כ"כ קשה להתנצל על טעות?

[שמחו]

התלבטתי אם לכתוב. אבל סיפורים כאלו, מהסוג שעליהם ר' ישראל סלנטר החליט שצריך להביא מהפכה בעם בדמות תנועת המוסר, לא יתכן שיעברו בשקט, ואני מבין מבנותי שזה מעשים שבכל יום. אם כי בחינוך הבנים מעולם לא נתקלתי בכזה שפלות.
מעשה שהיה כך היה. סיפרה בתי היום כשחזרה מהסמינר {!} שמורה באמצע שיעור (שיעור הבעה!) קראה בשמה וצעקה עליה שהיא מפריעה כבר לא אחת ואיימה עליה שתענישה. כעבור דקות ספורות המורה קוראת שוב בשמה ומבקשת ממנה לצאת מהכיתה. אמנם בתי לא עשתה כלום, והיא ראתה שהמורה תוך כדי שקוראת בשמה מסתכלת בכלל לכיוונה של בת אחרת. כשהיא קראה לה לצאת מהכיתה, בתי שאלה "מה עשיתי". והמורה בלא למצמץ כשהבינה את הטעות קראה לבת ה"נכונה" בשמה [יומן הנוכחות לפניהן] ואמרה לה לצאת, בלא שמץ של התנצלות או הבעת מבוכה כלשהי.
הבת שלי בהתחלה סיפרה זאת כסיפור אפיזודי גרידא, אבל כשראתה את הבעת התדהמה שעלי, היא הבינה שמותר לה להביע אף היא את רגשותיה, וראו שהדבר פגע בה מאוד, וגם דמעות זלגו.
ומדובר במורה צעירה, אשה נשואה, שזכתה והתקבלה לעבודה בסמינר היוקרתי...
הן חושבות שאין לב לבנות? שהבנות הן אובייקט בכדי להעביר את המתודה שלהן? כ"כ קשה להתנצל ולהביע מילה אנושית על טעות?

 

[מילה בסלע]

כן. מאוד קשה להתנצל על טעות.

בפרט כשהאישיות עדיין לא בנויה ויציבה.
בפרט כשהבטחון שלך בידע של עצמך ובהתאמתך למקצוע שואף לאפס.
בפרט כשזה מול קהל צעיר ושופט.
ובפרט כשנדמה לך שאם תתנצל- הדבר יוריד מערכך.

היא לא כאן כדי לקרא את האשכול הזה, אבל מי שכאן תהיה מורה עם ארבעת ה"בפרטים" המפורטים לעיל, אם תקרה טעות- היא תתנצל, וברבות הימים תפנה את גערותיה ל"יעד" הנכון, מלכתחילה.

 

[מלפפון]

לא הבנתי ככ מה הבעיה.
המורה אמרה בטעות שם של בת אחרת.
על מה היא צריכה להתנצל?


וסתם העצמת לה את זה עד שהבינה שהיא צריכה להיפגע,
ואף יצאו לה דמעות.

(סליחה שאני כותבת את דעתי).

 

[מילה בסלע]

וסתם העצמת לה את זה עד שהבינה שהיא צריכה להיפגע,
ואף יצאו לה דמעות.

.

אנחנו רגישים כפליים כשפוגעים בילדים שלנו. טבעי....
שליש מן ההתנצלויות שהתנצלתי בחיי היו מול אמהות ולא מול ילדות... מעבר לזה, קל לפייס ילדה, ואפילו נערה. אמא זה כבר ספור (רגשי) אחר.

 

[מילה בסלע]

לא הבנתי ככ מה הבעיה.
המורה אמרה בטעות שם של בת אחרת.
על מה היא צריכה להתנצל?
אם עוברים בשבת ליד מתג והוא נדלק, זה אפילו לא נחשב לשוגג!

(סליחה שאני כותבת את דעתי).

מסכימה לגמרי.

