Title

יצירות

שיתופים ליצירות שנוצרו בבינה מלאכותית.

בינה מלאכותית >> תוכן מקצועי

תתפלאו לשמוע אבל אם תרצו לחרטט נושא בצורה מדעית, עם הוכחות, ותוצאות מחקר מבוססות. הבינה תשמח לעזור לכם.
נתחיל עם ירידה בשמיעה בעקבות אכילת במבה.

דוח מחקר: האפקט ההידרו-אקוסטי של פולימר תירס ובוטנים על מערכת השמיעה

בדיקה מעמיקה של מבנה החטיף מגלה כי הבמבה אינה רק מזון, אלא חומר בעל תכונות של בידוד אקוסטי פעיל. החוקרים הגדירו שלושה צירים מרכזיים שבהם הבמבה פוגעת ביכולת השמיעה:

1. תהודת ה-O.C.C (Oat-Crunch-Conduction)

בזמן הלעיסה, מבנה הבועות הפנימי של התירס המנופח קורס תחת לחץ הלסתות. קריסה זו מייצרת גלי קול פנימיים בתדר של $15,000Hz$ העוברים דרך עצמות הלסת ישירות לעצמימי השמיעה (הפטיש, הסדן והארכוף). עומס היתר הזה גורם למערכת השמיעה להיכנס למצב של "השתקה זמנית כפיצוי" (Temporary Threshold Shift), כדי להגן על עצמה מהרעש הפנימי.

2. הצמיגות הלימפתית של חמאת הבוטנים

חלקיקי הבוטנים המיקרוסקופיים מכילים שמנים הידרופוביים. במגע עם הרוק, הם יוצרים ענן אלקטרו-סטטי שנודד ב"תעלת אוסטכיו" (הצינור המחבר בין הגרון לאוזן). השמן נצמד לדופן התעלה ומשנה את הלחץ הברומטרי בתוך האוזן התיכונה. השינוי בלחץ גורם לעור התוף להפוך לפחות גמיש, מה שמביא לירידה של כ-12 דציבלים ביכולת קליטת הקול מהסביבה.

3. אפקט ה"ספוג האקוסטי"

המרקם הנקבובי של הבמבה בתוך חלל הפה פועל כ"חדר אנכי" (Anechoic chamber). במקום שהקולות מהסביבה יהדהדו בחלל הפה והלוע ויסייעו להבנת הדיבור, המבנה המולקולרי של החטיף בולע את גלי הקול וממיס אותם לתוך הפחמימות, מה שגורם לצלילים להישמע עמומים, כאילו המאזין נמצא מתחת למים.
  • 42
  • עמדתי שם בשורה, בתוך הצפיפות המוכרת, לבוש במעיל כהה וחלק. תמיד אמרו עליי שאני "מיוחס", אחד כזה ששומר על שתיקה ומתכנס בתוך עצמו. "ככל שיעברו השנים," שמעתי פעם מישהו לוחש כשהוא מעביר אצבע על הכתף שלי, "הוא רק ילך וישתבח. יש בו פוטנציאל עצום, הוא רק צריך את הזמן שלו בחושך כדי להתבגר ולספוג את המהות האמיתית".

    הייתי סגור מאוד, אולי אפילו קצת נוקשה. לא דיברתי עם איש, שמרתי את כל המחשבות והסודות שלי עמוק בפנים, חתומים תחת כיסוי מהודק שהגן עליי מהעולם שבחוץ. הרגשתי שאני נושא איתי מטען של שנים, זכרונות משדות רחוקים ושמש יוקדת של ימי קדם, אבל הכל היה עצור בתוכי, מחכה ליום שבו אוכל סוף סוף להביא תועלת, לשמח מישהו, להיות חלק ממשהו גדול ונעלה יותר.

    הזמן עבר בעצלתיים. ראיתי אחרים נלקחים, צעירים ממני, קלילים יותר. אני ידעתי שאני מיועד למשהו אחר. ואז הגיע היום המיוחל. הרגשתי את הכבוד שרוחשים לי; לא סתם הזיזו אותי ממקומי, אלא עטפו אותי בנייר עדין והובילו אותי למקום חדש. שמרו עליי מאוד.

