כ"כ קשה להתנצל על טעות?

[שמחו]

מילה בסלע: את לא מתכוונת לרמוז שנפגעת בטעות...
טוב, באמת סליחה

 

[שמחו]

ההתנצלות אינה פדיחה.
הפדיחה נעשתה קודם לכן.
הבעיה היא שהמורה היתה חייבת להשיג אלמנט של הרתעה,
ולא, לא היתה לה את השהות הזו כנראה.
היא טעתה.
מובן יותר שתבקש, רק שאני מבינה אותה בסיטואציה הזו.

וככה אני גם אומרת לילדות שלי שחוזרות ומספרות שהמורה אמרה להןם כך או אחרת.
אני אומרת להן: זה באמת נורא מעצבן, אבל תביני את המורה, היא עמדה שם ואמרה לך ככה,
וכל הבנות הסתכלו עליה.. וכו וכו.
כלומר במקום להעצים להן את הפגיעה או להאשים מישהו, אני מאשימה את הנסיבות!
לא הבת שלי אשמה ולא המורה, זה סתם יצא ככה.
והבת אומרת לי:נכון אמא. באמת המורה היתה מסכנה. ריחמתי עליה שכולן דיברו והיא לא ידעה מה לעשות.
והבת שלי לא מזילה דמעה על עצמה,
אלא מבינה שלא תמיד מתכוונים לפגוע בה, ולא עושה עסק מפגיעות.
לדעתי זה נותן להן חוזק ולא חולשה.

יותר בשביל הבת שלי מאשר בשביל המורה.

את נהגת נכון.
אני לא אמרתי כלום אגב, רק הייתי בהלם עם עיניים מופתעות ובלתי מאמינות, וזה היה הרגע שבו הבת שלי נרעד לה הקול והחלו דמעות לזלוג. אחרי זה רק אמרתי לה, המורה הזו מסכנה. [וזה נכון לגמרי, מורה כזו שלא יודעת גם לומר סליחה, היא ממ-ש מסכנה].

 

[מילה בסלע]

מילה בסלע: את לא מתכוונת לרמוז שנפגעת בטעות...
טוב, באמת סליחה

לא נפגעתי...

אינך מכירה אותי, ופרוג אינו הבמה לאג'נדה החינוכית שלי.
אני יודעת שיש מי שהמשפט ההוא יקפיץ אותו אפילו גבוה יותר ממך, אבל זה בסדר...

אומרים שאני מורה קשוחה, הכי קשוחה... ובסקר קליקרים מרגש במיוחד קבלתי גם את התואר הכי אהובה.
ולא שיש בי משהו מיוחד, אני מחקה טוב את המורות הטובות שלי, זה הסוד

 

[תמר 85]

אז בואי נראה מה יש לנו כאן:

ניקית טפשה
וגם חוטאת...

קבלי לייק

אולי תוסיפי לשם הניק שלך "שתיקה בתרי" (2 סלעים)

 

[מילה בסלע]

אולי תוסיפי לשם הניק שלך "שתיקה בתרי" (2 סלעים)

זה הניק של חברתי הטובה שמשוטטת כאן ומחייכת לבטח...

 

[תמר 85]

זה הניק של חברתי הטובה שמשוטטת כאן ומחייכת לבטח...

אז עכשיו יש עוד משמעות לשתיקה בתרי...

 

[מלפפון]

את מדברת באופן כללי.
מורה שתתנצל תהיה מוערכת.
ואת צודקת לכאורה.

אבל אני מדברת על המקרה הספציפי הזה.
המורה לא ביקשה סליחה.
מה אנחנו עושין עם זה?
אני מזדהה עם הילדה, אומרת לה שמעצבן או לא נעים,
אבל לא נותנת לה לשקוע בזה.
לא כי אני לא מזדהה איתה, אלא להפ-ך.
אני מוצאת לה תירוצים לא להיפגע!
הילדים שלנו מחפשים לדעת שלא פגעו בכבודם בכוונה,
שהמורה כן אוהבת אותם ולא התכוונה.
וזה רק מעצים אותם.
אני לא אומרת: המורה שלך היתה צדיקה.
אני כן אומרת: המורה שלך טעתה וזה אנושי.
ואני מביאה לה את הצד של המורה לא מתוך חוסר הזדהות, אלא מתוך הבנה למצב שלה.

