ב"ה.
1. כל באי פורום ספרות, כמו כל סופר מתחיל, מכירים את ההילה סביב המקצוע. אתה מגיע למקום נידח בקצה הארץ, פוגש באפרוריות עוד חבורת אנשים אפרוריים כמוך, ואז אחד מהם שואל: אתה פ. לוני? מהספרים? ופתאום עיניו נוצצות כמי שנזרה עליו אבק כוכבים, מבטו מקבל אלכסון מלמטה למעלה, הוא מהנהן בראשו אוטומטית לכל היוצא מפיך, ואתה יודע ש... אוף, איבדת עוד בן אדם.
2. מתי בפעם האחרונה התארח בביתכם האינסטלטור הדגול? אולי מתקין המזגנים הידוע? סופר, כמו בעלי מקצועות אחרים, כותב לפרנסתו. הוא יוצר תכנים, התמקצע בניסוח והגשה, ואולי גם התברך בחוש מפותח מלכתחילה. ממש כמו בעלי מקצוע רבים אחרים. אגב, רובם נאלצו לעבור מסלול הרבה יותר ממקצע ומאלף מאשר זה שעבר הסופר. מהיכן מגיעה ההילה הגדולה סביב הסופרים?
3. שמא תגידו, הדבר נובע מהכבוד למילה הכתובה ולחוכמה הרבה הטמונה בטקסט הספרותי? הרשו לי לפקפק. מהערצה דומה נהנים (או סובלים, בהתאמה) גם עיתונאים, שדרנים, זמרים, נגנים ותקליטנים. כל מי שנכנס להגדרה "סלב", בעברית: "ידוען", או בתרגום יפה יותר: "מאן דהוא-הא!"
4. מהי כן הסיבה? אנשי רוח, כפי שהזכרנו בפתיח. מושג שהגיע לחצרות קודשנו מעבר לכביש. שם, אנשי הרוח הם הסופרים והשחקנים, האמנים והשדרנים. תסמונת העגלה הריקה. אבל ההעתקה הגיעה למקום הלא נכון: בבית ספרנו אנשי הרוח הם גדולי ישראל, ראשי ישיבות ואדמו"רים, רבנים ומנהיגי קהילות. ואם נלך לפי הפירוש "איש אשר רוח בו – שיודע להלוך נגד רוחו של כל אחד ואחד" – אז גם גבאי בית כנסת מוצלח הוא איש רוח. והסופר? הילתו אמורה להיות שקולה להילת השרברב.
5. ומכאן לעניין סמוך: בכתיבה בענייני השקפה, דת ומדינה, מנהג והליכות – דעתו של הסופר מעניינת כקליפת שום מנוסחת היטב. מי שמך? מה שמכם ומי שמכם, סופרים דגולים? דעתו של הירקן ונהג המונית רלוונטית באותה מידה. ולהיפך: דעתו האישית של הסופר מסוכנת יותר, בהיותה מנוסחת היטב ונוטה לשכנע. אכן, אני אוהב מאוד את השורה "מומלץ על ידי רבנים ואנשי חינוך", אבל מי כמונו יודע שבמקרה הטוב הם עברו על התוכן לאחר הפרסום, והעירו כמה הערות חשובות. לא מפיהם אנו חיים, אלא מפי כתבם. אך זה מאמר מוסגר.
6. איני משלה את עצמי. מאמר אחד או עשרה כמוהו לא ישנו את ההילה הקיימת, העובדתית. היא כאן והיא תישאר כאן. נדרשתי בכל זאת בשל שתי נגזרות מהותיות-מקצועיות שנוגעות לכל אחד המבקש לעסוק בכתיבה:
א. האם הסיבה שבחרת במקצוע הזה, במודע או בתת-מודע, קשורה להילה שסביבו? אם כן, חבל. המקצוע הזה לא מפרנס במיוחד, לא מתגמל במיוחד, יש רבים טובים ממנו. כדאי לשקול שוב. בהילה חשקה נפשך? ספק אם היא תגיע, וגם אם כן זה עלול לקחת הרבה זמן.