המורה היתה צריכה לזרוק לתלמידה את המילה "סליחה" וזהו, לא משהו ברמה של התנצלות כבדת משקל. אולי היו ארועים קודמים שיצרו "אדמת לס"... (אדמה רכה ומרובת משקעים באזור הנגב...)

 

[מלפפון]

המורה עומדת בסיטואציה שהיא רוצה להעניש בת בצדק.
נפלט שמה של תלמידה אחרת,
אם היא תסיט את הנושא ותצטרך להתנצל, היא תהיה בעמדה חלשה.
אני נגד מורות, אבל במקרה הזה מבינה אותה..
ולא חושבת שהיה עליה להתנצל על משהו שמובן מאד שזו היתה פליטת פה.
מספיק המורה התפדחה גם ככה.
זה סוג כמו ליפול ברחוב מול כולם..

 

[מילה בסלע]

המורה עומדת בסיטואציה שהיא רוצה להעניש בת בצדק.
נפלט שמה של תלמידה אחרת,
אם היא תסיט את הנושא ותצטרך להתנצל, היא תהיה בעמדה חלשה.
אני נגד מורות, אבל במקרה הזה מבינה אותה..
ולא חושבת שהיה עליה להתנצל על משהו שמובן מאד שזו היתה פליטת פה.
מספיק המורה התפדחה גם ככה.
זה סוג כמו ליפול ברחוב מול כולם..

בכל אופן קשה לצפות מנערה בגיל עשרה להבין זאת. הייתי אומרת סליחה, ומחייכת...
יש לי אפילו התבטאויות דומות בנוסח:, יואו הזדקנתי..." והרווחתי שתי שניות של חיוך קולקטיבי ומאוורר.

תכל'ס הגיעה לה גערה קודם, המורה פשוט התבלבלה בשם.
ואגב, תלמידה שאומרת לי "המורה אבל מה עשיתי" נענשת על עצם האמירה הזאת בלבד.

טרי מהיום: וו'ית צעירה ומתוקה עומדת כחברותיה בכניסת המורה לכיתה. אני עומדת נינוחה ליד הדלת, ממתינה לכל העייפות שתתרוממנה ותעשינה "בידול" בין ההפסקה לשעור הסטוריה. המתוקה ההיא עמדה בין הראשונות, אבל היא עדיין ילדה וטיפונת מפונקת: "המורה, כואב לי לעמוד..." אני כמובן איני מגיבה, מבטי סוקר את כולן, אותה לא. "המורה, כואבבבבווותתתת לי הרגליייםםם" ואם קראתם בלי מנגינה תקראו שוב.
אני מפנה לעברה מבט רך עם רבע חיוך, ולא עונה.

הילדונת אינה נרמזת: "המורההההה..." בשלב זה הוריתי לכיתה בהנף יד לשבת ונגשתי אל שולחנה: "שלום X ! תמשיכי בבקשה לעמוד". היא די נדהמה, אבל כמובן נשארה לעמוד. במהלך קריאת שמות לחשתי לה: "את עומדת כעת כי את המורה מקבלים בדרך ארץ. כשאראה שאת מבינה, מיד אומר לך לשבת".

כשהגעתי לשם שלה ביומן אישרתי לה להתיישב.
והיא ילדה מדהימה, מאחלת לכולנו תלמידות מסוגה.

אבל תלמידות זה עם שנמצא "בדרך", הן לא מושלמות. הן בדרך לשם.

 

[שמחו]

מסכימה לגמרי.

המורה היתה צריכה לזרוק לתלמידה את המילה "סליחה" וזהו, לא משהו ברמה של התנצלות כבדת משקל. אולי היו ארועים קודמים שיצרו "אדמת לס"... (אדמה רכה ומרובת משקעים באזור הנגב...)

בדיוק על זה דיברתי. שאפילו את המילה "סליחה" היא לא הצליחה להוציא מפיה.
אני רואה בכך שפלות גדולה. השם של הילדה הוזכר כהשפלה, ומותר לבקש סליחה על זה. אי בקשת הסליחה מעיד על מדות מאוד לא מתוקנות, ואין סיכוי שילדות יוכלו לקבל בצורה נכונה ממורה כזו, אפילו שהיא בסה"כ מורה למקצועות ולא חינוכית.