    הניחו אותי בראש השולחן, ממש ליד בעל הבית. כולם הסתכלו עליי בציפייה ובחיוך. הילדים סבבו את השולחן בבגדי שבת, והאווירה הייתה חגיגית, מלאה בקולות של שירה, לימוד ותפילה. הרגשתי שאני הולך למסור את הנפש ממש, לתת את כל כולי עד הטיפה האחרונה למען השמחה הזו.

    בעל הבית ניגש אלי ביראה. הוא הסיר בעדינות את הכיסוי השחור שעל ראשי, וחשף את הפקק שהיה נעול שם שנים. פתאום נשמע צליל חלוש, כמו אנחת רווחה – 'פופ' קטן – והאוויר חדר פנימה, מעיר את כל מה שהיה רדום בתוכי. הוא הרים אותי, הטה את גופי בזהירות מעל גביע הכסף המבריק.

    בדיוק אז, כל האדום העז והעמוק שצברתי בתוכי במשך שנים של המתנה, התחיל לזרום החוצה בנחל שקט וריחני, ממלא את הכוס עד שפתה. הוא הרים את הגביע אל מול האור, בירך "בורא פרי הגפן", ולגם.
    1773794033511.pngנוטבוק LM הוא כלי מדהים לכל הדעות , מי שהתנסה בו יודע את היכולות המדהימות שטמונות בו .

    למי שלא מכיר מומלץ דבר ראשון לעבור על האתר שלהם .
    מצרף גם קישור לעזרה והסבר על השימוש
    https://support.google.com/notebooklm#topic=16164070 .

    אחד היכולות השימושיות ומוצלחות של הכלי הוא המצגת
    רמת הדיוק שלה כולל הכיתוב בעברית הוא באמת ברמה גבוהה ביותר ,

    ובגלל המעלה הזאת (לא רק אבל הרבה בגללה) ניתן ליצור מצגות מושקעות מאוד בשפה העברית .
    רמת השליטה בסגנון התמונות במצגת היא גם כן מאוד גבוהה , מסגנון שמתאים לילדים ועד למצגת מקצועית לפגישת עבודה .

    חשבתי, אם כבר יש את הכלי הבאמת אדיר הזה (שהוא גם בחינם)
    למה לא לשתף את המצגות המושקעות עם אנשים אחרים , מצגות הסבר על דברים שונים כמו שרק מצגת מושקעת יכולה להעביר .

    לכן אני פותח את האשכול הזה לשיתוף מצגות (בלבד) שיצרתם ב Notbook LM שלדעתכם יכולות באמת להביא תועלת, או תוכן מעניין ומושקע ברמה גבוהה .
    אני מצטט את הפוסט של מפתח האתר:

    רציתי לשתף פלטפורמה שפיתחתי לאחרונה, שהתחילה כצורך להנגיש לימוד אנגלית והפכה למערכת לימודית שלמה (SaaS) שכבר מעוררת עניין לשיתופי פעולה ברמה גבוהה.

    המטרה הייתה לייצר חוויית למידה חכמה שמשלבת מורה AI אישי עם תכנים שמותאמים דינמית לרמת המשתמש.

    מה יש במערכת (Features מרכזיים):
    - מורה AI אישי: צ'אט אינטראקטיבי לתרגול שיחה חופשית שמתקן טעויות בזמן אמת.

    - שליטה במהירות הקראה: אינטגרציית TTS כולל "Slow Mode" לשיפור ההגייה.

    - מחולל מבחנים אוטומטי: המערכת מייצרת מבחנים (אמריקאי + פתוח) מבוססי AI לפי נושא השיעור והרמה.

    - מנגנון Retention: מערכת XP, ניהול Streaks ואתגרים יומיים.

    - דשבורד ניהול (Admin): מעקב אחרי התקדמות תלמידים ושליחת הודעות מערכת גלובליות.