ב. גם מי שבתוך המקצוע וההילה קורצת לו, מחפש לעתים קיצורי דרך או רותם את העגלה לפני הסוסים. למשל: רצון לפרסם כמה שיותר מהר, לפני שהכותב או החומר עברו תהליכים בסיסיים; העדפה של פרסום השם לעומת תשלום; העדפה של במה לא מתגמלת בשל זיכרון טוב מסופר בעל הילה עצומה שכתב בה; וכן עוד כדומה. חשוב לדעת להפריד את המקצוע, את מה שבאמת קיים בו, מהילה דמיונית שלא תמיד קיימת, ואף פעם לא נראית מבפנים כמו שהיא נראית מבחוץ.
*
כמובן, ניתן ואף רצוי לדון ולחלוק על כל אחד מהסעיפים. בהצלחה.
הכתוב לקמן הינו חצי פאשקוויל, לכן יש לתת לו את הכבוד המגיע לפאשקוויל, וגם לקחת אותו ברצינות המתאימה. עם זאת, חשוב לזכור שפאשקוויל הינו סוגה לגיטימית, תופס מקום של כבוד בעיצוב תודעה והוא מעורר את הציבור לחשיבה מחודשת.
בזאת תובהר גם ההשלתחות התמוהה במנהלנו הנערץ שנדמה היה כבר שעזבנו לאנחות, טרם שב לעורר את העם בדברי כיבושין. פאשקוויל גופו השתלחות, וכל הגדול מחבירו משולח יותר ממנו. זהו טבע הבריאה
מילת הסופרים
משל למה הדבר דומה, לראש ממשלה חלופי המתייצב באמצע ישיבת ממשלת נתניהו וחוצב להבות בנאומו להגן ולגבות את מפגיני הדגלים השחורים.
וכאן הבן יאיר שואל: הגם לכבוש את המלכה עמי בבית?! האמנם, אין גבול לכל תעלול?
האם כשנתנו לכם חופש ביטוי, היה הדבר על דעת הידרדרות מוסרית כזו?
וכי מאחר ששלחתם כבר 200 מילים חלולים למייל המיועד,
הרשות בידכם נתונה לסרוק בבשר כל החברים כאן במסרקות של ברזל מלובן באש קוצקאית יוקדת?
אקדים ואומר למען הסר ספק ולזות שפתיים:
אני הקטן הח"מ, עוסק במלאכת הכתיבה אך ורק כדי לסייע לציבור לצאת ממצוקותיו הנפשיות והגשמיות, להרים את קרן ישראל בעולם ואת קרנה של המדינה הציוניות בין האומות והבי. די. אס, ובאופן כללי הריני איש של שליחות צרופה אשר אין עמה או מאחוריה כל אינטרס או גחמות ושאיפות אישיות חלילה. כמובן.
אחרי שאמרנו את זה, ארד מעט אל העם ואנסה לייצג
אותו אל מול ההתקפה הפרועה המוסווית היטב במילים חלולות, כביכול תמימות-מתייעצות, אבל תחתם מקנן ארס שמאיים לקבר דמיון חיים של בני אדם; לחולל הרס באישיות בנויה לתלפיות אשר על נהרות הספרות יכוננה בעליה. לשם נוחות הקריאה והכתיבה נכתבו הדברים הבאים בגוף ראשון.
לשר הירקות המכהן אסור לומר שהוא מכהן בתפקידו כדי לשפר את מצבו הכלכלי ומעמדו הציבורי האישי; כדי לחפות על האמת הזו, הוא משווק שהוא נמצא שם רק כדי לשפר את החקלאות בערבה ואת השווקים הסיטונאיים בקצרין.
מייסד עמותה לחיזוק ילדים בפריפריה שחשב שזו תהיה דרך מצוינת עבורו לגדול ולהשפיע, מגלה מתחרה חזק על אותו שוק, ומתחיל להסביר שחוסר המקצועיות של המתחרה פוגעת בילדים ולא באף אחד אחר. אסור לו לומר שהוא חושש מירידת הארגון 'שלו'.
למה נסתמו פיות האנשים הטובים, ואל להם לומר את אשר על ליבם? כלום פסול יש בהבאת פרנסה לילדיו הרעבים של שר הירקות?
הסוד הוא שלעולם באה מגיפה, ושמה טהרנות, או בכינוי החיבה שלה - טהרנות ארורה.