 

[מלפפון]

תלוי מה היתה הסיטואציה.
ואם היא מורה משתלטת או לא.
הסיפור הזה מראה שהיא היתה בעמדת נחיתות ולא יכלה לומר סליחה.
לשפוט אותה, זה לא הוגן.
ועובדה שהילדה לא חשבה שזה פוגע, עד שעוררו לה את זה.

 

[שמחו]

בכל אופן קשה לצפות מנערה בגיל עשרה להבין זאת. הייתי אומרת סליחה, ומחייכת...
יש לי אפילו התבטאויות דומות בנוסח:, יואו הזדקנתי..." והרווחתי שתי שניות של חיוך קולקטיבי ומאוורר.

תכל'ס הגיעה לה גערה קודם, המורה פשוט התבלבלה בשם.
ואגב, תלמידה שאומרת לי "המורה אבל מה עשיתי" נענשת על עצם האמירה הזאת בלבד.

סבורני שאסור לך להיות מורה אם את מענישה בת שלא עשתה כלום רק בגלל שהיא מנסה להבין מה את רוצה ממנה. על זה בדיוק מדברים כשחושבים שהבנות הן הפלסטלינה שלנו. חוצפה זה משהו אחר, וכזה דבר כשהיא באמת לא עשתה כלום, זה לא חוצפה, אלא טפשות של המורה. כל יום שאת ממשיכה להתעסק עם בנות אם זו הגישה שלך, את חוטאת כלפן.
לגופו, הבת לא עשתה שום דבר קודם, כבר בפעם הראשונה המורה התבלבלה וקראה לבת האחרת בשמה. רק שאז באמת הבת לא העירה, ורק כשביקשה ממנה לצאת מהכיתה, שזו השפלה בפני עצמה, היא ביקשה להבין על מה ולמה, וגם זה רק כשראתה שבעצם המורה כלל לא מדברת אליה.

 

[שמחו]

תלוי מה היתה הסיטואציה.
ואם היא מורה משתלטת או לא.
הסיפור הזה מראה שהיא היתה בעמדת נחיתות ולא יכלה לומר סליחה.
לשפוט אותה, זה לא הוגן.
ועובדה שהילדה לא חשבה שזה פוגע, עד שעוררו לה את זה.

לא בטוח שהילדה לא חשבה שזה פוגע, רק שהיא הבינה שזה סיפור שלא מעוררים עליו ענין, כי טעות לכל אחד יכול לקרות. אבל כשהיא הבינה שהמורה לא היתה בסדר, היא הצליחה לשחרר את הרגשות שהיו בה בפנים מהסיפור.

 

[אמא ומתכנתת]

לא הבנתי ככ מה הבעיה.
המורה אמרה בטעות שם של בת אחרת.
על מה היא צריכה להתנצל?


וסתם העצמת לה את זה עד שהבינה שהיא צריכה להיפגע,
ואף יצאו לה דמעות.

(סליחה שאני כותבת את דעתי).

לא מסכימה. זה לא שהמורה סתם אמרה שם של בת, היא אמרה אותו בהקשר מאד מסוים ושלילי, העירה לה, כששאר הבנות שומעות ולא בהכרח שמו לב שלא מדובר בה.

מנסיון, בתור אחת שהיתה תלמידה סופר ממושמעת ונדיר שהייתי זוכה להערה בשיעור והיתה תלמידה עם שם משפחה דומה בכיתה. מה לעשות שההיא היתה תלמידה הרבה פחות ממושמעת, וקבלה המון הערות.
היתה לי מורה מסוימת שקבוע החליפה בינינו ונקבה בשמי כשבעצם התכוונה אליה, זה היה לי ממש ממש לא נעים בכל פעם מחדש. בד"כ היתה את החברה התורנית שטרחה לתקן את המורה, אבל אני כבר הסמקתי ונלחצתי והרגשתי רע. המורה ההיא דוקא היתה בסדר (חוץ מהזכרון שלה כנראה ) וכשנקבה בשם הנכון אחרי שתיקנו אותה, גם התנצלה 'על הדרך'.
להגיד שאין על מה להתנצל? אני חושבת שיש. בהחלט.