    הצד הטכני ב-Lovable:
    - אינטגרציה מלאה ל-Supabase לניהול משתמשים ושמירת דאטה.

    - שימוש ב-Edge Functions לייצור תוכן מותאם רמה (יסודי עד תיכון) – שליטה באורך הטקסט ובמורכבות השפה.

    - UI/UX מותאם מובייל: בנייה כ-PWA עם דגש על רספונסיביות גבוהה ושימוש ב-Safe Areas.

    - חיבור ל-Google Calendar לתזמון למידה.

    בניתי את זה מתוך אמונה שבינה מלאכותית היא העתיד של סגירת פערים לימודיים, במיוחד בתקופה כזו.

    כרגע המערכת פתוחה לשימוש בחינם לגמרי.
    לכניסה למערכת:
    https://deep-dive-lingo.lovable.app/
    • תודה
    Reactions: אלצ'י1 //
    6 תגובות
     תגובה אחרונה 
    סיפור בהמשכים שיצרתי ע"י הבינה.

    פרק 1: לבן על גבי ריק​

    האוויר בבני ברק של יום שישי בצהריים היה סמיך, תערובת של ריח חלות טריות שנאפו בתנורים ביתיים עם אדים של אקונומיקה ושאון בלתי פוסק של עגלות ילדים. רבקה הידקה את אחיזתה בידית הפלסטיק של השקית. היא הייתה קלה מדי, השקית. קלה בצורה שצרבה לה בכפות הידיים יותר ממה שהיה צורב משקל כבד של קניות לשבת ברוכת ילדים.

    בפנים נחו שתי חלות, תבנית ביצים קטנה, וחבילת מרגרינה. זהו. את הדגים היא אמרה למוכר שהיא "כבר קנתה במקום אחר", ואת הבשר – נו, בשר זה לא בריא מדי, היא ניסתה לשכנע את עצמה בלב בעוד היא חולפת על פני הויטרינה של הקצביה.

    היא נכנסה לחדר המדרגות של הבניין ברחוב חזון איש. הריח כאן היה שונה – ריח של ענווה מאולצת ובישולים של אחרים. היא קיוותה לעלות את שלוש הקומות במהירות, לפני שתפגוש מישהו.

    "רבקה! שבת שלום!"

    הקול הגיע מלמעלה, מהדהד בחלל המדרגות כמו צלצול פעמון שהיא לא רצתה לשמוע. זו הייתה גברת פרידמן מהקומה השנייה, אישה שעיניה תמיד נראו כאילו הן עושות חשבון נפש – לאחרים.

    רבקה נעצרה, כופה על עצמה חיוך. "שבת שלום, גברת פרידמן."

    גברת פרידמן ירדה כמה מדרגות, סורקת במבט מהיר את השקית הבודדת שבידה של רבקה. "זהו? סיימת כבר את הקניות? אשריכם. כשחיים ככה, בזוג עם ילד אחד, הכל הולך בקלות, אה? לא צריך לסחוב עגלות מהשוק."

    רבקה הרגישה את הדם עולה ללחייה. "כן, ברוך ה', אנחנו מסתדרים," אמרה בקול שקט, מנסה להמשיך בטיפוס.

    "באמת, אני תמיד אומרת לבעלי," המשיכה פרידמן ולא זזה מהאמצע, "הצעירים של היום יודעים לחיות. הכל רגוע, הכל בשליטה. בטח יהודה כבר בבית, לומד בנחת, לא צריך להתרוצץ בין מכירות בשר למכירות פירות. תענוג."

    רבקה הנהנה במכניות. היא רצתה לצעוק שיהודה לא לומד בנחת, הוא יושב מול ערימת מכתבים מהבנק ומנסה להבין איך משלמים את חשמל בלי שינתקו אותם במוצאי שבת. היא רצתה לומר לה שהשקית הזו היא כל מה שיש להם, ושגם היא נקנתה בלב כבד.

    "שבת שלום," היא אמרה כמעט בבריחה, עוקפת את השכנה ומזנקת לקומה השלישית.

