך הביקורת לא רק עוקבת אחר כל פרק בפני עצמו — אלא גם משרטטת את הדי.אן.איי של הסדרה כשלם.

הערה: מדובר בפנטזיה ריאלית על רקע היסטורי, כל השמות והמקומות הם בדיוניים.


--חמש שעות מאיינה הקטנה, הכפר המרכזי במחוז אורין--

"המפקד?", ממרום גובהו על גב הסוס, הייתה האדמה הסדוקה שלרגליהם רחוקה למדי מעיניו החדות של טֶארוֹן וסימני העקבות שעליה קלושים. אבל על אף זוהר השמש שהקשה עליו לעקוב אחר סימני הפרסות כל אותו הבוקר, את עיגולי הדם הכהים שעל האדמה לא הצליח לפספס.

אִיסְקוֹ מפנה אליו את פניו הצידה, ידו אוחזת במושכות בחוזקה. "מה לא בסדר?"

הוא שותק, מפנה במקום תשובה את ידו לאדמה. לאט מניע איסקו את סוסו, בוחן מקרוב את הסימנים התחוחים והרטובים.

טארון סוקר אותו, מידיו הקפוצות בחוזקה על המושכות, הקמט הקטן שבין גבותיו ושפתיו החתומות. הם לא דיברו כל המסע, מאותו הרגע שהגיע הרץ והזניק אותם על רגליהם, מפילים את ארוחת הבוקר שלהם על הרצפה. הזמן היה גורם מכריע, ואיסקו שבשניות בודדות הפך מחבר מתבדח למפקד, לא נתן להם גם את אותן דקות בודדות כדי לסיים את הארוחה.

והם בהחלט מיהרו, דהרו כל אותו היום, לא נתנו לסוסים ולעצמותיהם הכואבות דקה אחת של מנוחה. מעלים עננת אבק מאחוריהם, מן הסוג שלוקח לה זמן לשקוע בחזרה ומצדיקים את השם שיצא להם כפלוגת המשמר המאומנת ביותר של המחוז.

ולמרות הכול ידע טארון כי הם דוהרים לשווא. המארב היה חמש שעות משם והיחידה של לִיאָם פטרלה באותו האזור ללא שמץ של מושג וקשר לעולם. מה היה הסיכוי שיספיקו להגיע לפני שיהיה מאוחר מידי?

לא גדול. לא גדול בכלל. אם נהיה כנים הוא פשוט לא היה קיים.

החברים שלהם היו שם. אחים לנשק, הוא העיף מבט באיסקו שבחן את האדמה, עיניו מצומצמות. אחים לדם. אחים שנשבעו להגן על המחוז הזה עד טיפת דמם האחרונה ועכשיו נראה כי הם עומדים למבחן מעשי על אותה שבועה.

"איפה אתה מעריך שהם עכשיו?", הקול של איסקו שקט מאד.

"לא הספיקו להתרחק הרבה להערכתי, המפקד", הוא מזדקף ומניע מעט את רגליו כדי לאלץ את סוסו להתקדם, "כנראה הלכו דרך היער".

איסקו מניע מעט את ראשו. "הגיוני", הוא אומר וקולו חסר רגש בדיוק כמו מקודם.

טארון זוכר בדרך כלל מי הוא. זוכר טוב מאד. למרות נימוסיהם המוקפדים של שאר חברי המשמר ועיניהם המחייכות. סייסים לא פונים למפקדים בעצמם. גם אם הם מכירים את מפקד המשמר הצעיר מאז היו שניהם ילדים עם ברכיים משופשפות.

אבל הקול הזה, צרוד וקפוא וחסר צבע כל כך גורם לו להעז בכל אופן ולמלמל מילים קטנות וחסרות משמעות, ששניהם יודעים מצוין שהוא לא מאמין בהם.

"יהיה טוב", הוא אומר, ממקד את מבטו בעורפה המבריק מזיעה של החיה. "ליאם בחור חכם. הוא לא היה הולך כמו איילה אחרי עקבות מטושטשים בלי תגבורת".

איסקו שותק, כאילו לא שמע כלום, במקום זאת הוא מפנה את ראשו אל האופק, מעריך את גובהה של השמש בשמי התכלת שמעליהם.

"ההערכות להתקפה, המפקד?", רַאָיוֹן, סגנו הרשמי של איסקו דוחף את סוסו קדימה, דוחק עוד קצת את סוסו של טארון לשוליים.

איסקו מהנהן, עיניו עדיין נעוצות אי שם.

אחר כך הדברים חולפים בטשטוש ליד עיניהם, כמו כתמים מעורבבים של צבע. התארגנות לתזוזה של הטור, מערך תקיפה מסודר, איסקו מחלק פקודות.

