הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
בסייעתא דשמייא
ערב חג הסוכות ה' תשפ"ג
ר' נוחעם -
'פויסל אתרויגים' ידוע, דמות מוכרת!
מי שעסק אי פעם עם מכירת אתרוגים מזן כל שהוא, מכיר אותו בעיקר מהזווית הלא מחמיאה – קרחת בוהקת על רקע שלישו העליון של האתרוג.
אבל למה לדבר על הקרחת – 'זה לא הדר' נוהג ר' נוחעם לומר, כשבמקרה הזה כולם יסכימו עמו כולל מוכר האתרוגים במקלט שאוהב להסתיר את ה'בלעטלאך' באגודלו הרחב, באלגנטיות יש לומר.
חלק נכבד מהציבור זוכה להכיר אותו בעיקר מהדחיפות ברגעים הדרמטיים בעת פתיחת קרטון חדש של אתרוגים א' א' א' שהגיעו היישר מהמיון המשולש בפרדס אל השוק העירוני הממוזג.
אחרים מכירים אותו מצקצוקי הלשון, שעה שהוא עובר על ידם בעודם בוחנים נקודה זעירה במרכז האתרוג -
'מכאן אני רואה, זה מנומר, זה בעייתי ממש!' הוא אומר במבט חודרני, ומיד מוסיף -
'זה שחור, מה אתה לא רואה??? וזה לא יורד, בוודאות! מה שאומר שזה גם ספק 'חסר'', פוסק בהחלטיות בלי ששאלו לדעתו ההלכתית המלומדת.
מתי מעט זוכים להכיר את ר' נוחעם החמדן.
אותם יחידי סגולה שהתפללו כמו שצריך בט"ו בשבט וזכו באתרוג - יהלום, נקי במיוחד, הם אלה שיזכו לפגוש בו עם כל חמדנותו, חמדנות דקדושה כמובן, מאחר ובמידה ור' נוחעם יגלה אותם, וסביר להניח שכן! הם יזכו לביקור ארוך שלו בד' אמותיהם, כשבתחילה הוא ישאל בעדינות אופיינית לאברכי משי – היכן מצאו אתרוג מיוחד שכזה, אך מהר מאוד תעלנה הצעות נדיבות על שולחן המו"מ, כשבמידה ובר המזל יעמוד במריו לסרב לעיסקה המפתה, ימצא כבר ר' נוחעם את הדרך הנוחה לרדת מעץ האתרוגים שהוא טיפס עליו...
הוא כבר ימצא איזה 'בלעטלאך', ש - מה לעשות, הוא עדיין 'בלעטלאך'! גם אם הוא בצבע של האתרוג...
הוא ייתפס לצורת הגידול הסימטרית שלא עומדת בסטנדרטים שלו, כי אתרוג הוא דמיון לב, והלב שלו רחב, וגדול...
הוא יתעקש שיש בליטות לרוחב אבל אין בליטות לאורך, וזה חשש מורכב אפילו שזה אתרוג תימני...
איך שהוא, בסופו של דבר הוא יפטיר בנדיבות מחמאה פושרת על ניקיונו היחסי של האתרוג, ויחמוק לבין בסטות האתרוגים בניסיון לדוג את היהלום הבא.
מסע ארוך ומייגע עובר ר' נוחעם עד שבסופו של דבר הוא אוחז בהתרגשות בפרי ההדר כשאיך שהוא אפשר לומר שהוא - שלם עם הבחירה.
ועכ"ז אפוא שהוא בתוך הלב הוא שומר פינה חמה לאופציות שהיו לו לפני ההחלטה הדרמטית שקיבל במעמד של שלושה דיינים מפורסמים שתחת עיניהם עברו אלפי אתרוגים.
נכון שהוא סמך עליהם, ונכון שהוא זה שביקש מהם לעשות את ההחלטה הכואבת בשבילו, אבל הוא לא יכול לומר בפה מלא שהוא וויתר עליהם, הלוא הם היו יהלומים של ממש, פנינות חן מבריקות.
מה הוא לא עשה בשבילם?
הוא ירד למקלטים נידחים המלאים בארגזים עד אפס מקום
נכנס ויצא באולמות ריחניים מניחוחות הדס טרי ורענן
עמד שעות בחום הכבד מתחת ברזנטים מתעופפים
ואפילו זכה להיכנס לקודש הקודשים, ארון הכספות בחדר השינה של סוחר האתרוגים הממולח שלא עמד בפני תחנוניו ופרס בפניו את ה'עידית שבעידית' שבמחסניו.
תמונתו של ר' נוחעם מתנוססת בין דפי הכרומו של כל עלוני התמונות הנפוצים כשכמובן ר' נוחעם לא היה זה שביקש מהם להכניס את התמונה שלו, ח"ו!
הוא הרי אינו צריך את הפרסום המיותר הזה, הוא אפילו סולד מכך שלא לומר מתנגד בתוקף
אך לעצור את צוותי הצילום חובבי אווירת החגים שאוהבים להתחקות אחריו, זהו דבר בלתי אפשרי!