    כשסגרה מאחוריה את דלת הבית, השקט היכה בה. זה לא היה שקט של נחת, אלא שקט של דריכות. יהודה ישב ליד שולחן המטבח, ראשו בין ידיו. על השולחן הלבן, שכבר היה מכוסה במפה לכבוד שבת, היה מונח מכתב עם לוגו אדום בולט.

    "הם דפקו שוב?" שאלה רבקה בקול רועד, מניחה את השקית על השיש.

    יהודה לא הרים את מבטו. "לא דפקו. השאירו מתחת לדלת. רבקה, אנחנו צריכים לצאת מפה."

    "לאן?"

    "לחיפה. ליומיים. אני לא יכול לעבור כאן עוד שבת כזו. אני מרגיש שהקירות סוגרים עלינו. כולם חושבים שאנחנו חיים בגן עדן של נוחות, ואני... אני רק רוצה לנשום במקום שאף אחד לא יודע בו מי אני."
    נכתב ע"י הבינה:

    השעה שבע בבוקר, והקירות שוב רועדים. לא, זה לא רעש אדמה, זו פשוט הריצה הקבועה של שמונה זוגות רגליים קטנות שמחפשות גרביים תואמים. אני שוכב כאן בפינה שלי, , "מצע ארגונומי" – ומנסה להבין איך שוב התעוררתי לפני כולם למרות שלא הלכתי לישון עד שלוש בלילה.

    החיים כאן בבני ברק הם לא פיקניק, בטח לא כשאתה גר בתוך מה שנראה כמו מודל מוקטן של פרויקט "דיור למשתכן". השכנים שלי (הילדים, אני מתכוון) קוראים לי "חמדוני", שם שקצת פוגע בכבודי העצמי, בהתחשב בכך שאני היחיד בבית הזה שמצליח לשמור על שקט יותר מעשר דקות ברציפות.

    הסדר יום כאן קשוח. בבוקר יש את המהומה הגדולה. רעשים של קנקני תה, ריח של פרוסות עם שוקולד, וצעקות מרחוק על "איפה הסידור שלי?". אני, מצדי, פשוט עובר לצד השני של החדר. יש לי מתקן מים שמטפטף בקצב של גמ"ח מים מקומי, וגלגל ריצה שחורק בדיוק בתדר שמעצבן את אמא של הבית. זה הבילוי שלי. אני קורא לזה "כושר בבין הזמנים".

    מדי פעם מכניסים לי לתוך התא כל מיני "מטעמים". פעם זה חתיכת מלפפון, פעם קליפה של גזר. אני מסתכל עליהם בחשדנות. האם זה מעשר? האם בדקו את זה מתולעים? אני לא לוקח סיכונים ומחביא הכל בפינה הימנית, מתחת לערמה. אם יבואו פקחים של העירייה, אני תמיד יכול להגיד שזה לא שלי.

    החלק הכי קשה הוא בין שתיים לארבע. זה הזמן שבו הבית אמור להיות שקט, אבל אז מגיעים הילדים הקטנים. הם נצמדים לסורגים שלי, העיניים שלהם גדולות כמו פנסי רחוב, והם מנסים לדחוף לי במבה דרך הברזל. "הוא ישן, חמדוני ישן!" צועק הגדול, בזמן שהוא דופק על הזכוכית כדי לוודא שאני באמת ישן. אני עוצם עיניים חזק. אני לא חמדוני, אני אריה בוגר כלוא בנפש של מכרסם.

    בערב הכל נרגע מעט. אבא חוזר מהכולל, הילדים במיטות, והבית מתמלא בריח של מרק. זה הזמן שלי. אני יוצא מהמחילה, מטפס על הגלגל ומתחיל לרוץ. אני רץ ורץ, חותר למגע, שואף להגיע רחוק. אולי אם ארוץ מספיק מהר, אצליח לעבור את המחסום של רחוב עזרא ולהגיע לפרק הלאומי ברמת גן.