נסתם הגולל על החיים המפכים כפי שהכרנו אותם, ונפתח דף חדש ומלאכותי, בו אין לאנשים מניעים אישיים וזרים; תמו האינטרסים והפניות והתחיל עידן חדש של טהרה וניקיון כפיים.
האינסטלטורים צועדים אל בורות הביוב כששיר מתרונן על שפתותיהם, כל כולם וציודם מוקדש לסיוע למשפחות מסכנות שאין ביכולתם לעשות שימוש בצנרת שלהם. המנכלי"ם פועלים מתוך תחושת שליחות, והחברות המסחריות רואות חובה קדושה לתרום לצרכן ערך מוסף. הירקן המתראיין תמיד מרגיש ומדגיש שפירות טריים 'הם בנשמה שלו'.
התודעה האנושית הוותיקה והבלתי מושלמת נכנסת למנהרה אפילה של הנדסה וNLP שבסיומה תוהו ובוהו. אפס לגיטימציה לחולשות אנוש, לילד הקטן שבתוך כל אחד ואחד, לרגעים פחות חזקים, לשאיפות אנושיות עלובות.
יקרה משהו אם מישהו יפתח קריירה של סופר כי הוא רוצה להיות מפורסם; הדחף הזה משונה ולא אנושי?! ילד קטן וחלש גדל בסביבה כוחנית ותחרותית, מרגיש שאף אחד לא סופר אותו ואת שכמותו; בשיניים הוא מנסה לפלס לעצמו דרך אל הפסגה כפי שהוא רואה אותה ממושבו הירוד; חננו השם בטרמפ מסודר ומבורך אל אותה פסגה; למה זה אחיי תרעו? מה אכפת לכם מאותו מסכן ירוד בטחון עצמי אשר מבקש לנפשו קורטוב של נחת לא יהודית?
אילו היינו דורכים כעת על אדמת קלם או נובהרדוק או קוצק, ודקויות של רוחניות היו אסקופה הנרמסת תחת פעמינו המטפסים מעלה מעלה, כי אז הייתה הצדקה של ממש לדון בשאלה אם ראוי לו ליהודי בעל נפש ורוח לתור אל אליל הפרסום והכזב וללכת שבי אחר המערכת אשר אינה מתגמלת כנכון, רק בשביל תאוות כבוד מדומה. או אז שומה היה גם על האדון הנכבד להביא ציטוטים מחז"ל ופוסקים, ולתבל בדברי מוסר חגיגיים האסורים על פי תקנון האתר (הישן).
אבל עומדות היו רגלינו בשערייך גוש דן, מתפלשים בעפר הגלות ובמדמנת החיים הארציים הנמוכים; השגותינו הרוחניות אינן גבוהות כדבעי, וגבהות רוח פסולה פוקדת אפילו את מעונותינו מפעם לפעם. אנחנו אפילו כותבים בפרוג, ה"י. ומה מטריד את מורינו הרב: אם ההילה דמיונית או לא דמיונית, אמיתית או לא אמיתית.
באמת, כולנו פה בקרוסלת הדמיון והשקר; ב-2020 אין דבר אחד על הכדור שלנו, מגרינלנד ועד פינלנד, שאינו שקר ורעות רוח כי הכל הבל. חשוב בוודאי גם להזכיר את זה. אבל מכאן ועד לבוא לכיכר פורום סופרים, לכנס את כל בני העיירה כהרשל'ה בשעתו, ולתדרך בארסיות נגד המקצוע כולו - כלך לך אצל מאיירים ואנשי מעשה, ספר להם את סיפוריך על הסופרים שבעצם לא שווים דבר וחצי דבר. שם וודאי ימחא העם כף אל כף בהנאה של קיום מצוות עשה 'בנפול אויבך תשמח', יתמוגג יצרם הרע לראות שאין הדשא של השכן ירוק כל כך, ותיטב עליו שנתו בעיניו ותשא חסד לפניו.
באמת כבר אמרת שהמקצוע לא מתגמל בכלל, וחיי האוחזים בו אומללים מדחי אל בכי, רק תקווה אחת נשתיירה להם בבית גנזיהם, ואתה מבקש ליתנה לאבדון. חדל מהעיסוק בניפוץ חלומות כאילו היו פסליו של תרח; אל נא תתנפל על כבשת הרש המסכן, כאשר רק קולמוס לו לו לזקן.