ולא לתאר את האושר לאשת אברך בשום קטע,
תלוי למה קוראים אושר. ובמה הוא בא לידי ביטוי.
יצא לי לשמוע ראיון של אפרת ברזל בו היא מדברת על קשרי משפחה ומספרת על שיחה שהיתה לה עם הרב אורי זוהר זצ"ל, שניסה להגדיר מה קורה בעולם של תורה בקשרי משפחה ובכלל.
והוא סיפר סיפור מתוק על הרבנית קנייבסקי שבאה יום אחד לבעלה ואמרה לו: אני מתגעגעת לאבי.
ענה לה ר' חיים: תסעי אליו.
נסעה הרבנית אמרה: שלום אבא.
ויצאה וחזרה לביתה.
ומדובר על נסיעה ארוכה ומתישה הלוך וחזור.
אמר על זה הרב אורי זוהר, שצריך להבין שבעולם של תורה יש נקיות שמביאה ליכולת דיוק ואז לא צריך הרבה רעש בשביל לבטא את הקשר.
מבט בעיניים. מילה וזהו. הכל נמצא שם.
כמו באומנות, דוקא האנשים המבינים לעומק האומנות היחס שלהם והתגובות שלהם עדינות באופן מיוחד. מינוריות, כמעט בלתי מורגשות.
לעומת זאת, הילדים שמסתובבים בגלריות אומנות יהיו הפחות עדינים ויותר חיצוניים ביותר ביחסם לתצוגה.
אני לא נכנסת לנישה של דוגמאות ל'קשרים זוגיים' אבל על אותו כיוון,
ככל שהקשרים יותר עמוקים יהיו אותות הקשר החיצוניים עדינים יותר.
פחות בלונים אבל יותר אור.
ואור היה בספר והרבה.
וכששמעתי את הראיון עם אפרת נזכרתי בספר ובאור שהיה בו.
מפריע לי שכל הצדיקים הם אלו עם הבעיות (קפדנים, רחפנים, לא משתפים) וגם הצדיקות,
והאחרים הבעיות הרוחניות שלהם מספיקות, וחוץ מזה הם מושלמים.
א. שום תכונה אינה בעיתית אם משתמשים בה במקום הנכון ובמינון הנכון, וכל אדם, גם אברך מתחיל את הדרך בחיים כשהוא באיזה שהוא מקום - רק לא באמצע - בשביל הזהב - לשם הוא אמור לחתור כל החיים.
ב. מדובר גם בענין של טעם אישי והרגלים סביבתיים. לאחת קפדן הוא מתנה לשניה סיוט. וכן לגבי כל התכונות.
ג. לא מעט מהתכונות ניתנות להדבקה לגדולי ישראל ולהתנהלות שלהם בחיים. האם זה הפריע לסביבתם? האם הם ראו בכך בעיה או מעלה? התשובה לא מוחלטת אבל אני משערת שהכיוון היה חיובי.
לדוגמא, רחפן. יש שרואים בה מעלה אדירה לגברים.
נכון הוא לא יבחין בהרבה פרטים סביבו אבל! והאבל הוא ענק. לרחפנים קל יותר להיות שקועים בלימוד ולהתנתק משקיעה בעולם הזה. וברור שיש לכך מחיר כמו לכל דבר בחיים. אבל התמורה עצומה.
ד. לגבי ה'מושלמות' של דודי. גם זה נתון לתפיסה אישית. לי האישיות שלו גרמה לרחמים. מעין ילד גדול ולא בשל, שהמתיקות שלו היא חלק מחוסר הבשלות.
הנושאים החמים