    בסוף הלילה, כשאני מותש לגמרי, אני מתיישב על האחוריים, מנקה את השפם הארוך שלי עם הכפות הקטנות ומביט במראה שמשתקפת בברז המים. פרווה חומה, אוזניים עגולות, ולחיים מלאות בגרעיני חמנייה ששמרתי לשעת חירום.

    נו טוף, אני אומר לעצמי ומפהק פיהוק רחב שחושף שתי שיניים קדמיות ארוכות במיוחד. לפחות בגלגול הזה אני אוגר. בגלגול הבא, מי יודע, אולי אהיה יונה על אדן החלון של ישיבת פוניבז'.
    המשחק הוא על בסיס פרוייקט ישן שראיתי
    נוצר בסיוע של gpt-4
    אז אני יסביר מה הרעיון של המשחק עם ההוראות בספוילר.
    1718716421528.png

    עושים את זה למישהו שלא מכיר את האתר.
    הרעיון הוא ששואלים את "הנביא" שאלה והוא יודע את התשובה
    איך זה עובד?
    למשל נניח שאני גר בירושלים
    אז אני אמור להזמין את הנביא לענות לי על השאלה
    אחרי זה השאלה
    ותופיע התשובה
    מסוקרנים? כנסו לספוילר
    אז ככה
    איך הוא יודע את התשובות? הוא לא יודע...
    קוראים לאח, חבר או מי שתרצו שנניח מעשן סיגריות, תשאלו אותו מה אתה מעשן? נניח - מלברו
    אומרים לו בא נראה אם הנביא יודע...
    פה מתחיל הקסם...
    בעלי אנדרואיד יש שינוי קטן בהמשך

    מתחילים לקרוא לנביא עם התו "[", אל תחפשו אותו, הוא לא יופיע...
    לחצתם? מופעל קסם שבעצם נראה כאילו אתם מקלידים טקסט שקורא ל"נביא", שבעצם אתם מקלידים את התשובה
    למשל: [מעשן סיגריות מלברו לייט
    הערה חשובה:יש הגבלה יכול להיות כתוב או נביא השקר לתשובות קצרות או את הטקסט המלא לתשובות ארוכות, ע"כ צריך להמשיך עם רווחים עד סיום הקריאה לנביא (למשל התשובה היא אחיסמך, מופיע על המסך "נביא ה" וצריך ללחוץ על רווח עד שמופיע נביא השקר.
    שימו לב להבליע את הלחיצה על הרווח)


    אח"כ מקלידים את השאלה, ואנטר לתשובה...
    דוגמה:
    1718716500767.png
    ומה אם הוא רוצה לנסות בעצמו?
    הוא יקרא לנביא, יכתוב שאלה, ויקבל תשובות אקראיות...
    בעלי אנדרואיד - בגלל שקשה להגיע לתו "[" אז קוד הקסם מתחיל עם התו "."

    מקווה שהבנתם, נהנתם וכו'
    הארות ומחמאות(...) יתקבלו בברכה

    לכניסה:
    https://shlomoi10.github.io/navi_sheker/
    האזינו לשיר "נר קטן" 🎧, שיר מרגש שנוצר כולו על ידי בינה מלאכותית 🤖. האזינו למילים ולמנגינה הייחודית 💫. אם אהבתם, אל תשכחו ללחוץ על לייק 👍, להשאיר תגובה 💬 ולשתף את השיר עם חברים ➡️! רוצים לשמוע עוד יצירות AI? הירשמו לערוץ שלנו 🔔!

    הקוד הגנוז​

    פרק 1: חותם השעווה האדומה​

    הגשם הדק של חודש חשוון הצליף בחלונות האוטובוס הישן שעשה את דרכו מרחוב חזון איש בבני ברק לעבר שכונת רמת אהרון. שמואל ברנשטיין, אברך כבן שלושים שפניו העידו על לילות ארוכים של לימוד, הידק את אחיזתו בתיק התפילין שלו. בתוך התיק, חבוי בין הסידור לתהילים, נח מכתב ששינה את עולמו בשעה האחרונה.