 

[מילה בסלע]

סבורני שאסור לך להיות מורה אם את מענישה בת שלא עשתה כלום רק בגלל שהיא מנסה להבין מה את רוצה ממנה. על זה בדיוק מדברים כשחושבים שהבנות הן הפלסטלינה שלנו. חוצפה זה משהו אחר, וכזה דבר כשהיא באמת לא עשתה כלום, זה לא חוצפה, אלא טפשות של המורה. כל יום שאת ממשיכה להתעסק עם בנות אם זו הגישה שלך, את חוטאת כלפן.

אז בואי נראה מה יש לנו כאן:

ניקית טפשה
וגם חוטאת...

קבלי לייק

 

[tkh]

אם היא תסיט את הנושא ותצטרך להתנצל, היא תהיה בעמדה חלשה.

מי שמתנצל הוא ממש לא בעמדה של חולשה.
להיפך, מי שבעמדה של חולשה קשה לו להתנצל.
ואם נסתכל במשקפיים של התלמידות, כשמורה מתנצלת על טעות הם לא רואות את זה כחולשה, אלא כגבורה. (החולשה אולי בעצם הטעות, ואת זה כולם ראו).

אבל אכן, יש כאן גם עבודת המידות.
ותפקיד האם הוא לא למסכן את הילדה, אלא לגדל אותה: כשאת עושה טעות תתנצלי, זה יותר מכובד.

 

[שמחו]

אבל תלמידות זה עם שנמצא "בדרך", הן לא מושלמות. הן בדרך לשם.

לא רוצה להיכנס לסוג החינוך שהחלטת לתת לילדה ההיא אם זה נכון או לא.
רק להעיר, מורות הן לא מושלמות, לפעמים הן גם לא בדרך לשם.

 

[שמחו]

הכי מגוחך בעיניי, כשחושבים שהתנצלות על טעות זה סוג של פאדיחה שמורידה מהכבוד.
ההיפך, הבנות יעריכו הרבה יותר מורות [וגם אמהות] שיודעות להתנצל על טעות. לא שצריך להתרפס, בכל זאת ההיררכיה צריכה להיות ברורה. אבל אף אחד לא הפסיד כלום מלהתנצל ולהודות בטעות, ההיפך, רק הרוויחו.

 

[מילה בסלע]

בדיוק על זה דיברתי. שאפילו את המילה "סליחה" היא לא הצליחה להוציא מפיה.
אני רואה בכך שפלות גדולה. השם של הילדה הוזכר כהשפלה, ומותר לבקש סליחה על זה. אי בקשת הסליחה מעיד על מדות מאוד לא מתוקנות, ואין סיכוי שילדות יוכלו לקבל בצורה נכונה ממורה כזו, אפילו שהיא בסה"כ מורה למקצועות ולא חינוכית.

אני לא מצדיקה את המורה הצעירה, אבל מנסה להסביר לך מאיזה חלק באישיות זה מגיע.
בודאי שמותר לבקש סליחה, מותר ונחוץ, וייתכן שהיא עוד תעשה זאת (לפעמים כשאני רואה ילדה טעונה מידי איני קוראת לה עדיין לשום שיחה. חולף שעור או שניים ולפעמים יום עד שאני מיישרת הדורים. תלוי בתלמידה)

אבל בקשר לשיפוטיות, בואו לא נהיה חפוזים: מידות לא מתוקנות... אין סיכוי שיקבלו...
היא אדם נפלא עם מעלות משלה, בזאת אני בטוחה! ויש לתלמידות הרבה מה ללמוד ממנה, כי יש מה ללמוד מכל אדם. לכל אחד מאיתנו יש שגיאות שנובעות ממידות שהוא עוד בדרך לתקן. וסליחה על ה'דוגריות'- האם מימייך לא פגעת באיש? ה' נותן לנו צ'אנס בכל יום מחדש ומחזיר את הנשמה הכי טועה והכי תועה- חזרה לגוף בבוקר.