אני רואה את הבנות שךי וחושבת שהן נפגעות יפםה מאד ובאות לספר לי,
דווקא כדי למצוא נקודה שתגיד להן: לא פגעו בכן. אתן חשובות למורות,
ומתוך הנקודה הזו מקבלים עוד יותר כח.

מאשר אגיד להן:
איזו מורה!!! איך היא פגעה בכן!
היא לא היתה בסדר. אפילו להתנצל היא לא חושבת!
איזה מידות יש לה לפגוע כך בלי להתנצל.
ומה הבת שלי תרגיש?
רק תיפגע עוד יותר.
זה מעצים את הפגיעה.

ואני לא אתן לפגוע בבת שלי פעמיים.

כשזה קורה לא מתוך טעות, אני מאד כועסת, ואז מסוכן לדבר איתי..
ולא אדון לכף זכות מורה שעשתה בזדון מתוך כוונה להרע.

 

[נעמי פ]

שמחו, שימי לב.
קרה כאן משהו לא נעים, בהחלט. אבל אנושי לגמרי.
מיותר לצפות ממורה להתנהגות מושלמת בכל מצב רק כי היא מורה...
ולא, זה לא אומר שהיא לא מתאימה לתפקידה. הבה לא נקצין.
טעויות יש ויהיו לכולנו.
בעיני זוהי טעות, בהחלט. אבל בגדר הסביר.
אם לא נניח למורות לטעות ברמה כזאת, פשוט ניאלץ ללמד אנו את בנותינו בבית. (ויש להניח שגם אנו לא נהיה אז חפות מטעויות.)
ביתך נפגעה- זה הזמן להעניק לה אמפטיה, ומילים מרגיעות ומנחמות שיכניסו את האירוע לפרופורציה.
מה כאן המקום לעיניים גדולות והמומות??
כל אירוע כזה- שהוא בהחלט בגדר לא נעים אבל נסבל- הוא הזדמנות מצויינת לפיתוח כישורי חיים הכרחיים.
העולם מלא פגיעות זמינות וגדולות מזו שתיארת.
חשוב (!) לדעת איך לקבל אותן. מסוכן (!) להניח לכל סיטואציה כזאת להיתפס כפגיעה גדולה עם פוטנציאל לריסוק הביטחון.
קרה? לא נעים, אבל קרה. ומאום לא נורא. פעם נוהגים כלפייך בהגינות, ופעם פחות.
כזה הוא העולם, אף אחד מיושביו אינו מושלם.
לא כל דבר צריך להיכנס מיידית לקטגוריה של "פגיעה" לא יקרה מאום אם נדע לספוג גם יחס שאינו נאות (כמובן, עד גבול מסויים). צריך לדעת לעבור הלאה.
התפקיד שלך הוא להבין אותה ולעזור לה להתמודד. עדיף שתתרכזי בה- שלא תפתח פגיעות יתרה, ולא במורה "פחותת המידות המסכנה". היא לא רלוונטית להתפתחות הרגשית של הבת שלך.

 

[מוזיקאית]

אני הייתי מצפה מהמורה להתנצל ואיך שנראה כולן כאן כמעט חושבות כמוני.
אם לא נעים לה להתנצל בפומבי,שתעשה את זה ב4 עינים אחרי השיעור עם אותה הבת.
עצם הסיטואציה מראה שהמו' הרגישה חולשה,
אבל,
אצל תלמידות מורה שטועה ומתנצלת מתפרש ככח\גבורה\יופי,תלמידות אוהבות לראות את זה!
זה שהיא חשבה שזה יוריד מערכה זה הטעות,אבל לכי תתקני את העולם.