הצלמים יפגשו בו בין אם ירצו ובין אם לא, הוא תמיד יעמוד שם במרחק 20 ס"מ מהעדשה, על יד אחת הבסטות, הם מצידם יעשו את עבודתם המקצועית ויתפסו את הרגע...
אפשר להבין אותם, רגע השיא שנקלט בעדשת המצלמה שנה אחר שנה וכבר הפך למסורת מצולמת,
קורה בעודו עומד במקום שהוא לא חמה ולא צל, כשבידו האחת אתרוג תימני עם 'גארטל', וידו השנייה אוחזת במיומנות השמורה ל'אתרוגנים' מלידה - שלישיית 'אתרוגי חזון איש' משלושה זנים שונים שכולם מיוחסים בן אחר בן לעץ שגדל בזמנו על יד העיר שכם וממנו קטף החזון איש במו ידיו את אתרוגו...
קשה למצוא צלם שיוותר על רגע פוטגני מושלם שכזה!
כל התהליך המורכב [אוייש, אבל למה 'מורכב', נו, לפחות יש על זה מסורת...] שעובר על ר' נוחעם מתנקז לרגעים הנעלים בהם אתרוגו מתחכך ב'קושיקלך' הסימטרי שאגד בו את הלולב, האתרוג נפצע עד זוב מיצו הריחני.
ר' נוחעם ראה את המתרחש בעיניים כלות, דמעות ההתרגשות מפסוקי ההלל שאמר בדביקות עילאית מתערבות להן עם דמעות הצער מהכאב הגדול באובדן קליפתו הדקה החיצונית של האתרוג שהופכת אותו ל'נקלף' או 'נשרט', ומכשירה אותו רק לכתחילה מהיום הראשון והלאה...
יהודי שעמד לידו והבחין ברגשותיו המעורבים ניסה לנחמו ולהרגיעו אחרי ההושענות באומרו שדווקא השריטות הללו עושות את ה'הדר' של האתרוג, 'זה חיבוב מצווה' - ניסה לשכנעו, כשניכרת על האתרוג מצוות הנענועים עם הדקדוק לאחוז את האתרוג בסמוך ללולב ממש.
כך זה מתנהל בדרך כלל בכל ערב סוכות שנה אחרי שנה, עד... השמיטה!
בשמיטה, כללי המשחק משתנים!
ועל כך תקראו אי"ה בפרק הבא...
ר' נוחעם בעל 'האתרויג'
#1#
י.מ.י.
#1#
י.מ.י.
ערב חג הסוכות ה' תשפ"ג
ר' נוחעם -
'פויסל אתרויגים' ידוע, דמות מוכרת!
מי שעסק אי פעם עם מכירת אתרוגים מזן כל שהוא, מכיר אותו בעיקר מהזווית הלא מחמיאה – קרחת בוהקת על רקע שלישו העליון של האתרוג.
אבל למה לדבר על הקרחת – 'זה לא הדר' נוהג ר' נוחעם לומר, כשבמקרה הזה כולם יסכימו עמו כולל מוכר האתרוגים במקלט שאוהב להסתיר את ה'בלעטלאך' באגודלו הרחב, באלגנטיות יש לומר.
חלק נכבד מהציבור זוכה להכיר אותו בעיקר מהדחיפות ברגעים הדרמטיים בעת פתיחת קרטון חדש של אתרוגים א' א' א' שהגיעו היישר מהמיון המשולש בפרדס אל השוק העירוני הממוזג.
אחרים מכירים אותו מצקצוקי הלשון, שעה שהוא עובר על ידם בעודם בוחנים נקודה זעירה במרכז האתרוג -
'מכאן אני רואה, זה מנומר, זה בעייתי ממש!' הוא אומר במבט חודרני, ומיד מוסיף -
'זה שחור, מה אתה לא רואה??? וזה לא יורד, בוודאות! מה שאומר שזה גם ספק 'חסר'', פוסק בהחלטיות בלי ששאלו לדעתו ההלכתית המלומדת.
מתי מעט זוכים להכיר את ר' נוחעם החמדן.
אותם יחידי סגולה שהתפללו כמו שצריך בט"ו בשבט וזכו באתרוג - יהלום, נקי במיוחד, הם אלה שיזכו לפגוש בו עם כל חמדנותו, חמדנות דקדושה כמובן, מאחר ובמידה ור' נוחעם יגלה אותם, וסביר להניח שכן! הם יזכו לביקור ארוך שלו בד' אמותיהם, כשבתחילה הוא ישאל בעדינות אופיינית לאברכי משי – היכן מצאו אתרוג מיוחד שכזה, אך מהר מאוד תעלנה הצעות נדיבות על שולחן המו"מ, כשבמידה ובר המזל יעמוד במריו לסרב לעיסקה המפתה, ימצא כבר ר' נוחעם את הדרך הנוחה לרדת מעץ האתרוגים שהוא טיפס עליו...
הוא כבר ימצא איזה 'בלעטלאך', ש - מה לעשות, הוא עדיין 'בלעטלאך'! גם אם הוא בצבע של האתרוג...