היער שקט, שקט מאד. לבד מרעש הפרסות הקצוב וציוצי ציפורים לא נשמע כל קול. קרני שמש בודדות נשברות על העצים והזוהר ששורר בחוץ בשעה כזו, נבלע בתוך האפלולית הקרירה שביער.

איסקו מוביל בראש, סוסו השחור מטופף על השביל הכבוש והמתפתל בין העצים. האדמה רכה וחומה, מריחה בדיוק כמו שאדמת יער רעננה צריכה להיות, אבל ככל שהם מתקדמים עמוק יותר אל תוך העצים הופכים כתמי הדם שעליה לגדולים וברורים יותר, מצטרפים אל ענפים שבורים וטביעות פרסות טריות.

טארון בולע, ממשיך להוביל את סוסו בעקבות הסימנים ומנסה בכל הכוח להורות למוחו להתעלם מן המשמעות הצועקת של העקבות.

ואז פתאום נגמר השביל. וטארון שפונה ימינה מוצא את עצמו בקרחת יער גדולה, מוקפת עצים ולא ריקה בכלל.

יש סוסים מתים על הקרקע, עגלת משא הפוכה שגלגליה השבורים זרוקים לידה, וגופות. שבע גופות. זרוקות על האדמה סביב, מדי משמר המחוז שעליהן מוכתמים בדם.

הוא בוהה קדימה, לא מסוגל להניע את גופו בתנועה המינימלית הדרושה כדי להורות לסוסו להסתובב אחורה. מאחוריו הוא שומע את השאר, פרסות סוסיהם מכות בקצב אחיד כשהם מסתובבים בעיקול השביל ועוצרים.

לכמה שניות ארוכות ישנה דממה, עמוקה יותר מכל דממה ששמע טארון בחייו. רגע, שניים, שלושה. החיילים שמאחוריו כך נראה, מאובנים בדיוק כמוהו, דבוקים בדבק נסתר לגב סוסיהם.

ואז גולש איסקו מסוסו. עוקף את סגנו שניצב שם קפוא, וכורע לצד האדם לבוש המדים והדרגות ששוכב בצד השביל.

ליאם.

הם לא נראים עכשיו זהים בכלל, איסקו והאיש המרוטש שעל החול, זה שבגדיו ספוגים בדם כהה וטרי. ואיסקו, ברכיו על האדמה, מחפש נואשות אחר הדופק, ידיו רועדות על צווארו של אחיו התאום כשהוא מתיר את קשרי הצווארון.

גרונו של טארון שורף. יבש כאילו לא פגש לחלוחית של מים תקופה ארוכה.

ידו השנייה של איסקו נעה לעבר פצע הדקירה בחזהו של ליאם ממששת אותו לרגע ארוך. לא ברור לטארון מה עובר לו בראש באותם רגעים ארוכים בהם הוא בוהה בגופתו של אחיו התאום, אבל את נשימותיו המהירות הוא שומע היטב.

הוא לא בוכה. העובדה הזאת ברורה לטארון ממקומו על גב הסוס. התאומים אף פעם לא בכו. לא ליאם ולא איסקו, לכל הפחות לא לידו.

הוא מפנה את מבטו לקבוצה שמאחוריו. הם משפילים עיניים, נועצים מבט בקרקע מפני הכאב החשוף של מפקדם.

הם צריכים פיקוד. הם צריכים החלטות וסריקת שטח מיידית ופינוי גופות. ואיסקו גם אם נחשב ובצדק למפקד קר רוח וקשוח, לא נראה לו ראוי לבצע את המשימה הזאת עכשיו.

אבל ראיון, יסלחו לו כל האלים, לא נראה כאילו הבין עדיין את הדבר המובן הזה בעצמו.

שניים מהקצינים מחליפים מבטים מהירים מעל ראשו של ראיון, שמדיו יפים מידי וחרבו עדיין נוצצת. קצין אחר נע באי נוחות על רגליו. בסוף שולח הבכיר שבהם יד כבדה, מנחית אותה על כתפו של הסגן הצעיר והמיוחס.

ראיון, יאמר לזכותו, מבין יפה את הרמז. ומכחכח בגרונו בחשיבות שאפשר לצפות לה רק מילדון צעיר שעוד לא הבין כמה מלכלכת העבודה שמצפה להם עכשיו.

"אתם", הוא אומר, מחווה לעבר שתי השלשות המסודרות מאחוריו. "סריקה מקיפה, עכשיו. יכול בהחלט להיות כי התוקפים עדיין בסביבה", החיילים מהנהנים בהסכמה, בשונה מהקצינים רמי הדרג שמאחורי טארון, להם פחות מפריעים משחקי האגו.

"חוליה שתיים דוהרת לספיא להביא תגבורת", החיילים המדוברים מתנתקים ממקומם.