לגבי הבת להשתתף איתה בעניין ולהראות לה,ככה לומדים מטעויות של אנשים,את לא תעשי את זה,באמת פוגע אבל עוברים הלאה.
לא להתעמק בעניין יותר מדי,ולא לא להתייחס,לדעת את המינון הנכון,זאת דעתי.
הצלחות.

 

[מולטיגרפיה]

עוד לא הבנתי למה המורה צעקה

 

[רוטי]

מזכיר לי את הסיפור על חברה טובה, שבאה לכיתה בבוקר עם קוביות חדשות בשיניים, מטבע הדברים ביום הראשון הקוביות כואבות ושורטות את החניכיים, האורטודנט הקדים רפואה למכה והביא לה למרוח מידי פעם שעווה על הקוביות (זה קיים עדיין?). ויהי הרגע ובתחילת שיעור מתמטיקה הקוביות כואבות מאד והיא בתמימות מורחת את השעווה, המורה שראתה אותה מכניסה ידיים לפה (כן, הצעירונת הזאת שלא היתה למנהלת ברירה אלא לקבל אותה למשרה מלאה...) החלה לעשות צעקות ולדבר נגד הבנות שאוכלות בשיעור, כשהסבירה לה אותה בת את 'חטאה' היא עשתה לה כזה פרצוף לא מאמין שרק על זה הייתי שולחת לה מכתב פיטורין, ולא, עד היום היא לא התנצלה,

 

[אחת מהשורה]

כן, אנשים עושים טעויות,
לא תאמינו אבל גם מורות...
בטוחה שאחרי שתי דקות או שעה (תלוי מה רמת התפיסה שלה...) היא הבינה שעשתה שטות אבל היה לה קשה להתנצל.
כן, היה לה קשה אפילו שהיא מורה ואמורה להיות מלאך ולהתגבר,,,
מה אף פעם לא צעקת על הילדים שלך ואחר כך התחרטת?

ואני לא אומרת, מורה באמת צריכה להיות דמות חינוכית ובעלת רמה. אבל קורה שטועים...

 

[שמואל גרינשטיין]

המורה עומדת בסיטואציה שהיא רוצה להעניש בת בצדק.
נפלט שמה של תלמידה אחרת,
אם היא תסיט את הנושא ותצטרך להתנצל, היא תהיה בעמדה חלשה.
אני נגד מורות, אבל במקרה הזה מבינה אותה..
ולא חושבת שהיה עליה להתנצל על משהו שמובן מאד שזו היתה פליטת פה.
מספיק המורה התפדחה גם ככה.
זה סוג כמו ליפול ברחוב מול כולם..

כשזה קורה לי (וזה קרה לא אחת, כי אני חלשה בשמות ומרבה להתבלבל)
אני אומרת - אוי, סליחה, מתנצלת. וממשיכה הלאה.
זה לא מעמיד אותי בעמדת חולשה.
לדעתי, ההפך הוא הנכון - זה שם אותי במקום חזק.

חני

 

[שמחו]

כן, אנשים עושים טעויות,
לא תאמינו אבל גם מורות...
בטוחה שאחרי שתי דקות או שעה (תלוי מה רמת התפיסה שלה...) היא הבינה שעשתה שטות אבל היה לה קשה להתנצל.
כן, היה לה קשה אפילו שהיא מורה ואמורה להיות מלאך ולהתגבר,,,
מה אף פעם לא צעקת על הילדים שלך ואחר כך התחרטת?

ואני לא אומרת, מורה באמת צריכה להיות דמות חינוכית ובעלת רמה. אבל קורה שטועים...

על זה מדברים, מה כ"כ קשה להתנצל? הרי זה עושה יותר טוב לכולם

 

[אילה שולמן]

כן. מאוד קשה להתנצל על טעות.

בפרט כשהאישיות עדיין לא בנויה ויציבה.
בפרט כשהבטחון שלך בידע של עצמך ובהתאמתך למקצוע שואף לאפס.
בפרט כשזה מול קהל צעיר ושופט.
ובפרט כשנדמה לך שאם תתנצל- הדבר יוריד מערכך.