    הוא חזר מביקור אצל אביו, רבי זלמן, המאושפז במחלקת הלב. הרופאים אמרו שמצבו יציב, אבל העיניים של אביו אמרו אחרת. הן היו מלאות בדחיפות שלא הכיר.

    "שמואל, תקשיב לי טוב," לחש לו אביו בקול ניחר, בעוד מכשיר הניטור מצפצף בקצב מונוטוני ומורט עצבים. "בכספת הקטנה שמאחורי ארון הספרים בבית... יש מעטפה חומה. היא חתומה בשעווה אדומה של בית הדין של וינה מלפני המלחמה. אל תפתח אותה כאן. אל תפתח אותה בארץ. סע לווינה, לדירה הישנה של סבא רבה ברובע השני. רק שם, בין הכתלים שראו את הנסתר, מותר לך לשבור את החותם."

    שמואל ניסה למחות. "אבא, למה עכשיו? למה אני? דב אחי מבין בעניינים האלה הרבה יותר..."

    אביו תפס בידו בכוח מפתיע. "דב מחפש את הזהב. אתה מחפש את האמת. ומה שיש שם... זה לא זהב. זה משהו שיכול לשנות את כל מה שאנחנו יודעים על ההיסטוריה של הגלות. הבטח לי!"


    הפריצה הראשונה​

    כששמואל הגיע לבית אביו, הוא מצא את הדלת פתוחה בחרך דק. ליבו החסיר פעימה. הוא נכנס פנימה בשקט, ריח של ספרים ישנים וטחב קיבל את פניו. הסלון היה הפוך. ספרי קודש היו מוטלים על הרצפה, דפיהם פרוסים ככנפי ציפורים פצועות. מישהו חיפש משהו.

    הוא מיהר לארון הספרים. "קצות החושן", "מנחת חינוך", "חידושי הרשב"א" – הכל היה על הרצפה. הוא הזיז את הארון הכבד בכוחות שלא ידע שקיימים בו. הכספת הייתה שם. שלמה. הפורצים לא מצאו אותה.

    בידיים רועדות הוא הקיש את הקוד – תאריך הלידה של אמו ע"ה. דלת הפלדה נפתחה בחריקה. שם, בודדה במרכז הכספת, שכבה המעטפה. השעווה האדומה הייתה מוטבעת בחותם של אריה האוחז בלוחות הברית.

    לפתע, נשמע רעש מהמטבח. צל של דמות עבר במסדרון. שמואל לא חשב פעמיים. הוא דחף את המעטפה מתחת לחולצתו, זינק אל החלון הפתוח שבקומה הראשונה וקפץ אל תוך שיחי הגינה הרטובים. הוא שמע קללה בגרמנית מאחוריו, וקול של מכשיר קשר מזמזם.


    המראה לווינה​

    בנמל התעופה בן גוריון, שמואל הרגיש כמו דמות בסרט שהוא מעולם לא ראה. הוא לבש מעיל ארוך מעל החליפה כדי להסתיר את המעטפה שהציקה לחזהו. כל אדם בבגדים שחורים נראה לו כחשוד. האם אלו חסידים בדרכם למירון, או שמא "שומרי החותם" שאביו הזהיר מפניהם ברמזים דקים?

    הוא התיישב בפינה מבודדת ליד שער העלייה למטוס ופתח את המעטפה בזהירות, רק כדי להציץ. בתוכה לא היה כסף, ולא היו מסמכי בעלות. היה שם דף גמרא בודד, עתיק להחריד, מסכת שבת דף מ'.

    שמואל, שהכיר את המסכת בעל פה, הבחין מיד במשהו חריג. בשולי הגיליון, במקום שבו אמור להופיע פירוש ה"מסורת הש"ס", היו רשומות אותיות קטנות וצפופות בכתב יד "רש"י" מהיר ומסולסל. הוא קרא שורה אחת וחש שצמרמורת עוברת בגבו:

    "זה לא יכול להיות," מלמל שמואל לעצמו. "המהר"ל נפטר לפני מאות שנים. איך הדף הזה נראה חדש כל כך?"