הוא פשוט נותן בך אמון שתצליחי לתקן.

 

[שמחו]

אני לא מצדיקה את המורה הצעירה, אבל מנסה להסביר לך מאיזה חלק באישיות זה מגיע.
בודאי שמותר לבקש סליחה, מותר ונחוץ, וייתכן שהיא עוד תעשה זאת (לפעמים כשאני רואה ילדה טעונה מידי איני קוראת לה עדיין לשום שיחה. חולף שעור או שניים ולפעמים יום עד שאני מיישרת הדורים. תלוי בתלמידה)

אבל בקשר לשיפוטיות, בואו לא נהיה חפוזים: מידות לא מתוקנות... אין סיכוי שיקבלו...
היא אדם נפלא עם מעלות משלה, בזאת אני בטוחה! ויש לתלמידות הרבה מה ללמוד ממנה, כי יש מה ללמוד מכל אדם. לכל אחד מאיתנו יש שגיאות שנובעות ממידות שהוא עוד בדרך לתקן. וסליחה על ה'דוגריות'- האם מימייך לא פגעת באיש? ה' נותן לנו צ'אנס בכל יום מחדש ומחזיר את הנשמה הכי טועה והכי תועה- חזרה לגוף בבוקר.

הוא פשוט נותן בך אמון שתצליחי לתקן.

שאלת שאלה. אענה: פגעתי.
אבל אם זה היה בטעות, ועוד פומבית, אין מצב שלא הייתה התנצלות מהירה ומיידית וכנה ופומבית במידת הצורך.

 

[מילה בסלע]

שאלת שאלה. אענה: פגעתי.
אבל אם זה היה בטעות, ועוד פומבית, אין מצב שלא הייתה התנצלות מהירה ומיידית וכנה ופומבית במידת הצורך.

אז שני דברים:
את כנראה גדולה ממנה, עם נסיון עשיר משלה

וב'- אין לך נסיון ומאבק פנימי בתחום הזה. לה יש. זה המקום שבו ה' שם אותה. היא תתמודד, והבת תח' לא תתמוטט. שתיהן תתחשלנה מן הארוע, בהבטחה!

 

[מלפפון]

ההתנצלות אינה פדיחה.
הפדיחה נעשתה קודם לכן.
הבעיה היא שהמורה היתה חייבת להשיג אלמנט של הרתעה,
ולא, לא היתה לה את השהות הזו כנראה.
היא טעתה.
מובן יותר שתבקש, רק שאני מבינה אותה בסיטואציה הזו.

וככה אני גם אומרת לילדות שלי שחוזרות ומספרות שהמורה אמרה להןם כך או אחרת.
אני אומרת להן: זה באמת נורא מעצבן, אבל תביני את המורה, היא עמדה שם ואמרה לך ככה,
וכל הבנות הסתכלו עליה.. וכו וכו.
כלומר במקום להעצים להן את הפגיעה או להאשים מישהו, אני מאשימה את הנסיבות!
לא הבת שלי אשמה ולא המורה, זה סתם יצא ככה.
והבת אומרת לי:נכון אמא. באמת המורה היתה מסכנה. ריחמתי עליה שכולן דיברו והיא לא ידעה מה לעשות.
והבת שלי לא מזילה דמעה על עצמה,
אלא מבינה שלא תמיד מתכוונים לפגוע בה, ולא עושה עסק מפגיעות.
לדעתי זה נותן להן חוזק ולא חולשה.

יותר בשביל הבת שלי מאשר בשביל המורה.