היא לא כאן כדי לקרא את האשכול הזה, אבל מי שכאן תהיה מורה עם ארבעת ה"בפרטים" המפורטים לעיל, אם תקרה טעות- היא תתנצל, וברבות הימים תפנה את גערותיה ל"יעד" הנכון, מלכתחילה.

ובפרט שלפעמים היא מורה רק בגלל פרוטקציה ולא כי היא מתאימה
ובפרט שלפעמים היא מורה רק בגלל שלאמא/אבא/ סבתא שלה לא נאה שהיא תעבוד במשהו אחר...
ובפרט וכו'

 

[DigiTali]

אני רואה את הסיפור מזוית מעט שונה -
ציינת שביתך היקרה הפריעה קודם! והמורה גערה בה...
אח"כ תלמידה אחרת הפריעה והיא התבלבלה...ולא לחינם היא התבלבלה דווקא בשם של ביתך...זאת שהפריעה לה קודם (ואולי גם פגעה בהתנהגותה במורה)
שלא תבינו לא נכון, אני לא כ"כ מזמן עזבתי את ספסל הלימודים....והייתי תלמידה עם דיעה ולשון חדה (וד"ל) והיום אני מכה על חטא....מרגישה שאולי פגעתי בהתנהגותי במורות צעירות שכל מה שהן רצו זה בסה"כ ללמד, להתפרנס ולהצליח...
תלמידות זה עם מפחיד! לא הייתי מתמודדת מולן בחיים...יושבות 40 בנות..חברות לספסל ודנות דינים במורות שלא ניראות להן...
המורה - צריכה לזכור את שמותיהן (ושל עוד מאות בנות מכל הכיתות), צריכה להתמודד עם מפריעות, מנסה להפעיל את כל סמכותה ולו בשביל שיתנו לה ללמד...
ולא רק ש40 שופטות בוחנות כל תנועה שלה ומילה היוצאת לה מן הפה...
ל40 שופטות אלו יש גם אמא, ואבא ולאמא יש פורום עם חברות וכולן דנות את המילה שנאמרה (או שלא נאמרה) מפיה של המורה המסכנה שהפריעו לה ללמד...

 

[שמחו]

אני רואה את הסיפור מזוית מעט שונה -
ציינת שביתך היקרה הפריעה קודם! והמורה גערה בה...
אח"כ תלמידה אחרת הפריעה והיא התבלבלה...ולא לחינם היא התבלבלה דווקא בשם של ביתך...זאת שהפריעה לה קודם (ואולי גם פגעה בהתנהגותה במורה)
שלא תבינו לא נכון, אני לא כ"כ מזמן עזבתי את ספסל הלימודים....והייתי תלמידה עם דיעה ולשון חדה (וד"ל) והיום אני מכה על חטא....מרגישה שאולי פגעתי בהתנהגותי במורות צעירות שכל מה שהן רצו זה בסה"כ ללמד, להתפרנס ולהצליח...
תלמידות זה עם מפחיד! לא הייתי מתמודדת מולן בחיים...יושבות 40 בנות..חברות לספסל ודנות דינים במורות שלא ניראות להן...
המורה - צריכה לזכור את שמותיהן (ושל עוד מאות בנות מכל הכיתות), צריכה להתמודד עם מפריעות, מנסה להפעיל את כל סמכותה ולו בשביל שיתנו לה ללמד...
ולא רק ש40 שופטות בוחנות כל תנועה שלה ומילה היוצאת לה מן הפה...
ל40 שופטות אלו יש גם אמא, ואבא ולאמא יש פורום עם חברות וכולן דנות את המילה שנאמרה (או שלא נאמרה) מפיה של המורה המסכנה שהפריעו לה ללמד...