    "סליחה, אדוני, המושב שלידך פנוי?"

    שמואל קפץ ממקומו, מסתיר את הדף במהירות. לידו עמד אדם מבוגר, בעל זקן לבן מטופח ומשקפיים בעלי מסגרת זהב, לבוש כרב אירופאי קלאסי. "אני רואה שאתה לומד מסכת שבת," אמר האיש בחיוך דק מדי. "סוגיה קשה, 'דין כלי ראשון'. לפעמים, מה שנראה ככלי ראשון הוא בעצם כלי שני שמבשל את הנשמה."

    האיש התיישב לידו מבלי לחכות לתשובה. "אגב, שמי פרופסור לוינשטיין. אני חוקר כתבי יד בווינה. אולי אוכל לעזור לך לפענח את מה שאתה מחזיק?"

    שמואל הרגיש את הזיעה הקרה זולגת במורד גבו. איך האיש ידע? הוא הרי לא פתח את הדף מולו. באותו רגע הוכרזה העלייה למטוס. שמואל קם במהירות, כמעט מפיל את תיקו.

    "נפגש בווינה, שמואל," אמר הפרופסור בשקט, בעודו מוציא מכשיר טלפון קטן ומקליד בו משהו במהירות. "העיר הזאת קרה מאוד בנובמבר. כדאי שתשמור על הגמרא שלך... היא נוטה להתלקח."


    הנחיתה והמסתורין ברובע השני​

    וינה קיבלה את פניו בשמיים אפורים ובקור חודר עצמות. שמואל לקח מונית ישירות לרובע השני, ה"לאופולדשטאדט", האזור היהודי ההיסטורי. הדירה של סבא רבה שכנה בבניין אבן עתיק עם גרוטאות על הגג.

    המפתח שאביו נתן לו החליק למנעול הכבד כאילו שומן רק אתמול. בפנים, הדירה הייתה מוזיאון של זמן שקפא. ריהוט כבד, כיסויי קטיפה על הכיסאות, ותמונה גדולה של ה"כתב סופר" על הקיר.

    שמואל הדליק אור קטן במטבח והניח את דף הגמרא על השולחן. הוא הוציא זכוכית מגדלת שהביא איתו והחל להתבונן באותיות הזעירות בשוליים.

    לפתע, הוא שם לב למשהו מדהים. האותיות לא היו רק כתובות. הן היו מנוקבות בחורים זעירים, כמעט בלתי נראים. הוא הרים את הדף אל מול האור, ועל הקיר שמולו הופיעו נקודות אור שיצרו מפה. מפה של רחובות וינה, אבל עם סימנים שלא הופיעו בשום מפה מודרנית – סימנים של מקוואות עתיקים, מרתפי יין של הקהילה, וסימן אחד גדול ואדום בדיוק מתחת לבנק הראשי המפורסמת.

    באותו רגע, האור בדירה כבה בבת אחת.

    שמואל שמע צליל של מתכת נתקלת במתכת מהמסדרון. זה לא היה הפרופסור מהמטוס. אלו היו צעדים כבדים של מישהו שבא לקחת את מה ששייך לו. הוא הביט בדף הגמרא שבידו, ולתדהמתו, האותיות המנוקבות החלו לזהור באור ירקרק חלש, כאילו הן חיות.

    "אבא," לחש שמואל בחושך, "לתוך מה הכנסת אותי?"

    הדלת החלה לרעוד תחת מכות כבדות. שמואל הבין שווינה היפה היא כעת מלכודת מוות עבורו. הוא רץ לעבר ארון הבגדים הישן, זוכר את דברי אביו על "הפתח של הנסתרים".