הוא ייתפס לצורת הגידול הסימטרית שלא עומדת בסטנדרטים שלו, כי אתרוג הוא דמיון לב, והלב שלו רחב, וגדול...
הוא יתעקש שיש בליטות לרוחב אבל אין בליטות לאורך, וזה חשש מורכב אפילו שזה אתרוג תימני...
איך שהוא, בסופו של דבר הוא יפטיר בנדיבות מחמאה פושרת על ניקיונו היחסי של האתרוג, ויחמוק לבין בסטות האתרוגים בניסיון לדוג את היהלום הבא.
מסע ארוך ומייגע עובר ר' נוחעם עד שבסופו של דבר הוא אוחז בהתרגשות בפרי ההדר כשאיך שהוא אפשר לומר שהוא - שלם עם הבחירה.
ועכ"ז אפוא שהוא בתוך הלב הוא שומר פינה חמה לאופציות שהיו לו לפני ההחלטה הדרמטית שקיבל במעמד של שלושה דיינים מפורסמים שתחת עיניהם עברו אלפי אתרוגים.
נכון שהוא סמך עליהם, ונכון שהוא זה שביקש מהם לעשות את ההחלטה הכואבת בשבילו, אבל הוא לא יכול לומר בפה מלא שהוא וויתר עליהם, הלוא הם היו יהלומים של ממש, פנינות חן מבריקות.
מה הוא לא עשה בשבילם?
הוא ירד למקלטים נידחים המלאים בארגזים עד אפס מקום
נכנס ויצא באולמות ריחניים מניחוחות הדס טרי ורענן
עמד שעות בחום הכבד מתחת ברזנטים מתעופפים
ואפילו זכה להיכנס לקודש הקודשים, ארון הכספות בחדר השינה של סוחר האתרוגים הממולח שלא עמד בפני תחנוניו ופרס בפניו את ה'עידית שבעידית' שבמחסניו.
תמונתו של ר' נוחעם מתנוססת בין דפי הכרומו של כל עלוני התמונות הנפוצים כשכמובן ר' נוחעם לא היה זה שביקש מהם להכניס את התמונה שלו, ח"ו!
הוא הרי אינו צריך את הפרסום המיותר הזה, הוא אפילו סולד מכך שלא לומר מתנגד בתוקף
אך לעצור את צוותי הצילום חובבי אווירת החגים שאוהבים להתחקות אחריו, זהו דבר בלתי אפשרי!
הצלמים יפגשו בו בין אם ירצו ובין אם לא, הוא תמיד יעמוד שם במרחק 20 ס"מ מהעדשה, על יד אחת הבסטות, הם מצידם יעשו את עבודתם המקצועית ויתפסו את הרגע...
אפשר להבין אותם, רגע השיא שנקלט בעדשת המצלמה שנה אחר שנה וכבר הפך למסורת מצולמת,
קורה בעודו עומד במקום שהוא לא חמה ולא צל, כשבידו האחת אתרוג תימני עם 'גארטל', וידו השנייה אוחזת במיומנות השמורה ל'אתרוגנים' מלידה - שלישיית 'אתרוגי חזון איש' משלושה זנים שונים שכולם מיוחסים בן אחר בן לעץ שגדל בזמנו על יד העיר שכם וממנו קטף החזון איש במו ידיו את אתרוגו...
קשה למצוא צלם שיוותר על רגע פוטגני מושלם שכזה!
כל התהליך המורכב [אוייש, אבל למה 'מורכב', נו, לפחות יש על זה מסורת...] שעובר על ר' נוחעם מתנקז לרגעים הנעלים בהם אתרוגו מתחכך ב'קושיקלך' הסימטרי שאגד בו את הלולב, האתרוג נפצע עד זוב מיצו הריחני.
ר' נוחעם ראה את המתרחש בעיניים כלות, דמעות ההתרגשות מפסוקי ההלל שאמר בדביקות עילאית מתערבות להן עם דמעות הצער מהכאב הגדול באובדן קליפתו הדקה החיצונית של האתרוג שהופכת אותו ל'נקלף' או 'נשרט', ומכשירה אותו רק לכתחילה מהיום הראשון והלאה...
יהודי שעמד לידו והבחין ברגשותיו המעורבים ניסה לנחמו ולהרגיעו אחרי ההושענות באומרו שדווקא השריטות הללו עושות את ה'הדר' של האתרוג, 'זה חיבוב מצווה' - ניסה לשכנעו, כשניכרת על האתרוג מצוות הנענועים עם הדקדוק לאחוז את האתרוג בסמוך ללולב ממש.
כך זה מתנהל בדרך כלל בכל ערב סוכות שנה אחרי שנה, עד... השמיטה!
בשמיטה, כללי המשחק משתנים!
ועל כך תקראו אי"ה בפרק הבא...
אבל אולי אני רגיל מה'שוטינשטיין' להסביר ולפרט גם דברים מובנים לאלה שאולי לא מכירים.