לא הבנת נכון, ולא ציינתי שבתי הפריעה קודם. מלכתחילה המורה פנתה והזכירה את שמה בטעות בגערה. אלא שעל זה בתי לא העירה לה שהיא לא עשתה דבר. היא העירה לה רק כשהיא ביקשה ממנה לצאת מהכיתה, וכשהבחינה בנוסף שפניה מוטות לכיוון תלמידה אחרת ולא אליה.
וכיון שטעית בקריאה, התנצלות בבקשה

 

[DigiTali]

לא הבנת נכון, ולא ציינתי שבתי הפריעה קודם. מלכתחילה המורה פנתה והזכירה את שמה בטעות בגערה. אלא שעל זה בתי לא העירה לה שהיא לא עשתה דבר. היא העירה לה רק כשהיא ביקשה ממנה לצאת מהכיתה, וכשהבחינה בנוסף שפניה מוטות לכיוון תלמידה אחרת ולא אליה.
וכיון שטעית בקריאה, התנצלות בבקשה

סליחה מתנצלת! בכל אופן....אז אני עדיין עומדת מאחורי שאר הדברים - שבסה"כ המורה יותר מסכנה מהבנות...

 

[שמחו]

סליחה מתנצלת! בכל אופן....אז אני עדיין עומדת מאחורי שאר הדברים - שבסה"כ המורה יותר מסכנה מהבנות...

ובכל זאת, על נשק הוצאת הבת מהכיתה [שהוא נשק יום הדין למי שלא יודע. זה קורס בסיסי למי שפקדון יקר של תלמידות או תלמידים הופקד בידו. אני למשל מעודי לא השתמשתי בנשק הזה, חוץ מפעם אחת כשהסאה הוגדשה] שנורה בטעות, טעות גמורה, מחובת אנוש להתנצל, ולפחות לומר "סליחה".

 

[up]

לא רוצה להיכנס לסוג החינוך שהחלטת לתת לילדה ההיא אם זה נכון או לא.
רק להעיר, מורות הן לא מושלמות, לפעמים הן גם לא בדרך לשם.

ככה בדיוק הרגשתי בשנות הלימודים
המורות הן אלה "המושלמות" שירדו לעולם כדי לחנך את כולם
ואני! אני ראיתי והרגשתי מי הן אותן דמויות באמת.. וד"ל (כמובן שלא כולם! כן?)
אליכן כל המורות הכבודות והמכובדות, אתן באות ללמד חומר לימודי. וזהו.
אם יש לך גם מידות טובות ויר"ש הבנות כבר ירגישו אבל אל תרצי על מידת הכעס והסבלנות ותהיי בדיוק ההיפך
אל תתנו לי ולבנותי ללמוד מכן דברים מעבר למה שנדרש מכן ללמד!
ואל תחליטו לומר או לעשות מה שנראה לעינכן נכון לפני שבדקתם את השטח
(ממזמן כבר רציתי להעיף את התואר מחנכת, בתורה כתוב מפורש מי צריך לעשות זאת)
אף שאתן חושבות שזה הכי נכון בשבילי
רגע, את בדקת?, אולי ההורים שלי או הנפש חושבים אחרת?
לא רוצה להלאות אתכן בסיפורים
אבל למדתי במוסדות המשובחים בארץ ..
וסתם, תמיד שנאתי את המאבק שהמורות עושות עם התלמידות בקטע של הכבוד שמגיע להן
לעמוד לפניהן לדבר כך וכך וכו' יש דרך אבל כשזה מגיע עם עונשים וכפיה
ועד שחיכו שכולן כולן תעמודנה כבר לכולם כאבו הרגלים אחרי ההפסקה המעייפת...
תסלחו לי אני בכיתה ד' כבר פרשתי את המורה שלי כחולת כבוד
והיו את המורות החמודות האלה שויתרו על כבודן אבל העבירו את המסר הנדרש אני ראיתי אותם כמכובדות באמת!

לא חושבת שיש פתרון חוץ מזה שההורים צריכים לתת לבת שכפץ כשיוצאים למוסד הלימודים.