    בעז"ה בעוד מספר ימים אעלה את הפרק הבא
    כאן בעז"ה יעלו כל השירים של יענקלה ערוץ הAI החרדי.
    קישור לערוץ היוטיוב:
    https://www.youtube.com/@yankale-ai

    channels4_banner.jpg

    מרדכי בן דוד - אפיריון | AI בינה מלאכותית | Apiryon - Mordechai Ben David​


    ישי ריבו - אותו היום | AI בינה מלאכותית | Ishay Ribo - Oto Hayom​


    תדבר איתו - גרסת הפוליטיקאים | בנימין נתניהו & איתמר בן גביר & בצלאל סמוטריץ & ינון מגל


    אהרלה סמט - עטלף עיוור | AI בינה מלאכותית | Arele Samet​


    מודה אני - אברהם פריד & יעקב שוואקי | Modeh Ani - Avraham Fried - Yaakov Shwekey | AI


    איתמר בן גביר - והיא שעמדה | AI בינה מלאכותית | Itamar Ben Gvir - Vehi Sheamda​


    ניגון גור (ממלכת כהנים) - עומר אדם & אייל גולן | AI בינה מלאכותית​

  • 33
  • כרגע יש שיר כתוב שמוכן בכמה גרסאות.

    מה כדאי להעלות?

    האם עדיף להעלות שיר בו המלל לא מדויק למקור הסופי (הושמט בו הסוף והוא משמעותי), יש בו טיפה שגיאות מבחינת הגייה, אבל הלחן מעולה, העיבוד מדהים ושניהם יחד מותאמים לאווירת השיר.
    או
    להעלות שיר בו בנוסף לכל החסרונות והמעלות הנ"ל יש מעלה נוספת - הטון והמעבר המוזיקלי מותאם בדיוק למלל ומסמל את הניגודיות שבשיר.
    או
    להעלות שיר בו המלל מותאם בדיוק למקור, אין כמעט שגיאות הגייה, הלחן חמוד אבל העיבוד עצמו (בעיקר בהתחלה) לא וואו.


    מהם הקריטריונים שגורמים לכם להאזין לשיר שמבוצע ע"י בינה מלאכותית?
    אשמח שתדרגו במספרים מהחשוב ביותר (1) עד השולי (4).
    1. תוכן - מלל מעניין
    2. לחן ועיבוד
    3. מבנה תקין \ מגוון
    4. אורך השיר

    תודה לכם.
    0 תגובות
    היי
    בניתי אתר חדש בו תוכלו ליצור מתכונים וטיפים, לשתף, לדרג, להגיב ועוד כל מיני פיצ'רים חמודים
    האתר נקרא - המטבח
    372x372.png
    בצפיה בכל מתכון ניתן לסמן וי על מוצרים, לסמן התקדמות בשלבים, להפעיל טיימר, לסמן מתכון כ"אהבתי", למסמן מתכון כ"הכנתי", להגיב חוות דעת או שאלה, לדרג.
    ניתן ליצור גם ספרי מתכונים שזה מעיין פלייליסט של מתכונים עם אפשרות לסדר לפי קטגוריות, ניתן לשתף אותם או להשאיר פרטי.
    ניתן ורצוי לשים תגיות לכל מתכון או טיפ. וכן מומלץ להוסיף תמונות לטובת המשתמשים.
    ניתן לעקוב אחרי משתמשים ולקבל התראה (כרגע רק באתר) על פעילות משתמש

    ניתן לצפות ב'פיד' ששם הכל מוצג לפי תאריך, או צפיה לפי כל סוג בנפרד.
    בעתיד יהיה ניתן לרשום הערות פרטיות על מתכון או טיפ, ועוד כמה ליטושים.

    דבר ראשון אשמח לחוות דעתכם, לקבל הארות והערות, אשמח לדיווח על באגים וכל רעיון לתועלת האתר.
    דבר שני אשמח שתשתפו לכל מי שזה יכול לעזור ולהביא לו תועלת
    שימו לב לא ניתן לשנות שם משתמש לאחר בחירה!

    אז כנסו לאתר המטבח בכתובת
    או חפשו בגוגל המטבח אתר מתכונים

    אז שיהיה בתיאבון😋

    הצטרפות לניוזלטר

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כג

    אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
    נקרא  8  פעמים
    למעלה