"כל השאר", ידו מחווה אל שאר הקבוצה הדוממת, "נוהל פינוי".

הם יורדים מעל סוסיהם, תנועותיהם עדיין איטיות כשהם מתפזרים בקרחת היער כדי לטפל בשבעת ההרוגים.

לאט מפלס טארון את דרכו בין השברים לחיילים השותקים, מסייע לשניים החדשים שבהם בפינוי, איכשהו נראה לו שחלקם מגלים בפעם הראשונה כי אדמה ספוגה בדם מקשה על ההליכה לא פחות מבוץ.

איסקו עדיין יושב באותו מקום כשהוא מגיע אליו, ליד גופתו של אחיו. פניו של ליאם שלוות באורך מוזר וקצה של חיוך משועשע מעקם את פיו. רגע הוא בוהה בעיניו המתות ואז מפנה את פניו לעבר איסקו.

"אל תטרח", הקול של איסקו חסר צבע בדיוק כמו שהיה לפני שנכנסו אל היער.

"לא ניסיתי", הוא אומר בשקט, עיניו מושפלות אל העלים היבשים שלרגליו.

רגע שוררת שתיקה ביניהם, ואז מרים איסקו את ראשו. "רק תוהה מה שעשע אותו כל כך".

טארון מעז להביט בו סוף סוף. הוא חיוור, ולמרות השיזוף שעל פניו ניתן להבחין בכך בקלות, אבל בדיוק כמו שחשב, עיניו יבשות.

"באמת?", הוא שואל במקום לענות, "זה מה שמעניין אותך עכשיו?"

"לא", איסקו נעמד על רגליו, "אבל אני צריך משהו אחר לחשוב עליו כרגע".

טארון נושך את שפתו התחתונה, מעדיף לא להתעכב על משמעות המשפט האחרון. "ראיון שלח חיילים להביא תגבורת", הוא מעדכן בשקט, לא נראה לו שאיסקו בכלל שמע מילה מהדיון השקט שהתנהל מעל ראשו מקודם.

"בסדר, תודה"

בשקט הוא מביט בו, סוקר אותו מזווית העין. זאת תגובה נדיבה למדי מצידו של איסקו לפעולה הגיונית כמו זאת האחרונה שביצע. במיוחד כשתודה היא לא אחת מהמילים השימושיות שלו.

"המפקד?", שישה מהחיילים ששלח ראיון לסריקה ההיקפית עומדים כנראה מאחוריהם.

"כן?" איסקו מוחה בגב ידו האחת את כתמי הדם שעל ידו השנייה.

"אה", ממבטו הנבוך של החייל המאובק אפשר להסיק כי הוא התכוון לפנות לראיון, שפרצופו הקפוא כמעט ומצליח להסתיר עד כמה מפריעה לו חזרתו המהירה של איסקו למציאות.

"מה מצאתם?", שואל איסקו, מתרומם בבת אחת מהאדמה הקשה.



בערב שוקע הירח מוקדם. כסוף חיוור ודקיק, הוא בכל מקרה לא נתן להם הרבה אור. אבל כוכבים נוצצים קטנים אפשר לראות עדיין למרות העננים, פזורים ורחוקים על הרקיע השחור.

הם עצרו כבר בשקיעה, בלית ברירה. שלוש שעות לפני שדותיה הראשונים של איינה, הקימו את המחנה בשתיקה.

איסקו, טארון מוכן לפרגן לו את המחמאה המפוקפקת הזאת, מתייחס לעגלת המתים הסגורה באותה ענייניות בה התייחס לעגלות הכרוב שהביאו החיילים מסייפא.

הם לא מצאו כלום. כלומר שום דבר בעל משמעות. הם כן גילו שאף חפץ בעל ערך לא נשאר בקרחת היער. אפילו לא טבעת פשוטה.

והלוואי זה היה מקרה מוזר, וחשוד. והלוואי היו העקבות חסרי פשר והיגיון, הלוואי היו מוצאים משהו שיאפשר להם להאשים את כל העולם הגדול, חוץ מלהודות שליאם והיחידה המובחרת שלו נפלו קורבן לשוד הטיפשי ביותר בהיסטוריה.

כי את המפות הם כן מצאו. המפות אותן שלח איסקו עם ליאם למשימת הסיור הפשוטה. המפות שסימן הוא בעצמו עם אזורים בטוחים לחנייה ולינה.

הרי בנוסף לפיקוד המזהיר שלו, הוא הרי גם סייר מוכשר מלידה.

אבל בני אדם טועים לפעמים. גם המפקדים והסיירים המוכשרים ביותר.

ואיזה בזבוז זה. איזה בזבוז של חיים יפים וצעירים כל כך. וכישרון. וגאווה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  4  פעמים
למעלה